פז חסדאי, טור חדש: "דוקטור תציל אותי"

[dushko]

מה כבר אפשר להגיד, תענוג.

http://sports.walla.co.il/?w=%2F3782%2F2729221

[yoash]

מעביר אחד לאחד את התחושות לטקסט

[עומרי שטנדל]

נהנה מכל טור שלו פשוט גדול

[Coolio]

גאוני

[Elirandani]

 

ומה כבר יקרה אם הפועל תנצח בדרבי? מה הסיפור הגדול?

(שתיקה)

אתה לא עונה?

(שתיקה)

נו..

אני חושש שאת לא מבינה.

מה יקרה אם תפסידו בדרבי.

העולם יקרוס.

אתה יודע שהוא לא.

הוא כן.

 

חייב להיות באיזה תפקיד בערוץ כלשהו!

[עדו]

נראה לי גמרתי הפעם

[מרגוליס]

סעמק

יום שני תגיע כבר

[הלב הצהוב]

ללקק את האצבעות.

[אלחנדרו קניג]

"לאחרונה אני מפתח תחביבים מופרעים, התחלתי לחטט בעמוד הפייסבוק של מכבי תל אביב כדי להיכנס לפרופילים של האוהדים שכותבים "סוזה הביתה",

רק כדי לראות את הפרצופים שלהם, להבין מה הם, מי הם."

 

תכלס כל שורה שם עונג צרוף, התיאור שלו לאוהדים המסרטנים שלנו גמר עליי...

 

"כן, לרוב מדובר באספסוף אמיתי, באנשים מכוערים פיזית, אנשים רעים, כאלה שמצולמים על הטרקטורון בים, מהזן הנחות ביותר. לפעמים אלו אנשים שמבחינה חיצונית נראים כמוך וכמוני, אבל מבפנים הם כפויי טובה, עם זיכרון קצר, אלימים ומפונקים, ואני סולד מהם כל כך על זה שהם מתלוננים על המאמן שבמקום הראשון, עד שמתחשק לי לראות אותם כושלים ומובסים, כדי שייענשו על ההתנהגות הבריונית שלהם. אבל אז אני נזכר שהם רק מיעוט, מיעוט רועש אבל מיעוט, ואני חושב על הרוב הדומם, שלפעמים גם הוא יודע להיות קולני, ועל השירה והתמיכה גם ברגעים הקשים, והלב שלי שוב מתחמם, ואני נכנס ליוטיוב, ונזכר בימי האושר, בשירה ביציע, באחווה ובאהבה, ואני מתמלא בגעגוע לרגעים היפים, ויודע שהם שוב אפשריים, כל כך קרובים וכל כך רחוקים, והלוואי ושוב נגבור על הפועל, ושוב נזכה באליפות, ושוב נחגוג עדלאידע..."

 

 

[BuSa]

"נו, יש יפה מזה?

 

תביני דוקטור, הגעתי למצב שאני כבר לא חוגג גולים, אלא פשוט כורע קדימה. את מבינה את זה? לא חוגג, רק תופס את הפנים בשתי ידיים, כמעט מתייפח. אין בי שמחה, רק מתח וחרדה שמשתחררים. זה כבר לא כיף, רק סיוט. אני מבין שיש עוד 11 שבועות כאלה, ולא מאמין."

[UNAGI]

הוא עצום

[Mark]

פז חסדאי.אין לי מה להגיד עוד...כותב את מה שאני מרגיש

[החולצה עם הסוס]

"את יודעת מה זה להתעורר ביום שאחרי הפסד בדרבי? כשבלילה כבר נעצמות העיניים, ואתה בטוח שזה נגמר ואפשר לברוח מזה,

אבל בבוקר אתה מתעורר, וזה חזק אפילו יותר, וקולות השמחה שלהם עוטפים אותך, והקריאות הנלהבות של השדר בטלוויזיה רודפות אותך,

ויש כזו איבה בין הצדדים, והחגיגות הן כל כך מופגנות ומרושעות, שזה פשוט קשה מנשוא."

 

כל כך נכון...

[oshri1992]

והתסמינים רק מחריפים.

לאחרונה אני מפתח תחביבים מופרעים, התחלתי לחטט בעמוד הפייסבוק של מכבי תל אביב כדי להיכנס לפרופילים של האוהדים שכותבים "סוזה הביתה", רק כדי לראות את הפרצופים שלהם, להבין מה הם, מי הם.

תפסתי צחוק של החיים

[מנג'ר יונייטד]

פשוט מדהים איך הוא מצליח לכתוב במילים מה שכל כך הרבה אוהדים מרגישים.

תמיר יערי (מת) (או מי שפתח את הנושא הקודם) מתבקש לפתוח מחדש את פינת הסגידה לפז חסדאי.

[Barkan]

מעביר למילים מה שאף אחד מאיתנו לא מצליח להסביר. גדול!

[bister]

תביני דוקטור, הגעתי למצב שאני כבר לא חוגג גולים, אלא פשוט כורע קדימה. את מבינה את זה? לא חוגג, רק תופס את הפנים בשתי ידיים, כמעט מתייפח. אין בי שמחה, רק מתח וחרדה שמשתחררים. זה כבר לא כיף, רק סיוט. אני מבין שיש עוד 11 שבועות כאלה, ולא מאמין.

 

מדהים איך הוא תפס אותי מול בית"ר, אחד לאחד.

[BuSa]

רק ביתר? זה ככה כבר תקופה

[bister]

היתה בי שמחה, גם אם מהולה בהרבה הקלה, בשבועות האחרונים (אפילו מול רעננה). בית"ר זה היה משהו אחר. רק רציתי לעבור את המשחק הארור הזה ולהגיע לדרבי שלם ובריא.

[BuSa]

רעננה היה המשחק הכי מתיש שהיה לי. בגול של זהבי רק פלטתי אנחת רווחה ענקית ושנייה אחר כך הריאות התמלאו בעשן של סיגריה שעד לפני רגע הייתה בקופסא.

ואז עבר שבוע והגיעה ביתר ואיתה שיאים חדשים של התשה

[הילד משער 8]

פנינה אמיתית. טור אדיר

[דורון]

מביע רגש של אלפי אנשים במילים, מופלא.