ההצהרות והמדיניות בפועל. בעזה למשל, בעוד בימין דיברו על "מיטוט שלטון החמאס" בשמאל טענו שאין באמת פתרון צבאי. אחרי עשור של כמעט כלום והכלה של מאות רקטות אתה שומע חכ"ים מהימין (מיקי זוהר, ארדן, ברקת) עונים לביקורות בטיעונים של "מה הטעם בפעילות צבאית", "נכבוש את עזה ואז מה?"... למעשה מה שהשמאל טוען כל הזמן. מאז המצור שאולמרט הטיל ב-2007 אין שום שינוי בדוקטרינת הבטחון של ישראל, למרות ההצהרות. מה קרה ל"לא עושים מו"מ עם מחבלים"? עסקת שליט (למרות התנגדות מהימין), הדברות והסכמים עם החמאס. ישראל היום מכירה דה פקטו בחמאס כריבון ברצועה, מה שמעולם לא היה לו.
אפילו אוסלו הידוע לשמצה בימין, הפך להיות הבסיס לתוכניות מדיניות של גורמים בימין; החזון של ביבי (מדינה מינוס) זה אוסלו פר אקסלנס; בנט (אוטונומיה מורחבת)- אוסלו עם סיפוח של C; אפילו רעיונות חדשים, נניח תוכנית האמירויות של מוטי קידר היא וריאציה של אוסלו, רק עם כמה רש"פים. למעשה, חוץ מהטרנספריסטים ואנשי "האופציה הירדנית" כל דוקטרינות הימין למו"מ עם הפלסטינים מבוססות על רבין.