Jump to content

יהדות צפון אפריקה בשואה


BenJa

Recommended Posts

אף פעם לא התעמקתי בנושא הזה ומכיוון שכל שלושת העדות שלי הן מצפון אפריקה הייתי רוצה לדעת מה עלה בגורלם של אותם יהודים בשואה...

Link to comment
Share on other sites

סיפור קורותיה של צפון אפריקה במלחמת העולם השנייה ובתוכו גורל יהודי אזור זה בתקופת השואה מתחיל מיד עם פרוץ המלחמה בשנת 1939. בעקבות פלישת צבא גרמניה לפולין הכריזו צרפת ובריטניה ב-3 בספטמבר 1939 על מלחמה עם גרמניה משום שהיא לא נענתה לדרישתן להוציא את כוחותיה מפולין.

 

הכרזה זו עוררה גל של פטריוטיות צרפתית בקרב יהודי המושבות הצרפתיות בצפון אפריקה (אלג'יריה, מרוקו ותוניסיה), אולם למעשה לא עשו צרפת או מדינות אחרות פעולות צבאיות כלשהן , ותקופה זו זכתה לכינוי "מלחמת הדמה". בה בעת יהודי לוב, אשר היו תחת שלטון איטלקי מאז 1911, לא הושפעו מפרוץ המלחמה ואף לא מהחקיקה האנטי-יהודית שנחקקה באיטליה בסוף שנת 1938.

 

השינוי הגדול במצבם של יהודי צפון אפריקה החל במאי 1940 לאחר כיבוש צרפת. ב-10 במאי תקפו הגרמנים בכוחות גדולים את מערב אירופה, וצבא גרמניה הצליח להבקיע במהירות את קווי ההגנה הצרפתיים. הצרפתים, שאיבדו חלק גדול מצבאם, נסוגו מול העליונות הגרמנית באוויר וביבשה, וב-14 ביוני נכבשה פריז. אנרי פליפ פטן, מצביא צרפתי וגיבור מלחמת העולם הראשונה, הועמד בראש ממשלה חדשה שהוקמה ופתח מיד במשא ומתן על כניעת צרפת. ב-22 ביוני 1940 חתמה צרפת הסכם שביתת נשק עם גרמניה הנאצית, והמדינה חולקה לשני אזורים: בחלק הצפוני שלטו הגרמנים, והחלק הדרומי נמסר לממשלת פטן. ממשלת פטן קבעה את בירתה בווישי.

 

מושבות צרפת בצפון אפריקה, ובהן מרוקו, תוניסיה ואלג'יריה, נשארו בתחומה של "צרפת הלא כבושה" של וישי, וצבא צרפת, למעט הגנרל שרל דה-גול ונאמניו שהקימו באנגליה את כוחות צרפת החופשית, הוכפף לפטן. באזורים אלו, ממש כמו בצרפת, זכה פטן בתמיכה עצומה של האוכלוסייה האירופית, ומרבית הפקידים במוסדות השלטון מילאו את הוראותיו במלואן, בהן גם את הוראותיו שנגעו למעמד היהודים.

 

בעבור ממשל וישי, אלג'יריה, מרוקו ותוניסיה היוו רצף אחד שבו התגוררה אוכלוסייה יהודית גדולה בצד רוב מוסלמי שנאמנותו לצרפת מוגבלת ומיעוט אירופי אנטישמי. לכן לא רק שהפעילות האנטי-יהודית ביטאה את תפיסת העולם של משטר וישי, היא אף שימשה כלי להשבעת רצון האוכלוסייה האירופית ולהשגת אהדת האוכלוסייה המוסלמית. היהודים לעומת זאת סברו כי חוקי הגזע שנכפו עליהם הונהגו בלחץ הגרמנים, ועל כן על אף הפגיעה במעמדם וברכושם הם לא התכחשו לנאמנותם לצרפת.

 

כבר בראשית מאי 1940 גברה ההסתה נגד היהודים בצפון אפריקה והיהודים הואשמו בין השאר בהתעשרות מן המלחמה "שגרמו אחיהם בני עמם באירופה". מדי פעם אף התקיפו מוסלמים וצרפתים ריכוזי יישוב יהודיים, ובהם נפגעו בתי עסק ועוברי אורח יהודיים.

 

הרוחות נרגעו במידה מסוימת רק לאחר שבמסגרת "הסדר החדש" של וישי הוצאה סדרת חוקים שהבדילה את היהודים משאר תושבי צרפת ובכללם גם את יהודי המושבות הצרפתיות בצפון אפריקה. ב-7 באוקטובר 1940 הוצא צו אשר ביטל את פקודת כרמיה ובכך שלל מהיהודים, למעט כמה חריגים כגון בעלי עיטורים צבאיים, את אזרחותם הצרפתית. כמה ימים לאחר מכן פורסם "תקנון היהודים בצרפת" אשר הגדיר יהודי כל מי ששלושה מסביו היו יהודים או מי שרק שניים מהם היו יהודים אך היה נשוי לבן זוג יהודי. צו זה אסר על היהודים לעבוד במנהל הציבורי, בהוראה, בבתי משפט, בצבא, באמצעי התקשורת ועוד. באלג'יריה מומש התקנון במלואו, ואילו במרוקו ובתוניסיה הוא הוחל במידה מתונה בשל נסיבות מקומיות: במרוקו הוא מומש בפועל רק למי שדתו יהודית; כך היה גם בתוניסיה שבה הפעיל המושל הכללי את חוקי הגזע רק לאחר חודשים ארוכים.

 

בסוף שנת 1940 פתחו הבריטים במתקפה נגד הכוחות האיטלקיים בצפון אפריקה כדי להסיר את איום הכיבוש ממצרים ומתעלת סואץ. גרמנים פחדו כי הכוחות האיטלקיים בלוב לא יוכלו למתקפה הבריטית ושלחו אליה בפברואר 1941 כוחות גדולים אשר הדפו את הבריטים לגבול מצרים. עקב כך חלה הרעה במצב של יהודי לוב: ההסתה כנגד יהודים גברה, והיהודים הואשמו בשיתוף פעולה עם הבריטים.

 

בשנים 1942-1941 פורסמו בצפון אפריקה צווים אנטי-יהודיים נוספים והם מומשו במהירות. כך למשל הוקם באלג'יריה משרד להפקעת נכסים יהודים (אריזציה), הוגבל אחוז היהודים במקצועות חופשיים ובמוסדות להשכלה גבוהה (נומורוס קלאוזוס), ותלמידים יהודים הורחקו ממוסדות החינוך היסודיים והתיכוניים. עומק הפגיעה של יהודי צפון אפריקה השתנה ממקום למקום. אם באלג'יריה הושפעו לדוגמה מרבית שכבות האוכלוסייה היהודית מהחוקים המפלים, הרי במרוקו הצטמצמה הפגיעה ליהודים העירוניים אשר היו להם קשרים רבים לתרבות הצרפתית. בלוב הוצאו מרבית הצווים האנטי-יהודיים במחצית השנייה של שנת 1942, ובהם גם חובת עבודת כפייה לבני שמונה עשרה עד ארבעים וחמש.

 

בלוב ובתוניסיה הוקמו מחנות מעצר וכפייה ואליהם נשלחו יהודים בלבד, לעתים על משפחותיהם, כמו שקרה למשל בג'אדו שבלוב. כמו כן במהלך המלחמה הגיעו לצפון אפריקה אלפי פליטים יהודים אשר נתפסו על ידי השלטונות המקומיים בחשד שעסקו בפעילות עוינת ונשלחו על פי רוב למחנות הסגר באלג'יריה ובמרוקו. מחנות אלו היו מיועדים לנתיני אויב למי שנחשד שהם מתנגדי משטר, והוכנסו אליהם יהודים ולא יהודים כאחד.

 

היהודים הועבדו במשך שעות רבות ובמזג אוויר קשה, וכל הפרת סדר גררה עונשים. את המחנות ניהלו קצינים צרפתיים של לגיון הזרים (באלג'יריה ובמרוקו), איטלקיים (בלוב) ואיטלקים וגרמנים (בתוניסיה), ומצבם של האסירים היהודים נגזר על פי רוב מהתנהגות השומרים. כך למשל לעתים קרובות לא היה יחס השומרים האיטלקים לעצורי מחנות ההסגר חמור כמו יחסם של הגרמנים ושל הצרפתים אשר לא הסתירו את שנאתם ליהודים. אף על פי כן ועל אף ההבדלים האלה בין המחנות, הביאו תנאי החיים הקשים - המחסור במים, התזונה הלקויה והמחלות הרבות - לידי מותם של רבים.

 

בראשית 1942 פתחו הגרמנים במתקפה חדשה בצפון אפריקה, ובתוך חודשים ספורים הגיעו כוחותיהם עד למאות קילומטרים ספורים מארץ ישראל. אך בזכות הכוחות הבריטיים והחשיבות המשנית שייחסו הגרמנים לחזית הים התיכון, הובס צבא גרמניה בנובמבר 1942 בקרב אל-עלמין. בד בבד עם עצירת תנועת הגרמנים מזרחה, נחתו כוחות אמריקניים וכוחות של צרפת החופשית בצפון אפריקה וכבשו את מרוקו ואת אלג'יריה (מבצע לפיד).

 

בתגובה נכנסו כוחות גרמניים ואיטלקיים לתוניסיה, ויהודיה היו ליהודים היחידים בצפון אפריקה שהתנסו בכיבוש גרמני ישיר. בתוך שבועיים החל האס-אס לנקוט צעדים חריפים נגד האוכלוסייה היהודית. כך למשל גויסו אלפי יהודים לעבודת כפייה באיום שבית הכנסת המרכזי ייהרס ובני ערובה יהודיים יוצאו להורג. תכניותיהם של הגרמנים לכלוא את כל היהודים במחנות ריכוז ולהכריח אותם לשאת טלאי צהוב לא יצאה לפועל, אך היהודים נדרשו לשלם סכומי עתק לשלטונות הנאצים.

 

רק במאי 1943 הצליחו בעלות הברית לכבוש את תוניסיה, ובכך תם הכיבוש הגרמני הממשי בצפון אפריקה, אך השפעותיו המשיכו להתקיים. עוד בסוף שנת 1942 התירו בעלות הברית לאנשי משטר וישי לשעבר לנהל את המדינות ששוחררו, והם הותירו את החוקים האנטי-יהודיים על כנם. לאמיתו של דבר, לא רק שמשטר וישי נשאר על כנו, אלא שבמקומות רבים הפגיעה ביהודים אף גברה לאחר שהם הואשמו בשיתוף פעולה עם האמריקנים ועם הבריטים.

 

רק במרס 1943 בוטלו חוקי הגזע, בעקבות לחץ ארצות הברית, אך ביטול פקודת כרמיה נשאר על כנו במשך חצי שנה נוספת. יתר על כן, יהודים רבים נותרו במחנות המעצר עד קיץ 1944. בסופו של דבר העלו מעשים אלו שאלות קשות בדבר מקומם של היהודים בחברה הצרפתית ובאומות המוסלמיות ואף חיזקו את המגמות הציוניות בקרב יהודי צפון אפריקה. בה בעת הביאה השתלטותן של בעלות הברית על צפון אפריקה לידי פגיעה ניכרת בכוחות צבא גרמניה ואף אפשרה את פלישת הכוחות הבריטיים והאמריקניים לסיציליה ביולי 1943. בספטמבר 1943 נחתו כוחות בעלות הברית באיטליה, ובכך נפתחה חזית דרומית - אם כי מצומצמת - באירופה.

Link to comment
Share on other sites

תוניסיה:

4,000 יהודים נשלחו למחנות ריכוז בתוניסיה ומעטים גם נשלחו למחנות ההשמדה. יהודים רבים נורו למוות בבתיהם, הומתו בצעדות מוות, רעב, מחלות והפצצות.

 

אלג'ריה:

ב-1941 הוחרם רכוש היהודים. הפגיעה ביהודי אלג'יריה הייתה קשה, בגלל מעמדם הגבוה בחברה קודם לכן. ב-1941 הצטרפו יהודים למחתרת האנטי-נאצית. יהודים רבים נתפסו ונשלחו למחנות עבודה או הוצאו להורג

 

מרוקו:

יהודים רבים נרצחו באכזריות, ו- 300 יהודים נשלחו לאושוויץ.

 

לוב:

פברואר 1942 הורה מוסוליני על "דילול האוכלוסייה היהודית בקירנאיקה", שהייתה זירת הקרבות העיקרית בלחימה עם הבריטים. כ- 2600 יהודים נשלחו למחנה ג'אדו.

 

אתיופיה:

בשנת 1940 חוסלו כ-44 ממנהיגי יהדות אתיופיה, שהואשמו בבגידה והמרדה. בשנת 1941 הגיעו פקודות מרומא להוציא לפועל את התוכניות להשמדת יהודי אתיופיה במקביל לתהליך ההשמדה של היהודים על ידי גרמניה הנאצית באירופה, אך תבוסת איטליה לבעלות הברית במהלך מלחמת השחרור האתיופית מנעה את מימוש ההוראות.

Link to comment
Share on other sites

  • 11 months later...

תודה נושא מעניין..

 

גם בעיראק היה את הפרהוד, שנחשב באופן עקיף ואורגן ע"י ראשיד אל כילני, המופתי של י-ם והשלטון הפרו **** ששלט שם באותה תקופה

 

מתוך ויקיפדיה:

בין השנים 1931 ו1941 עמד בשגרירות בגדד המזרחן ד"ר פריץ גרובה..השגירורת פעלה על מנת לבסס קשרים עם האליטה ותמכה באופן נדיב בפעולות אנטישמיות.

התעלומה האנטישמית בראשות בכירים עיראקים, ב1939 הגיע לבגדד המופתי אמין אל חוסייני, ונעשה שותף פעיל בהסתה נגד היהודים..

ב1-2 ביוני הפוגרום החל בתוך השכונות היהודיות, יהודים נורו בבתיהם, רכוש נבזז סה"כ נהרגו 180 יהודים ועוד 2118 נפצעו

Link to comment
Share on other sites

דוד שלי סיפר לי שהוא היה ילד במרוקו, לקראת סוף המלחמה הגרמנים הגיעו אליהם וכבר התחילו לקחת שמות ולהכין רשימות של אנשים , כאשר הגרמנים נכנסו אליהם הביתה היו שמה סבא וסבתא שלי ז"ל , דוד שלי ושלוש אחיות שלו , סבא ז"ל החביא במהירות את דוד שלי ונתן לגרמנים רק תשמות של האחיות ושלהם כמובן, וכל הזמן שהוא מספר לי את זה אני מנסה לדמיין את זה בראש זה בלתי נתפס, לפי מה שאני זוכר הוא סיפר לי שכבר באותו שבוע הגיעו כוחות אמריקאיים שגרמו לגרמנים לברוח , הוא סיפר לי עוד שהוא היה הולך לדוג בנמל (הם היו גרים בקזבלנקה) הוא היה מתקרב לספינות של האמריקאיים מסמן לחיילים עם היד שהוא רעב וכל בוקר היו מכינים לו סנדביץ, אני פשוט שומע אותו ואני מרותק , לא מפסיק לשאול שאלות מנסה לדמיין בראש את התמונות , הסיטואציות , אין ספק שלא משנה כמה סיפורים אנחנו נשמע, כמה סרטים נראה, כלום לא יכול לגרום לנו להבין מה עבר על היהודים בתקופת השואה .

Link to comment
Share on other sites

אתמול במסגרת התוכנית המדהימה של הסרטים האבודים של מלחה"ע השנייה בנשיונל גיאוגרפיק הראו קטע מדהים על שחרור טוניסיה ואיך כל היהודים הורידו את הטלאי הצהוב וזרקו אותו על הרצפה ודרכו עליו יחד עם המקומיים שלכלכו שם על החיילים השבויים האיטלקים שהועברו במשאיות, בכלל משהו מדהים זה שהאיצטדיון הלאומי של טוניסיה היה עד שנת 67' ע"ש יהודי מדהים ששם משפחתו פרץ (שכחתי את השם הפרטי) מתאגרף אדיר שנסע לצרפת וניצח שם בחור צרפתי שבזמנו היה אלוף אירופה באיגרוף, ואת כבוד המלכים שחיכה לו שחזר לתוניסיה ו-100000 איש חיכו לו, הסיפור המדהים הזה ועוד סיפורים בלתי נתפסים אחרים על ספורט בשואה הוצגו לאחרונה בתערוכה בת"א, מומלץ לכל יהודי בכלל ולכל אוהב ספורט בפרט, לצערנו גם לסיפור זה סוף עצוב כי הבחור הזה גם כן נספה בשואה כמדומני באושוויץ אם כי אני לא בטוח היכן.

 

חברים יקרים בלי קשר לכך ומבלי להיכנס לזה הרבה מידי ביום נוראי זה, צריך לנסות להפסיק לשייך דברים לעדות עד כמה שניתן, אין שמץ של ספק מי סבל יותר במהלך התקופה הזו, אך לנו כיהודים וישראלים גאים זה לא אמור להיות בעל שום חשיבות, השואה מסמלת סיומה של תקופה בת כמעט 1900 שנים, המביכה, העלובה והכואבת ביותר של עמנו לא כבני חורין כי אם נתונים לחסדיהם של כל מיני אנטישמים ברחבי הגלובוס, אנחנו עם אחד ועלינו להתאחד ולהפסיק את החלוקה הזו בכל נושא, האם מישהו פה מרגיש קשר למדינה שהוא מה"עדה" שלה או שמא מרגיש הוא רק ישראלי ויהודי? למה להדגיש את זה? זה סתם מקדש את הגלות המחורבנת, עלינו להפסיק את זה בכל תחום, מבחינתי בראש ובראשונה בתפילה נפרדת (למה להמשיך דבר שנכפה עלינו באסונות?)

Link to comment
Share on other sites

חברים יקרים בלי קשר לכך ומבלי להיכנס לזה הרבה מידי ביום נוראי זה, צריך לנסות להפסיק לשייך דברים לעדות עד כמה שניתן, אין שמץ של ספק מי סבל יותר במהלך התקופה הזו, אך לנו כיהודים וישראלים גאים זה לא אמור להיות בעל שום חשיבות, השואה מסמלת סיומה של תקופה בת כמעט 1900 שנים, המביכה, העלובה והכואבת ביותר של עמנו לא כבני חורין כי אם נתונים לחסדיהם של כל מיני אנטישמים ברחבי הגלובוס, אנחנו עם אחד ועלינו להתאחד ולהפסיק את החלוקה הזו בכל נושא, האם מישהו פה מרגיש קשר למדינה שהוא מה"עדה" שלה או שמא מרגיש הוא רק ישראלי ויהודי? למה להדגיש את זה? זה סתם מקדש את הגלות המחורבנת, עלינו להפסיק את זה בכל תחום, מבחינתי בראש ובראשונה בתפילה נפרדת (למה להמשיך דבר שנכפה עלינו באסונות?)

האיש והאגדה.

Link to comment
Share on other sites

  • 5 years later...

אתמול במסגרת התוכנית המדהימה של הסרטים האבודים של מלחה"ע השנייה בנשיונל גיאוגרפיק הראו קטע מדהים על שחרור טוניסיה ואיך כל היהודים הורידו את הטלאי הצהוב וזרקו אותו על הרצפה ודרכו עליו יחד עם המקומיים שלכלכו שם על החיילים השבויים האיטלקים שהועברו במשאיות, בכלל משהו מדהים זה שהאיצטדיון הלאומי של טוניסיה היה עד שנת 67' ע"ש יהודי מדהים ששם משפחתו פרץ (שכחתי את השם הפרטי) מתאגרף אדיר שנסע לצרפת וניצח שם בחור צרפתי שבזמנו היה אלוף אירופה באיגרוף, ואת כבוד המלכים שחיכה לו שחזר לתוניסיה ו-100000 איש חיכו לו, הסיפור המדהים הזה ועוד סיפורים בלתי נתפסים אחרים על ספורט בשואה הוצגו לאחרונה בתערוכה בת"א, מומלץ לכל יהודי בכלל ולכל אוהב ספורט בפרט, לצערנו גם לסיפור זה סוף עצוב כי הבחור הזה גם כן נספה בשואה כמדומני באושוויץ אם כי אני לא בטוח היכן.

 

חברים יקרים בלי קשר לכך ומבלי להיכנס לזה הרבה מידי ביום נוראי זה, צריך לנסות להפסיק לשייך דברים לעדות עד כמה שניתן, אין שמץ של ספק מי סבל יותר במהלך התקופה הזו, אך לנו כיהודים וישראלים גאים זה לא אמור להיות בעל שום חשיבות, השואה מסמלת סיומה של תקופה בת כמעט 1900 שנים, המביכה, העלובה והכואבת ביותר של עמנו לא כבני חורין כי אם נתונים לחסדיהם של כל מיני אנטישמים ברחבי הגלובוס, אנחנו עם אחד ועלינו להתאחד ולהפסיק את החלוקה הזו בכל נושא, האם מישהו פה מרגיש קשר למדינה שהוא מה"עדה" שלה או שמא מרגיש הוא רק ישראלי ויהודי? למה להדגיש את זה? זה סתם מקדש את הגלות המחורבנת, עלינו להפסיק את זה בכל תחום, מבחינתי בראש ובראשונה בתפילה נפרדת (למה להמשיך דבר שנכפה עלינו באסונות?)

Link to comment
Share on other sites

  • 2 years later...

לאחרונה יצא ספר מאוד מעניין על יהדות מרוקו המגולל את תולדות היהודים במרוקו מתקופת בית שני ועד העלייה לארץ ישראל.

יש שם פרק מאוד רחב(66 עמודים) המתאר את מה שעברו יהודי צפון אפריקה בכלל ומרוקו בפרט בתקופת השואה.

מי שזה ממש מעניין אותו, יש לי את הפרק הזה ספציפית בקובץ PDF ואני יכול לשלוח לו.

Link to comment
Share on other sites

  • מנהלים ראשיים
1 hour ago, Yehudav said:

לאחרונה יצא ספר מאוד מעניין על יהדות מרוקו המגולל את תולדות היהודים במרוקו מתקופת בית שני ועד העלייה לארץ ישראל.

יש שם פרק מאוד רחב(66 עמודים) המתאר את מה שעברו יהודי צפון אפריקה בכלל ומרוקו בפרט בתקופת השואה.

מי שזה ממש מעניין אותו, יש לי את הפרק הזה ספציפית בקובץ PDF ואני יכול לשלוח לו.

 

אני אשמח אם תוכל לשלוח לי. תודה.

Link to comment
Share on other sites

  • amilov locked this topic
  • amilov unlocked this topic
  • 11 months later...
On 21.4.2020 at 07:30, Yehudav said:

לאחרונה יצא ספר מאוד מעניין על יהדות מרוקו המגולל את תולדות היהודים במרוקו מתקופת בית שני ועד העלייה לארץ ישראל.

יש שם פרק מאוד רחב(66 עמודים) המתאר את מה שעברו יהודי צפון אפריקה בכלל ומרוקו בפרט בתקופת השואה.

מי שזה ממש מעניין אותו, יש לי את הפרק הזה ספציפית בקובץ PDF ואני יכול לשלוח לו.

אשמח לקבל את הקובץ, תודה

Link to comment
Share on other sites

  • amilov locked this topic
  • amilov unlocked this topic
  • 1 year later...
On 20.4.2020 at 21:30, Yehudav said:

לאחרונה יצא ספר מאוד מעניין על יהדות מרוקו המגולל את תולדות היהודים במרוקו מתקופת בית שני ועד העלייה לארץ ישראל.

יש שם פרק מאוד רחב(66 עמודים) המתאר את מה שעברו יהודי צפון אפריקה בכלל ומרוקו בפרט בתקופת השואה.

מי שזה ממש מעניין אותו, יש לי את הפרק הזה ספציפית בקובץ PDF ואני יכול לשלוח לו.

שם הספר?

Link to comment
Share on other sites

לפני10 שעות , הילד בן 30 said:

שם הספר?

יהדות מרוקו - בחזרה אל סמטאות המלאח. לא נראה לי שניתן לרכישה בחנויות , רק דרך המחבר. אם אתה מעוניין בפרק עספציפי על השואה יש לי אותו ב PDF ואוכל לשלוח לך.

Link to comment
Share on other sites

  • amilov locked this topic
  • amilov unlocked this topic

Create an account or sign in to comment

You need to be a member in order to leave a comment

Create an account

Sign up for a new account in our community. It's easy!

Register a new account

Sign in

Already have an account? Sign in here.

Sign In Now
×
×
  • Create New...

הודעה חשובה

בשימוש אתר זה אתה מסכים לתנאים הללו תנאי השימוש.