Jump to content

פרשת השבוע: פרשת קדושים: קדושים תהיו, כי קדוש אני


נועם שוהם
 שתף

Recommended Posts

בדר"כ בשבת מוציאים ספר תורה אחד בו קוראים את פרשת השבוע.

השבת, לא יוציאו ספר תורה אחד, אלא שלושה ספרים!

 

בספר הראשון יקראו את פרשת השבוע, פרשת תזריע.

בספר השני יקראו את פרשת החודש.

ובספר השלישי יקראו קריאה מיוחדת לראש חודש שחל בשבת, שכן ראש חודש ניסן חל בשבת הזאת.

 

פרשת החודש

 

פרשת החודש היא הפרשה הרביעית מתוך ארבעת הפרשיות שקוראים בין ראש חודש אדר הסמוך לניסן ועד לראש חודש ניסן.

 

צטט

 

פרשת החודש היא קטע מן התורה, שקוראים אותו בציבור, נוסף על פרשת השבוע, בשבת הסמוכה לראש חודש ניסן. שבת זו נקראת שבת החודש. כאשר חל ראש חודש ניסן בשבת קוראים את פרשת החודש בשבת זו.

בפרשת החודש ((שמות יב), א-כ) נרמז עניין קידוש החודש, נאמר שחודש ניסן הוא הראשון לחודשי השנה, ומפורטים בה דיני קרבן פסח, וכן ציוויים לגבי חג הפסח.


בשבת פרשת החודש מוציאים שני ספרי תורה. בספר התורה הראשון קוראים את פרשת השבוע, ובספר התורה השני קוראים את פרשת החודש. אם באותה שבת חל ראש חודש ניסן, מוציאים שלושה ספרי תורה. בספר התורה הראשון קוראים את פרשת השבוע, בספר התורה השני קוראים את הקריאה של ראש חודש ובספר התורה השלישי את פרשת החודש.

 

 

https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/פרשת_החודש

 

פרשת תזריע

 

דינים מיוחדים ליולדת

 

האלוקים מצווה על משה את דיני היולדת:

 

כאשר נולד בן זכר, יש לערוך לו ברית מילה בגיל שמונה ימים. היולדת תהיה טמאה במשך שבוע בתומו תטבול במקווה טהרה, תמתין 33 יום נוספים ולאחריהם תקריב קורבן מיוחד. אם היא ילדה בת טומאתה תימשך שבועיים בתומם תטבול, תמתין 66 יום ולאחריהם תביא את קורבן היולדת.

 

קורבן היולדת כולל כבש לעולה ובן יונה או תור (עוף ממשפחת היוניים) לחטאת על המזבח. אם אין באפשרותה להביא כבש לעולה, היא רשאית להביא בן יונה או תור במקום הכבש.

 

דיני הצרעת

 

כאשר מופיעה צרעת (מחלה שהייתה בזמן המקרא ונכחדה מן העולם) בגוף האדם, בבגדו או בבית בו הוא מתגורר, עליו לגשת אל הכוהן כדי שיקבע האם אכן מדובר בנגע הצרעת שעלול לטמא אותו, את בגדו ואת ביתו.

 

צרעת אדם: פרשתנו מפרטת סוגי פצעים שונים: כאלו המטמאים את האדם, אחרים הנחשבים טהורים ופצעים בהם על הכוהן לשלוח את האדם להסגר של שבוע או שבועיים כדי לראות האם הנגע יתפשט ויטמא את האדם.

 

בתקופה בה הוא חולה בצרעת, עליו להתגורר מחוץ למחנה ולנהוג במנהגי אבלות: לקרוע את בגדיו ולא להסתפר.

 

(הליך הטהרה של המצורע כאשר תסור ממנו המחלה מתואר בפרוטרוט בפרשה הבאה, פרשת מצורע).

 

צרעת בגדים: כאשר קיים חשש לנגע צרעת בבגד, יניח הכוהן את הבגד בבידוד למשך שבוע ימים. אם בתום השבוע הנגע התפשט יש לשרוף את הבגד; במידה והנגע לא התפשט, יש לכבס את הבגד ולהניח אותו בבידוד במשך שבוע נוסף. אם הנגע סר לאחר כיבוס הבגד, הבגד טהור אך יש להטביל אותו במקווה טהרה; אם הנגע לא התפשט אך גם לא סר לגמרי, יש לקרוע את החלק הנגוע ויתרת הבגד מותרת; במידה והנגע התפשט, הבגד טמא ויש לשרוף אותו.

