Jump to content

בגרויות!


ogreish

Recommended Posts

זה הנושא שצריך ללמוד על החלק של אייכמן:

מאפייני עיצוב זיכרון השואה במדינת ישראל בשנות החמישים; השפעת משפט אייכמן,

מלחמות ישראל ופיגועי טרור בשנות השישים והשבעים על התמורות בפירוש המושג גבורה

בשואה, ?ב?יחס לניצולים ובהתייחסות לזיכרונות הפרטיים.

 

כל הנושא הזה לא מובן. אתה לומד אותו?

זה דווקא לא כזה קשה..תקרא כמה פעמים זה לא בעיה לזכור את זה..בעיקרון אתה לא חייב ללמוד את זה אבל לדעתי זה הנושא הכי קל בפרק האחרון.

Link to comment
Share on other sites

אור אני אחרי משפט אייכמן מפסיק ללמוד, אפשר לוותר על החלק שאחרי.

אני לא מבין איך ללמוד את זה בכלל.

לא לימדו אותנו את זה ושלחו לנו קובץ של 4 דפים מפוצצים בסיכומים גדולים וזה לא מובן.

אתה יודע מה השאלות ששואלים על זה ומה צריכות להיות התשובות תאכלס?

 

אם אתה יכול אני ישלח לך את הסיכום שהביאו לנו על זה ותגיד לי מה חשוב שם.

Link to comment
Share on other sites

התמורות בעיצוב זיכרון השואה.

 

עיצוב זיכרון השואה בשנותה- 50

 

ההשפעה המכרעת של עיצוב זיכרון השואה הייתה לשנים 1947-1945. בסוף המלחמה החלה העיתונות להתמלא בסיפורי עדים מסמרי שיער. התגובות הציבוריות לסיפורים אילו כללו: ספק- חוסר יכולת להאמין בסיפורים כל כך קשים. התכחשות- חוסר יכולת נפשית להתמודד עם הסיפורים הללו. רחמים כלפי היתומים והשרידים. ביקורת שכללה שאלות נוקבות לגבי אופן השמדתם של יהודי אירופה כצאן המובל לטבח ואי עלייתם בזמן לא"י, והאשמה עצמית- תחושה של הוותיקים שלא עשו מספיק כדי לעזור לאחיהם באירופה.

הניצולים חשו רגשי אשמה כאילו זכו בחיים על חשבון אחרים.

בשנים אלה הגיעו לארץ בעיקר בדרכי ההעפלה, בעיקר הצעירים שיכלו לעמוד בקשיי הדרך. בין העולים בלטו מנהיגי אירגוני הלחימה בגטאות. הם התקבלו בארץ בכבוד רב, וכל הבמות הציבוריות נפתחו בפניהם לספר בהם את סיפורם. קולם היה הקול הכמעט יחיד שנשמע בארץ בתקופה ההיא. ניצולים אלה הרגישו צורך נפשי עמוק להצדיק את דרכם ועמדתם בתקופת השואה, מול דרכם של אחרים. כך למשל הם הפכו את היודנראטים לבעלי משמעות שלילית.

בזמן שהמדינה הצעירה הייתה במלחמת העצמאות, בה שכלה 1% מאוכלוסייתה, שלט האבל בחברה הישראלית וסיפורי הגבורה של מעטים מול רבים בקרבות נגד ההמון הערבי הבליט את חוסר האונים של אותם שהלכו "כצאן לטבח".

אחד מהרעיונות המרכזיים של אותה תקופה היה רעיון שלילת הגלות. השואה, יותר מכל אירוע היסטורי אחר, היוותה הוכחה לנכונות הטיעון הציוני המרכזי על הצורך במדינה יהודית. קורבנות השואה היו בעצם קורבנות של חוסר ההבנה שלהם את האמת הזאת. יוצאי דופן היו לוחמי הגטאות, שנתפסו כאנשי תנועות הנוער החלוציות, שהזדהו עם הרעיון הציוני והכשירו את עצמם להגשימו. המרד בגטאות ובעיקר מרד גטו וורשה, הפך אחד הסמלים העיקריים בטיפוח מיתוס הגבורה של מלחמת העצמאות.

