פרשת השבוע: וזאת הברכה ועל שמחת תורה - להצלחת כוחות הביטחון ולהבדיל לעילוי נשמת הנרצחים וההרוגים

[נועם שוהם]

אנחנו התחלנו את חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות. עדות המזרח התחילו להגיד סליחות.

עוד פחות מחודש ראש השנה!

 

פרשת שופטים

 

פרשת שופטים היא הפרשה החמישית בספר דברים. היא עוסקת במצוות ובדינים שונים.

 

הנה המצוות והדינים עליהם נלמד בפרשת שופטים. שימו לב: המופיעים כאן אינם בסדר הופעתם בפרשה.

מערכת משפטית

יש להקים מערכת משפטית הכוללת שופטים וכן שוטרים לביצוע פסקי השופטים. על השופטים לשפוט בצדק, לא להכיר פנים ולא לקחת שוחד. כאשר בית הדין המקומי לא מצליח להגיע להכרעה, יש להביא את הנידון לדיון בבית הדין הגדול בירושלים ולציית לפסקיהם. בכך גם מורה התורה לציית לפסקי החכמים שבכל דור.

 

עדות הבאה לחייב אדם אחר בכסף או בעונש חייבת להימסר לפחות על-ידי שני עדים. במידה והעדים נמצאו שקרנים (כשבאים עדים אחרים ומעידים שהם לא היו במקום הפשע בזמן בו הם טענו שראו את המקרה) הם יקבלו את העונש שביקשו להטיל על הנאשם החף מפשע.

עבודת אלילים

איסור עבודת אלילים כולל נטיעת עץ לעבודת אלילים המכונה 'עץ אשרה', וכן הקמת מזבחות לאלילים. דין עובד אלילים – מיתה, אך רק לאחר חקירה מעמיקה.

 

עובדי האלילים היושבים בארץ כנען היו נוהגים במנהגים אליליים שונים, כשאלה באוב, דרישה אל המתים, העברת הילדים באש ועוד. על היהודים להיזהר שלא לטעות אחר מעשים אליליים אלו, אלא להיות תמים עם בורא העולם.

 

(לקריאת הלכות עבודה זרה בספרו של הרמב"ם, לחצו כאן)

המלכת מלך

בארץ המובטחת על היהודים להמליך להם מלך מזרע ישראל. למלך זה אסור להתחתן עם נשים רבות. כמו-כן, אסורה עליו החזקת סוסים רבים או רכוש רב שלא לצורך.

 

המלך יכתוב ספר תורה מיוחד אשר ישהה עמו ובו יקרא כל ימי חייו, כדי שהוא לא יתגאה ולא יסור ממצוות האלוקים.

 

(מאמר מומלץ לקריאה: למה עם ישראל צריך מלך)

בני שבט לוי

מכיוון שבני שבט לוי לא מקבלים חלק בארץ המובטחת, על בני-ישראל להעניק להם חלקים מן הקורבנות שיעלו בבית המקדש וכן את ראשית היבול והגז.

 

למרות שהעבודה בבית המקדש נחלקת למשמרות קבועים, בשלושת הרגלים מותר לכל כוהן להצטרף לעבודה ולהקריב את קורבנו.

נביא אמת ונביא שקר

המעמד הנשגב של מתן תורה על הר סיני גרם לבני-ישראל לומר: אם נוסיף לשמוע את קול האלוקים, אנו עלולים למות.

 

לפיכך, בורא העולם יקים נביאים מתוך בני-ישראל שימסרו לעם את דברי האלוקים ויש למלא אחר דבריו. כאשר יקום נביא שקר ויאמר לעם דברי כזב, או יסית אותם לעבודת אלילים, דינו מיתה. המבחן שיקבע האם הוא נביא אמת או שקר: כאשר יאמר דבר שעומד לקרות אך בסופו של דבר הוא לא אירע.

 

(מאמר מומלץ: מהי הנבואה, והאם יש נביאים כיום?)

ערי מקלט

בנוסף על שלושת "ערי המקלט" שהם הקצו בעבר הירדן, על היהודים להקצות שלוש ערים נוספות בארץ ישראל אליהן יוכלו להימלט רוצחים בשגגה. כאשר ירחיב האלוקים את גבול היהודים, יהיה עליהם לקבוע שלוש ערים נוספות. רוצחים במזיד דינם מוות.

 

אסור להסיג גבול.

 

(מאמר מומלץ: כל מה שרציתם לדעת על עיר המקלט)

ביציאה למלחמה

אין לחשוש לצאת למלחמה על האויבים שכן בורא העולם נמצא לצד בניו.

 

לפני היציאה למלחמה כהן יחזק את לב העם שלא יפחדו במערכה. לאחר-מכן יצוו לשוב לביתם אלו שלאחרונה אירסו אישה, בנו בית, נטעו כרם או אלו המפחדים מהקרב הצפוי.

 

כאשר קרבים להילחם עם עיר, יש להציע לה לכרות ברית של שלום. במידה והיא לא מוכנה מותר להטיל עליה מצור ולהילחם בה. את האומות הכנעניות יש להשמיד ולא לכרות עמהם ברית.

 

בעת המצור מותר לכרות עצי סרק אך לא עצי פרי.

העגלה הערופה

כאשר מוצאים אדם מת בשדה ולא ידוע מי הרגו, זקני העיר הקרובה ביותר למקום בו נמצא ההרוג יקחו עגלת בקר שלא נעשתה בה כל עבודה, יערפו את ראשה בנחל וירחצו את ידיהם עליה. הם יאמרו: "ידינו לא שפכו את הדם הזה, ועינינו לא ראו", ואז יכופר להם עוון זה.

 

(מאמר מומלץ: כל מה שרציתם לדעת על העגלה הערופה)

קישורים מומלצים לפרשת שופטים

· קריאת התורה של פרשת שופטים עם ההפטרה ופירוש רש"י

 

· רמזים וגימטריאות לפרשת שופטים

 

· מדור מיוחד לפרשת שופטים כולל מאמרים וסרטונים

 

· שיעור תורה לפרשת שופטים עם הרב שניאור אשכנזי

 

https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/964646

 

שבת שלום וחודש טוב לכולם! (:

 

 

*התוכן בדף זה מיוצר על-ידי Chabad.org, והוא מוגן בזכויות יוצרים על ידי המחבר ו / או "בית חב"ד". אם אתם נהנים ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו עוד יותר, בתנאי שאתם לא משנים אף חלק ממנו, ואתם מצרפים את ההערה הזו, קרדיט למחבר, וקישור ל www.he.chabad.org. אם ברצונכם לפרסם מחדש מאמר זה בכתב עת, ספר או אתר, שלחו דוא"ל

[נועם שוהם]

פרשת כי תצא

 

פרשת כי תצא (או: פרשת תצא) היא פרשה מיוחדת בכך שהיא כוללת את מספר המצוות הגדול ביותר מכל חמשת חומשי התורה (74 מצוות!1). המצוות המופיעות בפרשה עוסקות בקשת רחבה של החיים היהודיים - דינים הקשורים למלחמה, מסחר הוגן, דיני פסולי חיתון ועוד.

 

הנה סיכום פרשת כי תצא והמצוות המובאות בה. שימו לב כי המצוות לא מופיעות לפי הסדר בו הן מופיעות בפרשה.

 

דיני המלחמה

 

* על מחנה הצבא לשמור על טהרתו. במידה ואדם נטמא, עליו לטבול במקווה טהרה ולשהות מחוץ למחנה עד הערב.

 

* דבר נוסף הנעשה כדי לשמור על טהרת החיילים: בנוסף לכלי הנשק, הם יצויידו ביתדות עמם יוכלו לחפור בור כשיצטרכו לעשות את צרכיהם.

 

* אדם שראה אישה יפת תואר במלחמה וחפץ לשאת אותה לאישה רשאי לעשות זאת, אך קודם לכן עליה לגלח את שערותיה, לגדל את ציפורניה ולשבת בביתו שלושים יום תוך שהיא בוכה ומתאבלת על משפחתה. במידה והוא לא ירצה להתחתן עמה עליו לשלחה לחופשי ולא למכרה לאחר או להתעלל בה.

 

דיני העריות ופסולי החיתון

 

* חתונה יהודית כהלכה מתבצעת בשני שלבים: השלב הראשון הוא הקידושין, אחריו נקראת האישה מאורסת, והשלב השני הוא הנישואין לאחריו היא נחשבת נשואה (בימינו שני השלבים מבוצעים ברציפות תחת החופה).

 

)עוד על משמעות טקס החתונה תוכלו לקרוא כאן(

 

* בשנה הראשונה לנישואיהם על האדם לשמח את אשתו. אל לו להתגייס לצבא או לכל מינוי שלא יאפשר לו לשמח את אשתו.

 

* גירושין חייבים להתבצע בהליך הכולל נתינת גט. במידה והגרושה התחתנה עם אדם אחר, אסור לה לשוב ולהתחתן עם הבעל הראשון גם לאחר שהיא מתגרשת או מתאלמנת מבעלה השני.

 

* דין האונס: אדם שאנס בחורה פנויה, חייב לשלם לאביה חמשים שקלי כסף. בנוסף לכך, אם היא חפצה להתחתן עמו הוא מוכרח לעשות זאת. אם הוא אנס בחורה מאורסה, דינו מוות.

 

* בהסכמה: אדם שקיים יחסים עם נערה מאורסה או עם אישה נשואה בהסכמתם, דין שניהם מוות.

 

* מוציא שם רע: אם לאחר החתונה טען הבעל כי אשתו בגדה בו לאחר האירוסין, הדבר יובא לפני בית הדין שיבדוק את הנושא היטב. אם טענתו צודקת, דין אשתו מוות. אם הייתה זו עלילה, על הבעל לשלם מאה שקלים כקנס וכן אסור לו לגרשה כל חייו אם היא לא חפצה בכך.

 

* פסולי חיתון: בנוסף לפסולי החיתון שהוזכרו בפרשות הקודמות, הנישואין הבאים אסורים: בן עם אמו החורגת; אדם מסורס, ממזר (ילד שנולד מנישואין אסורים מסויימים), עמונים ומואבים ממין זכר אסורים להתחתן עם יהודיות, ומצריים ואדומיים (גם זכרים וגם נקבות) אסורים לבוא בקהל עד דור שלישי.

 

* איסור זנות: אסור לגבר או לאישה לעסוק בזנות, ואסור להביא אל בית המקדש תשלום ששולם לזונה.

 

* אל לו לגבר ללבוש בגדי אישה, ואל לה לאישה ללבוש בגדי גבר. איסור זה נועד כדי למנוע ממתחזים לבצע מעשים מגונים.

 

דיני משפחה

 

* האח הבכור יורש פי שניים מחלק אחיו. האב לא יכול לשנות זאת, גם אם הבן הבכור נולד מאישה השנואה עליו.

 

* בן שסר מן הדרך ועושה מעשים קיצוניים מסויימים מכונה "בן סורר ומורה" ודינו מוות (לפי דיעות בתלמוד דבר זה לא אירע מעולם).

 

* כאשר אדם מת ללא בנים, על אחיו להתחתן עם אשתו כדי להקים שם לאחיו הנפטר. מעשה זו נקרא בשם ייבום והאישה נקראת יבמה. במידה והוא לא מעוניין להתחתן עמה, היא תחלוץ את נעלו ותירוק בפניו ותהיה מותרת להתחתן עם מי שתחפוץ. לאישה זו קוראים "חלוצה".

 

דינים שבין אדם לחברו

 

* דיני שדות: יש להותיר חלקים מסויימים מן השדה לעניים, כ'שכחה' - אלומה שנשכחה בשדה, ופאה - חלק שיש להקצות מן השדה ומן האילן כדי שהעניים יוכלו ללקוט ממנו. אין לזרוע בשדה חיטה או שעורה עם גפן, וכן אין לחרוש בשור ובחמור יחדיו. יש לאפשר לבהמה לאכול מן התבואה כשהיא דשה אותה.

 

(עוד על מצוות אלו ראו במאמר הבא: המצוות המיוחדות לארץ ישראל)

 

* דיני שכיר: אין להשהות את שכר השכיר אלא לשלם את משכורתו בזמן. פועל העובד בשדה רשאי לאכול מפירות השדה, אך לא לאסוף מהם לתוך כליו.

 

* דיני הלוואות ומשכונות: אין להלוות בריבית ליהודי או ללוות ממנו. כאשר נוטלים משכון על הלוואה, אין להיכנס אל הבית כדי לקחת את המשכון. בנוסף לכך, אם המשכון הוא בגד המשמש את האדם (כגון שמיכה), יש להשיב אותו כל לילה כדי לאפשר לו להשתמש בו. אין לקחת כמשכון כלים בהם תלויה פרנסת הלווה. אין לקחת משכון מאלמנה.

 

* דיני משפטים: אסור לעוות את הדין, גם לטובת המסכן; אסור להפליל בן בעדות אביו וכן להיפך; כאשר מלקים אדם, יש להיזהר שלא להלקות אותו יותר מהמלקות הקצובות לו; כאשר סוקלים אדם,

יש לתלות את גופתו על העץ אך אסור להותיר אותה לאחר שקיעת החמה.

 

דינים נוספים המופיעים בפרשת כי תצא

 

* יש להשיב את האבידה, ולסייע לאדם אשר חמורו או שורו כרעו תחת משאם - אסור להתעלם מן האבידה או מבהמת החבר הזקוק לעזרה. (לחצו כאן לקריאה נוספת על מצוות השבת אבידה.(

 

* על גג בית יש להקים מעקה כדי שלא יפלו ממנו.

 

* אין להסגיר עבד שברח אל אדוניו.

 

* יהודי שגנב יהודי והשתמש בו - דינו מיתה.

 

* יש לזכור את העונש שקיבלה מרים לאחר שדיברה לשון הרע, ולפיכך להימנע מסיפור לשון הרע.

 

* יש להטיל ציצית על כנפות הבגדים. (לקריאה נוספת: מהי מצוות הציצית וכיצד מקיימים אותה?)

 

מחיית עמלק

 

פרשת השבוע מסתיימת בתזכורת את אשר עשה עמלק לבני-ישראל כשיצאו ממצרים, ובציווי להכרית את זכרם.

 

קישורים שימושיים לפרשת כי תצא

 

* טקסט של פרשת כי תצא עם ההפטרה ופירוש רש"י

 

* רמזים וגימטריאות לפרשת כי תצא

 

* מדור לפרשת כי תצא עם מאמרים וסרטוני וידאו

 

* שיעור תורה לפרשת כי תצא עם הרב שניאור אשכנזי

 

https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/969574

 

שבת שלום לכולם! (:

[נועם שוהם]

פרשת כי תבוא

 

פרשת כי תבוא מופיעה לקראת סיום חומש דברים. היא מפורסמת בשל חלקים מסויימים המופיעים בה בשם "פרשת התוכחה".

 

הנה סיכום קצר של פרשת כי תבוא:

מצוות הביכורים

בפתיחת פרשת כי תבוא מופיעה מצוות הבאת הביכורים, הלא הם ראשית היבול. בארץ המובטחת יהיה על-בני ישראל להביא את הביכורים אל בית המקדש, להודות לאלוקים על החסדים שגמל עמם כשהוציאם ממצרים, להשתחוות לפני האלוקים ולהניח את הביכורים במקדש.

 

(לקריאה נוספת על טקס הביכורים לחצו כאן)

מצוות ביעור מעשר

מצווה נוספת היא מצוות ביעור המעשר. בשנה הרביעית והשביעית למחזור שנת השמיטה, יש לבער מן הבית את שארית המעשרות שלא ניתנו ללויים ולעניים. בטקס הביעור אומרים נוסח מיוחד המפרט כיצד שמרו בני-ישראל על קדושת המעשרות, ומסיים "שמעתי בקול ה' אלוקי עשיתי ככל אשר ציויתני; השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו, כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש."

ברכות על הר גריזים, קללות על הר עיבל

משה רבינו מזכיר לבני-ישראל כי האלוקים בחר בהם להיות לו עם סגולה. הוא מצווה אותם כי ביום שיעברו את הירדן ויכנסו לארץ המובטחת, עליהם להקים שנים עשר אבנים בירדן ולכתוב עליהם את דברי התורה. כשיגיעו להר עיבל, עליהם להקים מזבח אבנים ולהקריב שם קורבנות לפני האלוקים.

 

לאחר בניית המזבח יתקיים טקס של קללות וברכות:

 

השבטים שמעון, לוי, יהודה, יששכר, יוסף ובנימין יעמדו על הר גריזים. ראובן, גד, אשר, זבולון, דן ונפתלי יעמדו על הר עיבל. הכהנים והלויים יעמדו בין שני ההרים, וכאשר הם יברכו את העם הם יפנו אל הר גריזים, ובעת אמירת הקללות יפנו אל הר עיבל.

 

מי שישמור את האיסורים הבאים ברכה תבוא על ראשו. מי שיעבור עליהם, יקולל.

 

אלו הם האיסורים:

 

עבודת אלילים, בזיון ההורים, הסגת גבול, הטעיית עיור בדרך, הטיית משפט גרים יתומים ואלמנות, איסורי עריות שונים, הכאת רע בסתר, נטילת שוחד ומי שלא ישמור את כל מצוות האלוקים הכתובות בתורה.

ברכות ותוכחה

הפרשה ממשיכה לברך את מי שיאזין לדבר האלוקים. הוא יהיה ברוך בשדה ובעיר; משפחתו ורכושו יתברכו, והוא יהיה ברוך בבואו ובצאתו.

 

לעומת זאת, אדם שיעבור על מצוות התורה ייענש בעונשים רבים. החלק המפרט את העונשים הצפויים לעוברי המצוות, מכונה 'תוכחה'.

 

לאחר-מכן קורא משה לזקני ישראל ואומר להם: אתם ראיתם את הניסים שחולל האלוקים ביציאת מצרים ואת הניסים שאירעו לכם במדבר. בגדיכם ונעליכם לא בלו; האלוקים הביס את אויביכם מפניכם. זכרו לשמור את דברי הברית אשר כרת עמכם האלוקים.

קישורים חשובים לפרשת כי תבוא

· טקסט של פרשת כי תבוא עם פירוש רש"י וההפטרה

 

· רמזים וגימטריאות לפרשת כי תבוא

 

· מדור לפרשת כי תבוא עם מאמרים וסיפורים

 

https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/974067

 

שבת שלום לכולם! (:

[BODIROGA10]

שבת שלום =]

[נועם שוהם]

היידה בודירוגה!!

 

השבת יקראו שתי פרשות, פרשת ניצבים ופרשת וילך.

 

פרשת ניצבים

 

ביום פטירתו, מכנס משה רבינו את עם ישראל כדי להכניסם בברית מיוחדת עם בורא העולם כדי שיקיימו את מצוותיו. הוא פותח בהכרזה כי "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם: ראשיכם, שבטיכם, זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל, טפכם, נשיכם וגרך אשר בקרב מחנך, מחוטב עציך עד שואב מימיך."

 

הברית בה נכנסו בני-ישראל מזהירה אותם שלא לחשוב שהם יוכלו לעשות עבירות מבלי להיענש על-כך. ה' לא יסלח לחוטאים אלא יגרש אותם מארץ ישראל, וכאשר בני החוטאים יראו את ארץ ישראל החרבה, הם יבינו כי היה זה עונש מאת בורא העולם. הם ישובו אליו בכל לבבם ובכל נפשם, והוא יחמול עליהם, יקבץ אותם מבין העמים ויביא אותם אל הארץ המובטחת. בנוסף לכך, הוא יברך אותם בכל מעשי ידיהם ובנכסיהם.

 

"המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום" אומר משה, "לא רחוקה היא. לא בשמים היא שעליכם לחפש אדם שיעלה השמימה כדי להביא אותה; והיא אף לא במדינה רחוקה מעבר לים, שיש צורך לחפש אחר אדם שיסע למרחקים. כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו.

 

"אני מעיד בכם את השמים ואת הארץ כי נתתי לפניכם את החיים והמוות, את הברכה והקללה – עליכם לבחור בחיים." מסיים משה את דברי הברית.

 

https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/1871995

 

פרשת וילך

 

משה נפרד מבני-ישראל ולמנות את יהושע כממלא מקומו. הוא מציין כי ביום זה מלאו לו מאה ועשרים שנה, ומכין אותם לקראת קרבות כיבוש הארץ הקרובים. אל לכם לחשוש ממלחמות אלו, הוא אומר, כי אלוקים עמכם.

 

הוא קורא ליהושע ואומר לו דברים ברוח דומה.

 

לאחר-מכן הוא מעביר לבני-ישראל את מצוות ה"הקהל": בשנה שלאחר שנת השמיטה יהיה עליהם להתכנס בבית המקדש, שם ישא המלך דברים בפניהם מן התורה ויחזק אותם בקיום התורה והמצוות.

 

לאחר-מכן קורא האלוקים למשה וליהושע להתייצב בפניו. בורא העולם מוסר להם כי יבוא יום לאחר מיתת משה ובני-ישראל יזנחו את דרך התורה ויפנו אחרי אלוהים אחרים, וכעונש על כך הוא יסתיר את פניו מהם. לאחר-מכן הוא מצווה על משה לכתוב את "שירת האזינו" (שתופיע בפרשה הבאה) ולכתוב זאת כעד לבני-ישראל.

 

משה רבינו כותב את כל חמשת חומשי התורה בספר מיוחד, מעניק זאת לכוהנים ומצווה עליהם להניח זאת ליד ארון הברית.

 

https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/1871991

 

שבת שלום לכולם! (:

[נועם שוהם]

השנה ראש השנה יוצא מחובר עם שבת.

אז הנה שלושה נושאים שקשורים לימים הקרובים, הרחבה על כל אחד בהודעה נפרדת:

 

א. עירוב תבשילין.

ב. ראש השנה.

ג. פרשת האזינו.

 

איך אפשר לבשל בראש השנה?

 

השנה ראש השנה יוצא צמוד לשבת, כך שאסור למשל, לנסוע ברכב או להדליק אור (בדומה לשבת) החל מרביעי בערב עד למוצ"ש.

מה שכן, מותר לבשל בחג לצורך הארוחה שבאותו יום (דהיינו, מותר לבשל ברביעי בערב בשביל הארוחה של הערב, ובחמישי בבוקר בשביל הבוקר) וזה בשני תנאים:

 

1. בתנאי שהדלקנו נר לפני כניסת החג, שממנו נעביר אש לבישול.

שימו לב! אסור להדליק אש חדשה. חייבים רק להעביר אש מנר שהודלק לפני החג.

 

2. שיש עניין של טריות ואיכות באותו אוכל - אם אין הבדל באיכות המזון אם אני מכין אותו לפני החג לבין שאני אכין אותו צמוד לאכילה בחג עצמו, אז אסור לבשל.

אם יש הבדל והמזון יוצא יותר טוב שאני מכין אותו צמוד לאכילה, אז מותר לבשל.

 

שימו לב שאת הגז שעליו בישלנו לא מכבים כרגיל. נותנים לגז להכבות מעצמו, על ידי כך שהמים גולשים מהסיר ומכבים את הנר.

 

כמו כן, ביום שישי עד כניסת שבת, מותר גם לבשל לכבוד שבת, אבל בשביל זה צריך לעשות עירוב תבשילין ולדאוג להדליק נר לפני ראש השנה, שממנו נעביר אש (פרטים בהמשך ההודעה).

בכל מקרה, בשבת אסור לבשל בכל צורה.


איך מבשלים בחג עצמו לקראת שבת ומה זה עירוב תבשילין?

השנה ראש השנה יוצא מחובר עם שבת.
ראש השנה נכנס ברביעי בערב ויוצא בשישי בערב ואז בדיוק נכנסת השבת.
בראש השנה מותר לבשל לצורך הארוחה שבאותו היום, בתנאי שלא מדליקים אש חדשה, אלא מעבירים אש מנר שהדלקנו לפני כניסת החג ביום חמישי.

אבל מה עושים עם אוכל מבושל לשבת?
בשבת הרי קיים איסור בישול בלי שום קשר אם העברנו אש מנר שדלק לפני שבת או שהדלקנו אש חדשה ומקודם אמרנו שבראש השנה מותר לבשל אוכל רק בשביל הארוחה שבאותו היום (מה שאומר שאי אפשר לבשל משישי בבוקר לארוחת שבת שבשישי בערב, כי הם נחשבים ימים אחרים ביהדות, שבה היום מתחלף בצאת הכוכבים).

 

לכן, מה שעושים זה מה שנקרא עירוב תבשילין.
לפני כניסת החג לוקחים לחם ותבשיל (ביצה מבושלת או דג וכדומה) ומברכים את הברכה שנמצאת בלינק שבסוף ההודעה.

 

העירוב תבשילין מאפשר לנו לבשל (על ידי העברת אש שהדלקנו לפני החג) בראש השנה ביום שישי בשביל שבת (כמובן שמותר לבשל רק עד כניסת השבת ולא אחרי).

 

שימו לב, מי שעשה עירוב לא יכול לבשל בשביל שבת כבר בימי רביעי-חמישי, אלא יכול לבשל רק בסמוך לשבת, דהיינו החל משישי בבוקר.

 

כמו כן, חייבים עירוב תבשילין גם אם לא מבשלים כלום, (אבל במקרה כזה עושים אותו בלי ברכה) כי צריך ביום שישי להדליק נרות שבת לפני כניסת השבת, ומכיוון שיש פה פעולה שעושים בשביל השבת, כדי לעשות אותה צריך עירוב תבשילין.

 

מה עושה מי ששכח לערב תבשילין?

רב העיר עושה עירוב תבשילין גם בשביל כל העיר, צריך ללכת אליו ולהגיד לו שסומכים על העירוב שלו והוא יאשר ואפשר לבשל.

 

החל משישי בערב, בשבת, כמובן שכבר לא מבשלים בכלל על ידי אש שהודלקה לפני ראש השנה או על ידי הדלקת אש חדשה.

 

את הלחם והביצה של העירוב נהגו לאכול בסעודה שלישית שבשבת (שזמנה בערך שעה-שעה וחצי לפני זמן יציאת השבת).

 

לנוסח הברכה שאומרים בעירוב ולהרחבה:

http://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/564868

https://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%91_%D7%AA%D7%91%D7%A9%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9F

[נועם שוהם]

ראש השנה

 

מומלץ להגיע לבתי הכנסת בסביבות השעה 9-10 בבוקר בימי חמישי ושישי, כדי לשמוע תקיעות שופר. מצווה חשובה מאוד!

מי שלא מצליח להגיע בשעות אלה, יכול לבדוק עם חב"ד בעיר שלו לגבי שמיעת תקיעות במהלך היום כולו (בלילה בראש השנה לא תוקעים בשופר). לא פעם נציגים שלהם מגיעים עד לבית של אותו אדם שמבקש לשמוע שופר.

 

להרחבה על מנהגי החג, רעיונות ועוד דברים יפים להעשרה:

 

https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/559046

 

ביום ראשון יהיה צום גדליה בו לא אוכלים ולא שותים משעות הבוקר המוקדמות עד לערב. מותר לשטוף פנים/ידיים/להתקלח.

להרחבה:

https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/4503697

 

שנה טובה ומתוקה ושבת שלום לכולם! (:

[נועם שוהם]

השבת היא שבת שובה, השבת שלפני יום הכיפורים, בה נהוג לעסוק בתשובה ובתיקון המעשיים בין אדם לחברו ובין אדם למקום.

אמורים שבכוח של שבת זאת לתקן את כל השבתות של השנה שעברה, לכן מי שיכול שיעשה בשבת זאת מאמץ לשמור שבת, לקרוא אפילו פרק תהילים אחד או כל פעולה חיובית אחרת שבדר"כ לא עשה.

 

פרשת השבוע שיקראו בשבת זאת היא פרשת האזינו.

 

 

פרשת האזינו

 

"האזינו השמים ואדברה, ותשמע הארץ אמרי פי" קורא משה באזני כל ישראל, תוך שהוא מגייס את השמים ואת הארץ שישמשו כעדים. הוא מציין את גדלותו של האלוקים ואת החסדים שהוא גומל עם ישראל.

 

"כמו הנשר המטפל בגוזליו בחמלה, כך נשא אתכם האלוקים ממצרים" הוא מזכיר להם. "הוא יעניק לכם כל טוב בארץ המובטחת; ואתם תחטאו ותעברו על מצוותיו.

 

"כשתעשו זאת" ממשיך משה ומזהיר אותם, "יכעס עליכם האלוקים הוא יעניש אתכם וישַלח בכם אויבים שיפגעו בכם.

 

"אך לאחר שתשובו אליו בלב שלם, או-אז אתנקם מאויביכם. הרנינו גוים עמו, כי דם עבדיו יקום, ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו."

 

מעמד הפרידה

 

את שירה-תוכחה זו מסר משה לבני-ישראל יחד עם יהושע בן נון, שכן באותו היום, היום האחרון בחיי משה, שימשו שניהם כמנהיגים. משה מזכיר להם כי אם הם ישמרו על התורה והמצוות, הם יאריכו ימים על הארץ המובטחת.

 

משה עולה לראות את הארץ

 

בורא העולם אומר למשה לעלות להר נבו ולצפות משם על הארץ המובטחת. "את הארץ תראה, אך אליה לא תבוא. בהר נבו תמות, כפי שמת אהרון אחיך. שניכם לא זכיתם להיכנס לארץ כיוון שלא צייתתם לדבריי כשהוריתי אתכם לדבר אל הסלע כדי להוציא ממנו מים."

 

https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/990429

 

שנה טובה ומתוקה ושבת שלום לכולם! (:

 

*התוכן בדף זה מיוצר על-ידי Chabad.org, והוא מוגן בזכויות יוצרים על ידי המחבר ו / או "בית חב"ד". אם אתם נהנים ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו עוד יותר, בתנאי שאתם לא משנים אף חלק ממנו, ואתם מצרפים את ההערה הזו, קרדיט למחבר, וקישור ל www.he.chabad.org. אם ברצונכם לפרסם מחדש מאמר זה בכתב עת, ספר או אתר, שלחו דוא"ל

[נועם שוהם]

החל מהערב מתחיל בע"ה חג סוכות.

 

אחת המצוות הגדולות והמרכזיות בחג סוכות זה להיות בשמחה, לכן יש מצווה לשמח את בני המשפחה אם זה בקנייה של ממתקים לילדים ומתנות לנשים או כל דבר שישמח את בני הבית.

 

ממחר ועד אחרי שמחת תורה לא מניחים תפילין (לא מניחים תפילין בחול המועד סוכות ופסח).

 

חג סוכות

 

צטט

מצוות חג הסוכות

 

בזמן שבית המקדש היה קיים היו שבע מצוות בחג הסוכות: ישיבה בסוכה; ארבעת המינים; קרבן חגיגה; שמחה (קרבן שלמים); נסוך המים; ערבה בהושענא-רבה; קרבנות העולות. אך בימינו אלה נוהגות ארבע מצוות:

 

ישיבה בסוכה - בליל החג הראשון מצווה לאכול בסוכה. הסוכה צריכה להיות עשויה משלוש דפנות לפחות, העשויות מחומר חזק וקשיח. הסכך צריך להיות צפוף, כדי שרוב שטח הסוכה יהיה מוצל. עושים בסוכה 'קידוש', מברכים "לישב בסוכה" ו"שהחיינו". מעתה ועד שמחת- תורה (ולא עד בכלל) אוכלים כל ארוחה בסוכה.

 

ארבעת המינים - מקיימים מצווה זו בכל יום מימי החג, חוץ מבשבת. לפיכך כאשר היום הראשון של חג הסוכות חל בשבת, אין נוטלים לולב ואתרוג ביום זה, אלא מתחילים במצווה זו רק ביום ראשון של חול-המועד. מהדרים לקיימה בסוכה. אוחזים את הלולב (עם ההדסים והערבות) ביד ימין ומברכים "על נטילת לולב". אחר-כך לוקחים ביד שמאל את האתרוג ומברכים "שהחיינו". בסיום הברכה מצמידים את האתרוג ללולב ומנענעים אותם לעבר ארבע רוחות השמים. (מברכים "שהחיינו" רק בפעם הראשונה השנה). זמן המצווה: מזריחת השמש ועד שקיעתה.

