המסיבה ברעים - חוויה אישית

[Gabay10]

6:30 אני עם חברים בחניון מחוץ למסיבה, יצאנו לשתות ולחזור. מסתכל לשמיים ורואה את אחת הזריחות הכי יפות שראיתי.. ואז אורות בשמיים, לרגע לא הבנתי.. עד שהבנתי. עשרות טילים ויירוטים מעל לראש שלנו. הבנו שהלכה המסיבה והולך להיות בלאגן ביציאה כי הולכים לסגור. חוויה מלחיצה, אבל לצערנו "מובנת". קיפלנו את הקאנטה מהר והחבר'ה התפצלו, אני הייתי באוטו עם חברה שנהגה, הייתה לי תחושה רעה ופשוט רציתי לעוף משם. הסתכלתי על המאבטחים וראיתי שפשוט אין להם מושג מה לעשות.. אחד המליץ לנסוע דרך בית קמה וכך שמנו בוויז. יצאנו מהחניון שהיה פקוק ופנינו ימינה.. נסענו חצי דקה עד שראינו מכונית מחוררת נוסעת בכיוון ההפוך והמונים רצים למיגוניות בצדי הכביש. עצרנו את האוטו באמצע הכביש ונכנסו לבונקר כזה גם, היו שם בערך 40-50 אנשים בדוחק ואנשים מבוהלים (כנראה שלבונקר הזה זרקו רימון אח"כ וטבחו בכל מי שהיה). אחרי דקה שתיים אמרתי למי שאיתי שאין מצב שאני נשאר פה ולקחתי אותה לאוטו, התנעתי והסתובבתי לכיוון השני, נסעתי עוד 500 מטרים עד שהייתה חסימה (כנראה של אבטחה או משהו), ראינו עוד מכוניות חוזרות מהכיוון שבאנו מחוררות ואנשים עם דם מסמנים לכאלה שעוד יוצאים מהמסיבה לא לפנות ימינה. יצאנו מהאוטו, השארתי אותו שם ופשוט רצנו, בהתחלה על הכביש ואחר כך לשדות. ברקע קולות ירי ואנשים שלא יודעים מה לעשות, לא באמת ידענו לאיזה כיוון אנחנו רצים, פשוט ראיתי הרבה אנשים שרצים ולא יורים בהם ורצתי אחריהם. 

בשטחים הפתוחים ניסינו לנווט, כל פעם ששמענו יריות רצנו לכיוון ההפוך, היינו בערך 300-400 אנשים - ממש יציאת מצרים. הלכנו ורצנו בערך 20 קילומטר עד לפטיש שבדרך פיצוצים מעל לראש שלנו וכנראה שמחבלים מאחורינו. הטילים אפילו לא מעניינים כי אתה פשוט מסתכל לצדדים שלא יקפצו עלייך מחבלים. תוך כדי מנוסה על חיינו בשטח, מלא טלפונים של חברים, משפחה שמתקשרים לקרובים שלהם, מנסים להבין איפה הם, מה אפשר לעשות.. אנשים שנכנסים לפאניקה ומלחיצים אחד את השני, מנסים להבין אם להישאר להתחבא או להמשיך ללכת. 

פשוט המשכנו להמשיך ללכת, עד שהגענו לאיזור של חממות, שאמרו להתחבא שם, חלק נשארו שם, הרוב המשיכו ללכת, אחרי בערך 3 שעות ראינו רכבים ישראלים, כנראה חבר'ה מפטיש שבאו להגיד לנו להמשיך ללכת בכיוון וששם בטוח. הגענו, אחרי 4 שעות קיבלו אותנו שם חילקו לנו מים ואוכל ממש כמו פליטי מלחמה. אחרי שעה או שעה וחצי סופר מתוחות בפטיש, שכולם מבולבלים ובעיקר בהלם ובהבנה של מה קרה (עוד לא ההבנה המלאה) הוציאו אוטובוס לבאר שבע שעלינו עליו ומשם טרמפ עם אבא של אחת המבלות לבית.

נקעתי את הקרסול וקצת חתכים אבל זה בקטנה ממש.. בטח אל מול כל החבר'ה שפשוט נטבחו שם או גרוע מכך נחטפו, מתוכם המון חברים וחברים של חברים. 

