ליגה ג'

[Moryo]

הפליא אותי הקטע שהערבים שם מדברים בינהם עם יחסית הרבה עברית, יש שם כמה שלא מצליחים להגיד משפט אחד שלם בערבית בלי כמה מילים בעברית.

בחברה שאני עובד בה יש כמה חבר'ה ערבים, גם כשהם מדברים ביניהם בערבית הם פולטים כל כמה שניות מילה בעברית כי המילה לא קיימת בערבית.

[Pini_A]

אחרי צפייה בסדרה, התחלתי לעבור על ליגות נמוכות,מדהים בעיניי כל המכבי/ בית"ר אום אל פאחם שקיימות שם.

[HumbugMusic]

בחברה שאני עובד בה יש כמה חבר'ה ערבים, גם כשהם מדברים ביניהם בערבית הם פולטים כל כמה שניות מילה בעברית כי המילה לא קיימת בערבית.

בכלל ה"עברבית" הזו, השילוב הזה בין ערבית לעברית הוא יפה לאוזן וכאילו כיף לשמוע באיזשהו מקום, קשה להסביר.

סוג של יידיש ערבי.

[Echoes]

סדרה גדולה. שיר ממש יפה של כנסיית השכל בסוף הפרק, מנגינה שמעבירה את כל התחושות שעברו בי בצפייה בסדרה.

[קאוביין]

בכלל ה"עברבית" הזו, השילוב הזה בין ערבית לעברית הוא יפה לאוזן וכאילו כיף לשמוע באיזשהו מקום, קשה להסביר.

סוג של יידיש ערבי.

נראה לי זה רק ערבים של הצפון שמדברים ככה

במשולש ובדרום אני לא מאמין שזה ככה

[Barkan]

וולאנטרק יא אבו שבאב יעני "לא צועקים יש לפני גול" בינדארק יאבוי.

[אביאל 5]

נראה לי זה רק ערבים של הצפון שמדברים ככה

במשולש ובדרום אני לא מאמין שזה ככה

יש בזה משהו כשאני עבדתי במקום עם הרבה בדואים מהדרום לא היה עברית כמעת בכלל כשהם דברו בניהם.

[קאוביין]

לא היה עברית כמעת בכלל כשהם דברו בניהם.

 

גם במשפט הזה אין הרבה עברית

(קח בהומור)

 

לגבי ביקורת על הסדרה : זו סדרה של נטו פולקלור, הפרק הראשון מימלא סיפר את את הסיפור כולו על כל הדמויות,

לא רואה לאן אפשר היה להרים את זה מעבר.

אין באמת מעקב ברור על הקבוצות והמאבקים שלהם כי זה גם לא ממש היה מעניין.

זורקים אותנו ממשחק למשחק בהפרשי זמן לא ברורים שהנקודה זה האווירת ג'יפה ודיפרסיה של כולם ולא הסיפור אם ניצחו או הפסידו

[Rotiman]

היום ראיתי פקח ברכבת שקוראים לו חנן אלמקייס.

סימן משמיים, יאללה מנספורד תלחץ לו ת'יד!!

[שמש צהובה]

ואיך עם כל כמות הטיח וצבע שיש להם בכפרים, אף אחד לא טרח עד היום לעשות צבע בחדר הלבשה.
הכל בלוקים כאילו עכשיו סיימו לבנות.

סיימתי עכשיו פרק חמישי, אחלה סידרה.
משהו בעמידה ואולי גם בשיער של נסים מזכיר לי את איביץ'.
עוד משהו, מזכיר לי את הילדות שלי במכבי רמת עמידר (לפני האיחוד), בדיוק אותה "שכונה" במגרשים, מכונת כביסה אחת חצי מתה, דשא עקום, כסאות שבורים ועם צמחייה. כלום לא השתנה מלפני 20 שנה.

[antonio_margheriti2]

סדרה מדכא, לא מבין איך אפשר להגיע לרמות כאלה של אובססיה, כמו ההוא מעירוני אשדוד.

[Rotiman]

סדרה מדכא, לא מבין איך אפשר להגיע לרמות כאלה של אובססיה, כמו ההוא מעירוני אשדוד.

דווקא מרגש, כמו האוהדים באנגליה של הקבוצות מליגה שביעית

[שמש צהובה]

ראיון עם אבי פרץ

 

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5563704,00.html

 

 

הסדרה הדוקומנטרית "ליגה ג'" ששודרה בכאן 11 סיפקה חשיפה נפלאה לקבוצות מהליגה האחרונה בישראל, והציגה דמויות מרתקות עם סיפורים שחורגים מתחומי המגרש. בין שלל הדמויות מאשדוד, מושירפה ורמת הגולן בלט הכוכב האמיתי של הסדרה - אבי פרץ, שחקן עבר שאימן בזמן הצילומים את מכבי שדרות.

פרץ (40), שנשוי ליערית, אב לשלושה ילדים (בן ושתי בנות) וחי בשדרות, נכנס לליבם של רבים מהצופים בזכות אישיות כובשת שמכילה בו זמנית עוצמה, רגישות, להט ואינטליגנציה רגשית. לצד הרגעים הטעונים על הדשא התמודד המאמן עם מצבו הבריאותו של אביו יעיש שעבר אירוע מוחי ובו הוא טיפל במסירות בלתי מתפשרת. האב נפטר במהלך הצילומים שהחלו ב־2014 ונמשכו עד 2017 (כולל השלמות בשנה האחרונה) וגם כיום, כשמדברים עם פרץ על הנושא, העיניים שלו מתמלאות דמעות.

פרץ שהעלה את מכבי שדרות לליגה ב' והתפטר במהלך העונה שבאה אחריה, לא עוסק כיום באימון. הוא עובד במתנ"ס, מתחזק את מגרש הכדורגל הישן בשדרות בו אימן את האקסית, ומשלים הכנסה כנהג מונית: "עד שנזכה לאמן קבוצה בליגה בכירה יותר".

פרץ נזכר ברגע שפנו אליו ממכבי שדרות ב־2012: "הקבוצה הייתה על סף פירוק, בדיוק סיימתי קורס מאמנים והתקשרו אליי מעמותת מכבי לשאול אם אני רוצה לאסוף ילדים בלי תקציב, רק שתהיה קבוצה. באותה עונה עברתי בית־בית, אספתי חברים, החזרתי שחקנים שעברו לנתיבות ואשקלון והכל התחבר. כבר בשנה הראשונה בלי שקל תקציב וכנגד כל הסיכויים עלינו לליגה ב'. עונה לאחר מכן ירדנו ליגה ובתחילת הצילומים שוב עלינו ליגה מהמקום השני. צירפו לי שחקן שמקבל פי שלושה כסף והדבר עשה לי בלגן בחדר ההלבשה. לא התעסקתי באימון כי כולם היו חברים שלי, לא שחקנים. בסוף התפטרתי".

מאז קריירת האימון של פרץ בנסיגה. הוא ישב לתקופה בבית, התמקד בטיפול באביו עד יום מותו, ואז החליט ללכת לאתגר חדש: "הקמנו בשנה שעברה את הפועל שדרות בליגה ג', לקחנו את גביע הליגה וסיימנו מקום חמישי. זו עונה שהחזירה אותי אחורה לתקופה שאין כדורים, שצריך לנסוע ברכב שלך ואין תנאים. במצב כזה יורד לך מהכדורגל. העונה הודעתי להם שאין לי כוח להיות מאמן, אפסנאי וכלבויניק ושאני לא ממשיך".

איך הרגשת כששודרה הסדרה?

"הדמות של אבא שלי חזרה לי. אני רואה את עצמי מהצד והדמות של אבא שלי שנעלמה, פתאום שוב מולי. בתור הילד שטיפל בו, זה החזיר אותי אחורה. כשראיתי את הלוויה בפרק ארבע, הייתי בדיכאון במשך שלושה ימים. הסיטואציה הזו הייתה מאוד קשה לי".

קיבלת הרבה תגובות אחרי שידור הסדרה?

"כן, קיבלתי מאות הודעות. אני מרגיש שיש לי אהדה גדולה ואומר בצניעות שאני לא מבין למה. טיפלתי באבא שלי וזה מובן מאליו בשבילי, הוא הרי הביא אותי לעולם. אני מקבל פרגונים ואמירות כמו 'כוכב', 'מלך' ואני נבוך מזה. הייתי חייב לעשות את זה. קיבלתי, למשל, הודעה מבחור שלא דיבר עם אבא שלו במשך שנים והוא התקשר אליו כדי להתנצל ולהתפייס. הדברים האלה ממלאים אותי. ההורים רוצים רק טוב לילדים שלהם, ואנחנו חייבים להם את כל החיים. המצווה המינימלית של 'כבד את אביך ואת אמך' זה אלף בית בשבילי".

"איתך עד הסוף"

הסצנות הכי מרגשות בסדרה אותה ביים רובי אלמליח היו אלה בהן נראה פרץ מטפל באביו, מקלח אותו או מגיע לבית החולים כדי לבשר לו ש"הקבוצה עלתה ליגה וזה בזכותך", מה שמחלץ מהאב, שלא מסוגל לדבר, חיוך גדול. סצנה מדמיעה לא פחות מגיעה בבר המצווה כשפרץ שר לבנו ולאביו שיר מרגש. "הסיפור של אבא שלי יעיש ז"ל הוא דבר מאוד מורכב עבורי", הסביר פרץ. "הערצתי אותו בתור ילד, את הגישה של אהבת האחר, הצניעות ותמיד חלמתי להיות כמוהו. הוא גידל אותנו לא הכי מושלם והכי טוב, אבל כמו שצריך לגדול. כשאבא עבר את האירוע המוחי, קיבלתי בומבה. כשראיתי אותו על כיסא גלגלים, זה שבר אותי. אחרי שבוע בסורוקה התפרקתי ואמרתי לעצמי שאני חייב להראות לו שאני חזק. ביקשתי ממנו שלא יישבר לי בדרך ואמרתי לו שאני איתו עד הסוף. לא עזבתי אותו לרגע, ואני שמח שיכולתי לטפל בו".

היו רגעי שבירה?

"כשהוא גסס בביה"ח עברתי דיכאונות וחרדה. נשאבתי למקום הכי נמוך בעולם, אבל המשפחה והחברים היו סביבי. הלכתי לפסיכולוגים ולרבנים ואמרו לי שאני צריך להפסיק לטפל בו כי אני גומר את החיים שלי, רזיתי 30 קילו באותה תקופה".

מילה על הסצנה בבר מצווה.

"בבר מצווה הייתי צריך לשיר לבן שלי, ובשלב מסוים הכנסתי את אבא שלי ושרתי גם לו. הייתי המעריץ הכי גדול שלו, הוא היה מעל כולם. חוץ מזה, אני מאוד אוהב לשיר, מדי חמישי אנחנו עושים קריוקי".

מזהים אותך ברחוב?

"כן, אני יוצא הרבה למרינה באשקלון ושם רואים אותי וישר זורקים 'זה אתה אבי פרץ מהסדרה?'. אנשים מבקשים להצטלם איתי, מבקשים ברכות לימי הולדת".

איך הרגשת עם החשיפה?

"בהתחלה מאוד פחדתי כי אני אדם שלא אוהב רעש. מצד שני, זה הכי אמיתי כשרואים שאני לוקח את האימון ברצינות. פעם ליגה ג' היו מדווחים רק על אלימות, אבל זו ליגה של השכבות החלשות ויש בה נשמות גדולות מאוד".

מבחינה מקצועית, אתה יכול לאמן בליגות גבוהות יותר?

"לא אגיע לליגת העל כי יש מאמנים טובים ממני, אבל אני יכול לאמן בליגה גבוהה יותר מליגה ג'. יש לי מרפקים, אני יודע לעמוד על שלי, וכשאימנתי בשדרות הבנתי שמאמן זה מקצוע כפוי טובה. אני יכול לאמן בליגה גבוהה ולהגיע להישגים".

חלמת לצאת משדרות?

"החלום הגדול שלי זה לאמן במכבי נתניה. מבחינתי למלא שם תפקיד כלשהו בהנהלה, במועדון או בנוער, לא משנה לי מה. את כל החינוך שלי קיבלתי במגרש, ונתניה זו הקבוצה שאהדתי מילדות".

מה דעתך על הכדורגל הישראלי?

"אני מאוד אוהב את הכדורגל הישראלי, אבל תמיד מאמנים משלמים את המחיר וממהרים לפטר אותם. אי־אפשר לעשות פלאים בשנה. תראו איך אלונה ברקת מצליחה בבאר־שבע כשעובדים בסבלנות ובמחשבה".

[פנחס שוף]

עכשיו בפרק 3, מה הקטע מראים משחק באשדוד ואת הקהל מטדי. הם חושבים שאנחנו אהבלים או שזה בעריכה?

ותעיפו כבר את הדורון והליאת הזאת רוצה יותר אבי פרץ ואבו אחמד מהכפרים

עריכה: פפפ סוף הפרק עם אבא של אבי פרץ שהוא בוכה זה נורא, זה לא חיים הדבר הזה כל הכבוד לו שהוא מטפל באבא שלו ככה, ראוי להערצה

[Elirandani]