ז' בתמוז- 5 שנים לפטירתה של נעמי שמר

[c.a.b.j]

היום לפני 5 שנים הלכה לעולמה אחת הדמויות הגדולות ביותר בתחום השירה העיברית, יוצרת, משוררת ומלחינה בחסד עליון, יהודיה ישראלית מכף רגל ועד ראש, מחוברת בכל כוחה לארץ ישראל, ואישה שלכל הדעות ראוי להעריץ.

 

כולנו מכירים את שיריה, אבל לא בטוח שאנחנו יודעים מה עומד מאחורי כל שיר (ולצערי הרבה משיריה כבר פחות מושמעים ומוכרים), לכן החלטתי לפתוח נושא לזכרה, מי שירצה יכתוב שיר שלה מי שירצה יוסיף קצת עליה, אבל אני אנסה לתת כמה נקודות על האישיות שלה.

 

שמר נולדה בקבוצת כנרת ב-13 ביולי בשנת 1930 י"ז בתמוז תר"ץ, להורים שהיו ממייסדי הקבוצה, רבקה ומאיר (יוסף) ספיר (ספירוב, מיוצאי וילנה שבליטא). בעידודה של אמה החלה לנגן בפסנתר בגיל שש. כשבגרה, למדה באקדמיה למוזיקה בתל אביב ובירושלים. כששבה לאחר לימודיה לקבוצה, לימדה את ילדי המושבה ריתמיקה וכך נוצרו שיריה הראשונים, כגון "הדואר בא היום" ו"אחינו הקטן".

בשנת 1953 התגייסה לצה"ל ושירתה בפיקוד הנח"ל. לאחר שחרורה שיתפה פעולה עם המלחין יוחנן זראי במחזמר "חמש-חמש" שבו כתבה מלים ללחניו.

 

בשנת 1954 נישאה לשחקן גדעון שמר, ובשנת 1956 נולדה בתם, הללי. בתחילת שנות השישים נפרדה מבעלה ונסעה עם בתה לפריז. שם כתבה שירים ששיקפו השפעות שנסונייריות בולטות כמו "העיר באפור", וכתבה נוסח עברי לשירים צרפתיים כמו "אילו ציפורים" (של ז'אן ברוסול), "שלגיה" (גי ביאר) ו"אין אהבות שמחות" (ז'ורז' ברסנס), שאת חלקם הגדול ביצע יוסי בנאי. בשנת 1967, זמן מה לאחר שובה ארצה, נישאה לעורך הדין מרדכי הורוביץ ובשנת 1970 נולד בנם, אריאל הורוביץ, מלחין ומבצע בזכות עצמו.

 

בין מלחמת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים המשיכה שמר לכתוב פזמונים וביניהם "שנינו מאותו הכפר", "בהאחזות הנח"ל בסיני", "לשיר זה כמו להיות ירדן", "שבחי מעוז" ו"בארץ להד"ם".

 

בשנות השבעים שמר הלחינה שירי משוררים רבים כמו נתן אלתרמן (פגישה לאין קץ, ספני שלמה המלך, על אם הדרך,האם השלישית), שאול טשרניחובסקי (הוי ארצי מולדתי, בעלייתי שם יפתי, אומרים ישנה ארץ), חיים נחמן ביאליק (קומי צאי), אברהם שלונסקי (בתכול השמיים) ועוד. היא תרגמה משיריו של איציק מאנגער (על הדרך עץ עומד),וביססה שירים הנשענים על כתבים מהמקורות (שירת העשבים על פי רבי נחמן מברסלב, עקדת יצחק מתוך ספר בראשית).

 

בשנת 1983 קיבלה שמר את פרס ישראל לזמר עברי. ועדת השופטים כתבה: "פרס ישראל לזמר עברי מוענק לנעמי שמר על שיריה, אשר מטבעם מזדמרים בפי כל בזכות איכותם השירית והמוזיקלית, בזכות המיזוג המופלא בין המילה והלחן ובזכות הביטוי הניתן בהם לרחשי לב של העם". מלבד זאת הוענק לה תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית וממכון ויצמן ותואר אזרח כבוד של תל אביב.

בשיריה מסוף שנות השבעים ואילך ניכרת נוכחות הולכת וגוברת של תכנים יהודיים ומסורתיים. אלו היו קיימים גם בשירים מוקדמים יותר, כמו "שירו של אבא" ("יבנה המקדש") ו"לא אמות כי אחיה", אך הפכו מודגשים יותר ויותר בשירים כמו "שירת העשבים", או "אל בורות המים". לצדם, בלטו בתקופה זו שירים אלגיים (כמו "בכל שנה בסתיו, גיורא") ושירי-המנון בנוסח "עוד לא אהבתי די".

בין אמצע שנות השבעים לאמצע שנות השמונים הלך וגבר הניכור בין הימין הישראלי ושמאל הישראלי, על רקע מלחמת יום הכיפורים, המהפך של 1977, הסכם השלום עם מצרים שכלל את פינוי סיני, מלחמת לבנון ופרוץ האינתיפאדה. שיריה של שמר, נותרו פופולריים במשך רוב התקופה הזו, על אף שרבים מהם, הישנים והחדשים, נשאו את "טעם הציונות הישנה" (כמו "בהאחזות הנח"ל בסיני", "ירושלים של זהב") והחלו להתדמות לתפיסת עולמו של הימין.

