פרשת השבוע: פרשת מטות: נלחמים במדין - לעילוי נשמת כליל קמחי ז"ל

[נועם שוהם]

פרשת חוקת

 

"זאת חוקת התורה" אומר האלוקים למשה רבינו ולאהרון הכוהן ומוסר להם את דיני ה'פרה האדומה'. מן הפרה האדומה מפיקים תערובת מיוחדת (הכוללת אפר משריפת הפרה, עץ ארז, איזוב ושני תולעת) שתשמש לטהר אנשים או חפצים שנטמאו למת.

 

משה מכה בסלע

 

בני ישראל חונים בקדש שם מתה ונקברת מרים, אחות אהרון ומשה.

כאשר היהודים צמאים למים הם שוב מתלוננים: "מדוע הוצאתם אותנו ממצרים והבאתם אותנו אל המקום הרע הזה?"

 

בתגובה לתלונתם מצווה הבורא למשה ולאהרון להקהיל את העדה ולדבר אל הסלע כדי שיצא ממנו מים. משה מקהיל את העם אך מכה בסלע פעמיים. המים יוצאים מן הסלע ומשקים את העדה, אך בשל העובדה שמשה ואהרון לא דיברו אל הסלע אלא היכו בו נגזר עליהם שלא להיכנס לארץ המובטחת.

 

בדרך לארץ-ישראל

 

ממקום חנייתם בקדש שולח משה מלאכים אל מלך אדום, הוא מזכיר לו את הקירבה המשפחתית (אדום הוא עשו, אחיו של יעקב) ומתאר בפניו את הטלטולים שעברו ישראל במצרים עד שבורא העולם גאל אותם. "אנו נמצאים כעת ליד גבולך, בקדש" מסיים משה את דבריו, "וברצוננו לעבור דרך ארצך אל ארץ ישראל. נלך בדרך המלך ולא ניטה ימין ושמאל".

 

מלך אדום מסרב לבקשה וכשבני-ישראל מפצירים בו הוא יוצא לקראתם עם צבא גדול; הם לא מעוניינים להילחם בו ועוזבים את קדש.

 

פטירת אהרון

 

בתחנה הבאה, הור ההר, נאמר לאהרון כי הוא עומד למות. על פי ציווי האלוקים הוא עולה יחד עם אלעזר בנו ומשה אל הור ההר שם מפשיט משה את בגדי הכהונה של אהרון ומלביש את בנו אלעזר שימלא את מקומו. אהרון נפטר בהור ההר ושם קבורתו.

 

בני-ישראל מתאבלים במשך שלושים יום על פטירתו.

 

מלחמה (1)

 

הכנעני בא להילחם בישראל ואף הצליח לשבות ממנו שבי. היהודים נודרים לבורא העולם ומבקשים ממנו לנצח במלחמה. לאחר תפילתם הם משיבים מלחמה שערה – ומנצחים.

 

נחש הנחושת

 

מכיוון שמלך אדום לא הרשה ליהודים לעבור דרך ארצו היה עליהם לנקוט בדרך עקיפה הארוכה יותר. היהודים מתעייפים בשל טורח הדרך ומתלוננים על האלוקים ועל משה. כעונש על תלונתם שולח האלוקים נחשים הנושכים והורגים רבים מבני-ישראל.

 

לאחר שהם מתחרטים על מעשיהם ומבקשים ממשה לבקש מהאלוקים להסיר את הנחשים מהם, יוצר משה בפקודת האלוקים נחש נחושת ומניח אותו במקום גבוה. כאשר אדם ננשך על-ידי הנחשים הוא מביט למעלה אל נחש הנחושת, נזכר בבורא העולם ומתרפא.

 

מלחמה (2)

 

מסע הכניסה אל הארץ המובטחת נמשך, והפעם שמים בני-ישראל את פניהם דרך ארץ האמורי.

 

בדרכם הם עוברים בנחל ארנון שם נהרגים באורח ניסי אויביהם שביקשו לטמון להם מארב.

 

שוב שולח משה שליחים, הפעם אל סיחון מלך האמורי בבקשה לעבור דרך ארצו. 

 

סיחון מסרב ואף יוצא להילחם בישראל. המלחמה מסתיימת במפלה מוחצת של סיחון: בני-ישראל כובשים את ארצו ומתיישבים בה.

 

מארץ האמורי שולח משה מרגלים לעיר יעזר, הם לוכדים את העיר והיהודים מתיישבים גם בה.

 

מלחמה (3)

 

צעדיהם של היהודים מובילים אותם לארץ הבשן, שם ממתין להם עוג מלך הבשן יחד עם כל עמו. בורא העולם אומר למשה לא לחשוש ממנו ואחרי מלחמה הם מכים בעוג ובכל עמו.

משם נוסעים בני-ישראל וחונים בערבות מואב אשר על ירדן ירחו. זו התחנה האחרונה לפני הכניסה לארץ המובטחת.

 

https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/929704

 

שבת שלום לכולם! (:

 

 

*התוכן בדף זה מיוצר על-ידי Chabad.org, והוא מוגן בזכויות יוצרים על ידי המחבר ו / או "בית חב"ד". אם אתם נהנים ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו עוד יותר, בתנאי שאתם לא משנים אף חלק ממנו, ואתם מצרפים את ההערה הזו, קרדיט למחבר, וקישור ל www.he.chabad.org. אם ברצונכם לפרסם מחדש מאמר זה בכתב עת, ספר או אתר, שלחו דוא"ל

 

[נועם שוהם]

פרשת בלק

 

בלק בן צפור מלך מואב רואה את נצחונות ישראל במלחמות סיחון ועוג וחושש כי מדינתו היא הבאה בתור. הוא שולח שליחים אל נביא גוי בשם בלעם בן בעור ומבקש ממנו לבוא ולקלל את ישראל, "ידעתי" מציין בלק, "כי אדם שתקלל יקולל, ומי שתברך יבורך."

 

המשלחת המורכבת מזקני מדין וזקני מואב מגיעה אל בלעם והוא מבקש מהם ללון בביתו ובבוקר הוא ימסור להם את דברי האלוקים.

 

בלילה מתגלה אליו האלוקים. "מי האנשים האלה?" הוא שואל את בלעם שמספר לו על שליחותו של בלק. "לא תלך עמהם" פוקד עליו האלוקים, "וגם לא תקלל את עם ישראל, כי ברוך הוא."

 

המשלחת שבה על עקבותיה בפחי נפש.

 

השליחות השניה

 

בלק מנסה שנית. הפעם הוא שולח משלחת מכובדת יותר ומבטיח לבלעם כבוד רב לו רק יגיע לארצו כדי לקלל את עם ישראל. "אינכם מבינים" משיב להם בלעם, "זה לא תלוי בי. גם אם בלק יתן לי כסף וזהב לרוב לא אוכל לעשות דבר נגד ציוויו של ה'."

 

הוא מבקש גם מהם ללון בביתו. הפעם מתגלה אליו האלוקים ומרשה לו ללכת אך מזהיר אותו: "רק את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה."

 

האתון פותחת את פיה

 

בבוקרו של יום חובש בלעם את אתונו ויוצא יחד עם המשלחת למואב. אלוקים כועס על הליכתו של בלעם ושולח מלאך שיפריע לו בדרך.

המלאך נעמד מול האתון. בלעם לא רואה את המלאך, אך האתון רואה אותו וסוטה מן הדרך. בלעם כועס על האתון שסטתה מן הדרך ללא סיבה ומכה בה.

 

כשהאתון ובלעם הרוכב עליה חולפים בין שתי גדרות, שוב מופיע המלאך. האתון המבועתת סוטה אל הצד ולוחצת את רגלו של בלעם אל הגדר. בלעם כועס ומכה בה שנית.

 

כשהמסלול עובר דרך שביל צר מאוד והמלאך מופיע בשלישית, רובצת האתון על מקומה ומסרבת להתקדם וגם הפעם מכה בה בלעם.

 

באורח ניסי פותח האלוקים את פי האתון והיא פונה לבלעם בשאלה: "מה עשיתי לך? מדוע הכית אותי שלושה פעמים?"

"ביזית אותי!" קורא בלעם בכעס. "לו היה חרב בידי הייתי הורג אותך!"

 

"הרי אני תמיד משמשת אותך בנאמנות. האם אי-פעם נהגתי בך שלא כשורה עד היום?"

"לא" הודה בלעם, ואז פתח האלוקים את עיניו והוא ראה את המלאך שמספר לו כי הוא נשלח על-ידי האלוקים לעכב את הליכתו למואב.

 

"חטאתי, לא ידעתי שאתה גרמת לאתון לסטות מן הדרך" מתנצל בלעם. "האם עליי לשוב על עקבותיי ולא ללכת עם המשלחת המואבית?"

"לא" משיב המלאך, "אתה יכול להמשיך בדרכך. אך זכור כי תוכל לומר רק את מה שיאמר לך האלוקים."

 

קיראו עוד על סיפורה של האתון שפתחה את פיה.

 

במואב

 

במואב, ליד הגבול, ממתין בלק לבלעם. "מדוע לא באת אלי?" הוא שואל, "האם חששת כי לא אוכל להעניק לך את הכבוד הראוי?" בלעם משיב לו כי הוא לא יוכל לעשות דבר משלו אלא רק להעביר את דבר האלוקים.

הוא מצווה על בלק לבנות שבעה מזבחות בהם הוא יעלה שבעה פרים ושבעה אילים. הוא ניגש להתבודד כדי לשמוע את דבר האלוקים, וכשהוא שב לבלק דבר האלוקים בפיו. את דבריו הוא נושא בלשון מליצית כשנבואתו כוללת גם את העתיד המזהיר הצפוי לישראל לצד העונש המר המצפה לאויביהם.

 

"בלק מלך מואב קרא לי כדי לקלל את היהודים ולזעום עליהם. כיצד אוכל לקלל אם האלוקים לא קילל? כיצד אוכל לזעום, אם האלוקים לא זעם? אבותיהם ואמותיהם חזקים כצורים וכגבעות; עם ישראל הוא עם השוכן בדד ולא מתחשב בגויים".

 

את נבואתו הוא מסיים בנימה אישית "תמות נפשי מות ישרים, ותהי אחריתי כמוהו".

בלק המאוכזב מנסה להעביר את בלעם למקום אחר, שוב הוא בונה שבעה מזבחות ומקריב בהם קורבנות ושוב הולך בלעם להתבודד ולהינבא את דבר האלוקים. הוא שב ובפיו תוכחה לבלק: "לא איש א-ל ויכזב! הנה ברך לקחתי, וברך ולא אשיבנה" כשהוא מוסיף ומברך את ישראל.

לאחר הפעם השלישית בה בלעם אף מוסיף בברכותיו (ביניהם "מה טובו אהליך יעקב, משכנותיך ישראל!") קורא בלק המאוכזב "מה עשית! קראתי לך כדי לקלל את אויבי ואילו אתה ברכת אותם! ברח לך אל ביתך. אני רציתי לכבד אותך, אך האלוקים מנע ממך כבוד."

"אמרתי לך מראש" משיב לו בלעם, "כי לא אוכל לעבור את פי האלוקים."

 

לפני צאתו לדרך הוא שב ומתנבא על ביאת המשיח והגאולה העתידה, כשלבסוף הוא מייעץ לבלק לקחת את בנות מואב ובאמצעותן להסית את בני-ישראל לעבודה זרה.

 

פינחס נוקט בצעד קיצוני

 

בלק מקיים את עצתו של בלעם: בנות מואב ובנות מדין מסיתות את בני-ישראל לזנות ועבוד עבודת כוכבים. האלוקים מצווה את משה להרוג את עובדי האלילים. בנוסף לכך פורצת מגיפה המפילה חללים רבים בקרב בני-ישראל.

 

לעיני כל ישראל אחד מנשיאי השבטים קרב יחד עם אישה מדינית. פינחס, נכדו של אהרון הכוהן, נוטל רומח בידו והורג את שניהם ובזכותו נעצרת המגיפה. בסך-הכול מתו במגיפה 24,000 איש.

 

https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/933234

 

שבת שלום לכולם! (:

[נועם שוהם]

בהודעה הבאה על צום י"ז בתמוז שיהיה ביום ראשון ועל ימי בין המצרים

 

פרשת פינחס

 

"פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני-ישראל" אומר האלוקים למשה, כשהוא מתייחס למעשה הגבורה של פינחס המתואר בסוף הפרשה הקודמת. "כשכר על כך אעניק לו את הכהונה, לו ולזרעו אחריו."

 

כמו-כן הוא מצווה על בני-ישראל לראות את המדינים כאויביהם ולהכותם מכיוון שהם החטיאו את עם ישראל במעשה בנות מואב.

 

מיפקד נוסף לבני-ישראל

 

לאחר המגיפה שהרגה רבים בבני-ישראל ולקראת הכניסה לארץ המובטחת, עורכים משה ואלעזר הכהן מיפקד מיוחד של הגברים בגילאי עשרים ומעלה. בתום המיפקד מתברר כי כל הגברים שנמנו במיפקד הקודם, שנערך לפני 38 שנה, הלכו לעולמם.

 

למשפחות אלו שנמנו במיפקד – אומר האלוקים – תיחלק הארץ. החלוקה תיערך באמצעות הגרלה וכן לפי מספר בני השבט.

 

לבני שבט לוי נערך מיפקד נפרד שכן הם לא מקבלים חלק בארץ ישראל.

 

בנות צלפחד

 

את הארץ יחלקו לשבטים וכל שבט יחלק את הקרקע שקיבל למשפחות, כאשר האב, ראש המשפחה, הוא זה שמקבל את חלק משפחתו.

 

חמש אחיות בשם מחלה, נעה, חגלה, מלכה ותרצה שהיו בנות צלפחד משבט מנשה באו לפני משה ותלונה בפיהם:

 

"אבינו מת במדבר. הוא לא היה חלק מעדת קורח אלא מת בשל חטא פרטי שביצע. אין לנו אחים, מדוע ננושל מחלקנו בארץ? תנה לנו נחלה כמו כולם."

 

משה פנה לבורא העולם שאישר את בקשתם ואף קבע את דיני הירושה: כאשר לאדם אין בנים, ירושתו תעבור לבנותיו; אם גם בנות לא היו לו, הירושה תעבור לאחיו; אם אין לו אחים, הירושה תעבור לאביו, לדודיו, ואם אין לו גם דודים הירושה תעבור לקרובי המשפחה האחרים.

 

לחצו כאן לקריאה: חמש אחיות חכמות וצדקניות – סיפורן של בנות צלפחד.

 

משה רואה את הארץ המובטחת – מרחוק

 

מכיוון שהוא לא ייכנס לארץ המובטחת, בורא העולם אומר למשה לעלות להר העברים ולראות משם את הארץ המובטחת.

 

המנהיג החדש

 

משה מבין כי קרבו ימיו והוא מבקש מהאלוקים: "אנא מנה מנהיג חדש שינהיג את בני-ישראל, ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה." בתשובה לבקשת משה מצווה עליו בורא העולם לקחת את תלמידו הנאמן יהושע בן נון ולמנות אותו לממלא מקומו לעיני אלעזר הכהן ולעיני כל ישראל.

 

קורבנות

המשך הפרשה עוסקת בדיני הקורבנות השונים:

 

קורבנות התמיד אותם מקריבים פעמיים ביום, בבוקר ואחר הצהריים יחד עם מנחה ונסכים;

 

קורבנות המוספין הם הקורבנות המיוחדים אותם מקריבים בשבת, בראשי חדשים ובחגים השונים.

 

https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/937911

 

שבת שלום לכולם! (:

[נועם שוהם]

צום י"ז בתמוז וימי בין המצרים

 

צום י"ז בתמוז

 

ביום ראשון מהשעה 04:54 לפנות בוקר ועד השעה 20:09 (לפי זמני תל אביב) יחול צום י"ז בתמוז (שהשנה יחול בי"ח בתמוז, בגלל שי"ז יוצא בשבת).

 

אסור - לאכול, לשתות ולצחצח שיניים.

מותר - לשטוף פנים, להתקלח ולעשות כל מלאכה (נסיעה, כתיבה וכדומה...).

למה צמים?

א. בתאריך זה משה רבינו שבר את הלוחות כתגובה לחטא העגל.
ב. בתאריך זה הובקעה ירושלים בחורבן בית שני.
ג. בתאריך זה אפוסטומוס הרשע שרף את התורה למה שהיה לתקדים לשריפות ספרי קודש יהודים במשך הדורות.
ד. בתאריך זה הועמד צלם (פסל של עבודה זרה) בהיכל בית המקדש.
ה. בתאריך זה פסקה הקרבת "קורבן התמיד" בבית המקדש הראשון.

בשל חמש סיבות אלו תיקנו חז"ל צום בי"ז בתמוז.

--------------------------------------------------------------------------

עד פה לגבי צום י"ז בתמוז עצמו, למעט זה, מי"ז בתמוז מתחילים ימי בן המצרים הנמשכים עד תשעה באב ונוהגים בהם מנהגי אבלות לזכר חורבן בית המקדש.
מנהגי האבלות הולכים ומחמירים ככל שמתקרבים לתשעה באב לפי החלוקה הבאה:
א. שלושת השבועות שמי"ז בתמוז עד תשעה באב.
ב. תשעת הימים שמראש חודש אב עד תשעה באב.
ג. השבוע שחל בו תשעה באב.

דברים האסורים מי"ז בתמוז עד תשעה באב (=שלושת השבועות, סעיף א' בחלוקה שלמעלה)

1. אין לערוך טיולים או ללכת למקומות בילוי בכל ימי בין המצרים.
פה גם נכנס העניין ששלושת השבועות אלה תאריכים מסוכנים לעם ישראל (כאגב, אם אנני טועה מלחמת לבנון השניה פרצה בשלושת השבועות וארעו עוד אסונות לעם ישראל בתאריכים האלו), ולא מומלץ ללכת יחידי במקומות מסוימים או בכלל ללכת למקומות שבהם יש חשש לסכנה (ים למשל, שאסור גם מתוקף היותו מקום בילוי וגם עקב הסכנה שבו).

2. שמיעת מוזיקה

3. לפי האשכנזים (וחלק מהספרדים) נוהגים שלא להתגלח או להסתפר החל מי"ז בתמוז ועד לתשעה באב.

דברים האסורים מראש חודש אב ועד לתשעה באב (=תשעת הימים. סעיף ב' שלמעלה - שנכנס לחלק הזה נעדכן בלי נדר)

1. איסור אכילת בשר ושתיית יין מר"ח אב עד לתשעה באב.
האשכנזים נוהגים כבר מיום ראש חודש, ואילו הספרדים מליל ב' בחודש.

2. לפי האשכנזים החל מראש חודש אב עד לתשעה באב אסור ללבוש בגדים מכובסים (גם כאלה שכובסו לפני זמן רב).
מה עושים? מכיוון שמדובר בימים חמים שמזיעים בהם הרבה התירו חכמים להכין את הבגדים מבעוד מועד.
דהיינו, האשכנזים שפה לפני ראש חודש אב צריכים לקחת את כל הבגדים שהם יצטרכו ללבוש ושיספיקו להם לתשעה ימים, ילבשו כל בגד חצי שעה ואח"כ בזמן האיסור ילבשו את אותם בגדים שלבשו במשך חצי שעה לפני תחילת האיסור.

3. מראש חודש אב אסור לבנות ולנטוע, ולכן אסור לבצע כל בניה שהיא ליופי והרווחה, אבל מותר לבנות כל דבר לצורך מניעת סכנה (מעקה, סתימת חורים בדירה, דלת וכדומה).

4. איסור רחיצה (בריכה, ג'קוזי ועוד) - לפי האשכנזים הדבר אסור כבר מראש חודש אב.

5. לפי האשכנזים אסור מראש חודש אב ועד לתשעה באב לכבס ולגהץ, גם אם זה לבגדים שבכוונתו ללבוש אחרי תשעה באב.

דברים האסורים בשבוע שחל בו תשעה באב (סעיף ג' שלמעלה - שנכנס לחלק הזה נעדכן בלי נדר)

1. לפי הספרדים החל מהשבוע שחל בו תשעה באב עד לתשעה באב אסור ללבוש בגדים מכובסים (גם כאלה שכובסו לפני זמן רב).
מה עושים? מכיוון שמדובר בימים חמים שמזיעים בהם הרבה התירו חכמים להכין את הבגדים מבעוד מועד.
דהיינו, הספרדים שפה לפני השבוע שיום תשעה באב יוצא בו צריכים לקחת את כל הבגדים שהם יצטרכו ללבוש ושיספיקו להם לאותם ימים, ילבשו כל בגד חצי שעה ואח"כ בזמן האיסור ילבשו את אותם בגדים שלבשו במשך חצי שעה לפני תחילת האיסור

2. לפי הספרדים אסור בשבוע שחל בו תשעה באב לכבס ולגהץ, גם אם זה לבגדים שבכוונתו ללבוש אחרי תשעה באב.

3. איסור רחיצה (בריכה, ג'קוזי ועוד) - לפי הספרדים הדבר אסור בשבוע שחל בו תשעה באב.

4. לפי חלק מהספרדים אסור להסתפר ולהתגלח החל מהשבוע שחל בו תשעה באב (שזה אומר שאותם ספרדים מתירים להסתפר ולהתגלח עד השבוע שחל בו תשעה באב).

 

ייבנה המקדש וגאולה שלמה בקרוב בע"ה!

 

שאלות ועוד אתם מוזמנים לעלות פה.

[נועם שוהם]

לעילוי נשמת כליל קמחי ז"ל

 

פרשת מטות

 

משה מכנס את ראשי השבטים (המכונים גם 'מטות') ומעביר להם את דיני הנדר והשבועה:

 

אדם שנדר או נשבע עליו לקיים את דבריו; אב יכול להפר את נדר בתו הצעירה; בעל רשאי להפר את נדרי אשתו; במידה והבעל או האב שומעים את הנדר ולא מפירים אותו הנדר חל על הנודרת.

 

המלחמה במדין

 

"נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים, אחר תאסף אל עמיך" אומר האלוקים למשה. משה מגייס 12,000 חיילים, 1,000 מכל שבט, ושולח אותם למלחמה יחד עם פינחס, כלי הקודש והחצוצרות. הם הורגים את מלכי מדין ואת הגברים במחנה, שובים את הנשים והטף, שורפים את הערים ושבים אל המחנה כששלל רב בידיהם.

 

משה כועס כשהוא מגלה שהם הותירו את הנשים בחיים. "הלא הן היו אלו שהחטיאו את בני ישראל בזנות בעצתו של בלעם!" הוא קורא. על פי ציוויו הורגים החיילים את הנשים בגיל הראוי לנישואין ואת הזכרים בטף.

 

כדי להיטהר ממגע במת שאירע במהלך המלחמה, מצווה משה לחיילים להמתין מחוץ למחנה שבעה ימים במהלכם הם יטהרו. כמו-כן, יהיה עליהם לטהר את הבגדים והכלים.

 

אלעזר, הכהן הגדול, מוסר לעם כי לא ניתן להשתמש בכלים שבזזו מן המדינים ללא הכשרת הכלים תחילה. כך יכשירו את הכלים: כלים בהם נעשה שימוש ישיר באש, יש להעביר באש. כלים בהם השתמשו בנוזלים רותחים יש להטביל ברותחים, ואת כל הכלים יש להטביל כדי לטהרתם מטומאת האלילים.

 

חלוקת השלל

 

את שלל המלחמה, אומר בורא העולם למשה, יש לחלק לשני חלקים שווים. חלק אחד יינתן לחיילים, והחלק השני לשאר העם שנותר בעורף.

 

מחלקים אלו יהיה על המקבלים לתת סכום מסויים לכוהנים וללויים. החיילים יעניקו 0.002 מן הרכוש לאלעזר הכהן, והיושבים בעורף יעניקו 0.02 ללויים. החלוקה מתבצעת והתורה מונה את הסכומים השונים שהתקבלו משלל המלחמה.

 

כאות תודה לבורא העולם על המלחמה המוצלחת ועל כך שאיש לא נפגע מביאים קציני המלחמה את תכשיטי הזהב השונים כקורבן.

 

בני גד ובני ראובן מקבלים חלק מעבר לירדן

 

לשבט גד ולשבט ראובן היו עדרי צאן גדולים. כשהם רואים את ארץ הגלעד וארץ יעזר – שהיו מזרחית לירדן – ארץ עשירה בשדות למקנה, הם מבקשים ממשה לקבל את הארץ לנחלה ולא לרשת חלק מעבר לירדן.

 

משה חושש כי הם מבקשים תואנה שלא להיכנס לארץ המובטחת והוא קורא: "האחיכם יצאו למלחמה כדי לכבוש את הארץ, ואתם תשבו פה?" הוא מזכיר להם את סיפור המרגלים ואת התוצאות המרות: דור המרגלים כולו נענש ומת במדבר. "מדוע תרצו לחטוא כפי שחטאו אבותיכם?"

 

אך בני השבטים מסבירים למשה כי הם מוכנים לצאת למלחמה יחד עם אחיהם כדי לכבוש את הארץ. הם יבנו ערים לצאן ולילדים והם עצמם ימשיכו במסע אל ארץ ישראל. רק לאחר שכיבוש הארץ יושלם הם ישובו לעריהם.

 

משה מאשר את בקשתם ומתרה בהם לקיים את הבטחתם ולסייע לכיבוש הארץ.

 

https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/1571665

 

שבת שלום לכולם!