פרשת השבוע: פרשת חוקת: משה מכה בסלע, אהרון נפטר לבית עולמו - להצלחת כוחות הביטחון ולהבדיל לעילוי נשמת הנרצחים וההרוגים

[נועם שוהם]

יום ראשון זה ראש חודש סיוון, מה שאומר שבשבוע הבא חג שבועות.

 

השבת יתחילו לקרוא את הספר הרביעי מתוך חמשת חומשי תורה, ספר במדבר.

ביום ראשון בערב זה חג שבועות.

 

פרשת במדבר

 

מפקד האוכלוסין במדבר

 

בשנה השניה ליציאתם ממצרים, ציווה האלוקים את משה לערוך מפקד אוכלוסין של כל הגברים בבני-ישראל מגיל עשרים ומעלה. המפקד ייערך בניהול משה, אהרון ונשיאי השבטים.

 

כשהסתיים המפקד התקבלו הנתונים הבאים:

 

שבט ראובן מונה 46,500 אלף;

 

שבט שמעון: 59,300;

 

שבט גד: 45,650;

 

שבט יהודה: 74,600;

 

שבט יששכר: 54,400;

 

שבט זבולון: 57,400;

 

שבט אפרים: 40,500;

 

שבט מנשה: 32,200;

 

שבט בנימין: 35,400;

 

שבט דן: 62,700;

 

שבט אשר: 41,500;

 

שבט נפתלי: 53,400;

 

בסך הכול: 603,550 אלף גברים מגיל עשרים ומעלה.

שבט לוי לא השתתף במפקד זה על פי ציווי האלוקים.

 

מיקום המשכן, הלויים ושבטי ישראל

 

הלויים יהיו אחראיים על שינוע המשכן וכליו; הם יהיו אלו שיפרקו אותו לפני היציאה לדרך, ישנעו אותו במדבר וירכיבו אותו מחדש כאשר בני-ישראל יגיעו למחוז חפצם. את אוהלם הם יקבעו בסמוך למשכן העדות.

 

שאר השבטים יחולקו לארבעה קבוצות ולכל קבוצה דגל מיוחד שיסייע לבני הקבוצה למצוא את מקומם.

 

בצד מזרח ימוקמו השבטים: דגל יהודה הכולל גם את השבטים יששכר וזבולון; בצד דרום: דגל ראובן עם שמעון וגד; למערב המשכן: דגל אפרים עם מנשה ובנימין; ולצפונו: דגל דן עם אשר ונפתלי. גם כשהם יצעדו במדבר יהיה עליהם לצעוד בסדר זה.

 

ההיסטוריה והתפקיד של שבט לוי

 

בנקודה זו מפרטת התורה את בניו של אהרון: נדב, אביהוא, אלעזר ואיתמר. נדב ואביהוא הקריבו לפני ה' אש זרה ולפיכך מתו ללא בנים; אלעזר ואיתמר שימשו ככוהנים.

 

האלוקים מצווה את משה להפקיד את בני שבט לוי כאחראיים על תיפקוד ושמירת המשכן. "כאשר הרגתי את הבכורות בארץ מצרים" אומר האלוקים, "הקדשתי לי את בכורות בני-ישראל. אך לאחר שהם נכשלו בחטא העגל לקחתי את בני שבט לוי במקומם".

 

מפקד שבט לוי

 

גם בשבט לוי נערך מפקד נפרד על פי צו האלוקים, אלא שבשונה מהמפקד הכללי הפעם נספרו כל הגברים מבן חודש ומעלה בשלושת משפחות השבט: גרשון, קהת ומררי.

 

המפקד העלה את התוצאות הבאות:

 

בני משפחת גרשון: 7,500. בני משפחת קהת: 8,600. בני משפחת מררי: 6,200.

 

מסביב למשכן, ימוקמו משפחות שבט לוי בסדר הבא:

 

בני משפחת גרשון תמוקם ממערב למשכן. בזמן המסע במדבר הם יופקדו על נשיאת יריעות המשכן, קלעי (חלק מגדרות) החצר ואת הפרוכות השונות.

 

בני משפחת קהת תהיה מדרום למשכן וישאו את כלי המשכן השונים.

 

בני משפחת מררי ימוקמו צפונית למשכן והם ישאו את קרשי המשכן, האדנים, עמודי החצר ועוד.

 

מזרחית למשכן יחנו משה, אהרון ומשפחותיהם.

 

פדיון בכורות

 

כאמור, הלויים נבחרו לשרת במשכן כתחליף לבכורות שחטאו בעגל: כל לוי שימש תחליף לאחד מבכורות בני ישראל. אך לאחר המפקד שנערך בבני לוי התגלה כי ישנם 22,000 לויים (לא כולל הבכורות שבהם), לעומת 22,273 בכורות. על 273 בכורות היה, איפוא, לפדות את עצמם בסכום של חמישה שקלים. על פי ציווי האלוקים נערכה הגרלה ו-273 בכורות עלו בגורל ופדו את עצמם בחמישה שקלים שניתנו לכוהנים.

 

הזהירות המיוחדת בשינוע כלי הקודש

 

בורא העולם מצווה את משה לערוך מפקד אוכלוסין בקרב בני משפחת קהת ולספור את הגברים מגילאי שלושים עד חמישים שיקבלו תפקיד בעבודת המשכן. תפקידם יהיה לשנע את כלי הקודש השונים שהיו במשכן.

 

מכיוון שעל בני משפחת קהת הוטל תפקיד קדוש ואחראי זה, יהיה על אהרון ובניו לכסות את הכלים ורק לאחר-מכן יוכלו בני משפחת קהת לשאת אותם.

"זאת עשו להם וחיו ולא ימותו" אומר האלוקים, שכן כך הם לא יצטרכו להביט בכלי המשכן הקדושים ללא רשות.

