Jump to content

ביג ליבובסקי

משתמשים רשומים
  • Posts

    4
  • Joined

  • Last visited

Posts פורסם על ידי ביג ליבובסקי

  1. לא שמעתי בחיים שלי שיר של נועה קירל לפני האירוע הזה. 

    באתי נקי והתאהבתי. ווינרית רצינית מאוד. בכל תנועה יש אמונה עצמית שלמה וסטאר קוואליטי. תצליח בגדול וראויה לכך. 

     

    השיר השוודי משמים ברמות, וגם ראיתי סרטון שהוא מועתק אחד לאחד משיר אוקראיני שהופיע כבר באירוויזיון ב2005. הזיה. 

  2. - לא נראה שמישהו ציפה לכתישת ענק שכזאת על מונאקו. אחד ממשחקי הנוקאאוט הגדולים בהיסטוריה של מכבי. 

    - הפוקוס והגדולה של לורנזו: לפני המשחק הוא צוטט כשהוא בטוח במאת האחוזים ששבוע הבא יש עוד משחק. משהו בביטחון הזה שלו ושל בולדווין מרגיע. נתן היום משחק עצום, לא חייך פעם אחת ולא הזיז שריר בפנים גם לאחר המשחק. ספורטאי על שמוכוון מטרה. מאמין בו שיביא אותנו לאן שצריך. 

    - רמת המסירה של בולדווין לא מוערכת מספיק. זה נראה אמנם פחות אסתטי מאסיסט של לורנזו, אבל הוא מוסר לא פחות טוב ממנו. התברכנו בשני שחקנים מפלצתיים. 

    - הלחץ עליהם כרגע. צריך לקחת את זה. 

  3. אף אחד לא ידבר על זה, כי היינו לא טובים, אבל היו 6-7 שריקות על גבול המכירה של השופטים. 

    בשלוף: פאול של בולדווין שלא היה קיים, לורנזו שלא קיבל פעמיים פאול בחדירה, שתי שריקות הזויות על פאולים על דיאלו. ועוד ועוד. 

    אז נכון, היינו גרועים ומונאקו מעט טובים יותר. 
    כמה הסתיים? 5 הפרש. אם לא השריקות האלה שכל פעם עצרו אותנו מקאמבק מלא - היינו חוזרים למשחק. 
    משוואה פשוטה. 

    בחיים אני לא זוכר סדרה כל כך מוטה ומבזה ברמת השיפוט.

  4. הכדורסל הכי יפה שראיתי ממכבי משנת 2005 כנראה. 

    משחק מושלם. 

    וויד בולדווין השחקן הכי טוב באירופה כרגע. 

     

    ואני אוכל את הכובע, כי קטש בתקופה אדירה עם הקבוצה. 

     

  5. "אני אוהב חופש, אני לא אוהב חופש מאימונים", סיפר זהבי, "כשאני לא מתאמן, מתחילים לי כאבים הזויים. אני מפחד מה יהיה אחרי הקריירה. אני חייב לעשות משהו, אם לא אני מרגיש בראש שאני אפילו משמין. כשכולם בחופש, אני רוצה לתת אקסטרה ולשפר דברים שאני לא עובד עליהם ביומיום. יש לי פחד לא להיות מספיק טוב, לא לעמוד בציפיות. הצבתי איזשהו רף ציפיות וסטנדרטים מאוד גבוהים ואני צריך לעמוד בזה. אני צריך לדחוף את עצמי כל הזמן, אסור לי להרגיש עצלן לרגע. אני כל הזמן צריך להרגיש שאני עושה יותר מכולם. אני חייב להיות בין הראשונים ב-GPS, אם לא, אני משתגע. בראש שלי אני חושב שלא אהיה מספיק טוב ולא אהיה רלוונטי. בסוף אני שחקן של עבודה קשה, אני לא מסי. אני לא עושה דריבל ונותן גולים. שחקנים מסתכלים עליך ולוקחים דוגמא. אתה לא יכול להוריד את הרגל מהגז לשניה. אם אתה תוריד, חמישה שחקנים אחריך יורידו. יש לך אחריות".

