אנחנו מדינה של חארות ושל חסרי אחריות.
גינות ופארקים מפוצצים בילדים.
אחוף הים מלא באנשים.
יושבים במקומות שפתותים רק לטייק אוואי כביכול.
באסה לי שאני חי עם כאלו חארות ומפגרים.
אני מדבר על מה שאני רואה ברחובות.
אחרי הקשקושים של ביבי היתה לי תחושה של המתים המהלכים וכשחזרתי מהעבודה היתה אווירה של חופש גדול.
וזה בדיוק העניין שהצעדים האלו הרבה פחות דרמטיים מכםי שהם נשמעו (לפחות נכון להיום).
כשכל החרא הזה יגמר כל העולם יהיה עסוק בלהרוויח כמה שיותר כסף ואם סין תהיה זו שתאפשר להרוויח יותר כסף (והיא תהיה) ימשיכו לעבוד מולה כבעבר.
תאוות הנקם של אנשים כפרטים לא מזיזה כלום.
לכל חור הוא דוחף את האף שלו.
איך הפישר הזה אחרי חצי שנה בכדורגל מנסה להעביר תקרת תקציב.
עם אפס ידע במחלות הגיפיות ואפס ידע בניהול משברים הוא מסביר לכל העולם למה הם הזויים ורק הוא יודע שהוירוס הזה הוא כלום ושום דבר.
יותר גרוע מהקורונה הדביל הזה
אני לא ממש מצליח להבין את הקוטביות בין התנהלות של מדינות מסויימות אל מול הקורונה.
למשל הפער בין ההיסטריה בישראל לבין ההתעלמות הכמעט מוחלטת בארה"ב (לפיות כפי איך שזה נראה מכאן).