Jump to content

אודי***

משתמשים רשומים
  • Posts

    0
  • Joined

  • Last visited

  1. כמה הערות למגיבים שמושכים לכיוונים שונים. אין מספיק ישראלים טובים זו עובדה. השאלה מה הביצה ומה התרנגולת. איך יהיו ישראלים מספיק טובים אם אין להם במה. למה, הספרדים יותר מוכשרים מאתנו? או האיטלקים? למה תמיד ימצא שחקן בן 17 שיקבל במה בברסה או ריאל ובמכבי לא? רק שם גדלים כוכבים? מעבר לזה בעיית הזהות הישראלית הולכת ומקצינה עם חלוף השנים. נכון תמיד הזרים היו הדומיננטיים. בשביל זה הביאו אותם. אבל היתה מעטפת ישראלית, מה שהיום אין בכלל. לגבי הצפייה או אי הצפייה זה לא העיקר. אתם סוטים מהנקודה החשובה. לפחות לי. ברור שאני אשמח אם מכבי ינצחו. אבל אוהד הוא אוהד גם בהפסדים ובאי ההצלחות. כאב הלב על אובדן אליפות אינו מעלה או מוריד מתחושת השייכות. הרי קבוצת הכדורגל שנים האכילה אותנו מרורים, אז הפסקנו לאהוד אותה??? גם תחושת התסכול מהופעה חלשה של הקבוצה מעצימה את ההזדהות עם הקבוצה, ולכן למשוך את הדיון לתסכול מהתוצאות אינו נכון. אינני חושב שאין צורך בזרים, וגם אני אוהב את סופו עם הלב הגדול שלו והחיבור לקהל ואת ג'יימס החביב והטוב. הרעיון הוא שצריך למצוא דרך לשלב ולהחזיר צביון ישראלי לקבוצה. ומי שמרגיש טוב עם רכבת הזרים שנוחתים לעונה ובורחים לכסף גדול סטייל הנדריקס, פארגו פארמר ודומיהם שיהנה. צר לי אני לא נהנה
  2. אני אוהד מכבי מבטן ומלידה. עוד לפני שעמדתי על דעתי כבר התרוצצתי בתור זאטוט בן שנתיים שלוש באצטדיון המכביה, אליו לקח אותי אבי כדי לאפשר לאמי מנוחת שבת. ברור שאיני זוכר הרבה מאותם ימים – אם כי נחרתה לי תמונתו של חיים לוין פותח את ראשו על הקורה בעת זינוק הרואי. אחר כך גם התודאתי לקבוצת הכדורסל בראשות תני כהן מינץ, טל ברודי ובהמשך מיקי ומוטי. ליום הולדתי ה 17 אף הגישה לי הקבוצה את גביע אירופה וחגגנו יחד בקפיצה לבריכה בכיכר מלכי ישראל. ניתן לומר כי הקבוצה, גם זו של הכדורסל וגם של הכדורגל, ארוגה לתוך חיי. אלא שהשנה בנו קבוצת כדורסל שאין בה ולו ישראלי משמעותי אחד (אולי יוגב מעט). שמונה זרים דוברי אנגלית שבינם ובין ישראל אין כלום למעט כסף. אז נכון שחלקם משחקים כבר שנה שלישית בקבוצה ואחרים זוכים לאהדה אישית רבה (סופו). אבל.... ניסיתי לראות את הקבוצה משחקת בגביע ווינר, באמת שניסיתי. אבל כלום. הלב ריק. אין טיפת התרגשות לראות אותם, לא מצליח להזדהות עם הקבוצה הזו. ממש כמו לראות קבוצת NBA או קבוצת יורוליג זרה. (ותאמינו לי אני כותב את המכתב הזה כשמכבי משחקת מול ירושלים בגמר ווינר. ראיתי מחצית ראשונה אבל מכיוון שהלב ריק פשוט כיביתי) אז תגידו כך זה בכל אירופה, אולי, אבל זה לא משנה. אני רוצה קבוצה שאפשר להזדהות איתה. רוצה קבוצה שהלב ירגיש משהו כשאני צופה בה. שתרגש. שאהיה עצוב ועצבני כשלא ישחקו טוב, ובטח כשיפסידו. עם הקבוצה הזו אין לי ולא כלום. פשוט אבדה לי הקבוצה.
×
×
  • Create New...

הודעה חשובה

בשימוש אתר זה אתה מסכים לתנאים הללו תנאי השימוש.