Jump to content
Sign in to follow this  
נועם שוהם

צום תשעה באב

Recommended Posts

אם לא יהיה שינוי, צום תשעה באב יתקיים ביום רביעי בערב וביום חמישי.
לפי זמני אזור תל אביב, הצום יתחיל ביום רביעי בשעה 19:40 ויסתיים ביום חמישי בשעה: 20:08.


קצת לפני המה אסור ומה מותר,
נהוג לחשוב, ובצדק, שצום תשעה באב זה בגלל חורבן בית המקדש. זה נכון. אבל לא בטוח כמה אנחנו, אלפי שנים אחרי, מבינים מה היתה משמעות החורבן הזה במובן הפיזי שמעבר להפסד העצום הרוחני של אין בית מקדש.

https://he.wikipedia.org/wiki/פוגרום

זאת רשימה של הפוגרומים העיקריים שעברנו באלפיים שנות גלות (מתוך ויקיפדיה) - מאז חורבן בית המקדש השני ועד להקמת מדינת ישראל. זה מחיר הגלות וחורבן הבית.
מספרי הנרצחים מזעזעים. ולא פחות מזעזע זה להכנס לערך של כל פוגרום ולקרוא מה העם שלנו עבר (וזה בלי להזכיר את השואה).

מדהים ובלתי נתפס לראות מה יהודים היו מוכנים לעבור והעיקר לשמור על הזהות היהודית שלהם.
לרבים מהם הוצע להמיר את דתם - הם סירבו גם במחיר של לעבור עינויים והעיקר להשאר יהודים.

את העובדה שהיום אנחנו חיים בארץ ישראל תחת ריבונות יהודית, מדברים עברית ומקיימים את המסורת בצורה חופשית - אנו חבים גם להם.

מומלץ להכנס, לקרוא ולהתייחד עם זכר קורבנות בני עמנו.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%95%D7%92%D7%A8%D7%95%D7%9D

--------------------

ב-1934 ברל כצנלסון, ממנהיגי תנועת העבודה, גילה שתנועת הנוער "הנוער העובד והלומד", יצאה לטיול במחנה הקיץ שלה בליל תשעה באב.
מזועזע מהמעשה, כתב כצנלסון בעיתון "דבר" את המאמר הבא שמסביר את חשיבות הצום והזכרון בחייה של האומה:

Quote

חורבן ותלישות / ברל כצנלסון

שמעתי כי אחת מהסתדרויות הנוער קבעה את יציאת חבריה למחנה קיץ באותו לילה שבו מבכה ישראל את חורבנו, את שעבודו ואת מרי גלותו. אין להעלות על הדעת כי משהו עשה זאת במתכוון. אין להעלות על הדעת כי מדריכי נוער חלוצי, המחנכים אותו ל"חיי הגשמה", כלומר, למאמצי שחרור מן הגלות ותיקון הנגעים והמומים שחלו בנו בעקב החורבן – אין להעלות על הדעת כי הם עשו זאת מתוך ידיעה מה הם עושים. אולם אי-ידיעה זו כשהיא לעצמה היא המעוררת מחשבות נוגות על רמתם התרבותית ועל ערך פעולתם החינוכית של כמה ממדריכי הנוער.
מה ערכה ומה פרייה של תנועת שחרור שאין עימה שורשיות ויש עימה שיכחה, אשר תחת לטפח ולהעמיק בקרב נושאיה את הרגשת המקור ואת ידיעת המקורות, היא מטשטשת את זכרון נקודת המוצא ומקצצת בנימין, אשר דרכן יונקת התנועה את לשדה? כלום היינו עוד מסוגלים כיום הזה לתנועת-תקומה לולא היה עם ישראל שומר בליבו בקשיות עורף קדושה את זכר החורבן? לולא היה מייחד בזיכרונו ובהרגשתו ובהליכות – חייו את יום החורבן מכל הימים? זהו כוחו של הסמל החיוני המגובש והמפרה בקורות עם. אלמלא ידע ישראל להתאבל במשך דורות על חורבנו ביום הזכרון, בכל חריפות ההרגשה של מי שמתו מוטל לפניו, של מי שאך זה עתה אבדו לו חירותו ומולדתו, לא היו קמים לונו לא הס ולא פינסקר, לא הרצל ולא נורדוי, לא סירקין ולא בורוכוב, לא א.ד. גורדון ולא י"ח ברנר. ויהודה הלוי לא היה יכול ליצור את "ציון הלא תשאלי" וביאליק לא היה יכול לכתוב את "מגילת האש".
זאת הבין אדם כאהרון ליברמן, גיבורה הראשון של התנועה הסוציאליסטית היהודית בגולה, כשניגש לייסד בלונדון את אגודת הפועלים היהודית הראשונה, באטמוספירה שכולה קוסמופוליטיות וחוסר כל חלום של קיום לאומי עצמאי, זכר ולא שכח את יום האבל הלאומי. וב"פנקס" של אותה

