לאחר יום מוצלח ביותר לגדוד בדיר אל באלח שבו חשפנו מנהרת טרור התחלנו תנועה חזרה לשטח ישראל. השמש כבר החלה לשקוע על הטנקים והנגמשים כאשר הפלוגה שלי, שהובילה את התנועה חזרה, כבר הגיעה לשטחי הכינוס מהם יצאנו למשימה. יצאתי מהתא שלי כדי למתוח אברים ואני זוכר את הגאווה והשמחה שהייתה בנו - אבל לא לאורך זמן. התחלנו לשמוע בקשר הגדודי על פצועים והרוגים ועל כך שפלוגה א' עם התאגד חטפו פגיעה ישירה של מטח פצמרים כאשר יצאו לנשום קצת אוויר במטע האבטיחים הסמוך לגדר.
הפצועים פונו והגדוד חזר לאיטו לשטחי הכינוס. שום דבר לא מכין אותך להתמודד עם המצב הזה - גם לא כשהפצמר כבר פגע בנו קודם אך הפעם החליט שהוא גם רוצה להתפוצץ. את השקט "ששמעתי" באותו ערב אני לעולם לא אשכח. אף פעם לא שמעתי כזה שקט במקום כל כך הומה. שקט מהול בבכי של אחים לנשק. גדוד המום וכואב שיודע שחייבים להישאר חזקים כי כלום עוד לא נגמר.
רב סמל במילואים דניאל מרש, סרן עומרי טל, סמל ראשון שי קושניר, סרן במילואים לירן אדיר וסמל ראשון נועם רוזנטל - יהי זכרם ברוך.
http://mobile.mako.co.il/news-channel2/Friday-Newscast/Article-491fe2989e29741004.htm