ט' באב

[c.a.b.j]

היום בשעה 19:39 עד השעה 20:8 ביום שלמחרת, לצערנו נצום את צום 9 באב (אם בית המקדש לא יבנה עד הערב).

 

הלכות ט' באב באריכות מאת הרב מרדכי אליהו שהובאו באתר ישיבה

אכילה ושתיה

א. אסור לאכול או לשתות בתשעה באב משקיעת החמה בערב תשעה באב ועד צאת הכוכבים במוצאי תשעה באב. חולה שאין בו סכנה או קטן - אינו צריך לצום.

 

ב. חולה האוכל בתשעה באב אינו צריך דווקא שרופא יאמר לו לאכול, אלא מי שמרגיש בעצמו חולשה ויודע שהוא חולה אף על פי שאין בו סכנה - יאכל. אך לא יאכל מעדנים או בשר ולא ישתה יין. ואם רופא יאמר לו לאכול שני תבשילין או בשר - חייב לאכול.

 

מעוברות ומניקות

ג. מעוברות ומניקות צריכות לצום בתשעה באב אפילו שמצטערות הרבה - אם לא במקום שיש לחוש לחולשה מיוחדת כדין חולה שאין בו סכנה. ודין חולה הוא שאף על פי שאין בו סכנה, יש להקל לו שלא להשלים התענית, רק יתענה איזה שעות, ומכל שכן אם הוא חלוש בטבעו. (שו"ע תקנד סע' ה).

 

ד. מניקה שאין לתינוק שלה מה לאכול, צריכה לאכול. ונהגו המניקות להתחיל את הצום עד שירגישו חולשה או חסרון חלב (עיין ברכ"י שם).

 

ה. יולדת עד ל' יום דינה כחולה שאין בה סכנה. ולאחר ל' יום דינה כמו כל אדם. ואם היא מרגישה חולשה מיוחדת, הרי היא כמו כל חולה שאף על פי שאין בו סכנה, מותר לה לאכול. אך אם מרגשת בעצמה שהיא בריאה לגמרי והתענית לא תזיק לה, יש לה לגמור את התענית. (עיין שו"ע תקנד סע' ו. כה"ח שם ס"ק כו-כט ומשנ"ב ס"ק יד).

 

קטן

ו. קטנים, עד גיל בר מצווה לא יצומו את כל צום תשעה באב; אבל צריכים לצום מספר שעות כדי להתחנך במצוות. (עיין כה"ח שם ס"ק כג).

 

ז. ילדים קטנים אין להאכילם מעדנים ביום זה אלא רק כדי צרכם, ויש מי שכתב להאכילם לחם ומים בלבד ולא נהגו כן. (כה"ח תקמט ס"ק ח. תקן ס"ק ט).

 

ח. קטנים שהגיעו לגיל שמבינים שהוא יום תשעה באב, צריך לחנכם שלא ילבשו מנעלי עור.

 

ט. חיילים, בכוננות מבצעית שצריכים להיות בכושר מבצעי, צריכים לאכול. חיילים שנמצאים באוהלים - ינהגו בכל מנהגי אבלות באכילה, בנעליים וכדו'.

 

האוכלים בתשעה באב

י. אלו שצריכין לאכול בתשעה באב, אינם צריכים לאכול כמויות קטנות כמו ביום כיפור אלא יאכלו כדרכם; אמנם לא יתענגו במאכלים, אלא בכדי צורך בריאות הגוף. (עיין שו"ע תקנד סע' ה. כה"ח שם ס"ק ל).

 

יא. מי שאכל שלא בהיתר ביום התענית בין בשוגג בין במזיד, חייב להמשיך לצום אף על פי שאכל (שו"ע תקס"ח סע' א'). וישאל שאלת חכם כמה תעניות עליו לצום על מנת לתקן את אשר עיוות (עיין כה"ח תקמט ס"ק ז', כה"ח תקנ"ח ס"ק י"ב).

 

יב. חולה האוכל בתשעה באב אם היתה אכילתו מזמן מנחה גדולה, יאמר "נחם" קודם "ותבנה ירושלים עיר הקודש במהרה בימינו" וחותם, "ברוך אתה ה' מנחם ציון בבנין ירושלים", ולדעת השו"ע לא יאמר "נחם" (עיין שו"ע תקנז ומשנ"ב ס"ק ה וכה"ח שם ס"ק יא ולבא"ח שם כז רק אם אכל מן המנחה ולמעלה).

 

רחיצה

 

יג. אסור לרחוץ בתשעה באב בין במים חמין בין במים קרים, ואפילו להושיט אצבעו לתוך מים אסור. ואינו אסור רק רחיצה של תענוג אבל שלא לתענוג מותר. ולכן מותר לאדם לרחוץ עד סוף קשרי אצבעותיו בבוקר כשקם משנתו, ויזהר שלא ירחוץ יותר מכן שזהו עיקר הרחיצה בשחרית מפני שרוח רעה שורה על האצבעות, ולאחר שנגבם קצת ועדיין אצבעותיו לחות קצת, יעבירן על עיניו. (שו"ע תקנד סע' ז, י, יא. בא"ח דברים כב).

 

יד. אם עיניו מלוכלכות הרבה ודרכו לרחצם במים, רוחצם גם עתה כדרכו ואינו חושש. וכן אם היו ידיו מלוכלכות בטיט וכדומה - מותר לרחוץ במקום המלוכלך. וכן כשעשה צרכיו - מותר לו לרחוץ ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו. ואם ידיו מלוכלכות ממש - יכול לרוחצם יותר מכן. (שו"ע שם סע' ט, יא).

 

טו. מותר לאדם לרחוץ ידיו לתפילת מנחה רק אם ידיו מלוכלכות או שהוא רגיל לרחוץ ידיו לפני כל תפילה. (כה"ח שם ס"ק נא. עיין בא"ח דברים כב).

 

טז. ההולך לצרכי מצווה ואין לפניו דרך אחרת רק לעבור במים, עובר במים בין בהליכתו בין בחזרתו ואינו חושש. אבל אם הולך בשביל ממונו, בהליכתו - מותר לעבור במים, ובחזרתו - אסור (שו"ע שם סע' יב, יג).

 

יז. הבא מן הדרך ורגליו כואבות - יכול לרחוץ אותם אף במים חמים. (עיין כה"ח שם ס"ק סג).

 

יח. אשה שחל טבילתה בליל תשעה באב, לא תטבול כיוון דאסורין בתשמיש (שו"ע שם סע' ח).

 

יט. מותר לנשים לבשל ולשטוף אוכל, שהרי אינן מתכוונות לתענוג. (עיין כה"ח שם ס"ק מד. בא"ח שם).

 

כ. סיכה בשמן או במשחה שהיא לתענוג - אסורה. אבל לרפואה - מותר. (שו"ע שם סע' טו).

 

כא. גם מי שהותר לו לאכול בתשעה באב, אסור ברחיצה ושאר העינויים אם לא שצריך להם לרפואתו.

 

נעילת הסנדל

כב. אסור לנעול נעליים או סנדלים של עור, אבל נעליים של בד וגומי מותרים. אמנם נעל בד שיש לה סוליה של עור - אסורה, וכן נעל עץ עם חיפוי של עור - אסורה. אבל נעל בד שיש לה קישוטי עור - מותרת (שו"ע שם סע' טז).

 

כג. נעל של עץ עם רצועת עור שמחזיקות את הרגל - מותרת (שו"ע שם. כה"ח ס"ק עה).

 

כד. יש מחמירים שלא לנעול נעל גומי עם סוליה עבה אף על פי שכולה גומי (עיין כה"ח שם ס"ק סט, ע. וכן משמע מהרמב"ם, הל' שביתת עשור פ"ג ה"ז).

 

כה. חיילים ההולכים במסעות רגליים בנעלי עור, וכן מי שמהלך מעיר לעיר ברגל, כיוון שהוא טורח גדול, לא אסרו עליו חז"ל לנעול נעליים, אך עדיף שילך עם נעלי גומי. אמנם כשמגיע לעיר, חולץ את נעליו. ואם נוסע ברכב, אסור בנעילת הסנדל (עיין שם סע' יז).

 

כו. מי שחייב לילך עם נעלי עור מחמת בריאות - ישים בנעליו עפר וכדו' לזכור את הצום והצער (כה"ח שם ס"ק פ).

 

כז. מי שאין לו נעלי בד - ילך עם גרביים. ואם הוא נמצא במקום נכרים שאינו יכול לילך עם גרביים ישתדל לקנות נעלי בד וגומי שלא לבטל המצווה. ואם אין לו יכול לילך עם נעלי עור (כה"ח שם ס"ק פא).

