פרשת השבוע: פרשות ויקהל ופקודי ופרשת החודש: מקימים את המשכן, ואלוקים שורה בו - לעילוי נשמת כליל קמחי ז"ל

[נועם שוהם]

פרשת תרומה

 

בפרשת תרומה, אנו קוראים על הציווי האלוקי להכנת המשכן וכליו. ציווי זה נמשך גם בפרשת תצווה וביצועו מופיע בפרשיות ויקהל ופקודי.

בורא העולם מבקש: הכינו לי משכן

"בני ישראל יעשו לשמי מקדש" אומר בורא העולמים למשה רבינו, "ואז אשכון בתוכם".

 

בפרשת השבוע מפורטים הכלים אותם יש להכין עבור ה'משכן', אותו מקדש עראי שינדוד עם בני-ישראל במדבר ובו יעבדו את האלוקים.

 

ראשית יש לגייס תרומות מבני-ישראל. התרומות יורכבו מחומרים שונים שישמשו לבניית המשכן: מתכות יקרות (זהב כסף ונחושת); בדים מצמר ומפשתן, חלקם צבועים בצבעים מיוחדים (תכלת, ארגמן, תולעת שני, שש ועיזים); עורות אילים ותחשים; עצי שטים; שמן זית זך; בשמים; ואבנים טובות.

 

עם חומרים אלו יש לייצר את הכלים הבאים עבור המשכן הנוכחי (וכן יש לעשות בעתיד, בהקמת בית המקדש בירושלים):

ארון הברית

ארון הברית, בו מונחות שני לוחות הברית, יהיה עשוי עץ אך מצופה מזהב. כדי לעשות זאת יקים האמן שייצור את הארון שלושה ארונות העשויים כמו ארגזים פתוחים: הארון האמצעי עשוי עץ, ואילו החיצוני והפנימי עשויים זהב כך שהארון האמצעי מכוסה מבפנים ומבחוץ בזהב.

 

בארבע זוויות הארון ייצקו טבעות זהב – טבעת בכל זווית, ובטבעות אלו ישחילו מוטות שיעמדו שם דרך קבע. באמצעות מוטות אלו ניתן יהיה לשנע את הארון ממקום למקום.

 

מגוש זהב אחד יצרו את ה"כפורת", מכסה לארון, ועליו את הכרובים – שתי דמויות עם פרצוף של תינוק וכנפיים פרושות – שיעמדו זה מול זה.

 

מבין שני כרובים אלו ידבר האלוקים עם משה וימסור לו את כל ציוויו לבני ישראל.

השולחן

השולחן, עליו יניחו לחם בעל צורה מיוחדת ("לחם הפנים"), ייעשה אף הוא מעצי שיטים ויצופה בזהב. לשולחן תהיה מסגרת, קישוט מיוחד מזהב ('זר'), וגם לו ארבע טבעות בהם יהיו מוטות עץ המצופים זהב שיאפשרו לשנע אותו בעת הנדודים במדבר.

 

כלי השולחן השונים יהיו עשויים זהב.

המנורה

מנורת הזהב תשמש להדלקת הנרות במשכן. יש להכין אותה מגוש זהב טהור ויהיו בה שבעה קנים: קנה מרכזי, ושלושה קנים היוצאים באלכסון משני צידי הקנה המרכזי. בקנים וכן בבסיס המנורה יעוצבו צורות כוסות, כפתורים ופרחים.

 

(קיראו עוד במאמר הבא: מדוע היו שבעה קנים למנורה בבית המקדש?)

בניית המשכן

כך יקימו בני-ישראל את המשכן: מעצי שיטים הם יצרו קרשים ויצפו אותם בזהב. מידות כל קרש יהיו עשר אמות גובה (אמה = בערך חצי מטר, עשר אמות = כ-5 מטר), ואמה וחצי רוחב (כ-0.75 מטר). הקרשים יחוברו זה אל זה באמצעות מוטות עץ וייקבעו בתחתיתם באדני (לבנות) כסף. בסך-הכול, רוחב המשכן יהיה עשר אמות ואורכו שלושים אמה.

 

על המשכן ומסביבו יונחו יריעות העשויות מבדים ומעורות. יריעות אלו יחוברו זו לזו באמצעות חמישים קרסי זהב.

 

(קיראו על בצלאל ואהליאב, האמנים שהופקדו לבנות את המשכן)

הקודש וקודש הקודשים

המשכן יורכב משני חלקים: קודש הקודשים (בו יהיה ארון הברית), והקודש (בו יונחו רוב כלי המשכן האחרים). בכניסה למשכן, וכן בכניסה לקודש הקודשים, יעמדו עמודי עץ המצופים זהב. על עמודים אלו יתלו פרוכות העשויות מיריעות ארוגות בצורות שונות משני צידיהן.

 

בתוך הקודש יעמדו המנורה בצד הדרומי (שמאל) והשולחן בצד הצפוני (ימין).

מזבח החיצון

בחצר המשכן יוקם מזבח חלול עשוי עצי שיטים, אשר לו ארבע 'קרנות', פינות בולטות. המזבח יהיה מצופה נחושת, וכלי המזבח השונים יהיו עשויים אף הם נחושת. באמצעות ארבע טבעות ומוטות עץ מצופים נחושת שיושחלו בהם, ניתן יהיה לשנע את המזבח ממקום למקום.

חצר המשכן

המשכן ימוקם בשטח גדול יותר, חצר המשכן, שיהיה מוקף בקרשים המונחים באדני (לבנות) נחושת, ועליהם רשת קלועה. מידות חצר המשכן: מאה אמות אורך, וחמישים אמה רוחב.

 

גם על שער החצר יש לתלות פרוכת רקומה ומעוטרת.

קישורים נוספים לפרשת תרומה

ההיסטוריה של עם ישראל מסתתרת בפרשת תרומה! ועוד רמזים וגימטריאות לפרשת תרומה

 

קריאת התורה עם פירוש רש"י לפרשת תרומה

 

מדור לפרשת תרומה עם מאמרים, סיפורים וסרטוני וידאו

שאלות ותשובות לפרשת תרומה

 

https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/478169

 

שבת שלום לכולם! (:

 

*התוכן בדף זה מיוצר על-ידי Chabad.org, והוא מוגן בזכויות יוצרים על ידי המחבר ו / או "בית חב"ד". אם אתם נהנים ממאמר זה, אנו ממליצים לכם להפיץ אותו עוד יותר, בתנאי שאתם לא משנים אף חלק ממנו, ואתם מצרפים את ההערה הזו, קרדיט למחבר, וקישור ל www.he.chabad.org. אם ברצונכם לפרסם מחדש מאמר זה בכתב עת, ספר או אתר, שלחו דוא"ל

[נועם שוהם]

פרשת זכור

 

ביום שני בערב יחול חג פורים בערים שלא מוקפת חומה בימי יהושע בן נון (רוב הארץ חוץ מירושלים ועוד שפורים יהיה שום ביום שלישי בערב).

בשבת שלפני פורים, בנוסף לפרשת השבוע קוראים גם את פרשת זכור.

 

פרשת זכור היא הפרשה השנייה מתוך ארבעת הפרשות שקוראים החל מהשבת הסמוכה לראש חודש אדר ועד לראש חודש ניסן והיא עוסקת במצוות זכירת עמלק ובמצוות מחיית עמלק.

 

נוסח הקריאה:

צטט

"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עייף ויגע ולא ירא אלוקים, והיה בהניח ה' אלוקיך לך מכל אויבך מסביב בארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח".

(סוף פרשת כי תצא, דברים כה, יז-יט).

 

מצוות קריאת פרשת זכור היא מהתורה ורבים נהגו לפקוד את בתי הכנסת בשבת בבוקר כדי לשמוע את הקריאה.

 

https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/פרשת_זכור

 

פרשת תצוה

 

 

בפרשה הקודמת, פרשת תרומה, קראנו על הציווי האלוקי על הכנת המשכן – המקדש העראי שינדוד עם עם ישראל במהלך נדודיהם במדבר. בפרשת תצוה האלוקים ממשיך ומפרט למשה ציווים שונים העוסקים בבניית המשכן ובהקמתו.

הדלקת המנורה

בכל לילה ידליק אהרן את המנורה עם שמן זית זך. המנורה תדלק מערב עד בוקר.

 

(קיראו: מדוע היו שבעה קנים למנורה בבית המקדש?)

הכהנים ובגדי הכהונה

משה יקרב את אהרון אחיו ואת בניו – נדב ואביהוא, אלעזר ואיתמר – כדי שישמשו ככהנים במשכן. אומנים יתפרו עבורם בגדים מיוחדים אותם ילבשו בעת העבודה במשכן. לאהרן, שישמש ככהן הגדול, הם יכינו שמונה בגדים ואילו לבניו ארבעה בגדים בלבד.

 

עבור אהרן הכהן שישמש ככהן הגדול יכינו האומנים את הבגדים המיוחדים הבאים:

 

אפוד: בגד עשוי כמין סינר מן החזה ועד לעקביים, על כתפי האפוד יהיו קבועות שתי אבנים ועליהם שמות בני ישראל;

 

החושן הוא בד ארוג ובו קבועות שתים עשרה אבנים יקרות, על כל אבן חקוק שם של שבט משבטי ישראל;

 

מתחת לאפוד, ילבש הכהן את המעיל אשר בשוליו ייקבעו פעמונים ורימונים שישמיעו קול תוך כדי הליכה ותנועה;

 

על מצחו הוא יענוד את הציץ, רצועת זהב עליה נחקק "קודש לה'" (לחצו כאן לכתבה נרחבת על הציץ).

 

ואת הבגדים הבאים יכינו האומנים גם עבור בניו של אהרון:

 

כותנת – חלוק אותה ילבשו על בשרם;

 

מגבעת – רצועת בד שלופפה על ראשם של הכוהנים (הכהן הגדול חבש אותה על ראשו בצורה שונה

מעט);

 

אבנט – חגורה ארוגה מרכיבים שונים אותה היו הכוהנים חוגרים סביב לגופם,

 

ומכנסיים שאורכם נמשך עד לברכיים.

טקס קידוש הכהנים והמזבח

על משה יהיה לקדש את הכהנים בטקס שיימשך שבעה ימים, ויכלול העלאת קורבנות ומנחות שונות על גבי המזבח, הזיית דם הקורבנות, יציקת שמן ("שמן המשחה") עליהם והלבשתם בבגדי הכהונה המיוחדים.

 

גם בעתיד, לאחר פטירת אהרן, יהיה על הכהן הגדול שימלא את מקומו לשרת שבעה ימים עם מינויו לתפקיד הרם.

 

במשך שבעת הימים יעלו קורבנות על-גבי המזבח וימשחו גם אותו בשמן המשחה. כשיסתיימו פעולות אלו, הבטיח האלוקים למשה, אשרה את שכינתי על המשכן ושם גם אדבר עמך.

מזבח הקטורת

פריט נוסף אותו יש להקים במשכן הוא: מזבח הקטורת, הוא יצופה זהב, ייקבעו בו שתי טבעות לצרכי שינוע, ועליו יקטיר הכהן פעמיים ביום את "קטורת הסמים" (בה תעסוק התורה בהזדמנות אחרת).

 

לקריאה נוספת על הקטורת וממה היא הייתה עשויה, לחצו כאן.

קישורים נוספים לפרשת תצוה

מדור מיוחד לפרשת תצוה כולל מאמרים ושיעורי תורה לפרשת השבוע

 

משה מסתתר, הגימטריאות מופיעות: גימטריאות ורמזים בפרשת תצוה

 

קריאת התורה עם פירוש רש"י של פרשת תצוה

 

סיכום קצר של ההפטרה לפרשת תצוה

 

https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/480851

 

שבת שלום לכולם! (:

[BODIROGA10]

שבת שלום =]

[נועם שוהם]

כל מי שרוצה לשמח עניים ביום פורים עצמו, מוזמן לקרוא את סעיף ג' במצוות חג הפורים ולהכנס ללינק ולתרום כמה שהוא רוצה 

 

 

חג פורים

 

ביום שני בערב השבוע יכנס חג הפורים.