 

https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/893489

 

שבת שלום לכולם! (:

 

*התוכן בדף זה מיוצר על-ידי Chabad.org, והוא מוגן בזכויות יוצרים על ידי המחבר ו / או "בית חב"ד". אם אתם נהנים ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו עוד יותר, בתנאי שאתם לא משנים אף חלק ממנו, ואתם מצרפים את ההערה הזו, קרדיט למחבר, וקישור ל www.he.chabad.org. אם ברצונכם לפרסם מחדש מאמר זה בכתב עת, ספר או אתר, שלחו דוא"ל

[נועם שוהם]

הערב זה חג שבועות ומחר בערב זה שבת, אז בשלושת ההודעות הבאות נכתוב בנושא.

 

קודם כל, לעניין בישול.

 

איך אפשר לבשל בחג שבועות?

 

השנה חג שבועות יוצא צמוד לשבת, כך שאסור למשל, לנסוע ברכב או להדליק אור (בדומה לשבת) החל מחמישי בערב עד למוצ"ש.

מה שכן, מותר לבשל בחג לצורך הארוחה שבאותו יום (דהיינו, מותר לבשל בחמישי בערב בשביל הארוחה של הערב, ובשישי בבוקר בשביל הבוקר) וזה בשני תנאים:

 

1. בתנאי שהדלקנו נר לפני כניסת החג, שממנו נעביר אש לבישול.

שימו לב! אסור להדליק אש חדשה. חייבים רק להעביר אש מנר שהודלק לפני החג.

 

2. שיש עניין של טריות ואיכות באותו אוכל - אם אין הבדל באיכות המזון אם אני מכין אותו לפני החג לבין שאני אכין אותו צמוד לאכילה בחג עצמו, אז אסור לבשל.

אם יש הבדל והמזון יוצא יותר טוב שאני מכין אותו צמוד לאכילה, אז מותר לבשל.

 

שימו לב שאת הגז שעליו בישלנו לא מכבים כרגיל. נותנים לגז להכבות מעצמו, על ידי כך שהמים גולשים מהסיר ומכבים את הנר.

איך מכבים את האש ביום טוב ולהרחבה בנושא:

 

https://www.hidabroot.org/article/109643

 

כמו כן, ביום שישי עד כניסת שבת, מותר גם לבשל לכבוד שבת, אבל בשביל זה צריך לעשות עירוב תבשילין ולדאוג להדליק לפני חג שבועות נר, שממנו נעביר אש (פרטים בהמשך ההודעה).

בכל מקרה, בשבת אסור לבשל בכל צורה.


איך מבשלים בחג עצמו לקראת שבת ומה זה עירוב תבשילין?

השנה חג שבועות יוצא מחובר עם שבת.
שבועות נכנס בחמישי בערב ויוצא בשישי בערב ואז בדיוק נכנסת השבת.
בחג שבועות מותר לבשל לצורך הארוחה שבאותו היום, בתנאי שלא מדליקים אש חדשה, אלא מעבירים אש מנר שהדלקנו לפני כניסת החג ביום חמישי.

אבל מה עושים עם אוכל מבושל לשבת?
בשבת הרי קיים איסור בישול בלי שום קשר אם העברנו אש מנר שדלק לפני שבת או שהדלקנו אש חדשה ומקודם אמרנו שבחג שבועות מותר לבשל אוכל רק בשביל הארוחה שבאותו היום (מה שאומר שאי אפשר לבשל משישי בבוקר לארוחת שבת שבשישי בערב, כי הם נחשבים ימים אחרים ביהדות, שבה היום מתחלף בצאת הכוכבים).

 

לכן, מה שעושים זה מה שנקרא עירוב תבשילין.
לפני כניסת החג לוקחים לחם ותבשיל (ביצה מבושלת או דג וכדומה) ומברכים את הברכה שנמצאת בלינק שבסוף ההודעה.

 

העירוב תבשילין מאפשר לנו לבשל (על ידי העברת אש שהדלקנו לפני החג) בחג שבועות ביום שישי בשביל שבת (כמובן שמותר לבשל רק עד כניסת השבת ולא אחרי).

 

שימו לב, מי שעשה עירוב לא יכול לבשל בשביל שבת כבר היום בערב ביום חמישי, אלא יכול לבשל רק בסמוך לשבת, דהיינו החל משישי בבוקר.

 

כמו כן, חייבים עירוב תבשילין גם אם לא מבשלים כלום, (אבל במקרה כזה עושים אותו בלי ברכה) כי צריך ביום שישי להדליק נרות שבת לפני כניסת השבת, ומכיוון שיש פה פעולה שעושים בשביל השבת, כדי לעשות אותה צריך עירוב תבשילין.

 

מה עושה מי ששכח לערב תבשילין?

רב העיר עושה עירוב תבשילין גם בשביל כל העיר, צריך ללכת אליו ולהגיד לו שסומכים על העירוב שלו והוא יאשר ואפשר לבשל.

 

החל משישי בערב, בשבת, כמובן שכבר לא מבשלים בכלל על ידי אש שהודלקה לפני חג שבועות או על ידי הדלקת אש חדשה.

 

את הלחם והביצה של העירוב נהגו לאכול בסעודה שלישית שבשבת (שזמנה בערך שעה-שעה וחצי לפני זמן יציאת השבת).

 

לנוסח הברכה שאומרים בעירוב ולהרחבה:

http://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/564868

https://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%91_%D7%AA%D7%91%D7%A9%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9F

[נועם שוהם]

חג שבועות

 

מה זה חג השבועות ולמה חוגגים אותו?

חג השבועות הוא החג1 שמגיע לאחר תום ימי 'ספירת העומר'.

 

בארץ ישראל זוהי עונת קציר החיטים ולקורבנות המיוחדים בבית המקדש לכבוד החג מצרפים שתֵּי כיכרות לחם "בִּיכּוּרִים" הנאפות מהחיטים הטריות שזה עתה הבשילו2 .

 

חג השבועות, שנקרא גם 'חג מתן תורה', חל בתאריך ו' בסיוון3 שבו קיבלנו את התורה בהר סיני בשנת 2488 לבריאת העולם ואנו מציינים זאת דרך התפילות והמנהגים המיוחדים של החג.

 

אבל רגע לפני שנדבר על המנהגים של חג השבועות ומה בדיוק עושים בו, בואו נכיר קודם את השמות של החג.

 

ראו כאן: כיצד קיבלנו את התורה? סיפור מתן תורה בחמש דקות

השמות של חג השבועות

כולנו מכירים אותו בשם 'חג השבועות' אבל מתברר שיש לו שמות נוספים. הנה רשימת השמות המלאה של החג לצד ההסבר על כל שם:

 

1. חג השבועות – החג שמגיע לאחר ספירת שִׁבְעַת השָבוּעוֹת של ספירת העומר. "שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ, מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת. וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה' אֱלוֹקֶיךָ..."4 .

 

2. חג הקציר – החג של עונת הקציר ובו מודים לה' על התבואה שחדשה שנתן לנו "וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה..."5 .

 

3. חג הבִּיכּוּרִים – על שם קרבן 'שתי הלחם' שמביאים מהתבואה החדשה "הבְּכוֹרָה"; וגם משום שמיום זה, ועד סוף הקיץ, מביאים את ה'ביכורים' של שבעת המינים לבית המקדש.

 

ראו גם: "סלינו על כתפינו" – על טקס הבאת הביכורים לבית המקדש.

 

4. 'עַצֶרֶת' – פירוש המילה: חגיגת סיום. ככה קוראים חז"ל לחג השבועות כי זו חגיגת הסיום של חג האביב: חג הפסח ממשיך דרך ספירת העומר ומסתיים בחג השבועות.

 

5. חג מתן תורה - היום שבו ניתנה התורה לעם ישראל.

הדלקת נרות וקידוש

לפני כניסת החג מדליקים נרות ומברכים שתי ברכות:

 

"בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דוֹנָי אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל יוֹם טוֹב"

 

"בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דוֹנָי אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה"

 

לחצו כאן כדי לדעת את זמן הדלקת הנרות וכניסת החג בעירכם.

 

בלילה וגם ביום עושים 'קידוש' ועורכים סעודות חגיגיות. בבתי הכנסת מתקיימות תפילות מיוחדות, כולל תפילת 'יזכור'.

לומדים תורה כל הלילה

בליל חג השבועות, יהודים ברחבי העולם מקיימים מסורת בת מאות שנים ומקדישים את הלילה ללימוד תורה והכנות לקבלת התורה מחדש.

 

אחת הסיבות למנהג: בבוקרו של יום מתן תורה, עם ישראל היה עדיין שקוע בשינה וה' בכבודו ובעצמו היה צריך לבוא ולהעיר אותם. כדי לכפר על טעות זו, קיבלו היהודים על עצמם שלא לישון בלילה זה.

 

בקהילות רבות נהוג ללמוד את "תיקון ליל שבועות". הנה 4 דברים שלא ידעתם על 'תיקון ליל שבועות'.

וגם: למה נשארים ערים בליל שבועות? – צפו בהסבר מרתק על פי הקבלה.

קריאת עשרת הדברות: מקבלים את התורה מחדש

יום חג השבועות הוא היום בו קיבל עם ישראל את התורה על הר סיני, , לפני 3,337 שנה בדיוק. המדרש מספר כי כל הנשמות של עם ישראל – גם אני אתה ואת, והסבים שלנו והסבים שלהם (וכן הלאה) – עמדו למרגלות הר סיני כדי לקבל את התורה מאת השם בכבודו ובעצמו.

 

ומאז, בכל שנה מתאספים בבית הכנסת וקוראים את 'עשרת הדברות' מתוך ספר התורה כדי לקבל את התורה מחדש.

 

הביאו את הילדים לבית הכנסת!

 

לשמיעת עשרת הדברות מגיעים גם הילדים והילדות הקטנים ביותר, אפילו תינוקות רכים. זאת בגלל שבמעמד מתן תורה גייס עם ישראל את הילדים בתור "ערֵבים" לכך שהברית עם אלוקים תתקיים. מאז, בכל שנה נוכחים הילדים במעמד קבלת התורה מחדש בקריאת עשרת הדברות בחג השבועות בבית הכנסת.

מגילת רות

נוהגים לקרוא במהלך החג את "מגילת רות", המתארת את סיפורה של רות, גיורת מוֹאַבִיָה שהצטרפה לחיק העם היהודי.

 

מתי קוראים את מגילת רות?

 

זמן קריאת מגילת רות משתנה מקהילה לקהילה: בלילה, בבוקר או אחרי הצהריים. ויש בתי כנסת שבהם לא קוראים את מגילת רות בציבור אלא כל אחד קורא אותה לעצמו6 .

מדוע קוראים את מגילת רות בחג השבועות?

• חג השבועות הוא יום ההולדת, וגם יום הפטירה, של דוד המלך שהוא צאצא ישיר של רות ובועז שמגילת רות מספרת את סיפור החתונה שלהם.
• מגילת רות התרחשה בעונת הקציר והיא מתאימה ל'חג הקציר'.
• רות היא סמל לגיורת-צדק שקיבלה על עצמה את חוקי התורה בלב שלם. בחג השבועות כולנו נחשבים במובן מסוים 'גֵרֵי צדק' המקבלים על עצמם את עול התורה מחדש בשמחה.

לחצו כאן כדי לקרוא את סיפורה המרתק של רות, האלמנה המכובדת שזנחה את הכול למען היהדות.

למה אוכלים מאכלי חלב בחג השבועות?

וכמובן, עוד מנהג עתיק וגם אהוב במיוחד בחג השבועות הוא מנהג אכילת מאכלי חלב. הנה כמה הסברים עיקריים למנהג:

 

• בחג השבועות היו מביאים אל בית-המקדש את "שתי הלחם", קרבן המורכב משתי לחמים. כדי לציין זאת, אנו אוכלים במהלך החג שתי ארוחות: הראשונה ארוחה חלבית, ולאחריה (לאחר הפסקה מתאימה) ארוחה בשרית.
• במתן תורה ניתנו לעם היהודי חוקי הכשרות. מכיוון שהתורה ניתנה בשבת, לא ניתן היה לשחוט בהמות לאכילה ולכן הסתפקו באכילת מוצרי חלב.
• התורה נמשלה לחלב המזין את הנפש. כמו-כן, לפי שיטת הגימטרייה, הערך המספרי של המילה "חלב" שווה 40. רמז ל-40 הימים הרצופים שבהם שהה משה בהר סיני לאחר שקבלנו את התורה.

