סמל ליאור זיו

[Yellowblood]

ב20.04.2003 ב5 לפנות בוקר שמעתי דלת נפתחת ואת אמא שלי צורחת "לאאאאא".

רצתי בבהלה מהמיטה,וראיתי את אמא שלי מרוסה על הרצפה את אבא שלי כלא מאמין,ורופא צבאי בפתח הדלת.

"ליאור נהרג,ליאור נהרג".

צמד המילים הזה שינה את חיי לגמרי.

ליאור,בן דוד שלי,היה בן 19.5.הוא לא היה לוחם בגולני,גבעתי או כל יחידה אחרת.

הוא לא עסק עם נשק בכלל.

הנשק היחידי שהיה לו זו המצלמה.

ליאור שלמה זיו היה צלם ביחידת הצילום וההסרטה של דובר צה"ל.הוא היה "ג'ובניק" שעושה יומיות.צלם מוכשר.ולא היה לנו שום שמץ של מושג שהוא היה יוצא למשימות בכלל.

הוא סיפר תמיד רק על הדברים הנחמדים,הלך לצלם את הרמטכ"ל,צילם תמונות סוף מסלול וכו'...

גם הוריו לא ידעו דבר.ביום המקרה הוא התקשר לאמא שלו (דודה שלי) ואמרה לה שהוא הגיע לבאר שבע,לצלם שם,בפועל,הוא היה עם נשק ואפוד עליו בכניסה למנהרה ברפיח ביחד עם כוחות של גבעתי.

כשיצאו מהמנהרה,צלף ירה בו מלמעלה.הוא נהרג במקום.

צלם.לא לוחם מיומן.צלם.שבא לתעד את האמת,להוציא את האמת אל האור,לערבים יש מנהרות נשק.

 

באופן לא מודע,הרגשתי שליאור ממשיך בתוכי.

ליאור היה מתופף מחונן,היה מופיע המון בעיר שלי חולון,גם בעדלאידעות ובכל אירועי בית הספר.

אני המשכתי אחריו,למדתי אפילו באותו מקום כמוהו,אוהב את הנגינה,אוהב את הכלי.

מוקסם כל פעם מחדש שאני עולה אל החדר שלו בבית דודיי ורואה את המערכת שלו,רואה את הספרים שלו.

מתבייש לגעת בה,אך כל כך רוצה לשבת עליה,שליאור מנחה אותי כיצד לנגן עליה.

מסתכל בערימות הדיסקים שהיו לו,ומבין שאני בעצם כל חיי שמעתי מוזיקה שגם הוא היה שומע,בלי מודע.

למעשה מי שחשף אותי אל המוזיקה לראשונה היה הוא עצמו,עם blink-182 שהייתי שומע כילד.

 

במהלך השבעה חשבנו מה נוכל לעשות כדי להנציח אותו הכי טוב.באותו הזמן האינטרנט רק התחיל לצבור תאוצה ואני כמתכנת אתרים וגרפיקאי נרתמתי למאמץ ובניתי לו אתר.

הוא אמנם השתנה המון פעמים,אבל הסלוגן שכתבתי נשאר עוד מאז.

ליאור זיו,חלל של אהבה.

 

 

אתר ההנצחה

 

אוהב אותך ליאור,יהי זכרך ברוך.

 

[נועם שוהם]

הסיפורים האלה לא מפסיקים לצמרר.

 

יהי זכרו ברוך.

[תהילה]

דמעות בעיניים.

יהי זכרו ברוך.

[הצבע של הסמל]

עצוב מאוד..

יהי זכרו ברוך

[Yellowblood]

מספר צילומים מהתיק עבודות הצבאי שלו

 

 

התמונה האחרונה זו תמונה של יחידת האלפיניסטים שליאור נסע במיוחד עם חבר מהיחידה לצלם בחרמון במהלך אימון,התמונה מוכרת מאוד,גם בוויקיפדיה תחת הערך ניתן למצוא אותה ובהרבה מקומות יצא לי להתקל בה במפתיע.

 

הסרט "החיוך שלא יחלוף לעולם" והקליפ לזכרו של ליאור זיו ז"ל שובצו לשידור ביום הזיכרון במועדים הבאים:

החיוך שלא יחלוף לעולם – ביום ראשון ה-18.4 ב-18:23

וביום שני ה-19.4 ב-13:50.

 

הקליפ לזכרו – ביום שני ה-19.4 ב- 13:46 וב- 24:50.

ערוץ 3 ו-8 ב hot

[בר_קזס]

נגעת לי ללב.

יהי זכרו ברוך .

[Yellowblood]

לא מאמין שכבר חלפה שנה מאז שכתבתי את האשכול הזה,ועוד יותר לא מאמין שכבר חלפו 8 שנים מאז שליאור נפל.

 

אני נושא תמונה שלך בארנק שלי עם תפילת הדרך,שאמא שלך דואגת תמיד לחלק באזכרה,ביום הזכרון ובשביל ישראל שאנחנו צועדים לזכרך,כמו כל אחד מהמשפחה,ובצבא אנשים שלא מכירים אותי מהאזרחות,ולא יודעים על הקשר שלי אליך תמיד תוהים "למה יש לך תמונה של גבר בארנק?" ואני עוצר ומספר להם עליך,על בן דוד שלי האמיץ והגיבור,שפשוט הקריב את חייו כדי שהאמת תצא אל האור.

בחדרי ישנה גם תמונה שלך מלפני הגיוס,עם שיער ארוך וזקן,בדיוק כמו שאני הייתי.

ושוב,תמיד שבא\ה מישהו\י לחדרי בפעם הראשונה נשאלת השאלה הזו שוב,ואני שוב מספר,בדיוק כמו שדודה מימי ודוד דוד רצו שאספר,שאנשים ידעו עליך,להנציח אותך ואת החיוך שלך.

אני מסתכל על התמונה הזו עכשיו,שכן היא תמיד מסתכלת עלי ליד המחשב ורואה את עינייך בוהות למעלה,צופות על העתיד,בתמימות,בתהייה,מי היה מאמין שבחלוף כשנה כבר לא יהיה עתיד.

 

אפילו בשיר האהוב עלי,שבתחילה לא התייחסתי למילים שלו,כל כך הרגשתי שזה קשור אלייך.

 

 

A startling phone call led to a night of little sleep,

Counting blessings instead of sheep.

We gathered the next morning.

Renewing a bond weakened by years of separation and though our worlds had slowly drifted apart.

The early memories we shared still remained timeless in our hearts.

There was a time when we closely followed each others footsteps, dreaming of endless summers and becoming drummers.

Those days are gone.

We mourn the loss of a childhood friend rapped in a mans fading intellect.

So long, let these tears wash away the blood on your hands.

So long, you're forgiven for easing her pain.

I can still picture the apartment where it took place.

We used to play hours downstairs, beating drums and hitting snares.

Embrace those times to endure.

That day felt like your funeral.

Until we meet again, you will never be forgotten.

[Ye11ow4ever]

מצמרר.

יהי זכרו ברוך.

[Lior Cohen]

ריגשת אותי, נגעת לי בלב

יהי זכרו ברוך.

[dadiT]

אח של חבר טוב.

יהי זכרו ברוך.

[הילד משער 8]

איזה חיוך...

יהי זכרו ברוך

[Yellowblood]

9 שנים עברו.

 

לפני שלוש שנים ב20.4,התאריך בו נפלת 7 שנים קודם לכן,נולד לך אחיין שני,נועם.

בהתחלה לא ידענו איך לאכול את זה,איך אפשר להיות שמחים ביום הזה ?

וגם מתי נעשה אזכרה? התאריך העברי בפסח,ועכשיו התאריך הלועזי זה היומולדת של אחיינך.

 

אבל התשובה הייתה ברורה,זה לא משנה איזה יום נעשה את זה,הרי כל יום הוא יום זיכרון.

 

לפני מספר חודשים גנבים פרצו לבית ההורים של ליאור וגנבו להם את המחשבים הניידים,שבמחשב אימו היא לקטה את כל תמונותיו של ליאור וצילומיו האישיים.

המחשב לא הוחזר,ורק למעטים מהתמונות היה גיבוי.כל המשפחה הייתה מרוסקת מזה.אפילו שנמצא גיבוי לחלק מהתמונות,המון עדיין חסרות.

 

לפני כ3 חודשים השתחררתי מצה"ל.היה לי חשוב מאוד להגיע לדרגת הסמ"ר,הדרגה שאתה לא הספקת להגיע אליה,כדי להמשיך אותך.

 

אצטט שיר של Incubus,להקה ששנינו מאוד מאוד אוהבים

 

The world's a roller coaster

And I am not strapped in

Maybe I should hold with care

But my hands are busy in the air saying:

I wish you were here

I wish you were

 

אני אוהב אותך ליאור,ומתגעגע מאוד מאוד.

[Yellowblood]

על השולחן שלי תמיד ישנה תמונה של ליאור המביט אליי,והתרגשתי היום מאוד שאסף לסרי,חבר ילדות של ליאור וכיום נגן בלהקת רוק ישראלית,צייר את אותה תמונה (במקרה) בצורה כל כך מדהימה:

[Yellowblood]

עשר שנים,

עשר שנים עברו.

אני עדיין לא מעכל את זה,עדיין לא מבין איך זה קרה למשפחתי.

 

בקיץ האחרון הגשמתי את החלום שלך,הייתי בהופעה של Incubus בניו יורק.

הלהקה שכל כך אהבת,והיית מנגן אותם כל כך הרבה.

עכשיו בMTV הקדישו שעה לזכרך,עם מבחר השירים שאהבת.

וכמובן שנוגנו 2 שירים שלהם.

Wish You Were Here נוגן בMTV,אך בהופעה שהייתי הוא לא נוגן. כנראה כדי שאשיר אותו בעצמי,שאשמור אותו לי ולך. לא עם אלפי הצופים שמסביב.

 

אני חושב עליך כל הזמן,

חושב על איך יכולנו להיות מאוד קרובים עם השנים.

איך יש בינינו כל כך הרבה קווי דמיון.

איך לא נוכל לבלות יחדיו. לשמוע מוזיקה כמו פעם.

 

ביולי אתה היית אמור להיות בן 30.

אולי היית כבר נשוי? אולי היו לך כבר ילדים?

 

אני חולם עליך המון ליאור,המון.

לפעמים אתה נמצא איתי במקום מסוים.

לפעמים אני מדבר עליך.

ורק אחרי כמה זמן מגיעה ההבנה שאתה כבר לא כאן,והדמעות מעירות אותי משינה.

 

אני מתגעגע אליך כל כך ליאור,

יהי זכרך ברוך.

[תמיר יצחקי]

נוגע ללב

 

"יהי זכרו ברוך"

[הילד משער 8]

כבר כתבתי את זה, אבל תמיד הנושא שלך עוקץ אותי מחדש. החיוך שלו לא מרפה , מדבק ונכנס לתוך הנשמה. והעצב יחד איתו.

[Defender]

יהי זכרו ברוך.

[oshri1992]

יהי זכרו ברוך ! מרגש.

[dushko]

הייתי סטודנט של אמו.

אישה חזקה ומדהימה שלא מפסיקה לשאת את ליאור על ראש שמחתה, להזכיר ולהנציח.

 

יהי זכרו ברוך.

[MaTa]

גם בשעה הקרובה יהיה את השעה לזכרו של ליאור ב-MTV.

[Yellowblood]

על השולחן שלי תמיד ישנה תמונה של ליאור המביט אליי,והתרגשתי היום מאוד שאסף לסרי,חבר ילדות של ליאור וכיום נגן בלהקת רוק ישראלית,צייר את אותה תמונה (במקרה) בצורה כל כך מדהימה:

כתובת מעודכנת לציור:

 

תודה רבה לכלכם,זה ממש מרגש אותי שיש לי מקום לשפוך את כל מה שעובר עליי ביום הקשה הזה.

[Guest MTA--Shay]

עצוב מאוד.סיפור מצמרר.

יהי זכרו ברוך.שלא תדע עוד צער.

[Yellowblood]

בן דוד שלי היקר, כל שנה זה רק שורף יותר.
השנה הגעתי לגיל הזה שבו אני חי בלעדייך יותר מאשר חי איתך, אך אתה חי בתוכי לנצח.
I wish you were here...

 

[Yellowblood]

לפני 14 שנים ו9 ימים, התעוררתי בבהלה כשאנשי צבא נכנסו אלינו הביתה והביאו את הבשורה האיומה - בן דוד שלי, ליאור זיו, נהרג בפעולה מבצעית בעזה.
לפני כשנתיים, דודתי האהובה מימי,שלחה מייל קצר לכל המשפחה והחברים של ליאור, לבוא ולקחת חפצים של ליאור שהם בעלי משמעות עבורנו, שנשמור אותם וננציח את ליאור.

בהתחלה, השתהיתי, לא רציתי לקחת שום דבר, זה לא היה נשמע לי הגיוני לקחת משהו של מישהו אחר, ועוד בלי רשות.
מימי קבעה זמנים שאפשר לבוא לקחת, ואני פשוט חיכיתי. עדיין לא עיכלתי את זה.
עד שהבנתי שבעצם, זו הדרך הכי טובה בעצם לשמור על המורשת ועל החפצים. שמישהו שאוהב את ליאור, ישמור עליהם כמו שהוא היה רוצה לשמור על ליאור.

כשכבר עשיתי את אותה העלייה במדרגות העץ אל עליית הגג, החדר של ליאור בחודשים האחרונים של חייו (מבחינתי זה תמיד היה החדר של אחותו הגדולה, החדר שליאור כל כך היה כמה אליו), עדיין היססתי.
כמה לקחת? מה לקחת? איך לקחת?
ואז פשוט... התחלתי...חוברות קומיקס זה המאסט...במיוחד של הולק (ליאור זה שהכיר לי את הדמות הזאת מלכתחילה) ואקס מן, במיוחד כאשר וולברין נמצא על השער.
ומקלות תופים, שכן המשכתי בדרכו של ליאור כמתופף, והייתי מטפל ומתקן את התופים שלו שהחלו להחליד מאז אותו ערב נורא,וכל פעם הייתי מוקסם מחדש משלל הגדלים והצורות - גם אני אהבתי לגוון מאוד עם המקלות תופים שלי. וחוברת תווים שהמורה שלי לתופים כל הזמן אמר לי לקנות ולא קניתי, אז "השאלתי" אותה מליאור.

ודיסקים כמובן, ליאור הוא זה שבכלל גרם לי להתחיל לשמוע מוזיקה.
כשהייתי בן 9 התחלתי להקשיב לבלינק182 בזכותו. היה לי ברור שאני לוקח את הדיסקים של בלינק. היה לי כל כך ברור שאת האלבום Enema of the State אשים במקום של כבוד בין על הדיסקים שלי, אבל ליאור שתמיד היה כזה שמשתף, ככל הנראה השאיל את הדיסק לחבר והותיר אותי עם האריזה שלו בלבד.

באותו שלב תכננתי טיול לארה"ב, ורציתי לשלב את סן דייגו באותו טיול. ליאור מאוד אהב את סן דייגו, ואף היה בקומיק קון וגם קנה חולצת פוטבול של קבוצת הNFL של סן דייגו (בזמנו), הצ'ארג'רס עם מספר של שחקנה האגדי, ג'וניור סיאו (שכבר איננו בין החיים).
הייתה לי מן פנטזיה כזאת, על אף שאני אוהד של קבוצה אחרת לגמרי, לבוא עם החולצה הזו למשחק.
אבל כמו שאמרתי, היססתי, התמהמהתי, והחולצה כבר נלקחה.
כמה חודשים אחרי זה,כשהייתי במשחק, חשבתי על ליאור, ומסתבר שהגורל חשב גם כן, והבן של ג'וניור סיאו צפה במשחק באצטדיון בדיוק כמוני.

שנה וחצי אחרי, הוחלט לצלם סרט על החפצים של ליאור, ובעצם ביקשו ממי שלקח חפצים להצטלם ולספר על ליאור, על החפצים שלו, ומה שהם אומרים עבורנו, וכמובן שנעתרתי לבקשה.

התוצאה לכך תוקרן היום,יום הזיכרון 1.5.17, בשעה 9:30 בבוקר בערוץ 10 ולאחר מכן גם באתר של ערוץ 10 (אשים לינק כשיהיה לי).

בנוסף, ניתן לצפות בסרט שדובר צה"ל עשה על ליאור בVOD (אני יודע שיש בהוט, מעריך שגם ביס) לאורך כל ערב ויום הזיכרון עצמו.

ליאור, אני אוהב אותך, מתגעגע ומקווה להמשיך ללכת בדרכך ולשמור על החפצים שלך מכל משמר. בן דודה שלך, רון.

 

[erantheking21]

זוכר את הסיפור הזה, יהי זכרו ברוך