אתה קם בבוקר בהתרגשות

[Liran]

אתה קם בבוקר בהתרגשות. יש דרבי היום, איזה כיף.
אחר הצהריים לובש את הצעיף האדום ואת החולצה המחתרתית והמרגשת שלך ויוצא לכיוון שער 5, שהפעם נמצא בשער 8.
אתה תאכלס ילד רגיל, אשכנזי כזה , אבא רואה חשבון, אמא עובדת סוציאלית, גר במרכז הארץ, מצטיין בלימודים ושומע גלגלצ מדי פעם.

אבל שקט, אסור שאנשים ידעו על זה.
אתה בדיוק חושב על התכניות להמשך השבוע, יום השואה מחר, הבטחת לסבא שלך, ניצול שואה, שתבוא אליו הביתה ביום השואה כמו בכל שנה ותשמע ממנו, אולי בפעם האחרונה כי הוא לא מרגיש כל כך טוב, את סיפור הבריחה שלו מהנאצים.
אבל כל זה לא משנה עכשיו. במקום שאתה הולך אליו אסור להיות רגיל. צריך להיות כמה שיותר שונה. אז אתה מתחפש. מתחפש לקיצוני. כולם התחפשו לזה אבל זו הנורמה החברתית, זה מה שחברים שלך עושים אז זה מה שגם אתה תעשה.
הנה אתה בתחפושת. אתה גיבור. קיבלת כוחות על.
אתה מרגיש בריון פתאום, כאילו התחפושת הזאת העלתה לך קצת את הנפח שריר, גדל לך הזין בכמה סנטימטרים ? גם הבטחון שלך עולה, שכחת שאתמול ישבת בפאב ואפילו עם הבחורה הכי מכוערת בפאב לא היה לך אומץ להתחיל בלי כמה צייסרים ואיזה ג'וינט טוב. אבל עכשיו אתה גבר. מה זה משנה מה היה אתמול?
אתה נכנס ליציע ומוקף בעוד מאות אנשים שהם כמוך, באותה תחפושת.אתה מעריץ את האנשים האלה. איזה מצחיקולים הם, הם אומרים אחד לשני בצחוק "יא יהודי מטונף", "שתוק יא יהודי מסריח". איזה הומור שנון ומרגש. מרגש מרגש מרגש.
האנשים שמכרו לך את התחפושת אמרו לך לעשות הכל כדי להיות הכי קיצוני שאפשר. שואה זה אחלה דרך, מקבלים מלא תשומת לב, ומה בנאדם רוצה בסופו של דבר אם לא תשומת לב שתהפוך אותו לגמיש מספיק בשביל ללקק לעצמו את הביצים?
אז אתה שר. מה זה משנה? אתה הרי בתחפושת. מי יזהה אותך?
אתה מתחיל מתון מ "שתהיה שואה למכבי" ולאט לאט עובר ל "מה מה מכבי תנשמו תציקלון בי". אתה מהרהר וחושב לעצמך שזה קצת לא יפה. אבל רגע, נהרהר אחר כך, התחיל "בתאונת מטוס קלה".
אה! הנה אובארוב עולה. נשיר לו שוב על הבן שלו. אנחנו עושים את זה כבר שנים והוא זורק עלינו זין אבל זה ממש כיף. תאכלס הוא אחלה גבר אובארוב. מלצרתי אותו פעם בבית קפה שאני עובד בו, השאיר לי מלא טיפ. אבל עכשיו זה לא משנה, הוא צהוב אני אדום, הוא **** אני לא. שיזדיין.
טוב התחיל המשחק, אתה שר עוד פעם "שתהיה שואה למכבי" ככה בקטנה לפני שכל אוהדי הפועל הסאחים מהשערים האחרים יתחילו להתלונן על זה. סאחים ארורים.
זהו, נגמר המשחק, הדרבי אדום. אתה שמח, אתה מאושר עד הגג. אתה כותב סטטוס על זה "צהובים מסריחים, תמותו חזירים מטונפים".
אתה מגיע הביתה, מוריד את התחפושת, שולח "ערה?" למרכבה 4 שהתחלת איתה אתמול בפאב. אתה יודע שהיא לא תענה.
מחר אתה הולך לסבא שלך בבוקר. אתה תשמע בהנאה כל מילה במילה מהסיפור ההרואי שהוא יספר לך, זה סבא שלך, אתה מעריץ אותו.
הוא יספר לך איך הוא רצח בנאדם בשביל כיכר לחם לאחותו הקטנה, הוא יספר לך איך הוא היה חודשיים ביער בלי לאכול כלום, הוא ייספר לך איך הוא לחם בפרטיזנים, הוא ייספר לך איך הוא בכה מאושר ברגע שהודיעו על סיום המלחמה, הוא יספר לך גם כמה החיים שלו היו טובים פעם, בחנות בבעלותו בברלין, עד שיום אחד ריססו עליה "יהודים מסריחים, תמותו חזירים מטונפים". אתה לא תעשה את ההקשר.
אתה אוהד הפועל תל אביב.
אתה כל מה שיצור
אתה כל מה שחריג
שתהיה לך החלמה מהירה, אוהד הפועל תל אביב.

https://www.facebook.com/liranohali/posts/10152439482074703

[Adam_m]

עצוב כמה זה מדויק.

 

Sent from my LG-D802 using Tapatalk

[MR.Krabs]

כל מילה....פשוט עצוב שלא עושים נגדם שום דבר.

[BMTA]

ענק כמה שזה נכון

[PAOK]

פוסט אחד המדהימים שיצא לי לקרוא

[guyMTA]

קראתי בפייסבוק,כתיבה נהדרת

[DeReI]

עצום!!!!

[Aviram]

1

[ברווז צהוב]

מדהים,כל מילה בסלע.

[Ofir m.]

עצוב כמה שזה מדוייק

[iSawyer]

מכל הדברים שקיימים, באמת מעניין אותי לשמוע את התגובה של אותם אוהדים שהסבים שלהם ניצולי שואה ועושים את זה.