אריה זלינגר

[מכביפדיה]

חותמים את סיפור הישרדותם של שלושה מאנשי מכבי: רלף קליין ז"ל, יעקב גרונדמן ז"ל ואריה זלינגר, עם הסיפור של אריה זלינגר, האיש ששרד 22 חודשים במחנה ברגן בלזן בהיותו בן 6 בלבד, והפך לאחר מעמודי התווך של הכדורעף העולמי.


ב-5 באפריל 1937 נולד בקרקוב אגדת הכדורעף אריה ("לונק") זלינגר. זלינגר קשר את שמו בעולם הכדורעף, אימן במשך עשרות שנים קבוצות ונבחרות שונות, החל מנבחרת הנשים של ישראל, דרך הנבחרת האולימפית של ארה"ב, ועד - כמובן, לפרק זמן קצר כמאמן מכבי. כבר ב-1995 צורף להיכל התהילה של הכדורעף העולמי.

 

זלינגר נולד בקרקוב, פולין. אביו היה מהנדס בניין במקצועו, ואילו אמו הייתה אחות. אך שנישאו בארץ ישראל, בשנת 1937 חזרו הזוג לפולין, שם נולד אריה לאון "לונק". מעט אחרי שימלאו לו שנתיים, עתידה לפרוץ מלחמת העולם השנייה, ובכך יחל הפרק הקשה בחייו.

 

הכיבוש הנאצי הוביל במהרה לפגיעה אנושה בחיי המשפחה. הבית הגדול של משפחת זלינגר נלקח והוסב למרכזייה של חיל האוויר של הצבא הנאצי. למשפחה הותר להתגורר במרתף הבית, עד אשר נשלחו לגטאות.

הקשר עם האב נותק, בעוד "לונק" הצעיר נשאר עם אמו.

 

על החיים בגטו סיפר: "תפקידי בגטו היה להתריע על אקציה, מתי שהחיילים הגרמנים התקרבו. בלילות הייתי זוחל מתחת לגדר לעבר הצד הפולני, ובכסף שאמא שלי החביאה ניסיתי לקנות מעט אוכל. פחדתי שיחסלו אותי, אבל אמי לימדה אותי את הברכה של הקתולים, למקרה שישאלו אם אני יהודי".

 

ביולי 1943, כשהוא רק בן 6, הועבר יחד עם אמו למחנה ברגן-בלזן, שם חווה תופת בלתי אפשרית. במשך 22 חודשים שרד הילד את המחנה הנורא, כשהוא אוכל פרוסת לחם וקערת "מרק" פעם ביום. לעיתים, החליף את פרוסת הלחם בסיגריות עבור אמו.

 

התנאים במחנה היו בלתי אפשריים לעיכול, גופות היהודים נערמו בבורות שכוסו בסיד וכלור, הנאצים התעמרו והיכו יהודים ללא הפסק. בכל יום, בחמש בבוקר, נעמד זלינגר במסדר הבוקר, מבלי לדעת מה יעלה בגורלו ובגורל סובביו. 

 

סיפורו של זלינגר מתנגש עם סיפורה של אנה פרנק, שהגיעה אל המחנה באוקטובר 1944. זלינגר התייד עם "אנוצ'קה", ואף סיפר ברבות הימים כיצד הסתתר איתה במחבוא בזמן שהצבא האמריקאי הפציץ את הצבא הנאצי.

 

שבוע לאחר יום הולדתו השמיני (1945) נקראו 2,500 מן היהודים שבמחנה והועלו על רכבת אל הלא נודע. תקלת קטר הובילה לעצירת הרכבת, ובחסות חוסר עירנות של השומרים הנאציים, זינקו אריה ואמו אל עיסת בוץ בה הסתתרו עד עלות השחר.

 

עם עלות השחר, ולאחר שהרכבת המשיכה לדרכה, פגשו אריה ואמו בכוחות הצבא האמריקאי ששיחררו אותם מהסיוט הבלתי נגמר. קפיצה זו מן הרכבת אל הלא נודע, כך הסתבר, הצילה את חייהם, שכן יתר נוסעי הרכבת נרצחו.

 

שלושה חודשים לאחר מכן עגנה בנמל חיפה אוניית מעפילים ועליה אריה זלינגר יחידו. אמו, נותרה באירופה לחפש אחר אביו הנעלם.

 

עד מהרה מצא זלינגר מפלט בכדורעף. בשנת 1954 כבר היה חבר נבחרת ישראל, עמה השתתף באליפות העולם ב-1956. זלינגר אימן שנים רבות ואף נודע כמי שהחדיר מהלכים חדשניים בכדורעף העולמי. 

 

את תפקיד המאמן תפס גם בנבחרת הנשים של ארה"ב, נבחרת הולנד, וכמובן נבחרת הנשים של ישראל. עם נבחרות ארה"ב והולנד זכה במדליות אולימפיות.

 

בעונת 2018/19 אימן זלינגר את מכבי תל אביב ותרם רבות לשמירת הקבוצה בצמרת הכדורעף הישראלי בעונה כלכלית מאתגרת, אולם הקשר שלו עם הקבוצה לא מסתכם בכך. נכדו, שון פייגה, זכור לכולנו כמי שלקח 3 דאבלים עם קבוצת הכדורעף (בעונות 2007/2008, 2008/2009 ו-2009/2010).