 

https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/1478264

 

שבת שלום וחודש טוב לכולם! (:

 

*התוכן בדף זה מיוצר על-ידי Chabad.org, והוא מוגן בזכויות יוצרים על ידי המחבר ו / או "בית חב"ד". אם אתם נהנים ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו עוד יותר, בתנאי שאתם לא משנים אף חלק ממנו, ואתם מצרפים את ההערה הזו, קרדיט למחבר, וקישור ל www.he.chabad.org. אם ברצונכם לפרסם מחדש מאמר זה בכתב עת, ספר או אתר, שלחו דוא"ל

Link to comment
Share on other sites

  • נועם שוהם changed the title to פרשת השבוע: פרשת תזריע: דינים מיוחדים ליולדת, ועוד ולמה השבת הזאת מיוחדת ולא שגרתית

שבת הגדול

 

שבת לפני פסח נקראת "שבת הגדול", בה נהגו לדרוש בבתי הכנסת בהלכות הפסח.

 

להרחבה:

 

https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/2170521/jewish/-.htm?gclid=CjwKCAjwur-SBhB6EiwA5sKtjtPfUrQ2kzSbXVispFubQtSLCr4tpBzdbxgpU3O_LYDJNhZsu2WhHxoCL6AQAvD_BwE

 

פרשת מצורע

 

"קופת חולים שלום!" – "שלום, אני חושב שיש לי צרעת." "אני מצטערת אך אינני יכולה לעזור לך. אתה צריך לפנות אל הכוהן."

 

אם שיחת הטלפון הזו הצחיקה אתכם, חשוב שתדעו שבימים עברו נגע הצרעת לא היה מצחיק בכלל. הם היו עוברים הליך איבחון מדוקדק ובסופו, אם הם זוהו כנגועים, היה עליהם לצאת מחוץ למחנה עד שהם התרפאו.

 

הבה נלמד על הצרעת, מחלה עתיקה שעברה מן העולם. היא לא הייתה מחלה פיזית אותה ניתן היה לרפא באמצעות תרופות, אלא נגע רוחני שבא והסתלק רק בעקבות התנהגותו של האדם.

 

אוי, יש לך צרעת!

 

את דיני הצרעת המפורטים אנו מוצאים בתורה באריכות רבה יחסית, ואפילו פרשה שלימה נקראת בשם 'מצורע'. הנה הפסוק הראשון העוסק בנושא:

 

"אדם1 כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת, והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים. וראה הכהן את הנגע בעור הבשר ושער בנגע הפך לבן ומראה הנגע עמוק מעור בשרו נגע צרעת הוא, וראהו הכהן וטמא אותו..."

 

כיצד מאבחנים צרעת? כאשר האדם הבחין בכתם לא רגיל על עורו, הוא היה פונה אל הכוהן שהיה בודק את המקום. הוא היה בודק את צבע הכתם וצבע השערות כחלק מרשימת קריטריונים ספציפית המופיעה בתורה שבכתב ושבעל-פה. לפעמים האיבחון היה מיידי; במקרים מסויימים, הוא ארך שבוע או שבועיים.

 

אדם שאובחן כמצורע נחשב כטמא, והיה עליו לצאת מחוץ למחנה. לאחר שהנגע חלף והוא נטהר, הוא היה מביא לבית המקדש קרבן מיוחד הנקרא "אשם מצורע."

 

צרעת כקריאת אזהרה

 

מדוע באה צרעת על האדם? בתלמוד2 ובמדרש3 מובאת רשימה ארוכה של חטאים בעטיים עלול האדם להיענש בצרעת. הרשימה כוללת: שפיכות דמים, שבועת שווא, גילוי עריות, גסות רוח ועוד; אך יותר מכל, הצרעת מזוהה תמיד עם עונש על אמירת לשון הרע.

 

"אמרו רבותינו זכרונם לברכה: אין הנגעים באים באדם אלא על לשון הרע שמוציא מפיו4 ." מכיוון שללשון הרע יש השפעה חמורה כל-כך על בני האדם, אין ברירה אלא לשים את המצורע בבידוד כך שלא ימשיך להזיק גם לאחרים.

 

כך אמר רבי יהודה בן לוי5 : "מה נשתנה מצורע שאמרה תורה 'בדד ישב מחוץ למחנה מושבו'? [התשובה היא ש]הוא הבדיל בין איש לאשתו, בין איש לרעהו [באמצעות דברי הרכילות שאמר], לפיכך אמרה תורה 'בדד ישב'."

 

צרעת בהיסטוריה

 

בתנ"ך אנו מוצאים כמה מקרים מפורסמים בהם אנשים לקו בצרעת.

 

הראשון שבהם הוא משה רבינו בכבודו ובעצמו. היה זה כשבורא העולם מינה אותו כשליחו לגאול את עם ישראל והוא הביע חשש שבני-ישראל לא יאמינו לו. הקדוש ברוך הוא אמר לו להכניס את ידו לחיקו וכשהוא הוציא אותה היא הייתה מצורעת כשלג. היה זה מסר שאל לו לדבר בצורה שלילית על בני ישראל.

 

אחותו של משה, מרים, לקתה אף היא בצרעת לאחר שדיברה לשון הרע על אחיה משה. למרות שהוא היה מושא הרכילות, התפלל משה לרפואת אחותו שנרפאה שבעה ימים לאחר-מכן.

 

שני מצורעים מפורסמים נוספים קשורים לסיפור שאירע עם אלישע הנביא. נעמן היה מפקד בצבא ארם שחלה בצרעת וניגש אל הנביא לבקש את ברכתו. לאחר שאלישע חולל נס, נעמן נרפא מן הצרעת. גיחזי, משרתו של אלישע, דרש מנעמן תשלום על הנס, כביכול בשמו של הנביא; כעונש על כך קילל אותו אלישע שצרעת נעמן תדבק בו ובזרעו עד עולם.

 

מאוחר יותר, בזמן הרעב הגדול והמצור שהטילו הארמים על בני-ישראל, היו אלו ארבעה מצורעים שבישרו לעם על נס שגרם לצבא ארם לנוס על נפשם ולהשאיר אחריהם את כל רכושם, יחד עם מזון רב. בתלמוד6 נאמר כי היו אלו גיחזי ובניו.

 

בנוסף למצורעים אלו הכתובים במפורש בתנ"ך, במדרשים ובתלמוד אנו מוצאים כי המלך המצרי שחטף את שרה לקה בצרעת7 , דוד המלך לקה בצרעת במשך שישה חודשים כעונש על חטא בת שבע8 , וכי הסיבה שושתי סירבה להופיע לפני אחשוורוש הייתה בגלל שפרחה בה צרעת9 .

 

מי עוד במצורעים? לא פחות מהמשיח שיבוא לגאול את עם ישראל! בסוגייה העוסקת בשמו של המשיח10 , מופיע ששמו של המשיח הוא "חיוורא דבי רבי" - מצורע מביתו של רבי. סיפור מפורסם אף מתאר כיצד אליהו הנביא העניק סימן זיהוי למשיח: הוא מצורע היושב בשער רומי.

 

עונש? לא בדיוק

 

את דיני הצרעת אנו מוצאים בפרוטרוט בפרשת תזריע, ואת דיני טהרת המצורע אנו מוצאים בפרשה שנקראת בשם 'מצורע'. האם לא היה ראוי יותר שנקרא לפרשה בשם 'טהרת המצורע'?

 

מסביר הרבי11 : עונשי התורה לא נועדו רק להעניש את האדם, אלא גם לנקות אותו ולסייע לו לחזור ממעשיו. מיד כאשר מופיעה הצרעת האדם כבר מתחיל במסע שלו אל התיקון והשיפור העצמי.

 

זוהי גם הסיבה שהמשיח נקרא מצורע, שכן הוא יבוא לתקן ולהשלים את כל הבריאה, עד לרמת הפגמים הקטנים והחיצוניים ביותר.

 

https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/2547364

 

שבת הגדול שלום! (:

Link to comment
Share on other sites

התבלבלתי ושמתי מאמר נהדר אחר.

סיכום  פרשת מצורע זה זה (: 

 

הליך ההיטהרות מן הצרעת

 

לאחר שהכוהן בוחן את המצורע וקובע כי הוא נרפא מצרעתו, מבצעים את הטקס הבא כדי לטהר את המצורע:

 

נוטלים שתי ציפורים חיות, מקל מעץ הארז, צמר צבוע וצמח איזוב. שוחטים ציפור אחת ומכנסים את דמה בתוך כלי חרס שבתוכו מי מעיין. טובלים את הציפור השניה ואת המקל, הצמר וצמח האיזוב, מזים על המצורע שבע פעמים ומשלחים את הציפור החיה לנפשה. בתום הטקס טובל המצורע במקווה טהרה וממתין שבוע נוסף – במהלכו הוא פורש מאשתו.

 

כשחלפו שבעה ימים עליו לגלח את כל שערותיו ולטבול שוב במקווה טהרה. למחרת הוא מביא קורבן מיוחד לבית המקדש הכולל: שני כבשים, כבשה אחת, מנחת סולת ושמן. גם בבית המקדש נערך למצורע טקס טהרה מיוחד הכולל משיחת תנוך אוזנו הימנית, אגודל היד הימנית ובוהן רגלו הימנית של המצורע בדם אחד הכבשים וכן בשמן; הזיית השמן שבע פעמים לפני ה'; ושפיכת יתרת השמן על ראש המצורע.

מצורע מחוסר אמצעים יכול להביא שני יונים כתחליף לכבש ולכבשה.

 

צרעת בבית

 

"כאשר תיכנסו לארץ המובטחת", אומר האלוקים למשה, "יהיה עליכם לוודא כי אין צרעת בביתכם". במידה וקיים חשש לנגע צרעת בבית יש לקרוא לכהן (קודם לכן מפנים את הרהיטים והכלים מן הבית, כדי שלא ייטמאו אם הכוהן יקבע כי הבית טמא). הכוהן יצווה לסגור את הבית למשך שבוע ימים. אם הנגע התפשט במשך השבוע, הוא יורה לשבור את הלבנים הנגועות ולהחליפן בלבנים טהורות. במידה ונגע הצרעת שוב הופיע בבית, יש להחריב את הבית ולבנות אותו מחדש.

 

בית אשר פשט בו הנגע מטמא את הרהיטים והחפצים הנמצאים בבית ואת האנשים הנמצאים בו.

 

הליך היטהרות הבית מן הצרעת

 

אם לאחר החלפת הלבנים הנגועות בחדשות לא הופיע שוב נגע הצרעת, יקיים הכוהן טקס מיוחד כדי לטהר את הבית. הטקס דומה למדי לטקס היטהרות האדם המצורע והוא מתנהל כדלהלן:

 

נוטלים שתי ציפורים, מקל מעץ ארז, צמר צבוע וצמח איזוב. את אחת הציפורים שוחטים ואת דמה שופכים אל כלי חרס המכיל מי מעיין. את הציפור החיה יחד עם המקל, הצמר והצמח טובלים בדם ומזים על הבת שבע פעמים, ולאחר-מכן משלחים את הציפור.

 

זב, זבה, נידה

 

המשך הפרשה מכיל דיני טומאה נוספים: זב, זבה ונידה. הם מטמאים את מי שנוגע בהם ואף את מי שנוגע בכיסא עליו ישבו או במיטה עליה שכבו. יהיה עליהם לטבול במקווה טהרה כדי להיטהר, כאשר במקרים מסויימים עליהם להמתין שבעה ימים וכן להביא קורבן טהרה מיוחד אל המשכן.

 

https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/1485730

 

שבוע טוב לכולם! (:

Link to comment
Share on other sites

  • נועם שוהם changed the title to פרשת השבוע: פרשת מצורע: כיצד מיטהרים מהצרעת, ועוד ושבת הגדול
  • 2 weeks later...

חג שביעי של פסח

 

הערב ומחר יהיה חג שביעי של פסח, שהוא למעשה היום האחרון של חג פסח, בו קרה נס קריעת ים סוף.

 

יש עניין גדול להגיד את שירת הים בשמחה בחצות הלילה (00:40) שבין חמישי לשישי או לחילופין בבוקר שישי או מתי שרק אפשר.

שירת הים זאת השירה שאמרו בני ישראל לאחר שנבקע הים כהודיה לקב"ה על הנס הגדול.

 

נוסח שירת הים בלינק הבא:

 

https://he.wikipedia.org/wiki/שירת_הים

 

אמירת שירת הים כל יום היא דבר גדול. להרחבה:

 

https://www.hidabroot.org/article/187052

 

היום השביעי של חג הפסח הוא יום טוב החותם את חג הפסח. בחוץ לארץ מוסיפים יום שני של יום טוב (ראה כאן להסבר מדוע) והוא מכונה "אחרון של פסח".

 

מה קרה בשביעי של פסח?

