Jump to content
Sign in to follow this  
wddani

איכות הכדורגל בשנות ה90

Recommended Posts

בזמן האחרון חברים שלי (שלא אוהדי מכבי) מסבירים לי כמה הליגה החלשה ושאין מה להשוות את היום לשנות ה90. במשחקים שיצא לי לראות מאז אני מזהה שהקצב הרבה יותר איטי וגם העמידה הטקטית מאוד ירודה. למישהו יש נתונים סטטיסטיים לגבי כמה השחקנים רצו אז לעומת היום?

Share this post


Link to post
Share on other sites

אין נתונים כי באותה תקופה לא מדדו את הנתונים האלה.

בכל מקרה, הרמה בשנות ה-90 היא בקושי תחתית ליגת העל-ליגה לאומית של ימינו.

Share this post


Link to post
Share on other sites

מזדהה עם מה שכתבת על עמידה טקטית, נראה שהגנה בחלק מקבוצות הליגה היתה המלצה בלבד... בתקצירים משנות ה90 מכבי שמה לפעמים גולים שאתה לא מאמין שקרו

Share this post


Link to post
Share on other sites

יותר שמות מרגשים ונוסטלגיה מאשר איזו רמה יותר גדולה כמו שמדברים עליה. הרבה מהסיבה שחושבים שהיה הרבה יותר טוב היא בגלל שהיום אפשר לראות אפילו רעננה אשדוד ובעבר היה רק שידור מרכזי ושירים ושערים שכל התקפה שידרו כאילו זה גמר ליגת האלופות שגם גרם לנו לחשוב שהרמה פה יותר גדולה.

 

Share this post


Link to post
Share on other sites

המשחק התקדם בקצב, פיזיות, כושר, מודעות טקטית. הכל נכון. יש מצב שמכבי היום מנצחת את נבחרת ברזיל 70(עם הכושר והפיזיות של אז) אבל לפחות פה בארץ, הוא לא הפך ליותר מוכשר. מבחינת הליגה היום, הוא כן מתכנס ברוב המקרים לגובה ההשקעה אבל בשנות השמונים וגם בתשעים, 

לרוב קבוצות הליגה היו כוכבים/שחקנים משמעותיים. גם לקטנות כמו הפועל חדרה/ביתר ושמשון תל אביב, הפועל חיפה, מכבי יפו ועוד...

עם כל הכבוד להיום בליגה- שחקנים מעטים אם בכלל, הם באמת וואו גדול. אצלי, ויקי ובני בנבחרת מכבי של כל הזמנים. בוודאי סיני טורק ואקוייז בהפועל, רוזנטל ארמלי בחיפה, אורי ואוחנה בביתר...

 

Share this post


Link to post
Share on other sites

מסכים, בזמנו היה לכל קבוצה לפחות כוכב-שניים, הרגיש כאילו היה הרבה יותר כישרון בליגה.

הכדורגל עצמו לא היה וואו, אבל לפחות היו "כוכבים" ולא קבוצות כמו רעננה/ק"ש וכו' שבנויות מריג'נים.

Share this post


Link to post
Share on other sites

הכדורגל בשנות ה- 90' היה מדהים בגלל שהיינו ילדים.

כמו שקומדי סטור היתה ממכרת.

ולחמניה עם שוקולד נחשב מעדן מלכים.

חיי ילד.

אמיר שלח היה ואן דייק.

ונועם שוהם היה קאסמירו.

בצפייה מפוכחת זה נראה כמו בית שימוש.

אבל כן היו כמה מעלות:

- טכניקת רחוב, שחקנים הרשו לעצמם יותר לפזז.

- עילויים היו מפוזרים יותר כפי שציינו.

- אולי זו רק תחושה, אבל היתה יותר במה ליכולת אישית בכלל.

כלומר היה מקום למנהיגות אישית אצל כל הכשרונות.

אני אפילו לא משוכנע שזה בהכרח יותר טוב, אבל זה כן יותר מרגש.

ופחות מובנה.

היום הענף הרבה פחות ספונטני.

יש שבלונת אימונים בערך על כל מקרה במשחק- מצבים נייחים, בועטי פנדלים, תרגיל בקרן, מגן תוקף וכו'

זה יותר בריא לקבוצה, אבל פחות מגרה לצפייה לאוהד.

בלוטת הרגש שלי מכדורגל ישראלי קהתה לגמרי.

לא יודע אם בהקשר של 'כבר לא ילד', או בהקשר של שינוי בתוכן עצמו ובאופי המשחק.

**למען הסר ספק, אני לא פחות נרגש מהקונספט החיצוני שהשחקנים נפגשים לדשא ויש אדרנלין.

אלא נטו ברמת מהלכי המשחק המקצועי- שמה רק וולה מהחצי יכול לעורר אותי מהתרדמת.

נ.ב הכוונה כמובן לזירה המקומית בלבד.

Share this post


Link to post
Share on other sites

רמת השחקן הישראלי צנחה מאז. גם בליגה וגם הליגיונרים. היום אפשר רק לחלום על ליגה משופעת שחקנים כמו רביבו, נימני, אבוקסיס ובנאדו ורואים את זה בולט מאוד בנבחרת.

Share this post


Link to post
Share on other sites

הכדורגל בשנות התשעים היה גבוה בעשרים רמות מהיום. מספיק להיות מגוחכים ולשפוט שחקנים של לפני 30 שנה בסטנדרט של 2020, אין פחות אינטליגנטי מזה.

Share this post


Link to post
Share on other sites

זו הנקודה, שיש שחקנים ישראלים באותה רמה, אבל הרמה של הכדורגל בחו"ל עלתה פי אלף ואנחנו נשארנו במקום. מה גם, שנגד הגנות שעושות הגנה, גם אלו שציינת היו פחות נוצצים.

Share this post


Link to post
Share on other sites
7 דקות לפני, ravid said:

רמת השחקן הישראלי צנחה מאז. גם בליגה וגם הליגיונרים. היום אפשר רק לחלום על ליגה משופעת שחקנים כמו רביבו, נימני, אבוקסיס ובנאדו ורואים את זה בולט מאוד בנבחרת.

היינו חולמים היום על סיני ומלמיליאן, ארמלי, אוחנה, בני טבק, שני הכהנים, על עשרות שחקנים. 

יש לזה מין הסתם סיבות סוציולגיות של תרבות פנאי שהשתכללה, פחות שכונה, פחות מגע של הילד עם הכדור. אבל זאת המציאות.

Share this post


Link to post
Share on other sites
32 דקות לפני, Semper Fidelis said:

הכדורגל בשנות התשעים היה גבוה בעשרים רמות מהיום. מספיק להיות מגוחכים ולשפוט שחקנים של לפני 30 שנה בסטנדרט של 2020, אין פחות אינטליגנטי מזה.

לדעתי אתה טועה ובגדול 

היו שחקנים כישרוניים אין ספק,אבל הרוב הגדול היו נגרים שבשכונה היום  אני לא בוחר.

אומנם לא מספיק אבל

הכדורגל הישראלי התקדם גם בכישרון אבל בעיקר בפיזיות.

יואב וששון תיארו את זה בצורה הנכונה ביותר

 

Share this post


Link to post
Share on other sites

יצא לי לראות בתקופה האחרונה כדורגל ישראלי של סוף שנות התשעים ותחילת האלפיים, איזה קצב משחק מטורף, הרבה התקפות, משחק מצד לצד. 

לא דומה בכלל לשעמום שהולך היום ובכלל בתקופה האחרונה

Share this post


Link to post
Share on other sites
4 דקות לפני, תמיר8 said:

יצא לי לראות בתקופה האחרונה כדורגל ישראלי של סוף שנות התשעים ותחילת האלפיים, איזה קצב משחק מטורף, הרבה התקפות, משחק מצד לצד. 

לא דומה בכלל לשעמום שהולך היום ובכלל בתקופה האחרונה

כי פעם לא שמו דגש על טקטיקה ושמירה כמו היום.

Share this post


Link to post
Share on other sites
5 דקות לפני, מכביסט לעד said:

כי פעם לא שמו דגש על טקטיקה ושמירה כמו היום.

כנראה. גרם לי להבין את המשפטים של ברקוביץ', שרף וכל האנשים מהתקופה ההיא שאומרים "טקטיקה שמקטיקה. תן לראות כדורגל".

הכדורגל פה רמה זבל, לפחות שיהיה כדורגל. מצבים, הזדמנויות. היום ברוב המשחקים אפשר להירדם מול המסך.

לא אומר שלא צריך טקטיקה ומשמעת הגנתית, באופן כללי היה יותר נחמד אם היו מסתכלים על המשחק בצורה יותר התקפית ונועזת, שהמטרה העיקרית היא לכבוש כמה שיותר שערים. סטייל הבונדסליגה 

Share this post


Link to post
Share on other sites

הבעיה שיש פה מאמנים פחדנים של קבוצות קטנות וגם גדולות (סטייל בית"ר וב"ש נגדינו) והם לא נותנים לליגה להתקדם. 

לשחק הגנתי לא אומר לא לתקוף והמאמנים פה לא מבינים את זה. באנגליה לגמרי כל קבוצה יכולה לנצח את השנייה. לא תראה קבוצה שמשחקת נגד ליברפול כמו שבית"ר שיחקו נגדינו בסמי.

 

Share this post


Link to post
Share on other sites

רק לגבי הנקודה של הפיזור כשרונות. לדעתי יש משמעית זה העניין שהרבה יותר קל היום לשחקן לצאת לחו"ל.

פעם היית צריך להיות סוג של כוכב מוכח, ולא הרבה היו יוצאים. היום גם יוצאים מוקדם.

 

תארו ליגה שערן זהבי נשאר פה, מונאס, מנור סלומון וכל שאר הליגיונרים.

לא תור הזהב אבל היה מקפיץ את הרמה.

תוסיפו לזה הגבלת זרים ואת העובדה לשחק בחו"ל הפך לסוג של חותמת שכל שחקן חייב להשיג במקום להישאר ולהפוך לאייקון במועדון שלו, ותקבלו ליגה שמבחינת יכולת התקדמות היא עם ידיים קשורות מאחורי הגב.

 

 

 

Share this post


Link to post
Share on other sites

לגמרי

זו לא גם סתם זליגת כשרונות, אלא בחירה בבינוניות.

סולומון ספציפית יצא כהבטחה.

דווקא במקרה של דאבור לא התחברתי למעבר לסביליה(אבל גם לא יכול לשפוט אותו).

זהבי ויתר על התקדמות מקצועית כשהלך לשחק בסין

גידי קניוק נעלם באוזבקיסטן

עגייב באזרבייג'אן

ומלא לגיונרים בוחרים החלטות לא מקצועיות, חסרות שאיפות ושהן אפילו נמוכות מהרמה המקצועית ולכן נפגעת ההתפתחות שלהם.

Share this post


Link to post
Share on other sites

ממה שראיתי רק בגולד אז זה נראה כאילו השחקנים כבודדים טובים בהרבה מהיום והעמידה הטקטית פשוט תואמת לתקופה,עולם אחר ולעומת היום נראה חובבני.הכדורגל שלנו ביחס לאירופאי הגיע לשיא מתי שחיפלה שיחקו באלופות בפעם הראשונה.ומאז בירידה בלתי נמנעת ונמנעת בעת ובעונה אחת

Share this post


Link to post
Share on other sites

Create an account or sign in to comment

You need to be a member in order to leave a comment

Create an account

Sign up for a new account in our community. It's easy!

Register a new account

Sign in

Already have an account? Sign in here.

Sign In Now
Sign in to follow this  

×
×
  • Create New...

הודעה חשובה

בשימוש אתר זה אתה מסכים לתנאים הללו תנאי השימוש.