לחצו כאן למתכונים מיוחדים למאכלי חלב לחג השבועות.

קישוטי פרחים

ישנם הנוהגים לקשט את הבית ואת בית-הכנסת בפרחים ובפירות לכבוד 'חג הקציר'. בנוסף לכך, חכמינו זיכרונם לברכה מספרים כי לקראת מתן תורה הר סיני התכסה כולו בירוק ובפריחה לכבוד המעמד. ואנו משחזרים גם היום את החוויה והתחושה המרגשת של מעמד הר סיני.

 

חשוב לסיים את סידור הפרחים עוד בערב החג, כדי לשמור על קדושת החג.

 

לחצו כאן כדי לדעת את זמן הדלקת הנרות בעירכם.

צוות האתר מאחל לכם 'קבלת התורה בשמחה ובפנימיות' וחג שמח!

ראו גם:

• סיפורים לחג השבועות
• מאמרים ותובנות לחיים מחג השבועות

 

https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/6464117

 

חג שמח ושבת שלום לכולם!! (:

[נועם שוהם]

פרשת נשא

 

כחלק ממינוי הלויים לעבודה פעילה במשכן, הורה האלוקים בפרשת השבוע הקודמת (במדבר) לספור את הגברים במשפחת קהת מגיל שלושים ועד לגיל חמישים ולהטיל עליהם את משימת שינוע כלי הקודש השונים.

 

בפרשת נשא ממשיך המפקד בקרב שבט לוי: הגברים הראויים לעבודה ממשפחת גרשון יהיו אחראיים על שינוע יריעות המשכן השונות שכיסו את הדפנות והתקרה וחלק מגדרות החצר.

בני משפחת מררי יהיו אחראיים על שינוע קרשי המשכן, הבריחים והאדנים (התשובות) וחלק מגדרות החצר.

 

המפקד העלה את המספרים הבאים:

 

הגברים הראויים לעבודה ממשפחת קהת: 2,750. ממשפחת גרשון: 2,630. ממשפחת מררי: 3,200. בסה"כ: 8,580.

 

עוד צוים אלוקיים

 

עוד ציויים אלוקיים שנאמרו למשה ביום בו הוקם המשכן:

 

· כהכנה לשכינה האלוקית שתשרה במשכן, האלוקים מצווה את בני ישראל לשלח מחוץ למחנה את הטמאים שבהם (מצורעים וזבים וטמאים) והם ממהרים למלא את פקודתו.

 

· אדם שגזל מחברו והכחיש את הגזילה ונשבע לשקר, ישיב את הגזילה בתוספת עשרים וחמישה אחוזים וכן יביא קורבן מיוחד ("אשם") למקדש. אם הנגזל מת ללא יורשים עליו לשלם את הסכום לכוהנים.

 

· כאשר בעל חושד באשתו כי היא בוגדת בו עם אדם מסויים והוא מתרה בה שלא לשהות בחדר לבד עם אותו אדם והיא עשתה זאת למרות ההתראה, בתנאים מסויימים יהיה עליו להביא את אשתו (המכונה: "אישה סוטה") אל המשכן, שם ימחקו פסוקים מן התורה במים, יקריבו מנחת שעורים וישקו אותה בטקס מיוחד. אם היא בגדה, המים יגרמו לה לחלות ולמות מידית; אם לא, היא תזכה להתעבר וללדת.

 

· אדם שנדר להיות 'נזיר' אסור בשתיית יין, באכילת ענבים למיניהם, בתספורת ובטומאה למתים. במידה והוא נטמא למת עליו להביא קורבן מיוחד לכפרה. לאחר תום תקופת הנזירות הוא יביא אל המשכן כבש (כקורבן עולה), כבשה (כקורבן חטאת) איל (כקורבן שלמים) וכן מנחה העשויה ממצות. במשכן הוא גם יגלח את שערותיו בטקס מיוחד.

 

ברכת הכוהנים

 

"דבר אל אהרן ואל בניו לאמר" מורה האלוקים למשה ומעביר להם את הציווי לברך את עם ישראל באהבה ולומר בלשון זו:

 

"יברכך ה' וישמרך; יאר ה' פניו אליך ויחונך; ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום".

אם הכוהנים יעשו זאת, אומר האלוקים, אני אברך את בני-ישראל.

 

מתנות וקורבנות הנשיאים

 

ביום חנוכת המשכן הביאו נשיאי השבטים מתנה משותפת: שש עגלות ושתים עשר בהמות שיירתמו לעגלות. האלוקים ציווה לחלק את העגלות: שתי עגלות עם ארבע בהמות לבני גרשון וארבע עגלות עם שמונה בהמות לבני מררי. בני קהת לא קיבלו כל עגלה מכיוון שהם נושאים את כלי הקודש על כתפיהם.

 

לרגל השמחה הגדולה של הקמת המשכן, הביאו הנשיאים קורבן מיוחד. על-פי ציווי האלוקים לכל נשיא ניתן יום נפרד לצורך הקרבת הקורבן.

 

הקורבן הכיל את הפריטים הבאים:

 

קערת כסף (במשקל 130 שקלים), מזרק כסף (70 שקלים) מלאים בסולת; כף זהב מלאה בקטורת; פר, איל, כבש ושעיר עיזים; בנוסף, לקורבן שלמים מיוחד הובאו שני בקר, חמישה אילים חמישה גדיים וחמישה כבשים.

 

התגלותו של האלוקים למשה רבינו

 

כאשר היה משה מגיע לאוהל מועד, הוא היה שומע את קולו של האלוקים מדבר אליו מעל הכפורת.

 

https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/906144

 

חג שמח ושבת שלום לכולם! (:

[נועם שוהם]

פרשת בהעלותך

 

פרשת בהעלותך ממשיכה לספר את סיפור מסע בני-ישראל במדבר. היא כוללת מצוות שונות הקשורות לעבודת המשכן, לצד שני מאורעות עצובים שאירעו במהלך הנדודים במדבר.

הנה סיכום הפרשה:

הדלקת המנורה

משה מוסר לאהרון הכהן מאת האלוקים את הפרטים השונים הכרוכים בהדלקת המנורה שעמדה במשכן ואהרון מקיים את ההוראות כלשונן.

 

(קיראו: למה היו 7 קנים במנורת בית המקדש?)

הכנת הלויים לעבודה במשכן

כהכנה לעבודתם במשכן על הלויים לעבור הליך מיוחד. עליהם לגלח את שערותיהם ולכבס את בגדיהם, ולאחר שיזו עליהם מ'מי החטאת' (הנעשים משריפת הפרה האדומה עליה נקרא בפרשת חוקת) הם יביאו עמם אל המשכן שני פרים כקורבנות עולה וחטאת.

 

בני-ישראל ישעינו את ידיהם עליהם, אהרון ומשה יניפו אותם כלפי מעלה ורק אז הם יוכלו להתחיל לעבוד במשכן.

 

ההליך המיוחד מתבצע והלויים מתחילים לשרת במשכן. רק לויים בין הגילאים 30 ו-50 נחשבו ככשירים לעבודת המשכן.

חוגגים פסח במדבר

שנה לאחר יציאתם ממצרים, מצווה האלוקים על בני-ישראל להקריב שוב את קורבן הפסח בדיוק כפי שעשו זאת שנה קודם לכן לפני יציאתם ממצרים ובני-ישראל מקריבים את הפסח כדת וכדין.

 

קבוצה של אנשים שהייתה טמאה ולא יכלה להקריב את קורבן הפסח התלוננה לפני משה: "למה ניגרע? גם אנו רוצים להקריב את קורבן הפסח ומדוע לא נוכל לעשות זאת?" משה מעביר את תלונתם לאלוקים שבתגובה מעניק לבני-ישראל מצוה חדשה: מצוות פסח שני. פסח שני, אותו חוגגים שלושים יום לאחר הפסח הראשון, מהווה הזדמנות לאלו שלא יכלו לקיים את הפסח הראשון לעשות את החג. כמעט כל הדינים הכרוכים באכילת קורבן הפסח הראשון חלים גם באכילת קורבן הפסח השני.

מסעות בני-ישראל במדבר

על המשכן שרר דרך קבע ענן ששימש לבני-ישראל כמורה דרך. כאשר הענן היה מתרומם מעל המשכן היו בני-ישראל יודעים כי הגיעה העת להמשיך בנדודים במדבר; כאשר הענן היה נח הם היו יודעים כי עליהם לחנות. לעתים הם היו חונים במקום אחד במשך ימים ספורים בלבד, ולפעמים כמה שנים. "על פי ה' יסעו, ועל פי ה' יחנו".

חצוצרות הכסף

בורא העולם מצווה את משה רבינו להכין שתי חצוצרות כסף. בחצוצרות אלו ישתמשו כדי לקבץ את הנשיאים או את העם אל פתח אוהל מועד, בעת מלחמה כדי לעורר את רחמיו של האלוקים, ובעת הקרבת הקורבנות בשבתות, בחגים ובמועדים.

 

עוד על חצוצרות הכסף – כאן.

המסע הראשון עם המשכן

התורה מתארת את המסע הראשון שנערך עם המשכן כאשר היהודים צועדים לדגליהם. המסע החל בכ' באייר בשנה השניה ליציאתם ממצרים כשארון הברית (ארון מיוחד בו הונחו שברי הלוחות הראשונות) נוסע בראש המחנה.

 

יתרו, חותן משה שהצטרף אליהם קודם לכן, מבקש לשוב לארצו. משה מנסה לשכנע אותו להישאר עמם והוא מבטיח להיטיב עמו.

"ויהי בנסוע הארון ויאמר משה: קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך!" וכאשר הארון היה נח במקומו היה אומר משה: "שובה ה' רבבות אלפי ישראל!".

העם מתלונן

הרשעים שבעם החלו להתלונן על בורא העולם ועל משה וכעונש פורצת אש בקצה המחנה ההורגת בהם. העם מבקש ממשה להתפלל לאלוקים והאש כבית.

 

אך נראה כי הלקח עדיין לא נלמד. האספסוף, קבוצת הגרים שהצטרפו לבני-ישראל ביציאה ממצרים, שוב מתלוננים. "מי יאכילנו בשר?" הם טוענים. "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם, את הקישואים ואת האבטיחים, את החציר ואת הבצלים ואת השומים. ועתה? נפשנו יבשה, אנו יכולים לאכול רק מן". הייתה זו תלונה חצופה שכן ל'מן' היה טעם מיוחד במינו.

 

האלוקים קוצף על תלונות בני-ישראל, וגם משה מתלונן לפניו: "מדוע הטלת עלי את הנהגת העם הזה? האנוכי הריתי את העם או ילדתי אותו? כיצד אוכל לספק להם בשר? לא אוכל לבדי לשאת בעול ההנהגה."

 

בתשובה לדברי משה משיב לו האלוקים: א) אסוף שבעים איש מזקני ישראל עליהם אשרה מרוחך והם יסייעו לך בהנהגת העם. ב) במשך חודש ימים אאכיל את בני ישראל בשר עד שהוא יצא להם מהאף.

 

כדברי האלוקים, משה אוסף שבעים זקנים מחוץ לאוהל מועד ואלוקים משרה עליהם מרוחו של משה. שני זקנים שלא ראו את עצמם ראויים לנבואה נשארו במחנה אך גם שם שרתה עליהם הרוח והם התנבאו. יהושע בן נון משרת משה ביקש ממשה לכלוא אותם כעונש על נבואתם, אך משה הגיב "מי יתן עם ה' כולם נביאים", הלוואי ואלוקים יאציל מרוחו על כל עם ישראל.

לאחר-מכן אלוקים ממטיר על המחנה שלוים. העם ממהר לאסוף את העופות כדי לאכול מהם ובאמצע אכילתם הורג בהם האלוקים כעונש על תלונתם. את המקום ההוא מכנים בני-ישראל בשם "קברות התאוה".