(ראבאמצע שנות השמונים הציבור החל לזהות אותה עם הימין הילת הממלכתיות הוסרה ממנה, שיריה הפסיקו לזכות בהשמעות תדירות בכלי התקשורת והפופולריות שלה צנחה. מתקופה זו והלך, הצלחותיה המסחריות של שמר היו נדירות ונקודתיות.

 

בתחילת שנות ה-90 הצלחותיה המסחריות של שמר היו נדירות ונקודתיות. אחת הבולטות בהן הייתה השיר "הכל פתוח" ("ראיתי ת'כנרת צוהלת בטורקיז...") שנכתב לכבודה של הכנרת, בעונת 1992/3, כאשר סכר דגניה נפתח לרווחה. השיר הפך ללהיט מיידי, ובמיוחד לאחר ביצועו הים-תיכוני בפיהם של לאה לופטין ועופר לוי.

ב-1995, בעקבות רצח ראש הממשלה יצחק רבין, תירגמה נעמי שמר את השיר "הו רב חובל" - שירו של המשורר האמריקאי הדגול וולט ויטמן "Oh Captain, My Captain" אשר נכתב לאחר הירצחו של אברהם לינקולן, ולזכרו, מאה ושלושים שנה לפני כן. נעמי שמר חשה שהמילים מתאימות לבטא את כאבה וכאב העם גם כיום. היא תרגמה את השיר לעברית, הלחינה אותו, והוא בוצע לראשונה בפי הזמרת מיטל טרבלסי ביום השנה לרצח רבין.

שמר לא הסתפקה בכתיבה והלחנה, ולכל אורך הקריירה שלה הופיעה גם כזמרת. אף שקולה היה רחוק משלמות וביצועיה היו לרוב טובים פחות משל רוב מבצעיה, היה חשוב לשמר להימצא במגע עם קהלה ולזכות באהבתו. משנת 2000 ועד פטירתה, הופיעה במופע משיריה "אלף שירים ושיר", בעיבודיו, נגינתו וניהולו המוזיקלי של רמי הראל [2]. את המופע הנחה יחד איתה היוזם-עורך ומלווה דודו אלהרר, ובו גם שרה וניגנה רונית רולנד. למופע זה כתבה את השירים "המעיל", "פלוגת יסמין", ועוד.

זמן קצר לפני פטירתה פנתה שמר אל המבצעת דורית ראובני ובישרה לה כי בידה שיר חדש שנקרא "אילן" לזכרו של אילן רמון. דורית ראובני הספיקה להיפגש עימה ואף שיכנעה את שמר לנסות ולנגן את השיר למרות היותה חולה מאוד. שמר נענתה וראובני הקליטה את הביצוע לשירה האחרון של שמר, ובוצע בביצוע בכורה במופע המחווה לשמר בשלושים לפטירתה בפארק הירקון.

לאחר פטירתה יצאו מספר שירים "חדשים" של שמר. אריאל זילבר הקליט את "הכריש" לאלבומו "אנבל" ורוחמה רז הקליטה את השיר "ערבי נחל" שיר עממי אנגלי ששמר תרגמה את מילותיו לפני כשש שנים (הפרברים הקליטו אותו לראשונה לאלבומם 'מוזיקה') ורז הקליטה אותו לאלבומה 'פיסת שמיים'.

 

רי נעמי שמר והוריה בבית הקברות כנרת. על מצבתה ציור של פרח שהיה חתימתה והוא מופיע בספריה

לקראת סוף שנות השבעים סבלה נעמי שמר ממחלת הסכרת וסיבוכיה ואיבדה הרבה ממשקלה, מה שעורר אצל רבים חשש לחייה. לאחר עשרים שנה התגלתה בגופה מחלת הסרטן שהביאה למותה בליל 26 ביוני 2004, אמצע (ז') בחודש תמוז תשס"ד. נעמי שמר נטמנה בבית הקברות של כנרת, הסמוך לקבוצת כנרת בה נולדה, לצד הוריה, מאיר ורבקה ספיר. על פי בקשתה, שר המוזיקאי דודו אלהרר על קברה ארבעה שירים פרי עטה: "כנרת" ("שם הרי גולן" למילות רחל המשוררת), "חורשת האקליפטוס", "לשיר זה כמו להיות ירדן" ו"נועה".

אחרי מותה הפכו קברה של נעמי שמר והבית שבו גרה לאתר עלייה לרגל לישראלים שרצו לחלוק כבוד אחרון לאשה שגילמה בשיריה ופזמוניה את "ארץ ישראל היפה".

לאחר מותה נקראו ארבעה בתי ספר יסודיים על שמה: הראשון בקבוצת כנרת, והאחרים בשכונת תל ברוך צפון בתל אביב, בשכונת מכנס בצפון נתניה ובשכונת אם המושבות בפתח תקווה.

[עריכה]זיהויה הפוליטי

 

שמר זוהתה במהלך השנים עם עמדות המקורבות לימין הפוליטי ול"גוש אמונים", במיוחד אחרי נישואיה למרדכי הורוביץ, שעמדותיו שייכות לצד הימני של המפה הפוליטית.

באמצע שנות השבעים החלה להזדהות עם אנשי "גוש אמונים".

בתקופה שבה התנהל המאבק נגד הנסיגה מסיני הביעה תמיכה במתיישבי חבל ימית, ושירה "על כל אלה", שידוע בשורה שלו "אל נא תעקור נטוע" הפך לאחד מסמליהם, אף שנכתב במקור כשיר עידוד פרטי לאחותה רות נוסבאום לאחר שהתאלמנה. שיר זה עדיין נחשב כ"המנון בלתי רשמי" של אנשי ימין, שאימצו אותו במהלך ההתנגדות לתוכנית ההתנתקות ב-2005.

בשנותיה המאוחרות העדיפה שמר להימנע מהזדהות גלויה עם עמדה פוליטית מסוימת. עם זאת, באחד מראיונותיה האחרונים ציטטה את בעלה, מרדכי הורוביץ, שכתב כי "הערבים אוהבים את הרצח שלהם חם ומהביל, ואם אי פעם יהיה להם חופש להגשים את עצמם, אנחנו נתגעגע לגזים הטובים והסטריליים של הגרמנים" [3]. דברים אלו זכו לתגובה נסערת מצד מתנגדיה, והעיתונאי נחום ברנע אף ביקש מקוראיו באופן בוטה לעבור לצד השני של המדרכה כשהם פוגשים בה.

 

בכוונה ציטטתי פה שורות מסויימות מתוך סיכום של הערך שלה בוויקיפדיה להראות את הדרך שעשתה האישה המדהימה הזאת בלי פחד.

וכששאלו אותה אנשי השמאל איתם גדלה למה היא "בוגדת" ואיך היא "השתנתה" אמרה שהיא לא השתנתה בכלל, אלא השמאל הוא זה שהשתנה ("עדיף שערם בלי שלום מאשר שלום בלי שערם" ואפשר להביא פה עוד שלל משפטים המסמלים איך נראה פעם השמאל וכמה הוא שונה מהיום).

[c.a.b.j]

שימו לב למילים בשיר הבא

 

בחוף אילת או אל-עריש

סרדין קטן פגש כריש

פוגשים כריש כחום היום

אז מה אומרים? אומרים "שלום"

 

סרדין קטן אומר 'שלום"

והכריש מביט בו דום

'תגיד שלום' קורא סרדין

והכריש אינו מבין

 

אז הסרדין מרים קולו

'אני מוכן תמורת שלום

לתת לך סנפיר שלם"

והכריש חרש-אילם...

 

אבל אותו סרדין צעיר

היה גם דיפלומט מזהיר

אשר על כן הוא לא ויתר

מיום ליום נתן יותר

 

נתן זנב תמורת שלום

את שתי עיניו תמורת שלום

תמורת שלום יפה, רחב

את כל הבטן והגב

 

פוגשים כריש כחום היום

אז מה אומרים? אומרים "שלום"

שלום שלום - והכריש

רק מחייך ומחריש

 

אז הסרדין במר לבו

הריע באזני אויבו

"תמורת שלום גדול גדול

אני מוכן לתת הכל"!

 

זאת הכריש סוף-סוף שמע

והוא סוף-סוף "שלום" ענה

אמר שלום, חשף שיניו

והסרדין טרוף טורף

 

פרחים שלום ואהבה

לא גל במים לא אדווה

ובחוף אילת או אל-עריש

באין מפריע שט כריש...

[c.a.b.j]

שיר שנכתב בתקופת הסכמי השלום, למשמע קולם של אנשי הימין שזה יפגע בנו בעתיד

 

 

לפני הרבה שנים היה לנו ידיד

פרנואיד

או בשפה יותר יפה -

חולה מחלת הרדיפה

לאיש הזה היתה תכונה מסוכנה

לראות שחורות בכל אשר פנה.

 

כולם אמרו לו - הירגע

ואין מקום לדאגה

אתה מתוח - תשתחרר -

זו פרנויה, לא יותר

 

הידידים הכי טובים

אמרו - זה בטח עצבים

אולי תנוח בשלום -

אך ידידנו בשלו:

 

פרנואיד קטן, פרנואיד מסכן

כולם אומרים לו לא

והוא שומע כן.

 

כשהוא גלה מאדמתו

כמעט יצא מדעתו

ומשום מה היה נידמה לו

שכולם רודפים אותו

 

וכמו סיוט בהמשכים,

היה נדמה לו שבוכים,

שיש לו טלאי צהוב על גב,

שהוא נשמד בהמוניו -

 

פרנואיד קטן, פרנואיד מסכן...

 

אחר שנים של פחד שווא

חזר אל ארץ אבותיו

אמר "היינו כחולמים"

אך לא נפטר מסיוטיו:

 

היה נדמה לו משום מה

שהוא שומע מלחמה,

שמרכזים צבא בגבול

ושמוכרים אותו בחו"ל -

 

פרנואיד קטן, פרנואיד מסכן...

 

וכשהאיש ניפגע ומת

(וזה קרה לו באמת)

רעיו העירו בחיבה -

יהיה קצת שקט בסביבה...

 

ועל קברו האמיתי

משגשגים שתילי זיתים

ולוח שיש קר מעיד

שפה נקבר פרנואיד -

 

פרנואיד קטן, פרנואיד מיסכן

כולם אומרים לו לא

והוא שומע -

 

כן

לפני הרבה שנים היה לנו ידיד

פרנואיד

 

לו

[c.a.b.j]

שיר בהקשר של המתנחלים

 

בדרך לכאן

פגשתי איש מאוד מוזר

שהלך כמו סהרורי,

מלמל לעצמו בשקט ואמר:

על משכבי בלילות אני שומע

קול פעמון גדול מצלצל

ארץ ישראל שייכת לעם ישראל

 

ובקומי בבוקר אני חוזר ואומר

וכמו מתפלל

ארץ ישראל שייכת לעם ישראל

והד עונה לי מן הגאיות

והזריחה בהרים היא יפה להלל

וארץ ישראל שייכת לעם ישראל

 

וכך בקול ענות,

וכך בקול ילל

וכך יומם וליל-

ארץ ישראל שייכת לעם ישראל

 

והיא שייכת לו –

לא כדי שיחזיק בה חיל כיבוש

או חיל מצב

היא שייכת לו כדי לבנות בה

את בית חלומותיו

וכך בהקיץ ובחלום

ומדור לדור

ומתוך הרגל

ארץ ישראל שייכת לעם ישראל

 

איש מוזר, אמרתי. תתבייש,

סיסמא כל כך ישנה

הרי אתה מחוץ לתחום ומחוץ לקו

ובעיקר – מחוץ לאופנה

אבל האיש המוזר לא ענה לי,

הוא לא ענה...

 

ואז ראיתי מסביב

את עשרות ואת מאות ואת האלפים

אנשים כל כך מוזרים

אנשים כל כך יפים

וקולם במקהלה גדולה

כרעם הרחוק מתגלגל –

ארץ ישראל שייכת לעם ישראל

 

ואז – מיושנת ללא תקנה

וסנטימנטלית ללא רחם –

אמרתי –

אנשים מוזרים – לו יהי חלקי עמכם

[c.a.b.j]

השיר הבא הוא שיר שכמעט כולם מכירים בהקשר אחר, אבל מה שמעט אנשים יודעים הוא שהשיר הזה מדבר על הטרדות מיניות, ועל הציבור שהיה משתיק אותם בזמנו

 

כבר פורחים נרקיסים בשמורות הטבע

מרבדים נפרשים בשפלת החוף

כלנית וכרכום, אלף גון וצבע

והחוק שאומר - כאן אסור לקטוף!

 

רק עלי אין החוק משגיח

רק עלי איש אינו שומר

לו היו לי עלי גביע

אז, היה מצבי אחר.

 

ציפורים נדירות כבר כבר דוגרות בסלע

אילנות נדירים נשמרים לחוד

איילות נבהלות מסתכלות בשלט

בו כתוב בפירוש ש- אסור לצוד!

 

רק עלי עוד לא שמו שלט

מסביב אין לי כל גדר

לו הייתי - נאמר - איילת

אז היה מצבי אחר!

 

אדוני, היזהר, אל תיגע באיריס!

צבעוני-ההרים הוא מחוץ לתחום!

כל גבעה נישאה בשולי העיר היא -

שטח בר מגודר ואיזור רשום!

 

אז אני לפעמים חושבת

כי היה זה אולי רצוי

לו הייתי נרקיס או רקפת

או אפילו איזה בן חצב מצוי

 

הסתכלו מה שקורה לי בדרך:

כל אחד עובר - חוטף - קוטף - קולע לו זר

לו הייתי חיה או פרח

אז היה מצבי אחר!

 

אדוני!

[c.a.b.j]

שיר נוסף על היחס של גברים לנשים, ועל סוג מסויים של אנשים שקיים עד היום, שמרוכזים כלכך בעצמם ומתייחסים לנשים כאל חפצים ובסוף מגלים שנשארו לבד

מי שמכיר את הסיפור במיטולגיה היוונית על נרקיסוס שהיה מאוהב בעצמו ומת בזמן שהתבונן בהשתקפותו במים.

 

יום שישי בצהריים

דווקא בשעה טובה

עם פאות הלחיים

שזרקה בהן שיבה

תחת משקפי השמש

המתבוננות בכן

הוא תמיד יושב בפרישמן

בפינה לשיפוטכן.

 

מר נרקיס - רווק ידוע

ומבוקש בעיר מאוד

ותמיד לסוף שבוע

יש לו הפתעות -

על פניו בסך עבורנה

ואמורנה מה שלומכן-

הוא יושב לו בפינה שלו

לשיפוטכן:

 

מה שלומך הבוקר, אסתי?

איך שהחיים עוברים!

את אצלי היום יורדת

למקום מספר עשרים!

זה אולי עצוב לשמוע

אבל אסתי - זה קורה:

יש לי נטיה לנועה

במקום התשע עשרה -

 

מר נרקיס...

 

מי זה במקום יוד-דלת?

איזה מחזה איום:

סוזי ירוקת העין

מתייפחת כל היום -

למה שפגעה בה גבי

זאת עם המחשוף בגב

היא אמרה לסוזי - זוזי

למקום מספר טית-וו -

 

מר נרקיס...

 

קטי במקום יוד-גימל,

מונה במקום יוד-בית,

לילי, ג'ודי, אביגיל

הן בזין, חית וטית-

כל החתיכות בשטח

לפניו מתנדנדות

כשהוא יושב בשמש

וסופר את הנקודות

 

מר נרקיס...

 

עוד מעט חמש וחצי

הוא עוד לא מצא בת זוג

יש יפיפיות כמו חול

אך הוא הרוג מן הדרוג

וכשהשבת נכנסת

ויוצא כוכב אחד

מר נרקיס לוקח טקסי

והולך לישון לבד

 

מר נרקיס...

[c.a.b.j]

זמן קצר לפני מלחמת יום הכיפורים כתבה שמר את "לו יהי". במקור נכתב השיר כנוסח עברי לשירם של הביטלס "Let it be" (ניתן לראות זאת בפזמון "לו יהי לו יהי / אנא לו יהי / כל שנבקש לו יהי"), אך כשהציגה את השיר לזמרת חוה אלברשטיין, אמר לה בעלה, מרדכי הורביץ, שחזר אז משירות מילואים, "אני לא אתן לך לבזבז את השיר על מנגינה של זרים, זו מלחמה יהודית ותכתבי לה מנגינה יהודית". נעמי שמר הצמידה לחן חדש למלים והשיר הפך לאחד מסמלי המלחמה, במיוחד בביצועה של שלישיית הגשש החיוור וכן בביצועה של חוה אלברשטיין, אשר הוציאה אלבום בו היה השיר שיר הנושא. מלבד זאת זכה השיר לעוד ביצועים רבים.

 

שימו לב לשני הטוקבקים הללו מתוך וואי נט אחרי פטירתה

. דדו פרץ בבכי אחרי המלחמה כששמע אותו

באחד הימים לאחר שוך הקרבות בשעת ערב נוגן השיר ברדיו, נמשכה אזנו דדו אל השיר והוא שאל את קצינת הלשכה מה השיר הזה. לו יהי היא אמרה והנוער נכבש אליו בהמוניו. הדלת נשארה פתוחה והיא מספרת כי ראתה את הרמטכ"ל מליט את ראשו בין ידון ופורץ בבכי. במלחמה נפלו כ2700 חיילי צה"ל.

יהי זכרה של נעמי שמר ברוך.

18. דדו ז"ל ו'לו יהי' - לאבי (10)

תודה לך אבי שהזכרת זאת. אני היא אותה קצינה. שרתתי כמזכירתו של דדו מספר שנים ובהן בעת היותו רמטכ"ל. דדו שמע לראשונה את השיר בעת שנכנס לחדרי לקחת מסמך מסוים. היה זה כבר אחרי המלחמה וכבר שבנו לתפקד מלשכת הרמטכ"ל לאחר שעלינו מ"הבור". הוא עמד קפוא כולו, האזין, שאלני מהו השיר הזה, עניתי את אשר עניתי והוא סבב על עקביו והלך לחדרו. נטלתי את המסמך שביקש, נכנסתי לחדרו שדלתו היתה סגורה (דלת עבה המבודדת את הרעש מבחוץ) וראיתיו יושב על כסאו כשפניו לוטות בין ידיו והוא דומע.

סגרתי חרש את הדלת וחזרתי לשולחני.

מעולם לא סיפרתי לו על אותו רגע שהייתי עדה לו.

במשך שלושים ואחת השנים שעברו מאז מלחמת 73, בכל פעם שאני שומעת את השיר 'לו יהי' בביצוע המיוחד הזה של נעמי שמר ו'הגששים', אני נרעדת.

יהא זיכרה של נעמי שמר ברוך. לנו היא השאירה מורשת נפלאה של זמר עברי השזור בתולדות המדינה והחברה.

 

http://www.ynet.co.il/Ext/App/TalkBack/Cda...2937862,00.html

 

עוד יש מפרש לבן באופק

מול ענן שחור כבד

כל שנבקש לו יהי.

ואם בחלונות הערב

אור נרות החג רועד

כל שנבקש לו יהי.

 

לו יהי, לו יהי

אנא - לו יהי

כל שנבקש לו יהי.

 

אם המבשר עומד בדלת

תן מילה טובה בפיו

כל שנבקש לו יהי

אם נפשך למות שואלת

מפריחה ומאסיף

כל שנבקש לו יהי

 

לו יהי, לו יהי...

 

מה קול ענות אני שומע

קול שופר וקול תופים

כל שנבקש לו יהי

לו תישמע בתוך כל אלה

גם תפילה אחת מפי

כל שנבקש לו יהי

 

לו יהי לו יהי.....

 

בתוך שכונה קטנה מוצלת

בית קט עם גג אדום

כל שנבקש לו יהי.

זה סוף הקיץ סוף הדרך

תן להם לשוב הלום

כל שנבקש לו יהי.

 

לו יהי, לו יהי...

 

ואם פתאום יזרח מאופל

על ראשנו אור כוכב

כל שנבקש לו יהי.

אז תן שלווה ותן גם כוח

לכל אלה שנאהב

כל שנבקש לו יהי.

 

לו יהי, לו יהי...

[גל אזולאי]

מושא להערצה.

חסרים אנשים כאלה שכ"כ מחוברים למדינה ובכלל חבל שאין יוצרים שכאלו בימינו,

מה שהכי חבל זה שלא עושים הכל כדי לנצור אישיות מהסוג הזה במשך השנים ושהדור הבא פשוט לא ידע מי הייתה נעמי שמר.

[הגיס של שאקירה]

כל הכבוד על ההשקעה, אין ראויה ממנה בזמר העברי.

יהי זכרה ברוך.

[ברווז צהוב]

יהי זכרה ברוך.

ת.נ.צ.ב.ה

[MosheMTA]

יהיה זכרה ברוך

[c.a.b.j]

הרב חנן פורת מספר ששבועיים לפני מלחמת השחרור היו 2 אנשים שנזרקה בהם רוח נבואה וכאילו ידעו שירושליים הולכת להשתחרר זקן אחד מירושליים וילדה צעירה מהצפון.

הזקן זה הרב צבי יהודה (0.53)

והילדה זו נעמי שמר

 

שם השיר מבוסס על תכשיט לראש המכונה ירושלים של זהב, שהתנא רבי עקיבא נתן לאשתו רחל על שעודדה אותו ללמוד תורה

שנים אחר כך רבים ראו בשיר ביטוי לראייה חד צדדית, של המשוררת, המתעלמת מן המורכבות של הסכסוך הישראלי-ערבי, ולמעשה אינה רואה בערבים משום אדם. פסקאות כ"כיכר השוק ריקה", היו לצנינים בעיני אלו הסבורים כי גם הערבים שהיו באותה כיכר שוק מטאפורית בירושלים המזרחית בין 1948 ל-1967 הינם בני אדם, וכי הימצאותם בכיכר השוק היא עובדה שיש להתמודד עמה. דברים ברוח זו ביטא עמוס עוז ואף שאל, האם הייתה המשוררת כותבת גם לגבי כיכר פיקדילי שהיא ריקה.

תגובתה של שמר לביקורת מסוג זה הייתה: "זה מעורר בי זעם נורא, הטיעון הזה. זה כאילו בן אדם מתגעגע לאהובתו והוא בא אל הפסיכיאטר שלו, עמוס עוז, ואז הפסיכיאטר אומר לו 'אל תדאג, היא לא לבד במיטה'... עולם שהוא ריק מיהודים, הוא בשבילי כוכב מת וארץ ישראל שהיא ריקה מיהודים היא בשבילי שוממת וריקה".

 

 

 

אויר הרים צלול כיין

וריח אורנים

נישא ברוח הערביים

עם קול פעמונים.

 

ובתרדמת אילן ואבן

שבויה בחלומה

העיר אשר בדד יושבת

ובליבה חומה

 

ירושלים של זהב

ושל נחושת ושל אור

הלא לכל שירייך

אני כינור...

 

איכה יבשו בורות המים

כיכר השוק ריקה

ואין פוקד את הר הבית

בעיר העתיקה.

 

ובמערות אשר בסלע

מייללות רוחות

ואין יורד אל ים המלח

בדרך יריחו.

 

ירושלים של זהב...

 

אך בבואי היום לשיר לך

ולך לקשור כתרים

קטונתי מצעיר בנייך

ומאחרון המשוררים.

 

כי שמך צורב את השפתיים

כנשיקת שרף

אם אשכחך ירושלים

אשר כולה זהב

 

ירושלים של זהב...

 

חזרנו אל בורות המים

לשוק ולכיכר

שופר קורא בהר הבית

בעיר העתיקה.

 

ובמערות אשר בסלע

אלפי שמשות זורחות

נשוב נרד אל ים המלח

בדרך יריחו.

 

ירושלים של זהב...

[c.a.b.j]

בתקופת הפיגועים הזכורה כתבה נעמי שמר את השיר "בדמייך חיי" המספר בשני בתים על ההיסטוריה של עם ישראל ומראה כמה כוח היא קיבלה מין הכתובים.

 

השיר מבוסס על פסוק בספר יחזקאל המספר משל אל אדון אחד שמוצא תינוקת בת יומה זרוקה בתוך הדם של לידתה לאחר שננטשה והוא לוקח ודואג לה עד שהיא גדלה והוא כורת איתה ברית ומתחתן איתה ולאחר מכן היא בוגדת בו עם כל עובר ושב עד בזמן שכולם רוצים לנצל אותה עד שהיא מוצאת את עצמה בתוך שלולית דמה קוראת בשמו של האדון והוא לוקח אותה אליו מסדר אותה וכורת איתה ברית עולם.

המשל הוא על עם ישראל (התינוקת) והקדוש ברוך הוא.

 

המילים העתיקות נותנות בי כח

בקולות העתיקים אמצא מרפא

הם עוזרים לי לחיות

הם עוזרים לי לצמוח

לברוא עולם יותר יפה

 

ואעבור עלייך ואראך

מתבוססת בדמייך

ואומר לך בדמייך חיי

חיי, חיי, בדמייך חיי

ואומר לך בדמייך חיי

 

ופתאום מעל ראשי נפתחת קשת

מניפה צבעונית נפרשת

מבשרת חיים, מבשרת תקווה

ושלום ושלווה וחסד

 

ואעבור עלייך...

[c.a.b.j]

בערב לכבודו של הזמר בני אמדורסקי ז"ל נעמי שמר כתבה עליו שיר המסכם את חייו, אמדורסקי היה חולה במחלת הסרטן (ממנה סבלה גם שמר) ובקליפ הבא הוא שר את שיר חייו תקופה קצרה מאוד לפני מותו, שימו לב לנעמי שמר בקהל ולמילים המצמררות.

 

אני גיטרה

הרוח מנגן עלי

בחילופי עונות

אני גיטרה

מישהו פורט עלי

בחילופי המנגינות.

 

כשמתחשק לי לפלרטט

אני פוצח בדואט

גם אם זה טריו או קווארטט

זה לא מפריע.

 

על משבצות אדום לבן

אשכול בשל על השולחן

ואגסים דמויי סזאן

וגם סנגריה.

 

אני גיטרה...

 

אני סימן, אני עדות

לידידות ולבדידות

וגם במשעולי ילדות

אצעד לבטח.

 

הרפתקאות צועניות

במטוסים, באוניות

ותוויות צבעוניות

על פני השטח.

 

אני גיטרה...

 

מה שנוגע לבנות

יש הסכמים, יש הבנות

ואין לי, אין לי טענות

גם לא היו לי.

 

לא התייאשתי מימי

כי מה שלא קרה במאי

יקרה בעזרת השם ודאי

ביוני יולי.

 

אני גיטרה

הייתי פעם עץ אולי

ובתיבת התהודה

אני זוכר את

כל מי שניגן עלי

ואני אומר

תודה

[c.a.b.j]

וכמובן ה-שיר שבו היא ממש כמו מנבאת את מותה

 

עצוב למות באמצע התמוז

דגלי הקיץ נישאים אל על

בראש התורן תור הומה ולא יחדל

כי על קיצך ועל קצירך הידד נפל

 

עצוב למות באמצע התמוז

דווקא כשהאפרסקים בשפע

וכל הפרי דווקא צוחק בסל

ועל קיצך ועל קצירך הידד נפל

 

עצוב למות באמצע התמוז

אבל באמצע התמוז אמות

אל בוסתני הפרי שהתייתמו

הידד אחר הידד נפול יפול

ועל קיצך ועל קצירך ועל הכל

[c.a.b.j]

עמי שמר סיפרה בראיון עיתונאי שאת השיר כתבה כשחלתה וחשבה שכבר לא תקום ממיטתה: "כי יש המון דברים שרציתי לעשות..."

באלה הידיים עוד לא בניתי כפר

עוד לא מצאתי מים באמצע המדבר

עוד לא ציירתי פרח, עוד לא גיליתי איך

תוביל אותי הדרך ולאן אני הולך

 

אי - עוד לא אהבתי די

הרוח והשמש על פני

אי - עוד לא אמרתי די

ואם לא, אם לא עכשיו אימתי

 

עוד לא שתלתי דשא, עוד לא הקמתי עיר

עוד לא נטעתי כרם על כל גבעות הגיר

עוד לא הכל עשיתי ממש במו ידי

עוד לא הכל ניסיתי, עוד לא אהבתי די

 

אי - עוד לא אהבתי די...

 

עוד לא הקמתי שבט, עוד לא חיברתי שיר

עוד לא ירד לי שלג באמצע הקציר

אני עוד לא כתבתי את זיכרונותי

עוד לא בניתי לי את בית חלומותי

 

אי - עוד לא אהבתי די...

 

ואף על פי שאת פה, ואת כל כך יפה

ממך אני בורח כמו ממגיפה

עוד יש הרבה דברים שרציתי לעשות

את בטח תסלחי לי גם בשנה הזאת

 

תביני, אי - עוד לא אהבתי די...

 

וגם את זה

 

 

לשיר

זה כמו להיות ירדן:

אתה מתחיל למעלה בצפון

צעיר, צונן שוצף ומתחצף

אתה שומע ציפורים בסבך

וכל אחת מהן

ציפור גן עדן

כי לשיר

זה כמו להיות ירדן

 

ימיך

שוטפים כמו ירדן

וכמותו זורם אתה דרומה

על החופים צומח עשב פרא

אבל הלאה הלאה הלאה

גאון מימיך

הלא ימיך

שוטפים כמו ירדן

 

סופך

לגווע כמו ירדן

להאסף לאט אל ים המות

במקום הנמוך ביותר בעולם

אבל

מראש הרי השלג

בהמולה גדולה צוהלת

אחריך

שיריך מפכים להם

הלא

לשיר זה כמו להיות ירדן

 

 

אתם מוזמנים להוסיף

[ranch]

מדהימה.

יהיה זכרה ברוך.

חבל שאין עוד יוצרים כמוה היום.

[c.a.b.j]

מדהימה.

יהיה זכרה ברוך.

חבל שאין עוד אנשים כמוה היום.

[הגיס של שאקירה]

רק אם אפשר בלי פוליטיקה בת'רד זיכרון, תודה.

זה לא משנה לי עם מי היא הייתה מזוהה או לא, היא הייתה יוצרת מדהימה וככזו נזכור אותה, לא כמדינאית ולא כדיפלומטית.

 

זה בהמשך לת'רד על מייקל ג'קסון, על דעותיהם של אמנים לא בנושאים בהם הם בורכו בכישרון מלידה. מואגנר (להבדיל) ועד אריאל זילבר, נשמח אם יהיה אפשר לזכור את כולם כאנשי מוסיקה ויוצרים נפלאים ברמ"ח איבריהם, כשדעתם הפוליטית רלוונטית לעצמם בלבד וחשובה כמו זו של אחרון החנוונים.

[c.a.b.j]

רק אם אפשר בלי פוליטיקה בת'רד זיכרון, תודה.

זה לא משנה לי עם מי היא הייתה מזוהה או לא, היא הייתה יוצרת מדהימה וככזו נזכור אותה, לא כמדינאית ולא כדיפלומטית.

 

זה בהמשך לת'רד על מייקל ג'קסון, על דעותיהם של אמנים לא בנושאים בהם הם בורכו בכישרון מלידה. מואגנר (להבדיל) ועד אריאל זילבר, נשמח אם יהיה אפשר לזכור את כולם כאנשי מוסיקה ויוצרים נפלאים ברמ"ח איבריהם, כשדעתם הפוליטית רלוונטית לעצמם בלבד וחשובה כמו זו של אחרון החנוונים.

אם אתה רוצה תפתח נושא ותכתוב שם מה שאתה רוצה.

 

אני כתבתי מי הייתה נעמי שמר, ומבחינתי אחת הסיבות שהיא הייתה דמות כלכך גדולה היא בגלל האומץ שהיה לה ללכת עם האמת עד הסוף והחיבור הנדיר שלה לארץ ישראל.

ואני לא צריך לעוות את ההיסטוריה כי אולי לכמה אנשים זה לא נראה טוב.

 

 

נעמי שמר נולדה ונפטרה כאוהבת את ארץ ישראל בלב ובנפש ואני בטוח שככה היא הייתה רוצה שנזכור אותה

[הגיס של שאקירה]

אתה לא צריך ישר להכנס למגננה ברגע שהודעה לא מתאימה לך, בייחוד כשהיא מנוסחת כבקשה בלבד. בנאדם מבקש ממך לא לערב הנצחת אומן שכל עשייתו וכשרונו בתחום המוסיקלי דרך פוליטיקה לא לו, רק בגלל שזה תואם את השקפתך. אתה לא חייב לכבד את זה, אבל זה מאבד את רעיון ההנצחה ברגע שהמניעים פוליטיים.

ואגב, גם אני מזדהה עם חלק מהטקסטים ומה שעומד מאחוריהם פוליטית, אבל פוליטיקה היא דבר מלוכלך מדי בכדי להנציח דרכה את המת. אני בטוח שבמקרה שלך, כשסופר או זמר שמאלני ילך לעולמו, תשמח אם אפשר יהיה להנציח אותו בזכות יצירותיו מבלי שתשמע על דעותיו הפוליטיות שיפריעו לך בעין.

אני יודע שלי זה מפריע בכל שנה בעצרת לזכר רבין, כשמרצ ושאר אירגוני השמאל דואגים לתעמולה זולה ודוחה.

 

השקעת יפה וגם פרגנתי בעמוד הקודם, לכן ציפיתי שתקח את זה כביקורת בונה (שבכלל ניסחתי כשאלה, אבל נו) כשבכל הודעה אתה מדגיש שהיא מזוהה עם הימין, או שזה מוקדש למתנחלים, או כל דבר בסגנון - לי זה צורם. היא המשוררת הלאומית, עזוב אותך עכשיו מדעותיה הפוליטיות. מעניין אותך מה בגין חשב על שירה? יהיה נכון לזכור אותה כמשוררת של כל עם ישראל. בכל זאת, לאומית.

[Guy Shabat]

יהי זכרה ברוך

[בר]

בן, אבנר ימני בכלל, אל תתייחס אליו

וברצינות- יש דרך להנציח, מציעה לך לא לבחור בדרך הפחות טובה. בכל מקרה, אני בטוחה שהכוונה היתה טובה, אז למה לקלקל. יוצרת חשובה לזמר העברי, אין ספק בכלל.

[הגיס של שאקירה]

זה לא משנה מה הדעה שלי פוליטית (כתבתי בהודעות הקודמות שאני מזדהה עם חלק מהרעיונות שהעלתה שמר, וימני באופן כללי, זה לא העניין). בדיוק כמו שזה מפריע במקרה של רבין, לא בגלל שהתכנים שמאלניים אלא בגלל שזה פוגע בהנצחה של אדם גדול, ואני משתדל שלא לעשות דברים דומים כשמדובר באישיות מהצד הימני של המפה, גם אם זה ממש קורץ.

 

וחוץ מזה, מה את חושפת קלפים. חכי בבית.

[Tamiry]

אני לא בטוח שנעמי שמר הייתה רוצה שבזכרונה יתעלמו מהאידאולוגיה שלה רק כי כיום היא לא ממלכתית. מורשת רבין היא לא להנציח אותו, להגיד כמה גדול הוא היה ולהחזיר את הפורטרט לארון לעוד שנה של נפטלין, אלא להמשיך אותה. להמשיך את דרכו. וכנ"ל לגבי נעמי שמר. אני כמובן סולד מרובן המוחלט של דעותיה, אבל אני מכבד אותה בתור אדם ובתור יוצר. זה מצוין אם הציבור הימני יוכל להתנהג כך במקרה של רבין, אבל גם אם לא - אני לא מוצא את העובדה הזו סיבה מספקת לנטרול הרעיונות שמאחורי המנוח.

 

יהי זכרה ברוך.