פרשת השבוע: פרשת בחוקותי ויום ירושלים - להצלחת כוחות הביטחון ולהבדיל לעילוי נשמת הנרצחים וההרוגים

[נועם שוהם]

השבת יקראו שתי פרשות, פרשת תזריע ופרשת מצורע.

 

פרשת תזריע

 

דינים מיוחדים ליולדת

 

האלוקים מצווה על משה את דיני היולדת:

 

כאשר נולד בן זכר, יש לערוך לו ברית מילה בגיל שמונה ימים. היולדת תהיה טמאה במשך שבוע בתומו תטבול במקווה טהרה, תמתין 33 יום נוספים ולאחריהם תקריב קורבן מיוחד. אם היא ילדה בת טומאתה תימשך שבועיים בתומם תטבול, תמתין 66 יום ולאחריהם תביא את קורבן היולדת.

 

קורבן היולדת כולל כבש לעולה ובן יונה או תור (עוף ממשפחת היוניים) לחטאת על המזבח. אם אין באפשרותה להביא כבש לעולה, היא רשאית להביא בן יונה או תור במקום הכבש.

 

דיני הצרעת

 

כאשר מופיעה צרעת (מחלה שהייתה בזמן המקרא ונכחדה מן העולם) בגוף האדם, בבגדו או בבית בו הוא מתגורר, עליו לגשת אל הכוהן כדי שיקבע האם אכן מדובר בנגע הצרעת שעלול לטמא אותו, את בגדו ואת ביתו.

 

צרעת אדם: פרשתנו מפרטת סוגי פצעים שונים: כאלו המטמאים את האדם, אחרים הנחשבים טהורים ופצעים בהם על הכוהן לשלוח את האדם להסגר של שבוע או שבועיים כדי לראות האם הנגע יתפשט ויטמא את האדם.

 

בתקופה בה הוא חולה בצרעת, עליו להתגורר מחוץ למחנה ולנהוג במנהגי אבלות: לקרוע את בגדיו ולא להסתפר.

 

(הליך הטהרה של המצורע כאשר תסור ממנו המחלה מתואר בפרוטרוט בפרשה הבאה, פרשת מצורע).

 

צרעת בגדים: כאשר קיים חשש לנגע צרעת בבגד, יניח הכוהן את הבגד בבידוד למשך שבוע ימים. אם בתום השבוע הנגע התפשט יש לשרוף את הבגד; במידה והנגע לא התפשט, יש לכבס את הבגד ולהניח אותו בבידוד במשך שבוע נוסף. אם הנגע סר לאחר כיבוס הבגד, הבגד טהור אך יש להטביל אותו במקווה טהרה; אם הנגע לא התפשט אך גם לא סר לגמרי, יש לקרוע את החלק הנגוע ויתרת הבגד מותרת; במידה והנגע התפשט, הבגד טמא ויש לשרוף אותו.

 

https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/1478264

 

 

פרשת מצורע

 

 

הליך ההיטהרות מן הצרעת

 

לאחר שהכוהן בוחן את המצורע וקובע כי הוא נרפא מצרעתו, מבצעים את הטקס הבא כדי לטהר את המצורע:

 

נוטלים שתי ציפורים חיות, מקל מעץ הארז, צמר צבוע וצמח איזוב. שוחטים ציפור אחת ומכנסים את דמה בתוך כלי חרס שבתוכו מי מעיין. טובלים את הציפור השניה ואת המקל, הצמר וצמח האיזוב, מזים על המצורע שבע פעמים ומשלחים את הציפור החיה לנפשה. בתום הטקס טובל המצורע במקווה טהרה וממתין שבוע נוסף – במהלכו הוא פורש מאשתו.