ובערים שהיו מוקפות חומה בימי יהושע בן נון (ירושלים למשל) פורים יהיה השנה ביום שלישי בערב.

 

https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/5431030

 

ארבע מצוות יש בחג הפורים:

 

א. קריאת מגילה - בלילה וביום קוראים את מגילת אסתר.

מי שמפספס את הקריאה בבית כנסת, חב"ד עושים קריאות בלי הפסקה במוקדים ברחבי הערים - אפשר לבדוק בעמוד הפייסבוק/באתר שלהם.

 

ב. משתה ושמחה - עושים בצהריי החג סעודה עם בשר ויין.

 

ג. מתנות לאביונים - מצווה לתת לשני אביונים ביום הפורים עצמו מנת אוכל או כסף המספיק למנת אוכל, על מנת לשמח אותם.

צריך לתת לשני אביונים כ"א מתנה (כסף או מנת אוכל) כדי לצאת לידי חובת המצווה. זה בערך 30-50 שקל לעני, סה"כ אזור 60-100 ש"ח לשני העניים ביחד.

מי שרוצה להוסיף יותר, בוודאי שמוזמן!

 

מי שרוצה לקיים את המצווה מוזמן להכנס עכשיו לאחד מהלינקים הבאים ולתרום והכסף יגיע ביום פורים עצמו לעניים. אני שם שלושה לינקים. תבחרו לאן שבא לכם לתרום:

 

http://bit.ly/3Ex1zPX

 

הזדמנות נהדרת לשמח אנשים ומשפחות נזקקות בחג!

 

ד. משלוח מנות - מצווה לשלוח לאדם אחד משלוח מנות הכולל לפחות שתי מנות אוכל (קופסת טונה, בקבוק יין, קופסת שימורים, קופסת קופה, תבשילים).

את משלוח המנות שולחים ביום הפורים ולא בלילה.

לשים לב שבמבה או שוקולד לא נחשב מנה לעניין לצאת לידי חובת המצווה. כמובן שאפשר להדר ולהוסיף על שתי המנות גם הרבה ממתקים (:

 

הרעיון מאחורי מצוות משלוח המנות הוא להרבות אהבה בין איש לרעהו!

 

לפני שביום שני נכנס חג הפורים, יהיה צום תענית אסתר עד הערב אחרי שיקראו את המגילה.

הצום מתחיל לפנות בוקר ומסתיים עד אחרי קריאת המגילה לזכר התענית שצמו אסתר ועם ישראל כדי להעביר את רוע הגזרה על השמדת העם היהודי.

 

במסגרת התענית לא אוכלים ולא שותים. מותר להתקלח ולהשתמש בחשמל ולעבוד.

 

עוד עניין שקשור לפורים הוא מצוות זכר למחצית השקל. עד לקריאת המגילה בלילה, נוהגים לקיים את מצוות זכר למחצית השקל כזכר לתשלום ששילם כל יהודי בימי בית המקדש כהשתתפות ברכישת הקורבנות שהוקרבו במזבח.

 

היום שאין לנו בית מקדש, נותנים זכר למחצית השקל.

יש שנהגו לתת שלוש מטבעות של חצי שקל ויש כאלה שנהגו לתת את השווי המעורך של חצי שקל תנכ"י (28 ש"ח לפי ערך הכסף השנה).

 

לתרומות למצוות זכר למחצית השקל:

 

https://chabad-purim.org.il/mt5/?utm_term=זכר למחצית השקל&utm_machsir=c&utm_atama=p&utm_mikum=&utm_id=584070424256&gclid=CjwKCAjw8sCRBhA6EiwA6_IF4eXMDcFLdxVG8g-Zej8tZ3i-DcYt2dNeVmDAOSth5h_qZZpjBFPrxhoCYBkQAvD_BwE

 

פורים שמח!! 

[נועם שוהם]

פרשת פרה

 

השבת יקראו גם את פרשת פרה, שהיא חלק מארבע הפרשות שקוראים מראש חודש אדר ועד ראש חודש ניסן.

 

הפרשה עוסקת בנושא המעניין של פרה אדומה שבעזרתה מטהרים את מי שנטמא.

 

כיום יש מקומות שמנסים לגדל פרה אדומה בהתאם לתנאי ההלכה, כדי שבע"ה שיגיע המשיח יהיה אפשר לטהר את כולנו ולעלות לבית המקדש.

 

סיבת הקריאה:

 

צטט

בזמן בית המקדש הייתה קיימת חובה להיטהר לפני הרגל, ולכן קוראים פרשה זו, העוסקת בטהרה, כאשר מתקרב חג הפסח. במדבר סיני שרפו את הפרה האדומה סמוך לחודש ניסן, כדי להזות באפר הפרה על בני ישראל מיד לאחר הקמת המשכן, כדי שיהיו טהורים ויוכלו להקריב את קרבן הפסח. בקריאת פרשה זו כלולה כוונתנו להתפלל לה' שיטהר אותנו במהרה ונזכה לעבוד אותו בבית המקדש.

 

https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/פרשת_פרה

 

פרשת כי תשא

 

פרשת כי תשא מכילה גם את סיפור חטא העגל, שאירע בהמשך למתן תורה (עליו קראנו בפרשת יתרו), וכן ציווים נוספים שקשורים למשכן (עליו למדנו בפרשת תרומה ותצוה).

 

הנה סיכום של פרשת כי תשא:

 

39 יום לאחר המעמד רווי ההוד של מתן תורה ממתינים בני-ישראל לשובו של משה רבינו וכשהוא מתמהמה לשוב הם יוצרים עגל זהב אליו הם משתחווים.

 

סיפור חטא העגל מופיע באמצע הפרשה, אך עוד קודם לכן, בתחילת הפרשה, מופיע ציווי האלוקים למשה לאסוף מכל יהודי מגיל עשרים ומעלה מחצית שקל.

 

מחצית זו תשמש ליציקת אדני המשכן, ותכפר על בני-ישראל.

 

(לחצו כאן כדי לקרוא עוד על מצוות מחצית השקל)

הכיור, שמן המשחה והקטורת

הוראות נוספות הקשורות להקמת המשכן:

 

יש להקים כיור מנחושת שישב על בסיס נחושת.

 

ממימי הכיור יטלו הכהנים את ידיהם ואת רגליהם לפני העבודה במשכן;

 

משה ירקח מרקחת עשבים ושמן מיוחדת בשם "שמן המשחה". בשמן זה הוא ימשח את המשכן, את כליו ואת הכהנים. אין להשתמש בשמן המשחה לצרכים אחרים, ואין לרקוח מרקחת דומה למטרות חולין;

 

מרקחת עשבים נוספת היא "הקטורת", המורכבת מ-11 רכיבים, אותה מקטירים פעמיים ביום על "מזבח הקטורת". אין להכין קטורת דומה למטרות חולין;

 

(לחצו כאן כדי ללמוד עוד על "פיטום הקטורת" וכיצד היו מכינים אותה)

 

האחראים על בניית המשכן יהיו: בצלאל בן אורי בן חור משבט יהודה, ויחד עמו אהליאב בן אחיסמך משבט דן;

 

אין לבנות את המשכן ביום השבת, אשר מוקדש למנוחה. יש לשמור את השבת כי היא האות בין בורא העולם ובין ישראל.

 

חטא העגל

לאחר מתן תורה מעניק האלוקים למשה שני לוחות, עליהם נחרטו עשרת הדיברות באצבע אלוקים.

 

39 יום לאחר שעלה להר סיני, בני-ישראל טועים בחישוביהם ומסיקים כי על משה לשוב באותו יום.

 

כששקעה החמה והוא לא הופיע, הם פונים אל אהרן בדרישה "עשה לנו אלוקים אשר ילכו לפנינו, כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו"!

 

בניסיון להרוויח זמן פוקד עליהם אהרן לתת לו את תכשיטי הזהב שלהם אותם הוא משליך אל האש;

 

קבוצת ה"ערב-רב", קבוצת גויים שהסתפחה אל עם ישראל ביציאת מצרים, יוצרים בכשפיהם עגל זהב.

