סרן אביב חקאני וסרן משה טרנטו ז''ל

[Echoes]

אביב ומשה היו חברים מכיתה ב'.מבית הספר היסודי ועד קורס הקצינים לא עזבו זה את זה,משה סיים אז בהצטיינות את הקורס וקיבל את הסיכה משאול מופז הרמטכ''ל דאז.

שני אנשים שלספר עליהם אפשר מפה עד להודעה חדשה,בכל שנה לטקס לזכרם-בבית הספר למשה ובצופים לאביב,יש סיפורים חדשים על המעשים שלהם בחייהם..משה היה שקט ומופנם אבל אחד כזה שעשה הכל ביסודיות והצטיינות.

ואביב היה מנהיג,כל מי שהיה איתו בצופים מעיד על כך שהוא היה בן אדם סוחף שכולם אהבו..

אביב חקאני הקים את יחידת המנהרות בציר פילדלפי(לימים פלגת סמו'ר ביחידת יהל'ם) וכשהיה קצין המנהרות של ציר פילדלפי נהרג בעת פיצוץ נגמ'ש בשכונת זייתון סמוך לרפיח.

אני לא זוכר את הכאב אז,כי לא הכרתי אותו כל כך באופן אישי,הייתי קטן מידי,אבל בת דודה שלי ובעלה,היום החברים הכי טובים שלו מכיתה ד' שהצטרפו יחד לצופים..ועד היום שאני רואה אותה בוכה כואבל י הלב ,מעבר לזה מהר מאוד התחברתי לאחותו הקטנה אדווה שהיא בגילי..ואני חושב שהיום אני הרבה יותר מכיר אותו והרבה יתר כואב לי עליו מאז.

לאחר שאביב נהרג..משה טרנטו היה צריך להשתחרר מצה''ל..אבל הוא רצה לחתום קבע ולמלא את תפקידו של חברו הטוב אביב חקאני..אבא של משה אהרון לא רצה אבל משה התעקש ובסוף חתם קבע,חצי שנה אחריו בנובמבר 04 משה טרנטו נהרג מקריסת מנהרה באותו מקום שחברו הטוב אביב נפל-רפיח.אחיו של משה הוא יקיר,אחד החברים הכי טובים שלי מילדות(כיתה א' אני חושב),את הכאב של השבעה הזאת אני זוכר במיוחד..כי את משה הכרתי מן הסתם יותר..ושאתה רואה את החבר הכי טוב שלך הרוס ככה אין לך מושג איך להתמודד עם זה,מעבר לכאב האישי שלך על אובדן בן אדם שהערכת ככה.

 

אני מרגיש שמחובתי לספר את הסיפור של שני האנשים האלה,בגלל היותם חיילים מצטיינים,והרבה הרבה מעבר לכך ..בני אדם משכמם ומעלה..פשוט אין מילים לתאר.אז גם בשביל 2 חברי הטובים ובת הדודה שלי אני מספר את סיפורים,וגם בשבילם..כי גם בחייהם וגם במותם הם השפיעו לטובה על האנשים שסבבו אותם.יהיה זכרם ברוך!

 

היום אחי הגדול ממשיך בדרך שלהם והוא בעת מסלול ביחידת יהלו'ם,ואין לי ספק שאני גם ילך בדרך זו ..

 

 

ינוחו על משכבם בשלום כל חללי מערכות ישראל!

ת.נ.צ.ב.ה

 

לסיום,שיר שנכתב על שניהם והוקדש לאדווה ויקיר:

 

"אומרים תמיד שאתה היית

דרגה אחת יותר מכולם

וכמה קשה זה להבין את האמא

למי שחלם

 

תמיד אותו חלום בכל לילה

חיוכך עולה כמו תמונה

מה החיים לימדו אותו ואותה

ביום לכתך

 

בים תמיד שוקעת השמש

ולוקחת אותך לתהום

אבל בבוקר כמו תמיד היא זורחת

ובלעדיך מתחיל לו עוד יום

 

למצולות טבעו הספינות

ובבית הקברות בני אדם

ורק במעמקי ליבנו

קבור זיכרון ואתה שם

לעולם לא נעלם

 

 

בבוא האביב,אתה שוב מגיע

כמו שמשה יצא אז אל החירות

ששרים לך,היא עומדת מאופקת

ובלילה שוב,חוזרת לכרית

כי בשבילה

האביב זה כל עונה השנה

 

 

אין שום דרך להסביר

את הכאב הזה למי שלא מכיר

איך החיים פתאום הלכו לנו ככה

בלי שאף אחד לא יזהיר

 

 

בבוא האביב,אתה שוב מגיע

כמו שמשה יצא אז אל החירות

ששרים לך,היא עומדת מאופקת

ובלילה שוב,חוזרת לכרית

כי בשבילה

האביב זה כל עונה השנה

 

 

 

יש אומרים שהוא תמיד לוקח

את הטובים שם למעלה איתו

המלאכים שהיו כאן לצידנו

חזרו במהרה לגן עדן ביתו

 

הם כל הזמן כאן איתנו

ואנחנו אותם לא רואים

כי זכרונם נשאר אצלנו

ובדרכם אנחנו הולכים "

 

אביב חקאני ז''ל מימין ומשה טרנטו ז''ל בשמאל.

 

[פושטק]

גברים.

כואב ועצוב כל-כך...

יהי זכרם ברוך.

 

רגשת אחי, שה' ישמור את אחיך ובהצלחה לך.

[Defender]

יהי זכרם ברוך.

[Echoes]

מתגעגע

[udisea]

מכיוון ששירתתי בפלוגה עם אביב ומשה אני מרגיש שאני חייב להוסיף, קודם כל הסיפור אכן מדוייק ומצמרר- שניהם חברי ילדות שנהרגו בשירות באותו תפקיד (מפקד צוות מנהרות) כאשר לאחר שאביב נהרג משה שהיה כבר בדרך לבקו"ם דרש להיכנס לתפקיד אותו מילא אביב חברו הטוב.

 

ארחיב ואציין שבאותו מבצע ארור (שזכור בתור אסון הנגמש"ים) נפלו יחד עם אביב עוד 2 חברים מהפלוגה ליאור ושינסקי וזאור סמלייב ועוד 2 אנשי צוות שהיו איתם בנגמש אלעד כהן ואימן גדיד. כולם היו בתוך נגמ"ש בציר פילדלפי בדרום הרצועה בעיר רפיח בדרך למנהרה על מנת לפוצצה, בדרך נורה על הנגמ"ש RPG שחדר ומכיוון שבתוך הנגמ"ש היתה כמות עצומה של חומר נפץ כמעט ולא נותר זכר... מי שזוכר לאחר מכן פורסמו בעיתונים תמונות מצמררות של טירונים בשורה על ארבע מחפשים "חלקים ממה שנשאר" על מנת שיהיה מה לקבור.

 

להלן תמונה שמתעדת את הפיצוץ

 

 

להלן תמונה מהחיפושים אחרי הפיצוץ

 

 

 

במישור האישי הייתי יותר קרוב למשה ואכן מדובר על בחור אמיץ, טוב לב ומנץ' אמיתי אחד שהייתי רוצה שיהיה קצין של הילדים שלי.

 

אני חושב שגם כאשר יש לך ילדים משלך אתה עדיין לא יכול להבין ולהכיל את הכאב הבלתי נתפס של הורים שקוברים את ילדיהם, אין אירוע יותר מצמרר מזה. מי ייתן ולא נדע עוד צער

[דניאלה בירן]

גיבורי ישראל !

 

יהי זכרם ברוך.