 

כשחלפו שבעה ימים עליו לגלח את כל שערותיו ולטבול שוב במקווה טהרה. למחרת הוא מביא קורבן מיוחד לבית המקדש הכולל: שני כבשים, כבשה אחת, מנחת סולת ושמן. גם בבית המקדש נערך למצורע טקס טהרה מיוחד הכולל משיחת תנוך אוזנו הימנית, אגודל היד הימנית ובוהן רגלו הימנית של המצורע בדם אחד הכבשים וכן בשמן; הזיית השמן שבע פעמים לפני ה'; ושפיכת יתרת השמן על ראש המצורע.

 

מצורע מחוסר אמצעים יכול להביא שני יונים כתחליף לכבש ולכבשה.

 

צרעת בבית

 

"כאשר תיכנסו לארץ המובטחת", אומר האלוקים למשה, "יהיה עליכם לוודא כי אין צרעת בביתכם". במידה וקיים חשש לנגע צרעת בבית יש לקרוא לכהן (קודם לכן מפנים את הרהיטים והכלים מן הבית, כדי שלא ייטמאו אם הכוהן יקבע כי הבית טמא). הכוהן יצווה לסגור את הבית למשך שבוע ימים. אם הנגע התפשט במשך השבוע, הוא יורה לשבור את הלבנים הנגועות ולהחליפן בלבנים טהורות. במידה ונגע הצרעת שוב הופיע בבית, יש להחריב את הבית ולבנות אותו מחדש.

 

בית אשר פשט בו הנגע מטמא את הרהיטים והחפצים הנמצאים בבית ואת האנשים הנמצאים בו.

 

הליך היטהרות הבית מן הצרעת

 

אם לאחר החלפת הלבנים הנגועות בחדשות לא הופיע שוב נגע הצרעת, יקיים הכוהן טקס מיוחד כדי לטהר את הבית. הטקס דומה למדי לטקס היטהרות האדם המצורע והוא מתנהל כדלהלן:

 

נוטלים שתי ציפורים, מקל מעץ ארז, צמר צבוע וצמח איזוב. את אחת הציפורים שוחטים ואת דמה שופכים אל כלי חרס המכיל מי מעיין. את הציפור החיה יחד עם המקל, הצמר והצמח טובלים בדם ומזים על הבת שבע פעמים, ולאחר-מכן משלחים את הציפור.

 

זב, זבה, נידה

 

המשך הפרשה מכיל דיני טומאה נוספים: זב, זבה ונידה. הם מטמאים את מי שנוגע בהם ואף את מי שנוגע בכיסא עליו ישבו או במיטה עליה שכבו. יהיה עליהם לטבול במקווה טהרה כדי להיטהר, כאשר במקרים מסויימים עליהם להמתין שבעה ימים וכן להביא קורבן טהרה מיוחד אל המשכן.

 

https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/1485730

 

שבת שלום לכולם! (:

 

*התוכן בדף זה מיוצר על-ידי Chabad.org, והוא מוגן בזכויות יוצרים על ידי המחבר ו / או "בית חב"ד". אם אתם נהנים ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו עוד יותר, בתנאי שאתם לא משנים אף חלק ממנו, ואתם מצרפים את ההערה הזו, קרדיט למחבר, וקישור ל www.he.chabad.org. אם ברצונכם לפרסם מחדש מאמר זה בכתב עת, ספר או אתר, שלחו דוא"ל

[נועם שוהם]

גם השבת יקראו שתי פרשות, פרשת אחרי מות ופרשת קדושים.

 

פרשת אחרי מות

 

אחרי מיתת שני בני אהרון שאירעה בשל כניסתם לקודש הקודשים ללא רשות, מצווה האלוקים למשה כי אהרון ייכנס לקודש הקודשים רק פעם בשנה: ביום הכיפורים. בהזדמנות זו הוא מוסר לו את ההלכות המיוחדות הקשורות ליום זה.

 

היום הקדוש בשנה

 

מדי שנה ביום הכיפורים יצומו בני ישראל ולא יעשו כל מלאכה. ביום זה יכפר עליהם האלוקים מכל חטאיהם בשנה שחלפה.