חטא מרים

מרים פותחת בשיחה עם אהרן על העובדה שמאז התגלה האלוקים למשה פרש משה מחיי זוגיות עם אשתו. "האם רק איתו דיבר האלוקים" הם תמהים. "הלא הוא מדבר גם עמנו!"

"והאיש משה" אומרת התורה, "ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה".

 

אלוקים נגלה אליהם לפתע ומשיב על תמיהתם. "בשונה משאר הנביאים, אני מדבר עם משה פה אל פה. ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי, במשה?"

 

כעונש על דבריה לוקה מרים בצרעת. אחיה משה מתפלל עליה לאלוקים שירפא אותה, והבורא משיב כי הצרעת תימשך שבעה ימים במהלכה היא תשהה מחוץ למחנה. העם מחכה למרים שבעה ימים וכשהיא מבריאה הם ממשיכים בנדודיהם במדבר.

קישורים לפרשת בהעלותך

· למדור מיוחד לפרשת בהעלותך, כולל מאמרים, סיפורים וסרטוני וידאו לחצו כאן

 

· לקריאת התורה של פרשת בהעלותך עם ההפטרה ופירוש רש"י, לחצו כאן

 

· לרמזים וגימטריאות לפרשת בהעלותך, לחצו כאן

 

· לדפי צביעה לילדים, לחצו כאן

 

https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/912873

 

שבת שלום לכולם! (:

[נועם שוהם]

 

 

 

 

פרשת שלח

 

פרשת שלח היא הפרשה הרביעית בספר במדבר. היא מביאה את הסיפור המרתק - שהביא לתוצאות עגומות - של משלוח מרגלים לארץ ישראל. לפניכם סיכום קצר של פרשת שלח:

משה שולח מרגלים

בהסכמת האלוקים בוחר משה שנים עשר נציגים – נציג מכל שבט – שילכו וירגלו את הארץ כהכנה לכיבוש הקרב ובא. הוא מצוה אותם לבדוק את הארץ ואת היושבים בה. "בידקו את מערכות ההגנה של ארץ כנען וכן את טיב האדמה; הביאו עמכם מפרי הארץ כשתשובו" הוא אומר להם.

 

אחד משנים-עשר הנציגים הוא תלמידו הנאמן של משה, הושע בן נון. לפני היציאה לדרך מוסיף משה את האות יו"ד לשמו ומכאן ואילך הוא נקרא: יהושע.

המרגלים שבים ובפיהם בשורות רעות

לאחר סיור בן ארבעים יום במהלכו קוטפים המרגלים מפרות הענק הגדלים בארץ (אשכול ענבים, תאנה ורימון) שבים המרגלים אל מחנה ישראל ובפיהם בשורות רעות: "אומנם הארץ ופריה טובים" הם אומרים, "אך לא נוכל לכבוש אותה! יושבי הארץ הם גיבורים וענקים היושבים בערים בצורות היטב".

 

אחד מן המרגלים בשם כלב בן יפונה מוחה בחבריו למסע: "עלה נעלה ונירש את הארץ" הוא קרא, אך שאר המרגלים ממשיכים להתסיס את העם כי תהיה זו טעות לנסות ולכבוש את ארץ כנען. העם נותן את קולו בבכי ומתלונן על משה ואהרון "הלואי והיינו מתים בארץ מצרים או במדבר! מדוע רוצה האלוקים להביא אותנו אל ארץ כנען, שם נמות במלחמה? הבה נשוב למצרים".

 

כלב בן יפונה ויהושע בן נון, שני המרגלים היחידים שנותרו נאמנים לתוכנית האלוקית, קורעים את בגדיהם בצער.

"הארץ אשר עברנו בה לתור אותה טובה הארץ מאוד מאוד" הם קוראים. "זו ארץ זבת חלב ודבש. אנא אל תמרדו בבורא העולם". אבל דבריהם נופלים על אוזניים אטומות. העם הכועס מבקש לרגום אותם באבנים.

 

הכעס – והעונש – האלוקי

בעוד בני-ישראל מתקבצים סביב לאוהל מועד מתגלה האלוקים אל משה רבינו. הוא מבקש להעניש את העם ולהרוג אותו במגיפה, אך משה טוען בפניו כי לו האלוקים יעשה זאת, חלילה, יאמרו אומות העולם כי הוא לא יכל לקיים את הבטחתו ולהכניס אותם אל ארץ ישראל.

 

הוא מוסיף ומתחנן לבורא העולם: "סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך, וכאשר נשאת לעם הזה ממצרים ועד הנה". וה' משיב: "סלחתי כדבריך."

 

עם זאת, כעונש על כך שבני-ישראל מאסו בארץ המובטחת הם לא יזכו להיכנס אליה אלא ימותו במדבר. רק בניהם יזכו לראות את אדמת הארץ. במשך ארבעים שנה – כנגד מסע המרגלים שארך ארבעים יום, שנה לכל יום – יהיה עליהם לנדוד במדבר. רק כלב בן יפונה ויהושע בן נון שלא הוציאו את דיבת הארץ יזכו להיכנס לארץ.

 

כעונש על מעשיהם עשרת המרגלים מתים במגיפה.

 

לחצו כאן לקריאת סיפור המרגלים לאור המדרשים.

המעפילים

כשבני ישראל שומעים כי יהיה עליהם להישאר במדבר במשך ארבעים שנה הם מתאבלים ומתחרטים על מעשיהם. "אנו מוכנים לעלות מיד אל הארץ" הם אומרים ומבקשים לצאת מיד לכבוש אותה. משה מנסה להניא אותם מתוכניתם: "אלוקים לא עמכם, מדוע תעלו ללא ברכתו של האלוקים?" הם לא מאזינים לדבריו ומעפילים לכיוון ארץ ישראל, אך דבריו של משה מתקיימים והעמלקי והכנעני נלחמים בהם ומביסים אותם.

