קונספירציות

[פנחס שוף]

צטט

נסענו ביחד לטיול בפריז. ואז, פתאום, אמא נעלמה באוקטובר 2019 יצאה אישה ישראלית לטיול מאורגן עם בתה — וברגע אחד נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה. שנתיים וחצי לאחר מכן, היא צצה במפתיע. זה ממש לא אומר שהתעלומה נפתרה

 

צטט

הילו גלזר
24.03.2022
16:58
נסענו ביחד לטיול בפריז. ואז, פתאום, אמא נעלמה
באוקטובר
2019 יצאה אישה ישראלית לטיול מאורגן עם בתה — וברגע אחד נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה. שנתיים וחצי לאחר מכן, היא צצה במפתיע. זה ממש לא אומר שהתעלומה נפתרה
"חצינו את השאנז־אליזה והתחלנו ללכת לכיוון מגדל אייפל. במעבר חציה אמא לא רצתה לתת לי יד
ופתאום הרמזור התחלף לאדום. אני עברתי והיא נשארה במדרכה שממול. חברה מהקבוצה שלי
קראה לי וביקשה שאצלם אותה ליד איזו פרארי. אמרתי לה: חכי רגע, אני רק מביאה את אמא שלי
ומצלמת אותך. לשנייה אחת לא הסתכלתי על אמא, ופתאום היא נעלמה. כשחציתי את הכביש בחזרה
היא כבר לא היתה שם. צעקתי 'אמא, אמא, אמא' והיא לא ענתה. חיפשתי אותה שעות ואז
התעלפתי".
זה קרה באוקטובר
2019 . לוטפיה זבאד 54 ויסמין קעדאן 31 , אם ובתה, נסעו לטיול מאורגן () באירופה. הן בילו כמה ימים באמסטרדם ומשם המשיכו עם הקבוצה לפריז. השאנז־אליזה היתה
התחנה הראשונה שלהן בעיר. שם, בשדרה המפורסמת ביותר בעולם, בלב־לבה של בירת צרפת
הסואנת, אבדו עקבותיה של האם. מאז, במשך שנתיים וחצי ניסתה בתה למצוא אותה.
יסמין היתה משוכנעת שאמה — שאף פעם לא היתה בחו"ל ולא הכירה כלל את השפה — הלכה
לאיבוד ולא ידעה כיצד לבקש עזרה. בחודשים הראשונים נשארה יסמין בפריז וחיפשה את אמה
בצעידה רגלית בעיר. לעת לילה היתה חוזרת לחדרה בדירה של משפחה מקומית ממוצא מרוקאי
שסיפורה נגע ללבם. כאשר שבה לארץ בלית ברירה, לא הרפתה ממשרד החוץ, הפעילה בשלט־רחוק
ישראלים שמתגוררים בפריז, ניסתה לרתום חברי כנסת ערבים ובייאושה פנתה אפילו לעבדאללה
מלך ירדן בתחינה שיסייע
פנייתה לא זכתה למענה . את מעט הכסף שגייסה ואת משכורתה () מעבודות מזדמנות חסכה כדי לשכור חוקר פרטי. אלא שהיא הפסידה את רובו כשנפלה קורבן לשני
נוכלים שהציעו לה מידע על מקום הימצאה של אמה — ונעלמו.
לאורך הדרך פגשה יסמין גם קומץ אנשים טובים שהתגייסו למענה. אולם ככל שנקפו הימים,
השבועות והחודשים, החלה להיסדק ההנחה שלוטפיה הלכה לאיבוד, והתחלפה בהשערות שונות
לגמרי: אולי היו אנשים שרצו שתיעלם, אולי היא אינה בין החיים, ואולי היא בכלל נעדרת מבחירה.
להשערה האחרונה היו שותפים במידת נחרצות כזאת או אחרת צוות הקונסוליה הישראלית בעיר,
אנשי המשטרה הפריזאית ויחידת הנעדרים המקומית וגם צוות החילוץ הישראלי שפעל בפריז במימון
חברת הביטוח של לוטפיה.
"בהתחלה כל האופציות היו על השולחן", אומר סנ"צ דודי קץ, ששימש נספח משטרת ישראל
בדרום־מערב אירופה, וסיים לאחרונה את תפקידו. "או שהיא רצתה להיעלם, שמישהו רצה להעלים
אותה, שהיא באמת הלכה לאיבוד וקיפדה את חייה חלילה. התרחיש הכי סביר היה שהיא נמצאת
באיזה מקלט או בבית תמחוי שנותן לה מחסה והיא לא מזוהה שם".
כי היא לא זוכרת מיהי?
"או שהיא לא רוצה להגיד מיהי".
ככל שהתרבו ההשערות, כך גם הלכו והתרבו סימני השאלה: כיצד היעלמותה של לוטפיה בפריז
קשורה לאירועי היעלמות קודמים שלה? מדוע שלושה ימים אחרי שאיבדה את בתה ואת עצמה
בהמולת השאנז־אליזה, הופיעה בבית חולים בגדה השמאלית והזדהתה בשמה השני? מה חיפשה
בכיכר מסוגננת ברובע ה–
16 , מהאזורים הבורגניים והיוקרתיים בפריז, כפי שעלה מכמה עדויות של אנשים שזיהו אותה שם? מדוע בתה יסמין היתה היחידה שהפכה עולמות בניסיון למצוא אותה בעוד
ששאר בני המשפחה הפגינו מוטיבציה מועטה, אם בכלל? והאם נבדק הקשר בין ההיעלמות
המפתיעה לבין משפט מהדהד שאמר ללוטפיה אחד מקרובי המשפחה שלה ערב הנסיעה —
"אינשאללה תיסעי ולא תחזרי"?
סימני השאלה הללו נותרו בעינם גם כשלילה אחד,
29 חודשים מאוחר יותר, צצה לפתע לוטפיה באחד מרחובות הרובע ה–
12 בפריז וביקשה לחזור לחיק משפחתה. איפה היתה? לאן נעלמה? באילו נסיבות? האם מישהו סייע לה? האם מישהו פגע בה? רק לוטפיה יודעת, ובינתיים היא לא
מרבה לחלוק מידע.
"היו לי כל מיני מחשבות פראיות לגבי הסיפור הזה", אומר מישל הראל, הקונסול היוצא של ישראל
בפריז שגילם תפקיד מרכזי בחיפושים. "אבל אני מעדיף לשמור אותן לעצמי".
***
ליסמין, בתה הבכורה של לוטפיה, היו כוונות נפלאות. היא היתה משוכנעת שגיחה קצרה לחו"ל,
הראשונה של אמה אי־פעם, תשמח אותה. היא פנתה לסוכנות נסיעות בעיר מגוריהן, באקה אל
גרבייה, והזמינה טיול מאורגן באירופה שאמור היה לכלול ביקורים בהולנד ובצרפת.
כבר ביעד הראשון, אמסטרדם, לוטפיה הלכה לאיבוד. "רציתי להיכנס לאיזו חנות תכשיטים
באמסטרדם והצעתי לה להיכנס איתי", מתארת הבת, "היא לא רצתה. אמרה שתחכה לי בחוץ והלכה
לשבת באיזה מקום ממול. כשיצאתי אחרי כמה דקות היא לא היתה. אבל אחרי כמה זמן מצאתי אותה
עם בנות מהקבוצה".
מסיבה זו, יסמין לא מיד נלחצה כאשר גם ביציאה ממקדונלד'ס סניף שאנז־אליזה איבדה קשר עין עם
אמה. בעזרת חברי הקבוצה החלה לחפש את אמה. אולם ככל שנקפו השעות והחיפושים לא העלו
דבר, גברה מצוקתה. אישה מקומית דוברת ערבית הציעה להתקשר למשטרה ועד מהרה הגיע כוח
שסרק את האזור. גם כמה מאנשי הקונסוליה הישראלית, שממוקמת לא רחוק מאותה נקודה בשדרה,
ירדו לשטח בניסיון לאתר דמות שעונה לתיאור. "באיזשהו שלב המדריכה הציעה שנחזור למלון ואולי
היא תהיה שם", מספרת יסמין. "התחלתי לצעוק שאין סיכוי כי רק הגענו לפריז והיא אפילו לא יודעת
באיזה מלון אנחנו אמורות לישון. בסוף אמרו לי שחייבים ללכת. לא היתה לי ברירה. הרגשתי נורא
שאני משאירה את אמא שלי לבד והולכת למלון".
הקבוצה המשיכה בטיול, ויסמין התפצלה ממנה כדי לחפש את אמה. בחודשיים הבאים נשארה בעיר
לבדה. "הסתובבתי עם פתקית שבה כתוב שאני מחפשת את אמא שלי. אבא שלי עזר לי ושלח קצת
כסף. זו היתה הרפתקה מאוד קשה. כל הזמן הייתי הולכת לתחנת משטרה. נתתי להם כל מה שיכול
לעזור. דנ"א שלי, בגדים עם הריח של אמא שלי. הלכתי לכל מקום שאמרו שיש סיכוי שהיא עברה בו,
אבל לא מצאתי כלום".
***
גבי לופז, בוליביאנית שחיה בפריז, החלה לעבוד עם המחלץ הישראלי חיליק מגנוס ב–
2004 ושימשה במגוון תפקידים בחברה שלו. כשנודע דבר היעלמותה של לוטפיה וחברת הביטוח שלה שכרה את
שירותיו של מגנוס, לופז היתה הראשונה שלוהקה לצוות החיפושים בפריז. למחרת הדיווח על
ההיעלמות נחתו בעיר עוד שלושה עובדים של מגנוס. "אני הייתי דוברת הצרפתית היחידה בצוות",
סיפרה לופז בראיון טלפוני מצרפת, "ולכן הייתי אשת הקשר מול המשטרה, ארגוני הסיוע וכמובן
התקשורת".
לופז מספרת שאחת הפעולות הראשונות שעשה הצוות היתה לשים יד על מצלמות האבטחה סביב
מקום ההיעלמות.
"שאנז־אליזה הוא אולי המקום המרושת ביותר בצרפת במצלמות", אומרת לופז, "היינו בטוחים שזה יוביל אותנו למשהו". ואמנם, באחת המצלמות נקלטה לוטפיה עוברת ליד חנות
אדידס במפגש שבין השדרה לרחוב קלמנסו. אבל באופן מפתיע, זה היה התיעוד היחיד שלה באזור.
"קשה מאוד לחמוק ממצלמות באזור השאנז־אליזה, אבל לוטפיה הצליחה איכשהו לעקוף אותן",
מציינת לופז, ומבקשת להבהיר: "אבל לא בכוונה".
בימים הבאים יצר הצוות קשר עם עמותות צדקה וארגוני סיוע שפועלים בקרב הקהילה המוסלמית
בפריז, אבל אף אחד מאנשיהם לא דיווח כי נתקל בה. גם סריקה שיטתית של מוקדים המנקזים
אליהם חסרי בית — תחנות מטרו, גשרים מעל הסיין — לא העלתה דבר. בידיעה שלוטפיה היא
מעשנת כבדה, ערכו הכוחות גם חיפוש שיטתי בחנויות טבק באזור ההיעלמות, אך אף עדות משם לא
התלפפה לקצה חוט.
לופז וצוותה הדפיסו פוסטר עם תמונת הנעדרת והפיצו אותו בין ארגוני חלוקת מזון לנזקקים, מוסדות
פסיכיאטריים וחדרי מיון של בתי חולים ממשלתיים. בליל ה–
11/10 , שלושה ימים אחרי ההיעלמות, שברובע ה– 14 . אמבולנס הביא אותם לשם לאחר שנחבלה Cochin
הגיעה לוטפיה לבית החולים בראשה ובידיה. נסיבות הפציעה לא היו ידועות.
בדיעבד, יסמין יודעת לספר שאמה הציגה את עצמה במיון בשם ראודה קעדאן — שילוב בין שמה
השני לשם המשפחה מנישואיה. לדברי לופז, "בדקו שאין לה זעזוע מוח, נתנו לה לאכול כי היא היתה
מאוד רעבה, ובבוקר היא התעקשה ללכת אז הם פשוט שיחררו אותה".
לופז מדגישה כי לוטפיה שוחררה כלאחר יד אחרי שכוחות החיפוש תלו כרזות בבית החולים ואף גיבו
זאת בשיחה עם ההנהלה כדי להבטיח את ערנות הצוותים הרפואיים למקרה. "זה בלתי־נתפס איך
נתנו לה לחמוק", היא אומרת. "כשהתעמתנו עם האחראית שם היא התגוננה בהתחלה אבל בסוף
הודתה שהם פשוט לא העבירו את המידע כמו שצריך בין חילופי המשמרות".
יתרה מזאת, לופז מציינת שלוטפיה הגיעה לבית החולים כשברשותה תיק ובו דרכון ישן שלה, שתוקפו
פג ב–
2014 . כשעזבה, השאירה אותו שם. "זאת אומרת שמאותה נקודה היא היתה ללא שום מסמך מזהה, מה שהקשה עוד יותר על החיפושים אחריה", היא אומרת.
בצילומי האבטחה מבית החולים נראית לוטפיה עוזבת את המקום באותם בגדים שלבשה ביום
ההיעלמות — שמלה ורודה מחויטת מעל מכנסיים שחורים. רק את המעיל האפרפר שעמו הגיעה
לעיר השאירה איפשהו מאחור. החיפושים חזרו לנקודת ההתחלה.
***
מישל הראל, הקונסול היוצא של ישראל בפריז, סיים לפני כמה חודשים קריירה בת
44 שנים בשירות המדינה. בתפקידיו השונים התנסה לא פעם באיתור וחילוץ ישראלים, בעיקר טיילים במזרח אסיה.
"אבל פה מדובר באדם שנעלם בשאנז־אליזה — לא בהרי ההימאליה — ואז צץ אחרי שנתיים וחצי",
אומר הראל. "מעולם לא היה לי מקרה כזה".
גם סנ"צ דודי קץ לא נתקל במקרה דומה. "יש לנו הרבה ניסיון עם מנותקי קשר — אנשים שנוסעים
לחו"ל במטרה להתבודד, כאלה שהטיסה שלהם התעכבה ולא ניתן היה להשיג אותם", סיפר השבוע
