משחק העשור

[GoMta]

כמה קשה להיות אוהד מכבי ב10 השנים האחרונות. בעשר השנים האחרונות עברנו כל כך הרבה. לאנשים כבר נהיה אוטומטי להגיד שאנחנו בעשור נורא,אבל אני בטוח שהם אפילו לא מודעים עד כמה.

אז מה בעצם היה לנו? זה התחיל באליפות הזויה שבאה משום מקום. היה נראה שמכבי בדרך לחזרה להיות אימפריה. אח"כ הגיע ה13/8,אחד הרגעים המכוננים של העשור האחרון,אולי אפילו הטריגר לכל איך שהעשור הזה היה נראה. אח"כ היתה עונת מחאה,שמבחינה מקצועית היתה דווקא יחסית מתוקה עם 3 נצחונות בדרבי ומקום שני אחרי גול מוזר של לירן כהן בקרית אליעזר. אח"כ,אחת הקבוצות הגרועות בתולדותינו הגיעה לליגת האלופות. אני זוכר שלפני המשחק ההוא נגד פאוק בחוץ מישהו פה כתב בפורום "איך ננצח שם? מי ייתן גול? אדו? מסיקה?",אז איכשהו הם נתנו שני גולים,פאוק אפילו הצליחו לשתף את ליאסיס לוקה המוצהב,ומשום מקום הגענו לצ'מפיונס ליג. דווקא הופעה מכובדת נתנו שם. בסוף העונה אפילו התפלק גביע אחרי גמר לא מרגש בעליל נגד מכבי הרצליה. בליגה אגב,סיימנו מקום 8 או 9,אני אפילו לא זוכר מרוב שזה היה עצוב.

עד כאן,העשור הזה נשמע עוד סבבה לגמרי,אבל מה שקרה מאז,היה פשוט השפלה אחת ארוכה ורצופה. פגיעה באינטלגינציה ובכבוד שלנו. כל פעם שחשבנו שלא יוכל להיות יותר גרוע,אלוהים צחק והראה לנו שדווקא כן.

אני מניח שאתם לא רוצים שאזכיר לכם,השורות הבאות הן לא לבעלי לב חלש,אבל אין ברירה.

 

זה התחיל בגלאקטיקוס. מסיבת עיתונאים של ברקוביץ' שמצהיר "אנחנו ניקח את הדאבל". נמני חוזר הביתה. כולנו נוסעים למגרש האימונים של לזרוס חולון לראות את אימון הפתיחה. נמני על הכתפיים, כולנו היינו בעננים. התערבנו עם כל מי שאנחנו מכירים שהעונה זה נגמר בדאבל. כשבמחנה האימונים כמעט הפסדנו להפועל ירושלים,משהו היה נראה לא בסדר,אבל מילא. אח"כ הגיעה פתיחה חלומית,כאילו נוצרה רק על מנת להעצים את ההשפלה שתבוא אח"כ. אבל אז,6000 צהובים מכפ"ס ראו דרדל'ה של פבריציו קראבליו מתגלגלת לתוך הרשת של שטראובר ומשם התחיל מפח הנפש. קלינגר מפוטר,ברקוביץ' הולך לדבר עם התנינים בחמת גדר. הקהל קורא בשמו של ההולנדי ההזוי טון קאנן שהגיע ללמד אותנו כדורגל והפך את הקבוצה לבדיחה אפילו יותר גדולה. רביעייה בגביע מעכו. נראה שלא יכול להיות יותר גרוע. ואז מגיע פיליפ סלומון. דיבורים על קבוצת רכישה עשירה מצרפת,מלא כסף,זרים עם רזומה מועמדים,כולנו שוב בעננים,זהו,מכבי חוזרת,הפעם זה סופי. אבל אז,קמים בבוקר,אפילו 20 דקות מוקדם יותר בשביל לראות מי היום מועמד למכבי בעיתון,ואז,חושך בעיניים. פיליפ סולומון פושע (בצד השני של הכביש היו קוראים לזה עבריין מורשע),נוכל,בא לעקוץ אותנו. "איך,איך שוב זה קורה לנו?!" היתה התחושה של רובנו,שכבר ראינו איך נפטרנו מלוני,הסיוט הכי גדול שלנו. זה שהחיוך הדבילי שלו אחרי השלישייה בחיפה לא יוצא לנו מהראש "העיקר שניצחנו,אהה,הפסדנו",הוא אמר,כאילו מדובר בחוג בשבילו,אז מה אם אלה החיים שלנו?

מנסים לאסוף את השברים,פרסומים על זכי רכיב שקנה 50% ממכבי,בסוף מסתבר שדווקא רוני מאנה מצטרף ללוני,אולי מכאן תבוא הישועה.

עונה נחמדה דווקא היתה 06/07. אלי כהן הגיע יחד עם זרים סרביים אלמוניים. לא היו הרבה ציפיות,בטח שלא 10,000 מנויים כמו בעונה לפני זה. זה התחיל מביך כרגיל,אבל אז הגיע אחד הדרבים הגדולים שלנו בכל הזמנים. 3-1 על הפועל,קונצרט על המגרש,קונצרט ביציעים,ומכאן מכבי יצאה ל20 משחקים ללא הפסד (חציים תיקואים אגב). בגביע,אם שאלתם,הפסד מרגיז לסכנין,והעונה שהיתה אמורה להיגמר במקום שני,נגמרה איכשהו במקום השלישי אחרי שלישייה כואבת מהרכב חסר של הפועל.

 

קיץ 2007 הביא איתו הרבה אופטימיות. קמנאן ועזרן הגיעו לחזק את החוד,קאלה שבר את ליבנו כשעזב לכסף של בית"ר ויבריץ' החליף אותו,על פניו,הקבוצה אמורה היתה להיאבק על האליפות. אבל אז הגיע ה19.7.07. אחד התאריכים המשפילים ביותר שלנו כאוהדי מכבי. הפסד מביך למחזיקת גביע הדייגים של אנדורה,סנטה קולומה,גרם לנו להבין שגם העונה לא נלקק דבש. דבש? כנראה שכלום כבר לא נלקק,במקרה הטוב נאכל חרא. ההפסד יצר מחול שדים,אלי כהן הלך הביתה כבר במחזור השני,החליף אותו כמובן היס מן הנצחי ניר לוין. אבל אז,הגיע אלכס שניידר. זהו,נפטרנו מלוני,סוף כל סוף. קנה אותנו שוגר דדי,יהודי טוב שרק רוצה לשפוך כסף,איזה יופי. חגיגות הרכישה במשחק נגד קרית שמונה,בלומפילד מלא,שניידר מנופף לקהל. ליאור ז'אן משווה ל2-2 בדקה ה90,וזהו,אנחנו חוזרים להיות אימפריה,נגמר הסיפור של חיפה והפועל. כן אבל...

זו היתה עונה ארורה. הדחה משפילה לבית"ר/שמשון מהליגה הארצית,בושה שלא תתואר. אתה מסתכל על עזרן,שהגיע ב800 אלף דולר,היה כזו הבטחה גדולה ואתה לא מבין. למה? למה זה מגיע לנו? מה עשינו רע? העונה הזאת,שכמעט הסתיימה בירידת ליגה,נגמרה לפחות בטעם מתוק. "תן ליוסי לשחק" שאג הקהל במצב של 1-1 בדרבי,היס מן היה חייב להיענות לדרישה,החזיר לספסל את רביד גזל שכבר לבש את חולצת המשחק והכניס את שבחון. ההמשך ידוע. אח"כ,משחק פרישה לנמני. בלומפילד מפוצץ,קמאנן עם גול נצחון בדקה ה86,דמעות בעיניים. נמני נכנס בדקה ה-90. נשארים בליגה,אבי פורש כמו שמגיע לו,כמו מלך.

הקיץ שוב מגיע,כמה שאנחנו אוהבים את עונת המלפפונים. עוד גלאקטיקוס בנינו לנו,אבל הפעם למדנו את הלקח חשבנו,הבאנו פייטרים יעילים ורעבים,לא כוכבים שבעים. בוזגלו יעקב שובת רעב על שיענקל'ה משחרר את בנו למכבי תמורת סכום עתק,יבוריאן מגיע יחד איתו מסכנין,דולי ג'ונסון שמכבי רדפה אחריו שנתיים סוף סוף מגיע,רב"ש מגיע להוביל אותנו לאליפות,וכמה היינו מבסוטים שניצחנו את הפועל במאבק על גיז'רמו ישראלביץ',איזה כיף שהוא שחקן שלנו!

העונה התחילה מדהים. "גלורי דייז קאם בק" אמר השלט הגדול על 11 במחזור הראשון נגד בני יהודה. רבע השעה הראשונה היתה מדהימה. כדורגל מעולה,שער של שבחון כבר בדקה החמישית. חלומי. אבל אז,פדרו גלבאן (סתם שמן,לא יחזיק בבני יהודה עד ינואר),משווה בדקה ה90. גיא לוזון מסתובב וחוגג מולנו כאילו זכה זה עתה בליגת האלופות. אבל אז,כדור חופשי בדקה ה-93. שרן ייני,הילד הרכרוכי שאף אחד לא רצה,עולה מעל כולם ונוגח פנימה,בלומפילד בשמיים. זהו,חזרנו להיות אימפריה,מזל של אלופים. הפעם זה שלנו. כן אבל...

התמונה הזכורה ביותר מהעונה הזאת היא אותה תמונה של רב"ש מזיע כמו חמור כשמאחוריו כולם שואגים "תתפטר תתפטר". רב"ש מפוטר,ומחליף אותו הסמל הבלתי מעורער שלנו. מספר 8,אליל הילדות של כולנו מגיע לקווים.

זה התחיל יחסית סביר,כולנו זוכרים איך זה נגמר. אין הרבה לספר על העונה הזאת למעשה,שעמום אחד גדול שנגמר במקום שישי.