 

כח. אפילו מי שנועל נעליים רגילות בהיתר כדלעיל - לא מברך בברכות השחר של תשעה באב "שעשה לי כל צרכי" כיוון שרוב הציבור לא עושה כמותו. ויש סוברים לברך ברכה זו במוצאי תשעה באב כשלובשים את מנעליהם, ואין דעתו של הרב "בן איש חי" ב"רב פעלים" נוחה מזה (ר"פ ח"ב ח'. עיין כה"ח שם ס"ק עח).

 

לימוד תורה

כט. דברי תורה משמחין את הלב, שנאמר: "פקודי ה' ישרים משמחי לב" (תהלים יט ט), ולכן אסור בתשעה באב ללמוד תורה כי אם בדברים שמעציבים את לבו, כגון בספר ירמיה בדברים הרעים שבו, אך פסוקי נחמה שבו ידלג. וכן פורעניות על אומות העולם שכתובים שם ידלג. וכן מותר ללמוד בספר איוב, ומדרש איכה, ובפרק אלו מגלחין במסכת מועד קטן שמדברת על דיני אבל ומנודה, ובפרק הניזקין במסכת גיטין בסיפורי החורבן. ובירושלמי סוף מסכת תענית דמיירי מחורבן. ואף באלו שהוא מותר ללמוד, אסור לעיין בהם איזה קושיא ותירוץ או דרוש, כי משמחים את הלב. וכל מה שמותר האדם ללמוד בעצמו - מותר ללמוד גם עם הילדים (שו"ע תקנד סע' א, ב. כה"ח שם ס"ק ח-טו).

 

ל. אפילו מי שרגיל לומר בכל יום "פרקי תהלים" "סדר מעמדות" או "חק לישראל" לא יאמרם עד אחרי השקיעה במוצאי תשעה באב, וישלים ביום שאחריו.

 

לא. אסור ללמוד תורה גם בהרהור בתשעה באב. (שו"ע תקנד סע' ג).

 

שאילת שלום

לב. אסור לשאול בשלום חברו בתשעה באב. ואפילו לומר "בוקר טוב" וכד' - אסור. ואם מישהו מברך אותו לשלום - ישיב לו בשפה רפה כדי שלא יגיע למחלוקת (שו"ע שם סע' כ. כה"ח שם ס"ק צ. בא"ח דברים כד).

 

לג. אסור לשלוח בתשעה באב מתנה לחברו, שזהו בכלל שאילת שלום. אך מותר לשלוח מתנה או לתת צדקה לעני כל היום (כה"ח שם ס"ק צא. בא"ח שם).

 

לד. לא יטייל בתשעה באב ברחובות כדי שלא יבוא לידי שחוק וקלות ראש (שו"ע שם סע' כא).

 

לה. יש אוסרים לעשן סיגריות בתשעה באב ויש מתירין לעשן אחר הצהריים בצנעא בתוך ביתו. (כה"ח שם ס"ק ג).

 

מלאכה

לו. נוהגים שלא לעשות כל מלאכה בלילה וביום. ואיזה מלאכה אסורה? כל מלאכה שיש בעשייתה שיהוי קצת אפילו אינה מעשה אומן. אבל הדלקת חשמל, נסיעה באוטו, קשירה וכיוצא בהם מותרים, שאין בעשייתם הסחת דעת מהאבלות. ואחר הצהריים עושין את כל המלאכות. וירא שמים יחמיר כל היום, שלא יסיח דעתו מן האבלות (עיין שו"ע, רמ"א שם סע' כב. כה"ח שם ס"ק צז. בא"ח דברים כד).

 

לז. נוהגין לאסור משא ומתן בליל תשעה באב וכל לפני הצהריים, ומתירין אחר הצהריים. וירא שמים יחמיר כל היום, שלא יסיח דעתו מן האבלות (שו"ע שם. כה"ח שם).

 

לח. מותר לעשות כל מלאכה כל היום על ידי גוי (שו"ע שם. בא"ח דברים כד).

 

לט. טוב לחלוב הפרות בתשעה באב על ידי גוי, ואם אי אפשר מותר בעצמו (רמ"א שם סע' כב. בא"ח דברים כד).

