Jump to content

כתבות אליפות - נושא מרוכז


BuSa

Recommended Posts

כל מה שיש תרכזו פה. טורים כתובים עדיף להעתיק לגמרי ולא לשים לינק.

 

נתחיל מכתבת וידאו של שרון דוידוביץ:

 

https://sport1.maariv.co.il/המגזין/article/345849/

 

 

Link to comment
Share on other sites

Quote

1. לפעמים זה מרגיש שסיפור העונה בליגת העל נכתב על ידי תסריטאי. נקרא לו ולדימיר. אחלה ולדימיר. הוא לא מדבר הרבה, אלא נותן לגאונות שלו להתפרץ בכתיבה. ואו-הו, הוא חתיכת ממזר מבריק. מתוחכם, סוגר מעגלים, מפתיע אותך עם טוויסט, שולף גיבורים לא צפויים וכל הזמן נותן לך לחשוב. משאיר אותך דרוך. בלי אוויר. בטקסטים שלו, גם הצפוי הוא לא כמו שהוא נראה. כשאתה רואה את הסדרה שלו, כדאי שתהיה מרוכז, אחי. אולי אפילו תן צפייה שנייה לפרק. יש מצב שתשים לב לפרטים שפספסת.

 

נגיד הפרק של אתמול, ראית? מכבי תל אביב אלופה. צפוי וראוי. אבל מה תגיד על התפירה. אליפות בדרבי. אחד בלקמן מושמץ בשער ראשון העונה. נחמד, אבל קל מדי. ואז עוד אחד טיבי. טיבי! הרג את הדמות שלו בעונה הקודמת, החזיר אותה, והעצים אותה עם גול אליפות. לא יכולת שלא להזיל איזה דמעה יחד איתו. אחרי כל מה שהוא עבר. בטח מלמלת משהו כמו: "מגיע לו. מגיע לו". פייר, מרגש. הפי אנד לדמות חבולה.

 

ואז, כשחשבת שהפרק נגמר, ואתה מנסה להבין עם עצמך מה אתה מרגיש, באה הסצנה הסופית. שכטר קובר את הפועל וקופץ על המאמן. תמונת ניצחון שלא תצא לך מהראש ותלך איתה לישון בלילה. שלישייה במשחק בינוני. דרבי רביעי על האפס. אליפות. פיצוץ של רגשות - ממובן מאליו, לחיוך, לבכי, להתרגשות, להר געש. והכל בפרק אחד. פינאלה מושלם. עשית את זה בגדול, ולדימיר. שוב. איך אתה אוהב פרקים שמתחילים רגוע ומשאירים אותנו בלי מילים.

 

ולאדן איביץ' מאמן העונה. תסריטאי העונה. אם יחליט לעזוב, אולי הוא צריך לשקול משרה ב-LA.

 

2. בקרדיטים של סוף הפרק הזכירו למי שכבר הספיק לשכוח שבין העושים במלאכה בעונה הזאת, היו גם אלירן עטר, ארון שוינפלד ושני המושעים שאסור לנקוב בשמם. כל הארבעה תרמו - מי יותר ומי פחות - לאליפות, אבל האזכור הזניח שלהם בשולי החגיגות רק מעצים את הגיבורים האמיתיים של העונה. האליפות השנייה של איביץ' היא האליפות של מכבי תל אביב השנייה.

 

האליפות של דניאל טננבאום, שוער שני אלמוני שרשם שיא עולמי בלתי נתפס. האליפות של ז'איר אמאדור, ששנה שלמה ניסה לברוח מפה. האליפות של טיבי, של אנדרה ז'רלאדש, ששנה אחרי שנה ספורטינג ליסבון מתזזת בהשאלות. האליפות של אייל גולסה, שחזר מהכפור ובעיקר האליפות של יונתן כהן ודן גלזר - שני שחקני בית, שיצאו להשאלות וצמחו מתוכן, חזרו בחסות הפייר פליי והפכו, בהתאמה, למוציא לפועל ולשחקן העונה.

 

זו הייתה אליפות באיירן מינכנית כזאת. ידועה מראש - עם קבוצה שגם כשהיא מקרטעת היא מעל הליגה מבחינת העוצמות שלה. שכטר - בספק מחמאה, ספק עקיצה - טען ש"מכבי חיפה עשתה עונה ענקית". זה תמצית הסיפור. מכבי חיפה צברה עד עכשיו 69 נקודות, בדרך להיות הסגנית השנייה הטובה ביותר פוסט עידן הקיזוז אחרי מכבי תל אביב ב-2016. זה לא הספיק לה לדגדג את התואר. הפער - בעיקר המנטלי - בין השתיים בלתי נתפס. בערך כמו הפער בין באיירן לדורטמונד.

 

בשורה התחתונה, כל אחד צריך לשאול את עצמו מה הוא יזכור מהעונה הזאת, אם נגיד ייקלע לחידון טריוויה בבר בעוד 20 שנה. חוץ מהקורונה הארורה, התשובה ברורה - השיאים. 27 משחקים עם שער נקי. 0.24 שערי חובה למשחק. סיבוב ללא ספיגה. 0:11 בדרבי (נתון שצריך להדפיס על חולצה ולמכור). שיא ליגה ברצף משחקי חוץ ללא הפסד. בדרך לשיא ליגה באחוזי הצלחה, ואולי במספר נקודות. על איכות והנאה אפשר להתווכח, אבל אלו פרמטרים שלא ישרדו את מבחן הזמן והזיכרון. השיאים יישארו עד שיקום מי שישבור אותם.

 

האליפות של מכבי תל אביב השנייה גדולה יותר משל הראשונה. רמת היריבות לא רלוונטית, המבחן הוא רמת הדומיננטיות. מכבי תל אביב השנייה היא קבוצה בלתי ניתנת להכנעה ותווית "אינבינסיבל" תעשה איתה צדק. תכניס אותה בגאון לרשימת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי. נתניה ועוד 15. מכבי חיפה 94. גם-הקורונה-לא-עצרה-אותם-2020. הנה עוד רעיון לחולצה.

 

3. בראשית, ברא ג'ורדי קרויף, את מכבי תל אביב. ומכבי, הייתה תוהו ובוהו, וחושך, על פני תהום; ורוח מספר 8 האגדי, מרחפת על פני המים. ויאמר קרויף, יהי אור: ויהי אור... ויהי ערב, ויהי בוקר יום אחד. ביום השני הוא ברא את ערן זהבי. ביום השלישי ברא את הטרבל. ביום הרביעי בנה את הפועל באר שבע, על היום החמישי אין מה לדבר ואז ביום השישי, וירא קרויף את כל אשר עשה, והנה טוב מאוד; ויהי ערב ויהי בוקר, יום השישי.

 

הטענה שההצלחה של איביץ' השכיחה את עידן קרויף לא מתקבלת. קרויף היה ויהיה הארכיטקט שבנה את המועדון. איביץ' הגיע בתקופה קשה וידע להשתמש במשאבים הקיימים כדי להרוויח ביושר את תואר המאמן הכי משפיע ובוודאי הכי מצליח של הצהובים בעידן הנוכחי. איביץ' יכול בצדק להרגיש על גג העולם. ועדיין, משהו חסר לו. דחיפה קטנה. הכרה בינלאומית.

 

ההישג של איביץ' אולי יוצא מגדר הרגיל במונחים מקומיים, אבל לא עושה רושם בזירה הבינלאומית. מה לעשות, אנחנו אוהבים את הליגה שלנו, אבל בואו, מחוץ לבועה היא קצת פחות מעניינת. גם איביץ' יודע שכדי לעשות קפיצה מישראל לליגות הגבוהות הוא צריך הישג מיוחד במפעל אירופי או קשר ישיר למישהו מספיק חזק. אחרת, האופציה הבאה היא לחפש לשחזר את ההצלחה בליגת ביניים גדולה מישראל. במילים אחרות, כרגע הוא לא מספיק מוכר.

 

איביץ' התחמק בראיון הטלוויזיוני מתשובה לגבי עתידו. לרגע, אתה מקבל תחושה שהוא נפרד ואז שוב נזרק לאוויר מסר לא חד משמעי. אפשר להבין את המצב שלו. הוא בגיל מעולה להתקדם, אבל ברזומה חסרות תכונות שמושכות מועדונים בליגות הבכירות. למשל, להוציא חצי עונה לא מוצלחת בגרמניה, הוא לא שיחק ברמות הגבוהות באמת. בנוסף, הוא "רק" סרבי. זה שם אותו במקום נמוך יותר או פחות נחשב ברשימה מעמיתיו הספרדים, הפורטוגלים והגרמנים למשל.

 

קחו לדוגמא סרבי אחר - סלבישה יוקאנוביץ'. כשחקן, הוא היה שם גדול וזה הקל עליו לקבל הזדמנות באנגליה דווקא אחרי רצף פחות מוצלח כמאמן. למכבי תל אביב הוא בא למשימה נקודתית - להגיע לליגת האלופות ולהמשיך הלאה. שימו את יוקאנוביץ' מול איביץ' מול אוהד מכבי תל אביב ותקבלו בחירה קלה. במי מהם יבחר האוהד הממוצע באנגליה או בספרד? הוא כנראה ישאל מי זה איביץ'.

 

למעשה, כל המאמנים שהתקדמו ממכבי תל אביב בעידן קרויף עשו זאת כי הצליחו במשימה נקודתית ו/או קשרו את גורלם בגורל בן משפחת האצולה של הכדורגל העולמי. רוצה לומר שבלי ג'ורדי ובלי השתתפות בשלב בתים, מכבי תל אביב איבדה לא מעט מהעניין סביבה בחוגים הנחשבים. עכשיו היא כמו דוגמנית אלמונית אחרי פרידה מכדורגלן.

 

גם מבחינת מכבי תל אביב, השתתפות בשלב בתים היא חובה. זה חשוב כלכלית, תדמיתית ומקצועית. למרות שני הקיצים הקודמים, אין ספק שאיביץ' הוא האיש להמשיך את המסע. מבחינת איביץ' עצמו, זו דילמת ראש לשועלים, זנב לאריות קלאסית. טיימינג זה הכל בכדורגל, במיוחד כשצריך לדעת מתי לעזוב ולחפש אתגר חדש. אם איביץ' רוצה להיות יותר מוכר מחוץ למשולש סרביה-יוון-ישראל, זה כנראה הזמן הנכון מבחינתו לחפש ליגת מקפצה אמיתית.

 

https://sports.walla.co.il/item/3369966 ענבל מנור

Link to comment
Share on other sites

Link to comment
Share on other sites

4 hours ago, קובי השועל said:

 

 

 

20200628_134617.jpg

 

 

וואו, איביץ פה ממש נראה פה כמו מי שאוהדי הפועל אומרים שהפינגווין שלנו דומה אליו

Link to comment
Share on other sites

4 hours ago, tomer958 said:

 

כשרות לציבור:

לא השפן אחראי לקסם: מאמן מכבי תל אביב הוא שחקן, דיקטטור וקבוצת העונה // ניר צדוק // ספורט הארץ

ולדימיר איביץ' הוכיח שוב את עליונותו על הליגה כמעין דיקטטור שהשתלט על תחרות דמוקרטית והכפיף אותה למרותו, כאשר שחקניו הם החיילים שדרושים לתחזוק השלטון. אם יישאר, אולי ינסה לזכות באליפות רק עם בלם אחד, סתם כי הוא יכול

===============================

ולדימיר איביץ' הוא המאמן הראשון בעידן גולדהאר שהמשיך לעונה שנייה, ולמרות שגם אוסקר גרסיה חזר בשעתו לקדנציה נוספת, איביץ' הוא היחיד שבאמת אימן את מכבי פעמיים. ב-2018/19 הוא בנה קבוצה התקפית שהורידה את ליגת העל על הברכיים, לחצה אותה גבוה עד שיצאו לה העיניים, כבשה 77 שערים (21 יותר מהבאה אחריה) והציגה את דור מיכה ואלירן עטר כשחקני עונה לגיטימיים. שנה לאחר מכן, מיכה פתח בהרכב בפחות מחצי מהמשחקים ו-12 הבישולים שלו הצטמצמו לאחד, ואילו אלירן עטר כבש חמישה שערים, אבל ארבעה מהם בבית"ר ירושלים. במכבי הוא קיבל דקות שמצטברות ביחד לפחות משני משחקים וחצי. הופעתם והיעלמותם הפתאומית מעלה את האפשרות כי הם היו גיבורי ההצגה באותה המידה שהשפן הוא מחולל הקסם. הם נכנסו לתוך הכובע ויצאו ממנו לא כי הם שפנים וזה מה ששפנים עושים, אלא כי מישהו תפס להם באוזניים.

 

ב-2019/20, אולי מתוך השעמום הנלווה לביצוע המשימה בקלות המשתמעת מפער של 31 נקודות, המישהו הזה, איביץ', החליף לגמרי את חומרי הגלם. התוצאה - הכרעה ניצחת לא פחות, אולי אפילו יותר, רק אחרת: במקום קבוצה שמורידה את האחרות על הברכיים - אחת שמנצחת בהורדת ידיים, שסופגת שמונה שערים ב-33 מחזורים, שמעבירה משחקים שלמים בלי שהיריבה בועטת לשערה, שחוזרת מפגרת קורונה של שלושה חודשים כאילו לא הפסיקה מעולם.