כל הזמן הזה בשטחים הבנתי שאנחנו די לבד.. לא כל כך רציתי להתעדכן במה קורה בארץ, הייתי בטוח שאין ישראל ומלחמה כוללת, ידעתי שזה עניין של מזל ותושיה של מי שבשטח פשוט.

למזלי, יצאנו בנס ואנחנו בריאים ושלמים, לצערי רבים וטובים פשוט נרצחו.

[Yoadknux]

ישר כוח, כל הכבוד על התושייה להצליח לברוח מהגיהינום הזה ועל פרסום סיפורך האישי 

פחד לא נורמלי להבין שכל היציאות מהכביש חסומות וכל מה שיש לעשות זה לעצור את הרכב ולרוץ במדבר אל הלא נודע... 

[Naor23]

שובר לב, תודה ששיתפת

[הנדון]

אין מילים פשוט

[itanar]

שמח שניצלת.

אנחנו ננצח.

[ravid]

סיפור חולני שילמד בספרי ההיסטוריה שלנו עוד מאות שנים קדימה. שמח שאתה בריא ושלם. באיזה שלב קלטת שמדובר במגה אירוע טרור? 

[Gabay10]

3 דקות לפני, ravid said:

סיפור חולני שילמד בספרי ההיסטוריה שלנו עוד מאות שנים קדימה. שמח שאתה בריא ושלם. באיזה שלב קלטת שמדובר במגה אירוע טרור? 

אחרי שברחנו לשטח ורצנו מיריות, וראיתי פושים בטלפון שיש 23 מוקדים של פלישה, אמרתי זה פאקינג פרל הארבור.

ולא היה לי ספק שאנחנו לבד עכשיו... לעצמנו... לא היה איתנו אף אחד חמוש.

בהתחלה חשבתי שאירוע כזה זה אומר מלחמה בכל הארץ, גם בצפון ומבחינתי אין ישראל עכשיו אפילו, ארמגדון. ככה זה הרגיש.

[car.garsia]

סיפור מטורף, קשה אפילו לדמיין מה עבר עליכם.

[Mike]

תודה על השיתוף, לא יכול לדמיין מה עבר לך בראש

 

שמע קראתי את זה כבר 5 פעמים, זה פשוט לא נתפס

[ravid]

7 דקות לפני, Gabay10 said:

אחרי שברחנו לשטח ורצנו מיריות, וראיתי פושים בטלפון שיש 23 מוקדים של פלישה, אמרתי זה פאקינג פרל הארבור.

ולא היה לי ספק שאנחנו לבד עכשיו... לעצמנו... לא היה איתנו אף אחד חמוש.

בהתחלה חשבתי שאירוע כזה זה אומר מלחמה בכל הארץ, גם בצפון ומבחינתי אין ישראל עכשיו אפילו, ארמגדון. ככה זה הרגיש.

כמה חבר'ה הייתם בכל שלב?

[Gabay10]

3 דקות לפני, ravid said:

כמה חבר'ה הייתם בכל שלב?

בהתחלה הייתי רק עם האקסית שלי שם, כשהיינו בשדות היינו בערך 300-400 אנשים. 

במיגונית היו 40 איש, והיו כמה כאלה לאורך הכביש.

על הכביש היו מלא מכוניות, לא כולם הספיקו לצאת בזמן.

[ravid]

Just now, Gabay10 said:

בהתחלה הייתי רק עם האקסית שלי שם, כשהיינו בשדות היינו בערך 300-400 אנשים. 

וכולם הגיעו כקבוצה לפטיש? 

[Gabay10]

Just now, ravid said:

וכולם הגיעו כקבוצה לפטיש? 

כן, הגענו לשם לפחות 200-300 חבר'ה, יש כאלה שנשארו בשטח להתחבא.

אחרינו הגיעו עוד קבוצה של אנשים.

ממש מעט הלכו לבתים של אנשים שם, הרוב נסעו בהסעות לבאר שבע.

[סלבה]

חוויתי קרבות לצערי, חוויות ותמונות שאני לא יכול לתאר ולצערי גם לא לשכוח. אני לא מסוגל לדמיין איך זה כשאתה ללא נשק, בלי תכנון טקטי, בלי יד מכווינה.

