Jump to content

סלאח, פה זה ארץ ישראל.


JacK

Recommended Posts

אני חושב שהסיבה העיקרית לכך שהפכנו למדינה מפותחת יחסית היא השילומים מגרמניה, לא?

 

לא רק.

השילומים מגרמניה נתנו למדינה חמצן . צריך לזכור שישראל של תחילת שנות ה-50 הייתה מדינה עניה מאוד, בצנע , שהייתה צריכה לתחזק צבא סדיר וקלטה המוני עולים מהמון תרבויות שונות, כולל מאות אלפי אנשים שעברו זוועות עשור לפני כן באירופה וחומרית נאלצה לשכן לא מעט עולים בצריפים ואוהלים. השילומים תרמו מאוד למדינה בעניין הזה בכך שעזרו לייצב את העסק ולשפר אותו, אבל היו גם סיבות נוספות שישראל הלכה ושיפרה את המצב הכלכלי שלה.

קודם כל, הנהגת המדינה , אותה מפא"י המושמצת, ידעה לא רק לנתב את הכספים הללו אלא גם ידעה לפתח את התשתיות , וידעה להשתמש בהון האנושי שהיה כאן שאמנם היה מועט מאוד מספרית אבל ברמה גבוהה מאוד. היפה הוא שהמדינה הצליחה לעשות את זה למרות העול הבטחוני. ככל הנראה, הכלכלה הריכוזית מאוד של מפא"י בשנים ההן הייתה , אולי, מה שהיה צריך אז בשביל להעמיד את המדינה הזו על הרגלים. גם השלטון המאוד דורסני של ב"ג היה כנראה מה שהיה צריך לתנאים הללו .

בשנות השישים פיתוח התשתיות ברמה הלאומית המשיך בצורה מאוד מוצלחת. פיתוח המוביל הארצי למשל נתן חמצן עצום להמשך פיתוח המדינה עד לצפון הנגב. מבחינת אופי השלטון, באמצע שנות השישים ובסופן בן גוריון כבר היה לא רלוונטי מאחר והסגנון שלו כבר לא היה נחוץ לישראל ההיא. לאחר מכן גם הגיעו שנות הבום הכלכלי שבין 1967 ל-1973 שהעלו מאוד את רמת החיים כאשר במקביל הממשלה המשיכה לדגול בכלכלה ריכוזית שמנוהלת ע"י המדינה. הכלכלה הזו, שהיום כמובן לא היינו יכולים להסכים לה, הייתה אולי מה שהתאים לישראל הצעירה של אז.

בסוף 77' אגב הליכוד ניסה לעשות מהפך כלכלי בכך שהוא ביטל את רוב ההגבלות של אותה כלכלה ריכוזית של המערך. התוצאה הייתה הרסנית לחלוטין: אמנם בטווח הקצר רמת החיים עלתה עוד יותר, אבל בטווח הבינוני המשק ב-1985 עמד על סף קריסה מאחר והשינוי היה חד מידי לכלכלה הישראלית של אז.

 

בסופו של דבר, הסיבה שישראל הצליחה להפוך למדינה מתקדמת הייתה נעוצה בשילומים כפרק ראשון, אבל לאחר מכן השקעות ופיתוחים נכונים וכן - גם לדעת לקחת כספים מבחוץ ממי שצריך וכמה שצריך, כשזה היה נחוץ. עניין פרדוקסלי נוסף הוא החרם הערבי , שהכריח את המשק והמדינה לפתח דברים בעצמנו במקום להסתמך על חו"ל. בכך , החרם הערביח, שהמטרה שלו הייתה לחנוק את ישראל, נכשל כשלון חרוץ. אז נכון שעד תחילת ה-90' לא אכלנו מקדונלדס, פיצה האט ולא היה כאן לא מעט מכוניות שיש היום ועוד . אבל בסופו של דבר, התעשיה הישראלית התגברה על זה מצוין.

ואחרי הכל, הגענו לרמה כזו כיום כשיש עלינו נטל של עול כלכלי-צבאי עצום. בחלק מהשנים הקודמות היינו במקום הראשון בעולם בהשקעה צבאית פר נפש, עד כדי כך.

Link to comment
Share on other sites

שתי כתבות די מעניינות ב-הארץ בנושא (באופן לא צפוי, מבחינתי, הם לקחו קו די אנטי)

 

הראשונה:

 

דוד דרעי אומר אמת, אבל זו עדיין תעמולה

בסתיו 1948, אחרי שמונה חודשים של לחימה מתמדת, הועליתי לדרגה הנעלה של רב-טוראי. אחרי שעברתי קורס מזורז למפקדי כיתות, ניתן לי לבחור בחיילים לכיתה שלי מבין העולים חדשים מפולין וממרוקו (כולם רצו בבולגרים, אבל הבולגרים כבר נלקחו. הם היו ידועים כלוחמים מצוינים וממושמעים).

בחרתי בעולים ממרוקו. קיבלתי גם שני טוניסאים וחמישה טורקים, ביחד 15 איש. אנשים שזה עתה הגיעו באוניות, ואיש מהם לא דיבר עברית, אז איך אני מסביר להם שלרימון-יד יש מסלול תעופה גבוה וזווית ירידה חדה? למרבה המזל, ידע אחד החיילים שעלה ממרוקו קצת עברית והוא תירגם לצרפתית. אחד מעולי טורקיה ידע צרפתית ותירגם לטורקית, וכך הסתדרנו איכשהו.

זה לא היה קל, היו המון בעיות, אבל החלטתי להתאים את עצמי עד כמה שאפשר. לדוגמה: באחד הימים קיבלנו פקודה לנסוע לחולות של ראשון לציון ולהעמיס חול על משאיות, כדי להרחיב את המחנה באוהלים נוספים. כשהגענו לחולות, איש מהחיילים שלי לא זז. "באנו לארץ כדי להילחם, לא לעבוד", הצהיר הדובר שלהם.

הייתי נבוך. מה לעשות? הקורס לא הכין אותי למצב הזה. ואז עלה לי רעיון. אמרתי להם: "אתם צודקים לגמרי. אז שבו בצל מתחת לעץ ההוא ותיהנו מהנוף". לקחת את חפירה והתחלתי לחפור. שמעתי שהחיילים מתלחשים ביניהם. ואז חייל אחד קם, נטל את חפירה והתחיל לעבוד. אחר כך שני ושלישי. בסוף כולנו עבדנו בשמחה.

לרוע המזל, היינו יוצאים מן הכלל. רוב האשכנזים, ילידי הארץ והעולים מאירופה, סברו שהם כבר עשו את שלהם וסבלו די, ושעכשיו הגיע תורם של המזרחים לתרום את חלקם. היו הבדלים תרבותיים גדולים, ואיש לא טיפל בהם כראוי.

מספר ימים אחרי הסצינה שתיארתי, קיבלנו חופשה של שעות אחדות כדי לנסוע לתל אביב. כשעליתי למשאית, שמתי לב שאחדים מהאנשים שלי לא עלו. "השתגעתם?" גערתי בהם, "חופשה בתל אביב זה גן עדן!"

"לא בשבילנו", הם ענו, "הבחורות בתל אביב לא רוצות לצאת איתנו. הן קוראות לנו 'מרוקאי סכין'".

היחס שלי ל"מרוקאים שלי" השתלם. כשנפצעתי קשה, ארבעה מהם סיכנו את נפשם והוציאו אותי תחת אש. הם נתנו לי במתנה 70 שנות חיים נוספות (עד כה).

בספטמבר 1953, כשהייתי כבר העורך הראשי של "העולם הזה", פירסמתי סדרת תחקירים בשם "דופקים את השחורים", ובה גילויים על הפליית המזרחים. הסדרה עוררה סערה של זעם ברחבי המדינה. עצם הטענה שיש הפליה הוכחשה נמרצות. בסוף שנות ה-50 גרמה תקרית קטנה למהומות גדולות של המזרחים בשכונת ואדי סאליב בחיפה. כל העיתונים תמכו במשטרה, "העולם הזה" היה כלי התקשורת היחיד שתמך ב"מורדים".

אני כותב על כל ההיסטוריה הישנה הזאת מפני שהיא הפכה לפתע לאקטואלית. סדרת הטלוויזיה של דוד דרעי, דורון גלעזר ורותי יובל, "סאלח, פה זה ארץ ישראל", מעוררת סערה. היא מתיימרת להיות תיאור נאמן של חוויות הוריו של דרעי בבואם ארצה בראשית שנות ה-50.

