בחירות 2019

[snufkin]

בעידן הפריימריז צריך בלא מעט מקרים גם גב כלכלי, בניגוד לשיטות הישנות

לגמרי. צריך מיליונים. ותאכלס עדיף מיליונרים שהגיעו למליונים שלהם לבד, מאשר כל אלו שאספו כסף מאנשים עשירים במשק ואחר כך חייבים להם.

[danielone]

לכן הם סידרו לעצמם חוק שכל שר או חכ שמתמודד בפריימריז מקבל מימון של 300K שקלים מהמדינה.

[itan17]

בסופו של דבר הרשימה של הליכוד, בעיקר העשירייה הראשונה, די מרשימה.

המנצחים הגדולים של הפרמייריז - גדעון סער וניר ברקת.

[Double]

הרשימה המלאה, לביבי יש עוד שני שריונים

[החתול הצהוב]

כבר לא מעט שנים אומרים שהפוליטיקאים מעדיפים את הכיסא , איבדו את הבושה והעיקר לשלוט.

אבל זה לא כזה עניין חדש.

אני מנצל את הנושא לכתוב כאן על אחד המקרים הכי אופורטוניסטיים שהיו בפוליטיקה הישראלית. מוזמנים לקרוא.

 

1988. הבחירות מסתיימות. הליכוד מקבל 40 מנדטים והמערך 39. שמיר יכול להקים ממשלת ימין-דתיים-חרדים עם 65 ח"כים, אבל התביעות של החרדים היו מוגזמות והחלו דיבורים על כך שיש צורך אולי לשקול שינוי שיטת הבחירות בישראל. בסופו של דבר, הוקמה ממשלת אחדות. שמיר רה"מ. מהמערך פרס שר האוצר ורבין שר הבטחון.

בתחילת 1990 ג'יימס בייקר שר החוץ האמריקאי הלך ולחץ על יוזמות מדיניות שונות. שמיר סרב. פרס היה בעד. אבל מאחורי הקלעים התחילה לצוץ דרמה שגרמה לכעס רב בציבור הישראלי. שמעון פרס החל לחתור תחת הממשלה שהיה בה שר האוצר וממלא מקום רוה"מ, וחתר בסתר להקים ממשלת שמאל-חרדים. משה ארנס מהליכוד, שר החוץ, אמר כי לימים התברר לו שפרס מאחורי הקלעים לחץ על הממשל האמריקאי לא להתגמש ולדרוש דרישות אותן הליכוד ברשות שמיר לא יוכל לקבל. כך הגיעה יוזמת בייקר בתחילת שנת 90'. במקביל, פרס, עם אנשיו חיים רמון ויוסי ביילין החלו לתכנן מהלך מיוחד מאחורי הקלעים: ש"ס, שהייתה בממשלה, תפיל את הממשלה יחד עם המערך ותחבור לפרס , כמובן תמורת מתנות בהמשך.

סיעות האופוזיציה העלו לסדר היום הצעת אי אמון, כמקובל וכפי שקורה הרבה. אבל לשמיר הגיעו ידיעות כי פרס חותר להפלת הממשלה וב-11 במרץ רעידת אדמה: שמיר מפטר את פרס. יתר שרי המערך התפטרו מיד לאחר מכן, כאשר אחד היחידים במערך שיוצא נגד המהלכים של מפלגת העבודה הוא יצחק רבין, שניסה להציל את הממשלה מנפילה.

 

ב-15 במרץ תוכננה הצבעת אי האמון. כבר לפניה היה ברור ש-60 ח"כים הולכים לתמוך בהפלת הממשלה: המערך, אגודת ישראל, ר"צ, מפ"ם, חד"ש, שינוי, 2 ח"כים ערבים, צ'רלי ביטון, וכנראה 2 ח"כים חרדים מדגל התורה. ערב ההצבעה היו 56 תומכים וודאים לממשלה : ליכוד, ש"ס, מפד"ל, התחיה, צומת, ומולדת.

וכך, יצא לדרך אותו תרגיל פוליטי, שכלל התחנפויות ועלייה לרגל לרב שך ולרב עובדיה יוסף, והחלפות צדדים ללא כל אידיאולוגיה אלא העיקר- הכסא.

 

במהלך היום שמיר היה אופטימי שישיג את השוויון והתוצאה תהיה 60:60. אבל אחה"צ התחיל להתברר העניין. עובדיה יוסף העלה דרישות בלתי אפשריות, ואנשי ש"ס, למעט אחד, פשוט לא באו למליאה להצביע והסתתרו בלשכת שר הפנים וזאת בהוראת עובדיה יוסף. במהלך היום עלו לרגל רבים אליו, ופרס ושמיר רבו בצעקות . יצחק רבין במזנון הכנסת תקף חלק מאנשי המערך שרקמו את התרגיל, ואמר להם "בניתם מגדלים באוויר ותשלחו אותנו לאופוזיציה". חיים רמון ענה "חבל שיש לנו נקרופילים במפלגה שלא מבינים שהממשלה מתה".

וכך, בפעם הראשונה והיחידה בתולדות המדינה, נפלה ממשלה בהצעת אי אמון בתוצאה 60:55.

 

מיד לאחר מכן, היה נראה כי מי שיכול להרכיב ממשלה הוא כמובן חתן השמחה של התרגיל- שמעון פרס. הוא אכן קיבל את המנדט מהנשיא חיים הרצוג.

וכאן העלילה החלה להסתבך עוד יותר. הרב שך בכנס מפורסם ביד אליהו נשא נאום והביע את התנגדותו שש"ס תכנס לממשלה של פרס בנאום שמכונה "נאום השפנים והחזירים". פרס, שהבטיח הבטחות לש"ס, נתקע מאחר ועובדיה יוסף , עקב התנגדותו של הרב שך, הלך אחורה והורה לש"ס לא להכנס לממשלה של פרס העתידית. מפלגת אגודת ישראל (5 מנדטים) כן תמכה בהליכה עם פרס אבל יחד איתה הגיע פרס ל-60 ח"כים בלבד- והיה חסר לו עוד מישהו בשביל להקים ממשלה. כאן החלו בנרות לחפש עוד מישהו אחד. הלכו, חיפשו חיפשו ו...מצאו.

חודש לפני כן התפלגו 5 ח"כים מהליכוד והקימו את "המפלגה לקידום הרעיו הציוני". 4 מאנשי המפלגה לא הסכימו ללכת עם פרס. אבל אחד- אברהם שריר, דווקא הסכים. יש 61 ח"כים לפרס. מה קיבל שריר בתמורה? הוא קיבל הבטחות עתידיות להיות שר אצל פרס, שיריון עתידי לרשימת המערך בבחירות 1992, הבטחה למינוי מקורביו למינויים של בכירים בחברות ממשלתיות וכו'.

 

ב-11 באפריל היה אמור פרס להציג את הרשימה המלאה שלו לנשיא, ולסגור עניין. אבל אז קרתה שוב תפנית בעלילה.

אנשי אגודת ישראל, שתמכו בו, פתאום נעלמו ולא היו בכנסת. הסיבה: הם היו אנשים שתמכו ברבי מלובביץ', שקרא להם לא ללכת לממשלה שעלולה למסור שטחים. אכן, היה טקס חתימה על הסכם קוליציאני בין אגודת ישראל למערך, אבל כאן היה הקאץ': אחד מהשניים שנעלמו (אליעזר מזרחי) כלל לא נכח בטקס, ואילו השני (ורדינגר) "עשה בכאילו" הוא חותם על ההסכם. וכך, שניהם נעלמו באותו יום ופרס שחשב שיש לו 61 אחרי שהבטיח הבטחות , נשאר עם 59 וחוסר יכולת להקים ממשלה.

