החתול הצהוב

החזרת סיני לא נובעת ישירות מהמלחמה . בניגוד להסכם הפרדת הכוחות והסדרי הביניים.

טקס העברת המקל חברים

דעתי לעניין: רצח רבין הוא ממש לא סוף הדמוקרטיה הישראלית. אם כבר, הדמוקרטיה שלנו הראתה כמה היא חזקה חרף הרצח. האם הרוצח השיג את מטרתו? אני בספק. פרס והעבודה אכן הפסידו בבחירות שאחרי, אבל אנשים שוכחים כמה רע היה המצב של רבין ערב הרצח מבחינה ציבורית. בכל סקר הוא היה במצב רע. עכשיו נכון - היה שנה בין הרצח למועד הבחירות המתוכננות וזה המון המון זמן. מצד שני, אם ציר הזמן היה זהה בקטע של חיסול יחייא עייש, אני לא רואה איך רבין היה מתאושש מפיגועי 96' שההשפעה שלהם על החברה הישראלית היה עצום. בסופו של דבר, גם נתניהו שעלה ב-96' המשיך באוסלו. לא ברצון רב, אבל המשיך - נסוג מחברון, וחתם על הסכמי

השלב הרביעי - הפריצה לארץ גושן ביום 19/10/73 , אחרי שמספיק כוחות של צה"ל צלחו את התעלה, החלה המבצע שמטרתו היה להרחיב את כיבושי צה"ל מעבר לתעלה. בצמרת המצרית נוצר ויכוח מר: מה עושים? הרמטכ"ל המצרי תבע להחזיר כוחות שצלחו את התעלה בתחילת המלחמה בחזרה למערב לתעלה ע"מ לעצור את הכוחות של צה"ל שהחלו לכבוש שטחים במצרים. סאדאת, נאמן להחלטתו להאחז בכל מחיר בגדה המזרחית, סרב להסיג אפילו חייל אחד והרמטכ"ל המצרי הודח. צה"ל החל לכבוש יותר ויותר שטחים במצרים כולל את שדה התעופה הצבאי פאיד על האגם המר, וכן לפרוץ מערבה. הפריצה לוותה כמובן באבידות ולא הייתה קלה, אבל הצליחה. ב-22

השלב השלישי - הגלגל מתחיל להתהפך 14 באוקטובר 73', שעות הבוקר המוקדמות. בהתאם לציפיות, השריון המצרי פתח בהתקפה ענקית לכל אורך החזית במטרה להרחיב את הכיבושים מזרחה. כוחות צה"ל שהיו ערוכים לקראתם יצאו נגדם, ובאותו יום התרחש אחד מקרבות השריון הגדולים בהסטוריה הצבאית. היום ההוא נגמר באסון למצרים: רוב רובם של הכוחות המצרים שתקפו מזרחה הושמדו. מעל 1,000 חיילים מצריים נהרגו. הכיתור המצרי על מעוז "בודפשט", היחידי שטרם נפל, הוסר מאחר וכוחות צה"ל התחברו אליו. המעוז לא ישב על התעלה אלא על הים התיכון, יש לציין. חיילים מצרים נפלו בשבי. ההתקפה המצרית הייתה חסרת מקו

השלב השני בחזית המצרית כאמור, השלב השני מצא את צה"ל כשהוא מתייצב במרחק של 8-10 ק"מ מזרחית לתעלה. המעוזים המכותרים היו עובדה מוגמרת - לא ניתן היה לחלץ את החיילים משם. השלב השני הוא בגדול מה-9/10/73 ועד 13/10/73. הוא היה שלב סטטי למדיי. הקרבות בו היו בעלי אופי מקומי, ללא תזוזות מיוחדות בקווי החזית החדשים. צה"ל ניצל את הימים הללו להתארגנות נוספת והתאוששות, ואילו המצרים, שכבר היו עם כ-50 אלף חיילים בשטח שכבשו מצה"ל, ניצלו את השטח להתארגנות, התחפרות, והכנת קווי הגנה. ב-12/10/73 היה דיון לא קטן , ברמה המדינית , האם ישראל מוכנה להפסקת אש במצב הקיים. הנטייה הייתה אכן להסכים

