קצת היסטוריה

[Sawyer]

אורן,

מה ה-דרבי הכי גדול איי פעם?

[החתול הצהוב]

החמישייה של 1970. בגלל 2 סיבות:

א- קודם כל, התוצאה. זה הנצ' הגבוה ביותר שהיה.

ב- היריבה. הפועל של 92' התחילה את העונה טוב והיה נראה שתרוץ בצמרת. היא חטפה מהלומה אדירה בדרבי שהיה במחזור 7 והתפרקה לחלוטין וסיימה באיזה מקום 8 את הליגה. החמישייה של 1970 הייתה כששתי הקבוצות רצות לאליפות ובשלב מתקדם בהרבה, בערך במחזור 15. הפועל גם לא התפרקה לאחר מכן והמשיכה לרוץ בצמרת וכמה שבועות לאחר מכן ניצחה את מכבי בגומלין 2-1. האליפות הוכרעה על יחס שערים בין מכבי להפועל (אם כי ממה שידוע לי, אבל אני לא בטוח, מחזור לסיום היה למכבי יתרון של 2 נק' ויתרון ברור ביחס שערים כך שהאליפות הוכרעה מחזור לסוף).

[maccabi-king]

החמישייה של 1970. בגלל 2 סיבות:

א- קודם כל, התוצאה. זה הנצ' הגבוה ביותר שהיה.

ב- היריבה. הפועל של 92' התחילה את העונה טוב והיה נראה שתרוץ בצמרת. היא חטפה מהלומה אדירה בדרבי שהיה במחזור 7 והתפרקה לחלוטין וסיימה באיזה מקום 8 את הליגה. החמישייה של 1970 הייתה כששתי הקבוצות רצות לאליפות ובשלב מתקדם בהרבה, בערך במחזור 15. הפועל גם לא התפרקה לאחר מכן והמשיכה לרוץ בצמרת וכמה שבועות לאחר מכן ניצחה את מכבי בגומלין 2-1. האליפות הוכרעה על יחס שערים בין מכבי להפועל (אם כי ממה שידוע לי, אבל אני לא בטוח, מחזור לסיום היה למכבי יתרון של 2 נק' ויתרון ברור ביחס שערים כך שהאליפות הוכרעה מחזור לסוף).

אומרים שהשמידו את הקלטת לזה לא?

ממש צריכים לשחזר את זה כנקמה על ה-4:2

[המכבייה]

סוייר,

השאלה היא מה הדרבי הגדול ביותר שראית.

החמש אפס הוא הגדול ביותר היסטורית בגלל הנסיבות הטבלאיות והתוצאה(ואני בספק אם מישהו מהגולשים כאן היה בו) אבל מי שהיה בארבע אפס הראשון!!!(הבא אחריו נערך שנה אחרי)לא ישכח אותו לעולם.בגול הרביעי של אלי, כבר לא קפצתי. עמדתי דומע.

חשוב לזכור-זה לאחר שלוש עשרה שנה ללא תואר ומול הקבוצה שבמקום הראשון(שהיה לה עשור טוב).בזמן אמת, אף אחד!! לא ידע שהפועל תתרסק ותסיים שמינית.היא עדיין היתה היריב(ואז נעלמה לעשור, כמו תמיד ולא היתה מעניינת כלל).השחקנים השנואים על אוהדי מכבי באותו עשור לא באו משם בכלל(חזן,אוחנה, מזרחי).הם היו כמו מכבי פתח תקווה.

מה שהטריד אותי במיוחד לפני הדרבי ההוא זה שורה "החשוד" מול החופשיות של סיני.כמה מצחיק זה נשמע עכשיו.

שורה- מגר להם באפ(שפה הפוכה כמובן).

בקיצור-הארבע-אפס.

הארבע אפס השני כבר היה מכח האינרציה.לקחת מוצץ מתינוק.הייתי בקאמדן מרקט בלונדון כאשר התקשרתי להתעדכן אצל אבא שלי(לא היה ממש מתח גדול לפני).היה נהדר(גם השוק).

אגב,שבוע לפני הארבע אפס השני,ביתר תל אביב(שהיתה קבוצה טובה ולגיטימית) קיבלה מאיתנו 6-0 בבלומפילד.עשר אפס בשבוע של דרבים תל אביבים-לא היה ביג ניוז.היה לי הרבה מה להשלים בוידאו כשחזרתי מלונדון.

 

מכבי

ומיטשענק

[החתול הצהוב]

אכן הרביעייה ההיא בעונה ה-1 של אברם, מה ששמתי כאן, הייתה משהו נדיר. אין מילים בכלל. הרביעייה שנה אח"כ בר"ג, עם שלושער של דריקס, הייתה כיפית אבל הרבה פחות מרגשת. מה שהמכבייה כתב כאן הוא נכון לחלוטין: עד 1998 הפועל לא הייתה פקטור, פשוט לא. בויכוחי ספורט בין החבר'ה האוהדים שלהם היו לוקחים את הצד של חיפה רק כי הם רצו מולנו לאליפות. כקבוצה הם לא עניינו אף אחד, פשוט ככה.

[החתול הצהוב]

1995: משחק אדיר בין מכבי להרצליה נגמר 4:4 בבלומפילד

 

http://www.youtube.com/watch?v=PuXC5cfbD0k

 

 

 

1979: תדהמה בבלומפילד. בני יהודה קורעת את מכבי הגדולה 4:1...

 

http://www.youtube.com/watch?v=VkQzmV33jZo

[Guest Eden8]

עופר מזרחי השרמוטה הזה, היה חלוץ ענק עד שבא אלינו, והופ! נפצע...

[YNWA]

 

חלק ב

http://www.youtube.com/watch?v=wSYzWNRNeBs

 

אם הייתי אישה הייתי משעבד לך את גופי

אתה יודע כמה זמן אני מחפש את הראיון הזה (10:20) של נמני וזוהר

שניםםםםםםםם שניםםםםם אני לא מגזים, שנים על גבי שנים!

תודה רבה עשית לי את השבת

[החתול הצהוב]

בכיף חבוב

[החתול הצהוב]

אוקטובר 84': אחרי 6 שנים ללא נצ' בדרבי מכבי פוגשת את הפועל בהצגה כפולה בבלומפילד, ודורסת אותה 3:0

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

[גבריאל באטיסטוטה]

אוקטובר 84': אחרי 6 שנים ללא נצ' בדרבי מכבי פוגשת את הפועל בהצגה כפולה בבלומפילד, ודורסת אותה 3:0

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אורן אתה רומז משהו ?

יכול להיות שאתה אופטימי ?

או שבעצם אתה כל כך פסימי שאתה חוזה שייקח לנו עוד שלוש שנים עד שניקח דרבי ?

[המכבייה]

החולצות בדרבי הזה(ובעונה בכלל)-אחת היפות של מכבי בכל הזמנים.הסגנון הוא של סלטיק(פסים לרוחב) אבל הגוון של הצהוב(וגם של הכחול) הוא כהה יותר(ולא זרחני כמו של השנים האחרונות).חולצה מדהימה עם עוצמה ונוכחות.

אם יש אותה למישהו והוא במקרה מוכר-אני שם ביג טיים.

[החתול הצהוב]

היו למכבי אותה עונה 2 סוגי חולצות: אחת הפסים לרוחב, והשנייה ללא פסים אלא צהובה ושרוולים בצבע כחול (רק שרוולים). זה היה של פומה, וזה היה הסט בשנים 85-86.

[המכבייה]

היו למכבי אותה עונה 2 סוגי חולצות: אחת הפסים לרוחב, והשנייה ללא פסים אלא צהובה ושרוולים בצבע כחול (רק שרוולים). זה היה של פומה, וזה היה הסט בשנים 85-86.

צודק.גם החולצה השניה היתה נהדרת.