 

בט"ו בניסן יצאו בני-ישראל מארץ מצרים הארץ בה היו עבדים במשך עשרות שנים. למרות סירובו הראשוני, לאחר עשר מכות שהיכה האלוקים בו ובעמו נעתר פרעה והרשה לבני-ישראל לצאת מהארץ למשך שלושה ימים בלבד.

 

כשחלפו שלושה ימים מיציאת מצרים ופרעה הבין כי ליהודים אין כוונות לשוב לארצו, הוא רתם את סוסיו וקרא לכל עמו להצטרף למרדף אחרי היהודים במטרה לשוב ולהשתעבד בהם.

 

לאחר מרדף קצר השיג פרעה את היהודים בכ' בניסן וסגר עליהם משלושה צדדים, כאשר לפניהם עומד רק ים סוף. האלוקים הורה למשה להניף את המטה על הים שנקרע לגזרים והיהודים עברו בתוך הים ביבשה. כשהמצרים ניסו לרדוף אחריהם בים, שבו המים וכיסו אותם. צבא מצרים, רכבו ופרשיו טבעו בים סוף.

 

כתודה לבורא העולם על נס קריעת ים סוף אמרו משה ובני-ישראל את "שירת הים", ומרים אמרה עם נשי ישראל שירה בליווי תופים ובמחולות.

 

נס קריעת ים סוף אירע בשעות הבוקר המוקדמות של "שביעי של פסח".

 

מה עושים בשביעי ובאחרון של פסח?

 

שביעי ואחרון של פסח הוא "ימים טובים", ולפיכך כל מנהגי יום טוב (כגון: איסור עשיית מלאכה מלבד מלאכות הקשורות ישירות באוכל נפש, וכדומה) נוהגים בו. בנוסף, ישנם מנהגים מיוחדים לימים אלו:

 

 ערים כל הלילה. בקהילות רבות נהוג להקדיש את ליל שביעי של פסח ללימוד התורה,

כתודה לבורא העולם על נס קריעת ים סוף.

 

 אמירת 'יזכור'. בדרך כלל, את תפילת 'יזכור' – אזכרה לעילוי נשמות ההורים שהלכו לעולמם – אומרים לאחר קריאת התורה בבוקר שביעי של פסח בארץ-ישראל, ובחוץ לארץ באחרון של פסח. לחצו כאן לנוסח תפילת יזכור.

 

 סעודת משיח. הבעל שם טוב אמר כי באחרון של פסח "מאיר גילוי הארת משיח", ותיקן לערוך סעודה מיוחדת ביום זה. בארץ-ישראל עורכים את הסעודה בשביעי של פסח. הרבי החמישי מליובאוויטש, רבי שלום דוב בער שניאורסאהן, תיקן לשתות ארבע כוסות של יין במהלך סעודה זו. הרבי מליובאוויטש קרא לקיים סעודה זו מתוך אמונה ותקווה לגאולה הקרובה על-ידי משיח צדקנו.

 

https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/665289/jewish/-.htm

 

בשבת יקראו את פרשת השבוע, פרשת אחרי מות.

 

פרשת אחרי מות

 

אחרי מיתת שני בני אהרון שאירעה בשל כניסתם לקודש הקודשים ללא רשות, מצווה האלוקים למשה כי אהרון ייכנס לקודש הקודשים רק פעם בשנה: ביום הכיפורים.

בהזדמנות זו הוא מוסר לו את ההלכות המיוחדות הקשורות ליום זה.

 

היום הקדוש בשנה

 

מדי שנה ביום הכיפורים יצומו בני ישראל ולא יעשו כל מלאכה. ביום זה יכפר עליהם האלוקים מכל חטאיהם בשנה שחלפה.

 

לקודש הקודשים ייכנס הכוהן הגדול כשהוא לבוש בבגדים לבנים (בשונה מבגדי הזהב הרגילים אותם הוא לובש במשך השנה) ויקטיר שם קטורת.

 

הוא יביא פר לחטאת (ככפרה עליו ועל בני משפחתו); איל לעולה; שני שעירים עליהם הוא עורך הגרלה: האחד משמש ככפרה על חטאי בני ישראל ונהרג על-ידי שליח מיוחד המוביל אותו למדבר ("לעזאזל"), והשני מוקרב על המזבח. מדם הקורבנות השונים הוא יזה על פרוכת קודש הקודשים ועל קרנות המזבח.

 

אסור להקריב מחוץ למשכן או לאכול דם

 

הקרבת קורבנות לבורא העולם מותרת רק באוהל מועד ואדם שיעלה קורבן מחוצה לו ייכרת מקרב בני ישראל. כמו-כן, אסור לאכול דם "כי נפש הבשר בדם היא". האוכל דם ייענש אף הוא וייכרת מקרב העם. כאשר שוחטים חיה או עוף, יש לכסות את דמם בעפר.

 

איסורי העריות

 

"כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו" מזהיר בורא העולמים את בני ישראל, ו"כמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו, ובחוקותיהם לא תלכו".

 

הפרשה מפרטת את קרובי המשפחה השונים אותם אסור לשאת או לקיים יחסי אישות עמם, לצד האיסור לקיים יחסי אישות עם אישה נידה, משכב זכר או בהמה.

 

"אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגויים אשר אני משלח מפניכם ותטמא הארץ; ואפקוד עונה עליה, ותקיא הארץ את יושביה". אם בני ישראל ייזהרו לשמור איסורים אלו, הארץ לא תקיא אותם כפי שהקיאה את יושבי הארץ הקודמים.

 

https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/1493338

 

חג שמח לכולם ושבת שלום לכולם! (:

Link to comment
Share on other sites

  • נועם שוהם changed the title to חג שביעי של פסח ופרשת השבוע: פרשת אחרי מות: מה עושים ביום כיפור

לתשומת לבכם, לגבי מתי מותר לאכול חמץ השנה, כבר בשישי בערב או במוצ"ש, לאור הסמיכות של החג עם השבת - למרות שפסח מסתיים עם כניסת השבת ביום שישי בערב, יש מחלוקת אם לאכול חמץ כבר בשישי בערב או לחכות למוצ"ש וזה בין היתר בגלל השאלה אם החמץ שנמכר חוזר לבעליו עם יציאת החג, שזה אומר בשבת, או שבשבת החמץ לא יכול לחזור לבעליו ויש לחכות למוצ"ש.

יש גם עניינים של הלכות מוקצה, שיש אומרים שהחמץ בזמן בין השמשות (הזמן שבין היום ללילה) של בן שישי לשבת הוא מוקצה (כי אין שימוש בחמץ בפסח) ומה שמוקצה בזמן בין השמשות הוא מוקצה כל השבת.

 

בכל מקרה, אחרי פסח מותר לאכול רק חמץ שנמכר לגוי, כך שמי שלא מכר את החמץ שלו, לא יכול לאכול אותו בכלל בכל מקרה. 

גם לא במוצ"ש ואחרי פסח בכלל.

 

בהודעה הקודמת על חג שביעי של פסח ופרשת השבוע

 

השנה חג שביעי של פסח יוצא צמוד לשבת, כך שאסור למשל, לנסוע ברכב החל מהערב עד למוצ"ש.

 

מה שכן, מותר לבשל בחג לצורך הארוחה שבאותו יום (דהיינו, מותר לבשל היום בערב בשביל הארוחה של הערב, ומחר בבוקר בשביל הבוקר) וזה בשני תנאים:

 

1. בתנאי שהדלקנו נר לפני כניסת החג, שממנו נעביר אש לבישול. אסור להדליק אש חדשה. חייבים רק להעביר אש מנר שהודלק לפני החג.

 

2. שיש עניין של טריות ואיכות באותו אוכל - אם אין הבדל באיכות המזון אם אני מכין אותו לפני החג לבין שאני אכין אותו צמוד לאכילה בחג עצמו, אז אסור לבשל.

אם יש הבדל והמזון יוצא יותר טוב שאני מכין אותו צמוד לאכילה, אז מותר לבשל.

 

כמו כן, מחר עד כניסת שבת, מותר גם לבשל לכבוד שבת, אבל בשביל זה צריך לעשות עירוב תבשילין ולדאוג להדליק היום נר, שממנו נעביר אש (פרטים בהמשך ההודעה).


חג שביעי של פסח הוא יום טוב לכל דבר בו לא נוהגים ברכב ולא מדליקים אור (בדיוק כמו בשבת), למעט העניין שמותר לבשל לצורך החג, בתנאי שהדלקנו לפני החג נר שממנו נעביר אש לבישול (אסור לבשל על ידי הדלקה של אש חדשה שלא העברנו מנר שדלק לפני החג ושמתקיים התנאי של איכות המזון כמו שרשמנו בסעיף 2).

שימו לב שאת הגז שעליו בישלנו לא מכבים כרגיל. נותנים לגז להכבות מעצמו, על ידי כך שהמים גולשים מהסיר ומכבים את הנר.

 

בכל מקרה, בשבת אסור לבשל בכל צורה.


מה זה עירוב תבשילין ואיך עושים אותו?

השנה חג שביעי של פסח יוצא מחובר עם שבת.
שביעי של פסח נכנס היום בחמישי בערב ויוצא בשישי בערב ואז בדיוק נכנסת השבת.
בשביעי של פסח מותר לבשל לצורך הארוחה שבאותו היום, בתנאי שלא מדליקים אש חדשה, אלא מעבירים אש מנר שהדלקנו לפני כניסת החג ביום חמישי.

אבל מה עושים עם אוכל מבושל לשבת?
בשבת הרי קיים איסור בישול בלי שום קשר אם העברנו אש מנר שדלק לפני שבת או שהדלקנו אש חדשה ומקודם אמרנו שבשביעי של פסח מותר לבשל אוכל רק בשביל הארוחה שבאותו היום (מה שאומר שאי אפשר לבשל משישי בבוקר לארוחת שבת שבשישי בערב, כי הם נחשבים ימים אחרים ביהדות, שבה היום מתחלף בצאת הכוכבים).

 

לכן, מה שעושים זה מה שנקרא עירוב תבשילין.
לפני כניסת החג לוקחים מצה ותבשיל (ביצה מבושלת או דג וכדומה) ומברכים את הברכה שנמצאת בלינק שבסוף ההודעה.

 

העירוב תבשילין מאפשר לנו לבשל (על ידי העברת אש שהדלקנו לפני החג) בחג שביעי של פסח ביום שישי בשביל שבת (כמובן שמותר לבשל רק עד כניסת השבת ולא אחרי).
כמו כן, אפשר גם לאפות דבר שהוא לא חמץ (המאפה/מצה שבעירוב היא בשביל אפייה והביצה זה בשביל הבישול) בשישי לקראת שבת אם התנור כוון לפעול על ידי שעון שבת לפני כניסת החג.

 

שימו לב, מי שעשה עירוב לא יכול לבשל בשביל שבת כבר היום בערב ביום חמישי, אלא יכול לבשל רק בסמוך לשבת, דהיינו החל משישי בבוקר.

 

כמו כן, חייבים עירוב תבשילין גם אם לא מבשלים כלום, כי צריך ביום שישי להדליק נרות שבת לפני כניסת השבת, ומכיוון שיש פה פעולה שעושים בשביל השבת, כדי לעשות אותה צריך עירוב תבשילין.

 

מה עושה מי ששכח לערב תבשילין?

רב העיר עושה עירוב תבשילין גם בשביל כל העיר, צריך ללכת אליו ולהגיד לו שסומכים על העירוב שלו והוא יאשר ואפשר לבשל.

 

החל משישי בערב, בשבת, כמובן שכבר לא מבשלים בכלל על ידי אש שהודלקה לפני חג שבועות או על ידי הדלקת אש חדשה.

 

את המצה והביצה של העירוב נהגו לאכול בסעודה שלישית שבשבת (שזמנה בערך שעה-שעה וחצי לפני זמן יציאת השבת).

 

לנוסח הברכה שאומרים בעירוב ולהרחבה:

http://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/564868

https://he.m.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%91_%D7%AA%D7%91%D7%A9%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9F

חג שמח ושבת שלום לכולם! (:

Link to comment
Share on other sites

  • נועם שוהם changed the title to חג שביעי של פסח, מה זה עירוב תבשילין ופרשת השבוע: פרשת אחרי מות: מה עושים ביום כיפור

פרשת קדושים

 

פרשת קדושים כוללת דינים יסודיים רבים ולפיכך נמסרה לבני-ישראל בהתכנסות רבתי של העם כולו. הציווי הראשון שנאמר ליהודים: "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם".

 

ציוויי האלוקים כוללים (לא לפי הסדר):

 

דינים שבין אדם לחברו

 

יש לכבד את ההורים, אך כיבוד אב ואם לא יכול לבוא על חשבון השבת אותה יש לשמור; המקלל את הוריו דינו – מיתה;

 

אסור לגנוב ולגזול בכל דרך שהיא, או להישבע לשקר במשפט על דיני ממון; אסור לקלל; אין להכשיל עור או לייעץ לאדם שלא מתמצא בתחום מסויים עצה לא הוגנת; אסור לרכל;

 

אם ניתן להציל אדם מסכנת חיים, יש לעשות את כל האפשר כדי להצילו;

 

אסור לשנוא יהודי נוסף, אך יש להוכיח אותו כשהוא מתנהג לא כראוי; אסור לנקום באדם שגמל לנו רע או לנטור את שנאתו בלב ולהזכיר לו את מעשיו לאחר מכן; ואהבת לרעך כמוך; יש לקום מפני שיבה ולהדר פני זקן; אין לבזות את הגר; יש להקפיד על מסחר הגון ולא לרמות.

 

דינים בשדה ובכרם

 

על בעל שדה להקפיד על הדינים הבאים:

 

בשדה שיבולים, יש להותיר חלק מוגדר מן השדה המכונה "פאה" המוקדש לעניים שרשאים ליטול ממנו כשיחפצו;

 

כאשר קוצרים את שיבולי השדה ומן הקציר נושרים שיבולת אחת או שניים, יש לאפשר לעניים לקחת אותם;

 

בשעת בצירת כרם, יש לאפשר לעניים לקחת ענבים שנשרו מן האילן או אשכולות שלא התפתחו כל צורכן.

 

בשלושת השנים הראשונות לנטיעת אילן אין לאכול את פרותיו. בשנה הרביעית הפרות מכונים "נטע רבעי" ויש להביא אותם לירושלים ולאוכלם בטהרה, או לחילופין לפדות אותו בכסף עמו ניתן לרכוש בירושלים מאכלים אחרים ולאכול אותם שם בטהרה;

אסור להרכיב שני מינים שונים בכלאיים (כמו גפן וחיטה). איסור זה חל גם על הרכבת חיות ממינים שונים ועל לבישת בגד המורכב מצמר ומפשתן ("שעטנז").

 

חיזוי עתידות ואיסור עבודת אלילים

 

אין לעסוק בחיזוי עתידות או לפנות לאובות וידעונים הפועלים בכוח הטומאה כדי לחזות עתידות.

בימי קדם היו נוהגים עובדי האלילים לערוך מדורה ולהעביר בה את הילדים. אדם העושה זאת דינו מיתה ואם הוא לא ייענש בידי אדם הוא ימות בידי שמים.

מנהג עובדי האלילים הוא לגלח את פאת ראשם ואת זקנם ולפיכך נאסר על היהודים לעשות זאת. כמו-כן המנהגים האליליים לשרוט בבשר האדם כאות אבל או נתינת כתובת קעקע בגוף האדם אסורים אף הם.

 

דינים נוספים

 

אדם שהביא קורבן שלמים לבית המקדש רשאי לאכול אותו רק ביומיים לאחר-מכן;

 

אין למעביד להשהות את משכורת עובדיו;

 

על הדיין לשפוט בהגינות, ולא להטות את הדין בשל מסכנות העני או בשל כבוד העשיר;

 

אדם ששכב עם שפחה חצי משוחררת ("חרופה") יביא קורבן אשם לבית המקדש;

 

"לא לאכול על הדם". מפסוק זה נלמדים דינים רבים, ביניהם הצורך להמתין למיתת הבהמה הנשחטת לפני האכילה ממנה;

לשמור את קדושת השבת וכן את קדושת המקדש;

 

אין להפקיר את הבת לזנות.

 

קדושת בני ישראל

 

בשל קדושתם של בני-ישראל, עליהם להיזהר שלא להיכשל בדיני העריות השונים, באיסור נידה, במשכב זכר ובהמה. רק בזכות שמירת דינים אלו לא תקיא הארץ את בני ישראל שייכנסו אליה.

חלק נוסף מקדושה זו הוא קדושת האוכל: על בני-ישראל לאכול רק אוכל כשר, ולהבדיל בין הבהמה והעוף הטהורים ובין אלו הטמאים.

 

https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/1501646

 

שבת שלום לכולם! (:

Link to comment
Share on other sites

  • נועם שוהם changed the title to פרשת השבוע: פרשת קדושים: קדושים תהיו, כי קדוש אני

Create an account or sign in to comment

You need to be a member in order to leave a comment

Create an account

Sign up for a new account in our community. It's easy!

Register a new account

Sign in

Already have an account? Sign in here.

Sign In Now
 שתף

×
×
  • Create New...

הודעה חשובה

בשימוש אתר זה אתה מסכים לתנאים הללו תנאי השימוש.