הכדורגלן נתן פנץ ז"ל

[החתול הצהוב]

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%AA%D7%9F_%D7%A4%D7%A0%D7%A5

 

סיפור מעניין מאוד על כוכב הכדורגל נתן פנץ ששיחק במכבי, עבר לבית"ר ת"א ושוב חזר למכבי.

משחקו האחרון היה באפריל 48', בדרבי תל אביבי, שנסתיים בתיקו 1-1 לאחר שפנץ השווה.

 

הוא נפל בקרבות לכיבוש יפו כאשר נהרג בשכונת מנשיה (שאינה קיימת עוד, היא מצויה בשטח שמול פארק צ'רלס קלור של היום).

 

על שמו ישנו רחוב ביפו.

[tkui]

כל העניין של גביע 'יד העשרה' (על עשרת השחקנים שנפלו כלוחמים במלחמת העצמאות) מעלה בי צמרמורות ובכלל הפסל שלו והסיפור שלו מעבירים בי צמרמורת בצורה שאפילו לא מובנית לי

[Shlomix]

https://www.haaretz.co.il/sport/israel-soccer/.premium-1.7212563

כמה ימים אחרי שנתן פנץ כבש בדרבי של תל אביב הוא נפל בקרב על יפו

מספר דו-ספרתי של שחקני כדורגל נפלו בקרבות מלחמת העצמאות. המפורסם מכולם היה נתן פנץ - ילד הפלא שהגיע למכבי תל אביב בגיל 16 וחצי, עזב לבית"ר תל אביב בשל מחלוקות אידיאולוגיות והספיק לכבוש במדי מכבי בדרבי מול הפועל, ימים ספורים לפני הסוף הטראגי

היום, כאשר שחקן ליגה בכירה שעושה מילואים קרביים נבחר להדליק משואה, קשה לדור הצעיר לתפוס עד כמה דברים השתנו ועד כמה ספורטאים, כולל כמובן שחקני כדורגל, היו חלק בלתי נפרד מהכוח הלוחם. במלחמת העצמאות נהרגו - בקרבות ובפעולות איבה - מספר דו ספרתי של כדורגלנים, כולל לא פחות מעשרה ששיחקו באותן זמן או בעבר במכבי תל אביב (בהם מאמן אחד).

הגדול, החשוב והמפורסם מכולם היה נתן פנץ, אולי אליל הכדורגל הראשון של היישוב, כוכב ענק בקנה מידה מקומי, אחד הכשרונות הגדולים שגדל בארץ ולבטח הכדורגלן הכי בכיר שנהרג במלחמות ישראל.

זה נשמע כמעט לא סביר, אבל בין יומיים לארבעה ימים – הדעות חלוקות – לפני שנהרג עוד שיחק פנץ בדרבי הגדול של תל אביב. מדובר על אפריל 1948, מלחמת השחרור שהחלה למחרת כ"ט בנובמבר והחלטת החלוקה, נמצאה עוד בשלב הראשון שלה, ובמקביל למלחמה ניסו פרנסי הכדורגל לנהל מה שנקרא "ליגת חירום" שהתחילה בפברואר 48' ומנתה רק שבע קבוצות מאיזור המרכז (ארבע מתל אביב, שתיים מראשון לציון ואחת מרמת גן). לקראת סוף אפריל היא הופסקה עקב המצב אבל אחד משני המשחקים האחרונים שלה היה דרבי תל אביבי גדול, הפועל נגד מכבי. הפועל הובילה 0:1, פנץ הישווה לקראת הסיום במה שיהיה שערו האחרון ומשחקו האחרון.

כמה ימים אחר כך, ובניגוד לעמדת הנהגת היישוב, תקף כוח של אצ"ל - כאמור עדיין לפני הקמת המדינה וצה"ל - את יפו שהיתה אמורה להישאר מובלעת ערבית לפי תכנית החלוקה. הבריטים, כמה שבועות לפני תום המנדט, נלחמו באמצעים עדיפים "להשאיר את יפו ערבית". לפחות 33 אנשי אצ"ל נהרגו בהם גם פנץ שהיה מפקד משוריין שנקלע לאש בריטית כבדה. זה היה ב-28.4, שבועיים אחר כך תיכנע יפו ותיהפך לחלק מהמדינה שתוכרז כעבור עוד יומיים.

למרות המלחמה, קורבנות ומצב כללי קשה כמובן - המוות של פנץ, כוכב ענק כאמור, הטיל הלם על חובבי הכדורגל ורבבות הגיעו להלוויתו בבית הקברות בנחלת יצחק.

פנץ (כורע ברך, רביעי מימין) ונבחרת ארץ ישראל לפני המפגש הכפול מול נבחרת יוון במוקדמות גביע העולם 1938ללא קרדיט

פנץ נולד בספטמבר 1917 בויטסבק, אז רוסיה, היום בלארוס, ועלה עם משפחתו לתל אביב ב-1921. כבר בגיל צעיר החל לשחק כדורגל ובלט מיד, ג'רי בית הלוי, אז שחקן די צעיר במכבי ת"א ומי שיהפוך למאמנה האגדי, ראה בראשית שנות השלושים את הילד משחק בשכונה והתרשם, הוא הביא אותו ל'מכבי צעיר' ובגיל 16 וחצי כבר שיחק פנץ בבוגרים של מכבי תל אביב לצד בית הלוי, מנחם מרימוביץ' (אח של יוסל'ה) שנפל כמה שנים אחר כך במלחמת העולם השניה, אברהם רזניק ועוד מכוכבי התקופה.

ב-1936 הוביל פנץ בן ה-19 את מכבי לאליפות הראשונה שלה. אלי פוקס, מי שיהיה מגדולי השחקנים והמאמנים בארץ, היה בן 12 בעת משחק האליפות בשלהיי 1936 וסיפר איך פנץ שבה את ליבו" בגלל משחקו המרשים והטכני.

עוד קודם לכן, בגלל פריצת המאורעות, הופסקה הליגה לכמה חודשים. מכבי ניצלה את ההפסקה למסע משחקים בארה"ב, ובעוד הקהילה היהודית חששה מבזיונות של הקבוצה היא ניצחה במשחק הראשון 2:6, הביסה 0:6 בשני ובסך הכל שיחקה 11 משחקים (באחרונים לאחר פציעות של כמה שחקנים הפסידה ברצף) כשפנץ כובש 22 שערים וזוכה לחמאות גדולות בעיתונות בניו יורק, פילדלפיה, שיקאגו ובוסטון.

לא רק מחמאות הוא קיבל אלא גם הצעות משתי קבוצות, בניו יורק ושיקאגו, להצטרף לשורותיהן, כמובן תמורת סכום לא מבוטל. אבל הוא העדיף לחזור לתל אביב, הצעיד את מכבי לאליפות ראשונה כאמור ושנה אחר כך בגיל 20 כבר היה קפטן הקבוצה בה כיכבו גם גאול מכליס ופריץ דוננפלד.

כמובן שפנץ הגיע גם לנבחרת, אך לרוע מזלו ומזלה הוא היה פצוע במשחק הראשון מתוך שניים במוקדמות מונדיאל 1938 נגד יוון . נבחרת ארץ ישראל הפסידה 3:1 ליוון בתל אביב בלעדיו, איתו באתונה היא שיחקה טוב בהרבה וספגה שער בדקה ה-89. 1:0. פנץ, מספרים, פרץ בבכי בסיום המשחק מרוב אכזבה.

רחוב נתן פנץ בתל אביב. עשרות אלפים הגיעו להלוויתו של אליל הכדורגל הראשון בישראלהישאם שבאיטה

ב-1939 בגלל ויכוח במועדון על זכויותיהם של שחקנים צעירים והעובדה שפנץ ייצג אותם והרגיז את הנהלת המועדון חל קרע בינו בין הקבוצה. הוא סירב להתנצל והעדיף לעבור לבית"ר תל אביב, אז בליגה השניה, כשמקביל גם הזדהה פוליטית עם הקבוצה והצטרף לארגון הצבאי הלאומי.

בבית"ר תל אביב של אז שיחקו בין השאר יצחק שניאור שיהיה תוך כמה שנים כוכב גדול כמובן וייהפך למאמן גדול ולוניה דבורין (אבא של דני). תוך עונה הם העלו את בית"ר לליגה הראשונה ובעונת הבכורה שלה שם היא גם זכתה בגביע (1940) ושיחזרה את ההישג כעבור שנתיים.

חצי הגמר של 1940 נחשב אחד המשחקים המוזרים בהיסטוריה של הכדורגל ה(ארץ)ישראלי. בית"ר תל אביב שיחקה בו נגד רג'ימנט הארטילריה הבריטי המלכותי בהתמודדות שהתקיימה בחיפה. שער חוקי לבית"ר ת"א נפסל על ידי השופט ממש לפני המחצית ופנץ מחה בפני השופט, זה קרא במחצית לשוטרים (הבריטיים) במקום והם עצרו את פנץ והכניסו אותו לחדר מעצר. שחקני בית"ר ההמומים לא הסכימו לעלות ולשחק במחצית השניה, השופט איים לפוצץ את המשחק ולהניק לבריטים ניצחון טכני ובסופו של דבר התרצה, פנץ, שוחרר, הצטיין ובית"ר ניצחה 0:1. בגמר, במאי 1940, היא ניצחה את מכבי ת"א 1:3, בית הלוי הבקיע למכבי, אבל בית"ר בראשות הנער פנץ ,אותו הביא פעם למכבי (שגם כבש בדקה ה-88), זכתה בגביע היסטורי.

חלק מהיחס של הבריטים לארגוני המורדים - האצ"ל והלח"י - התבטא גם במישור הספורטיבי. בסוף 1947 אסרו הבריטים על הפעילות של קבוצות בית"ר, בייחוד הבכירה שבהן בית"ר תל אביב. למעשה חלק משחקניה המשיך לשחק בקבוצה חדשה שהוקמה וענתה לשם 'נורדיה', שהיתה בעצם בית"ר. פנץ, כבר בן שלושים, סירב לקחת חלק במה שהוא ראה כתרמית וחזר למכבי תל אביב, הקבוצה בה גדל. זה היה לחודשים ספורים, כמה חודשים אחר כך נהרג. שערו האחרון באופן סמבולי היה בדרבי

פנץ היה נערץ בתל אביב בצורה שלא הוכרה בארץ עד אז, בוודאי לא בתחום הספורט. ילדים חיכו ליד ביתו לראות אותו ולזכות בחתימה, נפילתו היכתה בתדהמה את קהילת הכדורגל הארץ ישראלית. 50 שנה אחרי מותו, במקום בו נהרג, נחנך פסל שלו כשחקן הבועט בכדור וגם רחוב על שמו.