Jump to content

טקטיקה של מכבי 19/20


Dandelion

Recommended Posts

ראינו איך מיכה עזר העונה במשחקים מהסוג הזה. מה שמיכה עשה עונה שעברה לא חוזר על עצמו העונה.

ולא נמאס לכם עם השקר הזה שהיו חזרים לבית"ר הרבה שחקני מפתח? רק קינדה וגם הוא כבר לא שחקן בית"ר כנראה.

קונטה פצוע כבר תקופה והוא בור הגנתי, ובין אזולאי לבין וראן אין הרבה הבדל.

Link to comment
Share on other sites

  • 2 weeks later...

אתחיל ואומר שמצטער שאני כותב על המשחק מול חדרה מספר שעות לפני המשחק מול אשדוד בזמן שאוהדים שלנו כבר עושים את הדרך לבלומפילד. אני חושב שהמשחק מול חדרה העלה שני סימני שאלה עיקריים בנוגע ליכולת שלנו להתמודד עם מצבים שונים במגרש, ואפשר להשליך מהם על עניינים שונים שקשורים גם ליכולת 

 

1. היררכיה וסדר התקפי - אקראיות מול תכנון

 

המשחק נפתח מבחינתנו בצורה שלא מבשרת טובות מול קבוצה שהגיעה להתגונן עם שני הגנה צפופים וקרובים. הדומיננטיות שלנו הייתה מורגשת החל מהדקה הראשונה, אבל לא השכלנו לנצל אותה פעמים רבות. היכולת שלנו כקבוצה לחלץ את הכדור בחלק המגרש של היריבה, באזור ה-30 מטרים מהשער, היא אכן משימה שאנחנו מצליחים לבצע בהצלחה. העניין הבעייתי לטעמי במשחק הזה ובאופן די שגרתי במכבי, זהו חוסר המעוף ההתקפי בכלל, ובראייה יותר נקודתית שאנחנו נוטים להביא את עצמנו למצבים שבהם שחקנים מגיעים לעמדות או נאלצים לבצע דברים שהם פחות מצטיינים בהם. העניין הזה מקשה עלינו להפוך את המצבים הנ"ל, בהם אנחנו מצליחים לתפוס הגנות לא מוכנות ומעורערות, ולהמיר אותם למצבי כיבוש מבטיחים.

 

אני חושב שהשחקן הראשון שראוי להתייחס אליו במובן הזה הוא דור מיכה, גם בגלל היקף ההתרחשות במגרש וגם בגלל הצורה שבה הדבר השפיע על שאר חלקי המגרש. אתחיל ואומר שאני לא חושב שנכון לשפוט ולבקר שחקן בשעת משבר ומורכבות מקצועית ולכן אתייחס לנושא בצורה אובייקטיבית על סמך המתרחש במגרש. יש בכדורגל ובאופן כללי בחיים ובעולם אנשים שגורמים ופועלים כדי שדברים יקרו וכאלו שנוטים לעתים לחכות שהכוכבים יסתדרו ויתרחש נס. כשזה נוגע לכדורגל ובעיקר במשחקים בהם מתמודדים מול צפיפות הגנתית, יש צורך בגילוי תעוזה ונכונות לשנות את פני המשחק, על אחת כמה וכמה כשמדובר בשחקנים שזהו תפקידם המוגדר על המגרש ושעל פניו יש להם את היכולות הטכניות לבצע את זה. מה שקרה בפועל בחלקים נרחבים במהלך המשחק היא בריחה ונסיגה של דור מיכה לאגפים הימני במקום להיכנס בין קווי ההגנה של חדרה; עמידה בחלק עמוק של המגרש שלנו וניהול המשחק מרחוק במקום להתייצב באזור שלישיית ההתקפה; חלוקת הוראות וסימון פעולות רצויות לשחקני הקבוצה במקום ביצוע הדברים בעצמו. אני חושב שבמועדון כדורגל בסדר גודל שלנו ששואף לטוב ביותר, מן הראוי לתבוע ולדרוש משחקנים במכבי ובטח מכאלו שגדלו אצלנו, לקחת את האחריות האישית הנדרשת כדי להביא אותנו להישגים מקצועיים. 

 

העניין הנ"ל השליך על כל המשחק ההתקפי שלנו ויצר מאזן מוזר בחלוקת התפקידים והעמדות. צ'יקו הפך למקבל הכדורים ולאיש שמנתב את ההתקפות, דבר שהוא מתקשה לעשות באופן כללי אבל גם כאשר מצליח זה מבטל את האפשרויות שלנו בתוך הרחבה, לעתים הוא מצא את עצמו באגף בזמן שיונתן כהן נכנס לאמצע. אצילי גם כן פעמים רבות נכנס למרכז השדה כדי לקבל כדורים, והצליח להשפיע על המשחק עם מסירות מצוינות (למשל בדקה ה-20 ובדקה ה-83). דווקא כאשר הבאנו את עצמנו למצב המתבקש, פעלנו על מנת ליצור התקפות מסודרות ומתוכננות, בהן דור מיכה מציב את עצמו בין שני קווי ההגנה עם הפנים לשער, נפתחו בפנינו כל האפשרויות ההתקפיות בהן יכולנו לנצל את היתרונות של שחקני ההתקפה שלנו - בידוד של אצילי ויונתן כהן ותנועות של צ'יקו מאחורי קווי ההגנה. בתמונה - דוגמה להתקפה שלנו שהתחילה מכדור שוער, סבוריט הוא זה שמוסר לצ'יקו שמבצע תנועה לשטח הריק. במצב נתון ותקין, מי שמקבל את הכדור הזה הוא יונתן כהן, דור מיכה (שנמצא מחוץ לפריים) הוא זה שנמצא במקומו וצ'יקו מתמקם בשטח המת ויוצר 1 על 1 מול הבלם החופשי של חדרה. 

 

56_19.thumb.png.73209eb0eeb962cefd25d757d5d18576.png

 

 

2. מחויבות הגנתית - תמיכה וסיוע

 

כתבתי פה כבר מספר פעמים על המגמה שהולכת ותופסת תאוצה בכדורגל העולמי ומתקיימת היום בקנה מידה רחב, והיא המחויבות והתרומה ההגנתית של שחקני ההתקפה. כפי שכבר אמרתי אנחנו יודעים לבצע לחץ על יריבה ולהחזיר את הכדור לרגליים שלנו בצורה באמת מרשימה, אבל אנחנו מגלים קשיים כשאנחנו נמצאים עם הגב לקיר, בדקות בהן היריבה דומיננטית ומנהלת את המשחק באופן מסודר. עיקר המגמה היא לא יכולת לוקה בחסר של רביעיית ההגנה שלנו, אלא תמיכה חלקית של שחקני ההתקפה במשחק הגנה פסיבי שכרוך בעמידה טקטית מדויקת ומשמעת חזקה. העניין הזה מאלץ את שחקני ההגנה לחפות ולסגור שטחים מסוכנים, ולעתים לנסות ולשמור על שני שחקנים יריבים, דבר ששובר את קו ההגנה המסודר שלנו ומאפשר ליריבה להגיע למצבים מבטיחים.

 

ברור לי שקשה לבצע התאמה ושינוי מהיר במשחקים חד-צדדיים בהם מפעילים לחץ לאורך 60-70 דקות, ולפתע יש צורך בעמידה בשלושה קווים מסודרים בעקבות מומנטום של הקבוצה היריבה, אבל זה משהו ששחקני ההתקפה שלנו יהיו חייבים ללמוד לעשות מכמה סיבות, חלקן תיאורטיות וחלקן מעשיות. ברמת התיאוריה, עשויים להיות משחקים שאנחנו מתקשים לשלוט בקצב המשחק בעקבות היעדרות של שחקני מפתח למשל או מה שנקרא יום רע. במובן המעשי, מועדון כמו מכבי ששואף להצלחות מקצועיות ולהתמודדות במפעלים האירופאים השונים פעמים רבות יהיה עם הגב לקיר, ושחקנים איכותיים בקבוצות יריבות יודעים לנצל מצבים. יונתן כהן ואצילי צריכים לגלות משמעת הגנתית עמוקה וברורה יותר, לדעת ללוות שחקנים ולמנוע את החיפויים החוזרים ונשנים של דן גלזר שצריך לסגת לאחד האגפים ופותח בלית ברירה את כל מרכז השדה שלנו לתנועה מהקו השני.

 

חדרה הגיעה למספר מצבים מאד מבטיחים בעיקר מהאגף הימני לכל אורך המשחק, המגן הימני של חדרה היה חופשי לחלוטין והצליח פעם אחר פעם למצוא שטח ומרווח פעולה. הסגירה לקויה של יונתן כהן אילצה את סבוריט ואת גלזר לסגת מהעמדות שלהם כדי לסגור את השטח או את השחקן החופשי של חדרה. השער של חדרה שנפסל בעקבות נבדל הוא תוצר של חוסר סדר בעמידה ההגנתית. יציאה מיותרת ללחץ של יונתן כהן בזמן שסבוריט היה מחוץ לעמדה אילצה את ז'איר לחפות ולסגור שחקן התקפה של חדרה, מה שיצר פער גדול מדי בינו לבין טיבי ואפשר את החדירה בין השחקנים. רבע השעה האחרונה במשחק הייתה ראייה מובהקת לעניין הזה, בה היינו עם הגב לקיר וקרובים מאד לספיגה. במצב שבתמונה יונתן כהן מודע להימצאות של המגן הימני של חדרה, אבל הסגירה הלקויה מאפשרת לו לרוץ לתוך השטח הריק. סבוריט שנמשך קדימה ע"י שחקן ההתקפה של חדרה צריך לסגת במהירות לאחור. אין ספק שסבוריט שגה ואיבד את הכדור בתוך הרחבה, אבל אלמלא העמידה של יונתן כהן אני חושב שלא היינו צריכים להתמודד עם מצב כזה בכלל.

 

76_10.thumb.png.41b7f97dbd41cd3bf200b86437dd2706.png

Link to comment
Share on other sites

ככל שעוברים השבועות מתקבל אצלי הרושם שמרבית המשחקים שלנו דומים מאד אחד לשני לאור העובדה שחלק ניכר ומשמעותי מקבוצות הליגה בוחרות להתמודד מולנו באופן דומה. לעתים הכל מתנקז לשאלה תוך כמה זמן אנחנו עולים ליתרון והאם מצליחים להתיש אותנו. היו משחקים שמציאת פתרונות היה תהליך מורכב יותר, אבל אפשר להגיד שבאופן כללי אנחנו משכילים ומצליחים ליצור עקביות מרשימה ברמת המאקרו ומגיעים מוכנים כקבוצה לכל משחק נתון, ועדיין יש מקרים נקודתיים או מגמות שלדעתי מקשות עלינו בעשיית קפיצת מדרגה נוספת ואני חושב שהסגל שלנו מסוגל לכך.

 

1. מינימליזם התקפי

 

קורה העונה במכבי דבר מעניין והוא מעורבות דלילה של שחקני ההתקפה בהנעת הכדור של מכבי. לעתים זה דבר בלתי נמנע בגלל צפיפות של הקבוצה היריבה שגורמת לנו להעביר את מרכז הכובד של המשחק השוטף לשחקני ההגנה ולעתים גם לקישור, ובאופן עקרוני אין לי בעיה עם זה, בעיקר לאור העובדה שאצל שחקני התקפה בליגה פעמים רבות דבר אחד בא על חשבון השני. מאד קשה למצוא היום שחקני התקפה שלמים שיודעים למסור וגם לכבוש, וכשיש שחקנים כאלו הם לרוב עוזבים את הכדורגל הישראלי מהר מאד. נקח למשל צ'יקו למשל קיבל את הכדור 22 פעמים בלבד במשחק מול אשדוד, ומתוך 12 מסירות שניסה להעביר הצליח ב6 בלבד, ואיבד את הכדור 8 פעמים. בכל פעם ששחקן כמוהו יקבל את הכדור עם הגב לשער או שתדרש ממנו עבודה טכנית, היא קרוב לוודאי לא תקרה, הוא מתקשה לתרום לנו במובן הזה וזה בסדר. אבל הוא עדיין שחקן שכבש 10 שערים העונה, וזה הדבר שאנחנו צריכים לדעת לנצל. לשאוף להגיע לכמה יותר מצבים בהם צ'יקו (למשל) הוא זה שנמצא על סף הרחבה עם הפנים לכיוון הקשר ולא להפך.

 

אני מאמין שככל שנשים דגש על הנקודות החזקות של השחקנים שלנו אנחנו נרוויח, והדבר חלילה לא אומר שיש להקריב או להזניח את מה שדורש תיקון, אלא לתעדף. עניינים דומים אפשר למצוא אצלנו אצל יונתן כהן למשל, שחקן שפורח ברגע שהוא מבודד באגף מול מגן ובמיוחד אם יש שטח רחב ופנוי מולו או אצל אצילי שזקוק לתנועה של כמה שיותר שחקנים מאחורי שחקני ההגנה של היריבה ברגע שהוא נכנס עם הכדור למרכז המגרש. גם אצלם אפשר למצוא הן במשחק הזה והן במשחקים קודמים נתונים בעייתיים כשבודקים את היחס שבין מספר הכדורים שקיבלו, אחוז המסירות המוצלחות וכמות איבודי הכדור. יונתן כהן למשל במשחק מול אשדוד עם 57 מסירות שהתקבלו, 39/53 מסירות מוצלחות ו-9 איבודי כדור. אצילי עם 49 מסירות שהתקבלו, 35/53 מסירות מוצלחות ו-10 איבודי כדור. באופן טבעי שחקני התקפה מאבדים יותר כדורים ומתקשים לדייק יותר במסירות, אבל מן הראוי שאם צורת המשחק שלנו היא כזו שעובדתית הכדורגל נמצא אצלם ברגליים פחות, כשהוא מגיע עדיף ורצוי שזה יהיה במצב בו הם יוכלו להביא לידי ביטוי את נקודות החוזקה שלהם ולהגדיל את הסיכוי להמיר את ניסיונות הכיבוש שלנו לשערים.

 

8bW8T2j.png

 

 

2. מחויבות קבוצתית - עבודה של מאמן בלבד

 

רבע השעה האחרונה בשבוע שעבר הייתה סיבה לדאגה מבחינתי בעיקר בגלל שבשלב מסוים זנחנו את המוטיב המרשים ביותר לדעתי במכבי מאז שאיביץ' החל לאמן אותנו והיא המחויבות הבלתי נגמרת של הקבוצה בהפעלת לחץ נוקשה, מתמשך ואגרסיבי על היריבה. המשחק מול אשדוד הייתה זריקת עידוד מהבחינה הזו, ויש לזה הן עדויות בדמות נתונים והן דברים שקשה למדוד כמו המרחק הקטן בין השחקנים שלנו, מספר השחקנים שנמצאים בכל רגע נתון סביב מוביל הכדור ואילו אפשרויות מסירה סבירות ואפשריות עומדות בפניו באותו הרגע. הרצון והמחויבות של כל שחקן שעולה למגרש להחזיר את הכדור לרגליים שלנו כמעט בכל שלב במשחק היא דבר שאני לא זוכר במכבי במהלך העשור האחרון, בטח שלא באופן שיטתי שבוע אחר שבוע. 

 

עיקר המגמה הזו מתרחשת הודות לשני שחקנים שבמהלך החודשים האחרונים קיבעו את מעמדם ולדעתי הפכו לחשובים ביותר במערך שלנו, גלזר וגולסה. התייחסתי כאן פעמים רבות לתרומה של גלזר למשחק שלנו, לעתים נגד כל הסיכויים כשהוא נאלץ לחפות באזור הרחבה שלנו על שחקני התקפה שלא שמים לב למתרחש סביבם או להפעיל לחץ על מוביל הכדור של היריבה במקומם. היכולת שלו להפקיר שטח מסוים כדי לתת מענה באזור אחר של המגרש ולחזור לאזור המקורי זה באמת דבר שמשנה את כל המשחק שלנו, מסוג הדברים שלא נמדדים באף מקום. כוח הרצון הבלתי נגמר, ראשון לכל כדור מת במרכז השדה, הכמיהה לכדור אצלו ברגל, השאיפה ליצור דברים ולשנות את פני התמונה ובעיקר לקיחת היכולת לקחת אחריות ולשאת את העול כשדברים לא הולכים חלק. אם המגמה הזו תמשך, לא רואה אותו נשאר אצלנו עוד הרבה זמן.

 

מן הראוי גם להתייחס לגולסה, לדעתי השחקן הטוב ביותר שלנו במהלך החודש האחרון. המשחק מול אשדוד היה עדות לכמה הוא שחקן משמעותי ונחוץ במערך שלנו, במיוחד לאור הצורך של שחקני הקישור להגיע ממרכז השדה לסף הרחבה, אבל התרומה של גולסה למשחק שלנו בדרכים העקיפות ובפעולות ללא הכדור היא פעמים רבות משמעותית עוד יותר. יש משהו מאד מכביסטי בחתירה למגע הזו וברצון לזכות בכל כדור ובכל מאבק, לפעול בשטח האפור כשיש כדור מת וזכייה שלו עשויה לעשות את ההבדל ולהעמיד אותך במצב מבטיח לכבוש שער. 16/16 ניצחונות במאבקים שלו (2 באוויר, 14 בקרקע), 4/4 בתיקולים, 5 חילוצי כדור, 5/5 כדרורים מוצלחים. במצב בתמונה למטה למשל, יותר סביר לדעתי ששחקן של אשדוד יגיע לכדור ויחזיר אותו לבלם או שירד לתיקול מהיר. אבל מי שמגיע הוא איכשהו גולסה, שגם מסיים את המהלך הזה בבעיטה לשער על סף הרחבה של אשדוד. למשך כל המשחק היה ניתן לראות דברים כאלו, או תרומה ישירה יותר לאחר כניסה בין קווי ההגנה כמו המצבים בדקה ה-40 וה-74. השחקן הטוב ביותר במכבי כרגע.

 

GY50rqJ.png

Link to comment
Share on other sites

יש משהו מעודד יותר במשחקים מול קבוצות ליגה איכותיות בהשוואה למה שאנחנו מתמודדים איתו בדרך כלל. לרוב רואים טביעת יד של מאמן, שחקנים עם הבנה של מקומם במגרש ומה נדרש מהם, ודברים שנעשים הם פעמים רבות לא אוסף של אירועים וניסיונות מקריים אלא מהלכים מכוונים ומתוכננים. הדבר מאפשר לי להתייחס בכתיבה ובניתוח גם לקבוצה היריבה ולאיך היא מנסה לנטרל אותנו. ככל שאני מסתכל על משחקים כמו זה מול באר שבע ומשווה אותם לקבוצות שאנחנו מתמודדים מולן בדרך כלל, מתחזקת אצלי הדעה שליגה שמורכבת מ8/10 קבוצה רק יכולה להועיל ולחזק את הכדורגל כאן. המשחקים מול קבוצות של אבוקסיס הם אף פעם לא נעימים ותמיד מתגלה קושי בשלב כזה או אחר של המשחק, בעיקר בשל העובדה שהאיש יודע לזהות מגמות, דפוסי פעולה ונקודות חוזה אצל קבוצות כדורגל ומנסה לנטרל אותן מהמשחק השוטף. מה ששלו שלו. אבל משחקים מהסוג הזה הם אלו שמגדירים את איכות הכדורגל שלנו - כמה יעילות התכניות החלופיות שלנו, איך אנחנו מגיבים כשאנחנו נמצאים עם הגב לקיר, ועד כמה קטלניים אנחנו מסוגלים להיות בכל מצב שאנחנו מגיעים אליו.

 

1. מחצית ראשונה - ניסוי וטעייה

 

אבוקסיס זיהה וסימן מטרה פשוטה במערך של מכבי - דן גלזר. הוא ידע שככל שהכדור יהיה אצלו יותר ברגליים, הקבוצה שלו תצטרך להתמודד עם שבירות ונסיגות משמעותיות של קו ההגנה הצפוף לאור היכולת הנהדרת של גלזר להעביר כדורים ארוכים לאגפים ומעבר לקו ההגנה ולמצוא שחקני קישור והתקפה שלנו שנכנסו בין קו ההגנה לקו הקישור של באר שבע. אבוקסיס גם ידע שהיכולת שלנו להכריע אותם במשחק שוטף ומסודר היא קלושה, ולכן החל מתחילת המשחק סהר והאסלביינק נצמדו לגלזר ומנעו ממנו כל אפשרות לקבל את הכדור באזור עיגול קו מחצית המגרש. ואפשר להגיד שהדבר עבד לבאר שבע, וגלזר הוצא לחלוטין מניהול המשחק שלנו. הוא כן קיבל את הכדור 50 פעמים לאורך המשחק, יותר פעמים מגולסה וריקן לצורך העניין (35 ו-38 בהתאמה) אבל מרבית המסירות היו לקוניות וחסרות מעוף בעיקר בשעה הראשונה של המשחק. אין בכך אחריות אישית לגלזר חלילה, אלא כורח מציאות שהקשה עליו מאד לפעול אחרת. באר שבע הותירה לנו אפשרות אחת בלבד והיא לנסות ולפעול דרך האגפים, והמחצית הראשונה כולה הורגשה כמו ניסיון של מכבי להבין איך מבצעים את זה נכון ויעיל.

 

לקראת סוף המחצית הראשונה הניסיון הזה נתן סימני חיים ראשונים. התמיכה של ז'ראלדש מצד אחד וסבוריט מצד שני היו נקודות המפתח של מכבי במשחק משתי סיבות עיקריות - הראשונה היא הגדלת המאזן המספרי בין שחקני ההגנה של באר שבע לשחקני ההתקפה שלנו בשטח הרחבה שלה, ומעבר לכך הימצאות שלהם בעמדות קדמיות אפשרו ליונתן כהן ואצילי להשתחרר מעמדות המקור ולבצע כניסות תכופות יותר לאזור מרכז המגרש. כדור שהגיע לסבוריט שהיה חופשי באגף השמאלי אפשר לו למצוא בקלות את אצילי על סף הרחבה בדקה ה-42. אצילי ידע לנצל את זה היטב לאורך כל המשחק, יונתן כהן קצת פחות.

 

2. מחצית שנייה - ניצנים של תקווה ובעיטה בדלי 

 

לאחר השער הדי מקרי אך המתבקש שלנו, הצלחנו לשתק את באר שבע למשך עשר דקות מוחלטות. שני מצבים מהירים שלנו היו עשויים לעשות את ההבדל במשחק הזה, כשהשיא כמובן היה הבעיטה של ריקן על שטקוס. מה שבעיקר היה מעניין בהתקפה הזו הוא דפוס הפעולה שמאפיין את מכבי העונה - חילוץ כדור גבוה, כדור עומק לאזור/תוך הרחבה ומציאה של אחד משחקני הקישור שמבצע תנועה מהקו השני ונמצא חופשי, ראינו את זה כל כך הרבה פעמים העונה, אנחנו יודעים לבצע את זה בצורה כמעט מושלמת וזה באופן לא מפתיע ממשיך לעבוד לנו שבוע אחר שבוע. למרבה הצער בעיטה רשלנית של ריקן היא זו שעשתה את ההבדל בין לצאת עם שלוש נקודות מטרנר לבין להיאבק עד סוף המשחק. מצבים כמו זה הם נדירים בכל משחק, בטח מול קבוצות מאומנות וממושמעות, ואבוקסיס ידע שהוא ניצל בשן ועין והגיב במהירות. 

 

החל מהדקה ה-60 בערך חל שינוי טקטי בבאר שבע לאחר שהמטרה שהציבה לעצמה לא לספוג התפוגגה. היא לא יכלה להרשות לעצמה להמשיך להתמודד מול התמיכה והסיוע של ז'ראלדש וסבוריט במשחק ההתקפה כשאנחנו נמצאים במומנטום, בטוחים בעצמנו ומובילים 1-0. התגובה של אבוקסיס הייתה חכמה והגיבה לצורך לנטרל את המשולש ששיבש את כל המשחק של באר שבע - ז'ראלדש גולסה ואצילי. לבאר שבע כבר לא היה משנה בשלב זה של המשחק להיות חשופה יותר או פחות בהגנה, וכבר לא עניינה אותו המשימה ההגנתית בסגירה הכפולה של גלזר (שהשתחרר החל משלב זה של המשחק), משום שהיא בעיקר הייתה חייבת להרחיק את ז'ראלדש מהאזור המסוכן. זריהן נכנס למשחק ומשך תשומת לב טבעית משחקני ההגנה שלנו, האסלביינק נסוג לאגף השמאלי והדבר עבד לאבוקסיס באופן מיידי. אמנם השער שלהם היה עוד יותר מקרי מזה שלנו, וכל אירוע בו החל מניסיון הסגירה המשולשת על האסלביינק, ניסיון סגירת קו המסירה לזריהן ע"י ריקן ועד חוסר התיאום בין גלזר לטיבי היה נמנע בהחלט. באר שבע הראתה מעט סימני חיים נוספים עם התקפות מעבר ששוב פעם מצאה את ז'ראלדש ואת חוליית הקישור שלנו לא מוכנים הגנתית, והדבר מובן לחלוטין אחרי סביבות 45 דקות שבהן המשחק התנהל בדפוס מאד מוגדר וברור ונטה לטובתנו.

 

אקורד הסיום של המשחק שוב פעם היה שייך לנו, דרך אותם דברים שהשכלנו לעשות בהצלחה ובחכמה לאורך המשחק, אבל למרבית הצער שוב פעם כשזה נגע לפעולה האחרונה לא ידענו לנצל את המצב. האירוע הבולט ביותר הייתה כמובן הבעיטה של איילון אלמוג, התקפה שהתבססה שוב פעם של שיתוף הפעולה של שחקן אגף שתומך בהתקפה - הפעם סבוריט מצא את איילון אלמוג שהשתחרר נהדר בתוך הרחבה. רוב שחקני הליגה לא היו מצליחים להשתחרר כמו שעשה אלמוג ובטח שלא לבעוט, לכן זה מצב פחות מבטיח מזה של ריקן אבל היינו ראויים להפוך אותו לשער. גם מספר דקות לאחר מכן ההשתחררות של אלמוג על מגרש שלם והכדור שסבוריט ניסה להעביר לשכטר (באיחור רב, גם אם היה מצליח להעביר את אותו הכדור שכטר כבר היה בנבדל) היה מצב מבטיח יותר על הנייר.

 

אחרית דבר 

 

מובן לי שקצת קשה לצאת מעודדים ממשחק כזה לאור העובדה שזה סוג היה בידיים שלנו, חפרנו לעצמנו בור מסוים וגם את האפשרויות הממשיות שהיו לנו לא ניצלנו. אבל אני כן חושב שאפשר לקחת נקודות אור רבות מהמשחק הזה. הראשונה היא שלא משנה מה קורה לאורך המשחק אנחנו מנהלים את המצב ובמידת הצורך לוקחים את האחריות הנדרשת כדי לשנות את פני התמונה. בסופו של דבר התמודדנו מול קבוצה מהטובות יותר בליגה הן מבחינת רמת האיכות של השחקנים שלה והן מבחינת המיקום בטבלה. אבל במשחקים מהסוג הזה הגעה למצבים היא פריבילגיה ולא עניין שקורה באופן שיטתי, אנחנו חייבים להצליח לקחת כל הזדמנות שאנחנו יוצרים ולהמיר אותה לשערים אחרת אנחנו עלולים לאבד נקודות יקרות. איבוד 2 נקודות מול באר שבע בחוץ גם בהתחשב בנסיבות ובמצבים המבטיחים שהיו לנו הוא משהו שאני מתקשה אבל מוכן לבלוע. מצב שבו אנחנו לא לוקחים את כל 15 הנקודות שיש כרגע בקופה כבר עלול להיות בעייתי.

Link to comment
Share on other sites

המשחק מול רעננה היה משונה מהרבה מאד בחינות, ולא ברור אם זה מסוג המשחקים שיש לברך ולהודות על השינויים שביצענו, או שצריך להתמקד קודם כל במה עשינו שהביא אותנו לצורך בשינוי. בשתיהן נראינו כמו מכבי, אבל במחצית הראשונה נראינו כמו מכבי של ג'ורדי כמאמן ובמחצית השנייה באמת שיחקנו כמו מכבי של עכשיו. השליטה שלנו במשחק הייתה מוחלטת, גם במחצית הראשונה היינו אלו שניתבו את הקצב, אבל לא השכלנו לעשות עם זה דבר והרשינו לעצמנו לנוח על זרי הדפנה בתקווה שהישועה תבוא. כן ניצחנו בתיקולים, במאבקים הכלליים, בחילוצי הכדור בחלק המגרש של רעננה ובכל מובן של המשחק שאמור לפחות לגרום לנו לכבוש שערים. אבל המציאות הייתה הפוכה.

 

המחצית הראשונה התחילה עם דפוס שנמשך עד סופה והוא היציאה הקבועה שלנו מהעמדות ההגנתיות שסיפקה לרעננה שטחים נוחים לעשות מה שהיא רוצה. זו סוג של שאלת ביצה ותרנגולת, ואין תשובה ממשית לגבי מה מקדים את מה ומה משפיע על האחר. אתחיל מחוליית ההגנה - החל מהדקה השלישית בערך דבר בולט מאד הייתה היציאה של שחקני ההגנה שלנו מהעמדות, ובפרט ז'איר שהרבה פעמים רץ לאזור מרכז השדה, לסגור באגף או החליף עמדות עם סבוריט. כל רגע כזה יצר בלבול גדול ברביעייה ההגנתית ומצד שני הרבה נוחות לרעננה. 

 

במצב כזה הדבר המתבקש הוא להפנות אצבע מאשימה כלפי ז'איר על טעויות גדולות או קטנות, אבל לאור העובדה שהוא שחקן שלרוב לא מבצע דברים כאלו, והנתונים ההגנתיים שלנו מדברים בעד עצמם, צריך להסתכל על תמונה רחבה יותר ולנסות להבין מה הוביל את ז'איר לבצע את הדברים שעשה שערערו את ההגנה שלנו כמעט לאורך כל המחצית הראשונה. וכשמסתכלים באופן רחב, אפשר היה לזהות במחצית הראשונה חיפוי מינימלי של גולסה, מיכה, אצילי ויונתן כהן, זו לא מגמה זרה לחלק מהשחקנים האלו, אבל במחצית הראשונה גם הסגירה ההגנתית המינימלית ביותר לא הגיעה מצדם. רעננה הגיעה פעמים רבות ליתרון מספרי באגפים, מצאה שם שחקנים חופשיים, הוציאה את שחקני ההגנה המרכזיים שלנו מהעמדות וכתוצאה מכך נפתחו בפניה שטחים - בתוך הרחבה ומחוץ לה. המצב בתמונה היה פחות מבטיח מהזדמנויות אחרות של רעננה במחצית הראשונה, אבל אני בכוונה רוצה להתייחס אליו כי זה דפוס שממשיך לחזור אצלנו. החיפוי של גלזר באגף שיוצר משולש מול קו המסירה, החזרה המאוחרת של שחקני הקישור (גולסה/ריקן/מיכה), הכדור שעובר בקלות והעובדה ששחקני יריבה נמצאים חופשיים על סף הרחבה שלנו עם טווח פעולה ברדיוס של 5-10 מטר. בבאר שבע קיבלנו גול על הדבר הזה, וכל קבוצה איכותית תשכיל לעשות את אותו הדבר. 

 

13_55.thumb.png.2543565403af874df89a21186b7fd7a5.png

 

אני באמת ובתמים חושב שלא פשוט עבור אף קבוצה לבצע שינוי תכליתי ומלא אחרי 45 דקות שהיא לא מתפקדת הגנתית ולא קיימת התקפית. מהבחינה הזו אני חושב שהמחצית השנייה של המשחק הייתה מעודדת בעיקר כי ראינו שוב את דפוסי הפעולה הטיפוסיים של מכבי העונה, ומספר שחקני מפתח אפשרו לזה לקרות. המפתיע ביותר הוא דור מיכה, שהיה השחקן הדומיננטי ביותר במשחק במובנים של ניהול המשחק, העברת הכדור מצד לצד ומציאת השחקנים הפנויים בתוך הסבך ההגנתי שהעמידה רעננה. חילץ שני כדורים טובים וסייע במשימות ההגנתיות, לרוב זה לא קורה. אני חושב שהשינוי הדרמטי ביותר כהרגלה של מכבי העונה הגיע מהאגפים, בציוות בין ז'ראלדש-אצילי וסבוריט-יונתן כהן/איילון אלמוג. כשהמגנים שלנו מצטרפים להתקפה מעומק המגרש ולעומקו, קורים שני דברים משמעותיים והם פירוק הסדר ההגנתי של הקבוצה היריבה והיכולת של שחקני ההתקפה שלנו להיכנס בין השטחים האלו.

 

כל עוד אנחנו נשכיל להמשיך עם דפוסי הפעולה הקבועים שלנו - כניסה לשטחים הפנויים מול קבוצות מתגוננות, העברת הכדור במהירות מאגף לאגף או לעומק המגרש בהתקפות מעבר, חטיפות הכדור בחצי המגרש של היריבה, אנחנו נמשיך לראות את הכדורגל שאנחנו מכירים וזה שבזכותו אנחנו נמצאים במצב שבו אנחנו היום. החיסרון של הכדורגל הזה הוא שהוא מצריך עבודה משותפת ויסודית של כל השחקנים, ויש מספר שחקנים שלעתים מתקשים לעמוד במשימה הזו לאורך זמן ובמה שנדרש מהם כדי להגביר את הסיכויים להשיג אותה - אצל חלקם מדובר בעניין שיטתי ואצל חלקם בעניין נקודתי שהוא הגיוני. מאחד מהם מכבי כבר נפרדה. הבעיה הגדולה היא שזו הרבה פעמים משוואה של שחור או לבן ואם חלק מסוים מהשחקנים לא יבצעו את הנדרש מהם על הצד הטוב ביותר זה יחזיר את הכדורגל שלנו כמה שנים אחורה, או לחלופין יגרום לנו להסתמך על ניסים ומקריות, דבר שיקשה עלינו להשיג את מה שאנחנו רוצים ומצפים לו. 

 

76_29.thumb.png.e9525758d836e6ff67d294e9a4e66117.png

Link to comment
Share on other sites

  • 2 weeks later...

המשחק מול הפועל חיפה היה סוג של היפוך תפקידים בהשוואה למשחק מול רעננה. הצלחנו ליצור דומיננטיות ושליטה במשחק לאורך מרבית המחצית הראשונה ובפרט ברבע השעה האחרונה שלה, אבל המחצית השנייה הייתה ההפך המוחלט עם דלילות התקפית, מצב מצומצם של מצבים מבטיחים וקושי בהוצאה לפועל של התקפות מעבר. מנגד, קירבנו אלינו את הפועל חיפה שבעטה הרבה פעמים לשער. הנקודה המורגשת ביותר שהיא גם סיבה לדאגה הייתה ההיעדרות של גלזר שהשפיעה על המשחק בהתקפה ובהגנה כאחד.

 

זה לא סוד שקישור שמורכב מריקן, מיכה וגולסה סובל מנחיתות פיזית משמעותית ומיכולת מוגבלת לנצח במאבקים במרכז השדה שהם חלק בלתי נפרד מאופן ניהול המשחק שלנו העונה. מעבר לכך, עיקר ההיעדרות של גלזר הורגשה בעמדת המדרגה שבין חוליית הקישור להגנה. שחקן עוגן שלא חושש לקבל את הכדור מול עמדות הלחץ של הקבוצה היריבה, ויודע לנתב את המשחק הן לאגפים והן לעומק כדי לפצח מערכים הגנתיים צפופים. גולסה, שעבר העונה הסבה לעמדה יותר התקפית ומאופיין בתנועות לעומק המגרש, התקשה למלא את התפקיד בהצלחה. מיכה וריקן כידוע לא מורגלים לכך. אני חושב שזו הסיבה העיקרית שראינו תנועה דלילה של שחקני הקו השני אל סף הרחבה, שהיא חלק מהותי ומרכזי מהיכולת שלנו לכבוש העונה. מרבית הנסיונות שלנו היו להעביר את הכדור לז'ראלדש בעמדות קדמיות בתקווה שאחד מכדורי הרוחב ימצא את שכטר או את מי משחקני ההתקפה. כשלא הצטרפו להתקפה גם שחקני הקישור, זו הפכה למשימה קשה עוד יותר. 

 

ההיעדרות של גלזר לתחושתי הייתה עניין מורכב יותר כשבוחנים את היכולת ההגנתית שלנו. בשבוע שעבר התייחסתי לנושא העמידה ההגנתית ובפרט לז'איר. בשבוע שעבר ניסיתי להבין את המכלול של הדברים ומה הוביל לתוצאה הסופית שערערה את קו ההגנה - בין אם זו סגירה לקויה, סגירה מאוחרת, יציאה מאוחרת/אי-יציאה לנבדל וכו'. במשחק הזה עיקר המורכבות והחשיפה ההגנתית שלנו לא הייתה תוצר של רצף טעויות קבוצתיות אלא טעויות נקודתיות ולעתים מתמשכות של ז'איר. בדקה ה22 הפועל חיפה הגיעה למצב מצוין אחרי שז'איר שבר את קו ההגנה כדי לצאת לשחקן הפועל חיפה שקיבל את הכדור עם הגב. העניין הזה שלעתים הוא אינסטינקט ולא חשיבה מודעת, הביא לכך ששחקן שלהם נכנס בקלות לשטח שנפתח והיה קרוב לכיבוש אחרי טעות נוספת והרבה יותר קשה של ז'איר בסגירה. גם בדקות ה-5 וה-84 התרחשו מקרים דומים של שחקנים שנכנסו בקלות מאחוריו, והדוגמה הבולטת ביותר כמובן היא השער שספגנו בתוספת הזמן אחרי יציאה מאוחרת לנבדל.

 

את חלק מהטעויות אפשר להבין במיוחד לאור ההיעדרות של גלזר שהקשתה על החיפוי ההגנתי הקדמי יותר שמבצע גלזר בין אם במרכז המגרש או בתמיכה ובשקט היחסי שהוא מספק לקו ההגנה כשהוא מגיע לסגור כדורי רוחב. עם זאת, טעויות אישיות קבוצתיות כמו במשחקים קודמים, או טעויות אישיות כמו שביצע ז'איר במשחק מול הפועל חיפה הן אלו שעלולות לעשות את ההבדל הגורלי במירוץ שלנו לאיסוף כמה שיותר נקודות עד סוף העונה. זה משהו שעוד אפשר לבלוע כשאנחנו ביתרון מבטיח לקראת סיום המשחק, אבל כשאנחנו נתקלים לאחרונה בדקות אחרונות מתוחות ביתרון של שער אחד במקרה הטוב, זאת מגמה שיכולה להציב אותנו בבעיה קשה. נקודת האור מהמשחק הייתה יונתן כהן, לא היו הברקות יוצאות דופן מצידו, אבל כן היה השחקן היחיד שהורגש בהתקפה שלנו ושניסה לגרום למשהו לקרות. לא היה חד ותכליתי אבל פעיל מאד, אני מקווה שהתנועות למרכז המגרש ולעומקו שראינו יחזרו להיות משהו שאנחנו נראה מעכשיו ועד סוף העונה על בסיס קבוע ושהיכולת הבינונית מהתקופה האחרונה תישאר מאחור. 

Link to comment
Share on other sites

מכבי לא יודעת לשחק נגד בונקרים.. הבעיה העיקרית שלה שהיא מחזיקה בכדור רוב הזמן.

תן גם לקבוצה השניה להחזיק בכדור ותרד עם כל הקבוצה מתחת לחצי, זה יגרום להם לפתוח את המשחק ולכן המצבים שלך יהיו יותר טובים כי ההגנה שלהם תיהיה פחות מסודרת/ פחות בונקר.

Link to comment
Share on other sites

Create an account or sign in to comment

You need to be a member in order to leave a comment

Create an account

Sign up for a new account in our community. It's easy!

Register a new account

Sign in

Already have an account? Sign in here.

Sign In Now
×
×
  • Create New...

הודעה חשובה

בשימוש אתר זה אתה מסכים לתנאים הללו תנאי השימוש.