תקדישו דקה ותקראו

[פישנזון המקורי]

"

ניצחתי אמא, ניצחתי את השדים....

 

אז הנה אמא אני עומד כאן מולך, ואני עומד על מדים למרות שאמרת שכשאני אגדל לא נצטרך חיילים.

ואני עומד כאן מולך ואני כבר במילואים, כי אני כבר גדול.

ואני עומד כאן מולך ואני כבר לא בוכה, כי הבטחתי, כי אני יודע שאם הייתי בוכה היית אומרת שהבן שלך גיבור, ושהוא לא צריך לבכות.

ואת יודעת אמא? אני כבר שוב יוצא עם חברים, ושוב מבלה וצוחק ונהנה

ואת יודעת אמא? אני הולך להתחתן כי מצאתי מישהי שאני ממש אוהב.

 

הלוואי והיית מכירה אותה אמא, היא יפה ומצחיקה וחכמה והיא אוהבת אותי גם.

והיא בהיריון אמא, ואנחנו לא יודעים אם יש בן או בת, אבל אם זו בת, אז נקרא לה בשמך אמא.

אבל אני כבר לא בוכה אמא, כי הבן שלך גיבור, ולא צריך לבכות.

 

וכבר סיימתי ללמוד אמא, ואני עובד המון, במקום גדול כזה ועושה מלא כסף.

והבוס שלי קצת טיפש, אני עוד אהיה יותר גדול ממנו יום אחד אמא, כי את אמרת שהבן שלך נועד לגדולות.

והחברים שלי עובדים איתי אמא, כי הם עזרו לי להגיע לשם, ואין דבר יותר כיף מזה אמא.

וצבענו את הבית הישן, עם הקיר המתקלף את זוכרת אמא?

אבל את התמונה שלך החזרנו ישר אמא....כי בתמונה שלך אבא לא מרשה לגעת, ובכלל עשינו לו הפתעה שהוא נסע אמא.

 

ואבא?

אבא מאוד מתגעגע אמא, את חסרה לו...כי הבית כבר לא מואר כמו פעם כשאת היית איתנו כאן אמא.

וגם הוא לא מרשה לדמעות לרדת אמא, אבל מדי פעם שאני בא לבקר, אני שומע, איך בשקט בשקט בלילה שחושך והוא חושב שאף אחד לא שומע, הוא מרשה לעצמו אמא כי הוא חושב שהוא צריך לשמור עליי אמא, למרות שאני גדול וחזק, ואני כמו שהבטחתי לך פעם מזמן, נשאר גיבור אמא.

וברחוב? כולם אומרים לי כמה את חסרה, וכמה מקסימה וכמה חכמה, וכמה החיוך שלי הוא כמו שלך אמא, וכמה הלוואי שהיו עוד כמוך....ואני אומר? למה עוד? היית אמא שלי, ורק שלי, והיית מיוחדת אמא.

 

ובבית?

את חסרה אמא, כי את לא שם, ואין מי שיצחיק שעצוב, ואין מי שינחם שרע, ואין מי שיעודד אותי כחרא לי, ואין מי שיבשל את מה שאני אוהב ביום שישי בערב לקידוש, ואין מי שישר שיר מטומטם שרק לשנינו יש משמעות בו אמאץ

אין מי שיכין סירי אוכל לגדוד כי החבר'ה באים לחגוג קצת בבית.

ואין מי שישכנע את אבא לסוע איתי ליום כיף אמא, ואין כבר ימי כיף.

 

אבל ניצחתי את השדים אמא, אני כבר לא בוכה, אני גיבור.

כי אני יודע שבשקט בשקט, שכולנו ישנים...וקצת מעל השמש הירח והכוכבים, את שם למעלה עם אלוהים והמלאכים...

ואת שומרת עליי, ועל אבא ועל אישתי והילדים שיהיו, כי הם יהיו דומים לך, עם העיינים הטובות, החוכמה ויותר מהכל הלב המדהים זה...

ואני לא בוכה אמא, כי בשבילך, אני אמשיך לחייך ולשמוח.

 

וכשיזכירו אותך שוב אמא, אני לא אבכה, אני רק אחייך, חיוך קצת עצוב, כי את כבר לא איתי את שם למעלה עכשיו אני הגיבור, ואת? את עם אלוהים..."

