Jump to content

הנבחרת צריכה קוסם, מכתב אל אבי.


Defender

Recommended Posts

כמה מילים על דעתי האישית, אני בגדול לא מתעניין בנבחרת, אני אדיש אליה, לא לוזון, לא חלובה, לא אבוקסיס, לא גוטמן, אף אחד לא מייצג אותי.

עם זאת טור מאוד יפה שנהנתי לקרוא, גם אם על חלק ממנו אני קצת לא מסכים.

אני מאלו שמאוד מעריך את נמני ואוהב אותו.(למען הכנות, הרבה יותר בתור שחקן, כי בתור פרשן לפעמים הוא גורם לי להשתגע.) אבל עדיין, מאוד קל (לפחות מבחינתי) להתחבר לטור הנפלא הזה

 

 

הטור הזה פורסם בעמוד הפייסבוק "הנבחרת צריכה קוסם"

הנבחרת צריכה קוסם

https://www.facebook.com/kosemlanivheret?fref=ts

 

מוזמנים כמובן לעשות לייק ולהתעדכן שם. :)

 

 

 

להיות איתך בכל דקה/ וידויים של לב צהוב

אני אוהב אותך אבי נמני.
אני אוהב את החיוך שלך, אני אוהב את הנוכחות שלך ואני אוהב את אלוהים שנגע לך ברגל שמאל. אהבתי אותך עוד בתור ילד, אני אוהב אותך גם כמבוגר, ואין דבר שאילנה דיין או כל בן אדם אחר בעולם יוכל לעשות כדי לשנות את זה. 8 לב צהוב יש רק אחד וככה לעולם זה ישאר.
אני אבי, בניגוד אולי לכמה צהובים אחרים, גיליתי עד כמה באמת גדולה האהבה שלי אליך דווקא בתקופה שבה אימנת אותנו. דווקא בתקופה השחורה והמסויטת הזאת, שהתחילה ברגע שבו פיטרו את רב"ש אחרי תיקו מול ק"ש במחזור השישי ונמשכה שנתיים וחצי. עד לאותה תבוסה בקריית אליעזר, 0-3 עם הגול של הגרוזיני. תבוסה שהובילה, בוקר למחרת, לאותה שיחת טלפון בלתי נמנעת ממיץ' ואז לכותרת השחורה בוואן. במהלך כל התקופה השחורה הזו אבי, גילתי עד כמה אני אוהב את 8 לב צהוב.
כי זה היה יותר מטיפה קשה אבי, השנים הן אדומות והימים שחורים וקשים מנשוא. אליפויות מלפפונים והתבזויות על המגרש ואז בעבודה/במילואים או בבית ספר. דרבים אסון, מחאות חיתולים, אפטיות של שחקנים, פילוג בין הקהל ואז הדאבל השחור. הדאבל הטראומתי עם כל המהדורות האדומות וכל הכתבים המגעילים שדחפו, משחק אחרי משחק, את האצבעות שלהם לתוך התחת של גוטמן ואבוקסיס ואז קירבו אותם למצלמה ותיארו בפרטי פרטים כמה מסריחה הפילוסופיה של הפועל.
ואף פעם לא כעסתי עליך אבי. אף פעם.
אף פעם לא קיללתי או צעקתי לך בוז.
את השחקנים קיללתי, את הכדורגל שלהם קיללתי, אפילו את עצמי ואת הקהל הייתי מקלל מרוב ייאוש. אבל לך לא צעקתי. לא לך ולא ליוסי. פשוט לא הייתי מסוגל. אני אוהב אותך.
גם כשהקבוצה התבזתה ורציתי למות, גם כשהסרחון האדום כבר חנק אותי וגם אחרי שראיתי את חצי מהמאמנים בליגה עומדים מול מצלמה ומתגאים בהרג של גופה בשווי 120 מיליון שקל (טפו עליכם יא בונקריסטים תבוסתניים! היום אתם כולכם יודעים להוריד יופי יופי את הראש ולדקלם שזאת הקבוצה הכי טובה בארץ ושלחטוף ממנה רק שלוש זה סוג של הישג) ולא הפסקתי לקוות אבי. לפני כל משחק ומשחק מחדש הייתי מקווה וכל כך רוצה. בכל נצחון אמרתי לעצמי שהנה מפה יוצאים לדרוס את הליגה.
אבל אז הגיע אותו המשחק והרגע שבו הגרוזיני זרק את פאביצ'ביץ', השחיל לנו את השלישי ולבוס נמאס. הוא הרים אליך טלפון ושבועיים והשאיר לנו צלקת לכל החיים.
לא כעסתי פשוט הייתי עצוב. עצוב שאנחנו נפרדים ככה. עצוב שהרעים שוב שמחים ועצוב שלא הגשמנו את החלום. עד היום, כל פעם שאני רואה אותך בטלוויזיה עצוב לי. צובט לי שאנחנו לא יכולים לחלוק איתך את כל הטוב הזה שבא עלינו טפו טפו טפו בלי עין הרע...
היום אבי, אני פוגש אותך רק בטלוויזיה. סוכן השחקנים ופרשן הטלוויזיה אבי נמני, זה שבחליפה שלו מסתתרת רגל שמאל שאלוהים נגע בה... ואני אוהב אותך בחליפה לא פחות אבי נמני. אוהב אותך כמו תמיד והיום אפילו מעריך אותך יותר. אתה בין היחדים בתוך הקלחת החולה/הרעה/המרגשת/המדבקת והמושמצת של ממלכת הכדורגל ותקשורת הספורט בישראל - אותה קלחת מושמצת אליה אני מחובר באינפוזיה וצורך כמו נרקומן ציבור - שמצליח לשמור על איפוק תמידי, ונועם הליכות. כמעט היחידי שאף פעם לא מדבר בצורה פוגענית ותמיד מכבד את האנשים בפאנל שסביבו. גם אם הם לפעמים לא ראויים לאותו כבוד. וזה ראוי להרבה הערכה בעיניי אבי.
על הנבחרת אבי אני לא צריך להרחיב הרבה: כבויה, אפורה, עצובה, עלובה לפעמים, מסתכלת, כושלת, תבוסתנית, פחדנית, סובלת מחרדת ביצוע קשה - כמעט כל מה שתזרוק פה נכון.
ואת הנבחרת הזאת אני אוהב. כדורגל זה הספורט היחידי שאני מכיר בעולם וכשהוא מתחבר לי למדינה זה כבר חזק ממני. אני אוטומטית שבוי.
וכואב לי על הנבחרת אבי. כואב לי שהיא פצועה, כואב לי שהיא לא רלוונטית וכואב לי שהיא מקור ללעג ולבדיחה בקהל. כואב לי.
ואבי, אם תהיה מאמן הנבחרת הבא, אני לא אגיד מילה רעה. אני אמשיך, כמו תמיד, לאהוב אותך, לחזק אותך ולקוות שתוביל אותי לכמה שיותר הישגים ורגעים שמחים בכדורגל.
אבל אבי, עם היד מונחת על הלב וכל האהבה.
הנבחרת לא צריכה את אבי נימני.
היא חייבת את אייל ברקוביץ'. דחוף.

הנבחרת צריכה קוסם

 

 

---------------------------------------------------

 

 

בנוסף, אני רוצה לאחל שנה אזרחית טובה וצהובה לכולכם, מאחל לכם רק טוב.

Link to comment
Share on other sites

כמה מילים על דעתי האישית, אני בגדול לא מתעניין בנבחרת, אני אדיש אליה, לא לוזון, לא חלובה, לא אבוקסיס, לא גוטמן, אף אחד לא מייצג אותי.

עם זאת טור מאוד יפה שנהנתי לקרוא, גם אם על חלק ממנו אני קצת לא מסכים.

אני מאלו שמאוד מעריך את נמני ואוהב אותו.(למען הכנות, הרבה יותר בתור שחקן, כי בתור פרשן לפעמים הוא גורם לי להשתגע.) אבל עדיין, מאוד קל (לפחות מבחינתי) להתחבר לטור הנפלא הזה

 

 

הטור הזה פורסם בעמוד הפייסבוק "הנבחרת צריכה קוסם"

הנבחרת צריכה קוסם

https://www.facebook.com/kosemlanivheret?fref=ts

 

מוזמנים כמובן לעשות לייק ולהתעדכן שם. :)

 

 

 

להיות איתך בכל דקה/ וידויים של לב צהוב

 

אני אוהב אותך אבי נמני.

אני אוהב את החיוך שלך, אני אוהב את הנוכחות שלך ואני אוהב את אלוהים שנגע לך ברגל שמאל. אהבתי אותך עוד בתור ילד, אני אוהב אותך גם כמבוגר, ואין דבר שאילנה דיין או כל בן אדם אחר בעולם יוכל לעשות כדי לשנות את זה. 8 לב צהוב יש רק אחד וככה לעולם זה ישאר.

אני אבי, בניגוד אולי לכמה צהובים אחרים, גיליתי עד כמה באמת גדולה האהבה שלי אליך דווקא בת

קופה שבה אימנת אותנו. דווקא בתקופה השחורה והמסויטת הזאת, שהתחילה ברגע שבו פיטרו את רב"ש אחרי תיקו מול ק"ש במחזור השישי ונמשכה שנתיים וחצי. עד לאותה תבוסה בקריית אליעזר, 0-3 עם הגול של הגרוזיני. תבוסה שהובילה, בוקר למחרת, לאותה שיחת טלפון בלתי נמנעת ממיץ' ואז לכותרת השחורה בוואן. במהלך כל התקופה השחורה הזו אבי, גילתי עד כמה אני אוהב את 8 לב צהוב.

כי זה היה יותר מטיפה קשה אבי, השנים הן אדומות והימים שחורים וקשים מנשוא. אליפויות מלפפונים והתבזויות על המגרש ואז בעבודה/במילואים או בבית ספר. דרבים אסון, מחאות חיתולים, אפטיות של שחקנים, פילוג בין הקהל ואז הדאבל השחור. הדאבל הטראומתי עם כל המהדורות האדומות וכל הכתבים המגעילים שדחפו, משחק אחרי משחק, את האצבעות שלהם לתוך התחת של גוטמן ואבוקסיס ואז קירבו אותם למצלמה ותיארו בפרטי פרטים כמה מסריחה הפילוסופיה של הפועל.

ואף פעם לא כעסתי עליך אבי. אף פעם.

אף פעם לא קיללתי או צעקתי לך בוז.

את השחקנים קיללתי, את הכדורגל שלהם קיללתי, אפילו את עצמי ואת הקהל הייתי מקלל מרוב ייאוש. אבל לך לא צעקתי. לא לך ולא ליוסי. פשוט לא הייתי מסוגל. אני אוהב אותך.

גם כשהקבוצה התבזתה ורציתי למות, גם כשהסרחון האדום כבר חנק אותי וגם אחרי שראיתי את חצי מהמאמנים בליגה עומדים מול מצלמה ומתגאים בהרג של גופה בשווי 120 מיליון שקל (טפו עליכם יא בונקריסטים תבוסתניים! היום אתם כולכם יודעים להוריד יופי יופי את הראש ולדקלם שזאת הקבוצה הכי טובה בארץ ושלחטוף ממנה רק שלוש זה סוג של הישג) ולא הפסקתי לקוות אבי. לפני כל משחק ומשחק מחדש הייתי מקווה וכל כך רוצה. בכל נצחון אמרתי לעצמי שהנה מפה יוצאים לדרוס את הליגה.

אבל אז הגיע אותו המשחק והרגע שבו הגרוזיני זרק את פאביצ'ביץ', השחיל לנו את השלישי ולבוס נמאס. הוא הרים אליך טלפון ושבועיים והשאיר לנו צלקת לכל החיים.

לא כעסתי פשוט הייתי עצוב. עצוב שאנחנו נפרדים ככה. עצוב שהרעים שוב שמחים ועצוב שלא הגשמנו את החלום. עד היום, כל פעם שאני רואה אותך בטלוויזיה עצוב לי. צובט לי שאנחנו לא יכולים לחלוק איתך את כל הטוב הזה שבא עלינו טפו טפו טפו בלי עין הרע...

היום אבי, אני פוגש אותך רק בטלוויזיה. סוכן השחקנים ופרשן הטלוויזיה אבי נמני, זה שבחליפה שלו מסתתרת רגל שמאל שאלוהים נגע בה... ואני אוהב אותך בחליפה לא פחות אבי נמני. אוהב אותך כמו תמיד והיום אפילו מעריך אותך יותר. אתה בין היחדים בתוך הקלחת החולה/הרעה/המרגשת/המדבקת והמושמצת של ממלכת הכדורגל ותקשורת הספורט בישראל - אותה קלחת מושמצת אליה אני מחובר באינפוזיה וצורך כמו נרקומן ציבור - שמצליח לשמור על איפוק תמידי, ונועם הליכות. כמעט היחידי שאף פעם לא מדבר בצורה פוגענית ותמיד מכבד את האנשים בפאנל שסביבו. גם אם הם לפעמים לא ראויים לאותו כבוד. וזה ראוי להרבה הערכה בעיניי אבי.

על הנבחרת אבי אני לא צריך להרחיב הרבה: כבויה, אפורה, עצובה, עלובה לפעמים, מסתכלת, כושלת, תבוסתנית, פחדנית, סובלת מחרדת ביצוע קשה - כמעט כל מה שתזרוק פה נכון.

ואת הנבחרת הזאת אני אוהב. כדורגל זה הספורט היחידי שאני מכיר בעולם וכשהוא מתחבר לי למדינה זה כבר חזק ממני. אני אוטומטית שבוי.

וכואב לי על הנבחרת אבי. כואב לי שהיא פצועה, כואב לי שהיא לא רלוונטית וכואב לי שהיא מקור ללעג ולבדיחה בקהל. כואב לי.

ואבי, אם תהיה מאמן הנבחרת הבא, אני לא אגיד מילה רעה. אני אמשיך, כמו תמיד, לאהוב אותך, לחזק אותך ולקוות שתוביל אותי לכמה שיותר הישגים ורגעים שמחים בכדורגל.

אבל אבי, עם היד מונחת על הלב וכל האהבה.

הנבחרת לא צריכה את אבי נימני.

היא חייבת את אייל ברקוביץ'. דחוף.

 

הנבחרת צריכה קוסם

 

 

---------------------------------------------------

 

 

בנוסף, אני רוצה לאחל שנה אזרחית טובה וצהובה לכולכם, מאחל לכם רק טוב.

מדהים! מסכים עם כל מילה!

Link to comment
Share on other sites

הנבחרת לא צריכה את נמני וגם ולא את אייל ברקוביץ'.

אנשים נדפקו! השניים האלה לא ממש אימנו בחייהם (אחד מהם בכלל לא). מה זה כל השטויות האלה?!

Link to comment
Share on other sites

הנבחרת לא צריכה את נמני וגם ולא את אייל ברקוביץ'.

אנשים נדפקו! השניים האלה לא ממש אימנו בחייהם (אחד מהם בכלל לא). מה זה כל השטויות האלה?!

היא צריכה את סלבה
Link to comment
Share on other sites

הנבחרת לא צריכה את נמני וגם ולא את אייל ברקוביץ'.

אנשים נדפקו! השניים האלה לא ממש אימנו בחייהם (אחד מהם בכלל לא). מה זה כל השטויות האלה?!

מה היה הניסיון של קלינסמן לפני גרמניה? או של גארדיולה לפני ברצלונה?

שמע, לא תמיד הניסיון מדבר...וכל המאמנים המנוסים הישראלים כבר עברו בנבחרת...לא יקרה כלום אם ינסו פעם אחת משהו צעיר.שונה.

למרות שאם יש מגיע...אז אני לא מבין איך לעזאזאל יצחק שום שעשה דאבל ובביתר מעולם לא נלקח בחשבון? הזוי פשוט..

Link to comment
Share on other sites

הנבחרת לא צריכה את נמני וגם ולא את אייל ברקוביץ'.

אנשים נדפקו! השניים האלה לא ממש אימנו בחייהם (אחד מהם בכלל לא). מה זה כל השטויות האלה?!

ראינו כל אלה עם הניסיון לאן הביאו אותנו... אפשר גם לנסות משהו אחר פעם אחת, זה לא שאם לא נעלה ליורו זה יהיה משהו חד פעמי היסטורי

Link to comment
Share on other sites

היא צריכה את סלבה

יא וואראדי!

 

ובקשר לדוגמאות שהבאתם כאן - לגווארדיולה היה ניסיון אימון במילואים והוא תמיד נחשב למוח טקטי, גם כשחקן.

ולקלינסמן היה איזה עוזר קטן בשם יוגי לב שלפי הסיפורים עומד מאחוריי כל הטקטיקה (והוא אימן בבונדסליגה משנות ה-90).

 

הנבחרת לא נכשלת כל פעם מחדש, פשוט הציפיות מוגזמות, וכל ההתנהלות מלמעלה שכונתית. גוטמן עשה פחות או יותר את המקסימום שאפשר בכלים שהיו לו, והוא צריך להמשיך, ולפי ההיסטוריה כנראה שגם יגיע ליותר בקמפיין השני.

Link to comment
Share on other sites

הנבחרת לא צריכה את נימני ולא צריכה קוסם היא צריכה מאמן כדורגל. לא מבין את הפמפום המביך שכלי תקשורת מסויימים עושים לשחקן עבר שכל ניסיון האימון שלו מסתכם בגילאים חד ספרתיים. מביכים את עצמם.

 

הכיוון המסתמן הוא של מאמן זר ולכן אני חושב שמינו ועדת איתור.

Link to comment
Share on other sites

הנבחרת לא צריכה את נימני ולא צריכה קוסם היא צריכה מאמן כדורגל. לא מבין את הפמפום המביך שכלי תקשורת מסויימים עושים לשחקן עבר שכל ניסיון האימון שלו מסתכם בגילאים חד ספרתיים. מביכים את עצמם.

 

הכיוון המסתמן הוא של מאמן זר ולכן אני חושב שמינו ועדת איתור.

אוסקר :wub_anim:

Link to comment
Share on other sites

אני לא יודע אם היא צריכה את ברקוביץ או לא אבל זה בכלל לא העניין. הטור הזה נפלא, רק שהייתי מסיים אותו בנשבר לנו הלב כבר פעם אחת, אין צורך להתבזות שוב. מצד אחד אם יש תזמון מושלם לאמן את הנבחרת זה עכשיו, כי מקום 3 (שזה המקום האמיתי שלנו) מוביל לפליאוף מול קבוצות ברמתנו פחות או יותר. מצד שני, אבי כבר היה מאמן, אמנם מאמן קבוצה שזה שונה פי כמה מאימון נבחרת אבל עדיין, אבי נכשל. והמחיר הקטן היה הכישלון המקצועי והכלכלי באותה עונה וששוב הלכנו לים בינואר. ביג דיל, באותן שנים הרי היינו גם ככה רגילים לזה. המחיר הכבד היה לשמוע את הצעקות "תתפטר" ו"נמני הביתה" במשחקים בבלומפילד. המוח שלי התחמם ממש שאיזה אחד קילל את אבי בלי חשבון תוך שהוא לובש חולצה עם מס' 8 על הגב...

 

המחיר הזה היה כבד מידי, הרי מזה חששנו כל-כך ובגלל זה לא רצינו שיקח את משרת המאמן, הרי הסיכון גדול בהרבה מהסיכוי ומה לעשות גם שאימון קבוצה זו עבודה סזיפית יומיומית ולא חלטורה. גם קלינגר, לפני שהגיע אלינו כמאמן היה בעונה עם בית"ר באר-שבע, קבוצה עם פחות אוהדים ממכבי פ"ת או הפועל רעננה ורק במחזור האחרון הם הפסידו את העליה לליגת העל. אין תחליף לעבודה בדברים האלה.

 

וגם הפעם, המחיר יהיה כבד. גם ככה יש לאבי מספיק שונאים ספורטיביים וכשהנבחרת תיכשל (והיא כמובן תיכשל כי אין נבחרת יותר מנוסה ומקצועית בלהיכשל מנבחרת הכדורגל שלנו) אז המחיר יהיה כואב, כואב מאוד.

Link to comment
Share on other sites

אוסקר :wub_anim:

אם אוסקר ברח מפה בגלל מצב משפחתי וטילים ובסוף יחזור בשביל החרא הזה אז באמת שאני לא אסלח לו. ותפסיקו להציע אנשים שאתם אוהבים לתפקיד הזה. שאבוקסיס ילך לנבחרת.

Link to comment
Share on other sites

הנבחרת צריכה ללמוד מג'ורדי על ניהול נכון. אם יעמוד בראש הנבחרת אדם כמוהו אנחנו יכולים להצליח איכשהו עלשות משהו עם הנבחרת הכושלת שלנו

Link to comment
Share on other sites

אם אוסקר ברח מפה בגלל מצב משפחתי וטילים ובסוף יחזור בשביל החרא הזה אז באמת שאני לא אסלח לו. ותפסיקו להציע אנשים שאתם אוהבים לתפקיד הזה. שאבוקסיס ילך לנבחרת.

צודק סליחה לא חשבתי על זה עד הסוף.

אבוקסיס לנבחרת אם בני יהודה לא תקבור את הקריירה שלו סופית אז הנבחרת תעשה את העבודה גם ככה לא נעלה.

אתה בא להתחיל לפתוח בקמפיין אבוקסיס לנבחרת?

לאיזה עיתונאי צריך לפנות כידי להתחיל עם זה?

ONE עם ברקוביץ'

ערוץ הספורט עם אוחנה ונמני

יש מצב לספורט 1?

Link to comment
Share on other sites

אתה בין היחדים בתוך הקלחת החולה/הרעה/המרגשת/המדבקת והמושמצת של ממלכת הכדורגל ותקשורת הספורט בישראל - אותה קלחת מושמצת אליה אני מחובר באינפוזיה וצורך כמו נרקומן ציבור - שמצליח לשמור על איפוק תמידי, ונועם הליכות.

לא נותר לי לומר אלא חחחחחחחחחחחחחחח

ביציע העיתונות אפילו טאז הטזמני נראה נעים הליכות

Link to comment
Share on other sites

תאכלס הסיבה היחידה שהנושא הזה ראוי להישאר זה הדברים המרגשים על נמני

כייף להיזכר..

 

אבל כל השאר פה פשוט מביך

לא ברקוביץ' ולא נמני מתאימים לנבחרת.

ברקוביץ' הזה הוא ליצן ובן אדם מביך פשוט.

שיילך לאמן את רעננה קודם או משהו כזה,

זה שאתה שהיית שחקן גדול לא אומר שיש לך פטור מלהוכיח יכולות אימון

 

ואם כבר פותחים דיון מי כן, אז אני אומר להשאיר את גוטמן.

Link to comment
Share on other sites

אני נשבע לכם בהן צדקי, שאם שמים על הקווים 3 קופים שמדברים רק רוסית בשפת הסימנים אנחנו עדיין נסיים מקום שלישי.

Link to comment
Share on other sites

זה רק מראה כמה התקשורת שכולנו צוחקים עליה, בסופו של יום צוחקת עלינו ובגדול.

אנשים אינטרסנטיים ומקרובים מנסים למשוך את ברקוביץ' לתפקיד המאמן - אופירה מאתר וואן והחברים לפאנל מערוץ הספורט.

הוא מעולם לא היה מועמד רשמי, מעולם לא היה קרוב לעמוד בתנאי הסף למשרה כזאת וקל לנחש שגם לעולם לא יהיה.

מסתבר שיש אנשים שהשטויות האלה באמת משפיעות עליהם, ובאמת חושבים שהוא מינוי לגיטימי לנבחרת...

Link to comment
Share on other sites

מבחינת נמני כדמות, גם כפרשן כמו שהוא היום גם קשה לי. אז כבר לא יודע מה עדיף.

מה שבטוח, הטיעון של בוא לא נהייה אובייס.בוא לא נלך על מאמן מנוסה הוא די דבילי.

יש הבדל בין לקחת צאנס עם מאמן לא מנוסה. לבין לקחת צאנס עם מאמן שנכשל.

אבי נכשל.

אני בעד מאמן זר אגב.נילסן לדוגמה לא נכשל. ופרננדז לא באמת היה זר.מה שבטוח לא ברקוביץ ולא נמני.

רוצים כוכבים צעירים?

לעטר (לדוגמה) מגיע יותר...

Link to comment
Share on other sites

Create an account or sign in to comment

You need to be a member in order to leave a comment

Create an account

Sign up for a new account in our community. It's easy!

Register a new account

Sign in

Already have an account? Sign in here.

Sign In Now
×
×
  • Create New...

הודעה חשובה

בשימוש אתר זה אתה מסכים לתנאים הללו תנאי השימוש.