נשים פטורות ממצוות ישיבה בסוכה ונטילת לולב, אך הן רשאיות לקיימן ולברך עליהן.

 

שמחת בית-השואבה - מצווה מיוחדת לשמוח בחג הסוכות. לכן עורכים בכל לילה שמחות וריקודים, זכר לשמחה שהיתה בבית-המקדש - "שמחת בית-השואבה", שעליה נאמר: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו".

 

הושענא-רבה וחביטת הערבות - זהו היום שבו נגמר דין העולם. הגם שהדין נחתם ביום הכיפורים. אבל הקדוש-ברוך-הוא אינו גומר את החתימה ביום-הכיפורים אלא ממתין עד 'הושענה רבה', ואז הוא מעניק לנו ולכל ישראל "גמר חתימה טובה".

בחג הסוכות נידונים על המים, לכן מתפללים ביום 'השוענא-רבא' על המים וביום זה הנהיגו הנביאים (מטעמים המיוסדים על תורת הקבלה) לחבוט בקרקע 5 חבטות עם 5 ערבות מאוגדות.

 

 

http://chabad.org.il/Articles/Article.asp?ArticleID=498&CategoryID=328

 

צטט

ארבעת המינים - סמל לאחדות העם

 

כל אחד מארבעת-המינים מאופיין בתכונות מיוחדות, ויחד הם מסמלים את עם- ישראל.

 

אתרוג - יש בו טעם (בהיותו פרי) וגם ריח טוב.

 

לולב - טעם יש לו (פרי התמר) אך ריח אין לו.

 

הדס - יש לו ריח אך אין לו טעם.

 

ערבה - אין לה לא טעם ולא ריח.

 

חלוקה זו מסמלת את כל הסוגים שבעם-ישראל:

 

טעם וריח - אלה היהודים, שיש בהם גם תורה וגם מעשים טובים.

 

טעם בלי ריח - יהודים בעלי תורה, שאינם עוסקים כל-כך במעשים טובים.

 

ריח בלי טעם - בעלי מעשים טובים, אך אין להם תורה.

 

לא טעם ולא ריח - אלה היהודים, שלא הגיעו לא לתורה ולא למעשים טובים.

 

שמא תאמר: רוצה אני רק את בעלי התורה ובעלי המעשים הטובים; אין רצוני במי שאין בו תורה או מעשים טובים, ובוודאי איני רוצה שום קשר עם מי שאין לו לא תורה ולא מעשים טובים.

 

אומרת לך התורה: באתרוג בלבד אינך יכול לקיים את המצווה; אף לא בצירוף הלולב וההדס. עליך לקחת איתך גם את הערבה, זו שאין בה לא טעם ולא ריח, ולהצמידה אל הלולב וההדס והאתרוג. רק כאשר כל הסוגים הללו יהיו חבוקים ומאוחדים, תוכל לגשת אל הבורא ולקיים את המצווה.

 

 

אין יהודי שהוא 'מחוץ למחנה'!

 

 

http://chabad.org.il/Articles/Article.asp?ArticleID=496&CategoryID=329

 

צטט

נענועים

 

בכל יום מימי חג הסוכות (חוץ משבת) מקיימים מצוות ארבעת המינים. ביד ימין לוקחים את הלולב, שאליו מאוגדים ההדסים והערבות; ביד שמאל מחזיקים את האתרוג; מברכים ומצמידים אותם יחדיו.

 

נוסף על כך נוהגים לנענע בארבעת המינים לארבע רוחות השמים, למעלה ולמטה. אחת המטרות בכך, היא לעורר רחמי-שמיים בעניין הגשמים והטללים שיירדו השנה, שכן בחג- הסוכות נידון העולם על המים. כאשר אנו מנענעים בארבע המינים, אנו כאילו אומרים לפני ה': כשם שארבע המינים הללו אינם יכולים לצמוח בלי מים, כך העולם זקוק לגשמי-ברכה.

 

 

http://chabad.org.il/Articles/Article.asp?ArticleID=501&CategoryID=330

 

צטט

אושפיזין

 

בספר הזוהר כתוב: כשישראל יוצאים מבתיהם ונכנסים לסוכה, מתוך כוונה לשם- שמים, הם זוכים לקבל שם את פני השכינה, וכל שבעה הרועים הנאמנים יורדים מגן-העדן ובאים לסוכה, ונעשים להם אושפיזין, כלומר: אורחים, והם: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף, דוד. הסדר הוא על-פי פסק האר"י ז"ל, אם כי ישנה דעה שהסדר הוא לפי סדר הדורות, כלומר - יוסף לפני משה ואהרן. ויש דעה שיוסף לא נמנה על האושפיזין, ושלמה המלך נמנה עליהם (אחרי דוד).

 

אצל חסידי חב"ד מקובל כי באים גם האושיפיזין החסידיים: רבי ישראל בעל-שם-טוב (מחולל תנועת החסידות); תלמידו רבי דובער 'המגיד'; אדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן, מייסד חסידות חב"ד, בנו רבי דובער, אדמו"ר האמצעי; רבי מנחם מענדל, אדמו"ר ה'צמח-צדק'; בנו האדמו"ר רבי שמואל; בנו האדמו"ררבי שלום דובער. כמו-כן מקובל שבאים גם אושפיזין לשמינית עצרת - האדמו"ר הקודם רבי יוסף-יצחק; וכיום מקובל אצל חסידים שיחד עמו בא גם חתנו וממלא מקומו, נשיא דורנו, רבי מנחם מענדל, הרבי מליובאוויטש.

 

לפי המסורת: ביום הראשון - יושב אברהם אבינו [ורבי ישראל בעל שם טוב]בראש כולם
ביום השני - יצחק אבינו [ורבי דובער 'המגיד']
ביום השלישי - יעקב אבינו [ורבי שניאור זלמן - אדמו"ר הזקן]
ביום הרביעי - משה [ורבי דובער - אדמו"ר האמצעי]
ביום החמישי - יוסף [ורבי מנחם מענדל - אדמו"ר הצמח-צדק]
ביום השישי - אהרון [ורבי שמואל - אדמו"ר מהר"ש]
וביום השביעי - דוד [ורבי שלום דובער - אדמו"ר הרש"ב]
[ובשמיני עצרת - רבי יוסף יצחק - אדמו"ר הריי"צ, והרבי מנחם מענדל - אדמו"ר נשיא דורנו]

 

כלומר, בכל יום באים כל האושפיזין, אך בכל יום יושב בראשם אחד הרועים, על פי הסדר המפורט. וכתוב, שהאושפיזין אוהבים לראות אורחים בסוכה, ואז הם מברכים את כל היושבים בה בשפע של ברכות.

