ארי פולמן על משחק העונה 1996

[החתול הצהוב]

עוד משהו שמצאתי שהמכביה פרסם כאן, על משחק העונה 96' ההוא בקרית אליעזר. פולמן אהד חיפה ואם השם שלו מוכר לכם, אז הוא הבמאי של וואלס עם באשיר. תהנו!

 

 

 

 

אשם, הייתי אשם!

שפיגל לא אשם בפיאסקו הנורא של העונה שעברה. גם ברקוביץ' וחזן לא אשמים. האידיוט הזה מהעיתון, הוא הסיבה שההרכב הכי גדול בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי לא לקח אפילו את גביע הטוטו

בכל פעם שאני מנסה לחשב כמה זמן עבר, הצ'יפ במוח שאחראי על הזיכרון מתחיל להעלות עשן. כרגע נראה לי שעברו עשר שנים לפחות. אולי עשרים. מין זכרון ילדות סיוטי. אז כמה זמן עבר, 5 שנים, 10, אולי 20? האמת? בקושי ארבעה חודשים עברו מאז אותה שבת, השבת הנוראית שבה הואשמתי ע"י האנשים הכי יקרים לי באובדן האליפות של מכבי חיפה.

לא ברקוביץ' היהיר, שלא נותן לפיסת כישרון לצמוח ברדיוס של קילומטר סביבו, לא שפיגל המדחיקן, שגם לבד, בחושך, על אי בודד בקוטב הדרומי לא יהיה מסוגל להגיד לעצמו את המשפט "וואלאק גיורא, טעית", לא רפי כהן ועשרות הפסיכולוגים שניסו ללמד אותו את המנטרה "אני רפי כהן, פעם היו לי ידיים מה זה ארוכות, הייתי גאון בכדורי גובה" – לא, כל אלה לא אשמים. אני אשם!

חמישה ימים לפני משחק העונה בקרית אליעזר הייתי מושקע בשמונה התערבויות כבדות על זה שחיפה לוקחת דאבל. ההתערבות השמינית היתה המשפילה מכולן ולפיה, אם נפסיד את הדאבל, אני מתחייב לכתוב במדור זה שני עמודים צפופים תחת הכותרת "אני מתנצל", מתנצל בפני הברומרים. הכל יחד היה בסך הכל עניין של כמה אלפי שקלים והרבה כבוד, אבל גם תירוץ מספיק טוב לראיון עם גיורא שפיגל.

שלושה ימים לפני השריקה, בבניין משרדים ביוÉני בשדרות יגאל אלון, הזחיחות של שפיגל הכניסה אותי למצב חרדה בסיסי. הוא לבש ג'ינס איטלקיים, חולצה מבד מטאלי והרבה לחייך. אם הוא לא היה ספורטאי, הייתי מדביק לו ליד כוסית ברנדי XO מבקבוק של אלף דולר ושולח אותו להצטלם למגזין בריטי מכובד. איזה אציל, חשבתי לעצמי, השפיגל הזה שמנהל לנו את הקבוצה.

הוא דיבר על הכל, האציל, ודיבר יפה ורהוט. על אייאקס ושיטות יציאה למתפרצת, על זרים ועל מגמות חדשות בכדורגל העולמי, על בעיטות מהאוויר וצמצום פערים. לרגע חשבתי שהוא שכח את העובדה השולית בדבר משחק העונה בשבת. אבל שפיגל לא שכח. הוא רק רצה מאוד לציין בפנינו שהאליפות והגביע לא ממש מעניינים אותו. וולה מהאוויר דווקא מאוד עניין אותו. עניין של בחירה אסתטית. את האלמנט הזה המכונה גולים, שילמדו הוואחשים בחולון ובית שאן. לא אצלנו, איפה שיש קולטורה.

נסעתי ליפו לאכול סמבוסק, טחנתי קופסת סיגריות וניסיתי להבין את התת מודע של שפיגל. המסרים החבויים שלו. חשבתי שלמעשה הוא רועד מפחד אובדן האליפות, הוא בחרדה קלינית, הכישלון שלו עשוי להיות הגראנד-פיאסקו של הכדורגל הישראלי. אבל לבסוף, בעזרת עבודת שכנוע עצמי שלא היתה מביישת חניך בכת הודית, הגעתי למסקנה ששפיגל נוהג להשתמש במראיינים אינטליגנטיים לכאורה. הוא כנראה יודע על הקבוצה שלו דברים שהם לא יכולים אפילו לדמיין. הוא יודע איך להפעיל אותה, הוא יודע איך למוטט את הקו הפסיכולוגי של האויב הגרמני הזה שמגיע מקריית שלום. "הוא שועל כבד השפיגל הזה", אמרתי לעצמי ונרדמתי כמו תינוק, "שועל כבד".

למחרת היום, ככה בשביל להרגיע את המצפון, התערבתי על עוד שתי ארוחות ב-500 שקל וראיתי את העמודים יורדים לדפוס. הכותרת היתה "שפיגל: אליפות לא מעניינת אותי, גם גביע לא", ומתחת לכותרת נמרח באותיות שמנות "קבלני העפר של קשטן לא מטרידים אותו, את שפיגל". ככה הוא קרא להם, קבלני עפר.

נותרו עוד 24 שעות לסגירת העיתון ורק בשביל ענייני מצפון ושקט נפשי החלטתי לדפוק איזה "סידור עבודה" קטן, סידורצ'יק, 9 שורות של תחזית לקראת המשחק של שבת. לא ביקשו ממני לכתוב, התנדבתי לכתוב את הזוועה הזאת, והיהירות של שפיגל הוסיפה לי מוטיבציה בלתי מוסברת.

נשבע באלוהים שזה היה עניין אינטואיטיבי לכתוב את התחזית על שלוש דמויות עיקריות. קודם כל דריקס, שעליו כתבתי שהוא השחקן הראשון בהיסטוריה של הכדורגל העולמי שעשה קריירה מלהוריד כדורים בחזה. בעניין קלינגר, הזכרתי בבוז צורב את העובדה שהוא נחשב לשחקן הכי טכני במכבי, הוא עם הגולים המסכנים שהוא נוהג לדחוק בברך ובמותניים. ומכיוון שהיו חסרות לי עוד שתי שורות בשביל לסגור את העמוד ולהוציא קצת רעל, ציינתי את העובדה שנמני שחקן סטנגה. סתם שחקן סטנגה. למה? לא יודע. נמני תמיד עצבן אותי. חוץ משלושת אלה לא הוזכר אף שחקן במכבי באותן שורות מקוללות. כשפתחתי את העיתון ביום שישי בבוקר התרגשות גדולה השתלטה עלי, ובפעם הראשונה באותו שבוע הייתי רגוע כמו דב קואלה אחרי מנה של אופיום. הייתי מוכן נפשית למשחק, והאמנתי שגם גיורא והבחורים מוכנים.

אם הייתי יותר מרוכז, הייתי מבין כבר אחרי הגול של חיפה שמשהו נורא מתרגש עלינו. כל העונה גלאם בכסאח עם רוני לוי, לא מחליפים מילה באימונים ומתלכלכים אחד על השני סביב אירועי ילדותם בנתניה. ודווקא גלאם צריך לירות טיל שיפגע לרוני לוי בבית השחי, ישנה כיוון וייכנס לאובארוב בין הידיים.
כשדריקס הוריד בחזה והשחיל לדוידוביץ' את הראשון, אמרתי מקרה. כשקלינגר דפק גליץ' עם הרגל הקצרה, הפחות טכנית שלו, ונתן את השני, ידעתי שנמני, שחקן הסטנגה שלי, ישים את השלישי. זה היה נורא. אבל זה היה כתוב למעלה. רבע שעה לפני הסוף, שחקן הסטנגה דפק בנו את השלישי.

באותו רגע ידעתי שאם במקרה הייתי מתלכלך בעיתון גם על שלח, אז שלח היה מכניס מספרת מה-16 לחיבורים. כמה דקות לפני הסוף, ירדתי מהיציע עם הפנים בתוך החולצה, מרגיש כמו סמרטוט רצפה שניגבו איתו את הבקו"ם. הייתי בטוח שהכל בראש שלי, פרנויה של כותבים בעיתון. שעה וחצי מאוחר יותר, כבר חיכו לי הודעות על המזכירה: "לא נורא, האשמה היא רק עניין אמוציונלי, לא גשמי. מה שכן, הבאתם בעיטה אחת מהאוויר, משהו משהו. ד"ש מהחברים של המוריד בחזה."

ביום ראשון קמתי בבוקר וניסיתי לשים הכל מאחורי. ואז ראיתי את הכותרות של העיתונים היומיים והרגשתי שמנסרים לי את הגופה. לפי התיאורים, השחקנים של קשטן נסעו כל הדרך לקרית אליעזר וקראו עיתונים בטירוף, ככה בשביל להתחמם. הדבר הראשון שקורק אמר אחרי השריקה היה שבסך הכל מדובר בנקמתם של קבלני העפר ושחקני הסטנגה. הוא הוסיף שלפני שדריקס עלה על הדשא, הוא שינן עשרים פעם את הערך "מוריד בחזה", חטף את הג'ננה למוח והבטיח לנקום. הרגשתי נורא והחלטתי לברוח להירגע אצל ההורים בחיפה, המגרש הביתי. לקח לי חמש שעות להירדם. ברגע שקמתי, שמעתי מהחדר השני את הצעקות במשדר המיוחד של הרדיו המקומי: "איך שדדה העיתונות התל-אביבית את האליפות של חיפה". לפי התגובות של אבא שלי, אני מבין שהוא בטוח עד היום שב-12 במאי 96' אני שיחקתי שם בשפיץ ליד רביבו והחמצתי ממטר דקה לפני הסיום. בגלל זה הפסדנו את האליפות של 96'. בגללי.

