פרשת השבוע: פרשת מקץ: אחרי נתק ארוך, אחי יוסף פוגשים אותו (בלי לדעת) - להצלחת כוחות הביטחון ולהבדיל לעילוי נשמת הנרצחים וההרוגים

[נועם שוהם]

פרשת ויצא

 

פרשת ויצא היא הפרשה השביעית בספר בראשית. היא ממשיכה את הסיפור אותו קראנו בסוף פרשת תולדות: עשיו מבקש להרוג את יעקב כנקמה על כך שהוא קיבל את הברכות, ויעקב בורח לחרן.

 

הנה סיכום קצר של פרשת ויצא:

סולם יעקב

לאחר שקיבל את ברכת אביו (בפרשה הקודמת), פותח יעקב במסעו לחרן. בדרכו שוקעת השמש, ויעקב עומד ללון בהר המוריה. הוא נוטל כמה אבנים ומשתמש בהם ככר לראשו.

 

בחלומו הוא רואה סולם המוצב על הארץ, ראשו מגיע השמימה, ומלאכים עולים ויורדים בו. האלוקים מתגלה אליו ומבטיח לו כי יהיה עמו בכל אשר ילך, וכי הארץ עליה הוא שוכב תינתן לזרעו אחריו. "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה" אומר לו בורא העולם, ויעקב מתעורר נפעם מהחלום, לוקח את האבן עליה שכב ויוצק עליה שמן. הוא קורא למקום "בית א-ל" ונודר שאם ישוב בשלום יהפוך את האבן לבית אלוקים.

יעקב פוגש את רחל ליד הבאר

בחרן עושה יעקב את דרכו אל הבאר, שם הוא פוגש ברחל בת דודתו. אביה, הדוד לבן, מציע לו לעבוד עבורו. "איזה שכר תרצה עבור עבודתך"? שואל לבן, ויעקב משיב כי הוא מוכן לעבוד שבע שנים כדי לשאת את רחל, בתו הצעירה של לבן, לאישה.

לבן מרמה את יעקב

כשהוא מקבל את הסכמת לבן, עובד יעקב במשך שבע שנים רצופות ובבוא העת הוא מבקש את שכרו – רחל. לבן הארמי מערים עליו ונותן לו את לאה, המבוגרת. לא נהוג במקומנו לשאת את הצעירה לפני המבוגרת, הוא "מתנצל", ומציע ליעקב לעבוד שבע שנים נוספות עבור רחל. יחד עם בנותיו, מעניק לבן ליעקב את שתי שפחותיהן: בלהה וזילפה.

לאה, בלהה וזלפה מתברכים בילדים, בעוד רחל נשארת עקרה

את רחל אוהב יעקב יותר מלאה, אך ללאה נולדים בנים בעוד רחל עקרה. שמות ארבעת בני לאה הראשונים: ראובן ("עתה יאהבני אישי"); שמעון ("שמע ה' כי שנואה אנוכי"); לוי ("הפעם ילוה אישי אלי") ויהודה ("הפעם אודה את ה'").

 

כשהיא הולכת בדרכי שרה סבת בעלה שנתנה את שפחתה הגר לבעלה לאישה, מציעה רחל ליעקב לשאת את שפחתה, בלהה. לבלהה נולדים שני בנים: דן ונפתלי.

 

גם לאה נותנת את שפחתה כאישה ליעקב, ולה נולדים שני בנים: גד ואשר.

 

ראובן מוצא דודאים בשדה. רחל מבקשת מלאה מן הדודאים, ומבטיחה לי כי בשכר זה ישהה עמה יעקב. אלוקים רואה את מאמצי לאה להרות שוב, וללאה נולד בן נוסף: יששכר ("נתן אלוקים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי"). לאחר מכן נולד לה בן נוסף - זבולון ("זבדני אלוקים זבד טוב") וגם בת שנקראת דינה.

 

· מאמר מומלץ לקריאה: מי היו בניו של יעקב אבינו?

לרחל נולד בן

לאחר שנות עקרות, נולד לרחל בן. היא קוראת לו יוסף, מתוך תקווה כי "יוסף ה' לי בן אחר".

 

יעקב רוצה לשוב הביתה, אך לבן מפציר בו להישאר. הם מסכמים על שכר עבור עבודתו של יעקב – רועה צאן לבן. יעקב מבקש לקבל את הצאן עליהם יופיעו נקודות חומות או טלאים, וצאנו ורכושו של יעקב הולך וגודל.

 

· מאמר מומלץ לקריאה: למה יעקב קנה ומכר כבשים?

יעקב שב הביתה לארץ כנען

חלפו שנים, ויעקב שומע את בני לבן מתלחשים כי הוא התעשר על חשבון אביהם. הוא מחליט כי הגיע הזמן לשוב הביתה, לארץ כנען, והוא מתייעץ עם רחל ולאה נשותיו. הוא מספר להם על החלום בו מלאך האלוקים ציווה עליו לשוב לארץ מולדתו. רחל ולאה מסכימות בלב שלם לעשות זאת. לדרך הם יוצאים ללא ידיעת אביהם.

 

לפני היציאה רחל ממהרת לגנוב את פסלי אביה, מתוך רצון טוב לגמול אותו מהסגידה לאלילים. היא עושה זאת ללא ידיעת יעקב.

המפגש הגורלי עם לבן

כשלבן שומע על עזיבתו הפתאומית של יעקב הוא רודף אחריו. בלילה לפני הפגישה הגורלית, אלוקים מתגלה אליו ומתרה בו שלא יפגע ביעקב לרעה.

 

כשהם נפגשים, מתלונן לבן מדוע לא הרשה לו יעקב לנשק לבנותיו ולנכדיו בטרם עזב. כמו-כן, הוא טוען כי יעקב גנב את פסליו.

 

יעקב משיב לו על ראשון ראשון: יצאתי בחשאיות כי חששתי שתגזול את בנותיך ממני. לגבי הפסלים, אינני יודע על מה אתה מדבר. לבן מחפש בכל האוהלים, אך רחל מטמינה את הפסלים תחת הגמל ויושבת עליהם.

 

בסופו של דבר, לאחר שיחה גלויית-לב בה יעקב מגולל במרירות את כל מעללי לבן במשך השנים, כורתים לבן ויעקב ברית ומקימים גל אבנים כמצבה.

 

יעקב מגיע אל ארץ ישראל, שם הוא פוגש במלאכים. למקום ההוא הוא קורא "מחנים".

· מאמר מומלץ לקריאה: מלאכים ישראלים, מלאכים חוצניקים, ולמה הרבי גר בחו"ל

 

קישורים שימושיים לפרשת ויצא

· טקסט של פרשת ויצא עם פירוש רש"י וההפטרה

· רמזים וגימטריאות לפרשת ויצא

· האם הדתיים צריכים לעבוד? שיעור תורה לפרשת השבוע עם הרב שניאור אשכנזי

· מדור לפרשת השבוע עם מאמרים, סרטונים ועוד

 

 

https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/448404/jewish/-11.htm

 

שבת שלום לכולם! (:

 

*התוכן בדף זה מיוצר על-ידי Chabad.org, והוא מוגן בזכויות יוצרים על ידי המחבר ו / או "בית חב"ד". אם אתם נהנים ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו עוד יותר, בתנאי שאתם לא משנים אף חלק ממנו, ואתם מצרפים את ההערה הזו, קרדיט למחבר, וקישור ל www.he.chabad.org. אם ברצונכם לפרסם מחדש מאמר זה בכתב עת, ספר או אתר, שלחו דוא"ל

[נועם שוהם]

שיר עם מילים מתוך פרשת השבוע עם התפילה של יעקב לפני המפגש עם עשו:

 

 

פרשת וישלח

 

פרשת וישלח נפתחת בתיאור המפגש הגורלי בין יעקב לאחיו לאחר למעלה מעשרים שנות נתק. לאחר שבפרשת ויצא מסופר על מסע יעקב לחרן, נישואיו עם רחל ולאה, בלהה וזלפה ו-12 הילדים שנולדו להם, פרשת וישלח מספרת על מסעו של יעקב בחזרה הביתה, לארץ כנען.

 

לפניכם סיכום קצר ויפה של פרשת וישלח:

יעקב חוזר לארץ כנען ונפגש עם אחיו

יעקב יוצא לארץ כנען, ובדרך הוא מנסה ליישר את ההדורים עם אחיו, עשו. הוא שולח שלוחים שיפייסו אותו, אך הם שבים ומעדכנים אותו שפני אחיו למלחמה.

 

הוא מחליט להתגונן בשלוש דרכים שונות: ראשית, הוא מחלק את העם לשני מחנות. אם יותקף, חלילה, מחנה אחד, ינצל המחנה השני. שנית, הוא נושא תפילה לבורא עולם שיציל אותו מכוונותיו של עשו. לבסוף, הוא מכין מנחה הכוללת בקר וגמלים, ושולח אותה לאחיו.

 

הוא חוצה את נחל יבוק, מעביר את נשיו ובניו, שב כדי להעביר פכים קטנים ושם הוא פוגש באיש מסתורי, מלאך שהיה שייך למחנה עשו. יעקב נאבק בגבורה אך המלאך מצליח לנקוע את כף ירכו. כשעולה השחר, מבקש המלאך מיעקב לתת לו ללכת לעבודת היום, אך יעקב אומר "לא ארשה לך ללכת, אלא אם תעניק לי ברכה". המלאך מעניק לו ברכה ואומר לו ששמו יקרא מהיום והלאה ישראל, "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל". לזכר מאבק זה, היהודים לא אוכלים את גיד הנשה עד היום הזה.

 

· מאמר מומלץ לקריאה: מאבקו של יעקב והמלאך, על-פי המדרשים

 

סוף-סוף התרחש המפגש הגורלי ולאחר שנים של פרידה נפגשו האחים – יעקב ועשו. למראה המשפחה הגדולה התעוררו רחמיו של עשו והוא מנשק את יעקב. הוא מסרב לקחת את המנחה, אך יעקב מפציר בו והוא ניאות. עשו מציע ליעקב להצטרף עמו לעבר עירו, שעיר, אך יעקב מתנצל ומסביר כי הצאן והילדים לא יעמדו במסע מהיר ועלולים למות בפתאומית. לחילופין, הוא מציע שעשו יסע לבדו והוא יצטרף אליו מאוחר יותר.

 

(הערה: למרות שבפרשת השבוע – וגם בפרשות לאחר-מכן – יעקב לא נסע לעבר שעיר, הבטחתו של יעקב תתקיים בביאת המשיח, כפי שנאמר בפסוק "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו")

האחים נפרדים, עשו יוצא לעירו ויעקב חונה בסוכות, ולאחר-מכן בשכם שם הוא בונה מזבח.

 

· מאמר מומלץ: על המפגש בין יעקב ועשו לפי תורת הקבלה

 

אונס דינה ונקמת האחים

במקום המגורים החדש, העיר שכם, יוצאת דינה בתו של יעקב לטיול קצר. שכם, בנו של המושל המקומי חמור, אונס אותה ומבקש לשאת אותה לאישה. יעקב ששומע על המאורעות ממתין לבניו – הנמצאים בשדה – וכשהם שבים הביתה, הוא משתף אותם במתרחש.

 

כאשר חמור בא עם בנו, שכם, להציע נישואין לדינה, מערימים עליו האחים ומסבירים לו כי הם יסכימו להצעת הנישואין אך ורק אם חמור, שכם וכל בני עירו ימולו את עצמם. "לחרפה היא לנו להתחתן עם כאלו שאינם נימולים" הם מסבירים. שכם וחמור עושים עבודת הסברה נפלאה ומשכנעים את כל בני העיר למול את עצמם, וביום השלישי לאחר המילה, היום הקשה ביותר, באים שמעון ולוי, הורגים את כל אנשי העיר לפי חרב, ואת אחותם, דינה, לוקחים מבית שכם. לאביהם הם מסבירים כי הם לא יכלו לעמוד מנגד ולראות את כבוד אחותם מחולל.

 

אלוקים מתגלה ליעקב ומצוה עליו לעלות לבית א-ל ולבנות לו מזבח. יעקב מצוה על משפחתו להיטהר מכל האביזרים האליליים שלהם, והוא טומן אותם תחת העץ. הם נוסעים, ופחד אלוקים נפל על כל הסובבים אותם ואיש לא העז לתוקפם.

יעקב מקבל את השם ישראל; רחל יולדת בן נוסף, ומתה

דבורה, מינקת רבקה, מתה ונקברת תחת האלה.

 

אלוקים מתגלה אל יעקב ואומר לו כי שמו יקרא מהיום והלאה ישראל. הוא מבטיח לו כי הוא יפרה וירבה וכי הארץ תינתן לבניו.

 

בדרך, ליד העיר אפרת, עומדת רחל ללדת מתוך קשיים גדולים. דקות ספורות לפני הלידה, המילדת מבשרת לה שעומד להולד לה בן – אך רחל לא הספיקה לראות ממנו נחת רב, שכן היא נפטרה מיד לאחר הלידה. היא כינתה אותו "בן אוני" – בן צערי, אך יעקב קרא לו בנימין.

 

· שיעור מומלץ לצפיה: למה רחל לא נקברה במערת המכפלה? עם הרב שניאור אשכנזי

פטירת יצחק

יצחק נפטר בגיל 180, ויעקב ועשו בניו קוברים אותו במערת המכפלה.

 

בסיום הפרשה מפרטת התורה את זרע עשו ואת המלכים שמלכו באדום.

קישורים לפרשת וישלח

· קריאת התורה לפרשת וישלח עם פירוש רש"י וההפטרה

 

· רמזים וגימטריאות לפרשת וישלח

 

· מדור לפרשת וישלח עם מאמרים, סיפורים וסרטוני וידאו

 

https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/451376/jewish/-.htm

 

שבת שלום לכולם! (: 

[נועם שוהם]

השבת יקראו את פרשת וישב וביום רביעי בערב ידליקו נר ראשון של חנוכה!

 

פרשת וישב

 

יעקב יושב בארץ כנען. בין יוסף ואחיו מתפתחת מריבה הנובעת מסיבות שונות: ראשית, יוסף נוהג לדווח לאביו על מעשים לא טובים של אחיו, והם, כמובן, שונאים אותו בשל כך; בנוסף, יעקב מחבב את יוסף יותר מכל בניו ואף עושה לו כתונת פסים מיוחדת, דבר המעורר את קנאת האחים; ולבסוף, יוסף חולם שני חלומות המנבאים שהוא עתיד לשלוט על אחיו (בחלום הראשון אלומות השיבולים של אחיו משתחוות לאלומתו, בשני, השמש, הירח ואחד-עשר כוכבים – רמז לאביו, אמו ואחיו – משתחווים לו).

 

בניגוד לבניו, יעקב מבין כי בחלומות אלו טמון חזיון נבואי והוא שומר בליבו את דבר החלומות.

 

כשבני יעקב יוצאים לרעות את צאנם בשכם, יעקב שולח את בנו חביבו, יוסף, לדרוש בשלומם. למרות שהוא מודע היטב לשנאה העזה שהם רוחשים לו הוא לא מהסס ומקיים את פקודת אביו. האחים המבחינים ביוסף המתקרב עורכים התייעצות זריזה: רובם חפצים להרוג אותו, אך ראובן מציל אותו ומציע להשליך אותו אל הבור המלא בנחשים ועקרבים.

 

קבוצת ישמעאלים עוברת במקום והאחים – בהצעת יהודה – מוכרים אותו לישמעאלים. יחדיו הם בונים סיפור כיסוי עבור אביהם הזקן: חיה רעה טרפה אותו. את כתונת הפסים של יוסף הם קורעים, טובלים בדם שעיר עיזים ומביאים אותה ליעקב. "זוהי כתונת בני, חיה רעה אכלתהו"! מתאבל יעקב, קורע את בגדיו בצער ומסרב לקבל ניחומים על בנו.

 

יוסף נמכר שוב: הפעם לקבוצת מדיינים. הם, מוכרים אותו למצרים שם אחד משרי פרעה בשם פוטיפר קונה אותו לעבד.

 

האחים מתחרטים על מעשיהם, ומאשימים את יהודה במכירת יוסף. "לו היית אומר לנו להשיב אותו לאבא, היינו עושים זאת". יהודה עובר להתגורר הרחק מאחיו, שם הוא נושא לאישה את בתו של אדם בשם שוע.

 

ליהודה נולדים שלושה בנים: ער, אונן ושלה. ער נושא את תמר לאישה, אך בטרם נולדו לו ילדים ממית אותו האלוקים בשל חטא חמור שעשה. האח, אונן, מתחתן עם תמר, אך גם הוא חוטא ואלוקים ממית אותו. תמר מבקשת מחמיה, יהודה, להתחתן עם האח השלישי, שלה. אך יהודה החושש כי תמר מביאה מזל רע לבעליה, דוחה אותה בקש.

 

עז חפצה של תמר להביא ילדים ממשפחת יהודה, והיא מתכננת מעשה נועז: היא מתחפשת לזונה ויושבת בצד הדרך בה יהודה הולך כדי לגזוז את צאנו. כשיהודה מבקש לבוא אליה, היא מבקשת ממנו תשלום. יהודה מבטיח לתת גדי עיזים, ותמר לא מרפה ומבקשת משכון. יהודה מעניק לה טבעת, מקל ובגד כמשכון.

 

לאחר-מכן הוא שולח את ידידו וגדי עיזים בידו כדי לפדות את המשכון, אך הוא לא מוצא את האישה המסתורית. יהודה מורה לו להפסיק לחפש כדי שלא לגרום לו להתבזות.

 

תמר נכנסת להריון; כשהדבר נודע ליהודה הוא מבקש לשרוף אותה (על-פי ההלכה, תמר נחשבת 'יבמה' – כלומר מיועדת להינשא לאח בעלה המת, ואם זינתה - עונשה מוות). תמר לא מביישת אותו ברבים, ושולחת לו את המקל, הטבעת והבגד. "האם הינך מזהה חפצים אלו? אני בהריון מבעל חפצים אלו".

 

יהודה מודה כי הוא אכן האב, וחייה של תמר ניצלו. לתמר נולדים שני בנים: פרץ וזרח.

 

במצרים, יוסף מתמנה לנהל את משק הבית של פוטיפר והוא עושה זאת בהצלחה מרובה. אשת פוטיפר חושקת ביוסף, ומנסה לפתות אותו לשכב עמה אך הוא מסרב בתוקף. "איך אעשה הרעה הגדולה הזאת, וחטאתי לאלוקים"? הוא שואל.

 

כשמגיע יום חג למצרים, מנצלת אשת פוטיפר את ההזדמנות. היא לא מצטרפת לחוגגים בתואנה שהיא לא חשה בטוב, וכשיוסף מגיע לעשות מלאכתו היא אוחזת בבגדו ותובעת ממנו לשכב עמה. הוא נמלט ומשאיר את בגדו בידיה. כשהיא רואה שמבוקשה לא יעלה בידה, היא מאשימה את יוסף בניסיון אונס ופוטיפר הכועס מושיב את יוסף בכלא, כעונש.

 

גם בכלא מצליח האלוקים את דרכו של יוסף. הוא מופקד לשרת את שר המשקים ושר הטבחים – שנאסרו על-ידי פרעה כעונש על התרשלות במלאכתם. יום אחד שני השרים חולמים חלומות: שר המשקים חולם כי הוא סוחט ענבים, עושה מהם יין ומוזג כוס לפרעה; שר האופים חולם כי על ראשו סלים מלאים במאפים, וציפור נוגסת במיני המאפה.

 

יוסף פותר להם את חלומותיהם: את שר המשקים עומד פרעה להוציא מן הכלא ולהשיב לתפקידו; את שר האופים עומד פרעה לתלות על עץ.

 

"כשתשחרר מן הכלא" מבקש יוסף משר המשקים, "אל נא תשכח אותי, הנער העברי היושב בכלא ללא עוול בכפו".

 

פתרונות יוסף מתקיימים, אך שר המשקים שוכח את יוסף, והוא נמק בכלא שנתיים נוספות.

 

https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/454203

 

שבת שלום וחנוכה שמח לכולם! (:

[נועם שוהם]

לפני שבת נדליק נר שלישי של חנוכה. לשים לב שאת נרות החנוכה לא מדליקים ביום שישי בלילה, אלא עד כניסת שבת (16:24 לפי זמן תל אביב) לפני הדלקת נרות שבת.

צריך לדאוג שיהיה מספיק שמן/נר גדול, כדי שידלוק גם חצי שעה אחרי צאת הכוכבים, דהיינו, עד אזור 17:41.

 

מיום רביעי בערב עד חמישי בערב זה היום השמיני והאחרון של חנוכה, יום שמסוגל לברכות.

מומלץ לנצל את הזמן הזה ולבקש בקשות ולהתפלל על דברים אישיים ועל עם ישראל בכלל.

 

פרשת מקץ

 

יוסף נמק בכלא שנתיים ימים, עד שפרעה חולם בלילה אחד שני חלומות מוזרים: בחלום הראשון שבע פרות רזות וצנומות אוכלות שבע פרות יפות ובריאות; בחלום השני, שבע שיבולים דקות ושדופות בולעות את שבעת השיבולים היפות והמלאות.

 

בבוקר פרעה קורא לכל חרטומי מצרים וחכמיה אך איש לא יודע לפתור את החלומות. שר המשקים נזכר ביוסף, הנער העברי היושב בבית-הכלא, ומספר לפרעה כיצד פתר יוסף את חלומותיו – ואת חלומות שר האופים – בהצלחה. פרעה מתפעל ומזמין את יוסף לפתור את חלומותיו.

 

לאחר שהסתפר והחליף את בגדיו, יוסף פותר את החלום:

 

שבע שנות שובע עומדות להגיע אל הארץ אך מיד לאחריהם יגיעו שבע שנות רעב. הרעב יהיה גדול כל-כך, עד שהוא "יבלע" את השובע הגדול ששרר קודם לכן. אני מציע – ממשיך יוסף – שתמנה פקידים מיוחדים שיאגרו תבואה לקראת הרעב הגדול.

 

"אחרי הודיע אלוקים אותך את כל זאת, אין חכם ונבון ממך"! קורא פרעה בהתפעלות, וממנה את יוסף למשנה למלך, מעניק לו את טבעתו ונותן לו את אסנת, בתו של פוטיפר (אדונו לשעבר) לאישה.

 

יוסף ממהר ליישם את התכנית ואוגר מזון רב לקראת שנות הרעב. בשנות הרווחה נולדים לו שני בנים: מנשה ("כי נשני (השכיחני) אלוקים את כל עמלי ואת בית אבי") ואפרים ("כי הפרני אלוקים בארץ עניי").

 

שנות השובע מסתיימות במהירות, ורעב שורר בעולם כולו. המצרים הרעבים נאלצים לבקש מיוסף תבואה מן המחסנים, ורבים נוהרים מרחבי תבל כדי לרכוש מזון בכסף מלא.

 

בין הבאים: עשרת אחי יוסף, שנשלחו על-ידי אביהם. בנימין נשאר בבית מחשש יעקב "פן יקראנו אסון".

 

יוסף מזהה את אחיו אך הם לא מזהים אותו. הוא מאשים אותם שהם מרגלים וכי באו לתכנן כיצד לכבוש את מצרים. האחים, בניסיון התגוננות, גוללים את סיפור חייהם. באנו מארץ כנען, הם מספרים. יש לנו עוד שני אחים – האחד (יוסף) נעלם, והשני (בנימין) נשאר בבית. יוסף לא משתכנע ומציע להם לאמת את דבריהם: כולם ישארו במאסר, ואח אחד ישוב לארץ כנען כדי להביא את בנימין.

 

בבית הכלא הם יושבים במשך שלושה ימים, ולבסוף יוסף משחרר את כל האחים חוץ משמעון, אותו הוא עוצר כבן ערובה עד שהם ישובו עם בנימין.

 

כשהם משוחחים בינם לבין עצמם בלשון הקודש (בהנחה שיוסף, ה"מצרי", לא מבין את השפה) הם מכים על חטא. "נענשנו בעונש כזה מכיוון שלא שמענו לתחנוני יוסף כאשר מכרנו אותו". יוסף שומע, מתרגש ובוכה בחשאי.

 

בדרך הביתה הם מגלים שבדרך מסתורית הכסף ששילמו עבור המזון שרכשו הושב לשקם. הם חוששים כי מישהו רוקם להם עלילת שווא, מחוסר ברירה הם שבים הביתה, אל יעקב היושב בארץ כנען.

 

לאחר שהוא שומע את הסיפור יעקב לא מאפשר להם לקחת את בנימין. "יוסף איננו, שמעון איננו, ואת בנימין תקחו"? הוא שואל במר נפשו. אך כשהרעב גובר ולא נותרת ברירה, יהודה מתחייב להשיב את בנימין בשלום ויעקב מסכים באי-רצון.

 

הם שבים למצרים, הפעם עם בנימין. יוסף מסביר להם פנים וכשהוא פוגש את בנימין – אחיו מאמו – נכמרים רחמיו והוא יוצא אל חדר אחר כדי לבכות. לאחר-מכן הוא עורך סעודה עבורם, מחלק להם מנות ולבנימין מעניק מנה גדולה יותר.

 

לפני שהם יוצאים יוסף מצווה שוב להשיב את הממון אל שקיהם, ולהטמין את גביע הכסף שלו בשק בנימין. לאחר הליכה קצרה רודף הממונה על בית יוסף אחרי האחים וגוער בהם: מדוע גנבתם את גביע הכסף של אדוני? הם מכחישים בתוקף, ואחרי חיפוש קצר הגביע נמצא בשק בנימין. הם שבים אל יוסף בבושת פנים, ויוסף מציע: הגנב יענש ויהיה עבד שלי, ואתם תוכלו לשוב בשלום הביתה, אל אביכם.

 

https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/456512

 

שבת שלום וחנוכה שמח לכולם! (: