מקבל פוש על זכאות.
אומר לעצמי אין סיכוי שאני קונה.
נכנס לקישור ומזמין.
אומר לעצמי כמה מטומטם אתה אלוהים.
נזכר ב3:1 ומתמוגג.
אומר לעצמי אחחח רק לזיין אותם שוב.
חוזר למציאות ומבין שקבוצה שהייתה מועמדת לירידה העיפה אותי מהגביע לפני יומיים.
מבין שרועדות להם הביצים מאיתנו.
מקלל את הרגע שאכנס לסמי עופר.
מבין שאני מזוכיסט.
מבין שעד המוות.
יאללה מכבי.
תחושות לא ברורות.
מצד אחד אדישות מוזרה עד כדי אי אכפתיות.
מצד שני ככל שמתקרב בא לי שנזיין להם את הצורה.
הערכה שלי הן שתי אופציות בלבד:
או שמנצחים 1:0 קשההה של יריקת דם או שהם מביסים אותנו ושוברים את המחסום.
הלוואי שהאופציה הראשונה תקרה.
אוף אין לי כוח למשחק הזה סעמקקקק.
קודם כל שאפו לקהל.
אבל...אני באמת חושב שביחס לכמות הקהל שלנו בארץ, אנחנו יכולים וצריכים למלא כל מגרש ולהסתער על כל כרטיס פנוי תמיד.
בכל אופן אם נביא 9,000 פלוס אוהדים ביום שני, זאת יכולה להיות אחת מתצוגות החוץ הגדולות בהיסטוריה.
מקווה שהקהל שרכש בהמוניו מגיע כדי להתפוצץ ביציע.
חייבים שהארגון יישב באמצע היציע ויאללה קרנבלללללל
מרגיז מאוד!
עכשיו שכבר ברור מי באירופה ומי לא, באיזה ימים יש צמפיונס, איזה משחקים יהיו המרכזיים, מתי חגים, מתי מונדיאל ומתי זיבי, אין שום סיבה לא לפרסם את השעות מספר מחזורים קדימה.
חלם.
הדיכאון הזה לא עוזב אותי.
הכל נכון. ניס קבוצה עם תקציב שחקנים פי 10 מאיתנו, קבוצה ברמה גבוהה מאוד מהליגה הצרפתית, צריך להתרכז בלהחזיר את האליפות לקרית שלום. הכל טוב, יפה ונכון.
אבל! אני כל כך מתוסכל שבא לי למות. מישהו כתב פה שהוא מרגיש כמו אחרי זניט ויש משהו בדבריו. זה כאב שמסרב לעזוב אותי.
מרגיש כאילו ייקח לי זמן עד שאחזור לשמוח העונה.