אתה גיבור, כל מי שהיה שם גיבור. תודה על השיתוף.

[ravid]

Just now, Gabay10 said:

כן, הגענו לשם לפחות 200-300 חבר'ה, יש כאלה שנשארו בשטח להתחבא.

אחרינו הגיעו עוד קבוצה של אנשים.

ממש מעט הלכו לבתים של אנשים שם, הרוב נסעו בהסעות לבאר שבע.

תודה רבה על השיתוף. מצמרר.

לפני כמה שנים יצא הסרט מלון מומבאי למי שמכיר. גם עליכם עוד יפיקו סרטים בסגנון יום אחד.

[Armagedon]

חיבוק חם ואוהב אחי 

[yuval]

6 וחצי בבוקר.. כל החברים דוחפים סמים והולכים לרחבה..

לא עובר 10 דקות רואים יירוטים בשמיים..

2 דקות לאחר מכן המוזיקה נפסקת, כולם רצים לקאנטות (לאוהלים) לארוז ציוד כי מסיבה כבר לא תיהיה פה..

אורזים תחפצים 10-15 דקות ונכנסים לרכב..

ברכב הסמים מתחילים להשפיע, היירוטים לא מאוד מפחידים.. כבר ראינו מיליון כאלה..

אמרנו בוא נשים קצת מוזיקה, וניסע למרכז לדירה של חברים ונעביר תיום הזה.. (הנהג היה במצב תודעתי רגיל)

מתחילים לצאת מהחניון, תוך דקה נוצר צוואר בקבוק בחניון עפר(3000 איש) אז עמדנו.

לפתע אנחנו שומעים ירי,

2 רכבים לפניי (ליטרלי 2 רכבים) אנחנו קולטים שהדלת של הנהג נפתחת ובנאדם נופל לרצפה, חברים שלו יוצאים החוצה צורחים.

לקח לנו 10 שניות רגע

ואז פשוט אני והחברים שלי ועוד מאות אנשים יצאנו מהרכב והתחלנו לנוס על נפשנו.

קפצנו מהחניון ישר לשדות והתחלנו פשוט לתת את ספרינט חיינו לכיוון השמש (כיוון מזרח)

אנחנו שומעים ירי בלתי פוסק בזמן הזה, אנשים נופלים צורחים מה לא..

אחרי אני חושב 7 ק"מ של ריצה בתוך חולות, קוצים ירידות עליות ומה לא עצרנו לרגע. (תודה לסמים שהמריצו אותנו)

הוצאתי טלפון מהכיס (הדבר היחדי שהיה עליי, שאר הציוד עד עכשיו ברכב שכנראה שרוף) כדי להבין איפה אני ומה לעשות (ברקע ירי, ירוטים מה לא)

אני רואה שהיישוב הקרוב הוא בארי ועוד 1-2 ק"מ אנחנו שם.

ההיגיון אומר - לך ליישוב, דפוק לאיזה משפחה בדלת - תגיד שבאת ממסיבה שהיו מחבלים ושאתה חייב רגע לנוח לשתות מים ולחכות שהכל יחלוף.

התקשרתי לאבא שלי.. אמרתי לו אנחנו במנוסה, לכיוון בארי.

לא עובר דקה הוא חוזר אליי.. לא ללכת לשם יש מחבלים.

אז פשוט התחלנו לרוץ ליישוב אחר.. לא עובר 2 דקות אנחנו רואים קבוצת אנשים מהמסיבה שרצים במנוסת חייהם לכיוון שלנו ואמרו תעצרו אל תרוצו אלינו יש מחבלים.

אז פתחנו בעוד ריצת ספרינט למזרח.

צפון בארי יש מחבלים

דרום יש מחבלים

מערבה כיוון המסיבה יש מחבלים.

ראינו מלא שיחים, נכנסו לתוכם הסתתרנו בשקט.

מתקשר למשטרה (5 דקות המתנה) אני אומר לה שאני בשטח בין בארי לשוקדה, מה לעשות?

היא אומרת לי.. אין מה לעשות..

אמרתי לה "את שומעת את עצמך? אנחנו מאות אנשים במנוסה!! לאן ללכת?"