[החתול הצהוב]

החולצות הללו היו יפות (אבל באו אחרי הפסים, ב-1987)

 

 

 

 

[הצבר]

היו למכבי אותה עונה 2 סוגי חולצות: אחת הפסים לרוחב, והשנייה ללא פסים אלא צהובה ושרוולים בצבע כחול (רק שרוולים). זה היה של פומה, וזה היה הסט בשנים 85-86.

 

מדהים איך אתם מסוגלים לזכור כאלה דברים, אני זוכר בקושי את החולצות ויזה ( לא יודע למה) ואת החולצות TIME כי זה היה דומה לקופסת סיגריות וכי בגלל זה היו כל מיני עיצומים נגד הקבוצה כי רק למכבי היה ספונסר ופרסומת על החולצה.

 

אז נכון שאני כבר סקלרוטי אבל לזכור איזה סטים של חולצות לבשו לפני 15 שנה

 

"גם אני אופיר"

[י.שוקאנוב]

אוקטובר 84': אחרי 6 שנים ללא נצ' בדרבי מכבי פוגשת את הפועל בהצגה כפולה בבלומפילד, ודורסת אותה 3:0

 

 

 

דפקו קופה אה

[הצבר]

דפקו קופה אה

 

שקל חדש.. כן מושג של זקנים.

יום אחד קמת בבוקר מחכו לך 2 אפסים מהשקל (עזוב שקודם היה בכלל לירה)

הפועל הלכו לישון עם 100 מיליון קמו עם מיליון

( לא שזה שינה להם משהוא, באותה תקופה הם היו מחוברים באינפוזיה לקופת ההיסתדרות שזה בעצם היה הכיס של כולנו )

[החתול הצהוב]

דולר היה שווה באותה תקופה קרוב ל-440 שקל, ז"א שהפועל עשו קופה של 228 אלף דולר אותה שבת. בהתחשב בעובדה שאז היה הרבה פחות כסף בכדורגל, המשמעות של סכום כזה היא יותר גדולה משל סכום כזה היום.

אותה תקופה הייתה אינפלציה מטורפת של קרוב ל-20% כל חודש. חודש אחרי הדרבי למשל דולר היה שווה כבר 540 שקל, חודשיים אח"כ 600, ארבעה חודשים אח"כ 700, בסוף אותה עונת כדורגל כבר דולר היה שווה 1000 שקל ובסוף הקיץ 1500....

[החתול הצהוב]

מכבי מודחת מגביע אופ"א בעונת 2000 מול לאנס

 

[zbeng]

יד לך במקרה תקציר של החצי גמר גביע ב2001 נגד הפועל?

[Libero]

חתול צהוב תבורך

ישבתי עכשיו שעתיים עם אבא שלי ועברנו על כל האשכול.

הוא ממש התרגש להזכר בגיבורי ילדות שלו במיוחד ברחמים טלבי

שמעתי ממנו סיפורים על איך שהם היו נדחסים בטנדרים ומשאיות כדי להגיע למשחקים של מכבי

ועל שחקן בשם רפי לוי שהיה אמור לסגור שבת בזמן שהיה דרבי,ברח מהבסיס דפק צמד וניצח את המשחק,אחרי השריקה משטרה צבאית באה לקחת אותו.

[Guest Eden8]

חתול צהוב תבורך

ישבתי עכשיו שעתיים עם אבא שלי ועברנו על כל האשכול.

הוא ממש התרגש להזכר בגיבורי ילדות שלו במיוחד ברחמים טלבי

שמעתי ממנו סיפורים על איך שהם היו נדחסים בטנדרים ומשאיות כדי להגיע למשחקים של מכבי

ועל שחקן בשם רפי לוי שהיה אמור לסגור שבת בזמן שהיה דרבי,ברח מהבסיס דפק צמד וניצח את המשחק,אחרי השריקה משטרה צבאית באה לקחת אותו.

 

ענק.

[המכבייה]

ארי פולמן(תמיד כותב ויוצר מחונן,אוהד חיפה ולימים הבמאי של וואלס עם בשיר),ערך ראיון עם שפיגל לפני משחק העונה בתשעים ושש והוסיף את תובנתו(דריקס רק מוריד מהחזה ,קלינגר הוא נגר ונמני הוא שחקן סטנגה ).אני זוכר את העלבון והראיון בזמן אמת(הייתי קורא קבוע של העיר),את השחצנות הירוקה,את ההתגייסות של כל המדיה על כל צורותיה לטובת "הקלאסה" של חיפה.אפילו יורם ארבל,בשידור השער השלישי של נמני,נשמע נבול וחסר חיים.

מדהים שכל אחד מהשלושה אכן הבקיע באותו משחק ובדיוק לפי ההגדרה של אדון פולמן.

הבאתי את טור התגובה שלו לפוגרום הצהוב שנערך באותו משחק(הייתי פורש מלכתוב על הקבוצה שלי לאחר יצירת אם כל המנחוסים שבעולם).

אדיר ומומלץ מאד!!!

 

 

 

 

אשם, הייתי אשם!

 

שפיגל לא אשם בפיאסקו הנורא של העונה שעברה. גם ברקוביץ' וחזן לא אשמים. האידיוט הזה מהעיתון, הוא הסיבה שההרכב הכי גדול בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי לא לקח אפילו את גביע הטוטו

 

בכל פעם שאני מנסה לחשב כמה זמן עבר, הצ'יפ במוח שאחראי על הזיכרון מתחיל להעלות עשן. כרגע נראה לי שעברו עשר שנים לפחות. אולי עשרים. מין זכרון ילדות סיוטי. אז כמה זמן עבר, 5 שנים, 10, אולי 20? האמת? בקושי ארבעה חודשים עברו מאז אותה שבת, השבת הנוראית שבה הואשמתי ע"י האנשים הכי יקרים לי באובדן האליפות של מכבי חיפה.

 

לא ברקוביץ' היהיר, שלא נותן לפיסת כישרון לצמוח ברדיוס של קילומטר סביבו, לא שפיגל המדחיקן, שגם לבד, בחושך, על אי בודד בקוטב הדרומי לא יהיה מסוגל להגיד לעצמו את המשפט "וואלאק גיורא, טעית", לא רפי כהן ועשרות הפסיכולוגים שניסו ללמד אותו את המנטרה "אני רפי כהן, פעם היו לי ידיים מה זה ארוכות, הייתי גאון בכדורי גובה" – לא, כל אלה לא אשמים. אני אשם!

 

חמישה ימים לפני משחק העונה בקרית אליעזר הייתי מושקע בשמונה התערבויות כבדות על זה שחיפה לוקחת דאבל. ההתערבות השמינית היתה המשפילה מכולן ולפיה, אם נפסיד את הדאבל, אני מתחייב לכתוב במדור זה שני עמודים צפופים תחת הכותרת "אני מתנצל", מתנצל בפני הברומרים. הכל יחד היה בסך הכל עניין של כמה אלפי שקלים והרבה כבוד, אבל גם תירוץ מספיק טוב לראיון עם גיורא שפיגל.

 

שלושה ימים לפני השריקה, בבניין משרדים ביוÉני בשדרות יגאל אלון, הזחיחות של שפיגל הכניסה אותי למצב חרדה בסיסי. הוא לבש ג'ינס איטלקיים, חולצה מבד מטאלי והרבה לחייך. אם הוא לא היה ספורטאי, הייתי מדביק לו ליד כוסית ברנדי XO מבקבוק של אלף דולר ושולח אותו להצטלם למגזין בריטי מכובד. איזה אציל, חשבתי לעצמי, השפיגל הזה שמנהל לנו את הקבוצה.

 

הוא דיבר על הכל, האציל, ודיבר יפה ורהוט. על אייאקס ושיטות יציאה למתפרצת, על זרים ועל מגמות חדשות בכדורגל העולמי, על בעיטות מהאוויר וצמצום פערים. לרגע חשבתי שהוא שכח את העובדה השולית בדבר משחק העונה בשבת. אבל שפיגל לא שכח. הוא רק רצה מאוד לציין בפנינו שהאליפות והגביע לא ממש מעניינים אותו. וולה מהאוויר דווקא מאוד עניין אותו. עניין של בחירה אסתטית. את האלמנט הזה המכונה גולים, שילמדו הוואחשים בחולון ובית שאן. לא אצלנו, איפה שיש קולטורה.

 

נסעתי ליפו לאכול סמבוסק, טחנתי קופסת סיגריות וניסיתי להבין את התת מודע של שפיגל. המסרים החבויים שלו. חשבתי שלמעשה הוא רועד מפחד אובדן האליפות, הוא בחרדה קלינית, הכישלון שלו עשוי להיות הגראנד-פיאסקו של הכדורגל הישראלי. אבל לבסוף, בעזרת עבודת שכנוע עצמי שלא היתה מביישת חניך בכת הודית, הגעתי למסקנה ששפיגל נוהג להשתמש במראיינים אינטליגנטיים לכאורה. הוא כנראה יודע על הקבוצה שלו דברים שהם לא יכולים אפילו לדמיין. הוא יודע איך להפעיל אותה, הוא יודע איך למוטט את הקו הפסיכולוגי של האויב הגרמני הזה שמגיע מקריית שלום. "הוא שועל כבד השפיגל הזה", אמרתי לעצמי ונרדמתי כמו תינוק, "שועל כבד".

 

למחרת היום, ככה בשביל להרגיע את המצפון, התערבתי על עוד שתי ארוחות ב-500 שקל וראיתי את העמודים יורדים לדפוס. הכותרת היתה "שפיגל: אליפות לא מעניינת אותי, גם גביע לא", ומתחת לכותרת נמרח באותיות שמנות "קבלני העפר של קשטן לא מטרידים אותו, את שפיגל". ככה הוא קרא להם, קבלני עפר.

 

נותרו עוד 24 שעות לסגירת העיתון ורק בשביל ענייני מצפון ושקט נפשי החלטתי לדפוק איזה "סידור עבודה" קטן, סידורצ'יק, 9 שורות של תחזית לקראת המשחק של שבת. לא ביקשו ממני לכתוב, התנדבתי לכתוב את הזוועה הזאת, והיהירות של שפיגל הוסיפה לי מוטיבציה בלתי מוסברת.

 

נשבע באלוהים שזה היה עניין אינטואיטיבי לכתוב את התחזית על שלוש דמויות עיקריות. קודם כל דריקס, שעליו כתבתי שהוא השחקן הראשון בהיסטוריה של הכדורגל העולמי שעשה קריירה מלהוריד כדורים בחזה. בעניין קלינגר, הזכרתי בבוז צורב את העובדה שהוא נחשב לשחקן הכי טכני במכבי, הוא עם הגולים המסכנים שהוא נוהג לדחוק בברך ובמותניים. ומכיוון שהיו חסרות לי עוד שתי שורות בשביל לסגור את העמוד ולהוציא קצת רעל, ציינתי את העובדה שנמני שחקן סטנגה. סתם שחקן סטנגה. למה? לא יודע. נמני תמיד עצבן אותי. חוץ משלושת אלה לא הוזכר אף שחקן במכבי באותן שורות מקוללות. כשפתחתי את העיתון ביום שישי בבוקר התרגשות גדולה השתלטה עלי, ובפעם הראשונה באותו שבוע הייתי רגוע כמו דב קואלה אחרי מנה של אופיום. הייתי מוכן נפשית למשחק, והאמנתי שגם גיורא והבחורים מוכנים.

 

אם הייתי יותר מרוכז, הייתי מבין כבר אחרי הגול של חיפה שמשהו נורא מתרגש עלינו. כל העונה גלאם בכסאח עם רוני לוי, לא מחליפים מילה באימונים ומתלכלכים אחד על השני סביב אירועי ילדותם בנתניה. ודווקא גלאם צריך לירות טיל שיפגע לרוני לוי בבית השחי, ישנה כיוון וייכנס לאובארוב בין הידיים.

כשדריקס הוריד בחזה והשחיל לדוידוביץ' את הראשון, אמרתי מקרה. כשקלינגר דפק גליץ' עם הרגל הקצרה, הפחות טכנית שלו, ונתן את השני, ידעתי שנמני, שחקן הסטנגה שלי, ישים את השלישי. זה היה נורא. אבל זה היה כתוב למעלה. רבע שעה לפני הסוף, שחקן הסטנגה דפק בנו את השלישי.

 

באותו רגע ידעתי שאם במקרה הייתי מתלכלך בעיתון גם על שלח, אז שלח היה מכניס מספרת מה-16 לחיבורים. כמה דקות לפני הסוף, ירדתי מהיציע עם הפנים בתוך החולצה, מרגיש כמו סמרטוט רצפה שניגבו איתו את הבקו"ם. הייתי בטוח שהכל בראש שלי, פרנויה של כותבים בעיתון. שעה וחצי מאוחר יותר, כבר חיכו לי הודעות על המזכירה: "לא נורא, האשמה היא רק עניין אמוציונלי, לא גשמי. מה שכן, הבאתם בעיטה אחת מהאוויר, משהו משהו. ד"ש מהחברים של המוריד בחזה."

 

ביום ראשון קמתי בבוקר וניסיתי לשים הכל מאחורי. ואז ראיתי את הכותרות של העיתונים היומיים והרגשתי שמנסרים לי את הגופה. לפי התיאורים, השחקנים של קשטן נסעו כל הדרך לקרית אליעזר וקראו עיתונים בטירוף, ככה בשביל להתחמם. הדבר הראשון שקורק אמר אחרי השריקה היה שבסך הכל מדובר בנקמתם של קבלני העפר ושחקני הסטנגה. הוא הוסיף שלפני שדריקס עלה על הדשא, הוא שינן עשרים פעם את הערך "מוריד בחזה", חטף את הג'ננה למוח והבטיח לנקום. הרגשתי נורא והחלטתי לברוח להירגע אצל ההורים בחיפה, המגרש הביתי. לקח לי חמש שעות להירדם. ברגע שקמתי, שמעתי מהחדר השני את הצעקות במשדר המיוחד של הרדיו המקומי: "איך שדדה העיתונות התל-אביבית את האליפות של חיפה". לפי התגובות של אבא שלי, אני מבין שהוא בטוח עד היום שב-12 במאי 96' אני שיחקתי שם בשפיץ ליד רביבו והחמצתי ממטר דקה לפני הסיום. בגלל זה הפסדנו את האליפות של 96'. בגללי.

 

אין מוסר השכל בסיפור הטראגי הזה. בטח לא אצל שפיגל, האיש שדיבר על מהפכה כל הקיץ ונשאר עם אותה חבורת אגו-מניאקים פלוס עוד כמה ממורמרים על הספסל. ואצלי? טוב תודה. אנשים אופטימיים לעולם לא מתים.

 

שבוע אחרי המהלומה, התערבתי עם חמישה אנשים שפרס טוחן את ביבי בבחירות בחמישה אחוזים מינימום.

 

ארי פולמן ("העיר", ספטמבר 96')

[נועם שוהם]

מושלם!

 

לפעמים אני שואל את עצמי עם מכבי הזאת, שהיא לאו דווקא משהו מקצועי של "3:0 או 3:2", אלא משהו עם רוח, עם עומק ודרך של מעבר לטקטיקה יבשה, עוד תחזור.

 

וחוץ מזה, אחרי הדאבל הימין גם ניצח, אז זה סוג של טריפל לימים ההם

 

המכבייה שחקת אותה.