 

הכול אורחים

 

הרבי מליובאוויטש ביאר כי עניין זה של הכנסת אורחים מבטא את מהות עבודתנו בתקופת הגלות. עם-ישראל נמצא בתקופה זו במצב של 'אורח'. חז"ל המשילו את הגלות ל"בנים שגלו מעל שולחן אביהם". מקומו הטבעי והאמיתי של יהודי הוא להיות סמוך על שולחן אביו, הקב"ה. ממילא בזמן הגלות יהודי נמצא שלא במקומו, והוא בבחינת 'אורח' במקום לא-לו.

 

מדוע יצר הקב"ה מצב זה של גלות, שהופך את כל בני-ישראל ל'אורחים'? בגלל המעלה המיוחדת של עבודת ה' בזמן הגלות. מעלה זו גדולה ויקרה כל-כך לקב"ה, עד שבגללה הגלה את בניו מעל שולחן אביהם והפכם ל'אורחים'. זהו פירוש מעמיק יותר למאמר חז"ל: "גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה".

 

יתרון הגלות

 

אמרו חז"ל: "צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפיזרן לבין האומות". כוונת הגלות והפיזור בין אומות-העולם אינה לשם עונש, אלא יש בכך 'צדקה' - מטרה חיובית. רצון ה' הוא, שהיהודים יחדירו את הקדושה האלוקית בכל מקום בעולם, ובכך יכינו אותו להיות 'דירה' לו יתברך בזמן הגאולה.

 

כך אומר גם הבעש"ט (ה'אושפיז' החסידי הראשון), על הפסוק "מה' מצעדי גבר כוננו" - שבכל מקום שיהודי נקלע אליו עליו לזכור, שאין הוא הולך לשם מעצמו, אלא הקב"ה הוא המוליכו לשם כדי למלא במקום זה תכלית אלוקית.

 

מעלת האורח

 

מצוות הכנסת אורחים מבטאת את חשיבותה וערכה של העבודה דווקא כשנתונים במצב של אורחים. על-ידי שיהודי זוכה להכנסת אורחים, נוצרת התעלות שעולה אף על 'הקבלת פני שכינה', הן מצד האורח והן מצד המארח.

 

זוהי המעלה המיוחדת של עבודת ה' בתקופת הגלות, ודווקא על-ידה זוכים להגיע גם ל'הקבלת פני שכינה' במידה השלמה ביותר, כפי שתהיה בזמן הגאולה, שאז נקבל כולנו את פני השכינה, שכן "ונגלה כבוד ה'", ומתוך שמחה וטוב-לבב.

 

 

http://chabad.org.il/Articles/Article.asp?ArticleID=500&CategoryID=330

 

צטט

שמחת בית השואבה

 

שמחת בית-השואבה היתה מתקיימת בבית-המקדש בלילות חג-הסוכות. היו שואבים אז מים לניסוך המים בחג, ובעת השאיבה היו שמחים, ככתוב: "ושאבתם מים בששון". על שמחת בית- השואבה אמרו חכמינו: "מי שלא ראה שמחה זו, לא ראה שמחה מימיו". חכמי ישראל היו זורקים ותופסים אבוקות של אש, והיתה זו שמחה עצומה.

 

אף בימינו נוהגים לשמוח בלילות חג-הסוכות. במקומות רבים עורכים ריקודים בחוצות הערים ורבים באים לרקוד ולשמוח.

 

 

http://chabad.org.il/Articles/Article.asp?ArticleID=502&CategoryID=330

 

צטט

הסוכה הקטנה והרועדת כבר עומדת אלפיים שנה

 

אחד השירים העממיים במזרח אירופה הוא השיר ביידיש 'סוכה קטנה' ('א סוכה'לה א קליינע'). רבים מכירים את המנגינה, פחות את המילים. השיר מתאר אב שבנה סוכה קטנה מענפים דקים. הסוכה רועדת ונעה ברוח. רוחות פרצים מסתננות לתוכה. הנרות עוד מעט כבים. ופתאום מחווירה הבת הקטנה ואומרת: "אבא, הסוכה עוד מעט מתמוטטת". והאב משיב לה: "אל תדאגי, בתי, היא עומדת כך כבר אלפיים שנה ועדיין היא איתנה"...

 

השיר העממי הזה מבטא את הדרך שבה הסתכלו יהודים על אירועים והתרחשויות. אין-ספור פעמים בהיסטוריה היהודית היה נדמה שהנה תתמוטט סוכת דוד לבלי קום. במשך אלפיים שנות הגלות ידעה הסוכה הזאת מעט מאוד רגעים של שקט ויציבות. רוב הזמן היא התנדנדה ורעדה, וקיומה היה רווי חששות וחרדות. אבל בסופו של דבר היא עברה את הכול ונשארה איתנה.

 

משקפי הנצח

 

מצב זה העניק לעם היהודי יכולת לבחון כל אירוע ותהליך במשקפיים של הנצח. העם שראה את כל האימפריות קמות ונופלות אינו מתרגש מעלייתה של קבוצה זו או אחרת. היום הם למעלה, מחר למטה. היום הם חוגגים את ניצחונם, מחר יושלכו לסל האשפתות של ההיסטוריה, לצידם של רבים אחרים שהרעישו את העולם בשעתם ועתה אין איש זוכר אותם.

 

איך נראים היום אותם קומוניסטים יהודים, שהצטרפו לשורות המהפכה הקומוניסטית ורדפו את אחיהם שנאחזו בציפורניהם במורשת היהדות. באותם ימים הם חיו בתחושת זחיחות של 'עולם חדש', שהם ממחולליו. היום הם נראים במלוא עליבותם וחרפתם.

 

זה גורלם של המתייוונים בימי הבית השני, שגם הם היו בטוחים שהעתיד שייך להם, בתוך 'הסדר העולמי החדש' של הממלכה ההלניסטית. הם לא היו מסוגלים להעלות על דעתם, שכעבור זמן קצר ביותר ייחרתו לדיראון-עולם בתודעה היהודית, ומדי שנה בשנה יחגוג עם-ישראל את תבוסתם ואת ניצחונם של החשמונאים ה'פאנאטים', שהיה נדמה כי אבד עליהם כלח.

 

כך אנו מביטים על האירועים. איננו מתרגשים מ'מומחים' למיניהם ומנביאי עולמות 'חדשים' לסוגיהם. לפעמים רצון ההשגחה הוא דווקא להעלותם עד הפסגה, כדי שממרומיה יתנפצו לרסיסים תאוריותיהם וחזיונותיהם.