האגודה רשום פרוטוקול היסטורי מיום ב' אב (תרל"ו) 1876. ליברמן מציע: הואיל והאסיפה הבאה של האגודה חלה בתשעה באב יש לדחותה ליום אחר. אחד מחבריו טוען נגד הדחייה בשם ה"כלל אנושיות" ובשם שלילת המסורת. וליברמן מסביר לו כי "כל עוד לא באה המהפכה הסוציאליסטית, יש בחירות הפוליטית חשיבות רבה בשביל כל אומה ולשון. לט' באב יש בשבילנו, הסוציאליסטים העברים, אותו ערך שיש ליום זה בשביל בני גזענו. ביום זה אבדה לנו חירותנו ועמנו מתאבל עליה זה י"ח מאות שנה ויותר". כך הבין וכך הרגיש וכך רצה לחנך את תנועת הפועלים סוציאליסט – יהודי גדול, בימים שעוד האמינו באמונה שלמה כי המהפכה הסוציאליסטית הקרובה לבוא עתידה לבטל במחי-יד אחד כל הניגודים הלאומיים, ואפילו את עצם קיומם של הלאומים המיוחדים, ובימים אשר שום חזון של תקומת ישראל, של שילומים לאבל של 'י"ח מאות שנה' לא נראה עדין באופק.
ואנחנו?
הדור אשר שתה את קובעת הגלות והשעבוד יותר מכמה וכמה דורות שקדמו לו, הדור אשר הוחזר בחוזק יד אל הרגשת החורבן והגירושים, הדור אשר כל טעם חייו הוא בזה שישמש גשר מן החורבן והגלות אל חיי עצמאות וחירות – האם הדור הזה יתחנך לייעודו על ידי שיכחת יום אבל עמו?אמנם, משרדי הוועד הפועל של ההסתדרות סגורים ביום האבל ההיסטורי, אשר שום אומה תרבותית אינה יודעת כמוהו לעומק ולכאב. אך יתכן כי קיים מרחק תרבותי רב בין עולמם הרוחני של ראשי ההסתדרות ובין עולמם הרוחני של כמה ממדריכי הנוער. ואלה רואים, כנראה, את מעשה הוועד הפועל של ההסתדרות כעניין חיצוני, וליבם בל עימם. ומאידך גיסא, האם יכולה תנועת הפועלים להסתפק רק בחינוך לדברי הלכה ואידיאולוגיה בלבד, מבלי שתיצור לעצמה ולחניכיה אטמוספרה רוויית רגש וסמליות?
הלא בימינו מרבים לדבר ובהסתדרויות נוער בפרט, על ערכם החינוכי של סמלים. מדוע איפוא לא תדע שום הסתדרות נוער לעטוף ביום זה את דגליה אבל? להשרות ביום זה על מסיבותיה מן הצער הגדול, המפרה והמחנך? האמנם תש כוחנו להיות ולהחיות את סמלינו, להעמיק בתוכנם, למלא אותם רוח הדור וצרכי הדור? האמנם אין אנו מסוגלים אלא להשתמש בסמלים שאולים בהקפה, בסמלים שאולים בהקפה, בסמלים שאין עימם אלא העתקה וחיקוי, והעיקר, הסכמה מן החוץ? האומנם אין אנו מסוגלים אלא לחיים תלושים, לתרבות תלושה ולסמלים תלושים? על אותם מדריכי הנוער אשר בעולמם הרוחני חסרה הידיעה וההרגשה של יום החורבן אפשר אולי ללמד זכות בנוסח הידוע: סלח להם, כי אין הם יודעים מה שהם עושים. אבל על עצם העובדה, שבתוך תנועה כבירת- תכנים ועמוקת רגשות אפשר שהדרכת הנוער תהא נתונה בידי מי שאין להם חוש לאוצרות הרוח של האומה, לסמלים היסטוריים, לערכים תרבותיים – אין כפרה.



http://www.chagim.org.il/ListPages.aspx?catid=686#חורבןו תלישות / ברל כצנלסון


ובכן, צום תשעה באב הוא לא רק מעשה שלנו שבא לזכור את העבר, אלא גם לבנות את העתיד של עם ישראל דרך שמירת הזיכרון וצביון עמנו.

בכל השלושה שבועות שקדמו לתשעה באב נהגו היהודים מנהגי אבלות מאי שמיעת מוזיקה ועד לאי אכילת בשר בתשעת הימים שמראש חודש אב, ולא ללבוש בגדים מכובסים בשבוע שחל תשעה באב (לפי עדות המזרח, האשכנזים כבר מראש חודש אב).

יש משהו מיוחד ביהדות שבמשך אלפי שנים בלי יוטיוב, פייסבוק וכדומה, הצליח לשמר את הזכרון הזה.

מוזמנים להיות חלק משרשרת הדורות ששמרה את המסורת. בתקווה ובצפייה שהצום יתבטל וכבר היום נזכה לגאולה ולבניית הבית.

-------------------------------------------------------------------


מה אסור במהלך הצום
1. לאכול ולשתות - ברביעי בערב עד לשעה 19:40 (לפי זמני תל אביב) אוכלים סעודה מפסקת.

 

לפני סעודה מפסקת של תשעה באב או יום הכיפורים, מותר לאכול מאכל מבושל אחד. זה אומר, שאסור לאכול אורז + דגים, כי זה שני בישולים.

 

2. איסור סיכה - אסור לסוך את הגוף בשמן וכדומה, ועל כן אסור להשתמש בקרם ידיים, בשמפו ובסבון. ג'ל גם אסור.
3. נעילת נעלי עור - לא נועלים נעלי עור, אלא נעלי בד או גומי כדי להרגיש את קושי הקרקע (השנה לשים לב שמחליפים את נעלי שבת לנעלי בד או גומי רק בצאת השבת).
4. תשמיש המיטה (יחסי מין).
5. לא מתקלחים ולא שוטפים פנים. בבוקר או אחרי שירותים שוטפים רק את האצבעות, ולא את כל כף היד...

6. לא לומדים תורה - כי יש בזה שמחה, אלא לומדים דברים עצובים (מגילת איכה, קינות וכדומה).

 

מותר
להשתמש בחשמל וכדומה כמו ביום חול (מי שיכול לקחת יום חופש, מומלץ. לא עובדים/עושים עסקים בתשעה באב).

 

מי שרופא אמר לו שהצום יפגע בבריאותו - פטור מצום.

כזכור, תשעה באב מגיע לאחר שבשלושת השבועות האחרונים (מי"ז בתמוז ועד לתשעה באב) ציינו את החורבן על ידי מספר מנהגים.
אחד מהם למשל הוא איסור להסתפר/להתגלח בשבוע שחל בו תשעה באב או אי שמיעת מוזיקה בכל שלושת השבועות.

להרחבה:
 




--------------------

קצת על תשעה באב בכללי:

מה קרה בתשעה באב?

1. בשנת 586 לפני הספירה נחרב בית המקדש הראשון (בית המקדש הראשון הוחרב בגלל שלוש סיבות: גילוי אריות, שפיכות דמים ועבודה זרה) על ידי הבבלים שגם גם רצחו והגלו את תושבי ממלכת יהודה.

2. לאחר 70 שנות גלות חזרו היהודים לירושלים ובית המקדש השני נבנה.
בשנת ה-68 לפני הספירה, חרב בית המקדש השני, עקב שנאת חינם בישראל, על ידי הרומאים בפיקודו של טיטוס כשגם הפעם נהרגו רבים מיהודי ארץ ישראל , שאר היהודים שעוד נשארו בחיים הוגלו או נמכרו בתור עבדים ובכך בא הקץ לריבונות יהודית בארץ ישראל למשך 2000 שנה, עד הקמת מדינת ישראל.

למעשה חורבן הבית לא הביא איתו רק את חורבן נקודתי שקרה בזמנו בארץ ישראל, אלא כתוצאה מהיציאה לגלות החל תהליך של אלפיים שנה בהם עם ישראל עבר כמה אסונות בגולה. מפרעות ופוגרומים ועד לשואה.

על פי המסורת היהודית שני החורבנות היו בתאריך ט' באב ומאז ועד היום, קיבלו על עצמם קהילות ישראל את יום התשעה באב בתור יום אבל וצום לאומי, שבו לא אוכלים, לא שותים, לא מתקלחים, לא נועלים נעלי עור ועוד...

תאריך ט' באב ידוע גם בעם היהודי כתאריך המיועד לפורענות.
1. ביום זה נקבע שבני ישראל ילכו 40 שנה במדבר עד שיגיעו לארץ המובטחת כעונש על חטא המרגלים.
2. ביום זה בשנת 135 לספירה, הובסו בר כוכבא ולוחמיו שמרדו ברומאים ונכבשה העיר ביתר שהיתה מעוזם של המורדים, שנה לאחר מכן גם כן בתשעה באב נפלה ירושלים בידי הרומאים שהרסו גם את בית המקדש.
3. נלכדה העיר בית"ר.
4. טורנוסרופוס הרשע חרש את שרידי בית המקדש וסביבתו.
5. האפיפיור הכריז בתאריך זה על תחילת מסע הצלב הראשון שבמהלכם נהרגו המוני יהודים ונהרסו קהילות שלמות.
6. בתאריך זה בשנת 1492 קבע המלך פרדיננד בתור יום אחרון לגירוש יהודי ספרד


וסיפור קטן לסיום,

"מעשה באדם שחברו הטוב ואהובו היה קמצא ושונאו היה בר קמצא.
יום אחד עשה אותו איש סעודת שמחה ואמר למשרתו: 'לך הביא לי את קמצא'
הלך המשרת והביא לו את בר קמצא בטעות...
כששם לב האיש למראה שונאו בר קמצא בסעודת השמחה ניגש אליו ושאל אותו למעשיו: ' הרי אתה שונא לי. מה אתה מחפש פה? קם וצא!'
אמר בר קמצא: הואיל ובאתי - עזוב אותי, ואני אשלם לך על כל מה שאכלתי ושתיתי.
אמר האיש: לא!
אמר בר קמצא: אשלם לך את מחצית הסכום שעלתה לך הסעודה כולה.
אמר האיש: לא!
אמר בר קמצא: אשלם לך את סכום הסעודה כולה.
אמר האיש: לא!
תפס האיש את בר קמצא בידו, הקים אותו והוציאו לפני כולם.

אמר בר קמצא:
הואיל וישבו בסעודה חכמים, ולא מחו על מה שעשה לי האיש - כנראה שהדבר מקובל גם עליהם.
אלך ואלשין עליהם לפני המלך, הקיסר הרומאי.
הלך בר קמצא לקיסר ואמר לו
מרדו בך היהודים…
אמר לו הקיסר: מי אמר שאמת בפיך ? אמר לו בר קמצא: שלח להם קורבן להקריב בבית המקדש, אם הם לא יקריבו תראה שהם מורדים בך.
הקיסר שלח עם בר קמצא עז משולשת ובדרך לירושלים לקח בר קמצא את הקורבן [עז המשולשת] והטיל בה מום בשפתיו שעל פי ההלכה היהודית נחשב כדבר מום שמונע את הקרבת הקורבן ואילו אצל הגויים אין הדבר נקרא מום ואפשר להקריבו.
ומשלא רצו חלק מחכמי ישראל להקריב את העז [משום המום] כעס הקיסר ובא עם חייליו והחריב את בית המקדש."

סיפור מפורסם זה, אודות קמצא ובר קמצא. ממחיש לנו עד כמה אחדותנו ואי פגיעה באחר, זה שיושב בשער אחר (וגם זה שיושב לידך בכתה, ישן מיטה לידך בצבא או סתם שותף לעבודה) חשובה לנו כחברה. כוחנו באחדותנו, וזה כבר הוכח.

מי ייתן ותרבה אהבת חינם בישראל.

יבנה המקדש!

Share this post


Link to post
Share on other sites

חחח למה שיהיה שינוי?

נראה לי יום כיפור הולך להיות בלאגן פה עם הבתי כנסת

Share this post


Link to post
Share on other sites

כי אנחנו מאמינים ומצפים שהמשיח יבוא בכל רגע ואז תשעה באב יהפוך ליום שמח!

 

שמסתכלים על ההיסטוריה של העם היהודי במאה השנים האחרונות ובכלל, מבינים כמה הדבר הזה מוחשי יותר ויותר.

Share this post


Link to post
Share on other sites

Create an account or sign in to comment

You need to be a member in order to leave a comment

Create an account

Sign up for a new account in our community. It's easy!

Register a new account

Sign in

Already have an account? Sign in here.

Sign In Now
Sign in to follow this  

×
×
  • Create New...

הודעה חשובה

בשימוש אתר זה אתה מסכים לתנאים הללו תנאי השימוש.