 

הצגת הממשלה החדשה של פרס בוטלה. הוא קיבל עוד שבועיים ארכה ולא הצליח להגיע ל-61. במקביל, יצחק שמיר נאם את נאום ה"אברשה חזור הביתה!" (אברהם שריר שהסכים ללכת עם פרס). שריר, שהבין שפרס גמור, אכן עשה סיבוב לאחור וחזר הביתה.

עתה שמיר החל לבנות קואליציה עתידית כאשר הוא כמובן צריך להענות לדרישות שונות של המפלגות החרדיות השונות (ש"ס, אגודת ישראל, דגל התורה). במערך ליקקו את הפצעים. ב-9 במאי 1990 יצחק רבין, שמתחילת הדרך לא אהב את התרגיל להפלת הממשלה, התראיין ואמר ש"הבלוף הזה להקים ממשלה צרה וכל ההסתאבות הזו נכשלו לחלוטין", ובאותו ראיון כינה את התרגיל הזה "התרגיל המסריח". שם שנכנס לחלוטין וזכור עד היום. במקביל, החלו לצוץ לא מעט הפגנות המוניות נגד ההסתאבות והשחיתות והנצלנות הפוליטית. הססמא "מושחתים נמאסתם" כנראה נכנסה אז, והתנועה למען איכות השלטון הוקמה. בנוסף, הואצו מאוד הדיבורים והתמיכות בשינוי שיטת הבחירות בישראל.

 

בינתיים, שמיר הצליח לגייס את החרדים כולם מחדש אליו (בתמורה ללא מעט הבטחות שנאלץ להבטיח), ובנוסף גם הצליח להביא עריק מהמערך בשם אפרים גור והקים קואליציית ימין שהושבעה ב-11 ביוני 1990 - שלושה חודשים אחרי תחילת המשבר. למעשה, זו הייתה אותה ממשלה שהוא לא רצה להקים ב-1988 .

המערך , כמו שחשש יצחק רבין 3 חודשים קודם לכן, עף לאופוזיציה אחרי שהיה חלק מהשלטון במשך 5 וחצי שנים.

שמעון פרס, שגם כך סבל מתדמית של פוליטיקאי תחמן ולא אמין, ספג פגיעה קשה מאוד בתדמיתו הציבורית. ואכן, למעלה משנה וחצי לאחר מכן בבחירות בעבודה על ראשות המפלגה הוא הפסיד ליצחק רבין. פרס, שהחזיק בראשות המפלגה מ-77', איבד את הבכורה בבית שלו. הכאסח בין רבין לפרס שוב הגיע לשיאים אחרי אותו תרגיל מפורסם.

 

רבין רמז שפרס הוא "רפש"

 

 

 

פרס החזיר לו בנאום הזה:

 

[itanar]

נהדר חתול!

[roei p]

תודה חתול,כיף לקרוא

[Mario]

הסיפור הזה הוא הוכחה ניצחת לזה שימין ושמאל זו חלוקה הרבה פחות רלוונטית מחילונים-חרדים.

[החתול הצהוב]

השמאל הקלאסי בישראל בבחירות . כיום המצב שלהם בסקרים עגום מאוד . ראיתי אתמול סקר שבו לעבודה יש 6 מנדטים ולמרצ 4... זוהי תמונת המצב שלהן לאורך השנים.

 

 

2015: 29 מנדטים (24 מחנ"צ + 5 מרצ).

2013: 21 (15 עבודה+ 6 מרצ). הערה: לא כללתי את 6 המנדטים של ציפי לבני. יחד איתה זה 27.

2009: 16 (13 עבודה + 3 מרצ).

2006: 24 (19 עבודה-מימד, 5 מרצ-יחד).

2003: 28 (19 עבודה-מימד, 6 מרצ, 3 עם אחד עמיר פרץ).

1999: 38 (26 ישראל אחת, 10 מרצ, 2 עם אחד עמיר פרץ).

1996: 43 (34 העבודה, 9 מרצ).

1992: 56 (44 העבודה, 12 מרצ).

1988: 49 (39 המערך, 5 רצ, 3 מפ"ם, 2 שינוי).

1984: 53 (44 מערך, 3 שינוי, 3 רצ, 3 יחד עזר וייצמן).

1981: 52 (47 המערך, 2 תל"ם משה דיין, 2 שינוי, 1 רצ).

1977: 35 (המערך 32, של"י 2, רצ 1).

1973: 55 (51 המערך, 3 רצ, 1 מוקד). לא הכללתי את 4 המנדטים של ל"ע שעזבו את הימין.

1969: 58 (56 המערך, 2 אורי אבנרי). לא כללתי את הרשימה הממלכתית של בן גוריון ולא את ל"ע שעזבו את הימין.

1965: 64 (45 המערך הראשון, 10 רפ"י, 8 מפ"ם, 1 אורי אבנרי). לא כללתי את ל"ע שעזבו את הימין.

1961: 59(42 מפא"י, 9 מפ"ם, 8 אחדות העבודה פועלי ציון).

1959: 63 (47 מפא"י, 9 מפ"ם, 7 אחדות העבודה פועלי ציון).

1955: 59 (40 מפא"י, 10 אחדות העבודה פועל ציון, 9 מפ"ם).

1951: 60 (45 מפא"י, 15 מפ"ם).

1949: 65 (46 מפא"י, 19 מפ"ם).

[guyMTA]

.

[סלבה]

במפלגה של גנץ, עוד בהצטרפות של בוגי יעלון ועכשיו במילים בסרטונים הצירופים שלהם, מתייגים את עצמם כימין ממלכתי יותר ממרכז. מעניין.

[הנדון]

איך זה שבניגוד למשפחות אחרות ברקת לא נתפסת כהון שלטון מושחתת כמו למשל משפחת עופר? יש להם 2 חברי כנסת בדרך ואחת המשפחות הכי חזקות בארץ.

[Shimshon]

במפלגה של גנץ, עוד בהצטרפות של בוגי יעלון ועכשיו במילים בסרטונים הצירופים שלהם, מתייגים את עצמם כימין ממלכתי יותר ממרכז. מעניין.

 

ברור, הם צריכים לקחת מנדטים מהליכוד כדי להרכיב ממשלה... תסתכל על האנשים שגנץ עצמו מצרף, לא על ימני המחמד שלו (בוגי), ותראה שמאלנות נטו...

איך זה שבניגוד למשפחות אחרות ברקת לא נתפסת כהון שלטון מושחתת כמו למשל משפחת עופר? יש להם 2 חברי כנסת בדרך ואחת המשפחות הכי חזקות בארץ.

 

הם עשו את ההון שלהם בהיי-טק, איפה אתה רואה פה הון שלטון?

[סלבה]

 

ברור, הם צריכים לקחת מנדטים מהליכוד כדי להרכיב ממשלה... תסתכל על האנשים שגנץ עצמו מצרף, לא על ימני המחמד שלו (בוגי), ותראה שמאלנות נטו...

 

 

הם עשו את ההון שלהם בהיי-טק, איפה אתה רואה פה הון שלטון?

רחוק מלחשוב שזה באמת ימין או שצריך להצביע להם, אבל תשמע, עם ימני המחמד הזה באו יועז הנדל וצבי האוזר. הצירופים האחרים נעים בין שמאל מתון סטייל אנשי המרכז בעבודה, לבין נייטרלים כאלה. מפלגת מרכז קלאסית, רק עם אנשים שיש להם רזומה עשיר יותר במה שמעניין ישראלים לרוב - צבא. זה דיג'יגדל של יש עתיד.

אם גבי אשכנזי מצטרף אליהם גם זה יכול לשנות את כל תמונת המפלגות בארץ.

[החתול הצהוב]

שאלתם את עצמכם פעם איך המפלגות התגלגלו? הרי מפלגות בשם הליכוד, העבודה ואחרות לא היו קיימות בשם הזה .

אז הנה קצת סקירה לידע כללי על הגלגולים שלהן.

 

הפעם אכתוב על הליכוד.

 

תקופת המנדט ומועד קום המדינה: קיימות מפלגות בשם העובד הציוני, עלייה חדשה, הציונים הכלליים .

 

יוני 1948: יוצאי האצ"ל והלח"י מקימים מפלגה בשם "חרות".

 

אוקטובר 1948: העובד הציוני, עלייה חדשה וכמה פורשים מהציונים הכלליים מקימים את המפלגה הפרוגרסיבית.

 

1961: הציונים הכלליים והפרוגרסיביים מתאחדים למפלגה אחת חדשה בשם המפלגה הליברלית בישראלית.

 

1965: לקראת הבחירות לכנסת 6 מוקם גוש פרלמנטרי של חרות וליברלים שנקרא "גח"ל - גוש חירות ליברלים". מדובר בסיעה בלבד. 2 המפלגות ממשיכות להתקיים בנפרד.

 

1967: מספר אנשים מצומצמם קורא תיגר על מנחם בגין בחירות, פורש ממנה ומקים את מפלגת המרכז החופשי.

 

1967: מוקמת התנועה למען א"י השלמה.

 

1969: מספר מסוים של חברים במפלגת רפ"י (מפלגה שהתפצלה ממפא"י ב-1965) בראשות בן גוריון מקימים מפלגה בשם הרשימה הממלכתית. שנה מאוחר יותר ב"ג מתנער מהמפלגה ופורש סופית מהכנסת. מיעוט חובר למערך ולמפלגת העבודה, האחרים נשארים במפלגה.

 

ספטמבר 1973: אריק שרון, חודש וקצת לאחר שחרורו מצה"ל, הצטרף למפלגה הליברלית ויוזם מהלך חדש: הקמת תנועה , רשימה וסיעה שתרוץ יחד ללא פירוק מפלגות קיימות. הרשימה תקרא הליכוד. היא כללה את המפלגות הבאות: חרות, ליברלים, המרכז החופשי, התנועה למען א"י השלמה, הרשימה הממלכתית. שוב- מדובר ברשימה וסיעה בלבד ולא במפלגה. מירב הקולות מגיע לחברי חירות, לאחר מכן הליברלים ומיעוט מגיע מהמפלגות הקטנות (הממלכתית, המרכז החופשי וא"י השלמה).

 

31/12/73: לראשונה הליכוד מתמודד בבחירות תחת האותיות "חל טעמ". הליכוד זוכה ל-39 מנדטים אך לא יכול להקים ממשלה שכן המערך קיבל 51. שמות בולטים מחרות: בגין, שמיר, ארנס, ארידור, גאולה כהן, איתן לבני (אבא של ציפי). שמות בולטים מהליברלים: שמחה ארליך, יצחק מודעיח, משה ניסים, גדעון פת, אריק שרון. שמות בולטים מהמרכז החופשי: אהוד אולמרט, אליעזר שוסטק, שמואל תמיר, עקיבא נוף (שהיה זמר). שמות בולטים מהממלכתית: יגאל הורוביץ, זלמן שובל. א"י השלמה: אברהם יפה.

 

1974: פילוג ב"מרכז החופשי". אהוד אולמרט ושוסטק עוזבים ומקימים את "המרכז העצמאי".

 

1976: המרכז העצמאי, התנועה לא"י השלמה והרשימה הממלכתית מקימים את מפלגת לע"ם. מפלגה זו ממשיכה לרוץ ברשימת וסיעת הליכוד. מפלגת "המרכז החופשי" עוזבת את סיעת ואת רשימת הליכוד לחלוטין.

 

1976: אריק שרון פורש מהליכוד, ומקים את מפלגת "שלומציון". שרון מברר עם אילו מפלגות הוא יוכל לרוץ יחד, כולל גם המערך. ישנה סברה שאומרת ששרון האמין בתקופה ההיא שהמערך יזכה בבחירות בסוף 1977 , והוא אולי יוכל להכנס ולהיות שר שם מבחוץ.

 

1977: הליכוד מנצח בבחירות. אריק שרון ממזג את שלומציון בתוך חרות.

 

1985: מפלגת לע"ם מתמזגת למפלגת חירות.

 

אוגוסט 1988: חירות וליברלים מתאחדות סופית למפלגה אחת : "הליכוד - תנועה לאומית ליברלית".

[Dandelion]

איך זה שבניגוד למשפחות אחרות ברקת לא נתפסת כהון שלטון מושחתת כמו למשל משפחת עופר? יש להם 2 חברי כנסת בדרך ואחת המשפחות הכי חזקות בארץ.

יכול להיות שיש מה לדבר על משפחת ברקת ועל ניר שמסוגל להיות פוליטיקאי מנותק לעתים. אבל יש הבדל עצום בין משפחה שהשקיעה בחברות פרטיות בתחום מאד מצומצם לבין משפחות כמו עופר תשובה ורטהיים ורקנאטי, אלה אנשים ששולטים ברוב גדול של היבטי החיים של האזרחים במדינה ובמקרים מסוימים גם מנהלים אותה

[הילד בן 30]

במפלגה של גנץ, עוד בהצטרפות של בוגי יעלון ועכשיו במילים בסרטונים הצירופים שלהם, מתייגים את עצמם כימין ממלכתי יותר ממרכז. מעניין.

הצירופים האחרונים שם לגמרי של סוציאל פופוליסטים. חבל

[ohad maccabi]

דם יהודי אינו הפקר

[hairy2hell]

על הסקרים בארץ אנשים פה כבר הסבירו למה לא היתה בעיה איתם, אבל לגבי ארה"ב - למיטב זכרוני המדינות היחידות שטען בהן הן המדינות שאמרו שיהיו צמודות, ולא היתה שום מדינה שהם נתנו להילארי בוודאות שהיא לא ניצחה בה, אלא הדגישו שמדובר במקומות שבהם המירוץ צמוד. ככה שהם לא בדיוק פספסו בענק, בניגוד לתמונה שמנסים לצייר.

בסקרים בארה״ב אני זוכר פוסט של נייט סילבר יום לפני הבחירות שטען שאמנם הסקרים נותנים ניצחון להילארי, אבל בגלל מבנה הבחירות המסובך שם, טווח הטעות כולל בתוכו מעין ׳מפולת שלגים׳ כמו שאמר, ומאפשר ניצחון של טראמפ, ואפילו בפער. טעות קטנה בכל מחוז יכולה להתאסף לפער גדול בכל המדינה, ועוד יותר גדול בכל ארה״ב.

כך שהסקרים שם, לפחות אלו של נייט, כן התייחסוגם לסיטואציה שטראמפ יזכה.

 

מה שכן, זה נכון שערוצים לא נכנסו כזה עמוס לסקרים, אלא רק הכריזו על הכותרת, וטענו שהילארי לוקחת בלי סייגים.

[החתול הצהוב]

גלגולן של מפלגות, והפעם: מפלגת העבודה.

 

הצורה שבה מפלגת העבודה התגלגלה לאורך השנים די מעניינת (אותי לפחות). היא תולדה של המון איחודים ופיצולים שונים בקרוב תנועות הפועלים, שהיו הדומיננטיות במדינה.

כיום הם בדרך כנראה לחד ספרתי במנדטים.

 

אז זהו הגלגול של העבודה:

 

1900: באירופה מוקמת מפלגה בשם פועלי ציון.

 

1905: בפ"ת מוקמת מפלגה בשם הפועל הצעיר.

 

באותן שנים גם מתגבשת קבוצה בשם "הבלתי מפלגתיים" של ברל כצנלסון.

 

1919: במסגרת הדיבורים על הקמת ההסתדרות חל איחוד בין פועלי ציון לבתי מפלגתיים ומוקמת אחדות העבודה. חלק מאנשי פועלי ציון לא הסכימו לאיחוד, פרשו והקימה מפלגה בשם פועלי ציון שמאל.

 

1930: אחדות העבודה מתאחדת עם הפועל הצעיר למפלגה חדשה בשם מפא"י- מפלגת פועלי ארץ ישראל.

 

1954: לאחר פילוג במפלגת השמאל מפ"ם מוקמת מפלגה בשם "אחדות העבודה - פועלי ציון" (חלק לא קטן מהם היו במפא"י והתפלגו ממנה ב-1944).

 

1965: מפא"י ואחדות העבודה-פועלי ציון מקימים סיעה ורשימה משותפת בשם "המערך לאחדות פועלי א"י". כתוצאה מריצה משותפת זו, יחד עם חלוקי דיעות אחרים, לא מעטים מהם על רקע אישי, מתפלגת קבוצה ממפא"י בראשות בן גוריון וצעירים כמו שמעון פרס ומשה דיין והם מקימים מפלגה בשם רפ"י- רשימת פועלי ישראל.

 

1967: רפ"י נכנסת לממשלה עקב משבר ששת הימים. דיין נהיה שר בטחון. בסוף השנה נגמר ה"ברוגז" ולמעט בן גוריון וכמה בודדים שעימו אומרים רוב פורשי רפ"י כי מבחינתם בשלב העת לאיחוד.

 

1968: מפא"י, אחדות העבודה- פועלי ציון ורפ"י מתאחדות למפלגה אחת: מפלגת העבודה.

 

1992: לראשונה מפלגת העבודה רצה כסיעה בפני עצמה בבחירות לכנסת (לפני כן רצה במסגרת הגוש "המערך השני").

[itanar]

אמנם בשביל להיות פוליטקאי אתה לא תמיד ישר. אבל איזה אנשים היו פעם בליכוד ואיזה היום..

[snufkin]

גלגולן של מפלגות, והפעם: מפלגת העבודה.

 

הצורה שבה מפלגת העבודה התגלגלה לאורך השנים די מעניינת (אותי לפחות). היא תולדה של המון איחודים ופיצולים שונים בקרוב תנועות הפועלים, שהיו הדומיננטיות במדינה.

כיום הם בדרך כנראה לחד ספרתי במנדטים.

 

אז זהו הגלגול של העבודה:

 

1900: באירופה מוקמת מפלגה בשם פועלי ציון.

 

1905: בפ"ת מוקמת מפלגה בשם הפועל הצעיר.

 

באותן שנים גם מתגבשת קבוצה בשם "הבלתי מפלגתיים" של ברל כצנלסון.

 

1919: במסגרת הדיבורים על הקמת ההסתדרות חל איחוד בין פועלי ציון לבתי מפלגתיים ומוקמת אחדות העבודה. חלק מאנשי פועלי ציון לא הסכימו לאיחוד, פרשו והקימה מפלגה בשם פועלי ציון שמאל.

 

1930: אחדות העבודה מתאחדת עם הפועל הצעיר למפלגה חדשה בשם מפא"י- מפלגת פועלי ארץ ישראל.

 

1954: לאחר פילוג במפלגת השמאל מפ"ם מוקמת מפלגה בשם "אחדות העבודה - פועלי ציון" (חלק לא קטן מהם היו במפא"י והתפלגו ממנה ב-1944).

 

1965: מפא"י ואחדות העבודה-פועלי ציון מקימים סיעה ורשימה משותפת בשם "המערך לאחדות פועלי א"י". כתוצאה מריצה משותפת זו, יחד עם חלוקי דיעות אחרים, לא מעטים מהם על רקע אישי, מתפלגת קבוצה ממפא"י בראשות בן גוריון וצעירים כמו שמעון פרס ומשה דיין והם מקימים מפלגה בשם רפ"י- רשימת פועלי ישראל.

 

1967: רפ"י נכנסת לממשלה עקב משבר ששת הימים. דיין נהיה שר בטחון. בסוף השנה נגמר ה"ברוגז" ולמעט בן גוריון וכמה בודדים שעימו אומרים רוב פורשי רפ"י כי מבחינתם בשלב העת לאיחוד.

 

1968: מפא"י, אחדות העבודה- פועלי ציון ורפ"י מתאחדות למפלגה אחת: מפלגת העבודה.

 

1992: לראשונה מפלגת העבודה רצה כסיעה בפני עצמה בבחירות לכנסת (לפני כן רצה במסגרת הגוש "המערך השני").

2019 : לא עברו את אחוז החסימה ונעלמו

[החתול הצהוב]

חחחח לא מאמין שיקרה.

 

והפעם, בפוסט הזה אכתוב על מפלגה אהובה בפורום"- מרצ.

 

1900: באירופה מוקמת מפלגה בשם פועלי ציון.

 

1913: מוקמת תנועת השומר הצעיר".

 

1919: תנועת פועלי ציון מתאחדת עם תנועת הבלתי מפלגתיים למפלגת "אחדות העבודה". חלק מחברי פועלי ציון אינם מסכימים לאיחוד, פורשים ומקימים את פועלי ציון שמאל.

 

1936: מוקמת מפלגת הליגה הסוציאליסטית שהיא למעשה השלוחה העירונית של "השומר הצעיר".

 

1944: במפלגת מפא"י חל פילוג, והפורשים מקימים מפלגה בשם התנועה לאחדות העבודה.

 

1946: הליגה הסוציאליסטית והשומר הצעיר מקימים מפלגה משותפת בשם מפלגת פועלים השומר הצעיר.

 

1946: התנועה לאחדות העבודה מתאחדת עם פועלי ציון שמאל ומקימות את התנועה לאחדות העבודה - פועלי ציון .

 

1948: מפלגת פועלים השומר הצעיר ומפלגת התנועה לאחדות העבודה- פועלי ציון מתאחדות ומקימות את מפ"ם- מפלגת פועלים מאוחדת.

 

1969: מפ"ם מתחילה לרוץ עם מפלגת העבודה בגוש משותף בשם "המערך".

 

1973: שולמית אלוני פורשת ממפלגת העבודה ומקימה את רצ - המפלגה לזכויות האזרח.

 

1974: מפלגת שינוי מוקמת.

 

1984: החיבור בין מפלגת העבודה למפ"ם במסגרת המערך מתפרק. מפ"ם חוזרת לרוץ לבד.

 

1992: מוקם גוש שמאל שכולל 3 מפלגות: מפ"ם, רצ ושינוי לשם מרצ.

 

1997: מפלגות רצ, מפ"ם ושינוי מתמזגות למפלגה אחת - מרצ.

[חןחן]

יאללה הימורים על פריימריז מפלגת העבודה

[hairy2hell]

נראה ששמולי ושפיר סיימו במקומות הראשון השני.

מעבר לכך שמדובר בסוג של חילופי משמרות, שנבחרו ח״כים צעירים לפני פרץ ויחימוביץ׳, זה גם מרשים במיוחד כי לא מדובר בח״כים עם כח מפלגתי (במובן של דילים, תמיכה על ידי קבלני קולות והופעה ברשימות גדולות) מהגדולים במפלגה. במיוחד שפיר, שאפילו מוקדי כח במפלגה ניסו לפעול נגדה.

 

מה זה אומר? לא יודע. אולי כלום.

אבל זה מעניין.