Jump to content

נושא תודה לאיביץ'


Sawyerdroid

Recommended Posts

מקווה שמכבי ישמרו איתו על קשר במידה ובעתיד הוא ירצה לחזור אלינו (כמו שהיה עם אוסקר).

בכל מקרה הרווחנו מאמן שהוא גם שגריר.

 

בכלליות מכבי באירופה היא אחלה מקפצה למאמנים ובשנים האחרונות אנחנו חממה מצויינת.

Link to comment
Share on other sites

39 דקות לפני, nirnir20 said:

איביץ' הוא הגדול בהיסטוריה, לא היה דבר כזה ולא יהיה דבר כזה. 

אבדה גדולה למועדון אבל נתאושש מזה כמו שהתאוששנו מהכל, כל עוד גולדהאר פה אני רגוע, מה שכן, תנצרו טוב טוב את שתי העונות האחרונות כי דבר כזה לא יהיה שוב. 

אוהב אותו. 

.

Link to comment
Share on other sites

היו כאן מאמנים גדולים והיו לנו קבוצות איכותיות יותר, אבל אף מאמן לא הצליח למקסם את היכולות של סגל השחקנים שלו כמו איביץ'. 

Link to comment
Share on other sites

הכי גדול שהיה כאן בפער.

לא תהיה הפתעה אם יגיע לרמות הכי גבוהות באירופה 

 

תודה איביץ' על שתי עונות מהגדולות בהסטוריה.

Link to comment
Share on other sites

תודה למאמן הטוב ביותר שראיתי בישראל.

איו לי ספק שתגיע רחוק מאוד בקריירה שלך, מעולם לא ראיתי את מכבי כל כך מאומנת כל כך חזקה.

יש לך יותר אליפויות מהפסדים, מה אפשר להגיד עלייך יותר מזה? 

 

Link to comment
Share on other sites

1 hour ago, דקסטר said:

איזה עצוב שלא יקבל מחיאות כפיים מעשרות אלפי אוהדי מכבי בחגיגות אליפות

כמה מגיע לו, איזה איש.

איזה רגע זה היה יכול להיות עם כל הפלייאוף הזה, סעמק.

Link to comment
Share on other sites

כואב הלב שאין באמת דרך נורמלית להפרד ממנו. 

הכי גדול שהיה כאן במדינה ללא ספק, שבירת כל שיא אפשרי וחבל שלא הצליח לקחת אותנו לאירופה, מאמין שאם היה נשאר לעונה נוספת היינו עושים עונה מטורפת באירופה. חושב שהסיבה שהחליט לעזוב היא שהוא כמו כולנו מאמין שלא באמת תהיה עונה אירופית ולכן עזב לחפש אתגר חדש.

 

@Sawyerdroid מקווה שהפושים עד סוף שבוע ינחמו אותנו.

Link to comment
Share on other sites

אנחנו קטנים עליו. הלוואי שיצליח איפה שיהיה, ביום שחוזרים לכדורגל עם קהל (עוד שנה, שנתיים, שלוש) להזמין אותו לבלומפילד לפרידה כמו שצריך.

Link to comment
Share on other sites

 

Quote

שרון דוידוביץ' על האיש שבקושי חייך – אבל גרם לכל מי שמסביבו להיות מאושר

 
שרון דוידוביץ'
יום שני, 19:31, 06.07.20

ולאדן איביץ’ היה אדם נורמלי. באמת. נכון, הוא נראה קשוח מדי, לא ממש קומוניקטיבי, אולי אפילו רובוטי ומכני, אבל כל מי היה סביבו או שיחק תחתיו – מספר על בן אדם. אחד שמדבר, עם רגשות. כמוני, כמוכם. אם ראיתם את החיבוק לאיתי שכטר בדרבי האחרון, גם אתם ‘גיליתם’ את זה.

 
גם שדרי הקווים בטלוויזיה יספרו לכם שהוא היה אדם נורמלי לחלוטין. מנומס, אדיב, ילחץ ידיים, יגיד שלום, ידבר למי שפונה אליו. אבל ברגע שהשאלה מתחילה, בשנייה בה האור האדום במצלמה מולו נדלק – אז הוא נכנס ל”מוד איביץ'”.

ידיים משולבות חזק-חזק, ראש רכון למטה, עיניים אשר לא מביטות באנשים מולו, עם תשובות קצרות, ענייניות, אינפורמטיביות שמסרבות לסטות ממה שהוא רוצה לומר, ממה שהוא רוצה לעשות. שחיפשו ממנו בכוח חיוך, הוא שאל למה. כשביקשו ממנו לחגוג אליפות מעשית ביתרון של 12 נקודות ארבעה מחזורים לסיום – הוא דיבר על הדשא היבש.

 
ככה היה איביץ’. ובמשך שנתיים, ככה הייתה מכבי ת”א – ב”מוד איביץ'”. מכונסת בעצמה חזק-חזק, לא מסתכלת על אף אחת מלבד עצמה, עוצמתית ומסרבת לסטות ממה שהיא רוצה לעשות, ממה שהמאמן התווה לה מהרגע שנחת כאן.
 

אין ספק, חוסר ההצלחה באירופה הוא עקב אכילס בסוגיה ההיסטורית של מכבי ת”א הזו, וכמובן יש שיזכרו בערגה רבה יותר את הכדורגל ההתקפי של פאולו סוזה. אבל עם עוצמה כזו, יציבות שכזו ותוצאות שכאלה (הפסד בודד בשתי עונות?!?) – שמו של איביץ’ יהדהד כאן במגרשים שנים רבות קדימה.

כי מאמנים גדולים לא נמדדים בחיוך שהם דופקים למצלמה או בתשובות הציניות במסיבות עיתונאים, לא רק (לא, גם לא מוריניו). הם נמדדים בזיכרון שהם משאירים מאחוריהם. ואיביץ’ משאיר כאן את אחת הקבוצות הגדולות אי פעם בתולדות הכדורגל הישראלי.

האיש שלימד אותנו להפסיק לחפש את ההצגה במצלמה, ולהתבונן על הקבוצה שעל הדשא.

דיבר מעט, הקשיב הרבה

כמו בלא מעט סיפורי הצלחה בספורט, גם את ההצלחה של איביץ’ חשוב לשים על ציר הזמן ולהבין את הטיימינג. אחרי ארבלדזה שלא הצליח, אחרי ליטו ויגידאל שנותר כמעין בדיחה ואחרי ג’ורדי קרויף. ההולנדי היה זה שהביא את בד היוטה למתחם האימונים של קריית שלום כדי להפריד בין הקבוצה לעולם, אבל גם היה זה שהסיר את “בד היוטה” בין המאמן לשחקנים. הדיסטנס נשבר, ההצלחה לא באה.

 

איביץ’ היה ההפך משם. לא מחפש להתחבב ולהתחנן. ודאי לא על התקשורת, אבל גם לא על השחקנים. דיבר מעט, הקשיב הרבה. הייתה לו את הסבלנות לעבוד על הדברים הקטנים כקבוצה, ועם היחידים. כשכבר בחר להחמיא, השחקנים ידעו שיש פה משהו אמיתי.

נזכור ממנו את הגב שנתן לשחקנים צעירים רבים, את הדחיפה המטאורית במשחק של דן גלזר, ההתקדמות של יונתן כהן (שסופסל אם איביץ’ חש כי יש צורך ‘ליישר’ אותו), או את סדרת החינוך ש”העז” להעביר בעונה שעברה לאלירן עטר. כן, אפילו שזה אלירן עטר.

“מוד איביץ'” משמעותו הוא ליצור נוקאאוט. אם זה במרכז השדה, במשחקים ראש בראש מול מכבי חיפה, או מול הליגה כולה. אבל גם נוקאאוט למבקרים או לכל מי שהתלונן. כי גם טענות על סגנון המשחק או הדרך, פשוט נופלות בנוקאאוט אל מול התוצאות.

ובתום שנתיים במהלכן החזיר את מכבי ת”א להיות “מכבי”, עוזב את ישראל האיש שבקושי חייך – אבל גרם לכל מי שמסביבו להיות מאושר.

 

Link to comment
Share on other sites

מת על "הכדורגל ההתקפי של סוזה" שהשתרש בפה של עיתונאים ואוהדים שמנסים להקטין את ההישג של איביץ', שוכחים שאת החצי השני של העונה שיחקנו עם שלושת הראדיים בקישור וברק בדש בשפיץ.

Link to comment
Share on other sites

Create an account or sign in to comment

You need to be a member in order to leave a comment

Create an account

Sign up for a new account in our community. It's easy!

Register a new account

Sign in

Already have an account? Sign in here.

Sign In Now
×
×
  • Create New...

הודעה חשובה

בשימוש אתר זה אתה מסכים לתנאים הללו תנאי השימוש.