קץ בראיון טלפוני. "גם נעדרים שלצערנו התבררו כמתים היו לנו. למשל מישהו שנסחף לחופי איטליה.
אבל אישה שיוצאת לטיול מאורגן עם הבת שלה ונעלמת כאילו בלעה אותה האדמה, באמצע העיר
ובלי שום סיבה נראית לעין? מהרגע הראשון היה ברור שזה אירוע חריג, שההתרחשויות בו לא
סבירות".
הקונסול והנספח המשטרתי עבדו בשיתוף פעולה מול הרשויות בצרפת. המהלך הראשון של קץ היה
להעביר את המקרה של לוטפיה ממשטרת הרובע שבו הלכה לאיבוד לידיה של יחידת הנעדרים. "מיד
יצרתי קשר עם לשכת המפכ"ל של פריז שדאג שזה יקרה", אומר קץ. "שיתוף הפעולה איתם היה
מעולה לאורך כל הדרך". במקביל לחקירה בפריז, נפתחה חקירה גם במשטרת באקה אל גרבייה.
הראל דאג לכך שאנשי יחידת הנעדרים לא ירפו מהסיפור גם כאשר המודיעין היה דל והכיוונים
קלושים. "ישבנו למשטרה על הזנב, טיפחנו את הקשר איתם, קנינו לשוטרים מתנות", הוא מספר.
"אני בעצמי חיפשתי בשאנז־אליזה ביום ההיעלמות", ממשיך הראל. "הסגנית שלי היתה עושה
הליכות בוקר ועוברת מתחת לגשרים במקומות שבהם הומלסים מבעירים מדורות. חיפשנו בחדרי
מתים כמובן. לא היתה אבן שלא הפכנו".
לאחר כמה שבועות שבהם לא חלה כל התקדמות ממשית בחיפושים, יסמין חזרה לישראל. "פחדתי
שתיגמר לי הוויזה ורציתי לשמור את האופציה לחזור לעוד חודש. בכיתי בלב לאמא שלי, 'אני
מצטערת שאני עוזבת אותך אבל אין לי ברירה'".
גם בארץ הקדישה את חייה לפתרון התעלומה. עיקר המאמץ היה לרתום שותפים לדרך ולחדור את
מחסום האדישות של הציבור, שלא ממש התעניין בסיפור ההיעלמות המשונה. מהעיתונות נואשה די
מהר. לדבריה, כתבים שניסתה לפנות אליהם חזרו עם תשובה שזה "לא אייטם". היא העלתה
לרשתות החברתיות סרטונים שבהם נראתה מקוננת על אמה אבל גם הם עוררו אפקט מוגבל, אם
בכלל. היא אפילו אירגנה הפגנה מול עיריית באקה אל גרבייה, שאליה הגיעה רק היא עצמה.
בייאושה, פירסמה פוסט בעברית בקבוצה של ישראלים בפריז שבו תיארה את מצוקתה. ואז הגיעה
סמדר.
***
ד"ר סמדר בוסתן, חוקרת ומרצה בתחומים של רפואה ופילוסופיה, מתגוררת בפריז עם שני ילדיה
המתבגרים. "הפוסט של יסמין היה מאוד מבולבל, ראית שכתבה אותו אישה חסרת אונים, אבל
התיאור של הסיפור עצמו היה פשוט לא ייאמן", סיפרה השבוע בוסתן בשיחת זום. "חשבתי שדרך
קשרים פה ניתן יהיה לפתור אותו בקלות. לא ידעתי לאן אני נכנסת".
חצי שעה אחרי, " .Paris Wanted
בוסתן יצרה קשר עם יסמין ובסוף השיחה פירסמה פוסט בקבוצת בסביבות חצות, כותבת לי מישהי שהיא יודעת בדיוק איפה לוטפיה נמצאת ושהיא אפילו דיברה
איתה", אומרת בוסתן. "היא נתנה לי כתובת ברובע ה–
16 ותיארה אותה כחסרת בית שגרה בתחתית בניין שם. אבל היא תיארה חסרת בית מאוד לא ממוצעת — גם מבחינת ההתנהלות שלה וגם ביחס
לאזור העשיר שבו הסתובבה. היא סיפרה למשל שהיא הורידה לה תה ועוגיות, ואחרי שלוטפיה סיימה
לשתות היא קיפלה הכל והשאירה נקי ומסודר".
"לקחתי את האוטו ונסעתי לשם, השעה היתה כבר אחת בלילה", ממשיכה בוסתן. "הגעתי לכיכר
קטנה באזור יוקרתי ומהוגן. היתה שם מסעדה ערבית שעדיין היתה פתוחה. נכנסתי פנימה והעובדים
במקום אמרו שאכן ראו אותה. הם סיפרו שהיא היתה באזור שלושה שבועות ותיארו אותה כחביבה
ונעימה. הם נתנו לה מדי פעם סיגריות וקפה. שאלתי את עצמי, למה היא לא ביקשה מהם עזרה? הרי
האנשים במקום הזה דוברים את השפה שלה".
כיצד דווקא לוטפיה — שמעולם לא ביקרה בפריז ושחזותה לא בדיוק תואמת לפרופיל של חסרי הבית
המקומיים — הסתננה לשטח ההפקר של החיים ברחוב? "היה לנו יסוד סביר להניח שמישהו אסף
אותה אליו, או שהיא קיבלה עזרה מאנשים שאירחו אותה", אומר המחלץ חיליק מגנוס, אך מבקש
לסייג: "אני אומר את זה בעירבון מוגבל, על סמך הערכות מודיעיניות ולא ראיות חותכות".
בוסתן כופרת בהנחה הזאת אבל מודה כי "קשה למצוא היגיון בסיטואציה הבלתי־הגיונית הזאת. לכן
המשטרה ורוב האנשים בסיפור הזה העריכו שהיא רצתה להיעלם, בין אם בהחלטה רציונלית או
בלתי־רציונלית". לופז, שצוותה פורק אחרי עשרה ימי חיפוש אך המשיכה ללוות את המקרה, אומרת
דברים דומים. "הנחת היסוד של המשטרה היתה שהיא נעדרת מרצון. הם היו עסוקים מאוד בשאלה
למה היא הגיעה לפריז עם דרכון נוסף שאינו בתוקף".
לדבריה, גם אותן עדויות לכך שלוטפיה נצפתה כמה פעמים ברובע ה–
16 היוקרתי עוררו תהיות. "אני חושבת שזה מוזר", היא אומרת. "מדובר באזור מאוד עשיר של העיר, עם תושבים שלא ממש רוצים
לראות הומלסים ליד הבית".
בוסתן נשאבה לסיפור והמשיכה לרכז עדויות. היא הקצתה משימות למתנדבים נוספים בפורום
הישראלי, ושימשה סוג של קצינת מבצעים בחמ"ל המאולתר. "חלק מהעדויות היו עדויות כזב וחלק
היו אותנטיות. אבל בכל פעם שהתחקינו אחר עקבותיה, החמצנו אותה בכמה ימים או שבועות".
היוזמה העצמאית של בוסתן לא נעלמה גם מעיני משטרת פריז. "יום אחד אני מקבלת טלפון מליונל
מונאקו, ראש יחידת הנעדרים במשטרה, שביקש לדבר", מספרת בוסתן. "הגעתי כאילו לתת עדות,
אבל בעצם מצאתי את עצמי בסוג של חקירה. מאוד הופתעתי. מונאקו היה מלא חשדות. הוא שאל
אותי מי שלח אותי, וחשב שאני פועלת בשליחות איזה גורם ישראלי. הוא כל הזמן שאל אותי אם יש לי
קשר לחיליק מגנוס. ישראלים שפועלים במדינות זרות זה עניין רגיש. אמרתי כמובן שלא, שאני לא
עובדת מטעם אף אחד. בסופו של דבר הוא האמין לי, כי בהמשך ביססנו שיתוף פעולה מצוין".
בינואר
2020 נחת בפריז ראסם זבאד, אחיה של לוטפיה, מלווה בעורך דין ישראלי שדובר צרפתית. "למחרת הם ביקשו לפגוש אותי", מספרת בוסתן. "הסברתי להם מה עשינו עד עכשיו, ואז הם
התעדכנו עם המשטרה ועיינו בתיקים. הם עשו עבודת שטח והתחילו לחפש את לוטפיה רגלית".
בד בבד, הקונסוליה חיברה את אחיה של לוטפיה לתחנת טלוויזיה ארצית שאיפשרה לו לעלות לשידור
ולבקש את עזרת הציבור באיתור אחותו. לדברי הראל, "זה חסר תקדים במדינה כמו צרפת, שבה יש
המוני נעדרים בכל רגע נתון".
כשעורך הדין הישראלי עזב לאחר כמה ימים, בוסתן שימשה מתורגמנית עבור האח. "הוא היה
מסתובב בלילות בין חסרי בית וארגונים שדואגים להם כמו הצלב האדום, מציג להם תמונה ואני הייתי
מתרגמת סימולטנית. הוא תיאר איך הוא מרים שמיכות של הומלסים בלב דופק. כולם היו מאוד
אדיבים אבל גם זה לא קידם אותנו הרבה".
***
מגפת הקורונה הסיגה לאחור את החיפושים. אם מי מהמעורבים קיווה שבשל הסגרים לוטפיה תישאר
נטועה במקומה וכך אולי ניתן יהיה לאתר אותה, הוא התבדה במהרה. סגירת השמים גם לא איפשרה
ליסמין, הדמות הדומיננטית בכוח, לשוב לצרפת. בין הסגרים מת ממחלה אביה, בעלה לשעבר של
לוטפיה. בתום תקופת האבל התניעה הבת את החיפושים, ונעזרה בין השאר בעמותת "בלעדיהם"
שמספקת תמיכה למשפחות של נעדרים. היא נזקקה לכל תמיכה אפשרית. שכן מצד משפחתה שלה,
ההתגייסות היתה מינורית, אם בכלל. "אני הבכורה והבת היחידה של אמא שלי, חוץ ממני לא היה לה
אף אחד", אומרת יסמין ומבקשת שלא להרחיב בנושא.
גם גורם שהיה מצוי בפרטי המקרה מציין כי "לא כולם היו בלחץ למצוא אותה כמו יסמין. לכן עלה
בהתחלה חשש שמישהו דאג להעלים אותה כדי שהיא לעולם לא תחזור. אבל זה חשש ששללנו
יחסית מהר". אותו גורם מציין כי החקירה בארץ ניטרה שיחות טלפון בין המשפחה בבאקה לבית
בפרבר מרוחק של פריז, זאת בצד דיווח שקיבל הצוות בצרפת שלפיו לוטפיה נראתה באותו פרבר.
"אבל התברר שזה היה ציר תמים, של משפחה מרוקאית שעזרה ליסמין".
תושב באקה אל גרבייה שמכיר את המשפחה סיפר כי "כשהתחילו החיפושים, האחים של יסמין
ביקשו לא לפמפם את זה. הם אפילו ניסו לחסום את הפצת המסר שמחפשים אחריה ומנעו גישה
מעיתונאים שהתעניינו בנושא. רק אחרי שהם ראו שיסמין מתעקשת, וגם הדוד טס לפריז והתחילו
להתעורר כל מיני סימני שאלה לגביהם, הם הבינו שהסיפור הזה לא בשליטתם וזרמו עם המאמצים
למצוא את לוטפיה".
רס"ר רים סולימאן, החוקרת במשטרת באקה אל גרביה שהיתה אמונה על המקרה, סבורה שלפער
בין מידת מעורבותה של יסמין לבין זו של רוב הגברים במשפחה יש הסבר תרבותי. "כשאישה
ערביה־מוסלמית נמצאת מחוץ לבית לתקופה כל כך ארוכה, ועוד במדינה זרה, זה לא משהו שנעים
למשפחה שלה להתעסק בו", אומרת סולימאן. "יסמין יוצאת דופן. היא לא הסכימה להיות האישה
השתקנית, בעוד ששאר בני המשפחה העדיפו להצניע את זה כמה שיותר".
גם מי שהכיר את ההיסטוריה המשפחתית של לוטפיה, לא היה לגמרי מופתע מהתגובה הפושרת של
קרוביה.
היא גדלה בבאקה אל־גרבייה במשפחה מבוססת שבבעלותה מפעל שימורים ותיק. היא לא עבדה,
למעט פרקי זמן קצרים בצעירותה, ובראשית שנות ה–
20 נישאה לבן משפחת קעדאן, משפחה מוכרת נוספת בעיר. אנשים בבאקה יודעים לספר שהקשר ביניהם החל באהבה גדולה, אך שבמרוצת השנים
היחסים נעכרו והאישה חוותה את נישואיה כאומללים. לדבריהם, בכמה הזדמנויות ראו את לוטפיה
יוצאת מהבית בסערת רגשות, אולם על שלושת ילדיה תמיד גוננה והיתה עבורם אם מסורה.
כאשר יסמין היתה כבת
18 , בני הזוג התגרשו והאם חזרה לשם נעוריה. מצבה הנפשי היה בלתי־יציב והיא נשענה רבות על חברת בתה. "היא היתה בודדה, אני הייתי היחידה שמשגיחה עליה ודואגת לה
כל השנים", מספרת יסמין. לוטפיה סבלה ממשברים נפשיים תכופים, נעזרה בבתה אפילו בביצוע
משימות יומיומיות. בשנים האחרונות מיעטה לצאת מהבית.
היעלמותה המשמעותית הראשונה התרחשה לפני שנים אחדות כתוצאה מפרץ של עצמאות מצדה.
"היא רצתה לצאת בשביל לקנות כפכפים וביקשתי ממנה שתחכה לי עד שאחזור מהעבודה", מספרת
יסמין. "היא סירבה ואמרה שהיא הולכת לבד. עלתה על אוטובוס ונעלמה ליומיים. בסוף מצאנו אותה
בתחנה המרכזית בחדרה".
***
בקיץ
2021 , התקבל אות חיים נוסף מלוטפיה. על שולחנה של לופז נחתה תמונה שלה — או של אישה שדומה לה דמיון מטריד — יושבת במסעדת מזון מהיר. היא לובשת שם חצאית מנוקדת
וסווטשירט אפור ונראית כאחד האדם. "רואים בתמונה אישה נקייה, שמורה, מאוד לא־הומלסית
בהופעה שלה", מציינת לופז. "אני גרה בקרבת מקום אז מיד ניגשתי לשם, אבל מתברר שהמשטרה
כבר היתה שם לפניי והבעלים של העסק לא תרם מידע בעל־ערך".
בוסתן מציינת כי החוק הצרפתי — שמגן על זכותם של אנשים להיעלם — היה מכשול כבד כשלעצמו.
"החוק הזה מחייב את כל העמותות שמטפלות בחסרי בית, הצלב האדום ובמיוחד את המשטרה שלא
למסור כל מידע על הנעדר, אפילו לבני משפחתו מקרבה ראשונה, ללא אישור מהנעדר עצמו", היא
אומרת, "ומקפידים עליו פה בחירוף נפש".
"זה מעט שונה אם האדם מוגדר חסר ישע, נניח אם מדובר באוטיסט, סכיזופרן או אדם עם
אלצהיימר", מסייגת בוסתן, "אבל מכיוון שלא היתה לנו אינדיקציה שלוטפיה עברה אירוע פסיכוטי
בסמוך להיעלמות, היינו צריכים לצאת מנקודת הנחה שהיא רצתה להיעלם ולכבד את רצונה".
במאי
2021 , שנה וחצי אחרי ההיעלמות, נסגר רשמית תיק לוטפיה זבאד ללא פענוח. "זה הנוהל של הרשויות בצרפת", מסבירה בוסתן. "אבל מכיוון שאני ויסמין התעקשנו, אז גם ראש יחידת הנעדרים,
באישור הממונים עליו, המשיך להפיץ את המידע ולעדכן אותנו כשהיו התפתחויות. בדיעבד, העובדה
שהיא לא נגרעה מהמערכת המשטרתית היתה קריטית".
בחודשים הללו, ואלה שבאו אחריהם, התמעטו העדויות של אזרחים שנתקלו בה. מדי פעם התקבל
דיווח שנצפתה עולה על אוטובוס, אך התשאול של הנהגים הרלוונטיים לא העלה דבר. בוסתן גם
קיבלה מייל מעובד בארגון הומניטרי מוכר. הוא כתב כי הוא מסתכן בעבירה על החוק, אבל הוא חש
מחויב לספר לה שנתקל בלוטפיה מעשנת סיגריה באחד הרחובות ברובע ה–
16 . ככלל, העדויות הספורדיות התלכדו לזרזיף שכיוון לאותו רובע עשיר. "אבל בכל פעם ששלחנו לשם צוות התברר
שפיספסנו אותה ביום או יומיים", אומר סנ"צ קץ, שסיים מאז את תפקידו באירופה. "זה הסיפור
הלא־פתור היחיד שהשארתי שם והוא לא עזב אותי".
גם הקונסול הראל פרש משירות החוץ וחזר לארץ לפני שהמקרה פוענח. לופז, שעדיין נמצאת בפריז,
התמסרה לעיסוקים אחרים, אבל גם לה המקרה לא הניח. "השאלה שהטרידה אותי כל הזמן היא,
למה היא לא ניגשה לאף אחד ברחוב ואמרה שהיא הלכה לאיבוד? לרוב האנשים יש אמפתיה לאדם
במצב כזה, ואם הראשון לא עוזר, השני כן. קשה לי להאמין שהיא שרדה לבד במשך שנתיים וחצי
ובעיקר את החורף שעבר שהיה קשוח במיוחד. ובהנחה שהיא כן היתה ברחוב כל התקופה ונעזרה
במתנדבים של ארגוני סיוע — איך ייתכן שאף אחד לא היה סקרן לגבי זה שמדובר באישה זרה,
שאינה דוברת צרפתית, ללא שום זיהוי?"
"אלא אם את מנסה באופן אקטיבי להסתתר, לא לגלות את זהותך, מישהו כבר היה אמור לאסוף
אותך אליו", מוסיפה לופז.
בוסתן, שלאורך הדרך קשרה ידידות עמוקה עם הבת
"אימצתי אותה למשפחתי למרות שמעולם לא ) נפגשנו פיזית"
, המשיכה לתווך, לתרגם ולאייש את כיתת הכוננות למקרה שתידרש הקפצה. ודווקא ( כאשר הקפצה כזאת הגיעה, היא שהתה מחוץ לעיר.
***
בליל
6 במרץ, מספרת יסמין, הסתובבה אחות ממוצא לבנוני באחד הרחובות ברובע ה– 12 שבמזרח שמסייע לדרי רחוב, נתקלה בחסרת בית SAMU social
פריז. האחות, מתנדבת בארגון ההומניטרי יחפה שמשכה את תשומת לבה, ושאלה אם היא זקוקה לעזרה. האישה השיבה בחיוב, נקבה בשמה
— לוטפיה זבאד — וסיפרה מעט ממה שעבר עליה.
האנשים שחיפשו אחריה דמיינו תרחישים רבים. אבל תרחיש שבו לוטפיה מאבדת את מסמכיה,
שוכחת מיהי, הופכת להומלסית ברחובות עיר זרה, שורדת את חורפיה הקשוחים ללא־קורת גג ואז
לפתע זיכרונה שב אליה והיא מבקשת לשוב לחיק משפחתה — נחשב בלתי־סביר בעליל. אלא שזה
בדיוק מה שהיא סיפרה.
מאותו רגע, שנתיים וחצי של חיפושים מתסכלים התקפלו לכמה שעות: הארגון יצר קשר עם המשטרה
המקומית. לאחר ששמה אותר במאגרים המשטרתיים, עידכנה המשטרה את הקונסוליה, את
משפחתה של לוטפיה ואת בוסתן.
"הייתי אז בנורמנדי, מרחק ארבע שעות נסיעה מפריז, ובמשטרה עידכנו שאסור להם להחזיק אותה
אחרי
12:00 בצהריים", היא מספרת. "למרבה המזל, מונאקו התערב ואיפשר למשוך את זה עד 16:00 . בינתיים אני במירוץ נגד הזמן לחזור לפריז. הם רצו להעביר אותה לבית חב"ד, ולוטפיה פחדה
להתפנות לשם. בסוף היא התרצתה. הגעתי לשם ב–
20:00 . היא היתה עדיין בבגדי הרחוב שלה, ואחד הבחורים החרדים אירגן לה נעליים".
למחרת לוטפיה כבר נחתה בנתב"ג. אחדים מקרוביה חיכו לה בשער הכניסה לישראל עם זר פרחים
גדול ונפלו על צווארה בחיבוקים ונשיקות. יסמין מספרת שכשהגיעו לבית בבאקה, בקשתה הראשונה
של האם היתה לאכול מלוחייה. יסמין, היחידה שלא הרפתה ממאמצי החיפוש, מקבלת כהווייתה את
גרסת האם בדבר האמנזיה המתמשכת שחוותה. "היא רצתה לחזור ולא מצאה את הדרך, אבל אני
אף פעם לא איבדתי תקווה", היא אומרת.
אולם בשבועיים שחלפו מאז, ענני האופוריה כבר הספיקו להתפזר ולהיווצר מחדש כעננה מעיבה.
לוטפיה שוב מסוגרת בביתה וממעטת לפגוש אנשים. הסיוע הנפשי שהיא זקוקה לו כעת באופן קריטי
מתמהמה בשל חסמים ביורוקרטיים. יסמין מציינת שאפילו נסיעה למשרד הפנים זו משימה שמעבר
לכוחותיה כרגע, לא כל שכן ראיונות לתקשורת.
בהיעדר גישה ללוטפיה, קשה לקבל מושג אמיתי כיצד שרדה שנתיים וחצי בעיר זרה שכף רגלה
מעולם לא דרכה בה קודם לכן, בלי תעודות, כסף או שפה. האם מישהו סייע לה? אילו חוויות זימנו לה
החיים ברחוב? איזו זהות אימצה לעצמה שם? יסמין סבורה שזה לא הזמן להקשות על אמה עם
בירורים מהסוג הזה. "היא לא מספרת הרבה, רק שחיה ברחוב ושמעה את הקולות שלנו קוראים לה.
אני מאושרת שהיא חזרה אלינו וזה העיקר כרגע".
גם בוסתן מציינת שבשל מצבה העדין של לוטפיה, היא לא רצתה להקשות עליה בשאלות על קורותיה
בשנתיים וחצי האחרונות. "התפקיד שלי היה לוודא שהיא מעוניינת לחזור לחיק משפחתה", היא
אומרת. "מה גם שאי־אפשר היה באמת לשחזר איתה את המסלול שהיא עברה. הזיכרון שלה היה
מאוד סלקטיבי. ממעט המידע שהיא מסרה התרשמתי שהיא סובלת משיכחה של אפיזודות שלמות.
את האשפוז בבית החולים למשל היא לא זכרה בכלל. מצד שני, היא ידעה הכל על הקורונה ובאופן
כללי דיברה לעניין ונראתה כמי ששולטת במצב. היא כן סיפרה שהיא ניגשה לשוטרים ואמרה 'איים
לוסט, איים לוסט' אבל אף אחד לא הבין אותה. ושככל שחלף הזמן היא התייאשה והסתגרה בתוך
עצמה".
"ההתרשמות שלי היתה שהיא באמת הפכה להיות מעין קבצנית ועברה למודוס של הישרדות",
ממשיכה בוסתן. "אני משערת שהיא שרדה ברחוב כל כך הרבה זמן בקור ובבדידות בזכות העובדה
שהיא השעתה את החשיבה ההגיונית שלה ופשוט נעה ממקום למקום".
גם לופז, ששוחחה עם לוטפיה השבוע, לא הצליחה לדלות ממנה מידע שישפוך אור על
29 החודשים האחרונים בחייה. "היא אמרה שחיה ברחובות ולא נתנה עוד פרטים", סיפרה לופז.
מהידיעות שפורסמו בארץ ובעיתונות הזרה התקבל הרושם שלפיו זיכרונה של לוטפיה שב אליה
בפתאומיות, וכשאותה מתנדבת ניגשה אליה, היא ביקשה מיד להיעזר בה כדי להתאחד עם
משפחתה. אלא שמתברר שהאמת מורכבת יותר. למוסף "הארץ" נודע כי לוטפיה מוכרת לארגון כבר
מאז יוני האחרון, אבל עד לפני שבועיים, הציגה את עצמה בפני אנשיו בשם בדוי.
לאורך הזמן נבנו יחסי אמון בינה לבין אנשי הארגון, ובפרט עם אותה אחות לבנונית, עד שבחלוף
תשעה חודשים, גילתה לה את שמה האמיתי. בחיפוש גוגל פשוט הבינו אנשי הארגון עד כמה
לא־אנונימית היא חסרת הבית האנונימית שבה טיפלו, ושכנעו אותה שבכוחם לסייע לה.
מדוע הציגה את עצמה בשם בדוי במשך חודשים ארוכים? האם מדובר היה בהחלטה רציונלית או
בבלבול שנבע ממשבר נפשי? האם ייתכן שלוטפיה באמת רצתה להיעלם? אם כן, מה גרם לה לעשות
זאת? ואם זה המצב, מדוע בסוף בחרה לחזור?
"אני לא אכנס לתוך העדות שלה", אומרת השוטרת סולימאן, מהבודדות ששוחחו עם לוטפיה לאחר
הגעתה לארץ. "ממילא היא היתה די מצומצמת. היא כן סיפרה שהיו אנשים מארגון בצרפת שעזרו לה
לאורך הדרך באוכל ובמקום לישון. היא היתה חייכנית וההתרשמות שלי היתה שהיא רוצה לחזור
למשפחה. בסוף אחד הבנים שלה בא ונתן לה נשיקה".
"לוטפיה היא אישה אמיצה מאוד שעברה טראומה נוראה ושרדה את הבלתי־אפשרי פה בפריז",
אומרת בוסתן. "אני מקווה שהיא תזכה לתמיכה מקצועית לא כפויה, הדרגתית ומחשלת ולחיים
שלווים. לטעמי, במובן הזה, על הרשויות להתערב ולהבטיח זאת. מפאת צנעת הפרט אני לא יכולה
להרחיב מעבר לזה. אבל אומר זאת: לכל אדם יש את הזכות הבסיסית לחיות בתחושת ביטחון,
מוקפים באנשים שאוהבים אותם ודואגים להם".
***
אצל יסמין, תחושת הניצחון מהולה בחרדה מפני הבאות. "אמא עדיין בשוק, לא ממש מבינה מה קורה
סביבה ודי עצבנית, אבל אני גאה בעצמי שהבטחתי להחזיר אותה ועשיתי את זה", היא אומרת.
"עכשיו אני רק רוצה לחזור לחיים שלי".
אחרי שנתיים וחצי שבהן הפכה עולמות כדי להתאחד עם אמה, ושבועיים בלבד אחרי אותו איחוד
מהאגדות, עזבה יסמין את ישראל עד להודעה חדשה. הנסיבות חגיגיות לכאורה — חתונה עם בחיר
לבה שגר במדינה סמוכה. אולם את עיתוי הנסיעה שלה הסתירה מבני משפחתה, ולצורך פעולת
הסחה נמלטה מביתה בבאקה שלושה ימים לפני תאריך היעד. ברקע לעימות עומדת הציפייה
במשפחה שיסמין תקדיש את כל־כולה, גם עכשיו, לטיפול באמה, אל מול רצונותיה שלה לבנות סוף
סוף חיים משל עצמה.
בוסתן, שהפכה לחברתה הטובה, מספרת שמאז שנסעה, פועלים בני משפחה אחרים לנתק אותה
מאמה. "אין שום סיבה שיאסרו עליהן להיות בקשר בגלל שיסמין נסעה להתחתן ולא ביטלה הכול כדי
להישאר לצד אמה לשארית חייה", היא אומרת, "אין שום סיבה לאיים על חייה של יסמין כדי למנוע
ממנה לבקר בבאקה".
למעשה, בוסתן מטילה ספק בכך שיסמין תוכל לחזור לבאקה בעתיד הנראה לעין. "לצערי, יסמין
נאלצה בעצם לברוח משום שהיתה בסכנת חיים", היא אומרת.
קשה שלא לראות את הקשר הטרגי בין סיפורי האם ובתה. האחת נעלמה, רק היא יודעת מדוע.
שנתיים וחצי אחרי, נראה שגם בתה במנוסה.
לא נענה לבקשה לראיין את Samu Social לא השיב לפניית מוסף הארץ. ארגון Cochin
בית החולים האחות שמצאה את לוטפיה. מדוברות משטרת פריז נמסר שהמקרה עדיין נחקר ועל כן הם מנועים
מלהתייחס אליו.

 

https://www.haaretz.co.il/magazine/.premium.HIGHLIGHT-MAGAZINE-1.10694394

 

http://www.sup.co.il/65170962

 

הורדתי לכם את הכתבה למעוניינם

 

[אקיטה]

חייזרים מהעבר, טוענים שחיים אשד אמר שישראל ומדינות מערב כבר מודעות ומנהלות יחסים עם ציוולזציות אחרות, ושזה לא נחשף כי החייזרים ביקשו ואמרו שהאנושות עוד לא מוכנה לזה.

 

[Keano]

27 דקות לפני, אקיטה said:

חייזרים מהעבר, טוענים שחיים אשד אמר שישראל ומדינות מערב כבר מודעות ומנהלות יחסים עם ציוולזציות אחרות, ושזה לא נחשף כי החייזרים ביקשו ואמרו שהאנושות עוד לא מוכנה לזה.

 

נשמע שהוא מנסה לקדם את הספר שלו

קשה להאמין שבתקופה של היום אפשר לשמור דבר כזה בסוד

[אקיטה]

Just now, Keano said:

נשמע שהוא מנסה לקדם את הספר שלו

קשה להאמין שבתקופה של היום אפשר לשמור דבר כזה בסוד

גם המקביל הקנדי לו טען משהו דומה לפי מה שאמרו בפרק

[Keano]

1 דקה לפני, אקיטה said:

גם המקביל הקנדי לו טען משהו דומה לפי מה שאמרו בפרק

https://m.yediot.co.il/Articles/5854241

קראתי את הראיון איתו פה, אומר כמה דברים מעניינים, כמו מה שקרה בחווה ביוטה, לא יודע כמה זה נכון 

[טוני]

לפני12 שעות , אקיטה said:

חייזרים מהעבר, טוענים שחיים אשד אמר שישראל ומדינות מערב כבר מודעות ומנהלות יחסים עם ציוולזציות אחרות, ושזה לא נחשף כי החייזרים ביקשו ואמרו שהאנושות עוד לא מוכנה לזה.

 

 

אם מעניין אותך הנושא תראה את הפודקאסט של ג׳ו רוגן עם בוב לאזר.

בוב לאזר זה סיפור הזוי ומסכן מה שהוא עבר (תמיד ממשלה תנסה להוציא אותך מטורף כדי להסתיר סודות)

 

יש גם את הסרט התיעודי עליו בנטפליקס, אבל אצל ג׳ו זה רמה אחת מעל.

[אקיטה]

לפני3 שעות , טוני said:

 

אם מעניין אותך הנושא תראה את הפודקאסט של ג׳ו רוגן עם בוב לאזר.

בוב לאזר זה סיפור הזוי ומסכן מה שהוא עבר (תמיד ממשלה תנסה להוציא אותך מטורף כדי להסתיר סודות)

 

יש גם את הסרט התיעודי עליו בנטפליקס, אבל אצל ג׳ו זה רמה אחת מעל.

חושב שמכיר, מדובר על הבחור שדיבר ועבד על היסוד הזה שמסוגל להשפיע על שדה מגנטי וכבידה נכון?

את הפודקאסט אשמע בהזדמנות תודה!

[טוני]

לפני9 שעות , אקיטה said:

חושב שמכיר, מדובר על הבחור שדיבר ועבד על היסוד הזה שמסוגל להשפיע על שדה מגנטי וכבידה נכון?

את הפודקאסט אשמע בהזדמנות תודה!

 

כן זה הבחור. ג׳ו עשה לו חיים קשים והוא ענה על הכל בצורה כזאת שלא משאירה ספק.

אם תרצה יש לי עוד כמה שטויות כאלה על חיים חוצניים ודברים מגניבים.

 

[avi atias]

On 2.4.2022 at 23:03, אקיטה said:

חייזרים מהעבר, טוענים שחיים אשד אמר שישראל ומדינות מערב כבר מודעות ומנהלות יחסים עם ציוולזציות אחרות, ושזה לא נחשף כי החייזרים ביקשו ואמרו שהאנושות עוד לא מוכנה לזה.

 

טוב אחי.

בנט וביידן הקשיש בטח מוכנים לזה.

ביידן נרדם בשיחה איתם.

בנט הסכים לכל הדרישות שלהם ואפילו הסכים לתווך בין הרוסים לחוצונים.

 

[אקיטה]

לפני6 שעות , avi atias said:

טוב אחי.

בנט וביידן הקשיש בטח מוכנים לזה.

ביידן נרדם בשיחה איתם.

בנט הסכים לכל הדרישות שלהם ואפילו הסכים לתווך בין הרוסים לחוצונים.

 

חושב שאתה בנושא הלא הנכון, הקרקס הפוליטי זה נושא הבחירות נא לא לזהם תודה

[הנדון]

On 2.4.2022 at 23:32, Keano said:

נשמע שהוא מנסה לקדם את הספר שלו

קשה להאמין שבתקופה של היום אפשר לשמור דבר כזה בסוד

דווקא בתקופה של היום הרבה יותר קל לשמור משהו כזה בסוד, אפשר למחוק פוסטים, לסמן אנשים ולשנות תודעה הרבה יותר בקלות. 

[טוני]

52 דקות לפני, הנדון said:

דווקא בתקופה של היום הרבה יותר קל לשמור משהו כזה בסוד, אפשר למחוק פוסטים, לסמן אנשים ולשנות תודעה הרבה יותר בקלות. 

 

או לקרוא לכולם מדומיינים, משוגעים. רק סוכנויות ממשלתיות הן האמינות ביותר, למרות מליוני השקרים שבהן נתפסו פעם אחר פעם.

[Keano]

לפני2 שעות , הנדון said:

דווקא בתקופה של היום הרבה יותר קל לשמור משהו כזה בסוד, אפשר למחוק פוסטים, לסמן אנשים ולשנות תודעה הרבה יותר בקלות. 

למחוק פוסט זה מאוחר מדי כשעם פרינט סקרין אתה יכול לשתף אותו שוב

 

[תל-אביב_צהובה]

On 3.4.2022 at 23:39, טוני said:

 

אם תרצה יש לי עוד כמה שטויות כאלה על חיים חוצניים ודברים מגניבים.

 

שתף אותנו

[סטלן בטלן השמן]

לא נמאס לכם להיות כבשים?

[Naor23]

לפני9 שעות , סטלן בטלן השמן said:

לא נמאס לכם להיות כבשים?

לפעמים עדיף להיות כבש

[סטלן בטלן השמן]

לפני10 שעות , Naor23 said:

לפעמים עדיף להיות כבש

עדיף להתווכח על איזה צבע החייזרים שעושים ניסויים על אמריקאים או אם הקקי של ביבי יותר טעים מהקקי של נפתלי מאשר להתכונן למה שתיכף מגיע?

[Naor23]

42 דקות לפני, סטלן בטלן השמן said:

עדיף להתווכח על איזה צבע החייזרים שעושים ניסויים על אמריקאים או אם הקקי של ביבי יותר טעים מהקקי של נפתלי מאשר להתכונן למה שתיכף מגיע?

ומה תכף מגיע?

[טוני]

13 דקות לפני, Naor23 said:

ומה תכף מגיע?

 

עשה לך מהלך שראו אותו מקילומטר. איך נפלת בזה 

[Naor23]

5 דקות לפני, טוני said:

 

עשה לך מהלך שראו אותו מקילומטר. איך נפלת בזה 

בסדר יכלתי גם לא להגיב, אני זורם כי מעניינת אותי התשובה.

[טוני]

Just now, Naor23 said:

בסדר יכלתי גם לא להגיב, אני זורם כי מעניינת אותי התשובה.

 

אין אבל עכשיו אנחנו נצטרך לחכות לתשובה בנושא קונספירציות שלעולם לא תגיע

כל הזין 

[סטלן בטלן השמן]

12 דקות לפני, טוני said:

 

אין אבל עכשיו אנחנו נצטרך לחכות לתשובה בנושא קונספירציות שלעולם לא תגיע

כל הזין 

מה פשר הפסימיות

[טוני]

51 דקות לפני, סטלן בטלן השמן said:

מה פשר הפסימיות

 

רוביייייייי

[סטלן בטלן השמן]

 

[פנחס שוף]

 

נפלאות המסך הירוק @סטלן בטלן השמן