עכשיו, אחרי שחיים כץ דחף לרשימת הליכוד את ראשי הוועדים ואפילו את מזכירתו,
עכשיו כשהפך את המצודה למן פוליטבירו הסתדרותי,
עכשיו, כשיו"ר הוועד בעט לעזאזל את שרן השכל,
מה עוד נשאר לליברלים לחפש במפלגת הפרוטקציונרים והמקורבים הזו?
להיות מפלגה לאומית זה להתעלות אל מעל לאינטרסים מגזריים.
זה לייצג במידת האפשר את האינטרס הכללי. את האיש הקטן, הלא מחובר. את הישראלים כולם.
שנים ארוכות הובילו חירות והליכוד את המחנה הלאומי, רעיונית ופוליטית.
הם נלחמו נגד ברית בעלי האינטרסים של השמאל: הקיבוצים והועדים שביקשו לגרוף לעצמם נתח גדול יותר על חשבון הציבור הכללי, פשוט כי הם יכלו.
בימים הרחוקים ההם, טרום המהפך, אנשים שלא החזיקו בפנקס אדום שלמו מחיר יקר. פעמים רבות כשרונות גדולים לא מצאו את מקומם, כיוון שלא השתייכו לקבוצת הלחץ הנכונה או לא הסכימו לקוד בפניה. באותם ימים רחוקים חברי חירות יכלו לזקוף את גבם בגאווה. הם שילמו מחיר יקר על עמידה על עקרונות - מחיר כספי, פוליטי, אישי.
כעת מפלגת מפא"י נופחת את נשימותיה האחרונות. מפלגת העבודה, המפלגה היחידה ששריינה לאנשי ההסתדרות, מונופול ייצוג העובדים של ישראל, מקומות במנגנוני המפלגה. הלוביסטית של חברת החשמל, הנמלים, רשות שדות התעופה, עובדי מדינה ומונופולים ששכרם כפול ומשולש מהשכר הממוצע במשק, הגיע לסוף דרכה.
אלא שהתרבות הפוליטית החולה שהביאה איתה מפא"י לא מתה. כמו **** היא ידעה לשלוח גרורות למפלגת השלטון החדשה, שהפכה בפריימריז האחרונים למפא"י החדשה.
שלושה אנשים שהועדים הגדולים והעבודה המאורגנת היא משימת חייהם, מוברגים במיקומים ריאליים ברשימת הליכוד לכנסת. חיים כץ, יו"ר התעשייה האווירית לשעבר; מזכירתו ופנחס עידן, יו"ר ועד רשות שדות התעופה.
מכוח ההרגל ממשיכים חברי הליכוד ומצביעיה לכנות את מפלגתם מפלגה לאומית ליברלית. אך בליכוד החדש אף חבר כנסת, פוליטיקאי או חבר מנגנון בכיר לא פוצה פה נגד שלטון הפחד של ההסתדרות.
איש לא מוכן לשלם מחיר פוליטי על התמודדות עם גורמי הכוח שגורמים את הנזק הגדול ביותר לכלכלה הישראלית. תנועת הליכוד של ימינו לא מורכבת עוד מאידיאליסטים, אלא מקבלני קולות וספסרים פוליטיים שעסוקים בחלוקת שלל.
הציבור הלאומי, הלאומי באמת. זה שאין לו עסק בחלוקת הג'ובים של הליכוד, צריך להתעורר ולהכיר בכך שהמפלגה שהבטיחה לשנות את השיטה הפכה לשיטה. שהליכוד היא מפא"י החדשה, ושהדרך היחידה להמשיך להילחם על חירות וזהות בישראל של היום, היא לערוף גם את ראשו של המולך החדש.
זה אנחנו או הם, הבריקו נתניהו והרצוג בקמפיין הבחירות הקודם.
כשאין דרך, אין חזון ואין תקווה, נותרה רק שלילתו של הצד השני.
אלא שיש דרך, ואפשר אחרת, ובבחירות הקרובות יש לכולנו הזדמנות ליצור מהפכה לאומית ליברלית אמיתית.
כי יש בישראל רק מפלגה לאומית ליברלית אמיתית אחת -
מפלגת זהות.