נושא מרגש, כל כך הרבה רגשות מעורבים, ובכל זאת מכביסט אמיתי יכול להרגיש בנוח ואפילו להיות מאושר. ביומיים האחרונים הראש חושב רק מכבי, אבל המעבר של גילי מסמל את המכביזם בטהרתו. ולמה? כשהייתי בצבא בין 2008-2011 שירתתי כחובש פלוגתי ובכל יום של דרבי, הייתי מתפלל (השם יסלח לי) שאחד החיילים שלי יפצע ואני יוכל לצפות בטלויזיה במיון או לפחות במרפאה בבסיס אם היחידה שלי התאמנה בשטח. וכן. כל דרבי הצלחתי לראות אם זה בקפיטריה בתוך מיון בבית חולים ברזילי או אם זה בדרכים עקלקלות יותר. שלוש שנים שכל דרבי הפסדנו. מרמור ועצב וכל המצב רוח לתקופה של חודש יכולה להיות תלויה רק בזה. תן לי רק את האושר של ניצחון. תהיה הדרך אשר תהיה. וכן פינטזתי על זהבי, ורמוט ואפילו שכטר הרבה בצבא. בראיה שלי אני מסתכל עליהם כעובדי קבלן שלי לאושר, כן יהיה קשה בבתחלה לעודד אותו אבל הוא הולך לעבוד למעני ולמענכם. למען רגעים קטנים של אושר שממלאים חיים. גילי גילי