 

"הבה נחגוג מחר לעגל" מבקש אהרן בתקווה כי עד אז ישוב משה, אך העם השכים קום לעבוד את עגל הזהב, לזבוח לו קרבנות ולערוך חגיגה פרועה.

ובהר סיני...

"לך רד" אומר האלוקים למשה, "כי שיחת עמך אשר העלית מארץ מצרים; סרו מהר מן הדרך אשר ציויתים, עשו להם עגל מסכה". כעונש על החטא הגדול מבקש האלוקים להשמיד, חלילה, את עם ישראל ולהקים עם חדש מצאצאיו של משה.

 

משה מתחנן לפני האלוקים לבטל את הגזירה.

 

"המצרים יאמרו" הוא טוען, "כי הוצאת את בני-ישראל ממצרים כדי להשמיד אותם בהרים". בנוסף הוא מזכיר את זכות אברהם, יצחק ויעקב אשר כרת עמם האלוקים ברית והבטיח לתת את ארץ ישראל לזרעם.

 

תחנוניו של משה ממתיקים את הגזירה ואלוקים חוזר בו.

משה שובר את הלוחות

כאשר יורד משה מן ההר ולוחות הברית בידו, הוא פוגש במשרתו יהושע הממתין לו ליד ההר. לקול רעש המסיבה הפרועה אומר יהושע "אני שומע קול מלחמה במחנה", אך משה מתקן אותו "אין זה רעש של מלחמה, אלא קול של חירופים וגידופים". כשהוא רואה את עגל הזהב, הוא משליך את הלוחות על הארץ ושובר אותם.

 

הוא תובע הסברים מאחיו אהרן על המתרחש המספר לו על התרחשות הדברים שאירעה בהיעדרו.

 

על החוטאים בעגל נגזר עונש מוות: בני שבט לוי, שלא עבדו את העגל, מסתובבים במחנה והורגים את החוטאים; מגיפה פורצת בעם; בנוסף לכך, משה שורף וטוחן את עגל הזהב ומערבב את האפר במים ומשקה את העם, כאשר שתיית המשקה הורגת את החוטאים.

 

מאז חטא העגל, מעביר משה את אוהלו אל מחוץ למחנה שם נגלה אליו האלוקים כאשר בני ישראל עומדים ומביטים במתרחש ביראת כבוד עמוקה.

 

אל ההר, בפעם השניה

לאחר-מכן הוא שב ועולה אל הר סיני כדי להתחנן לבורא העולם למחול לעמו על חטאיהם. "אם לא תרצה למחול להם" הוא מבקש, "מחוק את שמי מספר התורה, שלא יאמרו עליי שלא ביקשתי עליהם רחמים"!

 

אלוקים נעתר לדברי משה וסולח לעמו. עם זאת, הוא מציין כי מלאך – ולא השכינה בעצמה – יוביל אותם לארץ ישראל, וגם על כך מבקש משה: "אם אין פניך הולכים עמנו, אל נא תעלנו מזה".

 

לבסוף בורא העולם מבטיח כי הוא עצמו יוביל את העם אל הארץ המובטחת. כאות להבטחה זו הוא יתגלה אל משה ויראה לו את כבודו, אך, הוא מבהיר, "תראה רק אחורי ולא את פני". באותה הזדמנות אף יקרא האלוקים בפניו של "שלוש עשרה מידות הרחמים" אותם משה ובני-ישראל יוכלו לומר בעת צרה כדי לעורר את רחמי האלוקים.

אל ההר, בפעם השלישית

"פסול לך לוחות שניות" אומר האלוקים למשה ופוקד עליו לעלות שוב אל ההר בפעם השלישית, שם הוא מתגלה אליו וקורא את שלוש עשרה מידות רחמיו.

הוא כורת עמו ברית מיוחדת, מצווה אותו שלא ללכת בדרכי יושבי ארץ כנען או לעבוד את אליליהם, לשמור את חג הפסח, לפדות את הבכורות, לשמור את השבת, לחגוג את חג השבועות, לעלות לרגל בשלושת הרגלים, להביא ביכורים אל בית המקדש ושלא לבשל גדי בחלב אמו.

 

גם בפעם השלישית שוהה משה בהר סיני ארבעים יום וארבעים לילה. כשהוא יורד ובידו הלוחות, חוששים בני ישראל ואהרן לגשת אליו כי במשך שהותו בהר סיני זרח אור פניו. הוא מרגיע אותם ומלמד אותם את דברי האלוקים, ולאחר-מכן מכסה את פניו.

 

מאותו יום ואילך לובש משה את הבגד המיוחד על פניו, אותו הוא מסיר רק בעת הדיבור עם האלוקים ובעת מסירת דברי האלוקים לעם.

 

לחצו כאן כדי לקרוא עוד על סיפור חטא העגל לפי המדרשים.

קישורים נוספים לפרשת כי תשא

לחצו כאן למדור על פרשת כי תשא, כולל מאמרים, סיפורים ושיעורי תורה בוידאו

 

לקריאת התורה של פרשת

כי תשא עם פירוש רש"י, לחצו כאן

 

לסיכום הפטרת פרשת כי תשא, לחצו כאן

 

לרמזים וגימטריאות לפרשת כי תשא, לחצו כאן

 

https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/483404

 

שבת שלום לכולם! (:

[נועם שוהם]

 

השבת יקראו שתי פרשות ביחד, פרשות ויקהל ופקודי (בשנה מעוברת שיש אדר א' ואדר ב', קוראים כל פרשה בשבת אחרת) ובנוסף יקראו את פרשת החודש אותה קוראים לפני ראש חודש ניסן שיחול בשבוע הבא.

 

פרשת החודש

 

פרשת החודש היא הפרשה הרביעית מתוך ארבעת הפרשיות שקוראים בין ראש חודש אדר הסמוך לניסן ועד לראש חודש ניסן.

 

צטט

 

פרשת החודש היא קטע מן התורה, שקוראים אותו בציבור, נוסף על פרשת השבוע, בשבת הסמוכה לראש חודש ניסן. שבת זו נקראת שבת החודש. כאשר חל ראש חודש ניסן בשבת קוראים את פרשת החודש בשבת זו.

בפרשת החודש ((שמות יב), א-כ) נרמז עניין קידוש החודש, נאמר שחודש ניסן הוא הראשון לחודשי השנה, ומפורטים בה דיני קרבן פסח, וכן ציוויים לגבי חג הפסח.

בשבת פרשת החודש מוציאים שני ספרי תורה. בספר התורה הראשון קוראים את פרשת השבוע, ובספר התורה השני קוראים את פרשת החודש. אם באותה שבת חל ראש חודש ניסן, מוציאים שלושה ספרי תורה. בספר התורה הראשון קוראים את פרשת השבוע, בספר התורה השני קוראים את הקריאה של ראש חודש ובספר התורה השלישי את פרשת החודש.

 

 

https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php/פרשת_החודש

 

פרשת ויקהל

 

בני ישראל מתגייסים לבניית המשכן

 

משה רבינו מכנס את כל ישראל ומעביר להם את ציווי ה' לבנות לו בית. קודם לכן, הוא מזהיר אותם לשמור את השבת שכן בניית המשכן לא תדחה שבת.

 

היהודים הנלהבים ממהרים לתרום מרכושם – תכשיטי זהב, בדים יקרים, כסף, נחושת, עצים ועורות – לבניית המשכן. הנשים האומנות טוו את צמר העיזים, ונשיאי שבטי ישראל הביאו את האבנים הטובות, את סממני הקטורת ואת השמנים.

 

"בצלאל בן אורי בן חור ממטה יהודה, ויחד עמו אהליאב בן אחיסמך למטה דן, יהיו האומנים שיפקחו על בניית המשכן וכליו" אומר משה. תוך זמן קצר העוסקים במלאכה מעדכנים את משה כי יש ברשותם די והותר חומרים לבניית המשכן, ומשה קורא לבני-ישראל להפסיק לתרום שכן אין עוד צורך בכך.

 

בניית המשכן

 

האומנים שוזרים את היריעות ואת המכסה למשכן. הם מנסרים את הקרשים שיהוו קירות למשכן, מצפים אותם זהב ומכינים את האדנים (התושבות) לקרשים. הם שוזרים את הפרוכות שיפרידו בין הקודש וקודש הקודשים וכן את הפרוכת שתכסה על הכניסה למשכן.

 

בצלאל יחד עם צוות האומנים מקים את ארון הזהב ואת הכפורת, את השולחן ואת כליו, את המנורה וכליה, את מזבח הקטורת, את שמן המשחה ואת קטורת הסמים. לאחר-מכן הוא מקים את מזבח העולה, את כיור הנחושת ואת הגדר שתשמש את חצר המשכן.

 

פרשת פקודי

 

כמה ולמה

 

התורה מונה את התרומות שהתקבלו עבור בניית המשכן ואת השימושים שנעשו בהם.

 

זהב: 29 ככרות, ו-730 שקל של אותם הימים (הככר מכיל 3000 שקלים של אותם הימים).

 

כסף: 100 ככרות, 1775 שקלים. הכסף נאסף במסגרת איסוף מחצית השקל, עליה סופר בפרשת כי תשא. הכסף שימש ליציקת האדנים, התושבות לקרשי המשכן ולפרוכת, וכן לציפוי עמודי גדר חצר המשכן.

 

נחושת: 70 ככרות, 2400 שקלים. הנחושת שימשה לאדני הכניסה לאוהל מועד, למזבח הנחושת, ולאדנים של גדר חצר המשכן.

 

התכלת, הארגמן ותולעת השני שימשו לאריגת הבגדים.

 

יצירת הבגדים השונים

 

לאחר שסיימו להקים את המשכן וכליו (בפרשת ויקהל), התפנו האומנים ליצור את הבגדים השונים. הם יצרו את האפוד, בגד עשוי כמין סינר ארוך ועל כתפיו שתי אבנים טובות שעליהם נחקקו שמות בני ישראל; הם יצרו את החושן, בד ארוג ובו קבועות שתים עשרה אבנים, על כל אבן שם של שבט משבטי ישראל; את המעיל, אשר בשוליו פעמונים ורימונים; את הכתונת, החלוק אותה ילבשו הכוהנים על בשרם; את המצנפת לאהרן הכהן ואת המגבעות לבניו; את האבנט – החגורה; ואת הציץ, רצועת זהב שהכהן הגדול עונד על מצחו עליה כתוב "קודש לה'".

 

כשסיימו האומנים את מלאכתם הם הביאו את המשכן, את כליו ואת הבגדים למשה רבינו, שבירך אותם על כך שקיימו בדיוק כפי שנצטוו.

 

חנוכת המשכן

 

בורא העולם מצווה את משה רבינו כי בראש חודש בניסן עליו להקים את האוהל, להניח בו את הארון ולקבוע את הפרוכת המבדילה בין הקודש וקודש הקודשים.

 

לאחר-מכן יהיה עליו להביא את הכלים השונים אל תוך המשכן ולהשתמש בהם על פי הציווי האלוקי.

 

כך אכן עושה משה. הוא מביא את השולחן ומניח עליו את לחם הפנים, מביא את המנורה ומדליק את נרותיה, על מזבח הקטורת הוא מקטיר את קטורת הסמים, ואת הכיור הוא ממלא במים בהם ישתמשו הכהנים בטרם שישרתו בבית המקדש.

 

הוא מושח את המשכן ואת כליו ואת אהרן ואת בניו – לאחר שהם רוחצים במים – ומקדש אותם לעבודת המשכן.

 

הענן מכסה את אוהל מועד ושכינת האלוקים שורה בבית אשר בנו לו בניו. מכאן ואילך הענן מנחה את בני ישראל במסעותיהם במדבר: כאשר הענן מתרומם, הם יודעים שעליהם להמשיך בנדודיהם; כאשר הענן חונה, חונים בני ישראל.

 

https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/855899

 

https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/855902

 

שבת שלום לכולם! (: