שאלה לקרביים

[zion8]

תמיד אצלינו (אני בן 17, י"ב) שמדברים על השירות הצבאי, על איפה כל אחד רוצה לשרת כולם אומרים קרבי, סיירת, שייטת. כל אחד רוצה לעשות שירות מועיל וקרבי. מסתכלים רק על הדברים הטובים- החברים שרוכשים, החוויה,לירות בנשק וכל הדברים הנלווים. אבל יש גורם שאף פעם לא מדברים עליו. מוות. כאילו זה לא אופציה, זה לא מוזכר אף פעם ואף אחד לא חושש.

 

השאלה שלי היא כשהתגייסתם לגולני\גבעתי לא משנה באיזה יחידה היה השירות הקרבי, לא חשבתם על זה? לא חשבתם שאפשר למות? המוות לא היווה חשש? באמת הייתם מוכנים לחטוף כדור בשביל המדינה? בלי שום זלזול, אני אוהב את המדינה ומעריך כל לוחם, אבל למות אשכרה למות בשביל המדינה? זה היה סיכון שאמרתם לעצמכם שאתם מוכנים לקחת? לא פחדתם?

 

אני שואל זאת בשיא התמימות, בלי לנסות לערב איכשהו פוליטיקה בעניין (שאני מאמין שאיכשהו כמו תמיד בפורום יעשו את זה)

[ת"א שלנו]

בכנות - כל מה שעמד לנגד עיניי כשהתגייסתי לצבא, זו העובדה שאני חלק מארגון שמטרתו למנוע רדיפות והשמדה של העם היהודי.

כל חייל קרבי מודע להשלכות, ויודע שייתכן והוא יפצע או חלילה יהרג, אבל גם עכשיו, 3 שנים אחרי השחרור, כשאתה רואה חבר'ה מאצלנו במילואים, ואתה הכי מצפה מחבר'ה מבוגרים שנושקים לגילאי 40 ומעלה, בעלי משפחות וג'ובים מטורפים, שיהיו מחושבים יותר ופחות יסכנו את עצמם, אתה מבין שכלום לא השתנה - השליחות והמטרה נשארה זהה, ומה שהתחזק אצלם זו דווקא המודעות של להישמר יותר ולגלות זהירות בגלל שאתה משאיר בבית אישה וילדים. אבל אידאולוגית "השליחות" נשארה על כנה ואין ספק שכולנו היינו מעדיפים להיות חלק מתסריט אחר, אופטימי ואוטופי יותר, אבל זו המציאות, ואם לא נהיה שם אז לא נהיה בכלל.

[yuval]

מה עדיף? לעשות יומיות ולמות בתאונת דרכים?

הסיכוי שלך למות כשאתה נמצא בבית יותר גבוה מלמות בצבא..

לא חושבים על זה.

[Barksdale]

מה עדיף? לעשות יומיות ולמות בתאונת דרכים?

הסיכוי שלך למות כשאתה נמצא בבית יותר גבוה מלמות בצבא..

לא חושבים על זה.

 

תעשה טובה ותסתום, התגובות שלך על הצבא כל כך מפגרות שכבר נמאס לראות אותך מגיב.

[קמחי]

תמיד אצלינו (אני בן 17, י"ב) שמדברים על השירות הצבאי, על איפה כל אחד רוצה לשרת כולם אומרים קרבי, סיירת, שייטת. כל אחד רוצה לעשות שירות מועיל וקרבי. מסתכלים רק על הדברים הטובים- החברים שרוכשים, החוויה,לירות בנשק וכל הדברים הנלווים. אבל יש גורם שאף פעם לא מדברים עליו. מוות. כאילו זה לא אופציה, זה לא מוזכר אף פעם ואף אחד לא חושש.

 

השאלה שלי היא כשהתגייסתם לגולני\גבעתי לא משנה באיזה יחידה היה השירות הקרבי, לא חשבתם על זה? לא חשבתם שאפשר למות? המוות לא היווה חשש? באמת הייתם מוכנים לחטוף כדור בשביל המדינה? בלי שום זלזול, אני אוהב את המדינה ומעריך כל לוחם, אבל למות אשכרה למות בשביל המדינה? זה היה סיכון שאמרתם לעצמכם שאתם מוכנים לקחת? לא פחדתם?

 

אני שואל זאת בשיא התמימות, בלי לנסות לערב איכשהו פוליטיקה בעניין (שאני מאמין שאיכשהו כמו תמיד בפורום יעשו את זה)

מעט מאוד פעמים, אם בכלל, זה הגיע לי בכלל לתודעה לכל אורך השירות.

גם בפעילויות לא קלות ובמארבים בהר-דוב, פתיחות ציר בכיסופים וכך הלאה-הדבר ששומר אותך זו המסגרת שמתעסקת בהרבה מסביב ולא בנושאים הללו.

אני לא אמשיך ואאריך בכל מיני מחשבות שבעיני הן מיותרות, אלא אמליץ לך לדבר עם בן משפחה\חבר\חבר של אח גדול או אבא.

ומשפט קצר רק לעודד-תחושת הנתינה, החברות וגאוות היחידה מושכים אותך להמשיך ולתת מעצמך, עד למצבי קיצון שלאחר מכן, במבט לאחור, לא תבין כיצד ביצעת. בהצלחה גיבור.

אם אתה צריך עדיין מישהו לדבר ולהתייעץ, מוזמן לשלוח הודעה בפרטי.

[מרקו פולו]

מסכים עם פלג.

ואפשר בהחלט לומר שכאשר אתה בתוך זה אתה לא חושב על האפשרות הזו.

[orreyg]

מה עדיף? לעשות יומיות ולמות בתאונת דרכים?

הסיכוי שלך למות כשאתה נמצא בבית יותר גבוה מלמות בצבא..

לא חושבים על זה.

וואי איזה תגובה מפגרת זאת הייתה... מה עדיף שתידרס ע"י רכבת? חח..

 

בכל מקרה לכותב הנושא, אין כמו להיות קרבי!

אל תדאג אתה בכלל לא תחשוב על זה בכלל, ההפך אתה רק תרצה להשתתף במעצרים ובפעולות.

אני מבטיח לך שלא משנה איפה תהיה, אתה תעשה 3 שנים, אבל בקרבי זה חוויה של פעם בחיים אל תוותר על זה בחיים.

אני השתחררתי לפני 8 חודשים ואני כבר נתקף נוסטלגיה שאני נזכר בשירות שלי, בחברים שלי, בשטויות שהיינו עושים.

 

נכון אולי יוצאים פחות הביתה, אבל ברגע שאתה שם אתה לא דואג מכלום, אם תשאל אותי, להיות קרבי זה לתת לדאגות שלך לנוח 3 שנים, לך תעשה, תהנה (ואתה תהנה!) ושתסיים תוכל להסתכל על עצמך בגאווה, אתה היית חלק בהגנה על המדינה ,על ההורים שלך, על החברים הג'ובניקים שלך וכו'...

 

היו לי רגעים קשים בצבא, אבל למי אין? אחרי הכל אתה 3 שנים מסתובב במוצבים שכוחי אל, או מתאמן ואוכל חול כמו מנייאק, יושן כמו זומבי, לא תמיד האוכל הכי טוב, אבל זה הכל חלק מהחוויה, אני יכול להישבע לך שבלי הקשיים האלה אתה בסופו של דבר תהנה פחות, זה מה שמעצים את החוויה הזאת.

 

אני בכלל הייתי לוחם ולא מפקד, ככה שיצא לי לחיות עם אותם אנשים 3 שנים! אתה מרוויח אחים, זה כבר הרבה מעבר לחברים, מה אתה לא עובר איתם? תשמע אני כותב לך את החפירה הזאת ואני כבר מתגעגע...

 

אז איפה היינו? מוות? זה הדבר האחרון שאתה תחשוב עליו, דבר כל-כך שולי בחיי היום יום שם...

 

תהנה...

[tomkovacsi]

וואי איזה תגובה מפגרת זאת הייתה... מה עדיף שתידרס ע"י רכבת? חח..

 

בכל מקרה לכותב הנושא, אין כמו להיות קרבי!

אל תדאג אתה בכלל לא תחשוב על זה בכלל, ההפך אתה רק תרצה להשתתף במעצרים ובפעולות.

אני מבטיח לך שלא משנה איפה תהיה, אתה תעשה 3 שנים, אבל בקרבי זה חוויה של פעם בחיים אל תוותר על זה בחיים.

אני השתחררתי לפני 8 חודשים ואני כבר נתקף נוסטלגיה שאני נזכר בשירות שלי, בחברים שלי, בשטויות שהיינו עושים.

 

נכון אולי יוצאים פחות הביתה, אבל ברגע שאתה שם אתה לא דואג מכלום, אם תשאל אותי, להיות קרבי זה לתת לדאגות שלך לנוח 3 שנים, לך תעשה, תהנה (ואתה תהנה!) ושתסיים תוכל להסתכל על עצמך בגאווה, אתה היית חלק בהגנה על המדינה ,על ההורים שלך, על החברים הג'ובניקים שלך וכו'...

 

היו לי רגעים קשים בצבא, אבל למי אין? אחרי הכל אתה 3 שנים מסתובב במוצבים שכוחי אל, או מתאמן ואוכל חול כמו מנייאק, יושן כמו זומבי, לא תמיד האוכל הכי טוב, אבל זה הכל חלק מהחוויה, אני יכול להישבע לך שבלי הקשיים האלה אתה בסופו של דבר תהנה פחות, זה מה שמעצים את החוויה הזאת.

 

אני בכלל הייתי לוחם ולא מפקד, ככה שיצא לי לחיות עם אותם אנשים 3 שנים! אתה מרוויח אחים, זה כבר הרבה מעבר לחברים, מה אתה לא עובר איתם? תשמע אני כותב לך את החפירה הזאת ואני כבר מתגעגע...

 

אז איפה היינו? מוות? זה הדבר האחרון שאתה תחשוב עליו, דבר כל-כך שולי בחיי היום יום שם...

 

תהנה...

ככה זה כשיש לך בפלוגה מ"מ פדנט

[tomkovacsi]

ולפותח הנושא- כן, זה קשה. מה שיותר מפחיד מלהפגע בעצמך זה לאבד חברים במצבים כאלה, ולצערי הרב זה קרה לי יותר מפעם אחת.

מצד שני- אם הייתי חוזר עכשיו 7 שנים אחורה ועומד שוב לפני גיוס- לא הייתי מתלבט לשניה. כשאתה יוצא לפעילות בעזה וחושב על כל המשפחות בישובי הנגב המערבי שירוויחו אפילו עוד לילה אחד של שקט בזכותך, או יוצא למעצרים באיו"ש וחושב על האבן הכי קטנה שמנעת ממנה להזרק, או על פיגוע דקירה שמנעת, ולפעמים אפילו יותר מזה... אין שום תחושה בעולם שמשתווה לזה. אולי נצחון בדרבי. אולי.

אל תחשוב פעמיים. תתן מעצמך למדינה וגם לעצמך, אתה תצא מהשלוש שנים האלה בנאדם אחר- בוגר יותר, חזר יותר וערכי יותר.

בהצלחה!!

[orreyg]

ככה זה כשיש לך בפלוגה מ"מ פדנט

מ"מ יקר לשעבר,

אין ספק שהיית חלק מהחוויה, אבל אל תשכח מי היה המ"מ של המחלקה שלי, שחר תורג'מן, האיש שאצלו יחסי אנוש שווים לתחת.

עדיף מ"מ שאונס חיילים ובסוף תופח להם על השכם כמוך מאשר מ"מ שלרוב גוער בחיילים שלו ואין לו הרבה במשותף עם החיילים.

 

בשבילי מ"מ טוב זה אחד שהוא לא רק מפקד אלא גם דמות אחראית ודואגת, כזה שיודע מתי לצחוק איתך ולהיות אח על מלא ויודע מתי להתעצבן שצריך, הרבה מ"מים חושבים שניתוק ביחסים בין החיילים זה בריא-אז זהו שלא!

מ"מ יוציא הרבה יותר מהחיילים שלו עם הוא יהיה גם חבר שלהם...

 

ובאשר לך, תשמע, אני לא יודע איך זה היה להיות חייל במחלקה 3, אבל לפי דעתי אתה היית בסדר גמור, אתה ידעת לצחוק עם החיילים שלך ולהעניש אותם מתי שצריך, בפן האישי-היה כיף במוצב תלם עם הטלוויזיה 1 אינץ' שלנו...

[tomkovacsi]

מ"מ יקר לשעבר,

אין ספק שהיית חלק מהחוויה, אבל אל תשכח מי היה המ"מ של המחלקה שלי, שחר תורג'מן, האיש שאצלו יחסי אנוש שווים לתחת.

עדיף מ"מ שאונס חיילים ובסוף תופח להם על השכם כמוך מאשר מ"מ שלרוב גוער בחיילים שלו ואין לו הרבה במשותף עם החיילים.

 

בשבילי מ"מ טוב זה אחד שהוא לא רק מפקד אלא גם דמות אחראית ודואגת, כזה שיודע מתי לצחוק איתך ולהיות אח על מלא ויודע מתי להתעצבן שצריך, הרבה מ"מים חושבים שניתוק ביחסים בין החיילים זה בריא-אז זהו שלא!

מ"מ יוציא הרבה יותר מהחיילים שלו עם הוא יהיה גם חבר שלהם...

 

ובאשר לך, תשמע, אני לא יודע איך זה היה להיות חייל במחלקה 3, אבל לפי דעתי אתה היית בסדר גמור, אתה ידעת לצחוק עם החיילים שלך ולהעניש אותם מתי שצריך, בפן האישי-היה כיף במוצב תלם עם הטלוויזיה 1 אינץ' שלנו...

שמע אחי, קודם כל אתה לא ראית הכל מבפנים, ואולי שחר היה מאוד קשה איתכם, אבל הוא היה נלחם בשבילכם כמו אריה, כולל להכנס לתאקלים איתי, עם ניסים ועם אלכס. היה חשוב לו שתקבלו את כל מה שמגיע לכם, ועוד קצת. אז אולי לא ראיתם את זה, אבל הוא מאוד דאג לכם.

ולגבי מה שאמרת שמ"מ יוציא יותר מהחיילים אם הוא יהיה חבר שלהם:

הסיבה היחידה שהייתי יכול להיות חבר שלהם, זה כי בטירונות ובתחילת האימון המתקדם אנסתי להם את החיים, הם היו הולכים לישון כל לילה כשהם מקללים אותי, את אמא שלי, את סבתא שלי, ואת כל השושלת שהביאה אותי לעולם... אחר כך, כשהם כבר היו ממושמעים וידעו מתי אפשר לעשות שכונה וצחוקים ומתי צריך להיות רציניים, הרשיתי לעצמי להפתח וזה היה הכי כיף לי בעולם. אני ממש שנאתי את הדיסטנס הזה. אני לא מאמין בניתוק בין מפקד לחיילים, אחרי הכל בפעילות מבצעית החיילים שלך זה אלו שישמרו לך על התחת שלא תקבל אבן לראש, סכין לצוואר או כדור לגב. אני הכי שמח בעולם שהצלחתי להגיע למצב שהייתי חבר של החיילים שלי, ושגם היום אני חבר של חלק גדול מהם, אבל לא לכל אחד מתאימה דרך הפיקוד הזו וזה לגיטימי.

 

ולגבי הטלויזיה 1 אינץ' שלך... אני לא יודע איך הייתי עובר בלעדיה את הקו, ומקווה שברור לך שהיא סידרה לך די הרבה ת"ש

ובנימה אישית-אתה מלך