 

מ. מותר לעשות כל מלאכת דבר האבד כל היום, גם בעצמו (שו"ע שם סע' כג).

 

מא. נוהגין שלא להכין צורכי הסעודה עד אחר הצהריים. אבל לצורך מצווה - מותר (שו"ע תקנט סע' י. כה"ח שם ס"ק עח).

 

מב. נהגו הנשים לנקות את הדירה אחרי חצי היום ויש מקור למנהג זה להביא אמונה בגאולה (ברכ"י תקנט סע' י).

 

ישיבה על ספסל

מג. נוהגין שלא לשבת על ספסל לא בלילה ולא ביום לא בבית הכנסת ולא בביתו, עד לאחר הצהריים כי אם על הארץ, ולא על הארץ ממש, אלא על שמיכה או שטיח וכדו'. שאינה גבוהה טפח (שמונה ס"מ). אחר צהרים מותר לשבת על כסא.

 

מד. הנוהג או הנוסע ברכב יכול לישב על כסא כדרכו.

 

תשמיש

מה. תשמיש המטה, אסור. ויש להחמיר שלא לנגוע באשתו בלילה וביום. ואפילו שלא להושיט משהו מיד ליד. ויש מקילים ביום - ואין להקל. (עיין שו"ע תקנד סע' יח. כה"ח שם ס"ק פה. בא"ח דברים כג).

 

 

 

שאלות יתקבלו בברכה...

 

אני אשמח אם יתנהל דיון סביב נושא 9 באב, ואשתדל בהמשך להעלות כמה תכנים (או אפילו לכתוב ב"ה) הודות היום, ומשמעותו לגבינו.

 

"אם אשכחך ירושליים תשכך ימיני, תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי אם לא העלה את ירושליים על ראש שמחתי"

 

שנזכה שיקרע מעלינו הדין ונוכל עוד הערב לעלות לירושליים לבית המקדש.

[c.a.b.j]

נושא שלי מהשנה שעברה, ממליץ לכולם לקרוא.

 

 

אתמול, יום שבת קודש, כמה שעות לפני תחילת צום 9 באב בדרך לבית כנסת לתפילת מנחה חשבתי לי , אם יבוא מישהו וישאל אותי למה צריך בכלל בית מקדש, ומה בעצם חסר לנו בזה שאין לנו מקדש, נכון שאני מכיר את התשובות של כל סיפרי המוסר וההלכה, שבוטלו הקורבנות, והקב"ה בלי בית בתוכנו, ושכל עם שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו חרב בימיו, ושאין לאן לעלות לרגל, וכו'.

 

כל זה טוב ויפה במילים, בשביל אחד כמוני שלמד הרבה ובא כל יום במגע במהלך הלימוד עם עבודות בית המקדש וכו', אבל חשבתי שאם אני לא יכול להסביר לאדם חילוני גמור מה כלכך רע בזה שאין בית מקדש בימינו כנראה שבי זה לא מושרש ומובן מספיק.

 

הגעתי לבית כנסת בעוד המחשבה הזאת מתרוצצת לי במוח, ובסוף התפילה ניגשתי לרב וביקשתי ממנו אם הוא יכול לדבר קצת על חשיבות הבית, והתועלת שלו אם היה קיים בימינו (שיקום בימינו אמן) , הוא אמר בסדר, ואמר כמה מילים , אבל עדיין זה לא היה זה.

 

 

בתפילת ערבית שמוציאה את השבת ומכניסה את הצום ביקשתי בבירכת שומע תפילה "אבא בבקשה תן לי הבנה והכרה על חשיבות המקדש וכמה אנחנו צריכים אותו" , ובאמת שכשראיתי את כולם יושבים על הרצפה ובוכים רציתי שגם אצלי זה יבוא ככה מבפנים, אבל עדיין זה לא היה שלם.

 

 

מיד בתום התפילה שמעתי כל מני חברים שלי מדברים על ליסוע לירושליים, ואיכשהו התארגנו כמה חברים, בינינו חבר מגב"ניק שמשרת בכותל ככה שנמנע מבעיות חנייה, ונסענו בתקווה להבין מה זה בית המקדש.

 

כבר בכניסה לירושליים, בשער הגיא, התחילו לי הפרפרים בבטן וההתרגשות הזאת מהאוויר הקר והכלכך עמוק הזה שנכנס לריאות בכל נשימה בתוך העיר הזאת והגענו לכותל, בדרך אחרי שאני מסתכל מסביבי ורואה את כל בתי הכנסת ולהבדיל המסגדים והכנסיות, את כל היהודים הולכים ברחוב כולם ללא נעלי עור (בגלל 9 באב) ופרצופים של אבל, ובדרך חבר שלי מספר לי "פה המחבל התחיל עם הטרקטור" "מכאן המחבל קפץ על שיריקי" (המגבני"ק ז"ל הי"ד שנרצח ע"י מחבל והיה חבר טוב של החבר הזה שלי) , ג'יפים צבאיים, מכוניות מלאות יהודים שבדומה לי באו להרגיש את החורבן מקרוב, והכל פשוט הסתובב לי בראש.

בנתיים אנחנו חונים את האוטו מתחילים להתקדם לכיוון הכותל, מיותר לציין את ההרגשה המדהימה אל מול ה"קיר" הזה שיש לו לב אדם , הגעתי אליו ושוב נגעתי בו נישקתי אותו ושוב ביקשתי מהקב"ה שיעזור לי להבין את הכל יותר לעומק.

 

התמונה שם הייתה מדהימה אנשים על הרצפה, בוכים , מקוננים, "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזוכרינו את ציון... אם אשכחך ירושליים תשכח ימיני...", עשיתי תיקון חצות וחשבתי שהולכים הבייתה.

 

ואז חבר שלי אמר לי ולחברים שלי, "בואו אחרי",ואז אנחנו עוברים איזה מחסום, נכנסים לתוך מעבר כזה שמסביבנו, זבל זרוק על הרצפה, כיתובים בערבית על הקיר וציורים של מסגד אל עקצא, עצבים מלווים בהתרגשות מילאו אותי באותו רגע, אנחנו ממשיכים ללכת, נכנסים לכניסה כלשהי, חבר שלי מדבר עם השוטרים שם ואנחנו מתחילים לעלות במדרגות, מימין אני רואה שלט שכתוב בו "כניסה להר הבית", וחבר שלי מספר שאחרי הקו הזה , זה כבר השטח של הר הבית , הצצתי לבפנים כי אסור לפי ההלכה להכנס לשם, והמשכנו עוד קומה במדרגות.

 

ואז...

עמדה מולי התמונה הכי יפה שראיתי בחיים אולי, כל ירושליים מולי, רחבת הכותל נפרשת מול עיני כמו בסרט, והכותל בדיוק מתחתיי שמשמאלו אני רואה את הר הבית, מה ניהיה ממנו, איזה שטח עצום וכאילו כבוי, אל מול האור הלבן הבוהק שיוצא מהכותל, ושוב מסתכל ימינה בעוד קול הבכי מלמטה מתנגן לי באוזן מלמטה, ורואה את כל האנשים על הרצפה, ושוב שמאלה, אל כיפת הזהב, או כמו שאנחנו מכירים אותה ,"אבן השתייה" ממש כמה מטרים ממולי, מלמטה, ואני אומר לחבר שלי, אתה קולט שפה , מהמקום הזה נברא העולם, פה הכל התחיל, פה נעקד יצחק, פה ישן יעקוב, פה בית קודש הקודשים, ואני מריץ בראש את כל התמונות שתמיד דמיינתי, רק במידות אמיתיות, את עזרת הכהנים, המקום של הלוויים ולשכת הכהן הגדול, המזבח, עזרת הנשים, הכל כאילו באמת נמצא פה, ואז פתאום אני חוזר למציאות ורואה שם מסגד!

במקום הכי קדוש בעולם יש מסגד, את הכיפה והצריח , חבר שלי מראה לי את העמדה של המשטרה בפנים כדי שלא יזרקו אבנים לכותל, ופשוט התמונה הזאת של הכותל הדולק אל מול הר הבית הכבוי לא יוצאת לי מהראש.

 

בדרך הבייתה פתאום נפל לי האסימון והבנתי, הבנתי למה כלכך חסר לנו הבית הזה, כמה אנחנו חייבים שהסתר הפנים הזה יסתיים ונוכל לחזות בקב"ה "עין בעין" שגם אחרון הכופרים יכיר וידע, שהפרקים שקראתי שם שאמר דוד המלך יתגשמו "הללו את ה' כל הגויים; שבחוהו כל האומים", שיגמרו המלחמות האלו וכולם יכירו בבורא, ו"תחזנה עיניינו בשובך לציון", לא יהיה חוטאים במזיד, הכל בר כפרה, התפילות יגיעו ללא מניעות, כמה אנחנו חייבים את זה.

 

 

ב"ה מי יתן והקב"ה יהפוך את הימים האלו מעצב לשמחה.

מצטער אם חפרתי, היה לי חשוב לספר על זה, ואולי מישהו יצליח קצת להבין מה זה בית המקדש.

[אייל שיבושי]

שיהיה צום קל ושבית המקדש יבנה במהרה בימינו.

[c.a.b.j]

לדעתי אם אדם רוצה קצת להבין ולפשט מה זה חורבן בית, מה זה "נחלתנו נהפכה לזרים, בתינו לנכרים", מה זה דמעות, מוזמן להציץ ולהסתכל בקליפים הבאים.

שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, ואיתו תבוא הנחמה לכל עמו ישראל ואמרו אמן.

[Nike]

גם אני מג"בניק ששירתתי בפלוגה ג' בכותל.

עד שלא עברתי את מה שסיפרת עם כל האווירה של הכותל והרובע היהודי והעתיקה בכלל לא הבנתי כמה זה חשוב לנו וכמה זה מקום אסטרטגי כל כך לעם היהודי.

[c.a.b.j]

אתמול זכיתי לסיור בעיר העתיקה, לראות את ההבדים בין הרובע היהודי לרובע המוסלמי, ריח הקדושה אל מול ריח הביוב, הקרדו הרומי, ישיבת המקובלים "בית אל" בית הרב גטס, תצפית הגגות, גי בן הינום לפני הכניסה לרובע קבר דוד, ומשם לצפות בעיר דוד ולשחזר את הפסוקים מתהילים ולהבין על מה הוא דיבר, שערי ירושליים, בית כנסת הרמב"ן, התצפית על הכותל פשוט יוצרת מעורב ירושלמי תרתי משמע בלב, ומעוררת תחושות שלא ידעתי על קיומם.

 

מי שלא ראה את הכותל ב9 באב לא ראה את עם ישראל בגדולתו, זו דעתי.

 

"עומדות היו רגלנו בשעריך ירושליים."

[הגיס של שאקירה]

את הקליפ השני ראיתי לראשונה זמן קצר אחרי ההתנתקות, לא זוכר הרבה קטעי וידאו שגרמו לי להתרגשות כזו.

[YNWA]

צום מועיל שיעזור לקרב אותנו ולזכות אותנו לראות את בית המקדש אמן

מתי הוא יוצא דרך אגב

[נועם שוהם]

20:10.

[YNWA]

תגיד לי יש לי שאלה

אני צם והכל, אבל מאיפה הבאת את ההלכות האלה? כי אמרו לי שזה מנהג

התימנים לצורך העניין גם אוכלים בשמונת הימים לפני הצום (בקשר לצום אני לא יודע) בשר חופשי

אז ההלכות האלה לפי מה שאני יודע זה לא דבר שהוא בגדר חובה אלא מנהג לכן כל מה שכתבת פה לא ממש מובן לי לעומת הדברים שאמרו לי

[עמינדב דרורי]

אני חושב שכל עדה צריכה ללכת לפי המנהג שלה כיון שמנהג יותר חזק מדין

אבל זו רק דעתי אני לא בטוח בעניין...

[c.a.b.j]

תגיד לי יש לי שאלה

אני צם והכל, אבל מאיפה הבאת את ההלכות האלה? כי אמרו לי שזה מנהג

התימנים לצורך העניין גם אוכלים בשמונת הימים לפני הצום (בקשר לצום אני לא יודע) בשר חופשי

אז ההלכות האלה לפי מה שאני יודע זה לא דבר שהוא בגדר חובה אלא מנהג לכן כל מה שכתבת פה לא ממש מובן לי לעומת הדברים שאמרו לי

מנהגים שפושטים בעדה מסויימת או בקרב ציבור מסויים הופכת להלכה.

 

מכיוון שיש פוסקים שמתירים לאכול בשר גם בשבוע שחל בו יהיה יותר קל בשעת הצורך להקל ולהתיר , אבל ביום של הצום החל מחצות היום האיסור לאכול בשר ולשתות יין הוא מן הדין, לכן שם לכל הדיעות זה אסור.