המלצה לספר:

[Miroslav salto Klose]

אורי אדלמן - משוואה עם נעלם.

מטורף, חכם, אקשן ומתח מהעמוד הראשון, מהספרים האלה שבקושי אפשר לעזוב אותו ברגע שנכנסים אליו.

 

טוסו לקרוא, ממליץ בחום.

[Matan-]

על מה מדובר פחות או יותר?

[MaorMTA]

מתמטיקה, כמו בני גורן.

[Miroslav salto Klose]

אין קשר למתמטיקה, למרות השם של הספר....

[Sawyer]

אורי אדלמן הסופר הישראלי הכי טוב שקראתי בחיי.

לקרוא את כל הספרים שלו, חובה. באמת.

 

קונצ'רטו למרגל בתזמורת

משוואה עם נעלם

בסימן ונוס

חתונה

ושעות מתות

 

פשוט מדהים.

אוהב אותו כ"כ, חבל שהוא מת

 

 

 

**יש לי את כל הספרים בבית, אם מישהו צריך אחד, שרק יבקש

[Tamiry]

הספרים שלו סבבה והכל, אבל אתה לא ממש יוצא מהם עם משהו. זה נחמד, זה קליל, סוחף לעיתים, אבל יומיים אחרי שהנחת את הספר אתה לא זוכר מי הגיבור או מה העלילה. הוא פשוט לא משאיר אותך עם כלום. יש שיגידו שזה טוב, אני אישית לא מת על זה. ובכל זאת קראתי שעות מתות ומשוואה עם נעלם, באמת חביבים מאוד.

[Miroslav salto Klose]

הספרים שלו סבבה והכל, אבל אתה לא ממש יוצא מהם עם משהו. זה נחמד, זה קליל, סוחף לעיתים, אבל יומיים אחרי שהנחת את הספר אתה לא זוכר מי הגיבור או מה העלילה. הוא פשוט לא משאיר אותך עם כלום. יש שיגידו שזה טוב, אני אישית לא מת על זה. ובכל זאת קראתי שעות מתות ומשוואה עם נעלם, באמת חביבים מאוד.

וואלה סיימתי את הספר, ואני זוכר כל פרט ופרט.

הגיבור - העלילה, הכל.

[ella]

וואלה סיימתי את הספר, ואני זוכר כל פרט ופרט.

הגיבור - העלילה, הכל.

 

אני קראתי את כל הספרים שלו ורק לגבי שעות מתות אני זוכרת משו מעורפל ביותר..

 

חכה כמה חודשים..

 

אבל בהחלט ספרים מומלצים מאוד, בעיקר בשביל מי שמחפש רק להעביר את הזמן

[Sawyer]

תמיר די צודק, למרות שאלו הספרים הישראליים הכי טובים שקראתי בחיי, אני כמעט ולא זוכר כלום מהם.

ממש קצת מסימן ונוס, ממש קצת ממשוואה עם נעלם ואת שעות מתות לא רע - אבל עברו איזה 5 שנים מאז שקראתי אותם אז מן הסתם.

 

הם באמת לא משאירים חותם, אבל זה לא קריטי. אפילו חיובי. עוד שנתיים שלוש אני יוכל לקרוא אותם שוב ולהנות מחדש

 

 

מה שחשוב הוא חווית הקריאה, וחווית הקריאה היא מצוינת

ולהגיד שהם "לעיתים" סוחפים זה ממש לא נכון. את כל הספרים שלו קראתי בפחות מ48 שעות. לא הייתה לי שום ברירה אחרת.

[Castor Troy]

הספרים שלו סבבה והכל, אבל אתה לא ממש יוצא מהם עם משהו. זה נחמד, זה קליל, סוחף לעיתים, אבל יומיים אחרי שהנחת את הספר אתה לא זוכר מי הגיבור או מה העלילה. הוא פשוט לא משאיר אותך עם כלום. יש שיגידו שזה טוב, אני אישית לא מת על זה. ובכל זאת קראתי שעות מתות ומשוואה עם נעלם, באמת חביבים מאוד.

 

אם להחמיא לו, הוא דן בראון הישראלי.

אם פחות להחמיא לו, הוא הרלן קובן הישראלי.

 

בכל מקרה, טוב שנזכרת. זה היה רב מכר לפני 5-6 שנים.

 

ולא, אני לא ציני - באמת טוב שנזכרת. לקרוא זה תמיד טוב.

[Moryo]

משוואה עם נעלם ושעות מתות ספרים חביבים, יש הרבה יותר טובים מהם

[תהילה]

קיצר תקראו את מיליון רסיסים קטנים (:

[אופסימיסט]

קיצר תקראו את מיליון רסיסים קטנים (:

למה?

 

 

 

(אני כבר קראתי)

[סוקראטס]

קיצר תקראו את מיליון רסיסים קטנים (:

 

בהחלט.

הרבה יותר טוב מרוב הזבל הישראלי.

[Ye11ow4ever]

קיצר תקראו את מיליון רסיסים קטנים (:

לגמרי... ספר ענק.

[Omer]

קיצר תקראו את מיליון רסיסים קטנים (:

של טאוולי?

 

(אתם יודעים שהוא חירטט בספר, כן?)

[Karin A]

למי יש והוא יכול להביא לי את "אישתו של הנוסע בזמן"?

 

 

ובלי לאמר שלום, זה גם ספר טוב ,למי שאוהב מתח

[מאי]

קיצר תקראו את מיליון רסיסים קטנים (:

 

זה על המכור לסמים?

[תהילה]

כן..

[יעקב ברבוי]

בשדי יער - הרב שלום ארוש

 

ספר מדהים שיכול לשנות לכם תחיים מומלץ בחום

[Omer]

ולא, אני לא ציני - באמת טוב שנזכרת. לקרוא זה תמיד טוב.

משום מה לאנשים יש איזה סטריאוטיפ שקובע שספרות זה דבר איכותי וחשוב לעומת טלוויזיה שהיא נחותה...

ספרות יכולה להיות רדודה ומטופשת בדיוק כמו תכניות מפגרת, וחומרים טלוויזיוניים (כן, גם קומיים) יכולים להיות מעולים.

לדעתי האישית טלוויזיה גרועה עדיפה על ספרים גרועים, כי אנשים שקוראים ספרים חושבים לעתים שזה עושה אותם אינטליגנטים יותר או משהו כזה, ובטוחים שבגלל שהיצירה הועברה אליהם בצורת דיו על דף ולא בצורת משחק מול מצלמה היא ברמה גבוהה יותר ו"נעלה" יותר.

 

שני הספרים היחידים שבאמת יצאתי מהם עם משהו, ושאני באמת יכול להגיד שאני שמח שקראתי, אלה קדחת המגרש של הורנבי וטריינספוטינג של וולש. קראתי גם עוד שניים של וולש שהיו חביבים, אבל טריינספוטינג זה ההיילייט.

רוב הספרים שניסיתי לקרוא, אולי כי מדובר לרוב בכאלה "מומלצים", לא הצליחו להחזיק אותי יותר מחצי דרך.

ומכל סגנונות הכתיבה, וולש היחיד שבאמת הצליח לתפוס אותי, עם השפה שמשתנה מדמות לדמות, ועם יותר ממספר אחד, מה שגם מראה איך הדמויות רואות דברים זהים באופן שונה, ומאפשר לך להכיר ולהתחבר לכל אחת.

את הורנבי אהבתי בגלל סגנון הכתיבה ה"יומני" של הספר הזה, שמתאר חוויות שעבר, ומזכיר לי שטויות שאני כותב.

 

בקיצור - אם יש למישהו להמליץ על משהו לא מטופש, לא קלישאתי ורצוי כמה שפחות המוני - בכיף.

ו"כתוב מעניין" זה לא מספיק, גם עם ריטלין אני לא נהנה לרוב מהקריאה עצמה אלא רק ממה שעובר ממנה, מה שאומר שאני אנטוש באמצע שוב.

 

*זה נכון בעיקר לגבי סיפורת שאני לא מתחבר אליה - לספרים אחרים אני כנראה אוכל להיצמד יותר בקלות אם הנושא מעניין אותי.

 

(למרות שסביר להניח שאני אתעלם אם אני לא סומך עליכם )

[fanatic]

עשרה קילו קוקאין.

 

 

 

הספר הכי טוב שקראתי בחיים.

[Rudy_7]

אורי אדלמן הסופר הישראלי הכי טוב שקראתי בחיי.

לקרוא את כל הספרים שלו, חובה. באמת.

 

קונצ'רטו למרגל בתזמורת

משוואה עם נעלם

בסימן ונוס

חתונה

ושעות מתות

 

פשוט מדהים.

אוהב אותו כ"כ, חבל שהוא מת

**יש לי את כל הספרים בבית, אם מישהו צריך אחד, שרק יבקש

גל,אני רוצה תספר שעוז דיבר עליו.. יש מצב להביא לי להכח?

[Bresler]

אם יש גן עדן.-רון לשם

חובה

[Moryo]

משום מה לאנשים יש איזה סטריאוטיפ שקובע שספרות זה דבר איכותי וחשוב לעומת טלוויזיה שהיא נחותה...

ספרות יכולה להיות רדודה ומטופשת בדיוק כמו תכניות מפגרת, וחומרים טלוויזיוניים (כן, גם קומיים) יכולים להיות מעולים.

לדעתי האישית טלוויזיה גרועה עדיפה על ספרים גרועים, כי אנשים שקוראים ספרים חושבים לעתים שזה עושה אותם אינטליגנטים יותר או משהו כזה, ובטוחים שבגלל שהיצירה הועברה אליהם בצורת דיו על דף ולא בצורת משחק מול מצלמה היא ברמה גבוהה יותר ו"נעלה" יותר.

 

כל כך נכון, בגלל זה אנשים חייבים להבין ששרה אנג'ל או אילן הייטנר לא הופכים אותם לאיכותיים

 

ולזו שהמליצה על בלי לומר שלום:

זה אולי הספר עם הסוף הכי מסריח שקיים

 

מי שרוצה מתח שייקרא את טרילוגיית אנשי הקש של מייקל מרשל, יש גם את החדש שלו שיצא וגם החדש של דניאל סילבה מאוד נחמד - ממש מומלץ לאוהבי מתח