יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה - תשפ״ו

[משמר הפורום]

 

הערב, יום שני, ג' באייר תשפ"ו, 20.04.2026,
חל ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה.
יום הזיכרון חל מדי שנה יממה לפני חגיגות יום העצמאות של מדינת ישראל,
כסמל למחיר ששילמה ישראל על הקמתה, וכזיכרון על המחיר שבקיומה.

 

על פי נתוני משרד הביטחון מספרם של חללי מערכות ישראל משנת 1860 ועד היום הוא 25,648, כאשר מיום הזיכרון שעבר נוספו 174 חללים למניין הנופלים, ועוד 54 נכי צה"ל שנפטרו כתוצאה מנכותם, והוכרו במהלך השנה כחללי מערכות ישראל. 59,583 הוא מספר בני המשפחות השכולות, בהם 8,420 הורים שכולים, 4,872 אלמנות, ו-14,430 יתומים (ילדי חללים).

 

הביטוח הלאומי מסר כי מספר האזרחים שנהרגו בפעולות איבה מיום הכרזת המדינה ב-ה' באייר תש"ח ועד היום הוא 4,587. נתון הרוגי האיבה מראשית היישוב כולל גם 223 אזרחים זרים שנהרגו בפיגועים בארץ. בשנה החולפת, מיום הזיכרון האחרון, נרצחו 79 אזרחים בפעולות איבה. פיגועי האיבה הותירו 4,932 יתומים (מהם 473 קטינים), 1,088 אלמנים ואלמנות ו-2,399 הורים שכולים, שחיים עמנו היום. מימי ראשית הציונות (שנת 1860) נהרגו 5,313 איש בפעולות איבה.

 

 

מזיכרון - לתקומה.
נזכור לעד.
נזכור ולא נשכח.

 

השנה, בצל המלחמה וכאב האובדן הכבד מאז אירועי השבעה באוקטובר, יתקיימו טקסי הזיכרון בהשתתפות רבבות בני משפחות שכולות ואזרחי ישראל שיפקדו את בתי העלמין כדי להתייחד עם זכר הנופלים.

ב-53 בתי העלמין הצבאיים ברחבי הארץ ובאתר ההנצחה ללוחם הבדואי, יתקיימו הטקסים הממלכתיים. לאחר צפירת דומיה בת שתי דקות, ייערכו משמרי כבוד של חיילי צה"ל, יינשאו תפילות "יזכור" ו"אל מלא רחמים" מפי חזנים ורבנים צבאיים, ויושמעו דברי מורשת והנצחה. בדומה למסורת השנתית של משרד הביטחון, עוד טרם יום הזיכרון עוברים חיילי צה"ל בין החלקות ומניחים על קברו של כל נופל דגלון של מדינת ישראל המעוטר בסרט שחור עם הכיתוב "יזכור", יחד עם זר פרחים ונר נשמה.

ת.נ.צ.ב.ה

--------------------------------------------------------------


"ובמותם ציוו לנו את החיים"

הכבוד הגדול ביותר שאפשר להעניק לכל המתים הרבים,
שרוחם מהלכת עלינו היום,
האלמונים והאחרים,
הוא לעמוד מולם ולומר,
שקולם הביישני, המוקיע באלמותו - נשמע היטב מקצה הארץ עד קצה.

שנשתדל בכל יכולתנו לבנות מעלה שורשים,
שהם תקעו במו גופם באדמה הקשה,
עץ יפה, בית נאה, חברה יפה
והכל ככל האפשר

קולם מכשף אותנו לומר סליחה שהם שם ואנו כאן,
ולנסות לזכור אותם,
את פניהם, את גופם, את כאבם האחרון, את בגידת החיים, את תעלומת הכבוד,
את הפגז או המוקש, את כלילת השמים,
את המילים הארוגות להפליא שאומרים לפעמים בשמם,
לשווא.

זוהי ארץ מסוכנת, אומר יהודה עמיחי באחד משיריו,
ארץ מסוכנת.
ארץ מלאה חפצים חשודים
ובני אדם ממולכדים,
ומצבות זיכרון מונחות בכל, כמו משקולות
כדי שתולדות הארץ לא יעופו ברוח, כניירות .

וכך, יום אחד בשנה לובש הזיכרון קול צפירה ומכה כל אוזן
וכל שאר ימות השנה הוא מהדהד בחדרי הלב

יום הזיכרון הוא יום האהבה החיה בלי קץ - יום הגעגוע שלא יישוב עוד לביתינו

יהי זכרם ברוך.