 

אז לא לא אני כתבתי את זה.

ידידה שלי שלחה לי את זה היום ומהר מהר באה לראות אם אני עדיין מתפקד (לקח לי רבע שעה להגיב אבל בכל זאת)....

אין לי מושג מאיפה זה בא ומי כתב...אבל זה כל כך נכון...

 

ויודעים מה?

המשפט הכי נכון ששמעתי בחיים שלי זה "מעריכים משהו רק שמאבדים אותו"

אז אל תחכו...תעריכו.

 

את זה שאמא שם, לחבק ולנשק וללטף ולומר מילה טובה ולהחביא את העיתון אחרי הפסד בדרבי ולשמור עיתון אחרי ניצחון, ולהתייחס לכל שיגעון קטן שלנו כאילו זה כל העולם שלה, ולהכין לנו אוכל במיוחד באמצע הלילה כי מכבי הפסידה ואנחנו בדיכאון, ולהתעניין בקריירה של אבי נמני ולהעריץ אותו אפילו יותר מאיתנו.

ולזרוק מילה על הבחורה שהרגע נכנסה לחדר, עם חיוך וקריצה.

ולשכנע את אבא שיוסיף לנו כמה גרושים אחרי המשכורת, כי אנחנו הילדים שלה.

שמתקשרת באמצע הלילה שאתה עם חברים, ושואלת איפה אתה.

שאם רק הייתה יכולה הייתה מצמידה איתוראן לקרסול.

ששנייה לפני שהחבר'ה שלך מגיעים הביתה נזכרת לנקות את הבית.

שצורחת לך לקחת סוודר שאתה יוצא לפאב בטיילת באמצע הקיץ.

שמספרת לך שראו אותך בטלוויזיה היום במשחק ולמה לעזאזל אתה בלי חולצה בחורף?

שמביאה לך סירים שלמים של אוכל לטירונות, בסיס, כי היא באה בדיוק לעשר דקות

ושתצעק על המפקד שלך שמה פתאום אין לו זמן להתקשר הביתה?

שתפדח אותך כל פעם מחדש מול החבר'ה....

ש...ש...ש...

לכל אחד יש את הדברים הקטנים שבעוד כמה שנים יגרמו לו לצחוק בטירוף.

 

אבל תעשו לי טובה?

תעריכו.

ומחר בבוקר שאתם קמים( או בצהריים או בלילה) לכו, תנו חיבוק ונשיקה לאמא, נכון אתם כבר גדולים, ובוגרים, וזה קצת מביך לפעמים.

אבל יום אחד, תצטערו שלא עשיתם את זה.

ויום אחד, תרצו לעשות את זה, אבל כל מה שיישאר זה רק זיכרון.

 

ואל תבינו לא נכון, אבא חשוב, וכל אחד פה אני מאמין אוהב את אבא, אבל בסופו של דבר? אמא יש רק אחת....

תעריכו....

[maor]

למרות שאתה מלשן,

אני אוהב אותך ואתה אח לי לכל החיים,

גם אם לפעמים אנחנו מתנתקים.

 

* המלשן בציניות כן? אתה רק מדליף *

 

אוהב אותך,

תמשיך להיות חזק.

 

קטע באמת מרגש, גם מה שאתה כתבת,

צודק הבחור, תקשיבו לו.

[אור .כ.]

אמא

[שניר כהן]

כתבת פה מילים חזקות שפשוט גורמת לי להעריץ את אמא שלך.

ריגשת אותי בנאדם...

[almog23]

גרמת לי להזיל דמעות (וזה לא קל)

כל כך צודק!

"מעריכים משהו רק שמאבדים אותו"

 

אף פעם לא איבדתי מישהו(וטוב שככה)

אבל לא יודע למה, פשוט גרמת לי להתרגש עד דמעות.

כנראה בגלל שהיא כל כך מזכירה את אימא שלי...

[הנביא]

אם לא היה עכשיו מאוחר הייתי הולך לנשק את אמא שלי..

 

תודה

[אור גואטה]

כל הגוף שלי צמרמורות עכשיו, ריגשת אותי - תודה!

 

תיהיה חזק אחי!

 

באמת גרמת לי לחשוב אחרת.

כי "אמא יש רק אחת" "ואין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא".

[מושיק]

אין מילים

[גל בן חיים]

דמעות בעיניים.

תמשיך להיות חזק נשמה.

[דולי (ג'ונסון) המקורית]

דמעות..

[אורי משיח]

דמעות של עצב והזדהות איתך אחי

אני גאה בך

[אור .ה]

ריגשת... זה כל כך נכון.

[שניר כהן]

קראתי שוב פעם וכל פעם זה מרגש שוב פעם!!

[לא לתת]

ריגשת אותי מאוד אחי.

תהיה חזק.

[פרח יהודה]

דמעות..

 

!!!!

קוסטה אני אוהבת אותך!!!

[סגול]

חבל שאין עוד אנשים כמוך בעולם (ובפורום).

 

הייתי אומר שזה גרם לירידת דמעות - אבל בנים אמיתיים לא בוכים

 

באמת שאין עלייך , אתה יותר מאח - אוהב אותך .

[סלומוניקו ה-3]

באמת שקשה לבטא במילים את מה שמרגישים אחרי שקוראים דבר כזה.

מה שכן, הדמעות בעיניים מבטאות את זה הכי טוב.

[ענבר]

:\

 

(ואני אשאיר את התגובה הזו ככה...)

[Simba]

באמת שריגשת לגמרי.

מעריך מאוד את כל מה שכתבת כאן.

תמשיך להיות חזק איש יקר.

[טל נח]

אמא עוד מחכה לך למעלה אחי

אתה עוד תפגוש אותה ביום מן הימים..

 

תהיה חזק אחי באמת שרגשת

[shir]

עברה בי צמרמורת.

 

=/

 

באמת שריגשת.

[עואד באיטער]

וואו.

באמת שאני לא יודע מה להגיד.

 

אחרי המסר שלך האמת שזה הדבר האחרון שציפיתי לקרוא, הייתי בכלל בכיוון אחר, ותוך כדי הקריאה נכנסתי לשוק כזה.

כל מה שרשמת, כל ה"תכונות האמהיות" האלה כל כך מוכרות לי, ובתכלס ביום יום זה מה זה מעצבן ומביך (ואצלי גם יש את אותם קטעים עם אבא, אפילו יותר מאמא), אבל פתאום כשקוראים את הקטע הזה אז באמת בא לך להתחיל להעריך את מה שיש ולנצור כל רגע קטן בלב (והאמת? זה מה שכולם פה אומרים, אבל אני לא בטוח כמה זמן המחשבה הזאת תחזיק מעמד לפני שאנשים יחזרו לקחת דברים כאלה כמובן מאליו).

 

 

ברוך ה' עד עכשיו לא חוויתי אף אבידה של אדם קרוב, אבל תמיד הייתה לי מחשבה בראש, די מפחידה האמת- שכשזה יקרה אני לא אבכה, ולא אהיה עצוב, וזה לא ישפיע עליי כמו שזה משפיע על כולם, ושאני פשוט לא רואה את עצמי מוכן להתמודד עם אבידה, כי אני בטח אעדיף להתעלם ולקבור את הראש. ואיך בעצם אפשר להתמודד? בכל הקטע הזה אני מנסה להיכנס לראש של הכותב, לנסות להבין מה זה, לראות את הדברים מנקודת המבט שלו. ואני קורא. וזה כבד. ומרגש. ועוצמתי. ומשאיר אותך בלי מילים (אני כבר שעה מנסה לנסח את הדברים שלי כמו שצריך אבל זה פשוט לא הולך ויוצא לי עירבוב עילג של מילים). אבל את התחושה האמיתית זה בחיים לא יעביר.

אז מה נשאר להגיד? רק לאחל שתהיה חזק, ולומר לך שאתה באמת בנאדם ענק (למרות שכבר כמה באמת אני מכיר אותך? אבל לא צריך יותר מזה בשביל לדעת דברים כאלה).

[מאי]

ריגשת..

באמת מעריכים משהו רק כשהוא נאבד..

ותחושת הגעגועים והחיסרון בלב..

קשה להתמודד עם אובדן ..

[תימנימני]

קוסטה

 

אמא

[Moti]

באמת שגרמת לי לרדת ישר לחדר של אמא שלי

 

תודה