אין מוסר השכל בסיפור הטראגי הזה. בטח לא אצל שפיגל, האיש שדיבר על מהפכה כל הקיץ ונשאר עם אותה חבורת אגו-מניאקים פלוס עוד כמה ממורמרים על הספסל. ואצלי? טוב תודה. אנשים אופטימיים לעולם לא מתים.

שבוע אחרי המהלומה, התערבתי עם חמישה אנשים שפרס טוחן את ביבי בבחירות בחמישה אחוזים מינימום.

ארי פולמן ("העיר", ספטמבר 96')

 

 

[המכבייה]

אבל אני עדיין מחפש את המאמר יום לפני המשחק בו הוא כינה את נמני שחקן סטנגה, דריקס שק תפוחי אדמה וקלינגר כנגר...

[nirc2]

ר.ב.י.מ!

 

הייתי מושקע בשמונה התערבויות כבדות על זה שחיפה לוקחת דאבל

 

אם הייתי יותר מרוכז, הייתי מבין כבר אחרי הגול של חיפה שמשהו נורא מתרגש עלינו

 

במשדר המיוחד של הרדיו המקומי: "איך שדדה העיתונות התל-אביבית את האליפות של חיפה"

 

בעניין קלינגר, הזכרתי בבוז צורב את העובדה שהוא נחשב לשחקן הכי טכני במכבי, הוא עם הגולים המסכנים שהוא נוהג לדחוק בברך ובמותניים

 

נמני תמיד עצבן אותי. חוץ משלושת אלה לא הוזכר אף שחקן במכבי באותן שורות מקוללות.

[המכבייה]

ארי פולמן היה עיתונאי ספורט מחונן(וירוק, מותר לו) והיום במאי נחשב ומוכשר. אז, לא ידעתי מה ארי פולמן יהיה, הוא היה בשבילי עיתונאי שנון מהעיר והרשימה המקורית שלו, יום לפני המשחק הפכה לקלאסיקה דקה אחרי שריקת הסיום. מאנשים שמכירים אותו, זה לגמרי היה יום הכיפור שלו, הרשימה הזאת. אבל צריך לזכור שמדובר באוהד, שאהד קבוצה באמת מוכשרת ואולי היא היתה אפילו קצת פיבוריטית במשחק הבייתי הזה.

כל מי שהוא בודד ממכבי- כבש מולו. אי אפשר להמציא את זה. זה היסטרי ברמות. גם התיאורים שלו נכונים- נמני נתן גול של סטנגה, קלינגר עשה את הגול הכי דרדרלה אבר ודריקס עשה דריקס. למסגר.

[kutomer]

מעולה

[דעת יחיד]

וואוו. ע נ ק.

 

 

ממש לא זכרתי את כל הדיבור הזה סביב המשחק.

 

ולמרות הטור הנהדר. מכבי של קשטן לא היתה קבוצה אפורה בכלל. היא היתה קצת פחות 'זוהרת' מחיפה אבל מאוד מלהיבה וקבוצתית וממש לא נגרית.

 

דרך אגב עוד משהו - מישהו העיר לי שהענין עם הגרמנים התחיל רק עם הפועל של שנות ה- 2000.

אז מתברר שלא.

[גלעד כחלון]

הוא כותב שם האויב הגרמני הזה שמגיע מקריית שלום

האם בשנת 96 היו שירי שואה? קריאות מכבי גרמנים?

ויכול להיות שבעצם זה הכל התחיל מאוד חיפה אחד?

[itanar]

קראו לנו גרמנים כי היינו אגרסיבים ואפורים, זה התחיל מהתקופה של אברם.

[nirc2]

הוא כותב שם האויב הגרמני הזה שמגיע מקריית שלום

האם בשנת 96 היו שירי שואה? קריאות מכבי גרמנים?

ויכול להיות שבעצם זה הכל התחיל מאוד חיפה אחד?

 

לא.

מכבי גרמנים של היום זה סתם וואנאביז הפועל עם המלחמה המדויימנת שלהם של "אנטיפה נגד הנאצים" שהם ייבאו מאירופה.

 

הגרמנים שהוא התכוון אז היה סתם כינוי ליעילות האפורה שהוא השתמש בו בלשון מטאפורית בכתבה הזו.