השוטרת אומרת "אדוני אין לי איך לייפות את המציאות, אתה מוקף, פשוט תסתתרו טוב ותתפללו"

שכבנו בשיח 20 דקות, נכנסתי קצת לאינטרנט לוואטספ, הבנתי שכל היישובים לא בשליטה ותוך כדי כבר הבנתי שזה יום כיפור. נכנסו למצב של פייט אור פלליט וברוך השם תפקדנו. חברה אומרת - אני מרגישה במטח ברווזים אני רוצה להיות בתנועה ולצאת מהשיחים

סמכנו על האינסטינקטים שלה.

המשכנו ללכת עד לאזור שוקדה (בינתיים נוף פנורמי של כל היישובים ומכולם עולה עשן שחור, רעש של ירי כמו מ"ג ויירוטים)

לפתע ראינו חממה.

אמרנו ניכנס לחממות. היינו בחממות איזה שעה עם קבוצה של כמה עשרות ושוטר אחד עם אקדח שנקלע לשם והוא חסר אונים).. היה שם מטע של גמבות. התחלנו לאכול כדי לקבל קצת נוזלים ואנרגיה.

אחרי שעה בחממות השוטר אומר בואו.. הלכנו איתו משהו כמו 500 מטר לא יותר, הגענו למבנה, שם ראינו עוד עשרות שמחכים שצהל כבר יבוא לחלץ אותנו.

כל ג'יפ שעובר בציר הלב בתחתונים.

לבסוף בכל האזור הזה, הרבשצים של האזור התחילו להשתלט על ציר אחד מסויים שמוביל ליישוב פטיש.

אמרו לכו ברגל ותגיעו..

הולכים משהו כמו 5-6 ק"מ, פותחים גוגל מפס מגלים שיש עוד 15 ק"מ.

פתאום התחילו להופיע ג'יפים של חבר'ה ישראליים שהתחילו להעמיס אנשים.

בהתחלה בנות שרקדו יחפות ברחבה וכל המסע שתיארתי לכם הן עשו יחפות (כל הרגליים כבר קרועות)

הג'יפים עשו הלוך חזור הלוך חזור כי היה מדובר בדבוקת אנשים בציר של לפחות 200-300.

ואז הגענו לפטיש.. הרגשנו פליטים במדינת היהודים.

אדווה דדון מדווחת שהרבה חברה במסיבה הגיעו לפטיש, לא עובר 5 דקות קיבלנו צבע אדום על הראש.

לאחר מכן הגיעו אוטובוסים שלקחו אותנו נסיעה של חצי שעה לבאר שבע.

בדרך רואים רכבים הפוכים, גופה, סרט מלחמה אמיתי.

בבאר שבע חיכה בבניין העירייה ראש העיר האלוף עם כמה חבר'ה שהגישו מים קפה תה עוגיות.

וזהו.. משם ההורים באו לאסוף וההתפרקות הגיעה בבית.

 

 

[מכביסט לעד]

צמרמורת מלקרוא איזה. סיפורים שמזכירים את התקופות החשוכות ביותר בעם היהודי וזה קורה דווקא בארץ שלנו. אתם גיבורים.

[תמיר8]

וואו לא להאמין מה שעבר עליכם, סרט אימה אמיתי. לחשוב מה עברתם עם כל המראות, הסטרס והחרדה

תודה על השיתוף. טוב שאתם ביחד איתנו

[Lahav8]

קורא, רואה ולא מאמין איזה דברים אנשים עוברים ביומיים האלה. שרדתם פוגרום של מפלצות נאצים. טוב שאתם איתנו ובבית

[רן יעקובי]

WTF

מה קורה כאן?! 

ברוך השם שאתם איתנו.

[Omer]

תודה על השיתופים. לא יכול אפילו לדמיין מה עברתם, מקווה שאתם בסדר, כמה שאפשר להיות בסדר. העיקר שאתם בחיים, זה לא מובן מאליו עם הטבח הנורא הזה.

[סלבה]

מישהו מהמדינה הציע סיוע נפשי?

[סיריל מקנאקי]

סיפורים פשוט מצמררים. הבטן מתהפכת

[מאור ט]

וואו

מטורף!