 

כשנשב בסוכה הקטנה ונחגוג את חג-הסוכות, נזכור שלמרות הרעידות והטלטלות, הסוכה הזאת כבר ראתה הכול ועמדה בכול. והיא מתקדמת, בדרכה המפותלת והנסתרת, אל הגאולה האמיתית והשלמה. זה מקור תקוותנו ושמחתנו!

 

 

http://chabad.org.il/Articles/Article.asp?ArticleID=495&CategoryID=329

 

חג שמח לכולם! (:

[נועם שוהם]

השבת לא קוראים פרשת השבוע כסדר הקריאות בחמשת חומשי התורה, אלא קריאה מיוחדת לשבת חול המועד סוכות.

 

שבת שלום וחג שמח לכולם! (: 

[נועם שוהם]

היום האחרון של חג סוכות נקרא "הושענא רבה".

 

מהו יום הושענא רבה, ומה עושים בו

 

https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/1980051

 

שמחת תורה

 

היום בערב יהיה חג שמחת תורה בו נוהגים לערוך הקפות וריקודים עם ספרי תורה.

ההקפות יהיו היום אחרי תפילת ערבית, מחר בבוקר ובמוצאי החג יתקיימו הקפות המוניות ברחבי הארץ כמדי שנה.

מומלץ בחום לקפוץ אפילו לכמה דקות ולספוג את אווירת החג.

 

שמחת תורה הוא חג מהתורה (ומוכר גם בשמו שמיני חג עצרת, מאחר והוא בא אחרי שבעת ימי חג הסוכות).

בשמחת תורה קוראים את הפרשה האחרונה בספר דברים ובכל חמשת חומשי התורה, פרשת וזאת הברכה, ולמעשה מסיימים את הקריאה בסדר פרשות השבוע.

 

פרשת וזאת הברכה

 

צטט

 

בטרם מותו, מברך משה את בני ישראל. לפני הברכה הוא אומר דברי שבח לבורא העולם על שנתן לבניו את התורה במעמד רווי הוד על הר סיני, "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב."

 

(ברכות השבטים מופיעות בתורה בלשון סתומה. להלן משולבים כמה פירושים מתוך פרשנותו של רש"י על המקרא).

 

ברכת השבטים

 

את שבט ראובן מברך משה כי למרות המעשה השלילי שראובן ביצע בעבר הוא יחיה בעולם הזה בין השבטים וירש חלק לעולם הבא; את יהודה הוא מברך כי המלכים שיעמדו משבט יהודה ינצחו בכל מלחמותיהם.

 

הוא מזכיר את נאמנותו של שבט לוי לבורא העולם בחטא העגל ובפרשיות האחרות שאירעו בעת הנדודים במדבר. לפיכך, מכריז משה, שבט לוי ילמדו תורה לישראל וישמשו בבית המקדש. בנימין הוא ידיד ה', ובורא העולם בחר לשכון בחלקו – בית המקדש ישכון בחלק הארץ שיירש בנימין.

 

ארצו של יוסף מבורכת עד מאוד בפרותיה; יהושע בן נון, ממלא מקום יהושע, שמוצאו משבט יוסף, ינצח את אויביו ויכבוש את ארץ ישראל.

 

זבולון ויששכר ערכו שותפות ביניהם: זבולון יעסוק במסחר, בעוד יששכר ילמד תורה והם יחלקו ביניהם את שכר הלימוד. בחלק אשר ינחלו בארץ ישראל יהיו אוצרות טבע שיעשירו אותם.

 

חלקו של שבט גד יהיה סמוך לגבול, ולפיכך בני שבט גד יהיו גיבורים. הם גם ילכו חלוצים במלחמת כיבוש הארץ ויקיימו את הבטחתם למשה רבינו לעמוד בראש המלחמה.

 

מחלקו של שבט דן יצא נהר הירדן, ובחלקו של שבט נפתלי יפול ים כנרת; שבט אשר יתברך בשמן רב.

 

משה ממשיך ומברך את העם כולו:

 

הם יהיו גיבורים ומארצם יחצבו ברזל ונחושת, דעו לכם כי אין כמו אלוקינו אשר יהיה בעזרכם. בורא העולם בחר לו לשבתו את השמים ויתן לכם כל טוב.

 

פטירת משה

 

לאחר ברכתו, עולה משה אל הר נבו שם מראה לו האלוקים את כל ארץ ישראל לגבולותיה. "זו הארץ אשר הבטחתי לאברהם, ליצחק וליעקב כי אתן לזרעם" הוא אומר.

 

משה מת בהר נבו בגיל מאה ועשרים. עד פטירתו וגם לאחר מכן עיניו לא כהו ולא נס ליחו. בורא העולם בכבודו ובעצמו קובר את משה רבינו.

 

בני-ישראל בכו והתאבלו לאחר פטירת משה במשך שלושים יום, ויהושע בן נון מילא את מקום רבו בהנהגת העם.

 

התורה מסתיימת בהצהרה כי "לא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים" אשר חולל את האותות והמופתים בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו, "ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל."

 

 

https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/998052

 

לאחר מכן, יתחילו לקרוא את פרשת בראשית. 

 

צטט

 

למה שמחים ורוקדים?

 

בשמחת-תורה מסיימים את הקריאה בתורה, ולרגל זה נוטלים את התורה בידיים, רוקדים עמה ושמחים בה. ונשאלת השאלה: ביום חגה של התורה, האם לא היה מתאים יותר לפתוח את ספר- התורה, ללמוד ולהתפלפל בה? ומי רוקד בשמחת-תורה עם התורה? הכול! מילא תלמידי-החכמים שהגו כל השנה בתורה, אך עמי-הארצות, מה להם כי ירקדו עמה?!

ההסבר לכך הוא: הקשר של יהודי עם הקדוש-ברוך-הוא ועם התורה, עומד מעל ומעבר להתנהגותו החיצונית ומידת ידיעותיו בתורה. השמחה היא על עצם העובדה שיש לנו תורה, ושמחה זו מפעמת גם בלבו של היהודי שלא למדה מעולם. לכן הכול שמחים בתורה, והשמחה מתבטאת בריקוד, שבזה אין הבדל בין הלמדן לאיש הפשוט.

 

 

http://chabad.org.il/Articles/Article.asp?ArticleID=511&CategoryID=334

 

עוד על חג שמחת תורה:

 

http://chabad.org.il/Articles/Articles.asp?CategoryID=120

 

שבת שלום וחג שמח לכולם! (: