ראיון עם שחר פיבן

[שורה]

שחר של יום חדש: פיבן חושף את סיפורו המרתק העלייה לישראל ללא אבא, אמו שהגיעה למשחק לראשונה העונה, איך קם מטרנר ומה הוא חושב על גובהו: "קנבארו ופויול - מודל לחיקוי". בלם מכבי ת"א נפתח

יש כמה סוגים של ספורטאים. יש את אלה שנולדו עם כישרון בלתי רגיל, יש את אלה שנלחמים בכל רגע נתון כדי לדחוף את עצמם לקצה, יש את אלה שהכל בא להם בקלות. ויש גם את אלה שנכשלים. עבור שחר פיבן, הימצאות בקטגוריה האחרונה, לא הייתה בכלל אופציה. בלם מכבי תל אביב פרץ העונה בסערה בגיל 23 כשהוא הופך לאחד הבלמים המובילים בהגנה הצהובה שספגה את מספר השערים הנמוך ביותר בליגת העל, בדרך לאליפות כאשר הפער בצמרת עומד כבר היום על 16 נקודות.

פיבן, כך יעיד בהמשך בעצמו, חשב בהתחלה שסיכוייו לשחק במכבי ת"א הם כבלם הרביעי. מקצה הרוטציה. אך העונה התגלגלה ודווקא דרך טעות באצטדיון טרנר, נולד הבלם שכולם טוענים כעת שצריך להיות בנבחרת ישראל. אך מי שמכיר את סיפור חייו, ומי שיכיר אותו בדקות הקרובות דרך התיעוד הנהדר שמספק פיבן בעצמו, לא פיקפק לרגע כי הדבר הזה אפשרי. היכרות עם הבלם הבא של ישראל, דווקא מהמקום הכי לא צפוי. מרוסיה.

איך זה היה לעלות בגיל שש לישראל מרוסיה ומה בעצם עזר לך בתקופה ההיא?

"אני זוכר שלא ידעתי עברית אז ישר הלכתי ללמוד. הדבר שגרם לי להתחבר לתרבות הישראלית זה שהלכתי מהר מאוד לכדורגל. אם אתה רואה אותי היום אתה לא יכול לדמיין שאני יודע רוסית. ההליכה הזאת לכדורגל גרמה לי מאוד להתחבר לישראל, הקבוצתיות הזאת, המסגרת שאתה נמצא בה, הביחד הזה, וכל יום אימון ולהיות בחברת אנשים - זה נתן לי מסגרת וזה עזר לי לא לעשות שטויות בשנים האלה. אמא שלי הייתה עובדת כל היום כדי לפרנס לבדה את הבית, והמסגרת של הכדורגל גרמה לי לא ללכת למקומות אחרים, רעים יותר. יכולתי בקלות ללכת למקומות שונים, כי לא גדלתי בסביבת אנשים הכי טובה. אני חושב שבקלות יכולתי ללכת לכיוונים לא חיוביים והכדורגל מאוד החזיק אותי קצר. לא יצאתי, עם החברים הייתי נפגש בעיקר בקבוצה, אחרי בית ספר הייתי קודם עושה שיעורים ורק אז הולך להתאמן. ובאמת הכדורגל שינה לי את הילדות".

זה לא גיל פשוט להיות בו עולה חדש. ילדים יכולים להיות מאוד אכזריים.

"אני יכול להעיד על עצמי שאני יודע להתחבר מהר מאוד לאנשים, אני חושב שבשנים הראשונות היה לי קשה מאוד כי לא ידעתי לבטא את עצמי. עליתי כשאני לא יודע מילה בעברית. תוך שנה וחצי למדתי לקרוא, לכתוב ולדבר. אז בהתחלה היה קשה, אבל ישר רצתי לכדורגל, והיכולת שלי שם, עזרה לאנשים להתחבר אליי. דרך הכדורגל אנשים התחילו לאהוב אותי, ולהתעלם בעצם מהמחסום הזה של השפה".

ציפור לחשה לי שבילדותך היית קצת שמנמן, מתי בא הסוויץ' בראש וההפיכה לספורטאי?

"הייתי טיפה שמנמן בתור ילד, כי עוד פעם, לא הייתה לי הכוונה. הייתי אוכל מה שבא לי, לא היה לי מישהו שאמר לי מה לאכול ומה כן טוב לספורטאי ומה לא טוב. הייתי שלוש שנים בראשל"צ, מטרום ב' ועד ילדים ג', ואז יוסי נחמיאס ראה אותי, וראה שעם כל זה שאני שמנמן, בעמדה של הבלם בילדים אני טוב. הוא נסע אליי הביתה, שיכנע את אמא שלי לעבור למכבי, בהתחלה היא לא הסכימה כי היא לא ידעה מי ייקח אותי ומי יחזיר אותי, והוא אמר לה לא לדאוג ושהוא מסדר לי טרמפ בכל אימון ודאג שהיא לא תשלם דמי חבר לקבוצה ובאמת הוא נתן לי את הפוש הראשון. והרמה במכבי, גם בילדים וגם בנערים, תוך שנה אחת - רזיתי. ישר איך שהגעתי המאמנים אמרו לי 'אתה שמנמן, אתה צריך לרדת במשקל’, והקשבתי להם, הורדתי, ומאז אני מאוד מאוד שומר על עצמי. מאוד חשוב לי הפן של התזונה ולחיות חיים ספורטיביים. זה משהו שאי אפשר בלעדיו. קשה מאוד לממש את מלוא הפוטנציאל שלך בלי זה".

כולם מנסים לנתח ולהבין איך שחקן ששיחק בלאומית בבית"ר רמלה ואח"כ באשדוד, פתאום הופך לשחקן כזה יציב בקבוצה שרצה לאליפות וסופגת פחות מכולן, לך יש הסבר? מה יש לשחר פיבן שאין לשחקנים אחרים שגדלו במכבי ת"א ולא קיבלו את ההזדמנות?

"לכל שחקן יש לו את הדרך שלו, וכשעזבתי את הנוער של מכבי ת"א עם אליפות, החשיבו אותי כאחד מהבלמים המובילים במחלקה, הייתי בנבחרות ישראל השונות, ופתאום מהמקום הזה של אלופי המדינה ושכל כך רוצים את הבוגרים, פתאום אומרים לך ללכת לשחק בלאומית. בסופו של דבר, מה שחיזק אותי, זה שלקחתי את זה ההזדמנות בלאומית בצורה מאוד חיובית. לקחתי את זה בצורה של 'אתה לא בשל עדיין'. הרגשתי שאני לא בשל למכבי ת"א ולהתמודד כרגע מול השחקנים שהיו שם. השנתיים וחצי ברמלה בסופו של דבר עם הצוות שהיה שם, מאוד עזרו לי להתבגר. עשיתי שם טעויות אני חייב להודות, התחשלתי מהן, ואם אני באמת נזכר במה שגרם לי לבוא מוכן וחזק לליגת העל, זה האימונים החזקים שהיו לי אצל תורג'מן ואריה, שבאו גם ממכבי ת"א. האימונים איתם במכבי ת"א לא היו רגילים. לא היו כאלה אימונים בלאומית ואפילו בליגת העל אין הרבה כאלה. אז המעבר לתוך מסגרת כזאת עם המאמנים האלה, עזר לי לקפוץ לליגת העל ולהגיע מוכן גם לעונה הזו".

יכול להיות שסיפור החיים שלך הוא בעצם ההבדל, אולי מנטלית, משהו בך התעצב אחר?

"כן. סיפור החיים שלי הוא משהו שגרם לי לא לוותר לעולם. אף פעם לא ייתנו לי משהו בקלות. כל אחד צריך להילחם וככל שתעלה ברמה, המלחמה תהיה עוד יותר קשה ואסור אף פעם להוריד רגל מהגז. ואסור לך בכל ענף ספורט, בטח בכדורגל, המשחק האחרון שלך אף פעם לא קובע - אלא המשחק הבא. תמיד צריך לשמור על רמה גבוהה. וכן, מה שעברתי בחיים עזר לי מאוד".

אני, עצמי, גדלתי בלי אבא. אני יודע מה זה עשה לי ואיך זה גרם לי לרצות להיות טוב בכל דבר שאני עושה. יכול להיות שזה גם הטריגר אצלך?

"אני בתור ילד שגדל בלי אבא, נניח אמא שלי, לא הייתה אוהבת לבוא למשחקים. היא לא מבינה בכדורגל ולא הייתה רואה אותי משחק. אז המשחקים שהייתי משחק טוב והייתי באמת מרגיש טוב, וחוזר הביתה ולא היה לי את הפידבק החיובי כי היא לא ראתה את המשחק, זה גרם לי לרצות להיות עוד יותר טוב בשביל עצמי. כי בתור ילד, כשאתה משחק טוב, אז ההורים שלך באים ותומכים ואומרים "וואו, איזה משחק, כל הכבוד", ולי לא היה את זה - וזה רק חיזק אותי, ורק גרם לי לרצות טוב יותר מאיך ששיחקתי במשחק האחרון שלי. אני אף פעם לא מרוצה מעצמי. אני לא מרוצה משום משחק שלי. אם אטעה פעמיים או שלוש, זה מה שאני לוקח איתי הביתה ואני אהיה מאוכזב מזה, אגיע הביתה, אצפה בווידאו, אכעס על עצמי וארצה לתקן את זה. וזה בגלל מה שעברתי, בגלל שגדלתי מאוד לבד בכדורגל. עשיתי את הדרך כביכול לבד, בלי תמיכה, אבל - אני מאוד שמח שזה היה ככה. כי זה גרם לי להיות מי שאני היום".

היום היא רואה משחקים שלך?

"היום כן, היא באה מול באר שבע פעם ראשונה בחייה לראות אותי במגרש. שיחקתי מגן ימני והיא לא הבינה מה קורה, כי כל הזמן אמרתי לה שאני בלם. אבל זה הרגיש לי ממש כיף שהיא הייתה שם. אמא שלי מאוד תומכת במה שאני מחליט לעשות גם אם היא לא מבינה בזה, היא תמיד תומכת והיא מעולם לא החסירה ממני דבר, לא רק בכדורגל. אף פעם לא הרגשתי שמשהו חסר לי ופתאום כשהיא באה וראתה את האהבה שאני מקבל מהאוהדים וכשהיא ראתה את הסיטואציה ואת הרמה שהגעתי אליה, אני חושב שהרגשתי שאני גורם לה לגאווה וזה היה כיף מאוד".

ההשפעה של עמיר תורג'מן וזיו אריה, וגם של מנספורד

מה המשקל של עמיר תורג'מן, זיו אריה וארז בלפר לקריירה שלך?

"בוא נגיד שאם לא הם, אני לא בליגת העל היום, ולא בטוח שאני בכלל במכבי ת"א. הייתה לי הצעה מליגת העל שלא התממשה, גם מהסיבות שהם בסוף לא רצו וגם אולי מכבי שלא רצו להשאיל. עמיר אמר לי תישאר עוד שנה בלאומית, אף על פי שהרגשתי מוכן לליגת העל, ונפצעתי באותה העונה. שלושה חודשים הייתי בחוץ. חודש לפני ינואר כשעמיר עזב, אני חזרתי להתאמן. ואז זיו אריה הגיע, הכניס אותי לעניינים ונתן לי לשחק ברצף כל משחק 90 דקות והחזיר אותי לכושר, ואז עמיר לקח אותי לאשדוד ומשם הדרך בסוף הגיעה למכבי, כך שיש להם חלק גדול".

וכמה תרם לכך בן מנספורד?

"האמת שלא ידעתי שבן ראה כל כך הרבה משחקים שלי. ראיתי אותו רק במשחק מול מכבי ת"א, אבל אחרי שנגמרה העונה הוא סיפר לי שהוא ראה אותי, שהוא מאמין בי, תומך בי ושיש לי מקום בסגל. אני מאוד מודה לו על האמון הזה. זה לא מובן מאליו להאמין ככה בשחקן של חצי עונה בליגת העל".

הוא הלך לראות המון משחקים שלך באשדוד, וגם ראה המון משחקים של מאור קנדיל ושל יונתן כהן, ושל דן גלזר ורוסלן ברסקי וכיוב' והנה יש לכך תוצאות. אתם גם מרגישים את זה כשחקנים, את הביטחון הזה שמנכ"ל המועדון הוא אולי התומך הראשון שלכם?

"זה גורם לנו להרגיש שיש בן אדם שבאמת לא רואה בגיל מכשול. עם כל זה שאומרים שבמכבי ת"א קשה לעלות לבוגרים, היום אתה רואה את הפירות ולא משנה הגיל אלא היכולת, הווינריות שלך והמנטליות שלך. ויש בן אדם שהחליט לתת צ'אנס לשחקנים של שנה-שנתיים בליגת העל ושופט לפי היכולת ולא לפי דיבורים מסביב, זה מאוד חשוב. תראה איזה שחקנים יצאו וקיבלו את הצ'אנס בזכותו. אם זה גלזר או רוסלן או יונתן, שבתחילת השנה אף אחד לא חשב שהם יהיו ברוטציה והנה הם משחקים ומוכיחים את עצמם".

בתחילת העונה ואתה יודע מה, אפילו בימים האלה, בכל פעם שמזכירים אתכם, את שחקני הבית, תמיד מעלים את הכוכבית הזאת של – הם במכבי בגלל הפייר פליי. בלי זה, מכבי הייתה ממשיכה לקנות מבחוץ. אתה גם חושב ככה?

"אני חושב שבסופו של דבר, לא משנה כמה קשה תעבוד, לפעמים צריך קצת מזל. הפייר פליי מאוד עזר לנו בקטע הזה. לקבל את הצ'אנס הראשוני. זה לא מובן מאליו ששחקנים כל כך צעירים, וכמות כזו של שחקנים, ירצו מאוד להישאר ולנסות. פחדנו מאוד להישאר כי זה מפעל אחד. אבל זה גרם לנו כן לחשוב שאנחנו נקבל את ההזדמנות ולהאמין בעצמנו".

ג'ורדי קרויף היה מי שהגה למעשה את הרעיון הזה של לשלוח את שחקני הנוער להתחשל בלאומית. היום אתם מבינים למה הייתם צריכים לעבור את הדרך הזאת עד שתגיעו לקבוצה הבוגרת?

"קודם כל אני חושב שהמהלך הזה של לעבור ללאומית היה מבורך. רמלה זו לא קבוצת בת, הם פשוט היו זקוקים לשחקנים ומכבי חיפשה מקום לשלוח אליו את השחקנים הצעירים שלה, ואנחנו מרגישים את מה שזה עשה לנו כשחקנים. תחשוב ששיחקנו ביחד אני, גלזר, סוהיל ארמלי, דור ג'אן, יונתן כהן, מתן חוזז, רוסלן ברסקי, לפעמים גם באותם 11, וזה מהלך שהיום בדיעבד אתה אומר - זה המהלך הכי נכון לעשות עם שחקנים. לכל שחקן יש את הדרך שלו ולא כל אחד יסכים לרדת לליגה השנייה, אבל אני חושב שאנחנו הבנו שזה כן ישפר אותנו ושמנו את האגו בצד. הלכנו והוכחנו את עצמנו בליגה השנייה והגענו להישגים, ועוד פעם תודה רבה לבית"ר רמלה שהייתה חממה עבורנו ועזרה לנו מאוד להתחשל".

הטעות בטרנר ששינתה לו את העונה

בוא נחזור רגע לטעות שלך בטרנר. איך הרגשת אחריה ואיך הרגשת מחזור לאחר מכן, כשאתה רואה שהשם שלך מופיע בהרכב?

"תשמע, זה היה רגע מאוד קשה. בין הקשים שהיו לי עד עכשיו. באמת קיבלתי הזדמנות במשחק עונה כביכול, מול האלופה של שלוש השנים האחרונות, מול שחקנים באמת ברמה הגבוהה בארץ, מול אצטדיון מלא שעוד לא חוויתי את זה. ואחרי הטעות הזאת לקח לי איזה עשר דקות להבין שיש לי עוד 60 דקות לשחק, ואם אני לא שוכח את הטעות הזאת ומתעלה מעליה, אני לא רק גומר את הקבוצה שלי, אני גם גומר את עצמי מכל הבחינות. בדיוק באה המחצית, לקחתי לעצמי כמה רגעים, עבדתי בשנים האחרונות עם פסיכולוג ספורט על הרגעים האלה. הצלחתי לאפס את עצמי. המחצית השנייה כבר הייתה אחרת. בצוות אמרו לי שהייתה מחצית שנייה מעולה. אני חושב שזה היה מבחן גדול עבורי, להתמודד עם זה, ובאיזשהו מקום, אני מרגיש הצוות בחן אותי ורצה לראות איך אני מתמודד בשבוע לאחר מכן ואני שמח שהם לא ויתרו עליי בגלל הטעות הזו".

מאיזה גיל עבדת עם פסיכולוג ספורט?

"כשהייתי בנוער הצמידו לי פסיכולוג. בגלל סיפור החיים שלי, רגעי המשבר שלי היו יכולים להוות מכשול עבורי וראו את זה, וראו גם את הפוטנציאל שלי וכן רצו לעבוד איתי על הצד המנטלי. כי כישרון היה לי, אבל גם היו לי את הנפילות האלה אחרי משחק טוב שלי, פתאום עושה טעויות. אז הצמידו לי פסיכולוג, וגם בבית"ר ת”א/רמלה היה פסיכולוג שהתחיל לעבוד עם עמיר תורג'מן, ערן, ועד היום אנחנו עובדים ביחד. הוא מלווה אותי. הוא הדמות שמלווה אותי בכל סיטואציה שיש לי, בכל משבר שאני חווה. הוא שם כדי לעזור לי".

באיזה שלב אתה מחליט שהכדורגל הוא הקריירה שלך לחיים?

"היה לי משבר בליגה הלאומית, שלא הייתי כל כך בטוח שזה הכיוון שלי. לא הייתי בטוח שאני באמת יכול להגיע ולהיות בלם טוב בליגת העל. אני חושב שהרגע הזה שסיימנו מקום שלישי בליגה הלאומית לראשונה בהיסטוריה של הקבוצה, זה היה רגע שעיצב אותי ונתן לי לחשוב שיש לי מקום. השחקנים ששיחקו איתי והמאמנים אמרו לי שאני בין הבלמים הטובים בליגה הלאומית ואמרתי לעצמי 'למה לא לנסות?', מקסימום - לא אצליח. נתתי את כל כולי לכדורגל. הפסקתי את כל המסביב. התחלתי להתאמן פעמיים ביום, כל יום, הצמדתי לעצמי פסיכולוג, תזונאי ומאמן כושר וכל המעטפת הזו מסביב הרימה אותי. באשדוד הבנתי שאני יכול להיות בין הבלמים הטובים בארץ, ואני מאמין בעצמי שאני יכול להגיע לרמות גבוהות".

אז איך נראה אימון של מכבי ת"א?

אנחנו יושבים כאן אחרי שסיימת סדרת משחקים מאוד מאתגרת, נגד מכבי חיפה, בית"ר, הפועל באר שבע והקינוח היה נגד רעננה שהיה בו בעיקר מאבק מנטלי, איך ההרגשה בקבוצה אחרי העובדה שניצחתם הכל?

"אני חושב שזה היה

[כפכף הזהב]

מרגש. אולי השחקן שהכי מייצג את מכבי החדשה.

[חןחן]

ריאיון חזק, מתובל קצת בקלישאות אבל מלא בנקודות מעניינות

 

 

 

מה המשקל של עמיר תורג'מן, זיו אריה וארז בלפר לקריירה שלך?
"בוא נגיד שאם לא הם, אני לא בליגת העל היום

מעניין

[daniel616]

ריאיון חזק, מתובל קצת בקלישאות אבל מלא בנקודות מעניינות

 

מעניין

זה כנראה נכון כי הוא אמר את אותו הדבר בערך גם אצל טוכמן. תורג'מן לקח אותו לאשדוד בינואר לפני שנה.

[מיכה לעד]

"אנחנו מכבי ת"א. אנחנו לא מפחדים להגיד שאנחנו רוצים לזכות בהכל. גדלנו וחונכנו ככה"

 

כל שחקן בית שהתראיין מתחילת העונה במשפט הזה

[guy3131]

נשמע ששחר לא התנהג כמו השחקן הישראלי הממוצע בכדורגל, עם גישת האכלו לי שתו לי וכולם אשמים שאני לא מצליח חוץ ממני.

נשלח לת"א/רמלה, נשלח לאשדוד, ובמקום להתלונן ולבכות לקח את ההזדמנות ונלחם.

 

מקווה ששחקני מחלקות הנוער יראו את זה ויבינו שמי שצריך לשחק במכבי הבוגרת - ישחק.

 

[השני למאי תשעים ושמונה]

מנטליות טובה

[עמית ר]

הייתי מעדיף את רמי גרשון

[פנחס שוף]

נשמע ששחר לא התנהג כמו השחקן הישראלי הממוצע בכדורגל, עם גישת האכלו לי שתו לי וכולם אשמים שאני לא מצליח חוץ ממני.

נשלח לת"א/רמלה, נשלח לאשדוד, ובמקום להתלונן ולבכות לקח את ההזדמנות ונלחם.

 

מקווה ששחקני מחלקות הנוער יראו את זה ויבינו שמי שצריך לשחק במכבי הבוגרת - ישחק.

 

כי הוא רוסי

[kikoman]

הייתי מעדיף את רמי גרשון

ובלי נטע?

[berg]

אין ספק שמה שבונים במכבי לטווח הארוך הוא כנראה הדבר הכי גדול שנעשה בהיסטוריה של המועדון, כל שחקן נוער יודע שעם עבודה קשה הוא יכול להגיע למועדון הכי גדול פה ומשם השמיים הם הגבול.

זה ברור לגמרי שהעונה הזו, בשילוב הגישה של מחלקת הנוער מראה לכל שחקן במחלקת הנוער או באחת מקבוצות הבת איך שחקן במכבי צריך להתנהג בכל מקום שהוא נמצא בו