למה אתם יותר מתחברים

[zion8]

הנושא הזה התעורר היום בדיון עם חברים על מה לכל אחד "מתחבר" יותר, יום השואה או יום הזיכרון.

 

אני אישית- זה יום הזיכרון. יש לי 2 אחיות בצבא (כמובן לא בשטח, אבל זה לא העניין), עוד שנתיים אני מתגיייס ושואף להגיע ליחידה קרבית ופשוט מרגיש שחללים שנהרגו בשירות צבאי,זה משהו שפה, שעכשיו קורה מול עינינו,משהו שאני בעוד שנתיים יצטרך להתמודד איתו( חס וחלילה), בגלל זה היום הזה מעציב אותי הרבה יותר מיום השואה.

 

 

 

** הדיון לא אמור להיגרר לפסים אישיים,שליליים, מבלי לנסות להמעיט בערכו של כל יום!! **

[MaTa]

מאמין שמרבית הדור השני והשלישי לשואה יענו שיום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה הוא האחד אליהם הם יותר "מתחברים" יותר. מדוע? חיבור אישי להרוגים (כמעט כל אחד מכיר הרוג/נפגע/חבר של שנהרג), השירות הצבאי שמחבר אותנו רגשית ליום, כמות המידע על כל הרוג שמוצגים בכל אמצעי התקשורת, חיבור של פנים ושמות וההנצחה של כל נופל ונופל ושל שלל הסיפורים. מעבר לזה, השכול לא עצר ב-1945 כמו במקרה של יום השואה - והוא רודף אותנו יום יום וגם בשבוע האחרון.

[שארפ המלך]

יצא לי לחשוב על זה השבוע...

וואלה לא יודע.

מצד אחד בשואה השמידו אנשים רק כי הם יהודים, כאילו מישהו יבוא אלי וירצח אותי סתם ככה. החיילים שנהרגו, נהרגו למען המדינה ונשבעו שהם מוכנים להקריב תחיים שלהם למדינה. זה לא שאני ממעיט במוות שלהם חס וחלילה, פשוט חושב שאני אישית הייתי מעדיף לההרג ולמות בשביל המדינה שלי מאשר רק כי אני יהודי.

מצד שני, כמו שאמרתם, יותר קל להתחבר ליום הזיכרון כי גם יש אנשים שאני מכיר וגם אני בתור אחד שעוד 3 שנים כבר לובש מדים יכול למצוא תצמי במצב דומה, ואני יכול יותר לחשוב מה עובר על החיילים והמשפחות שלהם וככה יותר להתחבר אליהם

[רועי.ל]

לא כל כך אבל אם כבר יום השואה. סבתא שלי ניצולה ורוב המשפחה שלה נרצחה שם. אבל רק לי זה מרגיש כאילו המדינה שמה את יום הזיכרון מעל יום השואה? שתי צפירות לעומת אחת וכאלה.

[nirnir20]

יום הזיכרון, מכמה סיבות.

אבל העיקרית היא שלצערנו זה משהו שעדיין קורה וכל אחד פה מכיר חייל או בעצמו חייל, זה דבר שביום יום , לכן אני מתחבר יותר ליום הזיכרון.

[מנש שער 11]

אצלי זה תמיד יותר יום הזיכרון. ועם השנים אני חושב שהמגמה הזו בקרב הציבור רק תתעצם. השואה היתה פשוט רצח עם משום היותו יהודי. זה לעולם לא ימחה מזכרוננו גם שאחרון ניצולי השואה ילך לעולמו. ובכל זאת, מדובר בהיסטוריה שהיתה ולא ניתן עוד שתחזור. החיילים שנפלו, עדיין נופלים ויפלו. נרצחים בפעולות טרור, תמיד יהיו. ובגלל שזה כ"כ מוחשי וקיים פה כחלק מהחיים שלנו כמדינה זה תמיד יטמע חזק יותר מכל דבר אחר אצל מי שלא היה שם (בשואה).

[Nike]

האמת שביום השואה אני עצוב יותר מאשר ביום הזיכרון.

וזה די מוזר, כי איבדתי חבר במהלך השירות, אבל בהרגשה שלי אני מסרב להכנס לבאסה ולהתבאס בגלל זה, למרות שזה ישמע אולי קצת מוזר, אבל אני מנסה לשמוח כמה שיותר, כדי לשדר לעצמי שאף אחד לא ישבור אותנו(או אותי ליתר דיוק), ככה שגם אם ההדחקה הזאת זה חארטה, היא די עוזרת בסופו של דבר. אז ואללה ביום השואה.

[piche]

שואה. על כמות הרבה יותר גדולה של אנשים רק בגלל הגזענות רק בגלל הדת שלהם או צבע עורם ילדים נשים זקנים . אין ספק שגם היום הוא יום חשוב מאוד וצריך לזכור על האנשים שהגנו עלינו על האנשים שנפגעו מפעולות טרור.

 

חייבים לסלק את הגזענות אם זה כלפי צבע עור אם זה כלפי ערבים ואם זה יהודים כולנו בני אדם 

[BuSa]

זיכרון. לא יודע למה.

[מנג'ר יונייטד]

בעיניי עצם הדיון או ה"השוואה" בין השניים הינו עוול, וממחיש אולי עד כמה עידן המידע עסוק בלמדוד, בלהשוות ובלדרג (והתופעה הזאת חמורה במיוחד בישראל של היום - ודי להיזכר בכמות הפעמים ששמעתם את הצירוף "הכי X בהיסטוריה?" ודיונים בסגנון).

 

כל אחד מהימים האלה עצוב, קורע את הלב ומזכיר לנו את המציאות שאנחנו, כיהודים וכישראלים, חיים בה מאז ומתמיד.

לכאורה, אפשר לראות ביום השואה כחלק מהזיכרון הקולקטיבי של העם היהודי, ולכן "מרוחק" יותר מיום הזיכרון, שרלוונטי מדי שנה ונגע כמעט בכל אחד ואחד במדינה הזאת באופן אישי (נדיר מאוד למצוא כאן מישהו שלא מכיר מישהו שנפגע בפעולות איבה או במלחמות ישראל או בשירות הצבאי, למרבה הצער). עם זאת, אני חושב שאין כאן אלמנט של "להתחבר" יותר או פחות. השלב הבא אחרי לדרג או להשוות בין השניים הוא "לא להתחבר" לאחד מהם. אסור לנו להזניח את עברנו, ולא לחינם נקבע יום זיכרון לאומי נפרד לכל אחד מהאירועים האלה, שעומדים בבסיס הקיום שלנו במדינת היהודים, היא מדינת ישראל.

 

יום הזיכרון, וכמוהו גם יום השואה, מנציחים בעיניי את הניצחון של כולנו, את הדבר שהוא הכי ישראלי והכי יהודי - ההישרדות, לרוב כנגד הסיכויים.

[nirnir20]

בעיניי עצם הדיון או ה"השוואה" בין השניים הינו עוול, וממחיש אולי עד כמה עידן המידע עסוק בלמדוד, בלהשוות ובלדרג (והתופעה הזאת חמורה במיוחד בישראל של היום - ודי להיזכר בכמות הפעמים ששמעתם את הצירוף "הכי X בהיסטוריה?" ודיונים בסגנון).

 

כל אחד מהימים האלה עצוב, קורע את הלב ומזכיר לנו את המציאות שאנחנו, כיהודים וכישראלים, חיים בה מאז ומתמיד.

לכאורה, אפשר לראות ביום השואה כחלק מהזיכרון הקולקטיבי של העם היהודי, ולכן "מרוחק" יותר מיום הזיכרון, שרלוונטי מדי שנה ונגע כמעט בכל אחד ואחד במדינה הזאת באופן אישי (נדיר מאוד למצוא כאן מישהו שלא מכיר מישהו שנפגע בפעולות איבה או במלחמות ישראל או בשירות הצבאי, למרבה הצער). עם זאת, אני חושב שאין כאן אלמנט של "להתחבר" יותר או פחות. השלב הבא אחרי לדרג או להשוות בין השניים הוא "לא להתחבר" לאחד מהם. אסור לנו להזניח את עברנו, ולא לחינם נקבע יום זיכרון לאומי נפרד לכל אחד מהאירועים האלה, שעומדים בבסיס הקיום שלנו במדינת היהודים, היא מדינת ישראל.

 

יום הזיכרון, וכמוהו גם יום השואה, מנציחים בעיניי את הניצחון של כולנו, את הדבר שהוא הכי ישראלי והכי יהודי - ההישרדות, לרוב כנגד הסיכויים.

לא חושב שצריך לקחת את זה למקומות האלה.

אין מה לעשות , לחלק יש יום שהם מתחברים אליו יותר, זה לא אומר שאת היום השני הם פחות מכבדים.

[Bomboneira]

אני חושב שאנשים יותר מתחברים ליום הזכרון בגלל שהרבה מכירים מישהו שנפל באופן אישי, או לפחות בגלל ששומעים הרבה יותר סיפורים אישיים על חיילים שנהרגו או נרצחי פיגועים מאשר על מישהו שנהרג בשואה.

בכל מקרה, אין לי הרגשה ספציפית למה אני יותר מתחבר, וטוב שכך.

[ULTRAS_maccabi]

אבל רק לי זה מרגיש כאילו המדינה שמה את יום הזיכרון מעל יום השואה? שתי צפירות לעומת אחת וכאלה.

 

בנוגע לאיך זה מרגיש לך, כנראה באמת שמדובר בכך שיותר אנשים מכירים שמוזכרים ביום הזה (מכירים במובן האישי ולא רק כקשר משפחתי שנמחק), יש יותר תיעוד על האנשים ויש יותר יכולת להנציח.

 

לגבי 2 צפירות לעומת אחת את האמת שאין לי ממש מושג למה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה יש צפירה אחת וביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ישנן שתי צפירות, אז הלכתי לשאול את היודע-הכל, גוגל.

שיטוט קצר בכמה אתרים וכמה פורומים העלה את תשובתו של פרופסור שחוקר את ההנצחה במדינת ישראל, התשובה שלו לשאלת כמות הצפירות הייתה "אין לי מושג", ויש רבים שטוענים שגם שפנו למשרד הביטחון, צה"ל או גורמים בממשלה ובכנסת הם לא הצליחו למצוא תשובות, אז מה שאני אומר עכשיו זה פשוט הכי מדוייק / נשמע אמין שהצלחתי ללקט.

 

11.11.1919, בשעה 11:00 (שעון בריטניה, שעת כניסת הפסקת האש של מלחה"ע הראשונה לתוקפה) הונהגה דקה או שתי דקות דומיה במדינות בריטניה (שא עוד הייתה אחת המעצמות החזקות בעולם), ארה"ב וצרפת, דקות הדומיה לוו בצפירה ארוכה וזאת לזכר קורבנות מלחמת העולם הראשונה. בהמשך באותו תאריך ציינו גם את קורבנות מלחמת העולם השניה וקורבנות של מלחמות נוספות. מאז יש מדינות שהפסיקו עם הצפירה (במלטה למשל עדיין יש צפירה).

 

 

בהולנד מציינים את יום הזיכרון ב4 במאי (ב1940 זהו התאריך בו פלשה גרמניה הנאצית להולנד) וב5 במאי ישנו חג לאומי (זהו התאריך בו ב1945 שוחררה הולנד מידי הנאצים). את האמת שאת שעות הדומיה בהולנד קצת פחות הצלחתי להבין. אבל ישנן 2 דקות דומיה בערב יום הזיכרון (לא הצלחתי להבין אם ב3 במאי או ב4 במאי) שבעבר צוינו בצפירה וכיום בצלצולי פעמוני כנסיות ובעת המעבר בין יום הזיכרון ההולנדי ליום החג הלאומי היו משמיעים צפירה בשעה בחצות (המעבר בין הרביעי במאי לחמישי במאי).

 

ככה שנראה שבישראל, כמו הרבה דברים אחרים באותה עת, פשוט לקחו את הרעיון האירופאי. לא לשכוח שעד רגע לפני הקמת המדינה עוד היה פה מנדט בריטי שהנהיג פה את הנהלים הבריטים והמסורת הבריטית.

אז בישראל החל המנהג כ2 דקות דומיה שיזמו מועצות מקומיות בעת הלוויות לחללי מלחמת העצמאות כבר בנובמבר 1949. המדינה שזה עתה קמה אימצה את המנהג והחלה להשמיע צפירה במהלך טקסי האזכרה הממלכתיים להרוגי הקרבות. הייתה תקופה שהצפירה ביום הזיכרון הוארכה לכדי 3 דקות אך ב1958 נקבע שהיא תהיה למשך 2 דקות. ב1959 נכנס חוק הזיכרון לשואה ולגבורה שקבע שגם ביום הזיכרון לשואה תהיה צפירה (האמת שהחוק לא מגדיר צפירה אלא "ביום X תהא בכל רחבי המדינה דומייה של שתי דקות בהן תשבות כל עבודה ותיפסק כל תנועה בדרכים"). כך שבשורה התחתונה מבחינת המדינה צפירת הזיכרון שמושמעת בבוקר היום (הזיכרון לשואה או לחללים) היא אותו דבר.

 

אז למה יש עוד צפירה ? בעבר היה נהוג לציין את כניסת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ע"י צפירה שסימנה את כניסתו של היום ואת תחילת הטקס הממלכתי בירושלים, יש הטוענים מכיוון שהצפירה היא לא צפירת-זיכרון אלא רק מסמלת את כניסת היום אין צורך לעמוד בה.

בעבר, כמו בהולנד, היה נהוג להשמיע צפירה גם ב20:00, בין יום הזיכרון ליום העצמאות, אך היו תלונות על המעבר החד מדי שמביעה הצפירה הזו ולכן היא בוטלה.

 

בשורה התחתונה - גם זו לא בדיוק תשובה (כי למה לא מציינים את כניסת יום הזיכרון לשואה ולגבורה ?) אבל סביר להניח שפשוט מדובר במסורת שתפסה.

[ULTRAS_maccabi]

אבל רק לי זה מרגיש כאילו המדינה שמה את יום הזיכרון מעל יום השואה? שתי צפירות לעומת אחת וכאלה.

 

בנוגע לאיך זה מרגיש לך, כנראה באמת שמדובר בכך שיותר אנשים מכירים שמוזכרים ביום הזה (מכירים במובן האישי ולא רק כקשר משפחתי שנמחק), יש יותר תיעוד על האנשים ויש יותר יכולת להנציח.

 

לגבי 2 צפירות לעומת אחת את האמת שאין לי ממש מושג למה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה יש צפירה אחת וביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ישנן שתי צפירות, אז הלכתי לשאול את היודע-הכל, גוגל.

שיטוט קצר בכמה אתרים וכמה פורומים העלה את תשובתו של פרופסור שחוקר את ההנצחה במדינת ישראל, התשובה שלו לשאלת כמות הצפירות הייתה "אין לי מושג", ויש רבים שטוענים שגם שפנו למשרד הביטחון, צה"ל או גורמים בממשלה ובכנסת הם לא הצליחו למצוא תשובות, אז מה שאני אומר עכשיו זה פשוט הכי מדוייק / נשמע אמין שהצלחתי ללקט.

 

11.11.1919, בשעה 11:00 (שעון בריטניה, שעת כניסת הפסקת האש של מלחה"ע הראשונה לתוקפה) הונהגה דקה או שתי דקות דומיה במדינות בריטניה (שא עוד הייתה אחת המעצמות החזקות בעולם), ארה"ב וצרפת, דקות הדומיה לוו בצפירה ארוכה וזאת לזכר קורבנות מלחמת העולם הראשונה. בהמשך באותו תאריך ציינו גם את קורבנות מלחמת העולם השניה וקורבנות של מלחמות נוספות. מאז יש מדינות שהפסיקו עם הצפירה (במלטה למשל עדיין יש צפירה).

 

 

בהולנד מציינים את יום הזיכרון ב4 במאי (ב1940 זהו התאריך בו פלשה גרמניה הנאצית להולנד) וב5 במאי ישנו חג לאומי (זהו התאריך בו ב1945 שוחררה הולנד מידי הנאצים). את האמת שאת שעות הדומיה בהולנד קצת פחות הצלחתי להבין. אבל ישנן 2 דקות דומיה בערב יום הזיכרון (לא הצלחתי להבין אם ב3 במאי או ב4 במאי) שבעבר צוינו בצפירה וכיום בצלצולי פעמוני כנסיות ובעת המעבר בין יום הזיכרון ההולנדי ליום החג הלאומי היו משמיעים צפירה בשעה בחצות (המעבר בין הרביעי במאי לחמישי במאי).

 

ככה שנראה שבישראל, כמו הרבה דברים אחרים באותה עת, פשוט לקחו את הרעיון האירופאי. לא לשכוח שעד רגע לפני הקמת המדינה עוד היה פה מנדט בריטי שהנהיג פה את הנהלים הבריטים והמסורת הבריטית.

אז בישראל החל המנהג כ2 דקות דומיה שיזמו מועצות מקומיות בעת הלוויות לחללי מלחמת העצמאות כבר בנובמבר 1949. המדינה שזה עתה קמה אימצה את המנהג והחלה להשמיע צפירה במהלך טקסי האזכרה הממלכתיים להרוגי הקרבות. הייתה תקופה שהצפירה ביום הזיכרון הוארכה לכדי 3 דקות אך ב1958 נקבע שהיא תהיה למשך 2 דקות. ב1959 נכנס חוק הזיכרון לשואה ולגבורה שקבע שגם ביום הזיכרון לשואה תהיה צפירה (האמת שהחוק לא מגדיר צפירה אלא "ביום X תהא בכל רחבי המדינה דומייה של שתי דקות בהן תשבות כל עבודה ותיפסק כל תנועה בדרכים"). כך שבשורה התחתונה מבחינת המדינה צפירת הזיכרון שמושמעת בבוקר היום (הזיכרון לשואה או לחללים) היא אותו דבר.

 

אז למה יש עוד צפירה ? בעבר היה נהוג לציין את כניסת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ע"י צפירה שסימנה את כניסתו של היום ואת תחילת הטקס הממלכתי בירושלים, יש הטוענים מכיוון שהצפירה היא לא צפירת-זיכרון אלא רק מסמלת את כניסת היום אין צורך לעמוד בה.

בעבר, כמו בהולנד, היה נהוג להשמיע צפירה גם ב20:00, בין יום הזיכרון ליום העצמאות, אך היו תלונות על המעבר החד מדי שמביעה הצפירה הזו ולכן היא בוטלה.

 

בשורה התחתונה - גם זו לא בדיוק תשובה (כי למה לא מציינים את כניסת יום הזיכרון לשואה ולגבורה ?) אבל סביר להניח שפשוט מדובר במסורת שתפסה.

[ULTRAS_maccabi]

אבל רק לי זה מרגיש כאילו המדינה שמה את יום הזיכרון מעל יום השואה? שתי צפירות לעומת אחת וכאלה.

 

בנוגע לאיך זה מרגיש לך, כנראה באמת שמדובר בכך שיותר אנשים מכירים שמוזכרים ביום הזה (מכירים במובן האישי ולא רק כקשר משפחתי שנמחק), יש יותר תיעוד על האנשים ויש יותר יכולת להנציח.

 

לגבי 2 צפירות לעומת אחת את האמת שאין לי ממש מושג למה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה יש צפירה אחת וביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ישנן שתי צפירות, אז הלכתי לשאול את היודע-הכל, גוגל.

שיטוט קצר בכמה אתרים וכמה פורומים העלה את תשובתו של פרופסור שחוקר את ההנצחה במדינת ישראל, התשובה שלו לשאלת כמות הצפירות הייתה "אין לי מושג", ויש רבים שטוענים שגם שפנו למשרד הביטחון, צה"ל או גורמים בממשלה ובכנסת הם לא הצליחו למצוא תשובות, אז מה שאני אומר עכשיו זה פשוט הכי מדוייק / נשמע אמין שהצלחתי ללקט.

 

11.11.1919, בשעה 11:00 (שעון בריטניה, שעת כניסת הפסקת האש של מלחה"ע הראשונה לתוקפה) הונהגה דקה או שתי דקות דומיה במדינות בריטניה (שא עוד הייתה אחת המעצמות החזקות בעולם), ארה"ב וצרפת, דקות הדומיה לוו בצפירה ארוכה וזאת לזכר קורבנות מלחמת העולם הראשונה. בהמשך באותו תאריך ציינו גם את קורבנות מלחמת העולם השניה וקורבנות של מלחמות נוספות. מאז יש מדינות שהפסיקו עם הצפירה (במלטה למשל עדיין יש צפירה).

 

 

בהולנד מציינים את יום הזיכרון ב4 במאי (ב1940 זהו התאריך בו פלשה גרמניה הנאצית להולנד) וב5 במאי ישנו חג לאומי (זהו התאריך בו ב1945 שוחררה הולנד מידי הנאצים). את האמת שאת שעות הדומיה בהולנד קצת פחות הצלחתי להבין. אבל ישנן 2 דקות דומיה בערב יום הזיכרון (לא הצלחתי להבין אם ב3 במאי או ב4 במאי) שבעבר צוינו בצפירה וכיום בצלצולי פעמוני כנסיות ובעת המעבר בין יום הזיכרון ההולנדי ליום החג הלאומי היו משמיעים צפירה בשעה בחצות (המעבר בין הרביעי במאי לחמישי במאי).

 

ככה שנראה שבישראל, כמו הרבה דברים אחרים באותה עת, פשוט לקחו את הרעיון האירופאי. לא לשכוח שעד רגע לפני הקמת המדינה עוד היה פה מנדט בריטי שהנהיג פה את הנהלים הבריטים והמסורת הבריטית.

אז בישראל החל המנהג כ2 דקות דומיה שיזמו מועצות מקומיות בעת הלוויות לחללי מלחמת העצמאות כבר בנובמבר 1949. המדינה שזה עתה קמה אימצה את המנהג והחלה להשמיע צפירה במהלך טקסי האזכרה הממלכתיים להרוגי הקרבות. הייתה תקופה שהצפירה ביום הזיכרון הוארכה לכדי 3 דקות אך ב1958 נקבע שהיא תהיה למשך 2 דקות. ב1959 נכנס חוק הזיכרון לשואה ולגבורה שקבע שגם ביום הזיכרון לשואה תהיה צפירה (האמת שהחוק לא מגדיר צפירה אלא "ביום X תהא בכל רחבי המדינה דומייה של שתי דקות בהן תשבות כל עבודה ותיפסק כל תנועה בדרכים"). כך שבשורה התחתונה מבחינת המדינה צפירת הזיכרון שמושמעת בבוקר היום (הזיכרון לשואה או לחללים) היא אותו דבר.

 

אז למה יש עוד צפירה ? בעבר היה נהוג לציין את כניסת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ע"י צפירה שסימנה את כניסתו של היום ואת תחילת הטקס הממלכתי בירושלים, יש הטוענים מכיוון שהצפירה היא לא צפירת-זיכרון אלא רק מסמלת את כניסת היום אין צורך לעמוד בה.

בעבר, כמו בהולנד, היה נהוג להשמיע צפירה גם ב20:00, בין יום הזיכרון ליום העצמאות, אך היו תלונות על המעבר החד מדי שמביעה הצפירה הזו ולכן היא בוטלה.

 

בשורה התחתונה - גם זו לא בדיוק תשובה (כי למה לא מציינים את כניסת יום הזיכרון לשואה ולגבורה ?) אבל סביר להניח שפשוט מדובר במסורת שתפסה.

[פישנזון המקורי]

יום הזיכרון.

1) הוא מדבר אליי יותר בגלל חברים שנפלו.

2) זה קרוב אלינו ומוחשי יותר.

 

כל שאר השטויות פה, מה חשוב יותר מה חשוב פחות וכמה הדור שלנו דפוק זה כבר שטויות.

[חןחן]

שני הימים עצובים כשלעצמם, מסכימה עם מה שמעיין כתב.

 

הסוגייה שממש מציקה לי האמת היא המעבר החד מיום הזיכרון ליום העצמאות, מיום אבל ליום עליז, ההסברים לכך שיום העצמאות נכנס ישר לאחר יום הזיכרון אף פעם לא משכנעים דיו.

[DoW]

אותם חללים שנפלו בהגנה על המדינה, בזכותם אנחנו יכולים לחגוג את יום העצמאות.

לדעתי זה הדבר הכי מרגש שיש בעולם.

[yodale]

יום הזיכרון ללא ספק בכלל

יום הזיכרון הוא מוחשי, זה אנשים שהיו, שהכרת, וזהו...

 

הסיפור ביום שואה מספרים הגיבורים, אלה ששרדו, כמעט ולא שומעים את הסיפורים של אלה שנפלו.

רובנו מדמיינים שואה בשחור לבן, למרות שהיא הייתה בצבעים.

 

מי שנופל המשפחה נופלת יחד איתו, מי ששרד בשואה הקים לרוב משפחה.

[bister]

שני ימים שונים לחלוטין. אחד של האיך וכמה, והשני של המי ומתי. אחד של זעזוע לאומי והשני של אבל פרטי. מטבע הדברים אנשים מתחברים יותר ליום הזיכרון, אבל אני תמיד ראיתי את השבוע הזה כמכלול. מצאן לטבח למגש הכסף, ששיאו בגאולה. השבוע הזה ספוג כאב ואבל, אבל הוא מוליד מתוכו משמעות, בהירות ומיקוד. מקומנו כאן, לא כסיסמה פוליטית אלא כמסקנה היסטורית, וכהישג עקוב מדם.

[אני אני אני ואני]

מדי פעם עוברת בי המחשבה של איך היו נראות מלחמות ישראל אם לא היו נרצחים מיליונים בשואה.

[Guest חן רם]

אני די מסכים עם קוסטה בנושא הזה...

יום השואה רחוק מבחינתנו, יש סרטים וסיפורים של סבא וסבתא ושל ניצולים אחרים, אבל לא חווינו את זה על בשרינו באופן ישיר.

 

יום הזכרון לעומת זאת, כולנו מכירים חבר שנפל, או חבר של חבר קרוב שנפל, מישהו קרוב שנרצח בפיגוע או שבזכות יד המזל לא נכחנו באחד, זה הרבה יותר קרוב אלינו, זה הרבה יותר רלוונטי נקרא לזה לחיים שלנו ביומיום.

[Noa2]

שניהם ימים כואבים,מזעזעים ונוראיים לכולם,המספרים של ההרוגים בלתי נתפסים

אבל כקצינה בצבא שמלווה את המשפחות השכולות לאורך כל השנה,והיום זה השיא

אין יותר גאווה מלעמוד מול קברים של חללים עם הקרובים שלהם ולהצדיע בהמנון.

הסיפורים האישיים, הגילאים שכ"כ קרובים לשלי, ואפילו הפרוייקט של הלחנת השירים שכותבים חללים(מדהים אגב)הופכים את היום הזה לכ"כ קרוב קשה וכואב

[Mario]

השואה מזעזעת בהרבה, ולכן אתה מופתע, מתרגש, מרגיש מוזר הרבה יותר ביום השואה. לא חיית את השואה ואין לך מושג מה באמת קרה שם, מה כל אחד חשב לעצמו, אתה לא מסוגל לתפוס את החיים של יהודים כטרף באירופה, בלי מדינה, בלי צבא, כאזרחים.

 

מצד שני, גם לחייל משרת, גם לחייל משוחרר ובטח לתלמיד תיכון שדקה מלהתגייס, יש הבנה שיום הזכרון מייצג משהו מתמשך, שמתמשך על פני יותר משישים שנה ועלול עדיין לפגוע בך בכל מיני מישורים והיבטים, בשונה מהשואה שמייצגת אירוע שהעולם ברובו מגנה, משהו מביך, במציאות שאנחנו חיים בה היום יום הזכרון הוא יום חי, הוא עוד רלוונטי.

 

וזה בלי להגיד מילה על סיפורים אישיים או על קרובים..

[yodale]

מדי פעם עוברת בי המחשבה של איך היו נראות מלחמות ישראל אם לא היו נרצחים מיליונים בשואה.

 

אם היה כזה דבר ישראל לולא השואה