בקיץ מסיים שניידר את דרכו במכבי ומוחלף על ידי עוד יהודי נדיב,מיץ' גולדהאר. לאף אחד לא ברור מה לבחור הזה יש לחפש פה,כולנו חשדנים כמובן,אבל זה מה יש. נבנית קבוצה שמבוססת על שחקני בית כמו כחלון וייני,יחד עם נמני על הקווים ו"זר תותח" כמו אילייב (אחד הגדולים שהיו פה לטעמי). גם זה,ניחשתם נכון,התחיל יפה. 2 נצחונות בפתיחת העונה,תיקו אפס עם בני יהודה. אבל ניחשתם נכון,גם זה נגמר בהשפלה. 3-1 אצל הפועל חיפה,ומשם כבר הדרך לגיהנוום היתה קצרה. כשאני אומר גיהנום,אני מתכוון ל4-2 הנורא ההוא. כשאני אומר גיהנום,אני גם מתכוון לדרבי הזה שדפקנו להפועל את האליפות,ככה לפחות חשבנו. אני מתגוון גם לאליפות הנוראה שהפועל לקחה בסיום אותה עונה.

אז בואו נלך שוב על גלאקטיקוס,זה בטוח יעבוד. עטר,קולאוטי,סטרול,זיו,סבן,ניבאלדו,מדוניאנין ועוד רבים וטובים מגיעים אלינו בקיץ 2010. וכמובן,הדובדבן שבקצפת. קורנפיים יורד מטורקיז להטעין את הטלפון,ברק יצחקי חותם במכבי. זהו,זה שלנו. סגור,חתום,נעול. תאמינו לי אם שוב אגיד לכם שזה התחיל מדהים? ניצחון ענק על אולימפיאקוס,ואנחנו קופצים למחזור הראשון נגד חיפה,שם פחות או יותר הכל נגמר. כרגיל הפתיחה מסחררת,שולטים לחלוטין במגרש,אבל אז מגיע הרגע הארור ההוא. הרגע בו יצחקי נפל,ויחד איתו גם הפנים שלנו. "הוא גמר את העונה" אמרתי לזה שישב לידי שנייה אחרי שהוא נפל,"תזכור מה אני אומר לך". "שום סיכוי" הוא אמר לי "לא ידעתי שנהיית רופא". לצערי צדקתי. מה עוד יש להגיע על העונה הזאת? שום דבר טוב מדי. הפסד בדרבי,נמני נשלח הביתה בבושת פנים אחרי השלישייה הקבוצה בקרית אליעזר. מוטי איוניר מגיע,שוב אנחנו מקווים שיהיה טוב. מה שקיבלנו היה בעיקר הדחה בגביע ע"י הפועל פ"ת ודרבי שכבר היה בכיס שלנו ונגמר 2-2 בדקה ה90. כמה שרצינו לנצח. מעולם לא יצאתי מבלומפילד כ"כ עצבני.

ואז התחילה עונת 2011/2012. מהפכת הצעירים. שמות אלמוניים כמו דאבור,לוגסי,קונאטה ודהאן,שאם יעברו לידנו ברחוב,כנראה שלא נזהה אותם,הופכים לכוכבי הקבוצה. עטר ויצחקי נדחקים בבושת פנים הצידה. אחד הנצחונות הגדולים בתולדות הקבוצה,3-0 על פנאתינאיקוס ועלייה הסטורית לשלב הבתים של הליגה האירופית. זהו,עכשיו זה שלנו,נכון? ההמשך כבר ידוע,איוניר וכרמלי הביתה,היס מן הנצחי נקרא שוב לתפקיד,לפחות ניצחנו דרבי...

 

 

עד העונה,זה פחות או יותר הסיפור שלנו. אני לא יודע כמה אנשים היו חזקים מספיק כדי לקרוא את הדברים הנוראיים והארוכים האלה (חלק גם השמטתי או שכחתי).

פשוט נורא לאהוד את מכבי בעשר השנים האחרונות. כמה מפחי נפש,כמה אכזבות,כמה השפלות. כמה אנשים פה יכולים להגיד שהם היו גאים לאהוד את הקבוצה הזאת? כמה פעמים מצאתם את עצמבכם בעשר השנים האחרונות מגיעים לבי"ס/צבא/עבודה עם צעיף של מכבי? כמה פעמים מצאתם את עצמכם הולכים עם חולצה של מכבי בראש מורם?

הכל השתנה הקיץ הזה.

גולדהאר מחליט לעשות חריש עמוק,ג'ורדי קרויף מגיע לתפקיד המנג'ר. חלקנו הגדול (כולל כותב שורות אלה) פקפק בו. "הוא הגיע בגלל שם המשפחה שלו" חשבנו. כולנו למודי אכזבות,כולנו מכירים את הריטואל,כולנו חשדנים. אבל אז,ראינו שמתחילה להיעשות עבודה. כצעד,ראשון,נגע הרע מוצא מחדר ההלבשה,ברק יצחקי נשלח הביתה. "אנחנו עד כדי כך לא רוצים אותך,שאנחנו מוכנים לשלם לך חצי מיליון דולר בעונה רק כדי שלא תשחק אצלנו" היה המסר שקיבל. אוסקר גארסיה מברצלונה מגיע לאמן אותנו. לא כל כך ברור למה מי שהיה מאמן הנוער של ברצלונה בוחר להגיע ללוזון ליג על שם שטרן חלובה,אולי אשכרה שכנעו אותו שזו הליגה השישית בטיבה באירופה. צוות ספרדי שלם מגיע למכבי- עוזרי מאמן,תזונאים,מאמני כושר,אפילו אנליסט,רק שורה נשאר. כולם מפקפקים- "לא ברור איזו שפה ידברו באימונים","הישראלים יעשו להם בית ספר" וכו' היו הקולות הרווחים בקרב אנשי הספורט בארץ.

מחנה האימונים בלה מנגה (סוף סוף לא במירלו) נתן תחושב טובה,נצחונות אסטרונומיים על קבוצות ליגה ז' מספרד,"אבל גם נגד קונוסים קשה לתת שמיניייה" אמרנו.

דרבי בגביע הטוטו,לא יאומן,אבל ניצחנו,ועוד בדקה ה-90,האנטיתזה של העשור האחרון. אח"כ 2-2 בגביע הטוטו נגד בני יהודה. הקבוצה נראתה רע. קרלוס נראה כמו גרסה משופרת של ניבאלדו במקרה הטוב,העסק היה נראה זוועה. אני כתבתי כאן בפורום שאנחנו הולכים לעבר עונה אסון. אני מודיע כאן חד משמעית שאין לי מושג ואני מתנצל.

מחזור ראשון,חיפה בבית. לא יודעים למה לצפות. התקשורת מחדירה לנו מהרגע הראשון שרובן והתלתלים הולכים לדרוס את הליגה. ניצחון 2-1. אלוהים יודע מתי ניצחנו אותם בפעם האחרונה,אבל זה אשכרה קרה.

אח"כ רצף של נצחונות בכדורגל לא רע בכלל,ואז באר שבע. 4,000 צהובים נותנים אווירה ביתית,ואז המנטרה חוזרת. כאילו נועדה כדי שאוסיף עוד פסקה לשורות העליונות ואכתוב "שוב זה התחיל טוב,אבל". 3-1 כואב. זהו,הכל נגמר,קרויף ואוסקר לא מגיעים לחנוכה. אבל משום מה,ניצחנו את המשחק שאחר כך. אין דבר שיותר מאפיין את מכבי של עשר השנים האחרונות,משרשרת ההפסדים. מאפיין אפילו יותר מנצחונות בגארבג' טיים שנותנים תקווה לעונה הבאה. אף אחד לא חשב שהפעם זה יהיה אחרת (חוץ מסוייר). ניצחנו,אשכרה ניצחנו. עוד רצף נצחונות יפה התחיל,עד שהגיע הדרבי.

אני הייתי בטוח שהפנדל ההוא של עטר יהיה התמונה שתיזכר לי מהעונה הזאת,לא ידעתי עד כמה טעיתי. הפסד,מלחמה,העסק מתחיל להתפרק. טילים על הראש לפני בני יהודה,לוזון כמובן מחליט לקיים את המשחק,עוד הפסד,זהו,התחילה השרשרת. אוסקר נוסע לברוז',כוס אמא של הבן זונה הזה,איך הוא עושה לנו את זה? אוטט הולך הביתה,סטיב גורי יוצא לחופשה בלתי מוגבלת. הפעם בטוח נגמר הסיפור.

אבל אז,הגיע אחד המשחקים הגדולים של העשור האחרון,לא פחות. כולנו הגענו לרמת השרון בתחושה זוועתית. מזג אוויר קודר,כאילו מגיע לבשר רשמית על התפרקות מוחלטת וסיום העונה. 2 גולים באשמתו המוחלטת של אניימה,כאילו בהפועל הוא היה מעז לקבל כאלה גולים,דאבור מצמצם בירידה למחצית,עוד יש קצת תקווה. מבול מתחיל במגרש,איזה מבול... עולים למחצית השניה,לוחצים,וכמובן,סופגים עוד אחד. הפעם בטוח נגמר הסיפור. גול מוזר של גונזאלו עוד נותן טיפה תקווה,אבל אני לא ראיתי אפילו טיפה של סיכוי שייצא מזה משהו. למה? לא ראיתם את כל מה שכתבתי למעלה?! עטר משווה,יש עוד זמן לעוד אחד. ואז,כדור ענק של אניימה וקולואוטי מסיים את זה בפנים. ישששששששששששששששששששששששששששששששש. התפרצות שמחה אדירה,פשוט לא יאומן שניצחנו את זה. אולי זה לא יתפרק,יש לנו עוד כמה ימים לחלום. אח"כ הגיעה תקופה יחסית סבירה,רביעייה לסכנין,תיקו במבול מול בית"ר שאני עד היום לא מבין איך לא נגמר בניצחון שלנו. ואז הגיע ההפסד בחיפה. המשחק הזה היה פשוט מזעזע,כנראה גם הוא זה שהחזיר את חיפה למאבק. משחק הגנתי,מכבי נראית רע,גונזאלו ממשיך להרגיז,ואז גול של עמאשה,ממש גול של גבר אמיתי מקו השער בדקה ה80. הפעם זה נגמר בטוח.

 

מפה התחילה דהירה,שפרט להפסד מקרי באשדוד לא נקטעה. זה התחיל ב2-1 קשה מאוד על נתניה. אבל אז הגיע משחק שנתן המון לקבוצה. התפוצצות,6-2 על הפועל חיפה. אניימה עושה לייני שק קמח,מרגוליס שעד אותו רגע נראה לנו כמו פיקטיבי של סוייר מבקיע,משחק מעולה של מכבי. אח"כ הגיעו חמישייה לב"ש,רביעייה לעכשיו ואותו הפסד מקרי באשדוד. עוברים סוף סוף שלב בגביע,ואז,משחק פשוט מדהים מול הפועל רמת גן,עוד אחד מהרגעים החשובים של העונה. משחק קשה,משחק רע מאוד שלנו,ראדי איכשהו מצליח ללת גול,ואז הגיע רגע מכונן. פנדל שלא היה נשרק לחובתנו,שחקני ר"ג רבים מכות על הזכות לבעוט פנדל. אני לא חושב שהיו הרבה אנשים שיכולים להגיד בכנות שהאמינו שהפנדל לא ייכנס. ברק לוי עוצר. "ישששששששששששש" פאוזה,החמצה של הריבאונד,"יששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש". באותו רגע,אמרתי שזהו,השנה באמת זה שלנו,אבל באמת. ואז,הדרבי.

אני חושב שזה היה היום הכי מאושר בחיים שלי. הפעול הגיעה חבולה,אבל אנחנו לא קנינו את ההצגות שלהם. אנחנו הרי יודעים כמה הם אוהבים להרדים אותנו. אבל יש לנו השנה חבורה מחומר אחר. הם הגיעו דרוכים,והתפוצצו. 4-0. 4-0. הייתם מאמינים? אופוריה. ילדים סוף סוף יכולים לבוא בגאווה לבית הספר,חיילים מרגישים מלכי הבסיס,וכולם קמים ב7 בבוקר כדי לקרוא עיתון לפני שמגיעים לעבודה.

ואז,המשחק מול בני יהודה. פשוט לא יאומן. כזה דבר אף אחד מאיתנו לא רעה. תוך 7 דקות מבאסה תהומית לאושר הכי גדול של החיים.

היתה גם הדחה מהגביע ששברה את הלב שלנו,אבל מהר מאוד הבנו שחייבים להתעשת. בית"ר קיבלו את שלהם בחזרה.

 

זה זה בעצם מה שקרה עד היום. ביום שבת,אנחנו ניצבים בפני משחק העשור.

שום דבר לא ימחק את החלק הראשון של ההודעה הזו מההסטוריה,אבל המשחק בשבת יכול לפתוח רשמית פרק חדש בחיים שלנו.

בשבת אנחנו מגיעים למלחמה. זה משחק על החיים שלנו. לקבוצה הזאת מגיע את זה,לנו מגיע את זה.

אנחנו רוצים פה ניצחון,לא תיקו,ניצחון.

העונה פשוט כיף להיות אוהד של הקבוצה הזאת. אבל עדיין,זה כל כך קשה,כל כך מלחיץ. הימים עד המשחק לא עוברים,והמשחקים עצמם יכולים להיות כל כך מלחיצים.

סביר להניח שבשבת כולנו נצטרך קוצבי לב. אבל אין מה לעשות.

זה משחק העשור חברים. אנחנו צריכים להגיע דרוכים בדיוק כמו כל ה-11 שישחקו.

כל העונה אנחנו שומעים על כמה הקבוצה משעממת,חיפה יותר טובה וכו'. כולנו יודעים שלדברים האלה אין ביסוס ושהתקשורת מקנאה בנו,שסוף סוף נבנה כאן משהו בריא.

זה משחק על עשור שלם,זה משחק בשביל מועדון שיוצא מחושך לאור,עבדות לחירות.

זה מגיע לנו,ואנחנו צריכים לבוא ולקחת רשמית את מה שמגיע לנו.

 

אז כמו שאומר שי סידי,

יאללה עטר,יאללה מכבי!

[MaccabiFanatic]

אני יקרא את זה בהזדמנות חלק חלק..

 

אבל עד אז, קבל לייק על ההשקעה, במבט כללי זה נראה פוסט מרגש.

[ravid]

המשחק הזה לא משחק העשור. אם הפער היה 2 נקודות היית צודק. אבל בפער 10 נקודות שגם אם תפסיד הנזק לא כזה גדול, לא הייתי קורא למשחק הזה משחק העשור.

[החתול הצהוב]

יופי של הודעה!

 

כתבת הרבה מאוד על הצואה שאנחנו אוכלים בעשור הזה. והאמת? אני לא מאשים אותך שלא כתבת דברים נוספים. את הדרבים הללו שבלם של הפועל כובש (תמיד מול שער 11!) - באדיר, דה סילבה, פאצ'לקה (או איך שקראו לו) והיו עוד. את הדרבי מול חצי קבוצה של הפועל בטוטו שבנס יצאנו 3-3. את הדרבים שאתה יושב עליהם לקראת הסיום בפיגור 1-0 רק בשביל לקבל את העקיצה דקה 90 צד שני (מהרן לאלא- זוכרים?), את הדרבים מול הפועל ב-2008, הפועל האשפה של גיא לוזון שפעמיים ניצחה אותנו עם פאביו ג'וניור האפס הזה.

את ההפסדים הקבועים מול חיפה- שלישייה בנוהל בקללה, כולל משחק שבו חטפנו מהם גולים בהתקפה הראשונה של המשחק והראשונה של המחצית השנייה.

את הרגע הזה שאתה רואה בטלויזיה את חיפה בני יהודה, והורסקי אומר פתאום "בטדי הפועל ת"א עולה ל-2:1", ואתה מסתכל על חבר שלך, ושניכם אומרים "קיבינימאט, מה עושים עכשיו?!".

את המבטים המרחמים/מלגלגים שקיבלת מכל אוהד כדורגל אפשרי כאשר ענית לו "מכבי" בתשובה לשאלה "את מי אתה אוהד".

אפשר להרחיב על התחושה המזעזעת הזו שתקפה אותך, של אימה אמיתית מפני תבוסה חסרת תקדים כששכטר תופר לך את השלישי מול שער 11 ואתה רק בדקה 30.

את אוהדי הפועל ת"א שהפכו למכביסטים ואומרים לך בבטחון ביום של דברי "ברור שאנחנו לוקחים.

את ההשפלות בגביע המדינה (טראומה שלא נרפאנו ממנה עדיין גם העונה לצערנו), במהלכן עפנו פעם אחר פעם לקבוצות מליגה שניה. שנה שעברה כולכם ידעתם שנעוף בטדי להפועל י-ם, לא היה ברור מזה.

את התחושה שהמועדון הזה מקולל, וגם אם ניקח את ברצלונה ונעתיק אותה לק"ש היא תחרבן במכנסיים.

 

שרק יקחו את האליפות המזוינת הזו כבר, ואם אפשר- בלי התקפי לב בבקשה.

[מכביסט עד המוות]

קראתי הכל.אתה ענק! נעים ולא נעים להיזכר במה שהיה לנו העשור. לא נעים-זה ברור למה.

למה נעים? בגלל שהעונה (בלי לנחס טפו טפו טפו) אנחנו מקבלים את ההחזר למה שאנחנו נותנים כבר כמה עשורים טובים.

באים כל שנה בכמויות שאף קבוצה בליגה לא חולמת שיהיו לה.מעודדים תמיד.בלי הפסקה.90 דקות.משבת לשבת.

 

אני אהיה במשחק בשבת.לא יודע איך זה ייגמר.מה שבטוח-המשחק הוא ה-משחק של מכבי בעשור האחרון.נקווה לטוב

 

תודה רבה על הפוסט וההשקעה!

[GoMta]

חתול,לא כתבתי כי כבר באמת שיש גבול

ורביד,זה ועוד איך משחק העשור.

זו ההזדמנות לחזור להיות מכבי.

[O-R-P-D]

קראתי הכל.. מרגש רצח ומדויק

 

חסר לך את ההדחה לפסז עם הניצחון 4-3

[חבסוס]

לא קראתי הכל, מצטער אני תכף הולך לישון ואני לא יכול להתרכז, אני יקרא מחר הכל, מבטיח.

אבל בינתיים, אם מדברים פה על נקודות ציון, אני חייב לציין את המשחק נגד אולימפיאקוס 1-0, ממש הרגשתי שה"אימפריה חזרה" אז.

[אני אני אני ואני]

קראתי הכל

צמרמורת אחושרמוטה

לזיין אותם בשבת. זה חייב להיות שלנו העונה

[Barksdale]

קטע מהמרגשים שקראתי :wubyellow3: הימים לא זזים, הלב משתגע והראש לא נותן לישון!

 

חולפות שנים מתחלפים השחקנים.. :wubyellow3:

[GalMaccabi]

אני בעצמי לא מבין איך הצלחתי לקרוא הכל ..

אבל אני שמח שקראתי , כתיבה יפה , ללא ספק כיף לאהוד את הקבוצה הזאתי השנה ..

המשחק נגד חיפה חשוב מכמה סיבות :

1. להגדיל את הפער ל-13 .

2. ככל הנראה לקחת אליפות .

3. להוכיח מי באמת הקבוצה הכי טובה במדינה .

4-0

5-0

6. להוכיח שמכבי יש רק בת"א .

7. לסתום הרבה פיות , בעיקר לתקשורת .

8 - זה בדם

[-kabala-]

אחלה כתיבה אחי,באמת שהצלחת להעביר בי צמרמורת וטירוף לקראת יום שבת הגדול .

 

*רק אוסיף ששחכת לציין עוד המון נקודות מביכות ועצובות בעשור הדוחה הזה.

[GoMta]

כל האירועים שלא הוספתי פה נבעו מהדחקה עצמית או רצון למנוע מכם להיזכר בהם,עמכם הסליחה

[nirnir20]

קראתי הכל , וככה,

אני אחלק את זה ל2 חלקים, כל העשור שלפני העונה הזאת והעונה הזאת..

העשור האחרון עד העונה: מסכים איתך לחלוטין, כל משחק שציינת פה פשוט החזיר אותי אחורה, לבקרים של היום שאחרי, לתחושה שלראות את מכבי פשוט עושה לי רע. גועל נפש של עשור.

 

העונה האחרונה: לא מסכים בכלל, אחרי כל הפסד העונה הייתה הרגשה ש"לא קרה כלום, ממשיכים הלאה", אני אפרט :

אני זוכר שאחרי המשחק בב"ש לדוגמה, בנסיעה חזור אמרתי לעצמי "לא נורא, שיחקנו לא טוב, אבל זה שונה ממה שהיה פה כל השנים".

ההפסד בדרבי הראשון של העונה ומיד אחריו ההפסד לבני יהודה, אותו דבר, פה אפילו ידעתי ששיחקנו יותר טוב מהיריבה, ורק חוסר מזל מנע מאיתנו 2 ניצחונות.

ואחריו המשחק שייזכר לדורות - רמה"ש חוץ, באמת שלרגע לא חשבתי שנצא מפה בלי ניצחון, לא יודע להסביר את זה, אם זה החברים שגרמו לי לעודד כמו מטורף בגשם מיד אחרי שחטפנו את ה3-1, או פשוט התחושה שהשנה זה שונה, השנה זה שלנו, זה חייב להיות שלנו.

בקיצור , בשונה מהשנים האחרונות , לרגע העונה לא חשבתי ש"הנה, הכל קורס שוב."

ואני ממש לא אופטימיסט עיוור.

ובכל זאת, כל הכבוד על ההשקעה בכתיבת הטור, כתוב מצוין ובהחלט העברת בי צמרמורת, לא תמיד חייבים להסכים על הכל

[Tamiry]

בשבת הקרוב יהיה קרב עקוב מדם, מכבי נגד מכבי. לא, הם לא מכבי. אבל המשחק הוא לא נגדם. המשחק הוא נגדנו. בצד אחד תעמוד הקבוצה שלנו, זו שאנחנו כל כך נהנים להזדהות איתה. מכבי של החמישיות והשישיות, של השקט התעשייתי המהודק, של הכושר הגופני, מכבי שאין בה חפיף; מכבי שהקפטן שלה הוא הראשון שיוצא לאימון השחרור בנבחרת, מכבי שהחימום שלה במגרש כל כך מקצועני יותר משל היריבה - כי כזו היא מכבי השנה. מקצוענית מאלף עד תו. מכבי שהכסף בה הוא כלי ולא המטרה. מכבי שאין בה ראוותנות, אלא תחרותיות. אין בה לגלגנות, אלא ווינריות. מכבי שבה העבודה באמת קודמת להצלחה, לא כפי שבמילון. בצד השני תעמוד מכבי שתוארה כאן. מכבי שהצליחה להיות לוזרית יותר מכל קבוצה אחרת בליגה. מכבי שמגיעה כאנדרדוג מול קבוצות מהליגה השלישית בגביע, מכבי שהעונה של מסתיימת בקביעות בדצמבר, והעונה האירופית שלה - אם יש כזו בכלל - מסתיימת עוד לפני שהתחילה. מכבי שמחתימה שחקנים בוואן ומשחררת אותם בספורט5, מכבי שבה השחקנים מתחרים מי ידליף ראשון את אספת השחקנים. מכבי שאין בה הצלחה, ובטח שלא עבודה. יכול להיות שניקח אליפות גם בלי לנצח את המשחק הזה. יכול להיות שתיקו בו יספיק לנו, וגם הפסד, חלילה, עדיין משאיר פער משמעותי בטבלה. אבל מכבי מגיעה אל המשחק הזה עם שאיפה שהיא, עבורי, עבורנו, שאיפה היסטורית - לא "סתם" אליפות; תואר מיני רבים לארון הגביעים המעוטר במדינה. מכבי מגיעה אל המשחק הזה כשמטרתה היא אחת ויחידה - קבירה סופית של 17 שנים של סבל, עלבון ותחושת יוהרה פגועה. תיקו אולי ייתן אליפות, אבל ניצחון יהיה קתרזיס. הזדככות. טיהור מכל הרפש שעטף אותנו, ונסיקה אל עבר הרקיע המוזהב.

[עמית א]

כל השנים האלה של הסבל, כל הציפייה לתואר, כל אלה מתרכזים לרגע אחד - משחק אליפות נגד מכבי חיפה.

פשוט התגשמות כל חלומותיו של ריפליי.

[שער שמונה זה בדם]

כל הכבוד על ההשקעה

לחשוב שאנחנו בדרך לצאת מהעשור הזה..

 

אחרי המשחק נגד רמת השרון אמרתי לעצמי שאני לא אשכח את המשחק הזה עד סוף החיים שלי

עכשיו אני באמת מבין למה.. וכמה הוא היה חשוב

[Xkuze]

הבאת אותי לסף דמעות. כוסעמק הקבוצה הזאת, כמה עצבים, אכזבות, תסכולים. כמה חרא! קשה לעכל מה עברנו. מאז האליפות המוזרה ההיא רשמנו את המקום השישי בטאבו (4 פעמים), סיימנו 3 עונות במקום השלישי וסגנות אחת, כשגם עם משקפת לא רואים את האליפות. אתם קולטים שמאז האליפות אנחנו עם ממוצע של מקום 5 כל עונה?

 

חלאס, הגיע הזמן. בלי כוכביות, בלי קיזוזים, בלי העברת ביתיות, כלום, הכל. לנצח ולהוריד את הירוקים וחבריהם בתקשורת הספורט מהעץ של "אם בנאדו היה פותח את העונה מכבי חיפה היתה לוקחת את המונדיאל", לשלוח אותם לחגוג את הגביע-שהוא-יותר-מאליפות שהם עוד לא זכו בו.

לנצח ועשות מקום במקרר לשני בקבוקי שמפניה שמנמנים, לקחת מידות לחליפה, לחבר שיר אליפות בראש ולנסות לזכור לשלוח אותו למייל של מכבי. לנצח ולמרוח על הפרצוף חיוך שלא יימחק חודשים, להגיע מעכשיו לכל משחק עם בימות קרנבל ואוהל קרקס במקום ניידת טיפול נמרץ. לנצח ולהיות גאים שאנחנו מכבי. לנצח ניצחון שיצעק בשבילנו, "אנחנו מכבי!"

[זילבר]

לא הצלחתי להירדם, אז החלטתי להכנס קצת לפורום לראות מה קורה. התחלתי לקרוא את הנושא ופשוט לא יכולתי להפסיק.

נושא כל כך מדויק, כל כך נכון. מעלה כל כך הרבה זכרונות. כל כך הרבה הפסדים קטנים ומצעבנים שאני לא אשכח לעולם. כמו ה3-1 שהפסדנו לחיפה בקריית אליעזר, שראיתי דרך המחשב בבית בניו יורק.

 

מאז שאני רשום לפורום הזה, בערך מעונת 2009 (כשהשחקן יצא מהיציע), אני הייתי רואה איך אחרי הפסדים בדרבי, בגביע ולקבוצות תחתית אנשים לא מבינים איך זה יכול להיות, וכל פעם הייתי שואל בתמיהה: ?תגידו, אתם לא מכירים את מכבי של ה5/6/7 שנים האחרונות?? כל שנה זה עלה ספרה.

אנשים כל פעם הסתכלו על כל כישלון שלנו ככישלון נפרד, כל פעם מצאו אשמים אחרים. בשבילי זאת הייתה תמיד אותה קבוצה, אותו מועדון, עם אותם הסימפטומים של מפלות והפסדים.

 

4 שנים גרתי שם בניו יורק אבל לא הפסקתי לעקוב לרגע. לא הפסקתי להתאכזב כל פעם מחדש ולהריץ דאחקות עם אבא שלי וחברים שלו על הקבוצה שאני אוהד. וזה עוד אחרי שהייתי מנוי שלוש או ארבע שנים ברצף, מהאליפות האחרונה עד שעברתי לחול. אני לא אשכח את ה3-0 עם הטיל של טועמה ושל עוד איזה אחד מ30 מטר בסוף 2007. המשחק האחרון שלי בארץ, אני חושב שהייתי בין האחרונים שנשארו בשער 8. ישבתי שם עם עוד שני חברים ולא אמרתי כלום.

 

וואו, קשה להאמין שה3-1 בבאר שבע היה השנה. זה נראה כל כך מזמן!!!

לפני המשחק מול רמת השרון כתבתי, ?אם מפסידים את המשחק הזה העונה גמורה.? כשהיינו בפיגור 3-1 כבר עיכלתי שהעונה גמורה. עלה לי הדה ז?ה וו של כל העשור האחרון ולא היה לי קשה להבין. ואני עדיין מאמין שאם לא היינו מנצחים את המשחק היינו מתפרקים קליל.

[Tamiry]

הקליפ הזה מסמל, בעיניי, הרבה ממה שהנושא הזה מדבר עליו. הליך שמתחיל בקטן, והנה הוא גדל, וממשיך, ומתרחב. חמישיות ושישיות ודרבי היסטורי. מי ייתן והסוף יידמה למה שיש כאן.

 

 

http://www.youtube.com/watch?v=pFmqO3Sf82M

[ראש הזהב]

באמת שזה אחד המשחקים שאני בא הכי רגוע שיש אליהם..ניצחון הסיפור גמור תיקו גם כן טוב לנו( לא מאמין על עצמי שאני אומר תיקו טוב אבל הפעם זה באמת לא כזה נורא..)וגם חס וחלילההההה במצב של הפסד אני בטוח שלא נכנס לסחרחורת וכבר משחק אחרי נתעשת...בקיצור אין סיבה לא לבוא הכי רגועים שיש למשחק איך שלא נסתכל על זה הכל עובד לטובתנו...

[Chris]

בתור אוהד בן 17, הזכרונות שהעלית כאן הם הזכרונות הכי חדים וברורים שלי ממכבי. שנים של אכזבות, כאב ופחד מוות מהדרבי. שנים של להתעורר בבוקר ולדעת שאוהדי הפועל בכיתה הולכים לצחוק עליי ועל הקבוצה הפתטית שלי עוד מעט.

כמה טוב שזה נגמר, כמה טוב שמכבי שוב כאן. יאללה לזיין את חיפה!

[omri8]

חייב לנצח לסתום לכל הבני זונות האלה את הפה

[Lior Cohen]

מרגש!!

[idan12]

בתור נער בן 17 בעל מנוי מגיל 10 אני אומר לך שסבלתי שנים, אני כל שנה הייתי אומר שזאת השנה שלנו ובמחזור עשירי השאיפה הייתה מתחלפת בלהגיע לאירופה

שלא תיגמר העונה הזאת!