Dandelion

לאור העובדה שימינה הגישה לפני כמה ימים תכנית כלכלית ששואפת להביא את ישראל למצב דומה לזה של סינגפור, ולאור העובדה שגם מרצ פרסמה לפני כמה חודשים מנשר הנוגע להיבטים הכלכליים של הנגיף הסיני, זו הזדמנות נהדרת לבחון את הגישה של שתי המפלגות בסוגיה בוערת ואסטרטגית עבורנו, שיש האומרים שהיא נושא הליבה של הבחירות הקרובות ובאופן כללי מה שיוצר את ההפרדה בין מפלגות ימין למפלגות שמאל בראייה עולמית, ומהן דרכי הפתרון שכל אחד מהצדדים רואה לנכון. אשמח אם תעזור לי למצוא קו משיק בין שתי התפיסות האלו, שיאפשרו "קווי יסוד מרוככים" בנושאים כלכליים בלבד, מבלי שעוד נגענו בסוגיות משמעותיות אחרות של החלת ריבונות ביהודה ושומרון, עתיד המסתננים, משקל המאזניים בין דת ומדינה, משקלן של הרשויות השונות וגבולות גזרתן, יחסים עם רשות הפלסטינית ועוד. ימינה : מס הכנסה : "נחתוך את מס ההכנסה ב- 15 נקודות האחוז לכל דרגת מס" מס חברות : "נוריד את מס החברות מ-23% ל-15%" מס עושר : אין התייחסות. מעריך שימינה מתנגדת באופן גורף. הוצאה ציבורית : "הקפאת ההוצאה הממשלתית ל-5 שנים. נקפיא את ההוצאה כך שתחזור לגודלה הסביר ובכך נכריח את המשרדים להתייעל." מנגנון שכר במגזר הציבורי : "נשנה את השכר של בכירי המגזר הציבורי, המנהלים והשרים כך שיתוגמלו על עמידה ביעדים ועל שביעות רצון הלקוחות שלהם - האזרחים." מדיניות ייבוא מוצרים : "נאפשר לישראלים לממש את היתרון היחסי שלהם. נייצר ונייצא את מה שאנחנו טובים בו ונייבא את כל השאר. מינימום מכסים, מינימום מגבלות יבוא." ועדי עובדים : "נגביל אפשרות לשביתות בשירותים חיוניים ממשלתיים. לא נאפשר שביתות נגד החלטות הריבון." מרצ : מס הכנסה : "יש לבחון שינויים עתידיים במערכת המס במטרה להפוך את תמהיל המסים לפרוגרסיבי יותר, בדומה למקובל במדינות ה-OECD." מס חברות : אין התייחסות. מעריך שמרצ תומכת באופן גורף בהעלאתו, ע"ע מס עושר. מס עושר : "מוצע אם כן להטיל 'מס עושר' פרוגרסיבי, בשיעור של בין %1 ל-%3 ,בהתאם להיקף ההון הצבור." הוצאה ציבורית : "רמת החוב הנמוכה שנשמרה בישראל במשך שנים (יחס חוב-תוצר), יחד עם סביבת הריבית הנמוכה, מאפשרת ומחייבת להגדיל את החוב הציבורי כדי לממן את ההתמודדות עם המשבר הכלכלי" מנגנון שכר במגזר הציבורי : "על המדינה לפעול על פי ״מודל התעסוקה״ - הן בתשלום דמי תעסוקה וסבסוד שכר והן על ידי הסבת כוח אדם למגזר הציבורי באמצעות הגדלת התקנים, שיפור תנאים ושכר, והכשרות מקצועיות." מדיניות ייבוא מוצרים : "ליצור סל מוצרים מפוקח של מאות מוצרי בסיס תחת פיקוח מחירים למשך תקופת המשבר." ועדי עובדים : "עימות (מצד משרד החינוך) עם עובדי ההוראה וארגוני העובדים שלהם תוך ציפייה כי עובדי ההוראה יעבדו ללא שכר" נסה לשלוח מייל ללשכה של ח"כ כהנא או לחלופין להתקשר ללשכתו, לדבר עם עוזרו הפוליטי או עם דוברו. אם זה ממש חשוב לך אני מוכן אפילו להתאמץ ולנסות לאתר את מספר הפלאפון שלו למרות שהפרטיות של אנשים היא ערך חשוב בעיניי. על כל פנים, אני בספק גדול מאד אם הוא מוכן לחתום על משפט אחד מהנ"ל, או לחלופין אנשי מרצ שיהיו מוכנים לבלוע את מה שימינה מביאה לשולחן.

זה מופרך לכל הדעות להאמין שמרצ יהיו חלק מקואליציה עם ימינה, זה כמעט בלעדית משאלת לב שנובעת מתוך הרצון שלא תהיה ממשלה בראשות נתניהו מאשר תרחיש בעלת אחיזה והסתברות ממשית במציאות. האפשרות הסבירה היחידה שבה מכוננת ממשלה שלא בראשות נתניהו מצריכה את יש עתיד לשבור את תקרת הזכוכית שלה ולהגיע ל20 מנדטים. בהנחה וכל שאר המצטרפות האפשריות והעתידיות יהיו בעלות מספר מנדטים דומה לזה שמנבאים הסקרים קיימת היתכנות להגעה ל61, אך הסיכוי של נתניהו להגיע ל61 ממשי יותר בהשוואה לכך גם ברמה הטכנית וגם ברמה האידאולוגית.

ההבדל המשמעותי הוא שבעוד החוזים שאתה מתאר בין אם הם נחתמים בפועל במסמכים מוגדרים או חוזים מופשטים כמו עסקאות קמעונאיות ושירותים הצדדים המעורבים הם נותן שירות וצרכן פרטי. כאשר רשויות מדינתיות כמו משרד הבריאות הישראלי או הנציבות האירופית חותמים על חוזה מול חברה פרטית על אספקת חיסונים חדשים שמידת השפעתם על תחלואת הקורונה ומידת יעילותם עדיין לא ידועה בפועל ובהיקף נרחב אלא רק בניסויים, זה מביא אותנו למצב אחר לגמרי. בוודאי שאף חברה פרטית לא תסתכן בתביעה מצד רשויות מדינה עוצמתיות וחזקות שיכולות לרסק אותה ולנקוט נגדה ונגד בכיריה בעונשים כלכליים ופליליים במידה ולא תתקבל חסינות העדר הרצויה או שמידת היעילות שלא החיסון לא תהיה תואמת במלואה לממצאי המעבדה. התרחיש הסביר וההגיוני הוא שאכן לא תתעורר בעיה, אבל באופן טבעי אף חברה שפויה לא תסתכן בכך, כפי שאנשים נוטים שלא להסתכן מפני תרחישים ותאונות שהסתברותם נמוכה ביותר ולכן רוכשים ביטוח. ודאי שחברות התרופות מרוויחות הון עתק במהלך הפיתוח, אחרת לא היה להן שום תמריץ לפתח חיסון או תרופה, ובאותה נשימה לא היה להן שום תמריץ לעשות זאת אם הן היו יודעות שרשויות מדינה יכולות לתבוע אותן על כל צעד קטן. ושוב לגבי החיסיון - נקודת המוצא היא כשמדובר בסוגיות חוץ וביטחון, או בכל נושא אחר שהממשלה רואה לנכון כצורך הכרחי להטיל עליו חיסיון. לדעתי נתניהו צודק בהקשר הזה, משום שהוא מעוניין שחברי קבינט הקורונה יוכלו להתבטא באופן חופשי בדיונים השונים מבלי שהחדר הגורלי ביותר במדינת ישראל כרגע יהפוך לזירת התגוששות ציבורית שנבחרי ציבור ינצלו על מנת לקושש קולות מצביעים לבחירות הקרובות. אך נדמה שנתניהו ושטייניץ נמצאים בדעת מיעוט בקבינט הקורונה - מדוע 11 חברי הקבינט הנכבדים שעל פי הדיווח של ערוץ 13 מעוניינים בחשיפת פרוטוקולי הישיבות, אינם חוברים לעמיתיהם מהאופוזיציה על מנת להחריג את ישיבות הקורונה מהצו שמטיל חיסיון על התוכן הנאמר בה ולחשוף אותו לציבור? לפי מה שאתה אומר, נראה שיש רוב להחלטה כזו. בנוסף לכך, בהנחה והציבור הרחב אכן חושש מהמציאות שבה מידע מהסוג הזה מוסתר והוא חושב שזו החלטה שרירותית וחסרת היגיון שנועדה להסתיר מידע מהאזחרים, או לחלופין אכן מאוכזב מאופן הניהול של משבר הקורונה בין אם מצד שרים נקודתיים או של ראש הממשלה עצמו, יש לציבור הזדמנות בפועל להחליף את אותם האנשים בעוד ארבעה שבועות פחות יום ולהעמיד במקומם אנשים שישמחו לחשוף את המידע הזה.

איך מכריעים בין הזיקה האידאולוגית לליכוד כתנועה וההערכה הרבה לרבים מחברי הכנסת בה, לבין הצבעה טקטית לציונית הדתית?

בעידן של שטף מידע אנשים תמיד יצליחו למצוא קרקע פורייה להצמחת תאוריות קונספירציה. רובן צומחות מתוך חיבור של נקודות שלא בהכרח קשורות אחד לשני, משהו בסגנון של התמונה שצירפתי בתחתית העמוד. משרד הבריאות פרסם את החוזה מול פייזר במלואו ובדומה לחוזים מסחריים אחרים בין חברות ובין ממשלות - קיימים סעיפים מושחרים מטעמי פרטיות, סודות מסחריים, פטנטים וסוגיות אחרות שנוגעות לקניין רוחני. החלק העיקרי שמושחר בחוזה מול פייזר הוא זה שנוגע לאחריות במידה ויתגלו נזקים במהלך התהליך. סעיף שכזה כאמור הוא בוודאי קרקע פורייה לאנשים שיבואו ויגידו "הנה החיסון מסוכן", אבל מן הראוי שסעיף כזה ייכלל בהסכם בין חברות כי בכל פעולה שהאדם עושה יש מרכיב סיכון, גם אם קטן ביותר, ובמקרה הנ"ל יש ליישב מחלוקת אפשרית כזו. אם אדם חושש לדוגמה מהשלכות ארוכות הטווח, הוא מוזמן לנסות ולרכוש עבורו ביטוח רפואי כולל ומקיף בעלות אסטרונומית שתכסה את רמ"ח ושס"ה גידיו ותגן עליו מכל משמר. לשם ההשוואה, הנה ההסכם בין האיחוד האירופי לאסטרהזניקה, בסעיף 15 שנוגע לסוגיות משפטיות של אחריות ותביעות, ובקצרה כתוב בו שמדינות האיחוד מוותרות על תביעה כנגד החברה במידה והחיסון יתברר לא בטיחותי או שיעילותו נמוכה. זה כמובן לא בהכרח אומר שסעיף זהה במדויק קיים בחוזה שלנו מול פייזר, אך סביר להניח שקו המחשבה דומה - אחרת מדוע שחברות פרטיות שמפתחות תרופה יסתכנו בתביעות כספיות ובאחריות פלילית שעלולה להביא לידי עונשי מאסר כבדים מצד עשרות ממשלות ברחבי העולם? שיתכבדו אותן ממשלות וינסו לפתח את החיסון בעצמן ושיתנו את הדין ישירות לאזרחיהן במידת הצורך. לגבי ישיבות הממשלה - ישיבות הממשלה ביסודן הן סודיות, ואם זה מרגיע אותך זה נוהג מקובל בחלק לא מבוטל ממדינות העולם - אין צורך שנבחרי ציבור יימנעו מלהתבטא בסוגיות קריטיות מבלי שדבריהם יצאו החוצה לעיון כל העולם, אין זה אומר שההחלטות בישיבות האלו מתקבלות באופן שרירותי או לחלופין לא נחשפות לציבור. בישראל לפי החוק זה המצב כשמדובר בסוגיות חוץ וביטחון, או כל נושא אחר שהממשלה רואה לנכון צורך להטיל חיסיון. ראה למשל את הדו"ח הבא משנת 2004 של מרכז המחקר והמידע של הכנסת שנוגע לחיסיון ישיבות ממשלה באוסטרליה, בלגיה, בריטניה, נורבגיה, ניו-זילנד, קנדה ושווייץ. מדינות שישראלים רבים רואים בהן את חזית הדמוקרטיה העולמית והמצפן המוסרי למנהל תקין. ובכן, גם בהן מונהג מתוקף חוק או ברמה הנורמטיבית חיסיון של 30 שנים על ישיבות ממשלה.

המלצות לטבעות אולימפיות?

יש היתכנות שיאיר לפיד יכונן ממשלה ללא החרדים, אבל זה יצריך תוצאות אמת חיוביות מאד מבחינת המפלגות שעתידות לכונן עם יש עתיד קואליציה. יותר סביר שהליכוד, ש"ס, יהדות התורה והציונות הדתית בצירוף ימינה ישברו את תקרת הזכוכית של 61 ידיים ויגיעו להסכמות, אבל לא מבוטל בכלל שחיבור נגדי של תקווה חדשה, ישראל ביתנו וימינה מצד אחד ויש עתיד, העבודה וכחול לבן מצד שני יביאו את הרוב הנדרש. זה משמעותית הרבה פחות תלוש מניסיון החיבור בבחירות האחרונות בין כחול לבן, הרשימה המשותפת והעבודה-מרצ לימינה וישראל ביתנו. ימינה ובפרט בנט הוא האיש שעל פיו יקום ויפול דבר.

הקורונה האיצה תהליך שמתבשל כבר עשרות שנים בארץ וחושף את המובלעות הרבות שקיימות בארץ - ערבים, חרדים, בדואים, מתפללי הר הבית, מסתננים, מפגינים וגם האוכלוסייה הכללית. עקרונית מדובר בחלקים בלתי נפרדים ממדינת ישראל הריבונית, אך בפועל מדובר באקס-טריטוריות שעושות ככל העולה על רוחן. לכל אחת מן הקבוצות החברתיות הרחבות יותר או פחות האלו יש דין עצמאי, והחוק עבורן הוא בגדר המלצה ולא בגדר ציווי מוסרי וערכי שהפרה שלו כרוכה בהשלכות אישיות/כלכליות/פליליות ולכן אין שום היסוס בכיפוף או התעלמות ממנו בהתאם לגחמה האישית-רגעית שמתיישבת עם סולם הערכים שאותה קבוצה תופסת כדבר שאין לערער עליו. אנחנו לטעמי עדים לתהליך מדאיג ומצער, שאני באמת לא יודע לאמוד את היקפו מבחינת האוכלוסייה, אבל הוא לחלוטין חושף את שלוש רשויות השלטון ואת הרשויות המקומיות במלוא עליבותן - יכולת מוגבלת מאד לאכוף את החוק ולהתייחס אליו כמסמך מחייב, ובנוסף את עליבותו של הציבור הישראלי שגם בחלוף 3 דורות במדינה עצמאית וריבונית לא מצליח להגיע להסכמה רחבה גם כשמדובר במגפה כלל עולמית.

אין קשר ממשי בין האס אס לבין הורמאכט שהיה צבאה של גרמניה הנאצית. בשלב מסוים עם עליית כוחו של הארגון התפתחה זרוע צבאית גם לאס אס שלחמה לצד הורמאכט, אך עיקר הפעילות של הייתה פנים גרמנית בסוגיות ביטחון לאומי ומודיעין כשהמוכרים ביניהם הם הגסטפו, האס דה, תפעול מחנות השמדה וריכוז אבל גם כוח משטרתי רגיל ועוד מגוון משימות שהארגון היה אמון עליהן. ליל הסכינים הארוכות היה אירוע של חיסול בכירי האס אה, שהיו חלק בלתי נפרד ממנגנון המשטר הנאצי, אך בעיקרו הורכב מבריונים לא מיומנים צבאית מהמעמד הנמוך שנהנו להכות אנשים ברחוב. הם בראש ובראשונה הטילו אימה על האוכלוסייה הכללית, אבל לא פחות מכך על הורמאכט שהורכב מהאליטה הגרמנית של אותה התקופה והתקיים קשר הדוק בינו לבין בכירי התעשיינים ובכירי המגזר העסקי והכלכלי שנטו פוליטית ימינה בהשוואה לאנשי האס-אה שנטו שמאלה. גבר חשש נוסף גם מצד גורמים בצבא וגם מצד גורמים בתוך המפלגה הנאצית, כל אחד מסיבותיו השונות, שהאס אה ינסה לכונן הפיכה ולמוטט את הצבא הגרמני. מבחינת היטלר זה אומר ששלטונו היה הופך מעורער מאד אולי עד כדי סילוק, ומבחינת בכירי הצבא זה אומר במקרה הטוב הדחה מכל עמדות ההשפעה הבכירות במדינה כולל השלוחות השונות במגזר העסקי ובמקרה הרע הוצאות להורג. עבור היטלר ושאיפותיו האימפריאליסטיות באירופה ובעולם כולו, הוא לא יכל להרשות לעצמו להסתמך ולהתבסס על היכולות הקיימות והעתידיות של ארגון כמו אס אה שהיו מוטלות בספק גדול, והוא היה זקוק להון האנושי האיכותי יותר שהיה בצבא וגם ליכולתו לתפקד ברמה גבוהה יותר ברמה המבצעית. לכן היטלר ומקורביו בחרו לבצע מהלך פנימי ולחסל את צמרת האס-אה ובכך להסיר מעל ראשו איום כפול - בראשונה לרסק את ניסיון ההפיכה המתגבש של האס-אה כנגד הצבא שהיה מוביל להתערבות של נשיא גרמניה ואולי לסיום דרכו של היטלר, ושנית להצליח להעמיד לצדם את הורמאכט שהיה כוח צבאי מיומן ואיכותי ולהגביר את מידת האמון של בכירי הצבא והממשל הגרמני הישן במפלגה הנאצית ובהיטלר למרות הסלידה הרבה מהם.

ניצן הורוביץ משתלח ברע"מ מאחר וחלו שינויים בפוליטיקה הפנים-ערבית וחלקים ממנה הם כבר לא בגדר חיית מחמד שהשמאל הישראלי ניכס לעצמו, והסיבה היחידה שהדברים נכתבו על ידו היא ההתקרבות של מנסור עבאס לנתניהו. מתוך 15 חברי הכנסת של הרשימה המשותפת בכנסת האחרונה, ישנם 2 חברי כנסת בלבד שתומכים באופן עקבי ומוצהר בזכויות להט"ב - האחת נוצרייה (עאידה תומא-סלימאן) והשני יהודי (עופר כסיף). כל יתר חברי חד"ש שותקים/נמנעים מהנושא הנפיץ. ואם לא די בכך כשמסתכלים על חד"ש החילונית, כל ח"כ אחר מן הרשימה הזו או מן המפלגות שמרכיבות אותה משמיע במקרה הטוב צרצרים או גמגומים כשהוא נדרש לענות לסוגיה ובמקרה הרע יתבטא באופן חריף ומחפיר כלפי להט"בים. למרות ההקנטה וההקטנה של "קואליציית המתנחלים-חרדים של ביבי", יותר סביר בעיניי שנחזה במצעד גאווה ביצהר הרבה לפני שהוא יגיע לאום אל פאחם.

עומר, ההצגה של דגל גדסדן כאות קלון כלשהי במאמר שצירפת כסמל 'המביע תמיכה בזכות לנשיאת נשק ובחירויות אישיות' היא די משונה. החלק הראשון שלו הוא משא נפשם של מאות מיליוני אזרחי ארה"ב שנפל בכל מבחן חוקתי בעבר וסביר מאד שייפול בכל מבחן חוקתי עתידי, והחלק השני הוא העוגן העיקרי שעליו מבוססת ארה"ב שממנה הופצה הבשורה שהביאה למדינות רבות בעולם. אין עוררין על העובדה שהפריצה לקפיטול בוצעה על ידי אספסוף סהרורי שצריך לשלם את המחיר ולהיאסר, אך המסגור של האירוע כאילו אלו פני חברי המפלגה הרפובליקנית כולה או לחלופין תומכי טראמפ היא שגויה מיסודה, אך לא מפתיעה בהתחשב במציאות התקשורתית-חברתית-פוליטית שמלווה את ארה"ב סמוך לעשור האחרון ושולחת את אותותיה למדינות מערביות אחרות. התהליכים הפנימיים שמתרחשים בה - משבר האופיואידים, חוב הסטודנטים המאמיר, ההפיכה של האוניברסיטאות למנוע חברתי ולא למנוע מחקרי, עלייה של פוליטיקת זהויות, סלידה מהחזון הקפיטליסטי ברמה הכלכלית והאישית, מערכות תקשורתיות שמקדמות נרטיבים ולא אמיתות ועוד. אלו רק חלק מהנסיבות שהובילו לעלייתו של טראמפ למוקד הכוח המשמעותי ביותר בעולם ולא להפך. הוא לעד יהיה רק תסמין קטנטן של הסיפור שמלווה את ארה"ב ולצערי נראה שעתיד ללוות אותה גם בשנים הבאות. טראמפ עצמו באופן טבעי מנופח לממדי ענק בגלל גודל התפקיד ואישיותו הייחודית, אבל הוא רחוק שנות אור מלהיות שורש הבעיה של ארה"ב. זו תמימות גדולה להאמין שברגע שהאיש יצא מהבית הלבן ארה"ב תחל בתהליך של ציפוף שורות ותתלכד סביב מועמדים הנהנים מתמיכה ציבורית גורפת ורחבה כמו קלינטון ורייגן. ככל הנראה ההפך הוא הנכון והימים האחרונים למרבה הצער הם עדות ברורה לכך שאין בכוונת התומכים הדמוקרטים בארה"ב לפעול להשבת המדינה הזו בחזרה למסלול. התערבות של חברות פרטיות בשיח הציבורי-פוליטי, סגירת ערוצי תקשורת לנשיא ארה"ב, ביטול של תחרות עסקית בין חברות וניהול מסע ציד נגד אנשי הסגל של טראמפ הם צעדים אנטי-אמריקאים לא פחות מאשר פריצה נבזית לבניין הקפיטול.

ברור שהרפובליקנים. מי שנמצא אצלם הנשק.

הדיון סביב תקצוב מוסדות דת אל מול תקצוב מוסדות תרבות/ספורט הוא בעיניי נורת אזהרה מסוימת סביב חיזיון התעתועים של יישום עמוק ונרחב של מאפיינים סוציאל-דמוקרטיים בכלכלה הישראלית ככלל או במדיניות האוצר בנוגע לחלוקה תקציבית של נטל המיסים. במדינת רב-תרבותית כמו זו שאנחנו חיים בה, שתחת המדינה הריבונית הכללית יש עוד לפחות 5 תתי-מדינות עם חוקים ותקנות שונות (ערבית, בדואית, חרדית, דרום תל-אביב, יהודה ושומרון) זו דרך סלולה לאסון ולמחלוקות קשות בין הקבוצות בנוגע לתמיכות ממשלתיות. באשר למוסדות חינוך תורניים - אני אוהב את האוטונומיה שיש למערכת החינוך החרדית בבחירת תוכן הלימוד, הלוואי שהחינוך הממלכתי/ממלכתי-דתי היה נהנה מאותה רמת אוטונומיה ומכשיר את בוגריו במיומנויות נחוצות למאה ה21 ומקנה להם ידע כלכלי וטכנולוגי במקום להתפלסף ולמרוח שעות על גבי שעות את הדיון המעייף על פיגמליון. אני בעד האפשרות שהורים יוכלו לשלוח את ילדיהם לאיזה בית ספר שהם חפצים בו בהתאם להשקפת עולמם ומה שהם מצפים מילדיהם, בין אם זה לימוד תורה או חינוך טכנולוגי מתקדם, רק רצוי שאותם הורים ייקחו בחשבון שלבחירותיהם עשויות להיות השלכות לכאן או לכאן על עתיד ילדיהם, ורצוי שגם פה מדינת ישראל לא תהיה כדי לתמוך ולפצות על בחירות מקולקלות. כמו כן, מדינת ישראל לא צריכה לממן אף מוסד תרבות/אומנות/ספורט שלא מסוגל להתקיים בכוחות עצמו בתנאי השוק הקיימים ולהיענות לביקוש של הציבור. אם יש צורך בסיסי והתחלתי בסעד תקציבי למוסד כזה או אחר, הרי שככל הנראה ממילא תרומתו לתוצר הישראלי ולפיתוח החברה הישראלית במאפיינים אמפיריים ומוכחים כמעט ולא קיימת והוא במידה רבה מאמץ לחיקו מאפיינים של עלוקה תקציבית. סרט הביכורים הדוקומנטרי של סטודנטית א-בינרית מסם-שפיגל על זונות טרנסיות והטיעון שהוא "מציב תמונת ראי לחברה הישראלית" למשל לא נופל לקטגוריה הזו. גם הם לא צריכים לקבל שקל ממדינת ישראל.

היא לא קבועה אלא רק צפויה לעלות. 42% מהזכאים לפנסיה תקציבית עדיין לא פרשו ממקום עבודתם ולכן עדיין לא מקבלים את כספי הפנסיה בפועל. חשוב גם לציין ש700 מיליארד ש"ח מחושבים באופן די גס ולא כולל את פנסיית הגישור שנפוצה בצה"ל וכוללת בור של למעלה מ20 שנה שקשה לכלול בחישובים ולכן גם מגדילה את הסכום, שלפי חלק מההערכות מתקרב ל900 מיליארד ש"ח. רק לאחר שנת 2038 צפויה להירשם ירידה בנטל הפנסיה התקציבית שתעמוד באותה השנה על שיא של 35.8 מיליארד ש"ח (יותר מחצי מתקציב משרד הביטחון/משרד החינוך נכון לימינו). בתחזיות קודרות יותר או פחות בנוגע לחברה החרדית בדרך כלל יוצאים מנקודת הנחה שדבר לא ישתנה בקשר אליה, וזה דבר שקשה מאד לעשות בכל תחזית כלשהי ובמיוחד כזו שמסתכלת 45 שנים קדימה. אם לא די בכך, התחזית הזו יוצאת מנקודת הנחה ששיעור התעסוקה במגזר החרדי יישאר כפי שהוא או לחלופין לא יגדל משמעותית, אך המציאות בפועל מלמדת שאחוזי התעסוקה במגזר החרדי ובפרט אצל גברים נמצאים במגמת עלייה מתמדת. אין עוררין שרמת ההשכלה וההכנסה עדיין רחוקות מאלו שנפוצות במגזר הלא-חרדי, אבל אני רחוק מלחשוב שהמצב רע כפי שנוטים להציג אותו או שלחלופין תחזית שהיתכנותה מוטלת בספק היא מדאיגה יותר מסוגיה כלכלית-עובדתית שיש לה גיבוי ברמת החוק וברמת ארגוני עובדים חזקים מאד.

ברמה הכלכלית רביד צודק. החוב בעבור הפנסיה התקציבית נע באזור ה700 מיליארד ש"ח וצפוי ללוות אותנו עד שנת 2100 בערך. הדו"חות של החשב הכללי באוצר או של מכוני מחקר עצמאיים בהקשר הזה לא מבשרים טובות בהקשר הזה. גובה החוב הזה הוא של תקציב מדינה שלם לשנה וחצי במתכונתו האחרונה, והתשלום השנתי בגינו כרגע (זה עוד יעלה) הם 20 מיליארד ש"ח, שהם בקירוב התקציב השנתי של המשרד לביטחון פנים/משרד התחבורה. לא רק שזה אסון כלכלי כבד משקל, זו גם פצצה מתקתקת פוליטית שמעט מאד נבחרי ציבור היו או יהיו מעוניינים להניח עליה את היד כי זה עלול להיות גזר דין מוות עבורם. כשבוחנים את הדמוגרפיה החרדית במנותק מהשאלה הכלכלית פעמים רבות עולה נקודה כאילו החברה החרדית היא איזה אויב מבפנים ויותר משאני חושב שזה לא המצב, חורה לי צורת ההסתכלות הזו על ציבור משמעותי ונרחב במדינה שיש לאוכלוסייה היהודית-חילונית הרבה יותר במשותף עמו ממה שנדמה לעתים. האתגר שעומד בפני ישראל כמדינה בהיבט הזה הוא להביא את החברה החרדית למצב שבו היא מסוגלת להציע לעולם התעסוקה יכולות וכישורים בעלי ביקוש גם כדי לשפר את הכלכלה ככללותה וגם ברמה הפרטנית להעלות את רמת החיים וההכנסה הפנויה במקביל לצמצום בתמיכות ממשלתיות.

עכשיו כשהתחלתי להכניס כסף באופן סדיר בעקבות העבודה, יחד עם הקורונה שגרמה לי לשינוי סדרי עדיפויות ברמה הצרכנית והתעניינות גוברת בנושאים כלכליים - אשמח לקבל המלצות למקורות מידע למתחילים בנוגע להשקעות כספים לטווח ארוך בשוק ההון במניות ובפרט קרנות סל. השאיפה שלי היא בעיקר לנקוט בהשקעה פסיבית ע"י הפרשה חודשית מינימלית של 20-25 אחוזים מהמשכורת החודשית שלי, כלומר לפחות 2000 ש"ח. הייתי שמח מאד אם הייתה לי האפשרות לבצע חלק מההשקעה באמצעות קרן השתלמות הודות לפטור ממס, אך להבנתי אין לי את האפשרות הזו כשכיר כל עוד זה לא מוצע לי במקום העבודה. מבחינת פנסיה יש לי כרגע 25 אש"ח שאני ככל הנראה אעביר למסלול S&P של הלמן-אלדובי. אני מאמין שאהיה מסוגל להפקיד גם יותר מזה, אבל מעוניין בשנה הראשונה להפחית את מידת הסיכון ובמקביל לשמור על אפשרות למימון לימודים (כלכלה/מדע המדינה) ומחייה בירושלים, הוצאות שוטפות ורכישה של מחשב נייד וטלוויזיה.

לא היה מביך מזה עבורי

הגאון חזר להשלים את המלאכה

@turgi איך נפלת ככה?

ומה ברמה הכלכלית? מתן כהנא הוא בין 3 חברי הכנסת שנותנים את הדגש הרב והמשמעותי ביותר (יחד עם שרן השכל ואמיר אוחנה) על כלכלת שוק והתערבות מינימלית של המדינה, ולמעשה מרבית הנושאים והנקודות שהוא מעלה בועדות הכנסת והן לציבור נוגעות לעניין הזה. אני עדיין לא מבין איך זה מתיישב עם ההשקפה הכלכלית של מרצ שלפני כמה חודשים פרסמה תכנית כלכלית לתקופת הקורונה שכל כולה מבוססת על הוצאה ציבורית כבדה.

ביידן כצפוי לא מעוניין בהרצתה של סוזן רייס השנויה במחלוקת כמועמדת בפעם השנייה לתפקיד מזכירת המדינה, במיוחד בהתחשב בכך שייתכן מצב שבו הסנאט יהיה ברוב רפובליקני וימנע שוב את מינויה של רייס, לעומת בלינקן שנהנה מהסכמה מעט רחבה יותר, ומעבר לכך הגיוני שמעדיף את המינוי של בלינקן שמקורב אליו מאד למעלה מעשור. אני מעריך שעיקר מדיניות החוץ בממשל החדש תהיה חזרה לתכנית הגרעין האיראני שהוא חלק מניסוחה, אך בשונה מעת חתימת ההסכם ב2015, המדינות המודאגות ביותר מתכנית הגרעין האיראני - ישראל, ערב הסעודית, איחוד האמירויות ובחריין, מגיעות היום באופן מוצהר וגלוי כקואליציה בעלת אינטרסים משותפים וגלויים ועשויה לשלוח את הממשל האמריקאי והאיחוד האירופי לשולחן המו"מ לבדם מול איראן והזגזוגים של רוסיה וסין. בלינקן באופן טבעי הוא גם תומך גלוי של האיחוד האירופי ומתנגד חריפות לברקזיט, כך שצפויה התקרבות מחודשת לגרמניה וצרפת ושמירה על האינטרסים של האיחוד האירופי והסכמי הסחר שלו בניגוד למדיניות של ממשל טראמפ ופומפאו ששאפו לחזק בכל מחיר את הברית האנגלו-סקסית עם בריטניה ולכונן הסכמי סחר נפרדים ועצמאיים.