בבניית זיכרון השואה בשנים אלה נודע תפקיד חשוב גם להעדר פרספקטיבה היסטורית. התוצאה היתה שבד בבד עם הרצון לזכור ובעיקר את פרק הגבורה, פעל תהליך של רצון לשכוח. רבים מהניצולים העדיפו להשתקם ולבנות חיי משפחה משוחררים מסיוטי השואה. זוהי כנראה הסיבה העיקרית לתופעה המכונה "השתיקה הגדולה"- העובדה שרבים מניצולי השואה שהגיעו ארצה, חדלו מלספר את קורותיהם בתקופת השואה. לשתיקה זו היו סיבות נוספות: מלחמת העצמאות שדחקה הצידה כל נושא אחר, התהום שנפערה בין הישראלים לניצולים ביחס לתפיסת המושג "גבורה". בשל נסיבות התקופה וחוסר ידע על חיי היהודים תחת הכיבוש הנאצי, ראו הישראלים את הגבורה היחידה הגבורה מול האויב עם נשק ביד, בעוד שרבים מהניצולים חשו שעצם הישארותם בחיים היא גבורה. רבים מהניצולים גם נרתעו מהדרך בה ניסו בארץ לדובב אותם על עברם, ובייחוד נרתעו מהשאלה שחזרה על עצמה איך זה שנשארת בחיים?!

בעמדות בסיסיות אלה לא חל כל שינוי במהלך שנות ה- 50. מרבית הספרות שנכתבה בתקופה זו עסקה בנושא הגבורה.

כל אלה מצאו את ביטויים בחוקים שנחקקו ומבטאים את מטרותיהם של מעצבי המדיניות בשנות ה-50 באותה תקופה:

א. "החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם" שנחקק ב- 1950. כיוון שבפועל לא נמצאו פושעים נאצים על אדמת ישראל, שימש החוק בעיקר נגד יהודים, שהואשמו בכך שמילאו תפקידים ביודנראטים, במשטרה היהודית או שימשו כקאפו במחנות בזמן המלחמה. המשפטים הללו יצרו הד ציבורי קטן ביותר, אך הם עוררו תסיסה רבה בקרב שרידי הקהילות השונות, שהיו גם הקהל העיקרי במשפטים אלה.

ב."חוק הזיכרון לשואה ולגבורה יד ושם" מ-1953

חוק יד ושם מבקש להנציח את מרכזיותה של ישראל בנושא השואה עבור העם היהודי כולו. גם מיקומו של מוסד יד ושם בירושלים, לב האומה, ליד הר הרצל, מקום קבורתם של הנופלים במערכות ישראל וגדולי האומה, מחזק את המסר הציוני של השואה, ואת הקשר בין השואה לתקומה שבאה אח"כ.

ג." חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה" מ- 1959.

חוק יום השואה, נועד כדי לזכור את השואה ביום אחד מוסכם, שיישא אופי הנצחה ממלכתי וייערך בחסות ממלכתית. היה זה בעיקר אתגר לחוגים הדתיים, שמבחינתם התקיים יום הזיכרון לשואה ב- י' בטבת, יום הקדיש הכללי. ליום השואה לא נקבע שום צביון מיוחד, בניגוד ליום הזיכרון לחללי צה"ל, שהיה יום אבל כללי, שצויין בבתי הספר הממלכתיים ובצבא ונסגרו בו בתי שעשועים. הדבר השתנה רק ב- 1962, אחרי משפט אייכמן.

פרשת קסטנר

פרשה שהסעירה את היישוב בארץ בשנים 1958-1954. קסטנר, מראשי התנועה הציונית בהונגריה וברומניה. בראשית אפריל 1944 החל מו"מ עם אייכמן על עסקת "משאיות תמורת דם" ולפיה הנאצים יימנעו מגירוש היהודים בתמורה יתחייבו בעלות הברית להעביר לגרמניה 10,000 משאיות מלאות אספקה.

יואל ברנד נשלח מהונגריה לטורקיה להעביר את הבקשה לבריטים, אך ניסיונותיה של הסוכנות היהודית לקדם מהלך זה נכשלו.

קסטנר שב ונפגש עם אייכמן ועלה רעיון שהגרמנים יתירו יציאה של רכבת יהודים מהונגריה למערב, כהוכחה לנכונותם לעסקה. "רכבת קסטנר" יצאה לדרכה ביוני 1944 ועליה 1,685 יהודים מכל הזרמים (חרדים, ציונים, עשירים, עסקנים ומשפחת קסטנר). קסטנר הצליח להציל יהודים רבים בזכות פעילותו.

 

הפרשה החלה כאשר איש בשם מלכיאל גרינוולד, ניצול שואה שכל משפחתו נרצחה בהונגריה, האשים את קסטנר, בשיתוף פעולה עם הנאצים. בעקבות זאת הוגשה תביעת דיבה .השופט קבע כי קסטנר "מכר את נפשו לשטן", כשסייע לנאצים להשמיד את יהודי הונגריה והציל את קרוביו. הוגש ערעור על פסק הדין. במרץ 1957 בזמן הדיון על הערעור, נרצח קסטנר ליד ביתו בתל אביב. רוצחיו נתפסו ונידונו למאסר עולם.

ב- 1958 פרסם בית המשפט את פסק דינו. קסטנר זוכה מרוב סעיפי האשמה נגדו. השופטים לא קבלו את התפיסה שהיהודים בשואה היו צריכים להילחם ולמות על קידוש השם וכבוד העם. לעיתים צריך להיכנע ולכרות עם האויב ברית שלום כדי להציל יהודים.

 

עיצוב זיכרון השואה בשנות ה- 60. הנושא יילקח מע"מ 315-313 בספר, ומסיכום בנושא.

עיצוב זיכרון השואה בשנות ה- 60

אחד האירועים המרכזיים ביותר שעיצבו את התודעה הישראלית היה משפט אייכמן. אדולף אייכמן, מראשי האחראים הנאצים על הפיתרון הסופי, ברח לארגנטינה אחרי המלחמה והסתתר שם תחת שם בדוי. הוא נלכד שם ע"י אנשי המוסד והובא לישראל. הוא הועמד לדין בירושלים על פשעים נגד האנושות ונגד העם היהודי. המשפט נערך ונוהל כאירוע לאומי , היסטורי וחינוכי. הוא היה פתוח לקהל הרחב ודיוני המשפט סוקרו בעיתונות והושמעו ברדיו. עשרות ניצולי שואה נקראו להעיד כדי שסיפורם האישי ישמש ראיה להרשעת הנאשם. הציבור הישראלי האזין בדריכות ושמע לראשונה על היקף הזוועות שעברו היהודים בשואה. משפט אייכמן נפתח באפריל 1961, אך הציבור בארץ עסק בו ובנושא השואה מרגע ההודעה על לכידתו של אייכמן במאי 1960, ועד הוצאתו להורג במאי 1962. בפרק זמן זה צפו על פני השטח שינויים עמוקים ביחס לתודעת השואה. הייתה זו השנה ה- 13 של מדינת ישראל. חוויית העצמאות כבר היתה מובנת מאליה בעיקר לגבי דור של צעירים שנולדו או בגרו לתוך המדינה. כמו כן לאחר מבצע סיני עברו על המדינה שנות שקט, מעמדה הבינלאומי היה איתן, ולא נראה היה כי נשקפת באופק סכנה של עימות צבאי קרוב עם מדינות ערב. כל זה הוביל להתמקדות רבה יותר בנעשה בתוך המדינה ובמיוחד בחיים החברתיים כלכליים.

משפט אייכמן שינה לחלוטין היחס לניצולים. נעשה חשבון נפש בחברה הישראלית לגבי אופן קליטתם של הניצולים ומקומם של הוותיקים בקליטה זו.

לראשונה נשמעו סיפוריהם של "סתם" יהודים , אלה שבדרך נס ניצלו מההשמדה. השואה לא הייתה יותר "השואה הקולקטיבית" אלא אוסף של סיפורים פרטיים. כעת לא עמדו המורדים במרכז ההתעניינות אלא האנשים הרגילים, שהיו קורבנות השואה למרות שניצלו. הגבורה לא הייתה יותר רק לחימה צבאית אלא גם מאבק על הקיום הפיסי והרוחני נחשב גבורה.

הועלו לסדר היום הציבורי מושגים כמו "כצאן לטבח", "שואה וגבורה" "שואה ותקומה", והקשר בין ישראליות לגלותיות.

הידיעה החדשה גרמה לחשבון נפש נוקב בשאלת יחסו של היישוב לשואה- האם באמת עשו יהודי א"י הכל למען אחיהם באירופה הכבושה.

בעקבות המשפט נפרץ סכר השתיקה. הציבור בישראל היה בשל ומוכן לשמוע את מה שהיה לניצולים לספר, וללמוד את מה שקרה בשואה. הניצולים קיבלו לגיטימציה לספר והחלו לשתף בחוויות שעברו. תהליך ההדחקה פינה את מקומו לתהליך של התמודדות כואבת עם העבר.

 

 

את כל זה צריך לדעת? (בנוסף לזה יש עוד עמוד וחצי)

Link to comment
Share on other sites

כיתה יא'..הלכתי לבצפר לקחת טופס משהו כזה ועל הדרך נכנסתי לכיתה להסתלבט על המורה (הוא אח! :wubyellow3: ) ואז שמעתי את זה ולא הפסקנו לצחוק

Link to comment
Share on other sites

לךשחדגךלחבךסלהחלךסהחבךחלדכד

חלאס כבר עם ההיסטוריה הזה נמאס לי

 

אגב המורה אמרה לנו שהולך להיות מבחן קשה אש + בטח תהיה שאלה על אייכמן כי זה 50 שנה למשפט

Link to comment
Share on other sites

לךשחדגךלחבךסלהחלךסהחבךחלדכד

חלאס כבר עם ההיסטוריה הזה נמאס לי

 

אגב המורה אמרה לנו שהולך להיות מבחן קשה אש + בטח תהיה שאלה על אייכמן כי זה 50 שנה למשפט

רק כדי להיות בטוח, כי הרכזת שלנו טוענת שהבחירה של הקטעי מקור תהיה לבחור קטע מקור מחלק א' של הבחינה ומחלק ב'.

 

לפי מה שאתה יודע הבחירה של הקטעי מקור תהיה רגילה? פשוט לבחור 2 ולא משנה מאיזה פרק?

Link to comment
Share on other sites

רק כדי להיות בטוח, כי הרכזת שלנו טוענת שהבחירה של הקטעי מקור תהיה לבחור קטע מקור מחלק א' של הבחינה ומחלק ב'.

 

לפי מה שאתה יודע הבחירה של הקטעי מקור תהיה רגילה? פשוט לבחור 2 ולא משנה מאיזה פרק?

מה זאת אומרת חלק א' וחלק ב'?

כל מה שאמרו לנו שצריך לבחור 2 קטעי מקור לפחות לא משנה מאיזה פרק.

Link to comment
Share on other sites

קיצר עברתם על כל הנושאים?

חסר לי המרד בגטאות + סיום המלחמה שבכלל לא קראתי

ואת מלחמת העצמאות והסכמי שביתת הנשק אני בכלל לא זוכר

 

מזל שהבגרות ב2 וחצי, יש זמן ללמוד בבוקר

Link to comment
Share on other sites

באמת אני אומר לכם תלמדו את אייכמן

זה ממש לא ארוך (דף וחצי גג) ויש סיכוי שזה יופיע

זה עוד בחירה בפרק 4 וזה נושא ממש ממש קל... כל מה שצריך לזכור זה איזה שינויים זה עשה

באמת פשוט

Link to comment
Share on other sites

אחרי 70 במתכונת בלי ללמוד בכלל, החלטתי ללמוד כדי להוציא 90 לפחות ולזיין את המורה שלי...

אחרי משפט אייכמן קראתי היום פעם ראשונה בחיים שלי, נשבע שלא הכרתי את החומר הזה...

איזה חרטות דפקתי במתכונת בחלק 4 חחחחח בנדר...

 

שיהיה בהצלחה לכולם בפעם האחרונה שרואים היסטוריה!!

Link to comment
Share on other sites

Create an account or sign in to comment

You need to be a member in order to leave a comment

Create an account

Sign up for a new account in our community. It's easy!

Register a new account

Sign in

Already have an account? Sign in here.

Sign In Now
×
×
  • Create New...

הודעה חשובה

בשימוש אתר זה אתה מסכים לתנאים הללו תנאי השימוש.