[Jolly Roger]

"משחקים 90 דקות ובסוף גרמניה מנצחת" זה שונה מ"שער 11 גטו... שתישרפו חיים".

[zion8]

תקציר!

[המכבייה]

 

לא.

מכבי גרמנים של היום זה סתם וואנאביז הפועל עם המלחמה המדויימנת שלהם של "אנטיפה נגד הנאצים" שהם ייבאו מאירופה.

 

הגרמנים שהוא התכוון אז היה סתם כינוי ליעילות האפורה שהוא השתמש בו בלשון מטאפורית בכתבה הזו.

נכון.

[דעת יחיד]

מכבי גרמנים של היום זה השילוב בין השניים.

זה התחיל מהיעילות האופי (והאפרוריות) שזוהתה עם מכבי של שנות ה - 90 בעיקר סביב המאבקים עם חיפה (הנוצצת).

 

הפועל החסרי חיים, אנטיפה וונאבייז, וואטאבר לקחו את זה למקום ההזוי שלהם

(היית אומר שזה די מוזר לאחל תאי גזים - צצצצ ושואה בשם המלחמה בפאשיזם... נו מילא. לדרוש לוגיקה וקוהרנטיות מאוהדים ששיא האינטליגנציה שלהם מתגאה ומתנחם שלא נצחנו אותם שנתיים - בהם שנה שהיו בליגת המשנה וחצי שנה בפליאוף התחתון)

[חומץ בלסמי]

הייתה תקופה שבקופים היו קוראים לנו ולהפועל גרמניה המזרחית וגרמניה המערבית. אני לא בטוח מי זה מי (כנראה שהפועל המזרחית, קומוניזם וכו').

 

זה די מצחיק, האמת.

[nirc2]

(היית אומר שזה די מוזר לאחל תאי גזים - צצצצ ושואה בשם המלחמה בפאשיזם... נו מילא. לדרוש לוגיקה וקוהרנטיות מאוהדים ששיא האינטליגנציה שלהם מתגאה ומתנחם שלא נצחנו אותם שנתיים - בהם שנה שהיו בליגת המשנה וחצי שנה בפליאוף התחתון)

 

לא, כי להגיד שהם קומוניסטים, ולהניף שלטי "פועלי כל העולם התאחדו", ואז לשיר "קרנבל, סגרו את הנמל, מי שלא קופץ מובטל", זה ממש קוהרנטי

[גולם]

תקציר!

https://youtu.be/Yc9sORoEzAQ

 

 

אבי נמני עם שער מספר 8 על הגב. זה המספר.

[modz0r]

 

 

אבי נמני עם שער מספר 8 על הגב. זה המספר.

 

יורם ארבל פותח שמפניות בגול של גלם, ומציין עובדתית כשאנחנו כובשים.

[Mario]

אבל אבל אבל.... דריקס לא הוריד בחזה...

[Krishi]

זה ממש על תקן מחשבה מיצרת מציאות.

היה מעניין לקרוא תודה רבה

[itan17]

אגב, ראיתי לא מזמן תקציר של ניצחון שלנו מאותה העונה (לא זוכר על מי), קלינגר בסיום: ״יש טעם נפגם ששולחים לנו למשחקים שופטים חיפאים״.

איזה גבר

[tkui]

כל מי שהוא בודד ממכבי- כבש מולו. אי אפשר להמציא את זה. זה היסטרי ברמות. גם התיאורים שלו נכונים- נמני נתן גול של סטנגה, קלינגר עשה את הגול הכי דרדרלה אבר ודריקס עשה דריקס. למסגר.

מטורף לגמרי

[MyLord]

הגול של אבי זה כזה גול של אבי

[גלעד כחלון]

בגול של חיפה דריקס מקבל פצצה לפנים/מרכז גוף נעמד ועומד על הקורה, ולא מצליח למנוע את השער

היום דריקס היה נשכב ותופס את הראש ויש מצב שבכלל לא היה נכבש שער

[הרוסונרי]

לראות את קלינגר השחקן איזה נשמה והקרבה היה נותן בכל משחק,ואיך בסיום הוא לקח את כל השחקנים מחזיק אותם בידיים וצועק להם לרוץ לכיוון הקהל,לא להאמין שהגענו איתו לאן שהגענו.

[דרום צהוב]

לראות את קלינגר השחקן איזה נשמה והקרבה היה נותן בכל משחק,ואיך בסיום הוא לקח את כל השחקנים מחזיק אותם בידיים וצועק להם לרוץ לכיוון הקהל,לא להאמין שהגענו איתו לאן שהגענו.

נתן המון וקיבל המון, כל העניין עם נמני גרם לקרע דו כיווני ביחסים