 

לקודש הקודשים ייכנס הכוהן הגדול כשהוא לבוש בבגדים לבנים (בשונה מבגדי הזהב הרגילים אותם הוא לובש במשך השנה) ויקטיר שם קטורת.

 

הוא יביא פר לחטאת (ככפרה עליו ועל בני משפחתו); איל לעולה; שני שעירים עליהם הוא עורך הגרלה: האחד משמש ככפרה על חטאי בני ישראל ונהרג על-ידי שליח מיוחד המוביל אותו למדבר ("לעזאזל"), והשני מוקרב על המזבח. מדם הקורבנות השונים הוא יזה על פרוכת קודש הקודשים ועל קרנות המזבח.

 

אסור להקריב מחוץ למשכן או לאכול דם

 

הקרבת קורבנות לבורא העולם מותרת רק באוהל מועד ואדם שיעלה קורבן מחוצה לו ייכרת מקרב בני ישראל. כמו-כן, אסור לאכול דם "כי נפש הבשר בדם היא". האוכל דם ייענש אף הוא וייכרת מקרב העם. כאשר שוחטים חיה או עוף, יש לכסות את דמם בעפר.

 

איסורי העריות

 

"כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו" מזהיר בורא העולמים את בני ישראל, ו"כמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו, ובחוקותיהם לא תלכו".

 

הפרשה מפרטת את קרובי המשפחה השונים אותם אסור לשאת או לקיים יחסי אישות עמם, לצד האיסור לקיים יחסי אישות עם אישה נידה, משכב זכר או בהמה.

 

"אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגויים אשר אני משלח מפניכם ותטמא הארץ; ואפקוד עונה עליה, ותקיא הארץ את יושביה". אם בני ישראל ייזהרו לשמור איסורים אלו, הארץ לא תקיא אותם כפי שהקיאה את יושבי הארץ הקודמים.

 

https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/1493338

 

פרשת קדושים

 

פרשת קדושים כוללת דינים יסודיים רבים ולפיכך נמסרה לבני-ישראל בהתכנסות רבתי של העם כולו. הציווי הראשון שנאמר ליהודים: "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם".

 

ציוויי האלוקים כוללים (לא לפי הסדר):

 

דינים שבין אדם לחברו

 

יש לכבד את ההורים, אך כיבוד אב ואם לא יכול לבוא על חשבון השבת אותה יש לשמור; המקלל את הוריו דינו – מיתה;

 

אסור לגנוב ולגזול בכל דרך שהיא, או להישבע לשקר במשפט על דיני ממון; אסור לקלל; אין להכשיל עור או לייעץ לאדם שלא מתמצא בתחום מסויים עצה לא הוגנת; אסור לרכל;

 

אם ניתן להציל אדם מסכנת חיים, יש לעשות את כל האפשר כדי להצילו;

 

אסור לשנוא יהודי נוסף, אך יש להוכיח אותו כשהוא מתנהג לא כראוי; אסור לנקום באדם שגמל לנו רע או לנטור את שנאתו בלב ולהזכיר לו את מעשיו לאחר מכן; ואהבת לרעך כמוך; יש לקום מפני שיבה ולהדר פני זקן; אין לבזות את הגר; יש להקפיד על מסחר הגון ולא לרמות.

 

דינים בשדה ובכרם

 

על בעל שדה להקפיד על הדינים הבאים:

 

בשדה שיבולים, יש להותיר חלק מוגדר מן השדה המכונה "פאה" המוקדש לעניים שרשאים ליטול ממנו כשיחפצו;

 

כאשר קוצרים את שיבולי השדה ומן הקציר נושרים שיבולת אחת או שניים, יש לאפשר לעניים לקחת אותם;

 

בשעת בצירת כרם, יש לאפשר לעניים לקחת ענבים שנשרו מן האילן או אשכולות שלא התפתחו כל צורכן.

 

בשלושת השנים הראשונות לנטיעת אילן אין לאכול את פרותיו. בשנה הרביעית הפרות מכונים "נטע רבעי" ויש להביא אותם לירושלים ולאוכלם בטהרה, או לחילופין לפדות אותו בכסף עמו ניתן לרכוש בירושלים מאכלים אחרים ולאכול אותם שם בטהרה;

 

אסור להרכיב שני מינים שונים בכלאיים (כמו גפן וחיטה). איסור זה חל גם על הרכבת חיות ממינים שונים ועל לבישת בגד המורכב מצמר ומפשתן ("שעטנז").

 

חיזוי עתידות ואיסור עבודת אלילים

 

אין לעסוק בחיזוי עתידות או לפנות לאובות וידעונים הפועלים בכוח הטומאה כדי לחזות עתידות.

 

בימי קדם היו נוהגים עובדי האלילים לערוך מדורה ולהעביר בה את הילדים. אדם העושה זאת דינו מיתה ואם הוא לא ייענש בידי אדם הוא ימות בידי שמים.

 

מנהג עובדי האלילים הוא לגלח את פאת ראשם ואת זקנם ולפיכך נאסר על היהודים לעשות זאת. כמו-כן המנהגים האליליים לשרוט בבשר האדם כאות אבל או נתינת כתובת קעקע בגוף האדם אסורים אף הם.

 

דינים נוספים

 

אדם שהביא קורבן שלמים לבית המקדש רשאי לאכול אותו רק ביומיים לאחר-מכן;

 

אין למעביד להשהות את משכורת עובדיו;

 

על הדיין לשפוט בהגינות, ולא להטות את הדין בשל מסכנות העני או בשל כבוד העשיר;

 

אדם ששכב עם שפחה חצי משוחררת ("חרופה") יביא קורבן אשם לבית המקדש;

 

"לא לאכול על הדם". מפסוק זה נלמדים דינים רבים, ביניהם הצורך להמתין למיתת הבהמה הנשחטת לפני האכילה ממנה;

 

לשמור את קדושת השבת וכן את קדושת המקדש;

 

אין להפקיר את הבת לזנות.

 

קדושת בני ישראל

 

בשל קדושתם של בני-ישראל, עליהם להיזהר שלא להיכשל בדיני העריות השונים, באיסור נידה, במשכב זכר ובהמה. רק בזכות שמירת דינים אלו לא תקיא הארץ את בני ישראל שייכנסו אליה.

 

חלק נוסף מקדושה זו הוא קדושת האוכל: על בני-ישראל לאכול רק אוכל כשר, ולהבדיל בין הבהמה והעוף הטהורים ובין אלו הטמאים.

 

https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/1501646

 

שבת שלום לכולם! (:

[נועם שוהם]

היום ל"ג בעומר ופסקו מנהגי האבלות הנוהגים בתקופה זאת (לא מתחתנים, לא מסתפרים ולא מתגלחים ולא שומעים מוזיקה).

 

גם הספרדים שנהגו לחזור להסתפר ולהתגלח בל"ד בעומר, השנה יכולים להסתפר ולהתגלח בל"ג בעומר, מכיוון של"ג יוצא בשישי, אז לכבוד שבת התירו להסתפר ולהתגלח.

 

פרשת אמור

 

פרשת אמור היא הפרשה השמינית בספר ויקרא. היא עוסקת בדינים שונים, ביניהם היא מביאה לראשונה בתנ"ך את רשימת חגי ישראל אותם אנו חוגגים מדי שנה.

 

הנה סיכום קצר של פרשת אמור:

הכוהנים

"אמור אל הכוהנים בני אהרון" פוקד האלוקים את משה, ומעביר לו רשימת ציווים הרלבנטיים לכוהנים ולכהן הגדול.

 

מגע באדם מת מטמא את נפש האדם. אל להם לכהנים המשרתים בקודש להיטמא למת מלבד קרובי משפחה מדרגה ראשונה: הורים, בנים, אחים ואחיות לא נשואות.