הם רצו להתיישב בירושלים, המקום היחיד בארץ שאת שמו הכירו, אבל נלקחו למקום מרוחק במדבר, ושם נזרקו מהמשאיות. הם הושארו לבדם באוהלים, ללא עבודה - מלבד מספר ימים בחודש של "עבודות-דחק", חפירת בורות לעצים.

לדברי דרעי, זאת היתה "קונספירציה" (הוא משתמש במלה זו) של האשכנזים. הם הביאו את היהודים המזרחים לארץ כדי לזרוק אותם במדבר ולהשאיר אותם שם, קורבן לרעב ולחוסר-כל. דרעי מצטט מהרבה פרוטוקולים סודיים רשמיים, שבהם דובר על המבצע. הדבר נידון באריכות והוסבר כהכרח לאומי - כדי למלא את השטחים הריקים (שמהם גורשו הערבים לפני כן). כל העובדות נכונות. אך התמונה הכללית כוזבת. דרעי לא ניסה לתאר את הפרק ההיסטורי הזה באופן אובייקטיבי. הוא יצר תעמולה.

אחזור לניסיון האישי שלי. נולדתי בגרמניה להורים אמידים. כשהגיעו הנאצים לשלטון, ב-1933, החליט אבי לעזוב את גרמניה ולעלות לפלסטינה. איש לא חיכה לנו כאן עם פרחים. השאירו אותנו לדאוג לעצמנו. הבאנו איתנו סכום גדול של כסף, אבל אבי לא הכיר את המנהגים המסחריים ששררו אז בארץ, ותוך שנה הפסדנו את כל הכסף.

שני הורי לא עבדו בגרמניה ולו יום אחד של עבודה גופנית. עכשיו, בארץ, הם נאלצו לעבוד קשה, 10 או 12 שעות ביום. על כן החלטתי לעזוב את בית הספר בגיל 14, בתום כיתה ז', וגם אחי ואחיותי עבדו. לא התלוננו; מה שקרה באותה עת בגרמניה הזכיר לנו יום-יום ממה ברחנו.

גורלם של מהגרים חדשים הוא מר, וכך זה היה תמיד ובכל מקום. היה מנוי וגמור איתנו לבנות את "ארצנו". העולים החדשים שהגיעו אחרי מלחמת העולם השנייה – מהמערב ומהמזרח - נדרשו גם הם לעבור את זה.

שנים רבות לאחר מכן התיידדתי עם לובה אליאב, אחד המארגנים הראשיים של "קליטת" העולים בשנות ה-50. הוא סיפר לי איך הביאו את העולים, המזרחים והאשכנזים כאחד, לאזור לכיש השומם. כשהם סירבו לרדת מהמשאיות, הצטוו הנהגים להרים את תא-המטען ו"לשפוך" את העולים, פשוטו כמשמעו, על הקרקע. הוא לא התבייש בכך. בעיניו זה היה חלק מבניין הארץ. אליאב, אגב, היה אחד האידיאליסטים הגדולים של המדינה. בגיל מתקדם הוא עצמו ירד למדבר, ליד הגבול המצרי, כדי לחיות עם הצעירים, שלמענם הקים כפר חדש, רחוק מכל מקום.

דרעי מגלה שמרגלי המשטרה חדרו לקבוצות מזרחיות. זה גרם לי לצחוק בקול רם, מפני שזה היה סוד גלוי שהש.ב (שמו הקודם של השב"כ) ריגל אחרי כל תנועה של חברי מערכת "העולם הזה". דרעי גם אינו מוטרד מהעובדה שבכל השנים ההן התייחסו לקומוניסטים בצורה עוד יותר קשה, שלא לדבר על האזרחים הערבים, שנמקו יום-יום תחת "משטר צבאי".

בסך הכל, דרעי לא סילף דבר. אבל הוא מוציא את הדברים מההקשר שלהם. אם מישהו יקח ציור של מיכלאנג'לו ויוציא מתוכה רק צבע אחד – נגיד אדום – התמונה נשארת אותה התמונה, אך זאת לא תהיה אותה היצירה. דרעי אינו מצייר תמונה "מאוזנת". להפך. אינני יודע מהי השקפתו הפוליטית, אך במציאות של ימינו, הסדרה שלו משמשת את מסעו של בנימין נתניהו נגד "האליטות האשכנזיות השמאלניות" המדומיינות, הכוללות את התקשורת, האוניברסיטאות, המשטרה ובית המשפט (וגם אותי, כמובן).

אגב, דרעי עצמו הוא הראיה הטובה ביותר לכך שבשני דורות הצליחו מרוקאים, שנזרקו למדבר, ליצור אליטה חדשה.

Link to comment
Share on other sites

השנייה:

 

אין דבר יותר מפחיד היום מלצאת נגד "סאלח"

לפנינו סרט אימה: וולדמורט, סליחה, הסוכנות, נשלחת להביא אומללים שיישבו את הפריפריה. האומללים, סליחה, מוחלשים, מופרדים מילדיהם, מפאותיהם ומשפתם, ומגיעים לארץ הקודש, סליחה, לפלנטה דיסטופית שמעתה, בוצדמים שכמותם, ישרתו את האצולה האשכנזית-גרמנית.

אבל כל סופר מתחיל יודע שגם לסרט אימה גרוע רצוי שיהיה לדמות הרשע סוג של מניע. הסרט "סאלח, פה זה ארץ ישראל", שיצרו דוד דרעי, דורון גלעזר ורותי יובל, מראה לרבע שנייה את המניע ואז ממהר לדפדף הלאה, וברור מדוע: התעכבות יתר תהרוס את כל המוטיבציה לסרט.

המניע בסיפור האימה שלפנינו, שגרם לכל כך הרבה אנשים לעזוב את מרוקו, היה סיום המנדט הצרפתי והיפרדות מיידית מהממשל המוסלמי, שלמרות הקלישאה הרומנטית, לא היה כל כך סובלני ליהודים, ועוד לפני היטלר הדביק ליהודים טלאי צהוב כשיצאו מגטו המלאח. כמו כן, האויב הציוני, כפי שנהוג לכנות אותו בימים אלו, היה יכול למצוא מספיק אנשים מסכנים שיבואו לגור בפלשתינה, אלא שכנראה מצא איזו זהות משותפת עם אותם אומללים שהסתובבו בארצות המזרח. אני לא רוצה לעשות ספוילר באשר למכנה המשותף, אז רק ארמוז שזה קשור לכך שלאורך ההיסטוריה אף אחד לא ממש חיבב יהודים, החל מפריץ הצלבני וכלה בעומאר התימני.

בימים אלה, להתקומם נגד הסרט זה לא פחות ממפחיד, כי לך דבר על עובדות בתקופה שבה מקדשים את החוויה הקורבנית וה"מרגיש לי".

העובדות - מדינה קטנטונת, ענייה, מוקפת בשכנים שלעולם לא ילוו לה סוכר, מדינה שבהאחוז מאוכלוסייתה נהרגו במלחמת העצמאות, מדינה שבה הקולט היה בעצמו נקלט פלוס חדור בראייה אירופית טיפוסית - על העובדות הללו הסרט מדפדף ולא מגיש אותן לצופים. הוא מדלג על עוד דברים, כמו, למשל, סיפור מרתק אחד שבו המדינה הציונית נתנה עדיפות ליהודי עיראק, שלכל הדעות לא נמצאת על נהר הריין, ודחתה את עליית יהודי רומניה.

טיעונים כאלו ממש לא מעניינים את המתלהמים, גם לא שאלות מוסריות שקשורות לזמן המיוחד בהן התעוררו: מה אכזרי יותר, להפריד בין משפחות או לאפשר לחולה במחלה זיהומית להדביק אונייה שלמה? האם גזענות ושנאת זרים שייכות רק לחלק אחד באוכלוסייה? האם הכל היה לגמרי מכוון? האם ניתן להתעלם מהבדלי השקפות עקרוניים בין אירופים ומזרח תיכון? האם יכול היה להיות אחרת?

אני לא מיתממת. לא רק שגדלתי על הסיפורים שהבמאי "חושף" ואינם מחדשים לי דבר, להפך - אף אני ספגתי גזענות כפולה בממסד הדתי-לאומי שאליו נקלעתי, לאחר שבילדותי עזבנו את הדרום והיגרנו לירושלים. וגם היום אין דבר שמעצבן אותי יותר מלעבור ליד קיבוציםולראות שהלאימו לעצמם מעיינות ושמורות טבע ושהאדמות החקלאיות הופכות לשדה נדל"ן מלבלב. אני חושבת שיש צורך בחלוקת קרקעות מחודשת, ועדיין, כל זה לא מפחית מבעייתיות הסרט שבעצם, פרט להתלהמות-סרק (שהרי לך מצא את צאצאי האשמים) הוא עלול לגרום לאפליה חמורה יותר.

עצם התקבלותו של סרט כזה היא גזענית. הוא מאותת לאתיופים, לרוסים, למוסלמים ולנוצרים שבינינו, שאם הם רוצים ליצור אמנות, הכי משתלם ללכת על הקלישאה, על הבנאליות ועל הגנריות, בעיקר בימי שרת התרבות הנוכחית. התקבלות של סרט כזה קשורה בייבוא של אופנה שרווחת היום מאוד באמריקה. תעשיות הקולנוע והספרות מבקשות להן "נושאים", ועלינו, על היוצרים, להפוך ל"כתבנו לענייני מזרחים, דווח לנו מה אתה רואה משם".

זאת טוטליטאריות מחשבתית בהסוואה ערמומית במיוחד. כי למי לא נקרע הלב למראה אנשים הנשפכים ממשאיות? ומי לא זוכר מיד את סבא וסבתא, שבורי שפה וגוף?
אבל הסרט מייצר עדר אחיד, שבו אין אנשים אמיצים, מתריסים, שונים ופנטסטיים. ותסלחו לי, אבל אין אויב ציוני, כי סבא וסבתא שלי ראויים לתואר ציונים לא פחות מכל אירופי.

הסרט הזה קשור בסיסמוגרף תרבותי, והשיקול של אפליה מתקנת משחית פעמיים: גם מעניק תקציב וקול ליצירה שאיננה בהכרח אמנותית ומתריסה, וגם מייתר אמנים רבים שפועלים בשדה היצירתי. נוצר מצב שמי שלא מקדם את עצמו באמצעים פוליטיים, נשאר לבד. למעשה, לשרת התרבות אין מה לעשות איתי, אמנית שמתעקשת על מצלול ומוזיקה בספרים שלה הרבה יותר מאשר על תוכן. לעומת זאת, לאמנים שרושפים פוליטיקה ממתין עתיד משגשג של משרות באוניברסיטה, של קביעות ושל נוחות.

מעניין לציין שהקאנון הישראלי, שעד לא מזמן סיפק אותה סחורה ספרותית - קיבוצים ומיינסטרים שבע - הולך ומפנה מקום לקולות אחרים. ועוד מעניין לציין, שהתהליך הזה קורה במקביל לפריחת ז'אנר הפנטסיה והמד"ב, שהיו די מוקצים מקום המדינה ואילך. היכולת של חברה לקבל מגוון שונה של אנשים שיכולים לספר סיפור שונה גם אם הם ממוצא זהה, מנבאת את יכולתה להתקיים ולשגשג תרבותית.

דווקא בסרט אחר של הבמאי דוד דרעי, "תגיד אמן", סרט מורכב ויצירתי שבו הבמאי מנסה לספר להוריו על נטייתו המינית - דווקא בו מצאתי אומץ, ייחודיות וכנות שהם נשמת אפה של כל יצירה. חבל שהרכיבים הללו לא הונחו ביצירתו האחרונה, ומוביל אותה מסָפר קורבני וגנרי.

Link to comment
Share on other sites

ומה קשורים כל דברי הוגי הדעות לחומרי הלימוד השקריים שנלמדים בימים אלה בתיכון, על משפחות שילדיהם נחטפו ועל רחובות ומוסדות ציבוריים של אנשים סופר גזעניים?

מה כל השטויות שהם כותבים קשורים לפתיחת ארכיונים חסויים בשנות ה50׳? מה עוד הממסד מסתיר?

ולא אויב ציוני ולא נעליים, למרות שהציונות היא בלוף והגדרת רעיון שכבר הוגשם, לא אנשים, מי מגדיר את עצמו כציוני? מקסימום ישראלי וגם את זה בחצי בושה, הזהות היחידה שלנו היא זאת שאנחנו יהודים.

Link to comment
Share on other sites

ירוחם לא אושוויץ.

אבל האשכנזים הנאורים שהובילו אותנו להיות אירופאים מוצלחים ידעו לקרוע משפחות, לחטוף ילדים ותינוקות ולשלוח בני אדם לניסויים בדיוק כמו שמנגלה עשה להם.

 

תמשיכו להצדיק ולעטוף את זה איך שאתם רוצים.

את ההיסטריה אי אפשר לשנות, את העוול אפשר לתקן ואת הכבוד שזוכים לו נאצים רבים במדינה הזו צריך לשלול.

Link to comment
Share on other sites

המחשבה מה היה קורה אילו אדם ממוצא אשכנזי היה אומר את מה שמויאל אמר מוכיחה מיהו הגזען בכל העסק האנכרוניסטי הזה.

בוא שמע סוד, כנראה שלא פגשת מעולם אדם שאיננו גזען.

במקסימום פגשת אנשים שעוטפים את זה יפה יפה שלא יראו.

הראש עיר האפס של שדרות כנראה קיבל משהו כדי לדבר ככה או שהוא פשוט נמצא בסינדרום של נחטף מתאהב בחוטף.

אין לי בעיה עם משתכנזים, אני בעצמי נחשב כזה בסביבה שלי.

אבל לשכוח מאיפה באת, מה המקורות שלך ולהתעלם מהעוול שנעשה למשפחה שלך בגלל שבאו ממדינות ערביות ?

 

גם בשואה היו קאפו ויודנראט לא?

Link to comment
Share on other sites

ירוחם לא אושוויץ.

אבל האשכנזים הנאורים שהובילו אותנו להיות אירופאים מוצלחים ידעו לקרוע משפחות, לחטוף ילדים ותינוקות ולשלוח בני אדם לניסויים בדיוק כמו שמנגלה עשה להם.

 

תמשיכו להצדיק ולעטוף את זה איך שאתם רוצים.

את ההיסטריה אי אפשר לשנות, את העוול אפשר לתקן ואת הכבוד שזוכים לו נאצים רבים במדינה הזו צריך לשלול.

אתה מבין אבל שזה אינדיבידואלים שביצעו פשעים, ולא פעולה של קהילה שלמה כנגד אחרת?
Link to comment
Share on other sites

אתה מבין אבל שזה אינדיבידואלים שביצעו פשעים, ולא פעולה של קהילה שלמה כנגד אחרת?

גם לא כל בגרמנים רצחו יהודים. אזמה?

והגזענות הייתה גורפת, זה שהרוב הסתפקו בפגיעה מילולית או זלזול יתר זה לא עושה את המצב סבבה.

והפרשה הנוראית הזו של ״חטופי תימן״ למרות שזה לא רק תימן היא פרי יצרם של אליטה אשכנזית שלא מעט אנשים סוגדים לה גם היום.

Link to comment
Share on other sites

גם לא כל בגרמנים רצחו יהודים. אזמה?

והגזענות הייתה גורפת, זה שהרוב הסתפקו בפגיעה מילולית או זלזול יתר זה לא עושה את המצב סבבה.

והפרשה הנוראית הזו של ״חטופי תימן״ למרות שזה לא רק תימן היא פרי יצרם של אליטה אשכנזית שלא מעט אנשים סוגדים לה גם היום.

ההשוואה הזאת נראית לך הגיונית??
Link to comment
Share on other sites

בסופו של דבר האשכנזים קיבלו שטחים שששוים מילונים והם חיים מזה עד היום.

המזרחים קיבלו חדר וחצי והיו צריכים לשרוד.

 

לא יודע, הפיסגה של סבא וסבתא שלי הייתה דירה בדמי מפתח של 2 חדרים ביפו ליד בלומפילד והם ידעו יידיש ומצד שני לא היו יום אחד בחייהם במדינות ערב...

Link to comment
Share on other sites

 

לא יודע, הפיסגה של סבא וסבתא שלי הייתה דירה בדמי מפתח של 2 חדרים ביפו ליד בלומפילד והם ידעו יידיש ומצד שני לא היו יום אחד בחייהם במדינות ערב...

רוב האשכנזים קיבלו שטחים שמיועדים לבנייה של שכונות. הנכדים שלהם נהנים מזה עד היום.

המזרחים לא קיבלו כלום, היו צריכים לשרוד ולהרוויח הכול העבודה קשה.

Link to comment
Share on other sites

 

לא יודע, הפיסגה של סבא וסבתא שלי הייתה דירה בדמי מפתח של 2 חדרים ביפו ליד בלומפילד והם ידעו יידיש ומצד שני לא היו יום אחד בחייהם במדינות ערב...

 

אל תקלקל להם את התיאוריה עם עובדות. הם החליטו שהם ניצולי שואה וזהו.

אין גבול עליון לבורות ולשנאה של ה-"מקופחים" שמצביעים לביבי - שפגע בשכבות החלשות יותר מכולם.

Link to comment
Share on other sites

בסופו של דבר האשכנזים קיבלו שטחים שששוים מילונים והם חיים מזה עד היום.

המזרחים קיבלו חדר וחצי והיו צריכים לשרוד.

איפה בודקים ירושות של משפחה אולי פספסתי משהו.

סבא וסבתא שלי עלו מגרמניה, אוסטריה וצ'כיה הכי אשכנזים שיש, זרקו אותם לבנות ישוב בחור תחת מוקף בערבים והם הלכו לשם בשמחה.

Link to comment
Share on other sites

רוב האשכנזים קיבלו שטחים שמיועדים לבנייה של שכונות. הנכדים שלהם נהנים מזה עד היום.

המזרחים לא קיבלו כלום, היו צריכים לשרוד ולהרוויח הכול העבודה קשה.

 

מעניין, הסבא השני שלי בא מגרמניה. ועוד ב-1936, כשלא הייתה מצוקה בגלל קליטה של עלייה המונית. נחש מה? הוא לא קיבל שום קרקע ושום נעליים. המקום האחרון שהוא גר בו היה דירה רגילה של 3 חדרים בר"ג ליד שד' י-ם. סתם דירה.

 

החתול

סבא וסבתא שלך מרומניה?

 

מצד אחד מרומניה, צד שני הסבא מגרמניה, עלה בשנות השלושים כי היה לו שכל לראות לאן הרייך מתדרדר

Link to comment
Share on other sites

עובדות? תעבור עיר ועיר בכל המדינה. תראה מי היה ״הבעלים״ של השכונות העיר.

בעיר שאני גר בה( נס ציונה) כולם אשכנזים.

למה להם הגיע?

מה שקרה פה במדינה בתחילת דרכה זה ביזיון, ועדיין חא דיברתי על חטיפת ילדי תימן.

Link to comment
Share on other sites

עובדות? תעבור עיר ועיר בכל המדינה. תראה מי היה ״הבעלים״ של השכונות העיר.

בעיר שאני גר בה( נס ציונה) כולם אשכנזים.

למה להם הגיע?

מה שקרה פה במדינה בתחילת דרכה זה ביזיון, ועדיין חא דיברתי על חטיפת ילדי תימן.

 

סיבה פשוטה מאוד: אחוז גדול מהערים הללו היו מושבות בתחילת הדרך, חקלאיות. ומי שהגיע לשם בתחילת הדרך היו אשכנזים מהסיבה הפשוטה שלפני קום המדינה פשוט...לא היו כמעט יוצאי מדינות ערב בארץ.

נס ציונה לדוגמא היא מושבה חקלאית קלאסית בעברה ומי שהלך לגור שם (ובתחילת הדרך אגב זה היה ספר עם בעיות לא קטנות מבחינת תשתית ואפילו בטחון בגלל ערביי הסביבה שהיו שם) היו כאמור אשכנזים כי...רק הם היו בארץ.

Link to comment
Share on other sites

נו הנה

עולים מרומניה שוכנו במערבות וקיבלו דירות זניחות יחסית עלו אני חושב גם אחרי 51

 

אצלי הם עלו ב-1959 כבר. המקום אליו הם נשלחו ישר אחרי הנחיתה בנמל חיפה היה בית שאן. מבית מודרני בשכונה טובה בבוקרשט הם מצאו את עצמם במבנה/צריף בבית שאן עם שירותים בחצר.

דבר אחד כן ברור לי: לאשכנזים, אלו שנשלחו לחורים הללו, היה יותר קל לצאת מהמזרחים כי מי שכבת הניהול של המדינה דאז הייתה אשכנזית לחלוטין.

Link to comment
Share on other sites

"האשכנזים קיבלו שטחים" עאלק, כאילו כל האשכנזים קיבוצניקים? לא מאמין שגם 5 אחוז מהאשכנזים קיבוצניקים, אז לא האשכנזים לא קיבלו שטחים, מפאיניקים קיבוצניקים קיבלו שטחים, הם יכלו להיות גם פרסים.

Link to comment
Share on other sites

Create an account or sign in to comment

You need to be a member in order to leave a comment

Create an account

Sign up for a new account in our community. It's easy!

Register a new account

Sign in

Already have an account? Sign in here.

Sign In Now
×
×
  • Create New...

הודעה חשובה

בשימוש אתר זה אתה מסכים לתנאים הללו תנאי השימוש.