טוב, נעשה קצת סדר בדברים, ברשותכם. קודם כל, הטענה לפיה כוחות המיל' לא היו מאומנים לפני 73' אינה נכונה. מבחינת כשירות חיילית - הם היו מאומנים יותר מהיום, מאחר והיו עושים גם הרבה יותר אימונים וימי מיל' מהיום. המטרה המצרית המטרה המצרית, כפי שכבר צוין כאן - לא הייתה השמדת ישראל. כנ"ל המטרה הסורית. המטרות של מצרים: התכנית המצרית הייתה תכנית שלבים. שלב א': צליחת התעלה, התבססות באזור ראשי הגשר לכל אורך הגדה המזרחית שלה (שהייתה בידי צה"ל ערב המלחמה), כאשר באופן מובהק וברור: לא יוצאים מעבר לטווח של 8/10 ק"מ מהתעלה. הסיבה: לא לצאת ממטריית ההגנה של טילי הנ"מ שהיו למצרים

זה קצת פשטני להגיד שהם קיבלו את חזרה ישירות בגלל המלחמה. הם קיבלו את סיני במסגרת הסכמי שלום. ההסדרים שאחרי המלחמה, גם הצבאי (הפרדת הכוחות) וגם הסכם הביניים לא היו הסכמים שהובילו לפינויו של סיני במלואו, אלא רק לנסיגות חלקיות במערב סיני. המדיניות הישראלית של להמשיך ולראות את אזור פתחת רפיח ואת מפרץ שלמה כאזורים אסטרטגיים המשיכה גם באמצע שנות ה-70' אחרי המלחמה, וזו גם הסיבה שהמשיכו את בינוי היישובים שם בתקופה ההיא, הגם שכאמור זה היה אחרי המלחמה. מה שכן, ללא מלחמת יו"כ ואיך שהיא נתפסה אצל המצרים ואולי גם אצלנו, אי אפשר היה להגיע להסכם בסוף אותו עשור. ק

אכן הארמיה השלישית הייתה מכותרת על 20 אלף חייליה בסיני והצבא המצרי היה בסכנה של התמוטטות קשה. היא לא ממש הייתה נתונה לחסדי צה"ל כי הכיתור היה גם אקט הסיום של המלחמה, ולאחר יום וחצי בערך הממשלה נתנה הוראה לתת להם אספקה שוטפת. מה שכן, אין ספק שאם לא היו מכריחים אותנו להפסקת אש באותו רגע, הארמיה הזו הייתה קורסת בצורה זו או אחרת. עדיין, מבחינת צה"ל היו 2 נק' בעייתיות במלחמה הזו ביחס למטרות שהוצבו לפני המלחמה במידה ויהיה עימות צבאי כולל עם המצרים והסורים: הבעייתית יותר היא כאמור, כוחות מצריים שחנו בסיני. צריך להבין, זו סיטואציה שהייתה בלתי נתפשת מבחינת צה"ל ומד

כן ולא. זה תלוי מאיזו נק' מסתכלים. בחזית המצרית לא עמדנו בכל היעדים למרבה הצער, בשל התקפת הנגד שנכשלה ביום השלישי (אולי גדולת התבוסות של צה"ל). אחת הנק' המנחות מבחינת צה"ל לפני המלחמה הייתה שלא מסיימים מלחמה עם הישג קרקעי לאויב בשטחנו. בחזית התעלה לא עמדנו בזה. מה שכן נכון הוא שיצאנו ממצב רע מאוד בהתחלה למצב של עדיפות בשדה הקרב מול האויב, ואלמלא נכפתה עלינו הפסקת אש הייתה סכנה של התמוטטות קשה ביותר לצבא המצרי, ברמה של לאבד ארמיה שלמה על 20 אלף חייליה.

קשה לדעת. באופן טבעי מלחמות זה אזור של ברדק. ועם כל הכבוד, אין לנו כ"כ למה להשוות. צוק איתן או לבנון ה-2 זה לא משהו בר השוואה ללוחמה הזו ברמה"ג של 73'.

מנצחים?

ואורלי פרל, זמרת בארים אדומה

זה דווקא קל מאוד להבין את מה שהוא כתב...

מח 15: הפסידו ברמת עמידר מח 12-14: שלושה נצ' רצופים. מח 10-11: הפסידו לבית"ר והפועל מח 7-9: שלושה תיקו. מח 6: הפסידו ללוד.