מצוות נוספות

בסיום הפרשה התורה מביאה ציווים שונים:

 

· כאשר מביאים קורבן אל המשכן יש לצרף אל הקורבן מנחה (העשויה מסולת חיטים) ונסכי יין. לכל קורבן יש כמות מוגדרת של מנחה ונסכים;

 

· מכל עיסת בצק בגודל מסויים יש להפריש חלק הנקרא 'חלה' הניתנת לכוהנים;

 

· במידה ובית הדין פסק בשוגג כי מותר לעבוד עבודת זרה בצורה מסויימת יהיה על עם ישראל להביא קורבן משותף;

 

· אדם פרטי שחטא בשוגג ועבד עבודה זרה יביא קורבן;

 

· אדם שחטא ועבד עבודה זרה בכוונה תחילה ייכרת מן העם.

 

 

מקושש העצים

בעיצומה של השבת השניה לאחר מתן-תורה מוצאים בני-ישראל אדם מקושש עצים. הם יודעים כי הוא עובר על ציווי האלוקים אך הם לא יודעים מה עונשו. האלוקים קובע כי עונשו בסקילה וכך אכן נעשה.

הציצית

"דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם: ועשו להם ציצית". בורא העולם מצווה על בני-ישראל כי בכל בגד בעל ארבע כנפות יש להטיל ציצית – חוטים שזורים וכן חוט אחד של תכלת.

הציצית תזכיר להם לשמור את מצוות האלוקים ולא להתפתות אחר ראיה אסורה או אחר רגשות לא טהורים.

 

קיראו: מהי מצוות הציצית, וכיצד מקיימים אותה?

קישורים שימושיים לפרשת שלח

· קריאת התורה לפרשת שלח, כולל הפטרה ופירוש רש"י

 

· רמזים וגימטריאות לפרשת שלח

 

· דפי צביעה לילדים לפרשת שלח

 

· דף הבית של פרשת שלח, כולל מאמרים, סיפורים וסרטוני וידאו

 

https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/920163/jewish/-.htm

 

שבת שלום לכולם! (:

[נועם שוהם]

ביום שני ושלישי זה ראש חודש תמוז (החודש יש שני ימי ראש חודש).

 

פרשת קורח

 

קורח, בן דודו של משה קורא תיגר על מנהיגותו של משה רבינו ויחד עם דתן, אבירם, און בן פלת ומאתיים וחמישים דיינים מכובדים הוא טוען על משה ועל אהרון: "כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'! מדוע אתם, משה ואהרון, לקחתם לעצמכם את שרביט המלוכה והכהונה הגדולה?"

 

משה שומע את הטענות ונופל על פניו ביודעו שהפעם יקשה עליו לסנגר על מעשיהם של בני-ישראל.

 

"מחר בבוקר" אומר משה לקורח ולעדתו, "תראו כי לא ביוזמתנו קיבלנו את עול ההנהגה. הייתה זו הוראה מפורשת של האלוקים.

 

"קחו לכם מחתות בהם תתנו קטורת, כפי שעושים הכוהנים" המשיך משה, "והיו מוכנים לפני ה' מחר. והאיש אשר יבחר ה' הוא יהיה הקדוש" סיים את דבריו.

 

לעיני כל השבטים הוא מנסה לשכנע את קורח לחזור בו ממרדו. "הלא גם לכם העניק האלוקים תפקיד מיוחד, לעבוד במשכן העדות. מדוע אתם לא מסתפקים בכך ומבקשים להיות גם כוהנים?" הוא גם מנסה לקרוא לדתן ואבירם כדי לשוחח עמם אך הם מסרבים להופיע בפניו בקריאות מרדניות. "לא נעלה!" הם קוראים. "הלא משה רבינו הבטיח להביא אותנו לארץ זבת חלב ודבש ולא קיים. גם אם תנקר את עינינו לא נופיע בפניך!"

 

בלילה... ובבוקר

 

בבוקרו של יום הקהיל קורח את כל כל בני-ישראל אל אוהל מועד כאשר עמוד הענן של השכינה הופיע לעיני כל.

 

"הבדלו מתוך העדה הזאת" אמר האלוקים למשה ואהרון, "ואכלה אותם ברגע אחד!". אך משה ואהרון נופלים על פניהם ומבקשים מבורא העולם לא להעניש את כל בני-ישראל בשל חטא של אדם אחד, קורח.

 

לאחר שבני-ישראל מתרחקים מאוהלי קורח ועדתו על פי צו האלוקים מכריז משה:

 

"בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה. אם קורח ועדתו ימותו מיתה טבעית תדעו כי ה' לא שלח אותי. אך אם ה' יברא בריאה חדשה והאדמה תפצה את פיה ותבלע אותם ואת כל אשר להם, אז תדעו כי הם ניאצו את שם ה'."

 

כדברי משה, האדמה פצתה את פיה ובלעה את קורח, עדתו ואת משפחתם ורכושם. בני-ישראל ברחו בבהלה מזירת האירוע, ואש שרפה את 250 הדיינים שעמדו ובידיהם מחתות הקטורת.

 

המחתות בהם הם השתמשו הוקדשו לאלוקים ולפיכך אלעזר בן אהרון הכוהן אוסף את המחתות מן השריפה ומשתמשים בהם כציפוי למזבח. ציפוי זה יהווה תזכורת תמידית לבני-ישראל שרק הכוהנים יכולים להקטיר את הקטורת.

 

שוב מתלוננים בני-ישראל

 

למרבה הפלא בני-ישראל עדיין לא למדו את הלקח והם שוב מתלוננים על משה ועל אהרון, והפעם "אתם גרמתם לעם ה' למות!"

 

האלוקים מתגלה למשה ולאהרון ואומר להם "צאו מן העדה הזאת ואכלה אותם כרגע!". משה מבין כי יצא הקצף מלפני ה' וכי מגיפה מכה בבני ישראל והוא פוקד על אהרון אחיו לתת קטורת במחתה ולרוץ בתוך הקהל. ריצתו של אהרון עם מחתת הקטורת אכן עוצרת את המגיפה. בסך הכול מתו במגיפה 14,700 איש.

 

המטה הפורח

 

כדי להסיר את תלונות בני-ישראל על הכהונה, מצווה האלוקים כי נשיא מכל שבט יכניס מטה – מקל – אל המשכן, והמטה אשר יבחר בו האלוקים יפרח. בני-ישראל עושים זאת ובבוקר הם מגלים שמטהו של אהרון פרח, הוציא ציץ ושקדים. מטה אהרון נשאר בתוך המשכן למשמרת ולזכרון לבני-ישראל.

 

דיני הכוהנים

 

בורא העולם מטיל על הכוהנים את המשימה לשמור על המשכן ולוודא שבני-ישראל לא ייכנסו למקומות הקדושים.

 

כמו-כן הכוהנים יקבלו מתנות כהונה, חלקים מיוחדים אותם יתנו להם בני ישראל, כדלהלן:

 

· חלק מן הקורבנות ומן המנחות שיקריבו בני ישראל;

 

· 'תרומה', חלק מן היבול;

 

· 'ביכורים', הפירות הראשונים של היבול;

 

· דמי 'פדיון הבן' (בסכום של חמשת שקלים);

 

· דמי פדיון בכור בהמה טמאה (גם הוא בסכום של חמשת שקלים);

 

· בכור הבהמה הטהורה יוקרב על המזבח, והכוהנים יקבלו את בשרו.

 

הלויים

גם הלויים יקבלו חלק מן היבול וגם עליהם יהיה להפריש חלק ולהעניק אותו לכוהנים.

 

https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/925221

 

שבת שלום וחודש טוב לכולם! (:

[נועם שוהם]

פרשת חוקת

 

"זאת חוקת התורה" אומר האלוקים למשה רבינו ולאהרון הכוהן ומוסר להם את דיני ה'פרה האדומה'. מן הפרה האדומה מפיקים תערובת מיוחדת (הכוללת אפר משריפת הפרה, עץ ארז, איזוב ושני תולעת) שתשמש לטהר אנשים או חפצים שנטמאו למת.

 

משה מכה בסלע

 

בני ישראל חונים בקדש שם מתה ונקברת מרים, אחות אהרון ומשה.

 

כאשר היהודים צמאים למים הם שוב מתלוננים: "מדוע הוצאתם אותנו ממצרים והבאתם אותנו אל המקום הרע הזה?"

בתגובה לתלונתם מצווה הבורא למשה ולאהרון להקהיל את העדה ולדבר אל הסלע כדי שיצא ממנו מים. משה מקהיל את העם אך מכה בסלע פעמיים. המים יוצאים מן הסלע ומשקים את העדה, אך בשל העובדה שמשה ואהרון לא דיברו אל הסלע אלא היכו בו נגזר עליהם שלא להיכנס לארץ המובטחת.

 

בדרך לארץ-ישראל

 

ממקום חנייתם בקדש שולח משה מלאכים אל מלך אדום, הוא מזכיר לו את הקירבה המשפחתית (אדום הוא עשו, אחיו של יעקב) ומתאר בפניו את הטלטולים שעברו ישראל במצרים עד שבורא העולם גאל אותם. "אנו נמצאים כעת ליד גבולך, בקדש" מסיים משה את דבריו, "וברצוננו לעבור דרך ארצך אל ארץ ישראל. נלך בדרך המלך ולא ניטה ימין ושמאל".

 

מלך אדום מסרב לבקשה וכשבני-ישראל מפצירים בו הוא יוצא לקראתם עם צבא גדול; הם לא מעוניינים להילחם בו ועוזבים את קדש.

 

פטירת אהרון

 

בתחנה הבאה, הור ההר, נאמר לאהרון כי הוא עומד למות. על פי ציווי האלוקים הוא עולה יחד עם אלעזר בנו ומשה אל הור ההר שם מפשיט משה את בגדי הכהונה של אהרון ומלביש את בנו אלעזר שימלא את מקומו. אהרון נפטר בהור ההר ושם קבורתו.

 

בני-ישראל מתאבלים במשך שלושים יום על פטירתו.

 

מלחמה (1)

 

הכנעני בא להילחם בישראל ואף הצליח לשבות ממנו שבי. היהודים נודרים לבורא העולם ומבקשים ממנו לנצח במלחמה. לאחר תפילתם הם משיבים מלחמה שערה – ומנצחים.

 

נחש הנחושת

 

מכיוון שמלך אדום לא הרשה ליהודים לעבור דרך ארצו היה עליהם לנקוט בדרך עקיפה הארוכה יותר. היהודים מתעייפים בשל טורח הדרך ומתלוננים על האלוקים ועל משה. כעונש על תלונתם שולח האלוקים נחשים הנושכים והורגים רבים מבני-ישראל.

 

לאחר שהם מתחרטים על מעשיהם ומבקשים ממשה לבקש מהאלוקים להסיר את הנחשים מהם, יוצר משה בפקודת האלוקים נחש נחושת ומניח אותו במקום גבוה. כאשר אדם ננשך על-ידי הנחשים הוא מביט למעלה אל נחש הנחושת, נזכר בבורא העולם ומתרפא.

 

מלחמה (2)

 

מסע הכניסה אל הארץ המובטחת נמשך, והפעם שמים בני-ישראל את פניהם דרך ארץ האמורי. בדרכם הם עוברים בנחל ארנון שם נהרגים באורח ניסי אויביהם שביקשו לטמון להם מארב.

שוב שולח משה שליחים, הפעם אל סיחון מלך האמורי בבקשה לעבור דרך ארצו. סיחון מסרב ואף יוצא להילחם בישראל. המלחמה מסתיימת במפלה מוחצת של סיחון: בני-ישראל כובשים את ארצו ומתיישבים בה.

מארץ האמורי שולח משה מרגלים לעיר יעזר, הם לוכדים את העיר והיהודים מתיישבים גם בה.

 

מלחמה (3)

 

צעדיהם של היהודים מובילים אותם לארץ הבשן, שם ממתין להם עוג מלך הבשן יחד עם כל עמו. בורא העולם אומר למשה לא לחשוש ממנו ואחרי מלחמה הם מכים בעוג ובכל עמו.

 

משם נוסעים בני-ישראל וחונים בערבות מואב אשר על ירדן ירחו. זו התחנה האחרונה לפני הכניסה לארץ המובטחת.

 

https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/929704

 

שבת שלום לכולם! (: