אז.. מה השמאלנים עושים ביום הזיכרון?

[הלב הצהוב]

הלב הצהוב, אתה נכנס פה לנישות לא רלוונטיות. אני לא חושב כמו פרופסור הררי, ובוא נודה לרגע - לא לי ולא לך יש את הידע הדרוש כדי להסיק מסקנות כאלה.

בכל אופן אני נוטה לא להכנס לפינות האלה, וזה אך ורק משום שכל התפישה של בני האדם השתנתה לאחר מלחמת העולם השניה ופשעיי הנאצים ופימפמו לנו גישה אחרת שכל בני האדם שווים, כדי למנוע גילוי גזענות(ובצדק). לדעתי, גם אם ימצאו הבדל בין הגזעים, לא ידברו על כך, כדי לא לעורר אנטיגוניזם וגזענות, כך שאני לא יודע כמה באמת בני האדם שונים זה מזה(דוגמא בולטת היא גיד האכילס המוארך של האפריקאים בשונה מהאדם הלבן), אבל שוב, אני נוטה לא להכנס לזה, גם כדי לא להכנס לתיאוריות מסובכות ומסוכנות שיכולות ליצור מחשבות שונות על הבדל בין הגזעים(למרות שזה ברור לכל שיש הבדל באיברים הפנימיים ואני מתאר לעצמי שגם בגנים, אבל במקרה הזה "עדיף לא להכיר את הנושא הזה" כי לא מן הנמנע שיקום איזה מטורף כמו היטלר שינסה להצמית גזענים נחותים או פחות טובים מהגזע שלו) וגם כי אני חושב שבסופו של דבר התרבות שבה אתה גודל, משפיעה על דפוס ההתנהגות של האדם הרבה יותר מאשר הגזע אליו אתה שייך, כך שגם אם יוכיחו שאכן יש הבדל מהותי, עדיין זה בגדר לא רלוונטי לטעמי(ונזכיר שוב, שזה לא שייך לנושא וזו סתם אנקדוטה קטנה שהעלתי לדרך אגב).

אני נכנס לנישות לא רלוונטיות? אולי לא היית צריך להביא לכאן לינק לא רלוונטי בעליל.

אני לא מחפש לנקוט עמדה:

כתבת שיש כאלה שטוענים שיש קשר בין גזע וגנטיקה לאלימות וזה עלול לשלוח מסר מטעה; לרוב האנשים מספיק ללחוץ על הלינק, לראות כתבה על ביולוגיה עם ציורים מגניבים של אדם קדמון וכותרות בומבסטיות שהוצאו מהקשר, וזה מספיק להם בשביל לספר מחר לחבר'ה שהם קראו באינטרנט שמדענים מצאו קשר בין גנטיקה לדפוסי התנהגות.

לכן רק היה חשוב לי להדגיש שמבחינה מדעית אין שחר לטענה כזאת, עובדה שכאמור לא עוצרת את הכותב מלמתוח קו בין "רוב בני האדם בעולם נושאים גנים ניאנדרטליים ואין לנו מושג איך זה משפיע עלינו חיצונית", לבין "זה יכול לגרום למהומת אלוהים אם נגלה שיש לזה השפעה ולו הזניחה ביותר, ואפילו פרופסור הררי מסכים איתי!", כדי לצוד את עין הקורא ולייצר גלים סביב הכתבה שלו.

[Nike]

איני דובר של אף ארגון, אבל ספציפית "לוחמים לשלום" (שהם, כאמור, אלה שארגנו את הטקס שעבורו נפתח הדיון) פועלים לא מעט בשטחי הגדה. על קצה המזלג:

- מפגש דו-לאומי בין קבוצות ת"א ושכם

- חוג בית בבית ג'אלה

- חוג בית בדיר איסתיא

- חוג בית ביתמא

- מפגש עם תלמידי תיכון פלסטינים במזרח ירושלים

 

(וכמובן מה שנכתב מעליי, אבל כאן זה הלכה למעשה)

תמיר, נכנסתי לאתר שלהם עיינתי בו, וכן, גם קראתי את ה"סיפורים אישיים" שהלוחמים לשעבר סיפרו.

ושמע, דמגוגיה כזאת לא קראתי הרבה מאוד זמן. והייתי בטוח שהם מנסים למנוע את האלימות נגד מדינת ישראל, אבל מתברר שהמכנה המשותף שלהם עם הפלסטינאים זה הדה לגיטימציה לצבא הישראלי ואז מן הסתם שאפשר לשבת, לדבר ולהגיע לתובנות משותפות.

 

וכבר טענתי שיש להם בעיה בתפישה ובהבנה לא?

אנחנו היינו מוקפים בפלסטינים שנלחמו בגבורה, ואני הבנתי שהם ממש כמונו לפני 60 שנה, נלחמים בייאוש על הבית. עבורי זו הייתה נקודת מפנה נוספת, עוד צעד לקראת ההכרה שאני לא מאמין יותר במה שאני עושה

 

רק שהוא שוכח לציין, שאותו אדם בשם שנור שחאדה מטול כרם שהוא בבחינת חבר שלו לפעילות, היה חבר בפת"ח ופת"ח נולדה מאש"פ, ואש"פ עשה פיגועים בישראל עוד לפני מלחמת ששת הימים ולפני שהיינו בתוך ג'נין, טול כרם, שכם ובכלל בשטחי איו"ש. אז אם כבר יושבים ומדברים, לפחות שתהיה שיחה עניינית שמלאה בעובדות, ולא סילוף האמת. חוץ מזה, כשאתה עושה דה לגיטימציה לצבא הישראלי, אתה בעצם גורם לפלסטינאים לאשש את טענותיהם נגדנו ונגד הצבא הישראלי, וכך בעצם מחזק את דעתם. מה נאמר ומה נגיד....אולי גם פה הם נלחמו על הבית?

 

הלב הצהוב, זה ממש לא רלוונטי. הבאתי לינק שהציג אקסיומה שונה כחלק מהצגת המכלול של הדברים. וכבר כתבתי קודם, שגם אם יש אמת בכך, זה לא אמור לשחק תפקיד בנושא הזה.

[אופסימיסט]

כל מה שציינת דלעיל, נובע מהפאנטיות הדתית. אם לא הייתה דת, לא הייתה התנהגות כזאת. אם לא היה קידוש המוות, הם לא היו מתנהגים בצורה כזאת אכזרית.

אני טוען שהמצב הוא הפוך. פאנטיות דתית פורחת ומקיפה חלקים הולכים וגדלים בתנאים של דיכוי (חיצוני ופנימי) ושלטון ימני-קיצוני, שהרבה פעמים נשען על ממסד דתי. בדוגמא הפלסטינית - חאג' אמין אל חוסייני - האיש שכנראה נושא באחריות הבולטת ביותר למצב האומלל של הפלסטינים, התמנה (ע"י השלטון הבריטי, ובניגוד לדעת אנשי הדת המוסלמים) למופתי של ירושלים למרות שהחזיק בהשכלה דתית עלובה למדי, ובנה את כוחו באמצעות המנגנון והממסד הדתי המוסלמי (שמומן מכספי שלטון המנדט הבריטי, כמובן). הוא זה שדאג לנתב את הסכסוך לאפיקים דתיים, והוביל את ניהול המאבק הפוליטי הפנימי בתוך הפלסטינים לדרך אלימה שבה "חיסל" פחות או יותר את יריביו.