 

לכוהנים מותר להתחתן עם בתולה או אלמנה, אך אישה גרושה, זונה וחללה (בת כהן שהתחתן עם גרושה או זונה) נחשבים עבורם כפסולי חיתון.

 

לכוהנים (כמו גם לבני ישראל) אסור לגלח את זקנם או לגלח שערות כאבל על פטירת מת.

 

אלו הם הכוהנים שנאסר עליהם לשרת בבית המקדש ולהקריב קורבנות: כוהנים שנטמאו, מצורעים וזבים שלא עברו את הליך הטהרה הנדרש; וכן כוהנים בעלי מום.

הכהן הגדול

לכהן הגדול הנמצא בדרגת קדושה גבוהה מזו של הכוהנים דינים שונים מאלה של אחיו:

 

* אסור לו להיטמא גם לקרובי משפחה מדרגה ראשונה שנפטרו. כמו-כן, אסור לו לקרוע את בגדיו או לגדל את שערות ראשו כאות אבל לאחר פטירתם.

 

* גם לאחר מיתת קרובי משפחתו מותר לו להמשיך ולעבוד בבית המקדש.

 

* אישה אלמנה נחשבת כפסולת חיתון עבורו. מותר לו לשאת רק בתולה.

משפחות הכוהנים ורכושם

ישנם קורבנות שונים שאכילתם מותרת לאכילה לכוהנים בלבד ואסור לזר לאכול אותם, אך עבדיו ושפחותיו מותרים באכילה. בת כהן יכולה לאכול גם היא את הקורבנות, אך אם היא מתחתנת עם גבר שאיננו כהן היא אסורה באכילתן; אם בעלה נפטר ואין לה בנים ממנו, שוב מותר לה לאכול את הקורבנות בבית אביה.

דיני הקורבנות

אסור להביא לבית המקדש קורבן בעל מום. דינים נוספים הקשורים להבאת קורבנות לבית המקדש: אין להביא שור, כבשה או עז בשבוע הראשון לאחר לידתו; אין לשחוט פרה ואת ולדה ביום אחד.

חגי ישראל

פרשת אמור כוללת גם את דיני חגי ומועדי ישראל. המועד הראשון המתרחש בכל שבוע הוא השבת. "ששת ימים תעשה מלאכה, וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש". (לחצו כאן לכניסה למדור מיוחד על השבת)

 

בי"ד בניסן יש לחגוג את חג הפסח. החג נמשך שבעה ימים ויומו הראשון אסור בעשיית מלאכה.

 

לאחר הכניסה לארץ יש להביא לבית המקדש למחרת היום הראשון של חג הפסח מנחה המורכבת מכמות מסויימת של שעורים. עד הבאת מנחה זו אין לאכול מן היבול החדש.

 

כמו-כן, למחרת היום הראשון של חג הפסח יש לספור שבע שבועות (חמישים יום) כשבתומם חל חג השבועות בו מביאים קורבן המורכב ממאפה חמץ לצד קורבנות נוספים. (עוד על ספירת העומר, לחצו כאן)

 

ביום הראשון של החודש השביעי, חודש תשרי, חוגגים את "יום הזיכרון" – ראש השנה.

 

היום העשירי הוא יום הכיפורים. יש לצום בו ואסור לעשות בו כל מלאכה. אדם אשר יעבור על דיני יום מיוחד זה ייכרת מן הארץ.

 

היום החמישה עשר של חודש תשרי הוא חג הסוכות. החג נמשך שבעה ימים ויומו הראשון אסור בעשיית מלאכה. בחג זה יש לקחת את ארבעת המינים (לולב, אתרוג, הדסים וערבות) ולשמוח לפני האלוקים שבעת ימים. כמו-כן יש לשבת בסוכות, כזכר לענני הכבוד בהם הקיף האלוקים את בני ישראל כשיצאו ממצרים.

 

לאחר חג הסוכות חוגגים יום נוסף, שמיני עצרת. (בישראל חוגגים זאת יחד עם חג שמחת תורה)

הדלקת המנורה, לחם הפנים

האלוקים מצווה למשה לומר לבני ישראל להביא אליו שמן זית זך, בו ישתמש אהרון כדי להדליק את הנרות במנורה הטהורה העומדת מחוץ לקודש הקודשים. בנוסף, עליו לקחת סולת ולאפות ממנה 12 חלות אותם יש להניח על שולחן הזהב. מדי שבת יש להחליף את החלות בחלות טריות; את החלות הישנות יאכלו הכוהנים.

 

(לחצו כאן כדי ללמוד על לחם הפנים, הלחם המיוחד של בית המקדש)

דיני המקלל

אחד מבני ישראל – שאביו היה מצרי – קילל את השם. מכיוון שדינו לא היה ידוע הניחו אותו בכלא, ולאחר-מכן הורה האלוקים לרגום אותו באבנים. בהזדמנות זו העביר האלוקים את דיני אדם ההורג אדם (מוות), אדם ההורג בהמה (עליו לשלם), ואדם שפצע אדם אחר (עליו לשלם את הנזק שגרם).

קישורים לפרשת אמור

לחצו כאן לכניסה למדור מיוחד לפרשת אמור כולל מאמרים וסרטוני וידאו

 

לחצו כאן לקריאת התורה של פרשת אמור עם פירוש רש"י וההפטרה

 

לחצו כאן לרמזים וגימטריאות לפרשת אמור

 

לחצו כאן לדפי צביעה לילדים לפרשת אמור

 

https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/887381

 

שבת שלום לכולם! (:

 

[נועם שוהם]

פרשת בהר

 

כאשר בני ישראל ייכנסו לארץ המובטחת יהיה עליהם לציין שני שנים מיוחדות: שמיטה ויובל. השנה השביעית מכונה שמיטה, ואילו לאחר 7 מחזורים של שבע שנים יש לציין את השנה ה-50 כשנת היובל.

 

גם בשנת השמיטה וגם בשנת היובל אין לחרוש, לזרוע או לקצור את יבול הארץ. בשנים אלה היבול יהיה מופקר לכל.

 

"וכי תאמרו: מה נאכל בשנה השביעית?" שואל בורא העולם ומשיב בעצמו: אתן ברכה מיוחדת בארץ, כך שמיבול שנה אחת (השנה השישית) תתפרנסו שלוש שנים: השנה השישית, השביעית והשנה השמינית עד שתוכלו לקצור מן היבול החדש.

 

שנת היובל

 

את שנת היובל מציינים באמצעות תקיעה בשופר ביום הכיפורים. שנת היובל מסמלת שחרור: כל העבדים משתחררים ושבים לביתם, וכל השדות שנמכרו חוזרים לבעלים הראשון. לפיכך, כאשר אדם מוכר שדה עליו לחשב כמה שנים יחלפו עד ליובל ולדרוש סכום הגון.

 

בתים שנמכרו: אם הבית נמצא בעיר מוקפת חומה, ניתנת למוכר הזדמנות בת שנה לרכוש את הבית שוב מדי הקונה. לאחר השנה הוא לא יכול לרכוש שוב את הבית, וגם ביובל הבית יישאר ביד הקונה. בית שנמצא בעיר שאינה מוקפת חומה, המוכר זכאי לשוב ולרכוש אותו בכל עת. במידה והוא לא עשה זאת הבית ישוב אליו ביובל – חינם אין כסף.

 

דיני אדם שירד מנכסיו

 

מצווה לסייע לאדם שירד מנכסיו, לסייע לו למצוא עבודה ולהלוות לו כספים בעת הצורך. אין להלוות בריבית.

 

כאשר יהודי הגיע למצב כספי נואש כל כך ומכר את עצמו לעבד בבית יהודי, על האדון להתייחס אליו כשכיר ולהעניק לו יחס נאות. הוא ישתחרר לאחר שש שנים או בשנת היובל – המוקדם מביניהם. לעומת זאת, ניתן לרכוש עבד נוכרי לעולם ואף להעביר אותו בירושה לבני האדון.

 

יש לעשות כל מאמץ כדי לפדות אדם שמכר את עצמו לגוי כעבד. גם אם הוא לא נפדה קודם לכן, כאשר מגיעה שנת היובל הוא יוצא לחופשי, "כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים, אני ה' אלוקיכם."

 

שוב מצווה האלוקים על איסור עבודת אלילים, מצוות שמירת השבת ושמירת קדושת המקדש.

 

https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/1513045

 

שבת שלום לכולם! (:

[נועם שוהם]

הערב זה יום ירושלים - 58 שנים לשחרור ירושלים, יהודה ושומרון וחזרת עם ישראל למקומות ההיסטוריים! 

 

 

בנוסף, השבת סיימו את ספר ויקרא כשקראו ביחד עם פרשת בהר את פרשת בחוקותי. משלים עכשיו לטובת מי שרוצה (:

 

פרשת בחוקותי

 

"אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם" פותחת הפרשה, "ונתתי גשמיכם בעתם, ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו" כשהיא מוסיפה ברכות רבות, ביניהם "ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד; והשבתי חיה רעה מן הארץ, וחרב לא תעבור בארצכם."

 

במידה ולא תצייתו לדברי, מזהיר אותם האלוקים, אעניש אתכם קשות. בפרשה זו מופיעים פסוקי ה"תוכחה" המכילים את העונשים הצפויים, חלילה, לבני-ישראל במידה ולא יקיימו את מצוות התורה, אך הם מסתיימים בנימה אופטימית:

 

"גם בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם, כי אני ה' אלוקיהם."

 

כמה אתה שווה?

 

כאשר אדם נודר סכום מסויים כתרומה, הוא יכול לומר "אתן כ'ערכו' (שוויו) של איש מסויים" או "אישה מסויימת". אלו הם ה'תעריפים' אותם יהיה עליו לשלם:

 

לתינוק זכר מגיל חודש עד גיל חמש: חמישה שקלים. מגיל חמש עד גיל עשרים: עשרים שקלים. מגיל עשרים עד גיל שישים: חמישים שקלים. מגיל שישים והלאה: חמישה עשר שקלים.

 

לתינוקת מגיל חודש עד גיל חמש: שלושה שקלים. מגיל חמש עד גיל עשרים: עשרה שקלים. מגיל עשרים עד שישים: שלושים שקלים. מגיל שישים ומעלה: עשרה שקלים.

 

במידה ולתורם אין את היכולת הכלכלית לשלם את הסכומים האמורים, ישום הכוהן את נכסיו ויחייב אותו בהתאם.

 

אדם הנודר בהמה, בית, שדה לצדקה

 

· אדם הנודר בהמה טהורה עליו להביא אותה למקדש ואין באפשרותו להמיר אותה בבהמה אחרת. במידה והוא עשה זאת גם הבהמה המקורית וגם זו שהמיר בה קדושות, כקנס על מעשהו.

 

· אדם הנודר בהמה טמאה או בית כתרומה רשאי לפדות אותם תמורת השווי המקורי בתוספת חומש.

 

· אדם הנודר שדה יכול לפדות אותה תמורת חמישים שקל לכל שטח המכונה 'חומר שעורים'. אם הוא מחליט שלא לגאול את השדה היא תשוב אליו ביובל כל עוד והיא נותרה בידי גזבר ההקדש ולא נמכרה לאחר. אם הוא עצמו רכש את השדה מאחר, השדה תשוב לבעלים המקורי.

 

דיני מעשר בהמה

 

מן הבקר והצאן יש להפריש "מעשר", בהמה אחת לכל עשר בהמות.

 

https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/1519917

 

יום ירושלים שמח לכולם! (: