לא הייתה לי אופציה לא להיות צהובה. והאמת שהייתי חופרת לאבא שיקח אותי איתו לרמת גן ולא ישאיר אותי בבית עד שהסכים אי שם בגיל 5 בערך מנוי אב ובנו (למרות שאני בכלל בחורה) בשער 13 הפך להיות הרגל ( אז שבנות וכדורגל זה היה בגדר הזוי) עד שאבא נשבר אי שם בעונה שאלי כהן אימן, מאז הייתי הולכת עם חברים, חברות מי שרק הסכים לבוא.
בשנתיים האחרונות לצערי אין מנוי עקב אילוצי צבא, פסיכומטרי וכסף, אבל שנה הבאה חוזרים לתלם. הרגע המשמעותי מבחינתי היה שאבא אמר לי שאחרי הרבה שנים הוא סופסוף גאה להיות אוהד מכבי בחזרה ולא מסתמך על רגעי עבר.
אחים שלי מחונכים כבר פחות טוב ממני ואוהדי כורסא של מכבי.
אבל זה נטו כישלון של אבא שלי.
( סתם כי זה תמיד מצחיק אותי, בכיתה א? המורה ביקשה לשיר שיר שאוהבים ואני כולה בת -6 עומדת על הכיסא ושרה ? הפועל זונה..? ההורים שלי באו לבצפר ואבא בעקיצה של החיים אומר לה ? זה לא שהיא משקרת כן? אבל נדבר איתה?.)