לראשונה בחיי אני בוכה על מוות של אדם שלא הכרתי

[Omer]

אני לא המסכן פה. אני לא זה שצריך ניחום. אני אמשיך בחיי. מי שסבל זה נייט עצמו, שלפחות הפסיק לסבול, כמו שאנחנו תמיד אומרים במשפחה שלנו על קרובים שלנו שהלכו לעולם לאחר מחלה ארוכה, והמשפחה שלו שאיבדה אדם בגיל כל כך צעיר.

 

אני לא יכול להגיד שהתענייתי בכל מה שנייט עשה מאז, שטרחתי לבדוק מה מצבו עד ששמעתי לאחרונה. אני לא יכול להגיד שלא יכולתי לישון, למרות שכן הטריד אותי. הדמעות האלה הן לא "תראו אותי, קשה לי" ובטח שלא קריאה לרחמים עצמיים. אני אסתדר.

 

הן כן תעודת זכות לנייט.

 

הוא נשכח לגמרי. ובואו לא נעבוד על עצמנו, תרצו לא להפוך את זה לויכוח עד מחר, אבל שכחנו אותו. כל ילד יודע היום על שאראס, על וויצ'יץ', על פארקר. נייט נשכח.

 

הבן אדם הזה, ביחד עם עוד בן אדם, הפך את מכבי מסתם קבוצה של שנות ה-90 לאימפריה של שנות ה-2000.

 

אני לא מעכל שבן אדם שהיה סופרמן בשבילי כשהייתי ילד יכול למות בגיל 40.

[כישלוני]

מזדהה, כאב גדול לכולנו

[צהובה_טבעונית]

יכולה להבין אותך...

חוץ מזה שהוא היה שחקן ענק, הוא היה אבא ובעל ובן אדם צעיר. הלב נקרע.

[kutomer]

קליפ פרידה מרגש שהכינו עבורו.

 

http://www.sport5.co.il/HTML/Articles/Article.274.198427.html

[החתול הצהוב]

מי שכח אותו עומר? כל בן אדם שאהד את מכבי בשנים שלו, אפילו אם היה ילד, לא שכח אותו.

[Yellow_Hell]

שמעו, שהוא שיחק אצלנו הייתי בן 10, אפילו פחות, ובאמת שירדו לי דמעות כמו ילד ברגע ששמעתי .

[Omer]

מי שכח אותו עומר? כל בן אדם שאהד את מכבי בשנים שלו, אפילו אם היה ילד, לא שכח אותו.

ברור, אבל אני מתכוון לכך שהוא כמעט ולא הוזכר, לא מחפש להאשים אף אחד, כן? סתם מחשבה שעלתה לי באותו רגע. יכול להיות שגם טועה.