 

בעונה שעברה איביץ' שיחק עם ההרכבים כדי לשמר את הלהבה של כל אחד בעונה שהוכרעה כבר בנובמבר. העונה הוא השתמש באירוע טראומתי, ההדחה מול הפועל אום אל-פחם בגביע, כדי לגבש 11 כמעט קבועים שהמשותף להם הוא שהם לא אכזבו אותו מול קבוצה מהליגה הלאומית. שתי קבוצות שונות, שני תארים שונים. מעניין איזו תזה איביץ' מכין לדוקטורט, בהנחה וייבחר להישאר באקדמיה ולא לעבור למגזר הפרטי באירופה. אולי אליפות עם בלם אחד בלבד, סתם, כי הוא יכול.

 

2. ואחרי הכל, כדורגל הוא משחק שצריך לשחק, לבצע באופן מעשי עם הרגליים, לא איזו אידיאה שמספיק שיהיה מי שיהגה אותה. הכדור לא נכנס לרשת בכוח המחשבה והשרטוט על הלוח. יהיו אשר יהיו יכולותיו של איביץ' - טקטיות, פסיכולוגיות, ניהוליות - גם להן יש גבול. הוא הרי לא היה בורא "מכבי תל אביב" מהסגל של סקציה נס ציונה, וכנראה שגם לא מזה של בית"ר ירושלים. הוא לא קוסם, אבל מה שאיביץ' כנראה כן זה המאמן המושלם בשביל להפוך את הטובה ביותר על הנייר לטובה ביותר שהיא יכולה להיות על אותו נייר, להבטיח שה-"1" לא יהיה חלילה "2" אלא הכי "1" ש-"1" יכול להיות.

 

ואם אומנותו של איביץ' היא שיפור ומקסום יכולות, המגנום אופוס שלו בשנתיים האחרונות הוא לבטח דן גלזר - לפני שנתיים מושאל לא יוצא דופן במכבי נתניה, בעונה שעברה "הקשר הזה במכבי שהוא לא דור פרץ", והשנה שובר גלים, המקום אליו ההתקפות של היריבות הולכות כדי להתנפץ. בתוך שנה אחת הפך גלזר ממי שלא עומד להשוואה, למי שאי אפשר להשתוות אליו. שנים אחרי שיעזוב לאירופה, גלזר יישאר אבן הבוחן לקשרים אחוריים במכבי, אולי בישראל. הטובים באמת יהיו אלו שיפסיקו להיבחן בראי עצמם, ויתחילו להיבחן בהשוואה לגלזר.

 

הסטטיסטיקה מספרת שנכון למחזור ה-32, גלזר יצא מנצח ב-119 מ-186 תיקולים - מהאחוזים הגבוהים בליגה (63.9 לעומת 53.4 של נטע לביא, לדוגמה), ולצד זאת לא מספיק גבוהים כדי להתיישר עם התחושה הבלתי ניתנת לכימות שלאורך כל העונה לא היה מישהו שנאבק עם גלזר על הכדור ויצא מנצח. כשרואים את יונתן כהן, מתגנבת לפעמים התחושה שהוא יכול יותר, שאי אפשר להיות בטוח מה תקבל ממנו הערב, ספק שהוביל את איביץ' לזרוק אותו מדי פעם החוצה כדי לאתחל את המערכת. גלזר, להבדיל, הוא ודאי כמו השמש בבוקר. זה קשור גם לתפקיד השונה שלהם - אי אפשר לזמן את היצירתיות הנחוצה לשחקן התקפי בתדירות של הקשיחות והאחריות הדרושות לקשר אחורי - אבל בטוח שעם כהן עוד יש לאיביץ' עבודה. יכול מאוד להיות שעם גלזר איביץ' כבר סיים. אפשר להניח את השופינים, הוא גמר לפסל אותו. גלזר הוא ה-"1" הכי "1" במכבי. הוא אולי לא עשוי מהחומרים המקובלים לשחקן עונה, אבל זו העונה שעשויה ממנו.

 

3. גלזר כל כך אימתני, שהוא עושה עוול לכל מי שמאחוריו, שכן מה זה כבר משנה מה נמצא מעבר להר שאי אפשר לטפס עליו? העניין הוא שגם המעטים שהצליחו לעבור את גלזר ואייל גולסה, לא מצאו מעבר להם אדמה צחיחה ונוחה לכיבוש. היה שם טיבי בעונת חייו, מחוזק בז'איר אמאדור שהוא כל מה שבלם צריך להיות - מהיר, אלגנטי ונקי (2,457 דקות עד לצהוב הראשון). אם זה לא מספיק, השניים נאטמו מהצדדים ברוֹבָּה של אנריק סאבוריט ואנדרה ג'ראלדש, חומר איטום של כדורגל. והיה גם דניאל טננבאום, שהתחיל את העונה בתור "מי?", יותר תגובת נגד לפלופ שהוא אנדראס יאניוטיס מאשר שוער שעומד בזכות עצמו, וסיים אותה בתור "מה?" - השוער שאולי יספוג פחות מעשרה שערים בעונה שלמה.

 

אלו הטיפוסים של האליפות הנוכחית, הדמויות המרכזיות, בעלי משקל שבקבוצות אלופות שמור בדרך כלל לקשרים ההתקפיים והחלוצים. אלא שמכבי של העונה הפכה את זווית ההסתכלות. מרהיב אצלה לא מה שקורה בחצי המגרש של היריבה, אלא מה שלא קורה בחצי שלה. זהו יופי א-אסתטי, מרהיב במה שהוא מונע ולא במה שהוא יוצר, שהביטוי שלו הוא במה שלא רואים - בשערים שלא ספגה, בכדורים שלא הגיעו למסגרת שלה, במשחק שכמעט ולא שוחק בקרבת הרחבה שלה.

 

הצרה של מכבי היא שהאנומליה שהיא יצרה עד כדי כך גדולה - פחות משער לארבעה משחקים? נו באמת - שההישג מאיים לאבד מהלגיטימיות שלו. הדעת פשוט לא מסוגלת לקבל את העובדה שכך הדבר, ומנסה לשכנע שכדי לייצר נתון כה שערורייתי, דרושים גם אשמים ולא רק גיבורים. קצת כמו שיא עולם במאה מטר שנחשד אוטומטית כתוצאה של סימום, גם במקרה של ההגנה של מכבי עולה השאלה שמא הדבר הוא תולדה של יריבות חלשות ומתבטלות מדי. בלי קשר לכך שמכבי חיפה הבקיעה הכי הרבה שערים העונה אבל לא בעטה למסגרת בשני משחקים בבלומפילד, אולי ככה זה פשוט עם שיאים - אם היה קל לתפוש אותם, הם לא היו שיאים.

 

4. אם קבוצה זוכה באליפות ברגע שהשעון של הליגה מגיע לחצות, אז המחוגים של מכבי תקועים על 23:59 כבר שלושה שבועות וחצי, מהרגע שניצחה את מכבי חיפה בפעם השלישית העונה והגדילה את הפער ל-12 נקודות בואכה אינסוף. היה ברור שתיכף יהיה חצות והעניין יהפוך לרשמי, והנה התיכף הפך לעכשיו ובצורה הכי סמלית שאפשר. לא בגלל שמכבי ניצחה את הפועל ושוב בלי לספוג שער - אלא כי היא הביסה אותה, 0:3, בסופו של אחד ממשחקיה החלשים ביותר העונה, 90 דקות שלאורכן התגנבה התחושה שאולי נמצאה הראשונה שתנקב איזה חור בשיריונה. רק שאת השיריון שלה לא חודר דבר. היו יפות ממנה, אבל בלתי מושגת ממנה - כנראה שלא.

Link to comment
Share on other sites

ניר צדוק צודק.

לא הרגשתי העונה מאוים לשניה אחת!

עונה שלמה ולא הייתי מאוים אפילו לשניה...

עזבו אליפות, שלחיפה לא היה סיכוי ושהיה ברור קל שהאליפות תהיה של מכבי- אני מדבר ברמת החוויה של משחק ספציפי.

לא הרגשתי מאוים.

Link to comment
Share on other sites

47 דקות לפני, ששון הצהוב said:

ניר צדוק צודק.

לא הרגשתי העונה מאוים לשניה אחת!

עונה שלמה ולא הייתי מאוים אפילו לשניה...

עזבו אליפות, שלחיפה לא היה סיכוי ושהיה ברור קל שהאליפות תהיה של מכבי- אני מדבר ברמת החוויה של משחק ספציפי.

לא הרגשתי מאוים.

אני חושב שהנתון הפסיכי של ה2 דקות בפיגור הכי יכול להסביר את התופעה הזאת, לא היה סיכוי אפילו ללחוצים ביותר להרגיש מאויימים העונה.

Link to comment
Share on other sites

לגמרי

זה, בנוסף ליציבות הנפשית.

יש מצבים בהם קבוצה פתאום נשאבת מחוץ לקצב שלה, לא בהכרח בעקבות זה שהיריבה יותר טובה.

אלא מעין איבוד שליטה.

זה מאפיין מאוד מומנטומים תוך כדי משחק בכדורעף וכדורסל (ונראה לי גם כדוריד).

ומתי דווקא זה קרה במהלך השנה?

נכון, כשהפגנו כזו עליונות במשחק העונה בסמי עופר, כנראה באופוריה הזו (צריך לזכור שלמשחק קדמה פארסת הקונפטי- זה מסוג האקטים החיצוניים שמלווים את הכנת השחקנים ומסוגלים להפר את האיזון).

ואז אחרי הנוקאאוט של ה-0-2, דווקא אז אוויר הפסגות היה גבוה מדי ודברים החלו להתבלבל, ואפשר לפרגן גם למכבי חיפה שבאמת הציגה כמה דקות חיוביות, וכשהעניינים יצאו משליטה אז הם יצאו לגמרי.

מחצית שנייה קשה מאוד לצפייה חוזרת.

ובעקבותיה גם השוויון 3, כמעט 4 של עוואד והסוף שהוא היסטוריה.

ללמדנו מה קורה כשמאבדים שליטה (:

אבל למעט אותו רגע- שנה מוחלטת של יציבות נפשית

בלי הפסדים

בלי ספיגות

בלי בכלל לפגר בתוצאה

בלי בכלל להרגיש מאוים

בלי להתייחס בכלל לזהות היריבה

פשוט עונה בפלנטה אחרת.

 

Link to comment
Share on other sites

4 hours ago, ששון הצהוב said:

ניר צדוק צודק.

לא הרגשתי העונה מאוים לשניה אחת!

עונה שלמה ולא הייתי מאוים אפילו לשניה...

עזבו אליפות, שלחיפה לא היה סיכוי ושהיה ברור קל שהאליפות תהיה של מכבי- אני מדבר ברמת החוויה של משחק ספציפי.

לא הרגשתי מאוים.

היו רגעים מתוחים לכמה דקות שחיפה השוו ל3-3 .. אם ירדן שועה ודולב נישניס היו מקבלים את הרביעי (מהצד הירוק)

הפער היה נסגר לגמרי לפי מה שאני זוכר (היה 6 הפרש אחרי ה4-3 לא ?)

Link to comment
Share on other sites

איזה מתסכל זה. אתה בטוח שאתה יודע מה הלך הרוח בקרב אוהדי מכבי, מה הדעה הפופולרית, יש לך תשובה לכל איש תקשורת שמציג איזה נרטיב שקרי...ובסוף אתה מקבל מבול של ראיונות אליפות עם כל האוהדים הכי מביכים שיכולים להיות. יאיר לפיד, איתן כבל, צחי הנגבי, דן מרגלית. אתה שומע אותם ובא לך להתפוצץ! איזה תשובות מביכות, איך הם מאמצים בקלילות ובכיף כל נרטיב של התקשורת במקום להעמיד אותם במקום על השקרים (כאילו אנחנו כבר 20 שנה כשלון באירופה, האלופה עם ההתקפה הרעה בהסטוריה ועוד...).

פשוט מתסכל.

Link to comment
Share on other sites

12 hours ago, Yellowald said:

איזה מתסכל זה. אתה בטוח שאתה יודע מה הלך הרוח בקרב אוהדי מכבי, מה הדעה הפופולרית, יש לך תשובה לכל איש תקשורת שמציג איזה נרטיב שקרי...ובסוף אתה מקבל מבול של ראיונות אליפות עם כל האוהדים הכי מביכים שיכולים להיות. יאיר לפיד, איתן כבל, צחי הנגבי, דן מרגלית. אתה שומע אותם ובא לך להתפוצץ! איזה תשובות מביכות, איך הם מאמצים בקלילות ובכיף כל נרטיב של התקשורת במקום להעמיד אותם במקום על השקרים (כאילו אנחנו כבר 20 שנה כשלון באירופה, האלופה עם ההתקפה הרעה בהסטוריה ועוד...).

פשוט מתסכל.

1000+

מהילדות זה ככה

שונא שמראיינים מפורסמים

Link to comment
Share on other sites

22 hours ago, Simba said:

היו רגעים מתוחים לכמה דקות שחיפה השוו ל3-3 .. אם ירדן שועה ודולב נישניס היו מקבלים את הרביעי (מהצד הירוק)

הפער היה נסגר לגמרי לפי מה שאני זוכר (היה 6 הפרש אחרי ה4-3 לא ?)

אכן 6 הפרש אחרי 4-3.

כן צודק

דייקתי בהודעה שאחרי זה שמשחק העונה באמת התפתח להיות מאיים דווקא באופורית שליטה המוגזמת של מכבי.

אבל להוציא את סמי עופר, שאר העונה היתה שיט תענוגות.

Link to comment
Share on other sites

1. ולדימיר איביץ' הוא המאמן הראשון בעידן גולדהאר שהמשיך לעונה שנייה, ולמרות שגם אוסקר גרסיה חזר בשעתו לקדנציה נוספת, איביץ' הוא היחיד שבאמת אימן את מכבי פעמיים. ב-2018/19 הוא בנה קבוצה התקפית שהורידה את ליגת העל על הברכיים, לחצה אותה גבוה עד שיצאו לה העיניים, כבשה 77 שערים (21 יותר מהבאה אחריה) והציגה את דור מיכה ואלירן עטר כשחקני עונה לגיטימיים. שנה לאחר מכן, מיכה פתח בהרכב בפחות מחצי מהמשחקים ו-12 הבישולים שלו הצטמצמו לאחד, ואילו אלירן עטר כבש חמישה שערים, אבל ארבעה מהם בבית"ר ירושלים. במכבי הוא קיבל דקות שמצטברות ביחד לפחות משני משחקים וחצי. הופעתם והיעלמותם הפתאומית מעלה את האפשרות כי הם היו גיבורי ההצגה באותה המידה שהשפן הוא מחולל הקסם. הם נכנסו לתוך הכובע ויצאו ממנו לא כי הם שפנים וזה מה ששפנים עושים, אלא כי מישהו תפס להם באוזניים.

ב-2019/20, אולי מתוך השעמום הנלווה לביצוע המשימה בקלות המשתמעת מפער של 31 נקודות, המישהו הזה, איביץ', החליף לגמרי את חומרי הגלם. התוצאה - הכרעה ניצחת לא פחות, אולי אפילו יותר, רק אחרת: במקום קבוצה שמורידה את האחרות על הברכיים - אחת שמנצחת בהורדת ידיים, שסופגת שמונה שערים ב-33 מחזורים, שמעבירה משחקים שלמים בלי שהיריבה בועטת לשערה, שחוזרת מפגרת קורונה של שלושה חודשים כאילו לא הפסיקה מעולם.
בעונה שעברה איביץ' שיחק עם ההרכבים כדי לשמר את הלהבה של כל אחד בעונה שהוכרעה כבר בנובמבר. העונה הוא השתמש באירוע טראומתי, ההדחה מול הפועל אום אל-פחם בגביע, כדי לגבש 11 כמעט קבועים שהמשותף להם הוא שהם לא אכזבו אותו מול קבוצה מהליגה הלאומית. שתי קבוצות שונות, שני תארים שונים. מעניין איזו תזה איביץ' מכין לדוקטורט, בהנחה וייבחר להישאר באקדמיה ולא לעבור למגזר הפרטי באירופה. אולי אליפות עם בלם אחד בלבד, סתם, כי הוא יכול.

לא מיכה ולא עטר, גם לא דן גלזר או איתן טיבי שמהלכים בנעליהם כשחקנים הדומיננטיים של האליפות הנוכחית - איביץ' הוא מאמן העונה, שחקן העונה וקבוצת העונה, דיקטטור שהשתלט על תחרות דמוקרטית והכפיף אותה למרותו. שחקני מכבי הם רק החיילים שדרושים לתחזוק השלטון, והם יהיו מה שאיביץ' יעשה מהם.

2. ואחרי הכל, כדורגל הוא משחק שצריך לשחק, לבצע באופן מעשי עם הרגליים, לא איזו אידיאה שמספיק שיהיה מי שיהגה אותה. הכדור לא נכנס לרשת בכוח המחשבה והשרטוט על הלוח. יהיו אשר יהיו יכולותיו של איביץ' - טקטיות, פסיכולוגיות, ניהוליות - גם להן יש גבול. הוא הרי לא היה בורא "מכבי תל אביב" מהסגל של סקציה נס ציונה, וכנראה שגם לא מזה של בית"ר ירושלים. הוא לא קוסם, אבל מה שאיביץ' כנראה כן זה המאמן המושלם בשביל להפוך את הטובה ביותר על הנייר לטובה ביותר שהיא יכולה להיות על אותו נייר, להבטיח שה-"1" לא יהיה חלילה "2" אלא הכי "1" ש-"1" יכול להיות.

ואם אומנותו של איביץ' היא שיפור ומקסום יכולות, המגנום אופוס שלו בשנתיים האחרונות הוא לבטח דן גלזר - לפני שנתיים מושאל לא יוצא דופן במכבי נתניה, בעונה שעברה "הקשר הזה במכבי שהוא לא דור פרץ", והשנה שובר גלים, המקום אליו ההתקפות של היריבות הולכות כדי להתנפץ. בתוך שנה אחת הפך גלזר ממי שלא עומד להשוואה, למי שאי אפשר להשתוות אליו. שנים אחרי שיעזוב לאירופה, גלזר יישאר אבן הבוחן לקשרים אחוריים במכבי, אולי בישראל. הטובים באמת יהיו אלו שיפסיקו להיבחן בראי עצמם, ויתחילו להיבחן בהשוואה לגלזר.
הסטטיסטיקה מספרת שנכון למחזור ה-32, גלזר יצא מנצח ב-119 מ-186 תיקולים - מהאחוזים הגבוהים בליגה (63.9 לעומת 53.4 של נטע לביא, לדוגמה), ולצד זאת לא מספיק גבוהים כדי להתיישר עם התחושה הבלתי ניתנת לכימות שלאורך כל העונה לא היה מישהו שנאבק עם גלזר על הכדור ויצא מנצח. כשרואים את יונתן כהן, מתגנבת לפעמים התחושה שהוא יכול יותר, שאי אפשר להיות בטוח מה תקבל ממנו הערב, ספק שהוביל את איביץ' לזרוק אותו מדי פעם החוצה כדי לאתחל את המערכת. גלזר, להבדיל, הוא ודאי כמו השמש בבוקר. זה קשור גם לתפקיד השונה שלהם - אי אפשר לזמן את היצירתיות הנחוצה לשחקן התקפי בתדירות של הקשיחות והאחריות הדרושות לקשר אחורי - אבל בטוח שעם כהן עוד יש לאיביץ' עבודה. יכול מאוד להיות שעם גלזר איביץ' כבר סיים. אפשר להניח את השופינים, הוא גמר לפסל אותו. גלזר הוא ה-"1" הכי "1" במכבי. הוא אולי לא עשוי מהחומרים המקובלים לשחקן עונה, אבל זו העונה שעשויה ממנו.
3. גלזר כל כך אימתני, שהוא עושה עוול לכל מי שמאחוריו, שכן מה זה כבר משנה מה נמצא מעבר להר שאי אפשר לטפס עליו? העניין הוא שגם המעטים שהצליחו לעבור את גלזר ואייל גולסה, לא מצאו מעבר להם אדמה צחיחה ונוחה לכיבוש. היה שם טיבי בעונת חייו, מחוזק בז'איר אמאדור שהוא כל מה שבלם צריך להיות - מהיר, אלגנטי ונקי (2,457 דקות עד לצהוב הראשון). אם זה לא מספיק, השניים נאטמו מהצדדים ברוֹבָּה של אנריק סאבוריט ואנדרה ג'ראלדש, חומר איטום של כדורגל. והיה גם דניאל טננבאום, שהתחיל את העונה בתור "מי?", יותר תגובת נגד לפלופ שהוא אנדראס יאניוטיס מאשר שוער שעומד בזכות עצמו, וסיים אותה בתור "מה?" - השוער שאולי יספוג פחות מעשרה שערים בעונה שלמה.
אלו הטיפוסים של האליפות הנוכחית, הדמויות המרכזיות, בעלי משקל שבקבוצות אלופות שמור בדרך כלל לקשרים ההתקפיים והחלוצים. אלא שמכבי של העונה הפכה את זווית ההסתכלות. מרהיב אצלה לא מה שקורה בחצי המגרש של היריבה, אלא מה שלא קורה בחצי שלה. זהו יופי א-אסתטי, מרהיב במה שהוא מונע ולא במה שהוא יוצר, שהביטוי שלו הוא במה שלא רואים - בשערים שלא ספגה, בכדורים שלא הגיעו למסגרת שלה, במשחק שכמעט ולא שוחק בקרבת הרחבה שלה.
הצרה של מכבי היא שהאנומליה שהיא יצרה עד כדי כך גדולה - פחות משער לארבעה משחקים? נו באמת - שההישג מאיים לאבד מהלגיטימיות שלו. הדעת פשוט לא מסוגלת לקבל את העובדה שכך הדבר, ומנסה לשכנע שכדי לייצר נתון כה שערורייתי, דרושים גם אשמים ולא רק גיבורים. קצת כמו שיא עולם במאה מטר שנחשד אוטומטית כתוצאה של סימום, גם במקרה של ההגנה של מכבי עולה השאלה שמא הדבר הוא תולדה של יריבות חלשות ומתבטלות מדי. בלי קשר לכך שמכבי חיפה הבקיעה הכי הרבה שערים העונה אבל לא בעטה למסגרת בשני משחקים בבלומפילד, אולי ככה זה פשוט עם שיאים - אם היה קל לתפוש אותם, הם לא היו שיאים.
4. אם קבוצה זוכה באליפות ברגע שהשעון של הליגה מגיע לחצות, אז המחוגים של מכבי תקועים על 23:59 כבר שלושה שבועות וחצי, מהרגע שניצחה את מכבי חיפה בפעם השלישית העונה והגדילה את הפער ל-12 נקודות בואכה אינסוף. היה ברור שתיכף יהיה חצות והעניין יהפוך לרשמי, והנה התיכף הפך לעכשיו ובצורה הכי סמלית שאפשר. לא בגלל שמכבי ניצחה את הפועל ושוב בלי לספוג שער - אלא כי היא הביסה אותה, 0:3, בסופו של אחד ממשחקיה החלשים ביותר העונה, 90 דקות שלאורכן התגנבה התחושה שאולי נמצאה הראשונה שתנקב איזה חור בשיריונה. רק שאת השיריון שלה לא חודר דבר. היו יפות ממנה, אבל בלתי מושגת ממנה - כנראה שלא.
Link to comment
Share on other sites

השיפור הדרמטי תחת המאמן התובעני ("לא עניינה אותו התוצאה, רק הדרך"), הדומיננטיות של מכבי תל אביב ("גם בעונה הבאה האליפות תלויה בנו"), הבחירה שלו לשחקן העונה ("יונתן כהן. אין בכלל שאלה"), ומי שיחליף אותו כשיעזוב ("אחי תמיר יהיה בשל"). דן גלזר בריאיון מיוחד

יניב טוכמן

 

עד הרגע האחרון קיווה דן גלזר לשמוע שוולדאן איביץ' נשאר. "היו לנו איתו שיחות בחודש האחרון של הפלייאוף", שיתף אתמול (שני) שחקן העונה בריאיון מיוחד לוואלה! ספורט. "הוא ידע שמתפרסמים דברים בתקשורת ולא רצה כנראה שנצא מהפוקוס בחודש הזה. הוא אמר ששום דבר עוד לא סגור לכאן או לשם ושיש סיכוי שהוא יישאר. קיווינו שהידיעות האלה על עזיבתו אינן נכונות".

יש לו חלק גדול בעונה המצויינת שלך.

"איביץ' והצוות המדהים שלו שיפרו אותי. הפכתי לשחקן הרבה יותר טוב אצלו. גם שחקנים שפחות שיחקו אצלו השתפרו ברמה האישית. הוא העמיד את הקבוצה טקטית בצורה מדהימה. יש לו המון נקודות זכות באיך שמכבי תל אביב נראתה בשנתיים האחרונות".

 

תיכנס קצת יותר לעומק. הגעת ממכבי נתניה לפני שנתיים אל איביץ'. במה הוא שיפר אותך?

"ברמת הביטחון. הגעתי ממכבי נתניה שנתנה לי את הבמה למכבי תל אביב שהוא המועדון הגדול בארץ וזה שונה. מה שהספיק למכבי נתניה, לא היה יכול בהכרח להספיק למכבי תל אביב ואני הגעתי מאוד לחוץ למחנה האימונים הראשון של איביץ'. אמנם עשיתי עונה טובה במכבי נתניה קודם, אבל לא ידעתי אם זה יספיק. אבל מהרגע הראשון איביץ' אמר לי שהוא סומך עלי. הוא והעוזרים שלו ישבו איתי על כל פרט עם קטעי וידאו ממכבי נתניה. הוא הראה לי שהוא שם בשבילי מהרגע הראשון והעונה התפוצצתי יותר כי היה גם שינוי מערך. שיחקתי העונה את הקשר האחורי מספר 6 קלאסי כשמלפניי משחקים שניים. לי זה יותר נוח במערך כזה להביא את היכולות שלי והביטחון שנבנה אצלי בעונה שעברה קיבל עוד יותר שדרוג ברגע שהפכתי לשחקן הרכב בנבחרת ישראל. איביץ' נתן לי להבין שיש לי את זה".

 

את הביטחון שלך מרגישים מסתבר גם השופטים.

"זה תמיד היה לי. אני אוהב שהשופטים מרגישים אותי אבל בחיים אני לא עובר את הגבול. אני לא מקלל ולא מעליב שופטים. אני משחק במרכז המגרש ואני קרוב לשופט. אני אוהב להביע את דעתי. אני חושב שזה מכניס אותי למשחק וגם את השופטים אגב".

 

מה עושה לך בגוף כשאתה מחלץ כדור בגליץ' חזק?

"זה בדיוק כמו שחלוץ מבקיע גול. חילוץ הכדור זה הגול הקטן שלי. זה הסיפוק שלי. כשהיה קהל ושמעתי אותו צועק 'וואוו', כשחילצתי את הכדור זה נתן לי הרגשה אדירה ומוטיבציה".

אתה יורד לגליצ'ים שמסכנים גם את עצמך. האיברים ממש חשופים לפציעות.

"כשאני במגרש אני לא חושב על שום דבר. רק על איך לנצח את המשחק. אם הייתי חושב לפני כל פעולה, הייתי משותק".

 

בוא נחזור לאיביץ', קיווית עד הרגע האחרון שהוא ישאר. צריך לומר את האמת, העזיבה שלו בעייתית בקיץ כזה.

"כולנו קיווינו. כל השחקנים רצו שהוא ישאר. הוא היה מאוד דומיננטי וכולם אהבו אותו. העזיבה של איביץ' זו אבידה למכבי תל אביב אבל מכבי תל אביב תדע למצוא מחדש את הדרך שלה כי מכבי תל אביב יודעת לבחור אנשי מקצוע טובים".

תן לי את הרגע שהרגשת שיש כאן מאמן מסוג אחר שיכול להביא אתכם לשליטה מטורפת בליגה.

"כבר במשחקי הליגה האירופית הראשונים ידעתי מה הוא דורש. הוא ביקש קבוצה נוקשה, טקטית, שקשה להגיע מולה למצבים. אבל מה שאני הכי זוכר היו שני המשחקים הראשונים שלנו בליגה לפני שנתיים. במחזור הראשון ניצחנו את מכבי חיפה והיינו בחדר ההלבשה בהתלהבות. ואז איביץ' נכנס וכולנו שמחים על הניצחון 0:2 והוא נתן לנו שם את הבום. אמר לנו שנתעורר על עצמנו כי שיחקנו רע מאוד. היינו בהלם מזה שהוא גער בנו אחרי הניצחון ועוד על יריבה כמו מכבי חיפה, אבל הוא צדק. מחזור אחרי זה לעומת זאת נסענו לבאר שבע ועשינו 1:1. והוא נכנס אחרי תיקו לחדר ההלבשה ואמר: 'אם תמשיכו לשחק כמו במחצית השנייה, ניקח אליפות'. באותו רגע הבנו מי עומד מולנו ומי המנהיג שלנו. אותו לא עניינה התוצאה, רק הדרך. שם ידעתי שיש לי מאמן אמיתי שנגיע איתו רחוק".

 

אני חושב שפשוט האמנתם לו. ידעתם שיש לפניכם בן אדם אמיתי.

"לגמרי. אתה צודק. חד משמעית. שחקנים שלא שיחקו אצלו עדיין האמינו בו כי ידעו שתגיע ההזדמנות שלהם. איתי שכטר למשל לא שיחק חמישה משחקים ראשונים באירופה. הוא המשיך לעבוד קשה ולא הוריד את הראש, כי האמין שהמאמן יראה בסוף הכל. איביץ' היה קונצנזוס בחדר ההלבשה. לא משנה מה הוא דרש מהקבוצה, ביצענו. לא שאלנו שום שאלות. האמנו בכל מה שהוא דרש והוא פגע בול בכל הוראה שנתן. הוא קרא את המשחק בצורה אדירה וגרם לכולנו להאמין בו. הוא נתן לנו כוח. יהיה מאוד קשה בלעדיו".

 

איביץ' היה גם חבר?

"מה שלא רואים זה את הצד הרך שלו. הדלת שלו תמיד היתה פתוחה בפנינו. המשפחה בשבילו היא הדבר הכי חשוב. כל מה שאתה רוצה שקשור למשפחה, הוא יהיה איתך. הוא היה חבר שלנו. על המגרש הוא היה המאמן, אבל בחוץ הוא היה חבר".

 

ראו את זה באופן החם שבו הוא התבטא בתקשורת על דור מיכה ועומר אצילי בפרשה הנוכחית.

"זה נכון. הוא ג'נטלמן אמיתי".

 

אתה תעזוב ביחד איתו?

"אני לא יודע מה יקרה בגלל הקורונה. יש לי חוזה לעוד שנתיים במכבי תל אביב ואי אפשר לדעת מה יהיה. החלום שלי מגיל צעיר היה לשחק באירופה ואני מרגיש שזה הזמן, אבל אני גם מבין שיש אילוצים ובקיץ כזה של קורונה זה עלול להיות קשה".

 

מרגיש שהשגת הכל במכבי תל אביב?

"לא עד כדי כך. אני רעב ואין לי תחושת מיצוי במכבי תל אביב אבל יחד עם זה אני מרגיש בשל להיות באירופה. מכבי תל אביב זה הבית והלב אבל יש שאיפות וחלומות".

מכבי תל אביב רוצה עליך 3.5 מיליון יורו בעוד שהנציגים שלך מעריכים שאפשר להביא פחות משני מיליון יורו. מה המחיר הריאלי שלך?

"אני לא סוכן ולא בעלים של הקבוצה. אני לא מכיר את המספרים בשוק ואין לי דרך לדעת מה המחיר הריאלי שלי".

 

מכבי תל אביב תוכל להסתדר בלי ולדאן איביץ', דן גלזר ויונתן כהן?

"מכבי תל אביב מועדון ענק שהוכיח בעבר שהוא יכול להסתדר עם עזיבת שחקנים. גם אחרי ג'ורדי קרויף חשבו שיהיה כאוס ואז בא איביץ'. מכבי תל אביב גדולה מכל שחקן ומאמן. הם יידעו להסתדר הכי טוב שיש עם כל אבידה. אני משוכנע בכך".

 

כשהיה גל אלברמן דיברו על דן גלזר שיחליף אותו. מי יחליף את דן גלזר?

"תמיר גלזר, אחי".

הוא מסוגל?

"בהחלט. הוא צריך לעבור עוד שלב בקריירה של קבוצה בליגת העל ואני משוכנע שיש לו את זה. שאלת על קשר אז אני נוקב באחי תמיר אבל אם היית שואל על בלם, הייתי אומר עמית גלזר שהוא בלם. אני משוכנע ששניהם יחזרו בשלים למכבי תל אביב אחרי שישתפשפו בקבוצה בליגת העל כפי שאני עשיתי".

תמיד גלזר בגיל 20 יותר טוב מדן גלזר בגיל 20?

"אנחנו באותה רמה פחות או יותר בגיל 20".

במה הוא יותר טוב ממך?

"בפיזיות. הוא יותר גבוה ממני. ראיתי איך שני האחים שלי עבדו בקורונה. עבדנו שלושתנו יחד ומשכנו אחד את השני. גם תמיר וגם עמית שחקנים מאוד חכמים".

איך יצאו לאבא שלך דביר גלזר שלושה כדורגלנים?

"אני חושב שזה קשור למה שקיבלנו בבית מאמא ואבא ומה שקיבלנו גם מסבא שלי שהיה לוחם בצנחנים והנחיל לנו הרבה מרוח הקרב שיש לנו. ההורים שלי לא חסכו ממני דבר וליוו אותי לכל אימון ולכל נסיעה לחו"ל. היו קמים איתי ב-6 בבוקר כדי לסייע בכל מה שנדרש. כתבתי לאבא שלי אחרי שזכיתי בתואר כדורגלן העונה, שההישג הזה שייך גם לו".

צה"ל הפסיד שלושה קציני חי"ר?

"ללא ספק".

אז למה הלכתם דווקא לכדורגל?

"אנחנו מאוד אוהבים כדורגל. מגיל שלוש אני זוכר את עצמי עם כדור ברגל. יכולנו להיות לוחמים ואולי לעשות קריירה של מפקדים בצבא".

 

הסתכלתי עליך בטקס בו קיבלת את פרס כדורגלן העונה. זיהיתי על הפנים שלך שאתה מחזיק את עצמך ולא נשבר.

"לגמרי החזקתי את עצמי כדי לא להתפרק ולא לבכות. התרגשתי מאוד לעמוד שם על הדשא דווקא כשאין קהל ביציעים. כל הקריירה עברה לי מול העיניים רגע לפני שהנפתי את הגביע על תואר כדורגלן העונה. ממש ראיתי חזיון של כל מה שעברתי. זה היה קטע מטורף".

ניסית לא להישבר מול המצלמות ולדמוע? להיות דן גלזר הקשוח?

"מחוץ לכדורגל אני ממש לא קשוח. במגרש אני קשוח, אבל בחיים האחרים ממש לא".

תן לי את האדם האחד שהיה חסר לך ביציע כשאתה מניף את הגביע.

"זה באמת לא אדם אחד. זו המשפחה שלי ובת הזוג שלי גאיה. רציתי את כולם איתי שם ולפני המשחק ממש שיגעתי את כל העולם כדי שהם יקבלו אישור ויוכלו להיות ביציע במשחק הזה. ממש רציתי לחלוק אתם את הרגע הזה, אבל לצערי הם לא הורשו".

 

מי שחקן העונה שלך אם אתה לא יכול לבחור בעצמך?

"יונתן כהן. אין בכלל שאלה".

הוא אמר אחרי המשחק שזה שאתה קיבלת את התואר הזה, זה כאילו הוא זכה.

"אנחנו חברים מגיל 6. שיחקנו יחד מגיל 6 בבית הספר לכדורגל של מכבי תל אביב. יש בינינו קשר מאוד חזק. אנחנו ישנים יחד בחדר במלון. אנחנו חברים טובים ואם הוא היה זוכה, אני הייתי מרגיש כאילו אני זכיתי. גם בנות הזוג שלנו חברות מאוד טובות. יש ממש חיבור חזק בין כולנו".

למה היה מגיע לו לזכות, אם לא לך?

"מספרים מטורפים. דאבל דאבל בשערים ובישולים. יכולת אדירה להתעלות על עצמו במשחקים רבים. אתה יודע במשחק המפורסם בחיפה בו ניצחנו 3:4 משער הניצחון של יונתן, אני זוכר איך בתיקו 3:3 רק רצינו לא להפסיד. חיפה חזרה למשחק ואנחנו קצת חששנו לקבל את הרביעי ולא עלינו למעלה, אבל יונתן סימן לנו שרק ניתן לו את הכדור והוא כבר יידע לנצח. לא במקרה מזכירים את יונתן וערן זהבי באותה הנשימה".

 

עד כמה ניסית לעזור לו כשהמאמן הרגיש שהוא מתבלבל והעלה אותו ליציע?

"אנחנו מדברים הרבה ודיברנו כמובן גם אז. אני חושב שליונתן יש את האופי שלו. לא אגיד לך שכל דבר אנחנו רואים אותו הדבר, אבל אני חושב שהוא עשה התקדמות אדירה העונה והוא בורג חשוב מאוד בקבוצה. ראו במשחק האחרון שלנו בשבת האחרונה מול מכבי חיפה כמה בוגר הוא במשחק שלו".

מה יהיה אם תיפרדו?

"ניפרד בגוף אבל נישאר מאוחדים בלב. אנחנו לוקחים בחשבון שזה יכול לקרות. הלוואי שהיינו יכולים להמשיך יחד לקבוצה אחת באירופה, אבל ברור שזה לא קל ופשוט לדאוג לדבר כזה".

 

עמרי אפק קרא לזה האליפות של הגלזרים לעומת מרקו בלבול שאמר שהם שיחקו את הכדורגל הכי יפה.

"אני מאוד מעריך את העונה שעשתה מכבי חיפה. הם עשו כמות נקודות שהיתה יכולה להספיק לאליפות, אם אנחנו לא היינו עושים עונה כזו מטורפת. אני חושב שמכבי תל אביב של העונה היתה מהקבוצות הטובות בכל הזמנים. קבוצה חזקה מאוד. קבוצות היו ממש מתקשות להגיע ל-16 שלנו. אני במגרש ואני שומע את הקולות של השחקנים ממול שרק היו רוצים לעבור את המשחק מולנו בשלום. שחקנים היו ממש מדברים בינם לבין עצמם במשחקים כדי לעבור איכשהו את המשחק בשלום".

האליפות בעונה הבאה תלויה במכבי תל אביב?

"אני משוכנע בכך. מכבי תל אביב היא הקבוצה הטובה בארץ כרגע. זה המועדון הגדול בישראל ואני בטוח שגם האליפות בעונה הבאה תלויה במה שמכבי תל אביב תעשה".

 

אירופה בעונה הבאה בכל מחיר?

"לא בכל מחיר לצאת. אני רוצה לצאת לקבוצה יותר טובה ממכבי תל אביב. אני חושב שמכבי תל אביב זה מועדון אירופאי לכל דבר וכדי לעזוב אותו, אני צריך למצוא את הקבוצה שתהיה יותר איכותית ממכבי תל אביב".

החיים יכלו לקחת אותך למקום אחר בכלל אם היית נשאר אז בגיל 17 באיינטרכט פרנקפורט.

"כבר חתמתי שם על חוזה בוגרים לחמש שנים. הם ראו אותי במשחק נוער של נבחרת ישראל מול נבחרת גרמניה ומאוד התרשמו. הזמינו אותי להתרשמות ונתנו לי חוזה אבל בדיוק אז נכנס לתוקף חוק שאומר שאם אתה מתחת לגיל 18 ובן משפחה שלך לא גר איתך, אתה לא יכול לעבור למדינה אחרת. זה נועד למנוע סחר בשחקנים צעירים מאפריקה. אני לא רציתי שאבא שלי יעזוב את האחים שלי שהיו קטנים יותר והזדקקו לו ויבוא לגור איתי בגרמניה והחלטנו לוותר ולחזור הביתה. אני לא מצטער על שום דבר שקרה או לא קרה. יש לי דרכון גרמני ואולי עוד אשחק שם בבונדסליגה".

Link to comment
Share on other sites

Create an account or sign in to comment

You need to be a member in order to leave a comment

Create an account

Sign up for a new account in our community. It's easy!

Register a new account

Sign in

Already have an account? Sign in here.

Sign In Now
×
×
  • Create New...

הודעה חשובה

בשימוש אתר זה אתה מסכים לתנאים הללו תנאי השימוש.