    החיבור למריו גצה בפ.ס.וו
    "בפ.ס.וו הייתי שני/שלישי כל הזמן ב-GPS. גצה היה ראשון. יש לו הרגלים מטורפים. הוא יודע מתי להתאמן ומתי לא. הוא היה יכול יומיים לא לעלות על המגרש וביום ראשון הוא היה לחימום ואז משחק. היה לנו מחנה אימונים בגרמניה והלכנו לארוחת ערב ואז יצאנו לבר ולא היינו יכולים ללכת ברחוב. אנחנו היינו 'המבוגרים האחראיים' בפ.ס.וו. הוא לא היה יכול לעבור ברחוב. כל אחד רצה תמונה. נתתי לו את הקפוצ'ון שלי, נכנסנו למונית ונסענו ביחד למלון".

    המשחק נגד מכבי ת"א
    "אחד הדברים הטובים שקרו לי בפ.ס.וו זה המשחקים נגד מכבי ת"א. הגעתי לאיינדהובן מסין. הם לא הבינו את גודל המודעות אליי בישראל לעומת מה שהם רואים בהולנד. נחתנו בנמל התעופה וזה היה פסיכי. כמו גצה בגרמניה, ככה זה היה. הם היו בהלם. זה יצר לי מעמד מסוים. מריו הבין אותי בהרבה דברים כי הוא חווה את זה. היה לנו הרבה נושאים משותפים שהיינו יכולים לדבר אחד עם השני. שיחקנו עם ילדים, שהיום הם כוכבים".

     

    הפציעה במדי הנבחרת
    "הפציעה בנבחרת היתה באוסטריה. משום מקום. היה כדור חופשי, הייתי בקו ההגנה, תקפתי את הכדור והרגל נתקעה בדשא. אני עד היום לא מבין קרעתי ומה היה שם. פציעה לא פשוטה, תמונה מזעזעת. הרופא רצה לעשות לי ניתוח שישבית אותי שמונה חודשים. נסעתי לד"ר קוגאט בברצלונה. הוא אמר לי שהוא רואה שיש פציעות ישנות וזה משהו שאני משחק איתו ושלם איתו. יש לי כח סבל מאוד גדול בשביל לעלות למגרש. נסענו אני ושדו לחודש וחצי בדובאי וחזרנו. הם סמכו עליי ועל שדו שנעשה את הדברים. לא נורמלי לשנות את ההרגלים לשחקן בן 34. בפ.ס.וו קיבלו GSP וניתוח של האימונים. היום אני עובד הרבה יותר בחדר כושר ובטיפולים מאשר על המגרש. זו עבודה יומיומית ולא פשוטה".

    הפציעה לפני החתימה במכבי ת"א
    "בעשר שניות האחרונות של האימון האחרון בפ.ס.וו עשיתי שינוי כיוון והרגשתי 'טאק' ואמרתי 'זהו'. משהו הזוי. בלי כדור. זה משהו פסיכי. במהלך ריצה קלה. עשיתי MRI והרופא קרא לי לפגישה ואמר לי שצריך לעשות ניתוח גדול. אמרתי שסיימתי. מה, אני אעשה שיקום שנה? רוג'ר שמידט סידר לי את הרופא שהיה להם בלברקוזן. שלחתי לו את ה-MRI והוא אומר לי שאני חייב לעשות ניתוח. אם לא תעשה ניתוח, לא תוכל לרוץ יותר. לא תוכל לעשות ספורט אחרי הכדורגל. ניתקתי לו. חיפשתי מישהו שייתן לי תקווה. עוד אחד ועוד אחד רואה את ה-MRI. בסוף, מפציעה של שלושה שבועות, לקח לי הרבה זמן לחזור".
     

     

    "הטעות הכי גדולה שלי היתה לחשוב שאני יכול לשחק בנבחרת כי התקדמתי מהר בשיקום, למרות שהודעתי להם שלא היה בסגל בגלל הניתוח. דחפתי את עצמי עד שהבנתי שזה בלתי אפשרי. עוד לא חתמתי במכבי ת"א. הייתי בין איינדהובן, לבין מכבי, לבין ברזיל, לבין ארה"ב לבין יוון. הייתי בחופשה, שדו היה בנבחרת. הוא ביקש ממני לא להתאמן. הייתי בריא, רצתי, עשיתי שני אימונים על המגרש. הייתי בין לחתום במכבי ת"א, בין לחתום בברזיל לבין לחתום בארה"ב, ששם הליגות משוחקות. אמרתי שאני לא יכול לקחת 10 ימים חופש. אני צריך לחזור לכושר. הגעתי למצב שבמיקונוס הייתי עושה אימונים מטורפים. הייתי בכושר שיא".

    "הגעתי למחנה האימונים במכבי ת"א ובראש הייתי מאה אחוז, מה שלא היה נכון. לא היה מי שיעצור אותי. הם סמכו עליי, ובצדק. מצד שני, העמסתי יותר מדי. נשארתי לבעוט אחרי האימון השני ויום למחרת אני ואבי ריקן עשינו ריצות ואימון עם המאמן כושר. יום למחרת הברך היתה נפוחה. מאז, שלושה שבועות לא הצלחתי לעלות על המגרש. בכל פעם שהייתי דורך, היו כאבי תופת. 13 מחזורים ראשונים הייתי עולה עם זריקת הרדמה בברך. הייתי מוציא נוזלים לפני היציאה לחימום למשחק. זה כאבי תופת. היו מכניסים לידוקאין. לילה טוב לברך ונדבר בדקה ה-90. ואז יומיים אתה 'מת'. לקח לי חודשיים-שלושה להתאמן כמו שצריך. הייתי עולה לאימונים עם כאבים ולוקח כדורים. הברך היתה מתנפחת ויורדת. אתה מוצא את עצמך בסיוט שלא נגמר. התחלתי להרגיש טוב רק בנובמבר, במחנה האימונים בטורקיה. אתה כל הזמן מוצא את עצמך מנהל את הפציעה הזו ואתה סביבה 24 שעות, עד עכשיו". 

    "כבר חתמתי על החוזה במכבי תל אביב, הייתי יכול להגיד שאני צריך עוד שבועיים-שלושה וזה היה התכנון. באתי בטירוף עם הקהל ואמרתי שאני רוצה לשחק. איביץ' אמר לי שאקח את הזמן כמה שאני צריך. הוא אמר לי שהוא צריך אותי בריא. האימון הראשון שלי במכבי ת"א היה משחק מול הנוער. אמרתי, 'כוסעומו', אני קופץ למים. מה יהיה יהיה. היה בסדר, כבשתי גם. היה לחץ מטורף. בגלל זה אני עומד התנאים שלי והדברים שלי. אנשים לא מסוגלים להבין את רמת המקצוענות. הקדמתי את זמני איפשהו. הם לא מצליחים להבין את רמת הציפייה שלי מעצמי ומה אני צריך לתת לאדם שקונה כרטיס לאצטדיון. הקבוצה היתה מנצחת והקבוצה לא היתה טובה. אם לא הייתי מבקיע, היו אומרים שאני לא כמו פעם. הם לא יודעים שלפני שעה וחצי שאבתי נוזלים ועם ברך רדומה. זה גם לא מעניין. לא תירצתי. לקחתי אחריות מלאה. ברגע שאני עולה למגרש, אני צריך לתת את המאה אחוז שלי".

     

    הריכוז לפני משחק
    "אף אחד לא יכול לדבר איתי בחדר ההלבשה לפני משחק. המאמן נותן הוראות, אני אפילו לא מקשיב. אני יודע בדיוק מה הוא דורש. אני לא יוצר דו שיח, כי אני בשלי. בפוקוס של המשחק. יש לי זמן קצוב לעשות כל דבר. אם הוא לוקח לי שלוש דקות, הוא פגע לי בהכנה. אז הוא לא מעניין אותי. מנטלית זה מעייף, אבל נותן סיפוק מאוד גדול. בסוף בוחנים כל צעד שלך. אני נהנה ממה שאני עושה, כיף לי. אני משמח אנשים שזה משהו שלא כל אחד זוכה לו".

    אחרי הפרישה
    "ההרגשה הראשונית תהיה... (מוציא אוויר), וואו. מצד שני, לעולם לא יהיה משהו שיספק אותי כמו הכדורגל. מה אתה יכול למצוא? מה אתה יכול לעשות? אנשים לא יודעים איך מרגיש לכבוש גול ולעשות 30 אלף אנשים שמחים על הגדרות. אתה עושה את העבודה שלך... דרך ההודעות שאני מקבל, איך השפעת על החיים לילד בדרכים שלא התכוונת אליהם. אתה משפיע על מצבי רוח של אנשים. זה פסיכי".

    ערן זהבי הדמות מול ערן זהבי השחקן
    "אתה לא יכול להיות אף פעם עצמך. אתה כמו מוצר. כל אחד רוצה חתיכה ממך. אתה צריך לרצות את כולם ואתה מרגיש שאתה המרצה. אתה מקבל מזה הרבה דברים, אבל אולי אתה לא רוצה אותם בכלל. אתה כל הזמן במלחמות עם עצמך. עצרו רגע. יש פה בנאדם, קוראים לו ערן. תורידו את הזהבי. אולי יש לי מה לתת מעבר. אולי כיף איתי, אולי אני מצחיק, אולי אני עושה טוב לאנשים. לטוב ולרע, אתה מתויג. אתה כ"כ נכנס לדמות, שכשאתה לא במצב הזה, קשה לך ואתה צריך ללמוד להכיר את עצמך. בסוף כולנו רוצים משהו שאין לנו. אם היו אומרים לי לפני 20 שנה שלא אוכל ללכת ברחוב וכל הזמן יזהו אותי וצריך להיזהר במה שאני עושה, הייתי משלם בשביל זה. כשיש לך את זה, אתה מחפש את השקט שלך. גם פציעות בנפש משפיעות מאוד על הצד הגופני".

  6. לפני2 שעות , ravid said:

    תוצאות גרועות ממש ביורוליג הערב. 3 יריבות ישירות מנצחות בחוץ. מוכרחים לעשות את העבודה מול האמרי-טורקים מחר. 

    המאמן שלנו אומר שהוא מקנא בסגל של הקבוצה השנייה. 

    בוסט נפלא לבטחון של השחקנים. מכביזם נטו. 

  7. 1 דקה לפני, Wade said:

     

    אם דן גלזר לא יכול להפעיל את הראש ולהבין אל מי מופנה הבוז כנראה שהמצב שלו יותר גרוע ממה שחושבים. עוד מעט גם לא ישרקו בוז לשופט כדי שאחד מהשחקנים לא יקח את זה עליו.

    כן, הקבלה הגיונית סך הכל. 

  8. Just now, Meron's said:

    הבוז הוא לא ספציפית על גלזר 

    זה על מאמן שהבאת ולא יודע מה הוא עושה 

    מאמן מוזר מאוד, הכל אקראי(גם הניצחונות). 

    זה בוז שבא להגיד, די לעבוד עלינו 

    וזה שהוא הגיע ביתרון רק מראה שאנחנו לא קונים 1-0 בואכה מהפך. הקהל הבין עוד לפני קראנקה שצריך להתעורר. 

    אני לא בעד שום שריקות בוז ומשהו נגד הקבוצה עד שבכלל לא נגמר המשחק 

    אבל לקהל מגיע להביע את הדעה שלו וטוב שזה קרה עכשיו. 

    אי אפשר לתקן העונה אבל אולי אולי אולי מישהו שם יתעורר שלא נחכה למאמן בספטמבר ושחקנים אחרי ראש השנה. 

    כן, כי דן גלזר ששומע רחשים וקללות מהקהל של הקבוצה שבה הוא גדל ונתן ונותן את דמו, מפרש בדקות האלה שהקהל ששורק בוז זה בעצם נגד קראנקה ולא נגדו. 

    אחלה בוסט של קהל שתומך בשחקן בית. 

    רוצים לבקר? תצאו להפגין בקריית שלום נגד האשמים האמיתיים, אל תתלו מנטלית שחקני בית שנותנים את הדם שלהם (וזה לא משנה כמה הוא גרוע). 

    לאיפה הגענו. 

  9. 3 דקות לפני, תחיית המתים said:

    בוז הכי צודק שיש וזה בוז לקראנקה לא לשחקנים שנכנסים

    כן, כי דן גלזר ששומע רחשים וקללות מהקהל של הקבוצה שבה הוא גדל ונתן ונותן את דמו, מפרש בדקות האלה שהקהל ששורק בוז זה בעצם נגד קראנקה ולא נגדו. 

    אחלה בוסט של קהל שתומך בשחקן בית. 

    רוצים לבקר? תצאו להפגין בקריית שלום נגד האשמים האמיתיים, אל תתלו מנטלית שחקני בית שנותנים את הדם שלהם (וזה לא משנה כמה הוא גרוע). 

    לאיפה הגענו. 

  10. כל המערכת בקריסה מבחינתי, השכבה של הקהל היא עוד שכבה בקריסה. 

    תגידו מה שתגידו ותנסו להצדיק, תגידו שפה זה לא ארגנטינה ושגם חיפה ככה ובלה בלה בלה. 

    בתכלס? לשרוק בוז בחילוף ששני שחקני בית (!) נכנסים לדשא זאת חרפה עצומה. זה לא קהל של מכבי תל אביב, זה בית״ר. 

    לקלל את דן גלזר בנונשלנט, אחלה של סטנדרט בסך הכל. 

    כשצריך לבקר, תבקרו. הקבוצה חרא, המערכת בקריסה. 

    אבל קהל שמקלל שחקן בית כשהוא עולה לדשא? זה לא פחות וזה מעיד על לא מעט. 

    ערב עצוב

  11. 1 hour ago, חומץ בלסמי said:

    מסיבות שאני לא מאחל לאף אחד, ראיתי את המשחק די באיחור, אבל אחרי שקראתי פה תגובות.

    אולי לא הייתי צריך להיות מופתע מהפער אבל:

     

    - מכבי שיחקה טוב. לא מדהים, לא מושלם. לפרקים יותר ולפרקים פחות, אבל בסך הכל טוב. לא ברור לי על מה מלינים כל כך.

    - גלזר בפרט היה טוב מאוד. הטרנד בפורום הוא לומר עליו כל מיני דברים, לפעמים הם מוצדקים, בדרך כלל הם מוגזמים (לרעה), אבל ספציפית במשחק הזה הוא היה כנראה השחקן הטוב ביותר (!) של מכבי. לפני ואחרי הצהוב שלו. מחלץ, לוחץ, עוזר, מוסר, קדימה שצריך, אחורה כשצריך. אל תאמינו לי, תעיפו מבט שוב במשחק השלם ותעקבו רק אחריו. הבעיה היחידה שלו היא שהוא מסומן פה מראש בפורום.

    - במידה רבה, כך גם לגבי קניקובסקי. בדקה ה-75 בערך היו לו שני איבודי כדור רצופים, אף אחד מהם לא שערורייתי, ובגדול זהו. עשה גם מהלכים לא רעים, גם הגנתית. כמו מכבי, זה לא היה מדהים, אבל היה בסדר גמור.

    - איכשהו דוידזאדה אף פעם לא מקבל קרדיט.

     

    הכל נכון, אבל גבי זה פער עצום ביכולת לעומת מה שהורגלנו ממנו מאז שהגיע. 

    לאחרונה יש לו בעיקר עניין עם קרוסים שפשוט אף פעם לא עוברים את המגן שלו. התחושה היא שהוא גם לא מסוגל לעבור קונוס בכדור ששולח בגובה. 

    ואיכשהו האיבודים שלו כמעט תמיד מסוכנים. 

    אפילו במשחק מול מכבי פתח תקווה שכביכול היה טוב מספרית, איבד המון כדורים והיה מאוד שבלוני. 

×
×
  • Create New...

הודעה חשובה

בשימוש אתר זה אתה מסכים לתנאים הללו תנאי השימוש.